לא משנה אם אתם מכינים את הסדר או מתארחים, חולקים בהבאת מנות או פשוט מפתיעים ביצירה קולינרית, הכלל הוא אחיד- כמו שאין חגיגה בלי עוגה, אין מנה בלי תיבול. מנה יכולה להיות מושקעת ביותר, אבל אם היא לא מתובלת כראוי, היא פשוט לא טעימה.
הבעיה שבניגוד למלח ופלפל שכל אחד יודע לשים קמצוץ ממנו (אם כי אף אחד לא יודע באמת כמה זה "קורט"), איך משלבים בין תבלינים לאיזון המושלם? איך מפיקים את מירב הטעמים מהמנה?
כשנהנים מחטיף, נהנים פעמיים – גם מהטעם שלו וגם מהמרקם והצורה. הדרך שבה החטיף נוגע בלשון משפיע על החוויה הכוללת.
כדי שלא ישעמם לנו הקיץ מתחברים ב"אסם" לשורשים ומביאים לנו "ביסלי שווארמה" ו"אח של ביסלי פלאפל (ללא גלוטן)" בצורות מיוחדות של ריבועים שטוחים, שמפיקים לנו בפה צלילים וטעמים חדשים.
פסטרמה נחשבת ובצדק למנה בריאה עקב דלות השומן לעומת כמות החלבונים הגבוהה. פרוסות פסטרמה בתוך כריך או אפילו רק בלווית ירקות מהוות ארוחה משביעה וטעימה ששומרת על האנרגיות להמשך היום.
כולנו אנשים עסוקים, ממהרים ומי מאיתנו לא עמד ליד מיקרוגל, ראה שיש עוד דקה למשהו וניסה לחשוב מה אפשר לעשות בנתיים?
אבל אוכל של מיקרוגל הוא לא תמיד הטעים ביותר או הבריא ביותר, וחברת "בלדי" פתרה לנו את הדילמה הזו בעזרת סידרת ה"מינוט"- מוצרי בשר שמוכנים בדקה.
בכל סרט אמריקאי ראוי לשמו יש סצינת "חג ההודיה" שבה בני המשפחה הרבים מתכנסים סביב שולחן האוכל העמוס לעייפה, ומחכים לגולת הכותרת- תרנגול הודו שמוגש בשלמותו, ממולא בכל טוב, ומוגש עם רוטב חמוציות, שהאדם המכובד ביותר בחדר זוכה בכבוד לפרוס אותו.
כן, זו הכותרת שחרוטה בכניסה ל"קונגרס בזל" – אוכל מהיר באווירה ביתית- כפי שמגדיר זאת ג'ו – שנושא תגיות של "מלצר/ מארח/ברמן/שליח" ומחליף אותן לפי הצורך. בכלל, כשמגיעים ל"קונגרס בזל" – ההמלצה היא לקחת את הזמן ולקרוא את כל מה שכתוב על הקירות, ויש שם הרבה. רשימות של "מה מעצבן אותנו" (וחטאתי בסעיף 5 כבר כשהגעתי ושאלתי איפה השירותים), דרך "את מי משרתים קודם" (רמז – אם אתם סלבים או קשישות תקבלו עדיפות), ועד לרשימות כללי המקום, ועל הדרך תעודת הבגרות של הבעלים שתלויה אחר כבוד על הקיר תחת הכותרת "אין דבר העומד בפני הרצון"!
אם אומרים שדיסנילנד הוא המקום החייכני ביותר בעולם, אז "קונגרס בזל" הוא בוודאי המקום הידידותי ביותר בתל אביב, והיחס לו זוכה כל סועד הופך אותו תוך דקות לחבר בחבורת "הקונגרס".
ומה בתפריט? חומוס, שווארמה, סביח, סלטים, שניצל, קבב ועוד, שמוגשים במנות גדולות או בינוניות (ואין חצאי מנות- כך מודגש בתפריט, ביחד עם "עם האוכל מקבלים סכו"ם" בשתי שפות…).
ניתן לבחור ישיבה על הבר בתוך המסעדה או באחד השולחנות על רחוב אבן גבירול. כשאנחנו הגענו היה יום שמשי והעדפנו את הישיבה בחוץ, עם מבט לעוברים והשבים של יום שישי בצהרים. לצידנו ישב מצד אחד סועד שהגיע במיוחד מהרצליה "בגלל האווירה, הטריות , הטעם והחבר'ה" כפי שאמר וניגב את החומוס משפתיו, ובצד השני משפחה צרפתית עם שתי ילדות מתוקות שאחזו בפרוסות חציל מתוך מנת סביח, כאילו שהיה מדובר בסוכריות.
הקערות שקיבלנו (אחת צמחונית ואחת בשרית) היו נדיבות וכללו כל כך הרבה אוצרות- כדורי פלאפל חמימים , פרוסת חציל מטוגן ורך, פרחי כרובית קרנצ'יים, ירקות מסוגים שונים, שווארמה עסיסית במנה הבשרית, גרגירי חומוס מבושלים, והכל על מצע חומוס חמים ועשיר שנוגב עד תום בפיתות טריות. הנלווים היו צ'יפס, סלט כרוב וחמוצים, להשלמת החוויה.
אם היינו מגיעים קצת יותר מאוחר, נניח בשעה שלוש באותו יום שישי, היינו חווים את הרמת הכוסית של יום שישי שבה מגיעים החברים הקרובים של בעלי המקום, ונערכת חגיגה עם עוגה טובה, וויסקי, ופינוקים לכל מי שבסביבה.
והפרטים הטכניים:
"קונגרס בזל" – אבן גבירול 141 תל אביב
סיווג המקום- אוכל מהיר באווירה ביתית- בשרי.
שעות הפתיחה- א-ה 9.00-23.00, ביום שישי עד השעה חמש אחרי הצהרים. שבת ומוצאי שבת סגור.
מתאים ל- כולם- ילדים, מבוגרים, קרניבורים, צמחונים, שומרי כשרות וכאלה שלא.
גישה לנכים- מצויינת
מחיר ארוחה ממוצעת ליחיד- 50 שקלים
כשר.
שניצל הוא מנת הבשר שכל ילד מכיר. מילדות זו המנה האהובה שנשארת איתנו גם כשאנו מתבגרים. השניצל המקורי הוא בסיסי מאד- בשר מושטח, ציפוי , טיגון. כמה כבר אפשר לגוון?
אז מסתבר שהרבה. רשת "השניצליה" שמונה עשרות סניפים בכל רחבי הארץ, לקחה את השניצל הקלאסי ותירגמה אותו להמון גירסאות בטעמים שונים שיענו על כל דרישה וכל טעם, כך שאפשר לאכול שניצל כל יום ועדיין לא להשתעמם.
הוזמנתי לטעום את סניף הוד השרון, בתוך קניון "שרונים" , סניף שקיים כבר שבעה חודשים ומציע מבחר גדול של שניצלים, תוספות וגם אקסטרות מיוחדות. למרות שמדובר ברשת, לכל זכיין יש את האופציה להוסיף ייחוד משלו, ובסניף הוד השרון, ערן הזכיין הוסיף את הייחוד שלו – שוורמה פרגית טריה ועסיסית.
כשהגעתי לטעום, ערן הוציא לי פחות או יותר את כל התפריט להתנסות מירבית – שניצלים בטעם ספרדי – עם רוטב חרפרף של צ'ילי קצוץ, בטעם איטלקי עם תערובת עשבי תיבול, צרפתי בתוספת חרדל דיז'ון, סיני עם שומשום, ויווני עם שום כתוש (כל מנה בבגט עולה 32שקלים ובצלחת 38 שקלים). חשוב לציין – השניצלים שאני קיבלתי היו בגודל מוקטן רק לצורך טעימה, בפועל מנות הן נדיבות מאד וכוללות בסביבות ה220-240 גרם בשר).
השניצלים כולם היו עסיסיים מאד וטריים מאד, וההתלבטות היתה בעיקר בין הטעמים השונים. בסוף קבעתי את הדירוג שלי – במקום הראשון השניצל האיטלקי עם עשבי התיבול, במקום השני הצרפתי (שהוא הכי פופולארי במקום) ובמקום השלישי הסיני. כמובן שזה אינדיווידואלי מאד.
עוד קיבלתי לטעימה- פרוסות חזה עוף על הגריל (אותו מחיר, מתאים במיוחד לשומרי הגיזרה), וכמובן את השוורמה המיוחדת החדשה. אני בדרך כלל לא טיפוס של שווארמה בגלל תיבול עז ושומניות יתרה, שני דברים שלשמחתי לא הופיעו במנת השוורמה פרגית של "השניצליה" , כך שנשנשתי מהם בכיף (ואני חושבת שלהוסיף את חתיכות השוורמה לסלט יהיה שיחוק).
קיבלתי גם צלחת עם מגוון תוספות (30 שקלים) עם אוסף של ספגטי, אורז, ירקות מבושלים, מג'דרה, והפייבוריט שלי – קוסקוס עם ירקות במרק מרוקאי (לשמחתי לא חריף). כמובן שבצד היו סלטים שאפשר להכניס למנה- ירקות, טחינה וחומוס, חמוצים ועוד.
הכל לווה בבגאטים אקסטרה טרייים שנאפים במקום.
כמובן שיש מנות נוספות כמו קבב, מנה צמחונית וגם קינוחים (פרווה בגלל כשרות המקום).
עוד מידע על סניפי "השניצליה" ניתן למצוא ב – http://www.mishloha.co.il/page.asp?topic_id=382
