פסח – תקופה שגם שוהים בה הרבה בבית וגם אוכלים הרבה. או אולי אוכלים בגלל ששוהים? משהו כזה. ואם כבר יוצאים מהבית- לוקחים אוכל ופותחים שולחן. כי ככה זה בחיי יהודים- הבדיחה בעלת הזקן אומרת "חגי היהודים הם תמיד- "ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל".
ארכיון
אוכל, שתיה , גבר אישה וגם צחי.
איזה צחי?
השם המלא הוא ד"ר צחי (יצחק) בן ציון, איש שנושא איתו המון תארים- מסיום בית הספר בגיל 16, שזהו שלב בחיים שכמו כולם הוא המשיך לתואר ראשון בפילוסופיה, דרך לימודי מתמטיקה בטכניון שהפכו ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, התמחות באורולוגיה שאחריה עבר להתמחות בפסיכיאטריה, השתלמות ברפואת מין והפיכה לרופא מין .
ומה עושים עם כל התארים הללו? מנהלים את המרכז הרפואי סורוקה, ומרפאה לטיפול בהפרעות ובתפקוד המיני והזוגי, משמשים כמזכיר בחברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני, מנהלים פורומים על מין וזוגיות באתר הכללית ועל הדרך מככבים שם בסרטונים שזוכים לאלפי צפיות ו…..
"סלטי השף – צבר"- מוסיפים אקשן לשולחן הפסח.
גדלתי בבית פולני, נו מה לעשות- תבלינים לא היו ממש החלק החזק אצלנו. מקסימום מלח וסוכר. את המטבח המרוקאי והמטבחים המתובלים הכרתי הרבה אחרי גיל ההתבגרות ואימצתי מהם חלק מהמנות (אם כי קשה לי עם מנות ממש חריפות).
שני הגברים בבית לעומת זאת מאד אוהבים את העוקצנות החרפרפה ושמחים לפגוש אותה בכל מנה.
אמה לורה מפנקת לחג.
כשמישהו אומר לי "שונא מתנות יחיה" אני משיבה "אני לא יחיא, אני שוש". מה לעשות שמתנות זה ממש כיף? ומתנות פינוקיות עוד יותר? ( ולא ,אני לא מחשיבה את האנציקלופדיה שקיבלתי בבת מצווה כמתנה…).
הבימה- (לא תמיד) כל שצריך הוא אהבה
המחזה LOVE LOVE LOVE – על שם השיר הידוע של הביטלס ולא בכדי – השנה היא 1967- האדם הראשון עדיין לא דרך על הירח , אבל הרוח המריאה גבוה- אל החופש. דור ילדי הפרחים פועם במלוא עוזו- סקס, סמים ורוקנרול במובן המילולי של המילה.
"סנדלפור" – לפסח (ומימונה) מתוקים במיוחד.
מתוק. כולנו אוהבים מתוק. כשמתחשק "משהו טעים" זה בדרך כלל משהו מתוק. בפסח (ובחגים בכלל) כשאנו יוצאים משגרת העבודה , ויש לנו הרבה יותר זמן פנוי, אנחנו גם בדרך כלל רעבים יותר ומשתוקקים יותר למתוקים, ובחג כמו המימונה, שמזמן הפך לחג לאומי של כל העדות, המתיקות היא השולטת ביד רמה.
את "סנדלפור" ומוצריה הכרתי לראשונה בפרסומת שבה דוגמנית לא מצליחה להגיד את שם החברה, עד שהיא טועמת מהמעדנים ונהנית. אז לי דווקא אין בעיות בהגיית השם, ואני תמיד שמחה לטעום את המוצרים הכייפיים של "סנדלפור" ושמחה לשמוע על החידושים.
פיליפ מרטינ'ס ב"קאטו"- כי גם לשיער מגיע ספא.
כשאני שומעת את המילה "ספא" – האסוציאציות שלי הן בדרך כלל חלוק מפנק, נעליים רכות, ריחות קטורת ובעיקר פינוקים לעור הגוף והפנים. הפעם, כשהוזמנתי לנסות את מוצרי "פיליפ מרטינ'ס" האיטלקי , במספרת "קאטו" בשוהם , הכרתי חוויה חדשה- ספא לשיער, הראש והקרקפת.
רוני בשרטי, מעצב שיער עם וותק של 22 שנים ויותר, שמתמחה בהחלקות שיער ותוספות בשיטות ייחודיות, הוא הנציג האזורי של "פיליפ מרטינ'ס" – מוצרי שיער – מצבעי שיער ועד לשמפו, כל מה שצריך בשביל טיפוח מקסימלי . מלבד הטיפוח והטיפול בלקוחות רוני גם מציל כאלה שנפגעו מהחלקות או תוספות לא מוצלחות . המספרה היא המספרה היחידה על בסיס אורגני באזור .
אחוה – מה נשתנה?
חג הפסח בפתח, ומעבר לארוחות החג הכבדות, כשרוצים משהו לנשנש יש רק…. מצות, ובדרך כלל הן באות עם אחיהן התאום הסיאמי "שוקולד"- או בקצרה "מצות עם שוקולד" (ויש אפילו קנויות כאלה!). אבל…. שוקולד זה אמנם בריא אבל לא בכאלה כמויות, ואם כבר רוצים משהו מתוק על המצה, עדיפה האפשרות של "אחוה" – ממרחי טחינה עם שוקולד וסילאן שמביאים לא רק מתיקות אלא גם ערכים תזונתיים גבוהים.
"מכללת השף"- 13 שנים של טעמים!
לפני 13 שנה ייסד ניר בריח את "מכללת השף"– הסניף הראשון בעיר באר שבע. המכללה כבר חוגגת בר מצווה, עם חמישה סניפים- :תל אביב, חיפה, ירושלים, ראשון לציון וכאמור החלוצה באר שבע.
הגעתי להכיר את סניף ראשון לציון, בו נערכה ארוחת טעימות חגיגית לכבוד האירוע, כשכל האוכל בושל על ידי תלמידי קורס "בישול a la carte" , כשהם בחצי הדרך בלימודיהם, ובזווית האישית- אם אלה המטעמים שהם הצליחו להפיק בחצי הדרך, אני מאד סקרנית לטעום את התוצרים בסוף הקורס.
"שיר השירים אשר לשלמה" – ו"סיר הסירים אשר לשוש".
לסבתא שלי היו סירים שתמיד חשבתי שהיו מעוצבים במיוחד. מה הכוונה? לא היה סיר אחד שהיה חלק, ללא כתמים , או עם מכסה תואם. אצלה תמיד הכל היה בסגנון "אוונגרד" כלומר כתמים לא מזוהים בתחתית, שקעים ובליטות , חלקים שרופים, ידיות נמסות, וגם המכסה היה בשיטת "ערבב והתאם" עם כוכבית על המילה "בערך". מקסימום קצת ינזל מהלמטה של מכסה גדול מדי, ככה כבר מנקים את הכיריים תוך כדי…..
לאמא שלי כבר היו סירים יותר טובים, רק חבל שהיא לא השתמשה בהם הרבה, ואולי זו הסיבה שהגעתי לגיל שמונה עשרה עם בקושי חמישים קילו על מטר שבעים.