ארכיון תגים | אימון

המתכון ליועץ נדל"ן מצליח (ולא רק).

כששרית שחם היתה בת שש עשרה, היא אובחנה כ"שום דבר לא יצא ממנה". כמה עשרות שנים אחר כך, אחרי קריירה צבאית מפוארת, הקמת משפחה, התמחות במכירות ולימוד מעמיק על תחום הנדל"ן, שרית שחם היא יועצת בכירה ומנטורית ליועצי נדל"ן ולכל מי שמתעניין בתחום, ועכשיו חולקת את הידע הזה בספר "מתכון מנצח ליועץ נדל"ן".

להמשיך לקרוא

LifeDance – החיים כריקוד

נפתח בזווית האישית- אני לא רואה את חיי בלי ריקוד. אני רוקדת מעל עשרים שנה  סמבה וסלסה, ואם יוצא שבוע בלי לרקוד מסיבה שאיננה למשל טיול בחו"ל, זה הופך להיות שבוע מדכא במיוחד. מצד שני, אני גם בלוגרית שמתעסקת הרבה באוכל והקלוריות לא מוותרות ונצמדות….

מצד שלישי – חדר כושר הוא חובה כדי לא לשקול 200 קילו עם אורח החיים שלי, אבל מה לעשות שזה משעמם ברמות? אז נכון, אפשר לשים איזו תוכנית (אוכל כמובן) ולדווש ארבעים דקות על אופני כושר, ואפשר לנסות להתחרות בשרירנים במחלקת המשקולות של המכון, אבל המוטיבציה…. קשה לגייס אותה, במיוחד כשחורף וקר ו"שאני אצא עכשיו מהבית"? ועם העייפות של יום עבודה שלם, ונהיגה וריצות וכל זה.

לכן הפתרון האידאלי הוא שילוב של מה שאני אוהבת עם מה שאני צריכה- ריקוד וספורט.

אמש זכיתי להכיר אישה מרשימה ביותר- שירה רובינס, שמגיעה מעולם המחול ומתוך הסיפור האישי שלה יצרה את " LifeDance" שהוא שיטה שמשלבת בין ריקוד לפיטנס. הרעיון הוא לשלב את היתרונות הבריאותיים של הפיטנס (והמחטבים כמובן) עם חדוות הריקוד ותחושות השחרור שבאות איתו.

שיטת הלייפדנס שהפכה ללהיט עם 37 זכייניות בכל רחבי הארץ שעברו הדרכה בניהול ובהנחייה של שירה, ומעבירות את הידע והלהט הלאה , מיושמת ונלמדת היום ב68 סניפים בכל רחבי הארץ – והיא שיטה שבה משלבים מגוון רחב של סגנונות ריקוד ביחד עם פעילות גופנית אינטנסיבית. אף אחד לא סופר קלוריות ,כולם סופרים את הימים עד האימון הבא.

להמשיך לקרוא

FEEL FREE EMS- אחרי ארבעה שיעורים….

לפני כחודש התנסיתי באימון EMS ללא כבלים . החוויה היתה מעניינת והסתקרנתי איך ההשפעה לאורך זמן. אחרי שלושה שיעורים נוספים חזרתי עם המסקנות.

זה היה בסניף רמת החי"ל של FEEL FREE WIRELESS EMS.

להמשיך לקרוא

דנונה PRO – להמון חלבון.

כולנו יודעים שפעילות גופנית חשובה מאד לבריאות. היא לא רק מחטבת וגורמת לנו להראות טוב יותר, היא חשובה מאד כדי להשאר בריאים, וככל שאנו מתבגרים, כך הפעילות הגופנית חשובה יותר. ישראלים רבים עוסקים בכל סוגי הפעילות הגופנית- מהליכה שהיא הקלה ביותר לביצוע- וחינמית, ועד לספורט אקסטרים לסוגיו.

להמשיך לקרוא

הדרך לכושר.

בילדותי, כמו הרבה ילדים אחרים, שנאתי את שיעורי ההתעמלות. במקרה הטוב – המורה נתן כדורסל ואמר "לכו לשחק", במקרה הנפוץ יותר הוא הכריח אותנו לרוץ סביב בנין בית הספר או לעשות כל מני פעולות מסובכות כמו "עמידת ראש" (שעד היום אני לא מסוגלת לעשות ולא רוצה בכלל). אחרי השיעור היה "תענוג" במיוחד בקיץ, כשבכיתות כמובן לא היה מזגן, מקסימום מאווררים חורקים שכולם הזיזו לכל הכיוונים, כך שה"ניחוחות" ליוו אותנו כל היום וגם התחושה לא היתה נחמדה בכלל. אני במיוחד חושבת היום על אותם ילדים נניח בעלי עודף משקל או סתם "לא ספורטיביים" שנאלצו להתחרות מול כל הכיתה בכל מני תרגילי ספורט, שגרמו בעיקר לבנות המין הנשי לנסות לשכנע את המורה שיש להן את ה"אורח החודשי" כמעט בכל שבוע ולכן הן נאלצות להחמיץ את השיעור.

מאז גדלנו, המודעות לספורט לצורך בריאות ושיפור המראה גדלה, וברגע שזה כבר לא היה חובה, פתאום מצאנו לעצמנו כל אחד את הנישה הספורטיבית המועדפת עליו, שאותה יעשה ברצון ולא בכפייה.

יש כאלה שאוהבים ספורט בחוץ כמו ריצה או משחקי קבוצה, יש כאלה שאוהבים ספורט אם זה עם מזגן צמוד, כמוני, ומתמקמים בחדר הכושר , שם יש מראות, יש מזגן, יש טלוויזיה, יש מוסיקה ,ובעיקר יש אנשים אחרים שנותנים לך אנרגיות להתאמן בעצמך.

ניסיתי כל מני סוגי ספורט – מקיקבוקס שנגמר בפציעה שאילצה אותי לעזוב , דרך ספינינג ששיעמם אותי למוות , ועד שיעורי אירובי שהיו נחמדים אבל לא הסתדרו לי בלוחות הזמנים.

(קרדיט לתמונות בקישור זה )

 

בסוף הגעתי למה שמתאים לי הכי הרבה- חדר הכושר. התוכנית שלי, שמתחלפת בעזרת מדריך פעם בשלושה חודשים עד חצי שנה, מתחילה בתרגילי משקולות חופשיים (אני מעדיפה אותם מכיוון שאני מגיעה בשעות הערב העמוסות, בגלל שאני עובדת, ואז זה סיפור להצליח להשיג מכשירים), עובדת על שרירי זרועות, גב, עוברת לחזה ומשם למשקולות רגליים, לא מזניחה את ה"פאואר פלייט" בשביל ההתנגדות הנוספת, תרגילי בטן, תרגילי מתיחות ובסוף הבונוס- להרכיב אוזניות, להתחבר לאיזה סרט או קומדיה, וללכת כמעט שעה, בלי לשים לב.

כמובן שזה מחייב גם ציוד ספורט מתאים, כי ציוד לא מתאים יכול לגרום לאי נוחות במקרה הטוב, ולפציעות ופגיעות במקרה הפחות טוב. הדבר שהיה לי הכי חשוב היו נעלי הספורט, ולמרות שהפעילות שלי היא בתוך חדר הכושר, אני מרגישה הכי בנוח בנעלי ריצה לנשים, שהופכות כל צעד לריחוף על ענן. כשקניתי את הנעליים בדקתי היטב שהן יושבות בנוחות, ששום דבר לא לוחץ או משפשף ושהן איכותיות. שווה להשקיע בזוג טוב, אחרת זה עולה ביוקר. אחרי הנעליים בא חלק שמאד חשוב לנשים – הטופ- החלק העליון. זו יכולה להיות גופיה או גוזיה, העיקר שתחזיק טוב, כי אין סיוט גדול יותר לאישה בעלת חזה במידה בינונית ומעלה, מאשר לרוץ קדימה כשכל שאר החלקים שלך רצים אחורה ו"מתנפנפים". זה כואב, זה לא נוח ומאד לא בריא. אני מעדיפה "טופים" שהם סוג של חזיות גדולות שמחזיקות היטב, ומי שיראה אותי בזמן רכישה של טופ כזה, יראה אותי קופצת ומנפנפת ידיים, מתכופפת וזזה, כדי לוודא שהכל ארוז ונשאר במקום (ובעיקר גם לא לוחץ מתחת לבית השחי – עדיף לקנות מידה טיפה יותר גדולה בהקף מאשר שיווצרו כל מני "נקניקיות" מעל ומתחת לפריט).

בתור חלק תחתון- יש כאלה שבוחרים מכנסיים קצרים, אני מעדיפה ארוך כדי לגעת פחות במכשירים (למרות שאני מניחה מגבת) ומשתמשת במכנסי קפואירה שקניתי בטיולים בברזיל. יש להם גומי ויש להם שרוך ואני יכולה להתאים את המכנסיים כפי מידתי.

עוד בציוד שלי – מגבת איכותית וסופגת (שאני מכבסת אחרי כל שני אימונים), כפפות ששומרות על הידיים שלי בזמן אחיזת משקולות או מכשירים, תיק ספורט מאוורר עם מספיק כיסים בשביל כל מה שצריך, אזניות טובות למוסיקה והעברת הזמן, גרביים סופגות, גומיות טובות לאיסוף השיער ומנעול קומבינציה ללוקר.

כמובן שאלה הצרכים שלי, ומי שיוצא לרוץ למשל, צריך ציוד אחר לגמרי, וכך גם מי שעוסק בתורות לחימה (ואיזה כפפות מגניבות היו לי כשהייתי בקיקבוקס….).

מעבר לזה, אנשים שמתאמנים הם אנשים שאוהבים להראות טוב, והיום כבר לא מוצאים בחדר הכושר את חולצת הטריקו של "טירונות 2003". היום המתאמנים לבושים בגדים מנדפי זיעה, שמחטבים, מחזיקים הכל, נוחים מאד (בלי תפרים ותוויות!) וגם יושבים טוב על הגוף ומעודדים מוטיבציה להמשיך להתאמן ולהמשיך להרגיש טוב עם הגוף. ישנן אופנות שונות שמישרות קו עם כוכבים פופולאריים בתחום הספורט או בתחום המוסיקה (בערוצי הMTV אפשר לראות הרבה אופנת ספורט, בעיקר לנשים).

למי שבאמת חשוב האימון המקיף, שווה גם שעון דופק שמדווח על התוצאות (ויש המון פטנטים) וכמובן גם תוספי תזונה למיניהם, לפי התוצאה הנדרשת, שכן יש הבדל בין גבר שרוצה שרירים לבין אישה שרוצה גוף חטוב.

זו גם ההזדמנות לשבור מיתוס- נשים לא צריכות לחשוש לעשות עבודת כוח (משקולות) כי הן לעולם לא ייראו כמו גבר שעושה משקולות, בגלל מבנה הגוף הנשי. עבודת כוח מעלה את המטבוליזם ומועילה מאד לחיטוב (וגם לבריאות!).

כמובן שישנם גילאים שהספורט חשוב לא רק למראה החיצוני אלא הכרחי לבריאות טובה ולאריכות ימים.