בעבר היינו רגילים לסוג קמח אחד- קמח החיטה הלבן. המשוכללים בנינו השתמשו בקמח תופח, ובהמשך בקמח מחיטה מלאה. היום ברשתות השיווק ניתן למצוא סוגי קמחים שונים, בדגש על בריאות, כך שהמאפה שלנו יוצא לא רק טעים אלא גם בריא.
ארכיון תגים | חדש
"קרקר פיטנס"- הגירסה הפריכה של הבריאות.
חטיפי "פיטנס" אהובים מאד בארץ בשל שילוב הטעמים , השובע והבריאות.
אבל מה עושים כשמתחשק משהו קצת אחר?
נסטלה משיקה את "קרקר פיטנס" – קרקר מחיטה מלאה, וקרקר בטעם דבש, ארוזים בתשע אריזות אישיות בכל חבילה, כך שהטריות והפריכות הכה חשובות נשמרת.
עוגיות צ'יפס לבן וחמוציות "אסם" – עונג מסוג חדש
כשמתחשק לי משהו טעים, נשנוש כזה כייפי, בן הזוג שרואה אותי מחטטת במזווה תמיד מציע "קחי תפוח" ואני תמיד מאיימת שבסוף אני אעשה משהו אלים עם תפוח או בלעדיו… כי כשמחפשים "משהו טעים" הכוונה בדרך כלל למתוק, פחמימתי, בקיצור- לא רק "עוגי רוצה עוגיה" – גם כולנו.
אברקסס – אוכל, שתיה, תשוקה
המוטו של המקום – תבואו בשבע כדי לטעום ממטעמי המקום ומבר המשקאות המגוון, ותישארו להופעתו של תקליטן מתחלף המנגן בסגנונות שונים, לחגיגה עד השעות הקטנות של הלילה.
הגענו בשעת הפתיחה והתיישבנו במקום הכי טוב בבית, על הבר, שם ניתן לראות את הקסם בהתהוות – התפריט היומי המתחלף לפי חומרי הגלם הטריים שיש בשוק, קורם עור וגידים על כלי הגשה מגוונים ומעניניים. ניתן כמובן לשבת סביב השולחנות, השירות הוא תמיד מלא.
הבר עוטר בעגבניות טריות ואדומות לחיים, המזוהות כל כך עם אייל שני.
"אז מה תשתו?" נשאלנו אחרי שעיינו בתפריט האלכוהולי המגוון שמחולק לפי קטגוריות של סוגי אלכוהול. הצד הגברי בחר בערק איכותי, ואני שאלתי לגבי קוקטיילים. יש תפריט קוקטיילים אבל יש גם צוות קשוב שמרכיב משקאות לפי הטעם האישי. ביקשתי משהו "לא מתוק, פירותי חמצמץ בדרגת חריפות בינונית". קיבלתי קוקטייל שענה על הדרישות אחת לאחת ופתח יפה את הערב.
יחד עם האלכוהול קיבלנו את המנה הראשונה מתוך התפריט היומי – "שעועית ירוקה מחברון" היה שמה, שתוארה כ"מבושמת בלימונים ירוקים ושמן זית". החלטנו לנטוש את הנימוסים בצד ונשנשנו באצבעות את השעועית הפריכה, שקיבלה גם מגע של שום שהעלה את המנה מ"נשנוש ליד האלכוהול" ל"זה שיש כאן כמות מספיקה לשניים לא אומר שמותר לך להתכבד ואני רוצה לחסל את הכל לבד אם לא אכפת לך".
ההמשך היה לחם הבית, המתואר בתפריט כ"חתיכת לחם" – חצי בצל יבש, קרם פרש מגולגל בצלחת, עטוף בזרעי עגבניות ושמן זית. הלחם של "אברקסס" הוא לחם מחמצת עתיקת יומין (השמועה אומרת שהיא בת עשר שנים ומגודלת באהבה) והוא גרם גם לנמנעי הפחמימות לנשנש בחדווה. תפקיד הבצל החי הוא לתת את הארומה ללחם ולהעשירו.
את שתי המנות שקיבלנו, כמו גם המנות הבאות, הכין איתי דיכנו שלא הפסיק לחייך ולהסביר פנים תוך כדי הכנה.
"רוסטביף קרפצ'ו" עטוף זרעי עגבניות ושמן זית היה המנה הבאה שמגיעה בדרך כלל על קרטון, והפעם הונחה על תפריט ליופי כפרי נוסף. לבקשתי הרוטב החריף שמגיע איתה הונח בצד כך שכל אחד יכול להחליט כמה מתאים לו. כאן ניתן היה לראות כמה גדולה ההקפדה על איכות הבשר וההכנה המעולה שלו, ובשילוב לגימות האלכוהול יצאה קומבינציה מפנקת שגם היא מספיקה לשני נשים (כולל אחת שתלטנית).
המנה הבאה בתפריט הייתה מהמטבח האירופאי, ובניגוד למיתוסים על מטבח פולני אשכנזי, היא הייתה שופעת טעמים. מדובר על ה"מטיאס אורליקה מהים הצפווני" שהוגשו על טוסט שנמרח בקרם פרש, עוטר במלפפונים חיים, מטיאס, בצל סגול ושמיר שנתן את האווירה. ידוע לי שיש אנשים שלא אוהבים שמיר- במנה הזו אל תוותרו עליו, הוא משלים את היצירה. מבחינתי השיא הקולינרי של הערב, ובכמה דקות מילאתי חוסרים של ילדות עמוסת עוף מכובס.
הדגים המשיכו לככב גם במנה הבאה – והפעם כסרדינים "אורטיז" עם בצל סגול וזרעי עגבניות. גם הפעם החריף נשמר בצד למעני ואחרי שהסרדינים חוסלו כלא היו, שארית המיצים על הצלחת נוגבה עם מה שנשאר מהלחם מההתחלה.
סועדים החלו למלא את המקום, צ'ייסרים הושקו, ואיתי הכין לנו שתי מנות בחצאי פיתות, מתוך סירים מבעבעים. האחת "חצי פיתה של נתחים אינטימיים עם קרם פרש ומלפפון חמוץ" והשניה "חצי פיתה קציצות ים חריפות". אין לי מושג מה הכוונה ב"נתח אינטימי" אלא אם כן מדובר בכך שאלה היו נתחי בשר בקר קטנים שבושלו בישול ארוך ונמסו בפה, ואני מאד השתוקקתי להיות "אינטימית" איתם בכך שלא אחלוק אותם עם אף אחד אחר. נידבתי את הפיתה עם הקציצות לבן הזוג, עקב נסיבות חריפות וכך כולם יצאו מרוצים.
השעה תשע בערב הגיעה והתקליטן עלה לנגן ברקע, העוצמה עלתה וגם מצב הרוח של כל מי שמסביב. מכיוון שאי אפשר בלי מתוק , בדקנו מה יש בתפריט. במקור היתה רשומה מנה של קרם פטיסייר עטוף במרמלדת גויאבה אבל צוות המקום סיפר לי בסוד שיש גם עוגת שוקולד מיוחדת ששווה לנסות ולכן הקינוח שלי כלל עוגת שוקולד ללא קמח, מאד שוקולדית, עם קצפת כמעט ולא מתוקה ליד, שאיזנה את הטעמים.
מלבד התקליטן יש במקום הופעות של הרכבים חדשים ומעניינים ותערוכות מתחלפות של ציור וצילום.
"אברקסס" – לילינבלום 40 תל אביב
טלפון: 03-516-6660
שעות פתיחה- בכל ימות השבוע החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות.
גישה לנכים – יש
עסקיות ומבצעים – בנתיים אין (המקום עדיין בהרצה, מתוכננים שיתופי פעולה עם המשרדים מסביב בשעות העבודה).
מנות לטבעונים וצמחונים – יש
גילאים ממוצעים – 25+
המסעדה איננה כשרה
אררררריבה לה מוחיטו!!
קיץ, חם, כולם רוצים לשתות משהו מרענן, שיהיה גם כייפי, טעים וחדשני. המלצר עובר עם כוסות קוקטיילים מקושטות במטריות קטנות או בעיטור סוכר, מגיש לזו, מגיש לזה, ואז מגיע למי שנאלץ לסרב כי "אני הנהג התורן" ורואה את החברים שלו נהנים בלעדיו. נכון, מישהו צריך להיות הנהג התורן, אבל למה שלא ייהנה כמו כולם?
דומינו'ס הולכת עד הקצה!
קצה הפיצה, השוליים, נושא לדיונים ארוכים- האם לאכול אותו או להשאיר? תומכי האכילה טוענים שצריך להנות מהפיצה עד הסוף על כל חלקיה, מתנגדי האכילה טוענים שהבצק בקצה הוא החלק המשעמם של הפיצה . עכשיו דומינו'ס פותרת לנו את ההתלבטות עם הצ'יזי קראסט- סידרת פיצות שבשוליה מילוי גבינה איכותית בשני טעמים – גבינת מוצרלה וגבינת שמנת שום.
אחד הדברים האהובים ביותר בגבינות הוא ההתמתחות שלהן, הקו הדקיק של גבינה שנמתח מהמנה לתוך הפה והופך לטעם ומופע בידור גם יחד. עכשיו, בפיצות החדשות של דומינו'ס יש את החבילה הכוללת – פיצה משובחת, סיום בצקי גבינתי ואקשן נמתח.
האם, הבן ורוח "צבר".
כששואלים שפים ידועים מניין התחילה האהבה שלהם למטבח, ברוב המקרים התשובה תהיה "עמדתי ליד סבתא וליד אמא, ראיתי מה הן עושות והתאהבתי".
לא לכולנו יש אמהות כאלה היום, במיוחד כשהדור שלנו עסוק וממהר, ולעמוד ולהכין אוכל מסורתי לא פשוט, ואם יש אפשרות לקבל את הטעמים האותנטיים בקלות ובנוחות, למה לא?
זה בדיוק היה קו המחשבה ב"סלטי צבר" ולכך הם גייסו שלוש אמהות של שפים ידועים – אימו של אבי לוי, זוכה "מאסטר שף", השף והבעלים של המסעדה המצליחה "המוציא" והפרזנטור של "סלטי צבר" – מרים לוי, אימו של יוסי שיטרית ממסעדת "דוד ויוסף" – ענת שטרית, ומיכל אביב, אימו של עוד זוכה "מאסטר שף" והבעלים של "קוק במבינו" – השף טום אביב.
הבנים השפים ביחד עם האמהות בחרו את הסלטים האהובים עליהם, והתוצאה- "סלט של אמא" – מהדורה מיוחדת בסדרת סלטי הפרימיום של "צבר", ארבעה סלטים שמחברים את המסורת הביתית של האמהות, הטאצ' המודרני של הבנים והרבה אהבה.
לילות קיץ 1848
אני אמנם עוד לא נולדתי אז, אבל יקב "1848" שהקדים במאה שנה את ייסוד המדינה , הגיע לעולם ומאז הוא רק משתבח. היקב שמקבל את ענביו מכרמים בכל רחבי הארץ משלב מסורות ישנות עם טכנולוגיה חדישה ויוצר יינות חדשים ומפתיעים שמתאימים לכל אירוע. בפוסט קודם סיפרתי על יינות למסיבות, אירועים משפחתיים וחגיגות, והפעם החגיגה היא של כולנו- בואו של הקיץ שמסמל את החופש, השמש והאווירה הקלילה, ואין כמו יינות לבנים להשתלב, בין אם תחת שמשיה ליד הבריכה, או בצירוף שמלת ערב לארוחה חגיגית, בתיאום עם המנות השונות.
פירורית עם קמח כוסמין- עוד טאצ' של בריאות.
הרבה פעמים אנחנו בדילמה, מצד אחד אנחנו מודעים למה שאנחנו אוכלים ורוצים לאכול בריא יותר. מצד שני אוכל בריא לפעמים פשוט לא טעים כמו אוכל לא בריא. כך למשל אני מעדיפה לוותר על סופגניות בכלל, מאשר לאכול את הגירסה האפויה שלהן, שבשתי מילים אני מגדירה כ"איכסה פיכסה".
לעומת זאת לפעמים אפשר לעשות גירסה בריאה יותר בלי שההבדל יורגש ואז הרווחנו פעמיים- גם בריאות וגם טעם.
"אסם" מביאה לנו עכשיו את "פירורית- פירורים לבישול, טיגון ואפייה, שמכילים 50% קמח כוסמין מלא.
"מוצרלה נעם" – לחתוך פרוסת עונג
הכל החל בחבל קמפניה שבאיטליה, כשגילו שם שאפשר להכין גבינה טריה משגעת בתהליך שכולל חיתוך גבינה אחרי סיבובה במהירות גבוהה. המילה באיטלקית ל"חיתוך" היא " Mozzare" ומשם- המוצרלה.
המוצרלה מככבת בשפע של מנות איטלקיות, מהמלכה האם- הפיצה, ועד לסלטים, טוסטים וכמובן המנה המפוארת ה"קאפרזה" שמהללת את צבעי הדגל האיטלקי בלבן של המוצרלה, ביחד עם האדום של העגבניה והירוק של הבזיליקום.