ארכיון תגים | חדש

משחקי הכס- הפנטזיה מתגשמת בישראל.

בשבוע האחרון התפרסמה כתבה שסיפרה שבזכות "משחקי הכס" התגברה מאד התיירות למקומות כמו דוברובניק שבקרואטיה, אחד הלוקיישנים שבו צולמה הסידרה.  הסיבה- הסידרה היא להיט ענק.

על מה כל הרעש?

למי שלא היה על כדור הארץ בשנים האחרונות נספר שמדובר בסדרת פנטזיה אמריקאית שנוצרה על ידי דיוויד בניוף ודי וי וויס עבור רשת HBO שידועה בחדשנותה, ומתרחשת בעולם ימי ביניימי אבל שונה מימי הביניים שאנו מכירים, כשמדובר בשתי יבשות בשם ווסטרוז ואסוס, שבהם החורף והקיץ נמשכים שנים כל אחד, וישנם מספר קווי עלילה מקבילים שבכולם אותו רעיון – כולם רוצים להיות שליטים, ולא בוחלים בדבר כדי להשיג את מטרתם. בדרך ישנם אלמנטים של דת, חברה, מיניות, מוות וכמובן תקציבי ענק שהפכו את הסידרה לגדולה מהחיים, ולזוכת פרסים רבים – לסידרה עצמה ולשחקנים.

בעקבות הסידרה נוצרה תערוכה בשם "Game of Thrones, The Exhibition"  שהיא ממתק רציני עבור מעריצי הסידרה. מסלול התערוכה עובר בלונדון, שטוקהולם, מדריד, ברלין , אמסטרדם ופריז, ובדרך בחול המועד פסח – גם אצלנו כאן בנמל תל אביב – הודות לyes שהבינו שגם לישראלים מגיע הכיף הזה.

בתערוכה ישנם כשבעים פריטים מקוריים מסצינות מפתח ופריטים נבחרים מהעונה החדשה שעולה אוטוטו לשידור בארצות הברית ובמקביל בערוץ YesOh .

בין המיצגים –

"כס הברזל" – בעיני האטרקציה הבולטת, שבה אפשר לשבת על הכיסא האמיתי, בגודל טבעי ולהרגיש מלך לרגע .

"טיפוס על החומה" – חוויה מיוחדת בארבעה מימדים, כשהאורח חובש קסדת מציאות מדומה, ונכנס למודל פיזי של החומה המפורסמת OCTOLUS RIFT  והכל גורם לו להרגיש ממש עליה, בגובה 200 מטרים, כולל סאונד בשלושה מימדים קומפלט. החוויה מיוחדת במינה. (מהתנסות אישית – לא נורא מפחיד אבל די ריאליסטי..).

(בתמונה למעלה משמאל – המעליות, ומימין כס הברזל)

"הדרקון" – מה קורה כשאנחנו בעצמנו נכנסים לסצינה ונשרפים על ידי דרקון? אני חייבת לציין שכשרון המשחק שהדגמתי באטרקציה הזו בהחלט היה מעביר אותי אודישן לתוכנית.

"איש הקרח" – איך היינו נראים לו היינו אנשי קרח?

(משמאל – איך עושים את זה, מימין- התוצאה).

(אגב, כל אחד מקבל קוד, כך שאפשר אחר כך להכנס לאתר של התערוכה ולהוריד או לעשות SHARE לתמונות ולסרטונים).

כמובן שבתערוכה מוצגים גם תלבושות, אביזרים, שריון וכלי נשק, גלימות, תכשיטים, דגלים וכל מה שצריך כדי להפוך את הסידרה לאותנטית.

הכניסה היא ללא עלות, והתערוכה תהיה פתוחה לאורך כל חול המועד, כשביום הראשון (היום) היא נפתחה מ11 בבוקר ותמשך עד עשר בלילה, בימים שני עד רביעי בין השעות עשר בבוקר עד עשר בלילה , וביום חמישי- ערב חג, מעשר בבוקר עד חמש וחצי אחרי הצהרים. הכרטיסים אמנם אזלו אבל יש אפשרות לכניסה על בסיס מקום פנוי, כך שבהחלט שווה לנסות.

ערוץ YesOh חוגג השנה שלוש שנים להווסדו והיא הבית של הסדרות המיוחדות והפופולאריות של HBO.

yes@

@תערוכת משחקי הכס

 

 

 

 

עכו – ישן וחדש. (חלק ב').

אחרי סיור השוק עם השף עלאא מוסא, וארוחה טובה, הלכנו על ההכי חדש שיש לעכו – קניון  עזריאלי החדש דנדש, שמכיל תמהיל חנויות גדול, מבצעים, אוכל טוב (כולל מסעדות כשרות למהדרין) והרבה דברים לראות ולעשות.

נפגשנו עם מר רפאל בולניק- מנכ"ל הקניון שהסביר לנו על מבנה הקניון (הרבה אור טבעי, מעלית שקופה, ובעיקר שני "רחובות" בשני מפלסים, נוחים מאד להתמצאות (ותאמינו לי, כאחת שהלכה לאיבוד מליון פעם במסדרונות הסבוכים של "דיזנגוף סנטר" למשל) , ושירות לבבי.

להמשיך לקרוא

נפוליאון – איש קטן, טעם גדול.

גבינת שמנת זה דבר טעים. אחד הדברים הטעימים שבו הוא המרקם השומני, מה שקצת הופך לבעייתי כשמנסים לא לעלות במשקל. ככה זה , דברים טעימים הם משמינים. אז זהו – שעכשיו יש פתרונות שעוזרים לנו בענין הזה.

והפתרון של "תנובה" הוא לגבינה האהובה "נפוליאון" – בהפחתה של אחוזי שומן, עם גבינה חדשה עם פלפלים ופפריקה, שמכילה רק 16%  שומן, ועדיין יש לה את המרקם הכייפי הזה, גם על הכפית (כשזה נשאר עומד ומצויין לקישוטים למשל על קרקרים וכיבוד למסיבות) ומצד שני גם בפה, הנמס נמס לאט לאט הזה, שעוטף את הלשון בטעמים רעננים.

קיבלתי להתנסות את שני הסוגים – הראשון עם פלפלים ופפריקה, והשני בטעם טבעי, שניהם כאמור ב16 אחוזי שומן בלבד.

להמשיך לקרוא

VISIONNAIRE- LANCOME- אחרי שלושה ימים.

 

אני תלמידה חרוצה, וכשאומרים לי למרוח פעמיים ביום את הסרום על עור נקי, זה מה שאני עושה.

במקרה הזה, שיעורי הבית האלה היה תענוג.

קודם כל בגלל הריח – כמו שציינתי בפוסט הקודם, ריח ענוג במיוחד. אני לא מבינה בארומותרפיה ובשיקולים של היצרן לבחור דווקא את הריח הזה, אבל בפועל מה שקורה הוא ענן של רכות מצד אחד, ותחושה יוקרתית מצד שני. הריח גם לא משתלט כך שמעבר לתחושה האישית, הוא לא מורגש בתוספת קרם לחות או מייק אפ (או שניהם).

אחר כך בא המירקם, קליל אבל לא דליל, נמרח בקלות (וגם יוצא בקלות מהפיה בלי להמרח מסביב וליצור גושים לא אסטטיים – הפיה נשארת נקייה). הקפדתי להזרים את הקרם אל האצבע בלי לגעת בפיה כדי לשמור על הגיינה מירבית.

מרחתי כמות קטנה מאד (כך שהאריזה מספיקה להמון זמן) בכמה נקודות – על המצח, על הלחיים, על הצוואר . בכוונה לא שמתי הרבה בהתחלה כדי לראות שמספיק ואין הצפה. היה מדוייק. ארבע נקודות בארבעת הכיוונים, זה הספיק בדיוק.

עד שפתחתי את צנצנת קרם הלחות שלי, הסרום כבר נספג ויכלתי להמשיך בשגרת הבוקר שלי (או עם קרם הלילה בערב).

אחרי שלושה ימים אמנם לא רואים עדיין היעלמות מוחלטת של קמטוטים, אבל קודם כל, אנשים לא מפסיקים להגיד לי שאני מלטפת לעצמי את הפנים קצת יותר מדי… אבל זה מה זה כיף… אם לא הייתי חוששת שזה יובן לא נכון, הייתי אומרת לאנשים להרגיש בעצמם את הרכות והחלקות.

מה שעוד אהבתי זה תחושת ה"רוויה" של יש לעור, נדמה שהוא קולט יותר טוב את קרם הלחות, וזה עוד בתנאים של החורף כשמצד אחד יוצאים החוצה לרוחות שמייבשות את העור, ומצד שני נמצאים בפנים עם מזגן חזק שעושה עוד יותר נזק ללחות של העור.

אמשיך לטפל חודש כמומלץ, ואחזור עם דיווחים.

lancometest#

GO! FIT כי שיבולת שועל מעולם לא נראתה טוב יותר.

כל מי שמכיר אותי יודע שאם אני רעבה ואין אוכל בסביבה, יוצא ממני סוג של ענק ירוק, ולא כדאי להיות בסביבתי. ומתי זה יכול לקרות? בימים שאני לא אוכלת ארוחת בוקר, או ליתר דיוק, בשעה עשר בבוקר ביום שלא אכלתי ארוחת בוקר. הפתרון אז הוא בדרך כלל כל מני עוגיות של המשרד שהאמת שברגיל לא הייתי מבזבזת עליהן קלוריות וטירחה אבל כשרעבים, הכל הולך.

דגני בוקר הם פתרון מצוין לארוחת בוקר, קודם כל כי ההכנה מהירה (מאד). רק לשפוך, להוסיף חלב (או חלב סויה במקרה של בן הזוג) , לערבב, ותוך שניות יש משהו שגם נאכל מהר ומחזיק אותך שבע. שיבולת שועל מצטיינת בזה ולכן תמיד שמשה כבסיס לדייסות ודגנים למיניהם, כשכמובן ישנן גם התכונות הבריאותיות שלה- הפחתת כולסטרול וסיכון למחלות לב בגלל רכיב הבטאגלוקאן שהוא סיב מסיס ובריא במיוחד.

ב"שסטוביץ" לקחו את הענין מאד ברצינות ואמרו – "אם שיבולת שועל זה כל כך בריא, בואו נפתח מוצר שבו כמה שיותר שיבולת שועל, וכמה שפחות גורמים מזיקים כמו נתרן וסוכר".

התוצאה – GO! FIT. מהו "גו פיט"? למעשה שני דברים – דגני בוקר וחטיפי דגנים – כך שיש פתרון גם לבית וגם מחוץ לבית.

במה נבדלים הדגנים וחטיפי הדגנים ממה שאנו מכירים בשוק?

אז ככה- בזווית הבריאותית – דגני "גו פיט" הם המותג היחיד שבו יש מעל חמישים אחוז דגנים מלאים על בסיס שיבולת שועל מכל סך הרכיבים, וכמות הסיבים התזונתיים הגדולה ביותר בקטגוריית דגני הבוקר. מעבר לכך מה אין בדגנים? יש חמישים אחוז פחות נתרן ובין עשרים וחמישה אחוז לארבעים אחוז פחות סוכר מכל אחד מהמתחרים.

בזווית הכייפית – קודם כל יש ארבעה טעמים, שחלקם כוללים את המרכיב האולטימטיבי בשבילי – שוקולד!. (וגם דברים טובים אחרים כמו אגוזי לוז וחמוציות). מעבר לזה, עוד תכונה כייפית היא שהפריכות נשארת כך שלא נתקעים עם חצי קערת דגנים כשהחלב מרכך אותם והם הופכים לספוגים קטנים ורכים. ובסוף הצורה- צורה של שמיניות כשהטריות נשמרת על ידי שתי אריזות פנימיות . בקיצור, עושים הכל כדי לשמור על הפריכות.

בחטיפי הדגנים גם כן יש תכונות בריאותיות רבות – גם כאן יש מעל חמישים אחוז דגנים מלאים, הרבה יותר מהמתחרים, גם כאן יש בין ארבעים לשישים אחוזים פחות נתרן  מהמתחרים על מדף חטיפי הבריאות, וגם כאן יש כחמישים אחוז פחות סוכר מאשר המתחרים. הצורה במקרה הזה היא ממש שובת לב- חטיפי ביס בצורת לב – גם בריאות וגם אהבה.

אגב, הדגנים מצויינים גם כתוספת לגלידה, לסלט פירות או לנשנוש "על יבש".

למעשה מוצרי "גו פיט" מכסים את כל האפשרויות – ארוחת בוקר או ערב מזינה – לכל הגילאים כי יש מגוון טעמים רחב, כולל כאמור שוקולד, וחטיפים שאפשר לקחת לכל מקום, למקרה שבכל זאת, למרות ארוחת בוקר טובה, עדיין צצה לה המפלצת של השעה עשר בבוקר…

(וטיפ שלי – בעוד כחודש זה פורים, עם המון משלוחי מנות, ולדעתי קופסת חטיפים כזו הרבה יותר טובה בסלסילה של הילדים והמשפחה מאשר עוד ממתק בעל ערך תזונתי אפסי).

אתיקל קופי קומפני – כשהקפה טוב, מי צריך את ג'ורג'?

נכון, ג'ורג' קלוני תמיד חתיך, גם כשהוא כבר מלבין ונשוי, אבל כשמגיעים לקפה, מה שחשוב זה הטעם (של הקפה, לא של ג'ורג').

"אתיקל קופי קומפני" היא המתחרה הגדולה ביותר של "נספרסו" ושברה את השליטה של "נספרסו" בשוק מכונות הקפה, ואין להתפלא על כך כי היא בבעלות ז'אן פול גאילרד- מי שהיה המנכ"ל של נספרסו, כך שהוא מכיר את כל הסודות הקטנים, ויודע בדיוק איך לשפר את תערובות הקפה ולעשות אותן עוד יותר טעימות.

התערובות של "אתיקל קופי קומפני" – שבע עשרה במספר, מתאימות למכונות הקפה של "נספרסו" כך שאפשר להמשיך להשתמש במכונה, רק לשפר את הקפה. הקפסולות, שנמכרות בסניפי רשת ניו פארם, בחנויות טבע ובאתר האינטרנט של החברה, מגיעות בדרגות חוזק וטעמים שונים, כך שכל אחד יכול לבחור מה שהוא אוהב.

"אתיקל קופי קומפני" (ETHICAL COFFEE COMPANY) הוקמה בשנת 2008 וכנראה הבהילה מאד את נספרסו שבתגובה ניסתה להפעיל המון אמצעים משפטיים ונכשלה, כך שהזוכה הוא הלקוח, שמקבל קפה איכותי במחירים נוחים.

לא רק זה אלא שהקפה הוא אורגני והאריזות שלו מתכלות כך שאפשר לשתות בלב שקט. לתערובות גם תו של "סחר הוגן".

פולי הקפה המשמשים במוצרי "אתיקל קופי קומפני" מגיעים מיבולי הערביקה הטובים ביותר, מקולומביה, מרכז אמריקה, הודו, אתיופיה, קניה ועוד ואבטחת האיכות הגבוהה מקפידה שהטכניקות יישארו אותן טכניקות מסורתיות ואיכותיות של קלייה איטית כדי לשמור על טעמי הקפה ואיכותו.

מבין שלל הטעמים, קיבלתי להתנסות שניים מסידרת "הפרימיום" –

ריסטרטו SUPREME– דרגת חוזק גבוהה מאזור אפריקה, מרוכז במיוחד (עדיף לשתות כאספרסו בספל קטן, אחרת לא ישנים יומיים) ולמארי SUPREME שקיים רק במהדורה מוגבלת אז שווה לנסות לפני שיעלם, והוא בדרגת חוזק קצת יותר נמוכה, מקורו מפפואה גינאה והוא עדין יותר ואגוזי.

לא יכלתי להחליט בין שני הטעמים מכיוון שכל אחד מהם שונה, זה כמו לבחור את מי מהילדים שלך אתה אוהב יותר….

 

המחירים לשרוול בחברה (10 קפסולות) נעים בין 20 ל-24 שקלים

סרירצ'ה- המחמם הרשמי של החורף.

טוב, למי שלא יודע, ואני מתקשה לחשוב על מישהו שלא יודע, יש לי שורשים פולנים. כלומר, מצד אחד טעמי חריף אף פעם לא היו כוס התה שלי. מצד שני, פחות מ25 מעלות צלזיוס ואני  רועדת בתוך שמיכות, כרבוליות ומעילים מהסוג שבצבא כבר נטשו מזמן.

לכן תוכלו להבין את הדילמה שלי – לנסות או לא לנסות את SRIRACHA – הפיצה החדשה של "דומינו'ס" שאמורה לחמם לי את החורף בעזרת רוטב מיוחד בשם "סרירצ'ה" היישר מתאילנד דרך כיבוש כל הלבבות והתיאבון של ארצות הברית.

האמת לא הכרתי את הרוטב. אצלנו בבית שולט בעיקר הצ'ילי המתוק, ובמסעדות לפעמים החלק הגברי של הבית אוהבים להוסיף צ'ילי חריף.

אז לפני שהתנסיתי בפיצה, עשיתי שיעורי בית ובדקתי מה זה בכלל הרוטב הזה. גיליתי שמדובר ברוטב שהומצא בתאילנד בעיר סי-רצ'ה, ומכאן השם, והוא מכונה גם "רוטב התרנגול " למרות שאין לו שום קשר לעוף, והוא מבוסס על פלפלי צ'ילי בדרגות חריפות שונות, שום, סוכר ומלח.

זה נראה קצת מפחיד מבחינת חריפות, אבל אז קראתי כבר שכש"דומינו'ס" אימצו את הרעיון, הם שילבו אותו עם רוטב העגבניות הקלאסי, כך שעכשיו הוא מוגדר רק כ"פיקנטי" והשוס הגדול הוא שכשמשתמשים ברוטב הסרירצ'ה מקבלים אפקט של העצמת הטעמים האחרים ולא רק חריפות, כלומר נהנים יותר מהגבינה והתוספות.

ככל שהרבתי לקרוא, הבנתי איזה להיט גדול זה בארצות הברית, כששם מוסיפים אותו לכל דבר- מפירות ים, דרך פיצות, מאפים ואפילו ממתקי שוקולד.

עכשיו כבר באמת הייתי סקרנית.

נכנסתי לאתר של דומינו'ס (http://www.dominos.co.il/ ) שהוא אתר מאד ידידותי וקל להזמנה דרכו, והפיצה יצאה לדרכה – אלי.

הזמנו את הפיצה עם תוספת חצי חצי של זיתי קלמטה ושל פטריות. על הפיצה היו פסים של הרוטב. אזרתי אומץ (בעיקר כי גם רציתי להצטלם) ונגסתי. הופתעתי – הפיצה בהחלט פיקנטית אבל ממש לא "חריפה אומץ". חיסלתי שתי פרוסות בלי למצמץ (האחרים בבית לקחו לי את השאר…).

ראיתי באתר שאפשר לבקש גם "אקסטרה חריף".

אהבתי שהחריפות לא כיסתה על הטעמים אלא להפך, הדגישה אותם.

פיצת "דומינו'ס סרירצ'ה" היא החידוש של "דומינו'ס" לחורף , כי בכל שנה חייבים לחדש בפיצה מעניינת, מקורית , ובעיקר טעימה, שעברה שלבי פיתוח ארוכים והתאמה לטעם הישראלי (ולכן גם אינה בטעם "חריף מאתגר" אלא פיקנטי ) ושילוב עם רוטב העגבניות המוכר והאהוב של "דומינו'ס" וחומרי הגלם המשובחים.

לרגל ההשקה ניתן לרכוש עד סוף פברואר את סידרת הפיצות החדשה במחיר מבצע של 49.90 ₪ לכל פיצה בקנייה של שתיים. ניתן גם לבקש את הרוטב כתוספת על חטיפי גבינה או כפסים על הפיצה.

ב"דומינו'ס" ניתן להמיר כל פיצה לפיצה ללא ה"קשה" או לבסיס של קמח מלא, או לטבעונית, או כמובן – עם רוטב הסרירצ'ה.

חורף לוהט!!

הבימה- תשוקה חשמלית.

טנסי וויליאמס היה כותב סוער. כך גם הדמויות שלו. מחזות רבים שלו הפכו לסרטים מצליחים, ובמקביל המשיכו להיות מוצגים על במות.

כשאנו אומרים "חשמלית ושמה תשוקה" – אוטומטית אנו נזכרים במרלון ברנדו וויויאן לי, שניהם שיחקו גם בהפקות תאטרליות של המחזה וגם בסרט המפורסם, ושניהם הציבו רף גבוה מאד למי שבא אחריהם.

התאטרון הלאומי "הבימה" משתף פעולה עם התאטרון הקאמרי של תל אביב, ומעלה כעת על הבמה את ההפקה החדשה של "חשמלית ושמה תשוקה" בכיכובם של יבגנייה דודינה ועמוס תמם.

הסיפור עוסק מתרחש בניו אורלינס של שנות הארבעים, בשכונה מעורבת של מהגרים, כשבלאנש האריסטוקרטית (יבגניה דודינה) מגיעה לבית אחותה סטלה (אנה דוברוביצקי) ובעלה סטנלי (עמוס תמם) כדי להרגע מהתמוטטות עצבים אותה חוותה בגלל מותו של בעלה. בלאנש נדהמת מהעולם העלוב בו חיה אחותה, אחרי שהתרגלו לוילה המפוארת של הוריהן, ועוד יותר מהעובדה שסטלה אוהבת את החיים האלה ואת החיספוס והגסות של בעלה סטנלי, שמבלה את ימיו במשחקי פוקר ושתיה. עד מהרה מסתבר שבלאנש היא לא בדיוק מה שהיא מספרת…

בלאנש הנויירוטית והמעורערת מנסה להתחיל קשר עם מיטש- אחד מחבריו הטובים של סטנלי, אבל ההתערבות שלו מובילה לשרשרת אירועים ששיאם בלילה שבו סטלה יולדת את תינוקה, וסטנלי ובלאנש נשארים לבדם בבית.

אחד הדברים שמאד מיוחדים בהפקה הוא העדר התפאורה- למעשה אין כלל בית, יש רק קיר גרפיטי, ואת תפקיד רוב הרהיטים מגלמים שחקני רקע, שמחזיקים חפצים או יוצרים קירות בגופם. השחקנים הללו גם משמשים הרבה פעמים הקול הדובר שמספר על התקדמות העלילה, מעבר הזמן ותיאורים שונים, וגם מהווים את ההזיות והזכרונות של גיבורים, בעיקר בלאנש ומכניסים אותנו לעולמה הפנימי.

המוסיקה המצויינת משתלבת עם משחקי תאורה שיוצרים תחושות שונות, אם מדובר בטירוף, אם מדובר בהזיות או באלימות.

יבגנה דודינה נותנת משחק מצוין, כשהיא נודדת בין שפיות לטירוף, בין פלירטוט לסרקזם, ובין יופי לעליבות. עמוס תמם מתמרן גם הוא בין הבעל המושך והאוהב, לבין המפלצת האלימה שבוקעת ממנו ללא שליטה, שעדיין מצליחה לגרום לאשתו להשאר עימו ולאהוב אותו למרות הכל. הוא מצליח לשחזר את האקסטזה בנקודה המפורסמת ביותר במחזה (ובסרט) – כשהוא זועק "סטלה!!!" מתוך שילוב של שיכרות, ייאוש, אהבה ואלימות.

עוד נקודה חשובה- בתחילת ההופעה מציינת הקריינית שכל חומרי הצבע שמשתמשים בהם לצורך הגרפיטי, הם מחומרים טבעיים ובלתי רעילים, וכל הסיגריות שמעשנים על הבמה (ושהן חלק חשוב בעלילה) הן סיגריות ללא ניקוטין וטבעיות בלבד, כך שהשחקנים לא נפגעים מהתפקיד.

הבמאי הוא אילן רונן, את הנוסח העברי כתבה רבקה משולח, ובצוות השחקנים ניתן למצוא גם את פיני קידרון ואלון דהן שמתחלפים בתפקיד מיטש – המחזר החדש של בלאנש, יוניס- השכנה טובת הלב – מיקי פלג רוטשטיין , ואנשי השכונה- דיוויד בלינקה, רותם קינן, רוי סער, אייל שכטר, הראל מוראד, ליאור זוהר ואסף שגב.

משך ההצגה שעתיים ללא הפסקה, ואת התאריכים ופרטים נוספים ניתן למצוא ב –

http://www.habima.co.il/perfs/%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%AA%20%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%94%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A7%D7%94

שופרסל אוקטובר 2014- מסלסלים סלט.

מי אמר שאין קרמה?

יום אחרי שהוזמנתי לאירוע שבו קיבלתי המון לחם, הגיע השובר של "שופרסל" עם המון סלטים.

מושלם.

אז הלכתי לסופר ולקחתי –

חומוס אסלי 400 גרם, סלט טחינה 400 גרם , חציל בטחינה 400 גרם ,חציל על האש 400 גרם

וסלט רצועות סלק 400 גרם .

מה שמצחיק הוא שאחרי שהעברתי את הדברים בקופה, הקופאית אמרה לי ש"את זכאית לחומוס מתנה" וקיבלתי בקופה הראשית עוד קופסת דוגמא של החומוס של "שופרסל" במשקל 150 גרם…

מבחינה ויזואלית – יש לי הערה אחת – הערכים התזונתיים וכל המידע נמצאים בתחתית האריזה, כך שצריך להפוך אותה כדי לראות מה כתוב. כשזה סגור מההתחלה אין בעיה (למרות שזה קצת מערבב את הסלט ומצמיד אותו לאריזה העליונה, מה שיתמרח כשנפתח אותה אחר כך) אבל כשזה פתוח ואנו רוצים להזכר כמה קלוריות למשל, זה יכול לגרום לתאונות לא נחמדות על הנעליים…

האריזה עצמה נוחה לפתיחה ולא צריך להאבק, אם כי החלק הצבעוני שמתחת למכסה הפלסטיק, לא תמיד נפתח בשלמות (בעיקר הניילון בקופסת הדוגמא) וצריך לדחוף את הכפית מתחת כדי להוציא מה שבחלק המכוסה.

עכשיו לטעימה-

סלט החומוס – קלאסי. בהחלט יכול לעמוד בכבוד מול המתחרות. לא ראיתי שיש טעמים עם תוספות, אז הוספנו לבד שמן זית וקצת פפריקה.

חציל על האש- טעם "חצילי" מוכר, ההערה היחידה שלי היא שהייתי מפחיתה קצת בכמות המלח. מעדיפה את הטעם המעושן דומיננטי.

חציל בטחינה- זכה למחיאות כפיים סוערות מכל בני הבית. למעשה בתמונה אפשר לראות מה עלה בגורלו יום אחד אחרי שהגיע הביתה , לבן אדם אחד.. (ותודה באמת שהשארת לי משהו לטעום…).

טחינה אמיתית – אני בדרך כלל מכינה טחינה לבד מטחינה גולמית משומשום מלא (אגב, בדרך כלל של GREEN של שופרסל), לימון, קצת עלי טעם , תבלינים כמו פפריקות שונות ומים. אף פעם לא טעמתי משהו כזה קנוי, (ואגב, גם לא בהרבה חומוסיות מפורסמות יותר או פחות). סלט טחינה קנוי אף פעם לא יהיה אותו טעם אבל יחסית לקנויים, הסלט עשוי היטב, אין טעם לוואי ובסך הכל כשאין זמן להכין (או חומרי גלם בבית), זה מהווה פתרון לא רע.

רצועות סלק – טוב, כאן כבר שיניתי את הקונספט ובמקום להתייחס לזה כאל  "סלט" התייחסתי לזה כאל  "תוספת ירק" לארוחת הערב שלי. הנחתי לקט סלט ליד האורז והפסטיה ממולאת הבשר, וחיממתי הכל ביחד. (כן, במיקרוגל – דיל וויט איט!!). זה היה רעיון טוב כי הטעם היה כעין ירקות מבושלים או מאודים, וזה סיפק לי את מנת הירק שאני צריכה בכל ארוחה (אני מאד משתדלת שעל הצלחת שלי לפחות שליש מהמנה יהיו ירקות, שליש חלבונים ושליש פחמימות).

אני חיממתי אבל כמובן שאפשר לאכול גם קר כסלט. לא ניסיתי על לחם, נראה לי שיפול כי זה לא ממרח, עדיף על צלחת עם מזלג. הטעם עצמו מתקתק והצבע יפיפה.

בסך הכל, המבחר גדול מאד, הטעמים מוכרים ואהובים לישראלים, האיכות טובה, כך שאפשר לארח או להכין שולחן נשנושים וכיבודים בכיף, בלי לטרוח יותר מדי.

 

 

 

 

 

ברמן – אם יש לחם- יש בריאות.

כולנו מכירים את ה"פרוביוטיקה" – אותם חיידקים טובים שרצוי שיהיו לנו בגוף, כדי שיסייעו בשמירה על הבריאות.

בגוף האדם שלושה סוגי חיידקים – כאמור – הטובים, שאנו רוצים בהם, הנייטרלים- שלא מפריעים לנו (אולי רק עצם המחשבה…) והרעים – המזיקים שצריך להפטר מהם. הבעיה שהחיידקים הטובים הרבה פעמים נפגעים , אם על ידי תזונה לקויה, אם על ידי תרופות (למשל אנטיביוטיקה שנועדה לחסל את החיידקים הרעים, על הדרך הורגת גם את הטובים).

אז מה עושים?

ה"פרוביוטיקה" מנסה להוסיף לנו חיידקים כאלה ,למשל במשקאות חלב למיניהם, אבל איך מתחזקים אותם ודואגים לרווחתם כדי שיוכלו לעשות  את העבודה שלהם בצורה אופטימלית עבורנו?

כאן נכנסת לתמונה ה"פרה- ביוטיקה" – ליתר דיוק- הסיבים הפרה ביוטיים שכשאנו צורכים אותם, הם עוברים תסיסה במעי הגס ויוצרים תנאים טובים לחיידקים הטובים. בין השאר הם מגבירים את התרבות החיידקים הטובים במעיים, מסייעים בתהליך העיכול הסדיר, תומכים בספיגת סידן, עוזרים להתגונן בפני מחלות מעיים למיניהם – וכמובן גם תכונה אחת שמאד מבוקשת – מגדילים את תחושת השובע, מה שעוזר לשמור על המשקל ואף לרזות.

ממש אתמול הושק, והיום על המדפים – לחם "ברמן אקטיב"  שעובד בדיוק על זה- לחם פרוס מקמח חיטה מלא, בתוספת סיבים פרה ביוטיים. הלחם, שמצטרף לשורה ארוכה של מוצרים של "ברמן" וחברות הבת "לחם הארץ", "ודש" ו"מאפיית ליבו", הוא הראשון בסוגו, כשהסיבים הפרה ביוטיים מצטרפים לסיבים של הקמח המלא, והתוצאה היא חגיגה של בריאות.

כמה זה טוב?

שלוש פרוסות (שמכילות כל אחת כ67 קלוריות בלבד) מכילות כ30% מהכמות היומית הנדרשת לפעילות הפרה ביוטית. כמות הסיבים התזונתיים בשלוש הפרוסות הללו היא כמעט מחצית (46%) מהתצרוכת היומית של נשים, וכשליש מהתצרוכת היומית לגברים. ומה שהכי יפה- הלחם מתקתק בטעמו (מהסיבים, אין בו סוכר!) ומשתלב נהדר עם ממרחים מתוקים או מלוחים, והיות ומרקמו אחיד, ילדים אוהבים אותו וזה פתרון מצוין לכריכי בית הספר.

ניתן גם להקפיא את הלחם ושום דבר לא הולך לאיבוד מהערכים והסיבים שלו לאחר ההפשרה.

עוד דברים טובים שמסתתרים בלחם "ברמן אקטיב"?  הוא כולל שלל סימונים שמעידים עליו שהוא אינו מכיל שומן טרנס, ללא תוספת סוכר (מה שמצוין למי שאסור לו לצרוך סוכר), יש בו מאה אחוזים של קמח חיטה מלא, והוא עומד בדרישות האגודה הישראלית לסכרת ובדרישות משרד הבריאות ללחמים בריאים יותר.

המחיר לכל הטוב הזה לא חורג מהמחירים הרגילים של לחמי "ברמן" .

כאמור יש מבחר ענק של לחמי "ברמן" עם שפע של בריאות, בין השאר ניתן למצוא על המדפים לחמי שיפון קל מ100% קמח שיפון מלא – מוצר בלעדי שזכה בתו "מוצר השנה", לחמי מחמצת שכוללים זמינות מינרלים גבוהה יותר, פעילות רבה של נוגדי חימצון , איזון הסוכר בדם ועידוד פעילות פרוביוטית בקיבה, סדרות קלות של לחמים כגון הלחם הפרוס מופחת הקלוריות מקמח מלא עם חיטה טרום נבוטה (38 קלוריות לפרוסה בלבד), חלה פרוסה מופחתת קלוריות בתוספת סיבי שיבולת שועל, והפיבוריטים שלי – סדרות הלחמים עם תוספות הדגנים השונות – "לחם חמישה דגנים" ו"לחם עשרה דגנים" ולחמים עם תוספות ספציפיות כמו "לחם שיפון עם אגוזים"  או עם חמניות או עם גרעיני דלעת, והרשימה עוד ארוכה.

ׁ(את כל הסמלים הטובים האלה ניתן למצוא על לחמי "ברמן").

איפה אפשר למצוא את כל הלחמים, כולל הלחם החדש, ממש מהבוקר?

בכל רשתות השיווק, במדפים מסודרים לפי צבעים , כך שאפשר להגיע ישר למוצר הרצוי.

כשרות בד"צ העדה החרדית.

אתר הבית של "ברמן" עם כל המידע – (גם על הקונדיטוריה ומפעל פירורי הלחם).

http://www.berman.co.il/