ארכיון תגים | בשר

ההודייה להודו!

בכל סרט אמריקאי ראוי לשמו יש סצינת "חג ההודיה" שבה בני המשפחה הרבים מתכנסים סביב שולחן האוכל העמוס לעייפה, ומחכים לגולת הכותרת- תרנגול הודו שמוגש בשלמותו, ממולא בכל טוב, ומוגש עם רוטב חמוציות, שהאדם המכובד ביותר בחדר זוכה בכבוד לפרוס אותו.

להמשיך לקרוא

פסטיבל תל אביב EAT 2018 – הכינו את התיאבון!

אמש נפתח פסטיבל "תל אביב EAT 2018"  בגן צ'ארלס קלור, וחגיגת ענק קולינרית החלה בדיוק בשעה שש בערב. עשרות דוכנים של מיטב השפים והמסעדות משכו את המוני הסועדים הרעבים שהתפנקו במנות מעניינות, מסקרנות וכמובן טעימות, במחיר גג של 35 שקלים בלבד.

כל מה שהיה צריך לעשות הוא להסתובב, לקרוא את התפריטים שהציע כל דוכן, להתלבט קצת או הרבה ולבחור את המנות שהוכנו במהירות (ונזללו במהירות לא פחותה!).

להמשיך לקרוא

טראק דה לוקס – to make america great again!

בארצות הברית משאיות האוכל מוכרות ואהובות בכל מקום בו הן עוצרות. למעשה הסועדים הרעבים כבר ממתינים במקום שבו המשאית עתידה לעצור כדי לאכול את המנות האהובות עליהם. התפריט המוצע במשאיות כאלה הוא מגוון ויכול להיות אמריקאי קלאסי לצד אסיאתי, לטיני או מקסיקני. המחיר הנוח וההגשה המהירה, מתאימים מאד לאורח החיים התוסס של האמריקאים.

בישראל לעיתים אנו שומעים על יוזמות להבאת סגנון האכילה של משאיות האוכל אבל הבירוקרטיה הישראלית מקשה מאד על היזמים. הדבר הקרוב ביותר שיש לנו כאן, בלב תל אביב, היא "טראק דה לוקס" – מסעדה בסגנון משאית אמריקאית (שהיא רכב אספנות נדיר הממוקם ממש בתוך המסעדה ומעורר תהיות איך הביאו אותו לשם), שבה (ובמטבח שמאחוריה) מכינים מנות אמריקאיות קלאסיות של המבורגרים, תוספות מטוגנות, נקניקיות בעבודת יד, צלעות, וכמובן קינוחים.

נשמע מגרה? להמשך הכתבה- כאן.

Shimmy Seren homemade – טוסקנה הקטנה בכסלון.

נסו למקם את התפאורה הבאה- כביש מתפתל בין עצים גבוהים, בצד הדרך ניתן להשקיף על עמק ירוק, מגיעים לבית כפרי מעוטר בגפנים ובגינת צמחי תבלין וירקות, עששיות ואח ולידה ערימת עצים מוכנה להסקה, שולחן אבירים גדול עשוי עץ בעבודת יד, גדול וכמעט כורע תחת המטעמים הביתיים שעליו. טוסקנה? פרובנס? לא צריך להרחיק עד כדי כך, כשיש את הבית של שימי סרן בכסלון, ארבעים דקות מהמרכז, בדרך לירושלים, פנינת טבע יפיפייה וטעימה להפליא.

להמשיך לקרוא

גרקו – בוזוקיה יווניה שלי

יוון היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים, היא קרובה, שטופת שמש ויש לה מטבח מרהיב ועשיר שכולל חומרי גלם טריים והכנה ששומרת על הטעמים. אם נוסיף לכך את האווירה השמחה, נקבל חוויה כוללת של מצב רוח טוב וקולינריה משובחת. ל"גרקו" התל אביבית נולדה אחות קטנה בהרצליה, רק בת ארבעה חודשים אבל כבר מלאה מפה לפה.

המוטו שלה, כמו גם של הסניף הראשון, הוא האווירה, שהיא צירוף של קולינריה, מוסיקה, אלכוהול, שירות ועיצוב. היוונים כמו הישראלים אוהבים להיות בחבורות (די קולניות) ואחד הדברים הראשונים שהבחנתי כשנכנסתי ל"גרקו" הוא שלמרות שהיו שם סועדים רבים, אף אחד לא שיחק עם הטלפון החכם שלו, כולם היו שקועים באווירת החגיגה של המקום – חולקים מנות, משיקים כוסיות או מוחאים כפיים לצלילי דרבוקה שבעזרתה חגגו כמה וכמה ימי הולדת.

להמשך הכתבה- כאן.

"בלדי"- בשר משובח לחג שמח!

(קרדיט לצילום למעלה- צילום זרמון)

כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם התגעגעו ל"סיר הבשר".  כשארגונים חברתיים מנסים לעזור לעניים הם מפרסמים "אמא , הבטחת לנו עוף לשבת". בשר הוא סמל לשפע, לעושר קולינרי ולשובע, ועם כל הכבוד לטרנדים הטבעוניים/ צמחוניים, בשר נשאר אחד המאכלים האהובים ביותר על הישראלים, אם בתוך פיתה ברחוב או במסעדת ברביקיו יוקרתית.

 

אחד המנהגים הישראליים ביותר הוא ה"על האש" ולא משנה אם הוא מכונה "גריל", "ברביקיו " או כל שם אחר, בסופו של דבר מדובר בנתחי בשר שונים שמונחים על אש (או על גז) ונצלים בדרגות הכנה שונות, לפי הטעם.

להמשיך לקרוא

שחיתות בקטע טוב

פארק פרס בחולון הוא מקום שתמיד כיף להגיע אליו, בעיקר אם אתם עם ילדים. יש בו אגם שאפשר לשוט בו, רחבה שאפשר להתרוצץ עליה, וכשרעבים, יש גם אופציות קולינריות מעניינות.

אחת הכוכבות הגדולות בפארק פרס היא "גורדוס" ולא בכדי. בעידן שבו מנסים להלביש עליך רגשי אשמה כל פעם שאכלת איזו פולקע, או אם חס ושלום אכלת שתי קוביות שוקולד ברצף, כיף לבוא למקום שבו אפשר להתפרע, להגזים ולחגוג. הכל בגדול, הצבעוניות, המנות, המגוון, ומעולם לא היה כיף יותר לחזור ולהיות ילד.

המסעדה המעוצבת כדיינר אמריקאי יושבת מול האגם ואפשר לאכול ולהביט החוצה דרך הזכוכיות, או לשבת בחלל חיצוני שממוקם ליד ה"טראק בר" שגם הוא חלק מ"גורדוס" ובו אפשר ליהנות מהשירות באוויר הפתוח.

המוטו של המסעדה הוא אמריקה ובעיקר הטלוויזיה והקולנוע, מה שמסביר מדוע הרבה משמות המנות מבוססים על משחקי מילים מהתחום, כמו קינוח בשם "נטליה אוריאו" (שמכיל עוגיות אוריאו), "יה ווארדי" להמבורגר כבש עם עמבה, "אלן דלון" לקציצה בסגנון צרפתי ואיך אפשר בלי מנת פיש אנד צ'יפס המכונה "פישנזון".

להמשך הכתבה- כאן

DELI של "עוף טוב"- אמריקה שוב כאן!

משום מה במלונות בארצות הברית, לפחות בחוף המזרחי, אין ארוחת בוקר. אני לא מדברת על מלונות יוקרה אלא על אלה שאנחנו שוהים בהם פשוט כדי שיהיה מקום להניח את הראש אחרי יום שלם של שוטטות ברחובות התפוח הגדול, כש"בואי נקפוץ לחנות הנעליים המומלצת, היא ממש רק שני בלוקים מכאן" ומתגלה האמת על אורכו של ה"בלוק" הנדון… ולכן כשנמצאים בניו יורק , בסביבות השעה עשר בוקר כבר גוועים מרעב. הפתרון ידוע מראש- לרדת לDELI , ולקחת כריך עסיסי שיחזיק אותנו בביטחה ליום של טיולים (וקניות).

להמשיך לקרוא

CLARO – מזרח תיכון חדש

ב-1886 היה שם היקב הראשון של "שרונה" שכלל גם בית מלאכה לייצור חביות. ארבעים שנה לאחר מכן ייצרו שם ספירט, בשנות השלושים פעל שם בית הדפוס הגרמני "רקורד" אבל עשר שנים אחר כך כבר הפך למפקדת מחנה של הצבא הבריטי. בשנות הארבעים הודפסו שם בולי "הדואר העברי" וב-1950 פעל שם בנק ישראל ולאחריו שירת את המוסד. ב-2014 הגיעה לשם "קלארו".

איפה זה "שם"? במבנה טמפלרי גדול במתחם "שרונה" הקים השף המוערך רן שמואלי את "קלארו"– מטבח ים תיכוני שאימץ את "מהחווה לשולחן", דגש על המוצרים הטריים ביותר, מתוצרת מקומית בלבד, שהופכים למנות ים תיכוניות באפיונים של ספרד, צרפת, איטליה, טורקיה, יוון, לבנון וכמובן ישראל.

עיצוב המסעדה שומר על המבנה המקורי, בתוספת מגוון אפשרויות ישיבה, כולל בר גדול שמקיף את המטבח, כך שהטבחים למעשה מבשלים בין הסועדים ומאפשרים לצפות בכל תהליך ההכנות.

החלל המרכזי ממוקם בקומה הראשונה של המבנה, כשמעליו חלל נוסף שנועד לאירועים עד 32 איש. מתחתיו, שתי קומות למטה, היכן ששכנו הכספות של הבנק, ישנו אולם אירועים לכ-200 אורחים. בין הקומות נוסעת מעלית.

להמשך הכתבה- כאן.

"הזקן והים" – הפשטות, הטריות, היופי

על גבעה קטנה ביפו, מול אחד הנופים היפים במדינה, שוכנת המסעדה המיתולוגית "הזקן והים" – מוכרת ואהובה כמו הספר הקלאסי של המינגווי. בספר, איש זקן נאבק בדג גדול, במסעדה אין צורך להיאבק, יש שפע של דגים טריים היישר מן הים אל הצלחת. בכלל "שפע" זו מילת המפתח במסעדה, ברגע שמתיישבים ליד השולחן, הוא מתכסה בפסיפס של כעשרים קעריות של סלטים טריים תוצרת המקום כמו סוגי טחינה שונים, חריפים ולא חריפים, סלט תורכי, גזר מתוק, חצילים, כרוב, תירס, סלק ועוד רבים וטובים, שמתמלאים בלי הפסקה. כמובן שקנקן הלימונדה המסורתי מתייצב כחייל ולצידו סלסלת פיתות חמות ומפתות במיוחד ואם זה לא מספיק מגיעים גם כדורי הפלאפל הפריכים והריחניים להתייצב ליד כל הסלטים.

בזמן שקראנו את התפריט, טעמנו גם שלוש מנות תוספות, האחת מנת חציל בלאדי עם טחינה, רך וחרפרף, השנייה מנת פטריות מוקפצות עם ירקות, והשלישית קערה של סלט ירקות עשיר וטרי, קצוץ דק, שרענן לנו את החיך בין הנגיסות.

התמזל מזלנו לשבת בשולחן חיצוני, ממש מול הגלים, לשמוע את השחפים ברקע ולנשום את הריח המלוח של הים שרמז לנו על הבאות על הצלחת. בתפריט המסעדה דגים, כולם דגי ים כמובן, ואנו ביקשנו וקיבלנו את המלצת המקום, דג דניס ודג לברק על הגריל, שהוגשו עם צ'יפס.

להמשך הכתבה- כאן.