כבר חמישים שנה שבורגראנץ' מלווה אותנו- מהסניף המיתולוגי של אולסי פרי בדיזנגוף, דרך הרוטב הממכר של "ספרדי" (רצוי "ספרדי כפול") ועד לדילמה של כל אחד ואחת שמחזיקים ביד "שוקופאי" ומתלבטים אם לנגוס עכשיו למרות שזה חם בטירוף או להתאפק. רמז- שווה להקריב את הלשון בשביל המתוק הפריך הזה.
האביב תמיד מביא עימו התחדשות, וגם בבית אנו מחדשים – אם בשיפוץ גדול ואם בשינויים קטנים לרענון האווירה. רבים נרתעים מלעשות שינויים מחשש למחיר גבוה או עבודה רבה, אבל לעיתים מספיקים כמה אביזרים שהם גם יפים וגם שימושיים כדי לרענן את המראה בחדרי הבית השונים.
אחד הסגנונות שמחזיקים לאורך שנים הם דגמי הראטן, אותה אריגה של "קש" שמשווה אווירה קלילה לכל חדר. כמובן שהאביזרים צריכים להיות מחומרים עמידים שישרדו את התנאים במקום בו הם ממוקמים, כמו חדרים שיש בהם לחות רבה, ויהיו קלים לניקוי.
חברת "ליפסקי" המתמחה בפיתוח וייצור מוצרי פלסטיק, אינסטלציה, סניטציה ומוצרי אמבט דקורטיביים מביאה לנו שפע הצעות לחידוש החדרים השונים בבית במחירים נוחים, במהירות ובגאווה ישראלית שכל הכל תוצרת כחול לבן.
בקיץ היה לנו "במבה אייס קפה" שהגיע עם המלצה לשים בפריזר ולהנות מחטיף קריר ביום חם. אבל מה עם החורף? לא מגיע לנו?
ב"אסם" חשבו שמגיע ומשיקים כעת את מהדורת החורף של הקפה- "במבה במילוי קרם קפוצ'ינו".
השילוב של מלוח ומתוק הוא תמיד שילוב מנצח, ובבמבה החדשה כל נגיסה נותנת לנו גם מליחות ומתיקות וגם שילוב מרקמים – מהקרנאץ' של הבמבה עצמה ועד לנימוחות של מילוי הקפוצ'ינו שמרגיש ממש כמו ממרח שוקולד מבחינת המרקם ועוטף את הלשון.
אחד היתרונות שבלהיות הורה של ילדים גדולים שכבר עזבו את הבית, הוא שכל חטיף וממתק עובר ישר אלינו, בלי להצטרך לחלוק עם ילדים, והאמת, גם אם הבן שלי היה חי בבית, לא היה סיכוי שהייתי משאירה משהו בשבילו, מכיוון שהחטיף ממכר.
המוצר כשר פרווה בד"צ העדה החרדית ירושלים, רבנות מקומית שדרות חרל"פ והוא ניתן להשגה בכל רשתות השיווק.
"אוהבים נקניקיות"? שאל הקומיקאי בתוכנית בידור פופולארית. אז התשובה היא "כן" – נקניקיות פופולאריות בקרב כל הגילאים, מנקניקיות פשוטות עבור הילדים, ועד נקניקיות מסוגי בשר שונים ותיבולים שונים עבור המבוגרים במגוון דרכי הכנה.
עד עכשיו כל נקניקיה שהכרנו הכילה חומרים משמרים, אבל עכשיו מגיע החידוש של "מעדני יחיעם" – בפעם הראשונה בישראל, נקניקיות ללא חומרים משמרים כלל.
קצה הפיצה, השוליים, נושא לדיונים ארוכים- האם לאכול אותו או להשאיר? תומכי האכילה טוענים שצריך להנות מהפיצה עד הסוף על כל חלקיה, מתנגדי האכילה טוענים שהבצק בקצה הוא החלק המשעמם של הפיצה . עכשיו דומינו'ס פותרת לנו את ההתלבטות עם הצ'יזי קראסט- סידרת פיצות שבשוליה מילוי גבינה איכותית בשני טעמים – גבינת מוצרלה וגבינת שמנת שום.
אחד הדברים האהובים ביותר בגבינות הוא ההתמתחות שלהן, הקו הדקיק של גבינה שנמתח מהמנה לתוך הפה והופך לטעם ומופע בידור גם יחד. עכשיו, בפיצות החדשות של דומינו'ס יש את החבילה הכוללת – פיצה משובחת, סיום בצקי גבינתי ואקשן נמתח.
באחד הפרקים של הסידרה המיתולוגית "רמזור", אמיר (אדיר מילר) ואשתו טלי (ליאת הר לב) מצפים לילד, והחברים של אמיר מייעצים לו "תעודד אותה להניק". לא שהם דואגים לבריאותו של התינוק, כמו שהם דואגים לאינטרס של החבר שלהם לישון טוב ולקבל "פטור" על קימות בלילה והשארות עם הילד, כי אחרי הכל "רק אישה יכולה להניק". אין חולק שחלב אם נותן יתרונות בריאותיים לתינוק (וגם חוסך הרבה כסף) אבל המחיר שמשלמת אם מניקה הוא לא פשוט- מעבר לנשים שלא מתחברות פיזית להנקה וכואב להן, דרך הצורך להיות צמודה לתינוק ולהיות האחראית הבלעדית עליו כי "רק לך יש ציצים", ועד יצירת הרגל שהיא זו שאחראית על התינוק בכל הבט. נכון שאפשר לשאוב אבל גם זה לא אקט שמתאים לכל אישה.
אוקי, אז מה אלה החבילות שצצו לי בפריזר ומה הקשר שלהם ללחם? אז ככה- מדובר בלחמים שמורכבים ממיטב הטבע- קינואה, כוסמת ירוקה, דוחן, בטטה , גזר, דלעת, בננה, סלק, תפוח עץ, קטניות שונות, תמר מג'הול, תאנים, מלח הימליה וורוד ומים מטוהרים. וממה הם לא מורכבים? אין בעם גלוטן, אין מוצרים מן החי, אין שמרים, אין חומרים משמרים , אין תוספת שמנים ושומנים, ואין הנדסה גנטית. וואו, איזו רשימה. ה"מרכיבים" האחרונים בלחמי "מונבטים" הם האורגניות המוחלטת וכשרות המהדרין.
יש לי דילמה כשבא לי מתוק. מצד אחד- לא כדאי להרבות במתוקים, כי אם אני אוכל את כל מה שאני רוצה, יצטרכו להרחיב את הדלתות בבית. מצד שני כשאני רוצה מתוק ומציעים לי חטיף אנרגיה, אני לא מרגישה שזה "באמת" המתוק שאני רוצה. סוג של פשרה.
אבל אז מגיע CORNY ומוכיח שאפשר להיות גם חטיף דגנים בריא וגם ממתק אמיתי.
יצר האדם אוהב חידושים. עם כמה שמשהו אהוב עלינו, תמיד נרצה לטעום ולנסות עוד משהו, אולי זה ימצא חן בעינינו גם או אפילו יותר?
זו הסיבה שמותג התה FUZE TEA מבית קוקה קולה מביא לנו חידושים רבים, כדי שחלילה לא ישעמם לנו בפה.. והחידוש הדנדש- ממש בשביל ראש השנה, הוא משקה חדש – אפרסק רימון במתיקות מעודנת.
האסוציאציה הראשונה של כל מי שהיה נער בשנות השמונים למילה "ברז" היתה קודם כל הדבר הזה שהיה נעוץ במצחו של הקלידן של "תיסלם".
מעבר לזה "ברז" היה משהו פשוט , שכלל שתי ידיות, אחת מסומנת בכחול ואחת באדום, בדרך כלל בצורת פרח, לשני כיוונים שונים, כדי לשלוט על העוצמה ועל טמפרטורת המים. בגלל שהיה צריך לסובב את הידיות, הן היו מתלכלכות מכל דבר שהיה לנו בידיים, וכשמדובר במיוחד על מקום כמו מטבח, בו הידיים מאד עסוקות ובדרך כלל מאד מלוכלכות באוכל, הברזים מהר מאד היו נעשים דביקים ומאבדים מהמראה שלהם, וגם להתחיל לסובב אותם באצבעות משומנות זה לא היה תמיד רעיון מוצלח.
