ארכיון תגים | יום הולדת

הכדור הפורח TLV – "מעלה מעלה מעלה".

בסרט "UP" הגיבור היה צריך לקשור הרבה בלונים לביתו כדי להרימו באוויר. בפארק גני יהושע בתל אביב אין צורך בהרבה בלונים מכיוון שיש בלון אחד ענק, הוא ה"כדור הפורח TLV" שמאפשר להתרומם לגובה 400 רגל ולראות את כל תל אביב (וגם פתח תקווה, מודיעין ומגדל הפיקוח של נתב"ג יחד עם נופים רבים אחרים) פרושה מתחת לרגליים.

להמשיך לקרוא

סילו מדיטליאנו- חולון האיטלקית

השף רובי פורטנוי כבר סימן "וי" על הרבה השגים- בישול למכובדי עולם כמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, באירועים ממלכתיים, ובאמתחתו גם רזומה עשיר כשמנותיו ב"מנטה ריי" נשארו עד היום, וכמובן כבעלים של קייטרינג מצליח בשם "פרי הארץ". עכשיו השף פורטנוי מגשים את חלומו הבא – מסעדה בסגנון איטלקי ים תיכוני, במתחם הכי חם בחולון ובאזור המרכז בכלל- מתחם "לה-פארק" הצמוד ל"ימית 2000" ופארק פרס.

להמשיך לקרוא

COOKISS – נשיקה מתוקה!

יש אוכל שאוכלים בשביל להשביע רעב, ויש אוכל שאוכלים בשביל להשביע את הנשמה. מתוקים, בעיקר עוגות ועוגיות הן מהקטגוריה השניה, והן נותנות ערך מוסף – הן משמחות לבבות.

אם באירועים חגיגיים ואם סתם בשביל הפינוק, לעצמך או לאחרים – אין מי שלא יחייך למראה עוגה או עוגיה, בעיקר אם הם מעוטרים ומקושטים בהתאם לאירוע.

להמשיך לקרוא

עוגיה- חלום מתוק ביבנה

היא קטנה, היא מתוקה (או מלוחה), היא נבלעת בביס אחד של כיף מרוכז והיא "מזון הניחומים" האולטימטיבי – העוגיה.

הדבר הראשון שילדים לומדים להכין במטבח, הדבר הכייפי הזה שלא צריך סיבה בשבילו מלבד כוס קפה וגם זה לא חובה, והדבר האהוב ביותר על "עוגי מפלצת העוגיות" – העוגיה.

להמשיך לקרוא

החגיגה של "ניקניים" – במיוחד בשבילי.

כולנו אוהבים להיות מיוחדים. כולנו אוהבים את תשומת הלב האישית, רק לנו, וכולנו גם אוהבים חגיגה טובה.

השילוב הזה יוצר את החג האולטימטיבי – יום ההולדת שלנו, בעיקר, אבל לא רק , של ילדים, שבו הם המלכים, הם מרכז תשומת הלב והפינוק, והשמחה רבה.

את "ניקניים" כבר הכרתי וסקרתי בעבר – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/08/22/nickname-%D7%9B%D7%99-%D7%96%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%99/   – חברה שמוציאה תחת ידיה המון מוצרים כיפיים עם טאצ' אישי וייחוד- כי אין שני מוצרים אותו דבר.

הכל התחיל מ"פפירוס" שהיא בית דפוס שאחראי על המון מוצרי דפוס מכל הסוגים, ותחת המטריה שלהם מודפסים גם ספרי "לופה" שהם ספרי תמונות ומזכרות שהופכים לנו אוסף תמונות של טיול, מסיבה או משפחה, לאלבום מרהיב (וגם ספרים שאדם כותב ובעבר לא יכל להוציא לאור בגלל הגבלת כמות, ועכשיו יכול אפילו בספר בודד – מזכרת מצויינת לכל אחד). (http://www.lupa.co.il/ ). אבל אנחנו התכנסנו כדי לחגוג יום הולדת שנתיים ל"ניקניים" שהוא הבייבי של ניר, הבעלים, ושהמוטו שלו הוא "מתנות אישיות לקטנים ולגדולים"  – מבחר ענק של מדבקות עם שמות (ובהמשך תראו איזה מדבקות מקסימות לכריכים לבית הספר יש להם, שנותנים את תשומת הלב האוהבת לילד באמצע יום לימודים), פלייסמטים , קופסאות לאוכל ולאוספים, מחברות, ספרים וכל מה שאפשר לשים עליו את השם.

בתמונות למעלה ולמטה – ניר, הבעלים, מסביר על הספרים האישיים והמוצרים השונים של "ניקניים".

אבל לכבוד חגיגות יום ההולדת, לא רק ניקניים חוגגת אלא כל העולם ביחד איתה- והזרקור מופנה לערכות יום ההולדת המקסימות שיש לה. כל מה שצריך הוא להכנס לאתר "ניקניים" – http://www.nickname.co.il/  – לעבור על כל התפריט הענק שלהם (ולרשום לעצמנו בצד מה עוד בא לנו), להכנס לקטגוריית "ימי הולדת מעוצבים" ולהתחיל לבחור לפי מספר המשתתפים , גודל הערכה (כמה דברים אנחנו רוצים  מתוך מבחר של הזמנות, פוסטרים, דגלונים לתליה, מדבקות עגולות, קישוטי קפקייק, ניירות מעוצבים, כוסות לפופקורן וחטיפים, מזוודות מתנה לאורחים, אריזות סוכריה על מקל, בועות סבון אישיות, מזרקי שוקולד, כרזה ענקית ועוד), וכמובן סוג העיצוב. ישנן קטגוריות רבות לפי נושא המסיבה וחלוקה לנושאי בנים ובנות (ולשמחתי יש גם כפילות כך שיש גם "גיבור על" וגם "גיבורת על", גם "פיראט" וגם "פיראטית") ונושאי תינוקות או מבוגרים (כי גם מבוגרים שמחים לימי הולדת שכאלה). ניתן גם להזמין מוצרים בודדים או לעצב מארז מיוחד או כמויות מוזמנים גדולות יותר , והשמחה רבה. (ובשקט בשקט אגלה לכם ש"ניקניים" רכשו זכיון לדמות של "קופיקו" וחבריו, כך שלחובבי התוכנית, אפשר לעצב יום הולדת שכולו "קופיקו"!).

(בדרך כלל אני עושה קולאג'ים אבל השולחנות כל כך יפים שהייתי חייבת להביא כל אחד בתמונה נפרדת כדי שתוכלו להתרשם מכל הפרטים והפריטים השונים).

(בתמונה למעלה – מדבקות למזרקי שוקולד , קופסאות לפופקורן וחטיפים, ושלטים, הכל בנושא "היפסטר" – יום הולדת לבן חמישים. בתמונה למטה "פיראטים" – כולל אלמנטים עיצוביים ,וחבקים אישייים לבקבוקי מים).

בתמונות פה ברחבי הפוסט ניתן לראות כמה עיצובים יפיפיים שיש מתוך מבחר ענק של ימי הולדת. עוד ראינו ערכות חמודות לאללה למשל למתנה לאורחים באירועים, או הפייבוריט שלי "אבא של שבת" ו"אמא של שבת" שמכילים גם מתכון מיוחד לחלה…

(בתמונה למעלה -יום הולדת לילדה בנושא פיות- כולל גם עיטורים אישיים לקופסאות כיבוד, מדבקות למכסי צנצנות, ואיך אפשר בלי כוסיות לקפקייקס וקופסאות מתנה תואמות? בתמונה למטה – שולחן לברית או בריתה- כולל עטיפות לבועות סבון, ספר מזכרת, עיצובים לצנצנות ובקבוקים וכמובן אריזות הקפקייקס)

המוצרים מצויינים גם לגני ילדים למשל, לאירועים שונים, מסיבות או טקסים – הרמת כוסית, חתונות, בריתות, בני ובנות מצווה, חינה, קבלת ספר תורה ואירוח בחגים השונים.

(ואין ילד שלא יאהב לפני השינה לקרוא או לשמוע את הספר שנכתב במיוחד עבורו ועליו).

(בתמונה למעלה- ערכה ל"אבא של שבת" שכוללת הקדשה אישית, נוסח הברכות, ובצד השני מתכון לחלות. בתמונה למטה- המדבקות המגניבות שעיצבו במיוחד בשבילי לכריכים, כדי לשמח את הילדים באמצע יום לימודים).

עוד נקודה חשובה- כל המוצרים והמדפסות שבהם משתמשים ב"ניקניים" וגם עבור "לופה " ו"פפירוס" הם תוצרת ישראלית!.

אז מה נשאר לעשות? רק למצוא סיבה למסיבה!

nickname – כי זה שלי!!

הדבר הראשון שאנו עושים, בכל גיל, כשיש לנו משהו, הוא לרשום עליו את השם שלנו. אם זה "כאן חיים בכיף" על הדלת, ואם זה המדבקות על המחברות של הילדים. בילדותי אלה היו בתחילה מדבקות לבנות פשוטות, מקסימום עם שורות למילוי של "שם התלמיד, כיתה, מקצוע". אחר כך זה כבר השתכלל ובצד היו ציורים רלוונטים למקצוע (כמו כלי הנדסה למחברת הנדסה, ועפרונות למחברת ציור וכך הלאה), או השוס האמיתי – כוכבי טלוויזיה (דאלאס – כי כולם רוצים מדבקה של ג'י אר יואינג), קולנוע (גריז שולטים!!!!!111) או כוכבי האבקות חופשית עם ויכוחים של מי יותר שווה – קרי ואן אריק או קווין.

היום המצב יותר פשוט, כי "ניק ניים" מביאים לנו את הכל כבר מוכן, ובמבחר אדיר- ספרי ילדים שבהם משובץ שמו של הילד, קופסאות אוכל אישיות כדי שכל ילד ידע בדיוק מה שייך לו, פליסמטים שיגרמו לילד הכי עקשן לאכול בכיף, מדי גובה כדי לסמן כמה הילד שלנו גדל, חוברות צביעה, מדבקות, פאזלים, שלטים לדלת וכמובן מחברות לבית הספר.

אבל לא צריך להיות ילד כדי להנות מכל הטוב הזה, כי יש גם מגוון גדול של עיצובים לגברים ונשים, בהתאם להעדפה, וזה כיף גם לתת וגם לקבל משהו כל כך אישי.

כך לדוגמא אני קיבלתי מחברת למתכונים עם השם הפרטי שלי, בכריכה קשה ומהודרת – הנה תראו בתמונה-

מחברת שפשוט עושה חשק להתחיל לכתוב בה, אם זה מתכונים ואם זה הגיגים אישיים (ואלוהים יודע שיש לי הרבה) ובסוף הופכת לאלבום או לספר מתכונים מועיל.

אגב, כשהסתובבתי באתר –

http://www.nickname.co.il/

מצאתי עוד המון אוצרות כמו ערכות ליום הולדת עם שם החוגג, מחברות רומנטיות לכתיבת זכרונות משותפים או מחשבות אינטימיות שכבר כל כך חסרות בעידן ה"כל פיפס בחיים שלי נמצא ישר ברשת החברתית", קופסאות אוספים (שחבל שלא היו לי אז לאיכסון ה"זהבים" שלי למשל), והכל בנוחות – רק לבחור את המוצר, להקליד את שם הילד/ה או שם של מי שרוצים לפנק במתנה, והופ – המוצר האישי כבר בדרך.

עכשיו זה בדיוק הזמן, אם זה לתלמידים לתחילת שנת הלימודים, כי אין כמו מחברות אישיות להעלאת המורל והמוטיבציה, ואם זה למארחים או לחברים לקראת החגים (או אפילו לעצמכם, כי גם לכם מגיע).

המוצרים מיוצרים אחד אחד באופן פרטני ובתשומת לב אישית.

(וטיפ אחרון – מצוין גם לגננות וועדי הורים בגני ילדים למשל, שמחפשים מתנות מקוריות לחוגגי ימי ההולדת ולאירועים!).

"אין מסיבה בלי…לא רק עוגה".

נכון, עוגות הן חלק חשוב במסיבות, אבל הדבר הכי חשוב במסיבה היא האווירה. בלי שמחה, המסיבה די מדכאת …

הדרכים ליצירת מסיבה טובה ושמחה הן המוסיקה, התפאורה, האנשים וגם האקסטרות הקטנות שהופכות אותה למיוחדת.

בחתונה שלי, שהיתה ממש ממש ממש מזמן (שנות השמונים, זוכרים? שיר הסלואו היה של גלן מדירוס…), כבר חולקו כנהוג ברחבה משרוקיות, בועות סבון, שרשרות "הוואי", מסיכות ועוד, ומאז הרבה מים (ונצנצים) כבר זרמו בקצף השמפניה והיום מסיבות הן דבר מושקע שכל פרט קטן שלו נבחר בקפדנות, והיופי  (וגם אלוהים) כמו תמיד נמצא בפרטים הקטנים.

בפני עורכי המסיבה יש המון אפשרויות, כשקודם כל, הדבר הכי חשוב , הם הבלונים לאירועים.כשהבן שלי היה קטן וערכתי לו מסיבות (לאורך שנות התשעים ותחילת האלפיים) הטרנד היה בלוני הליום עם חוטים ארוכים. הייתי מזמינה משלוח של מאה בלונים, קשורים כולם בסרטים צבעוניים, משחררת אותם לתקרה ויוצרת יער של חוטים וצבעים (שכמובן כל הילדים היו לוקחים אחר כך הביתה, חלק בכמות כל כך גדולה שהם יכלו להתחיל להתרומם בעצמם כמו בסרט "UP".).

אחר כך באים האביזרים לרחבת הריקודים  – כלים מוסיקליים שונים כמו תופים ורעשנים, משרוקיות (מצוין לקטעי המוסיקה הלטינית), פעמונים, כובעים מצחיקים, "פפיונים ועניבות" ענקיים וצבעוניים, והרבה דברים שיעשו שמח. (וכן, שרשרות "הוואי" עדיין אקטואליות).

כמובן שלא שוכחים את הילדים הקטנים, ושוס שתמיד עבד עליהם – מאז ועד היום – תנו להם בקבוקון בועות סבון וקניתם אותם לכל הערב.

גם בדרך הביתה אורחים אוהבים לקחת משהו למזכרת – מחזיק מפתחות, תמונות מגנט, אפילו שוקולד (עם תמונת בעלי המסיבה למשל) , העיקר צ'ופר (ולא, אף אחד לא אוהב באמת לאכול את השקדים המצופים הללו שמופיעים בצבעים שונים בתוך עטיפת טול עם סרט ומכונים "דרז'ה".).

הכי כיף הן מתנות שימושיות שמזכירות לנו את האירוע, והכוכב הוא ללא ספק אותו מפתח לעגלות של הסופרמרקט, שתמיד מאבדים ותמיד צריכים חדש, וגם דיסק און קי הולך חזק.

אם מדובר באירועים מסחריים או אירועי חברה, היריעה מתרחבת כי כאן אפשר לשים את הלוגו של החברה על כל דבר- עטים, קופסאות ממתקים ממותגות (ושאפו למי שחשב על הקופסאות המגנטיות העגולות שיש בהן סוכריות מנטה זעירות, מצוין להחזיק באוטו), עצי ריח למכונית, ולמי ששומר מסורת – גם כיפות עם כיתוב.

אז מה נשאר לנו בעצם? רק למצוא סיבה למסיבה….

יום הולדת – חגיגה נחמדת.

עד גיל שש הצלחתי להתחמק מהפקת ימי הולדת לבן. הסתפקנו במסיבות שאורגנו על ידי הגן, כשהגננת עושה את התוכנית האומנותית (שכוללת תמיד כל מני סוגים של מצילתיים..) וההורים מגיעים ומביאים את העוגה וכיבוד שהגננת מחליטה שמתאים. אבל בבית הספר אין מסיבות והילד רוצה לחגוג. אז מה עושים?

(בתמונה למעלה- יום הולדת לפני עשרים שנה, במעון "נעמת" בפתח תקווה, עם צוות הגננות).

קודם כל, מה לא עושים. בילדותי , מזמן מזמן בשנות השמונים, לא היו "מפעילים" למיניהם וחתני וכלות השמחה היו עושים הכל לבד. מה הכוונה "הכל"? היו משחקי חברה בנוסח "הכנס את הנר באמצעות הטוסיק לתוך בקבוק" או "נסה לדוג משהו מתוך קערה של קמח תוך כדי שאתה נושף קמח לכל מקום ומתלכלך כהוגן". אחר כך היה חידון שתמיד היה לקוח מאותו ספר כך שכולם ידעו את התשובות עוד לפני שנשאלה השאלה, היו הפרסים (בועות סבון, מדבקות, ביצי קינדר), היתה עוגה (בדרך כלל שוקולד עם קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות למעלה, עד  היום העוגה האהובה עלי ביותר) ובסוף היתה חלוקת הפתעות בשקיות שכללו כמה ביגלה, שוקולדים מחולקים לקוביות, אולי איזה מרשמלו, סוכריה על מקל והפתעה כמו משרוקית פלסטיק למשל).

אבל זה היה אז, אולי הדור היה ממושמע יותר, אולי הדרישות היו נמוכות יותר, אבל היום אין מצב שהייתי (או כל הורה אחר) מנסה לנהל מסיבה לקבוצת ילדים בכל גודל שהו. הדרישות גדלו, (ואיכשהו גם הרעש…) והמפעילים נדרשו למשימה.

(בתמונה למעלה- אחד מימי ההולדת שלי בסוף שנות השבעים, עם עוגת "לקח" מקושטת , שולחן מעוטר ועריכת חידונים).

לכן בתקופה שערכתי מסיבות לבן שלי (סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים) המסיבות כבר כללו כיבוד מושקע יותר (כולל מכונת סוכר קומפלט למשל), קישוטים מושקעים יותר (כבר לא מנפחים בלונים אלא מזמינים משלוחי בלוני הליום), וגם הפעלות לימי הולדת –  מפעיל שיעשה מופע ויעסיק את הילדים למשך שעה וחצי, כולל טקס נרות עם עוגה מושקעת ומעוצבת ( שהרסה לי את הבריאות כל פעם שהייתי צריכה להביא אותה שלמה ובלי פגע מהקונדיטוריה הביתה).

בין הגילאים שש עד 12 הגיעו לימי ההולדת של הבן שלי מפעילים מסוגים שונים – כאלה שערכו משחקי חברה, כאלה שעשו נסיונות מדעיים, תקליטנים וכמובן גם קוסמים (כולל אחד שהפיל לי את החשמל מרוב גאדג'טים שהוא הביא). הבחירה במפעילים היתה לפי המלצות ולפי התרשמות שלי מסרטונים ברשת , ובחרתי בכאלה שידעו לשלב את הילדים, בעיקר את חתן השמחה, במופע (חלק הלבישו את הילד כקוסם קטן ושיתפו אותו כעוזר). היו קוסמים שערכו מופע כל כך מרתק ומושקע שבקלות יכלתי להזמינם גם לאירוע למבוגרים כמו מסיבה או אירועי חברות .

(בתמונה למעלה- אחת מהעוגות המושקעות של יום ההולדת של הבן).

אחרי הפקת בר מצווה (לשמחתי צנועה – הילד העדיף לקחת את התקציב ולנסוע לדיסנילנד) הגשתי את התפטרותי כמנהלת צוות הבידור הביתית ונשארתי עם המון טיפים ועצות למי שמביא מפעיל הביתה.

הראשונה היא כאמור לחפש המלצות מאנשים שסומכים עליהם, כי מפעיל מבריז למשל – לא רק שלא מגיע, אלא גם תוקע את המשפחה החוגגת ללא הפעלה לילדים וזו יכולה להיות צרה אמיתית. דבר שני – לוודא שיש כל מה שהוא צריך – תאורה, שולחנות, חפצים שונים ועוד. דבר שלישי – לוודא שהוא יודע את מספר הילדים ומוכן לקראתם.

רצוי לעבור עם המפעיל על סדר הדברים – מה יש לפני מה – האם יש מופע ובאמצע הפסקת אוכל או שרק בסוף, מתי טקס העוגה, האם הוא מחלק מתנות לילדים המשתתפים או שצריך לרכוש לבד ולתת לו, האם הוא יודע על הילד החוגג (לעיתים זה ילד ביישן שלא רוצה לעלות לבמה עם המפעיל וזה בסדר לגמרי) וכך הלאה.

היום לילדים יש דרישות, (וגם להורים שלהם האמת) ומפעיל בלי אפקט "וואו" פשוט לא יעשה את העבודה.

ורק שיהיה במזל טוב!!

אומנות צפונית – הסוכה והמוזיאון.

במסגרת סיור באזור זכרון יעקב, נשמתי הרבה ניחוח של אומנות. תחילה הגעתי לבנימינה, ל"סוכה". הסוכה היא מקום מיוחד. היא מוגדרת כ"מתחם קהילה עיסקית וגלריה לאומנות חברתית". המדובר בשני מבנים מודולריים – כלומר כל החלק הפנימי מחולק בקירות עץ, שמשמשים לאוסף אנשים שמהווים גם יחידות בפני עצמם וגם רשת של חברה שמתקשרת בקישורים שונים ודינמיים. מה הכוונה? בעלי מקצוע – מאורגת בשיטה יפנית ועד אדריכלים, מטפלים בתחומים שונים ואנשי תאטרון, כולם שוכרים חדרים ונישות, אם לכמה שעות ואם לתקופות קצובות או כמה ימים, עוסקים במקצועם ויוצרים קשר עם האנשים בחדר הסמוך לשיתופי פעולה.

כך נוצר מצב של WIN WIN שבו אם אדם רוצה להיות לבד, הוא פשוט סוגר את הדלת, ואם הוא רוצה חברה, רק לצאת החוצה מהחדר ויש שכונה שלמה של אנשים מכל הסוגים ובכל העיסוקים לאינטגרציה עיסקית או חברית.

רונית טל  וחגית אסור- בעלות המקום יצרו חללים מיוחדים, כולל חלל מרכזי שבוא נערכות ארוחות משותפות, והכלל היחיד הוא ש"כל אחד שעיסוקו חוקי יכול לקחת כאן מקום". התוצאה היא מיקס מרענן של עוסקים במקצועות שונים, רובם אגב בזיקה חברתית לפי השלט הגדול בכניסה, והרבה מהם בכיוון אומנותי ייחודי.

אפשר לשכור את המקום גם להרצאות במחירים מאד אטרקטיביים, וגם לישיבות (יש חדרי ישיבות מאובזרים בכל מה שצריך).

על הקירות יש גלריות מתחלפות, ובמרכז יש גם חנות שכולה מיחזור מצד אחד ועזרה להעצמת עסקים קטנים, בעיקר של נשים בחברות חלשות מצד שני. כך למשל יש שם שטיחים שאורגות נשים בדואיות, כרטיסים שהכינו בקהילת "הרוח הישראלית", אומן צעצועי עץ שמשתמש רק בעצים שנפלו, ינשופים יפיפיים, מחרוזות, קופסאות, ועוד המון אוצרות שהם לא רק יפים ובמחירים נוחים לכל כיס, הם גם בעלי ערך חברתי מוסף.

בחדרים של האומנים יש גם סדנאות ולימוד האומנויות המיוחדות שלהם. כך למשל פגשנו באחד החדרים את לאורה מרים – אמנית מיוחדת שעוסקת בצבע, בד וטבע- מטביעה עלים בבדים ממוחזרים או כאלה העשויים תות נייר, בשיטות שלא ידעתי שקיימות (היא מייצרת אפילו את נוזל הברזל שהיא זקוקה לו על ידי מיחזור ברזל ישן בבקבוקים משומשים) ועבודותיה נמכרות בעיקר בחנויות מוזיאונים. (פייסבוק- laura Miriam Biran)

פגשנו גם את רות אלדד זיידנר שמשתמשת בבדים שהם שאריות של מפעלים או בגדים, שגם עוברים תהליך חיתוך על ידי קהילה של אנשים בעלי מוגבלויות, והופכת אותם לאהילים קסומים או לתכשיטים מיוחדים, ומתנות ייחודיות. (ועוד עליה ועל המוצרים ב- http://greenqueen.co.il/ ).

אם היה לי זמן הייתי בהחלט נכנסת לכל חדר וחדר ומגלה את סודותיו.

אגב, חגית גילתה לי שגם אנשים שיכולים לעבוד בבית, מעדיפים לשכור לעצמם כמה שעות במקום, פשוט כדי לא להתפתות לעשיית "רק משהו קטן לרגע" בבית ולהתרכז בעיסוק שלהם  – אם זו עבודה באינטרנט או אפילו הכנת הדוקטורט, בעיקר כשיש ילדים קטנים.

ההרגשה באוויר היא של חברה פורה ומפרה, וכל אחד מהאנשים שנמצא שם, מוקף בהרבה רעיונות, קישורים ואפשרויות לצירופים שונים – מקצועיים וחברתיים.

עוד מידע על "הסוכה"  – כולל פעילויות שונות כמו אירועי חברה, תערוכות, הרצאות פתוחות, סדנאות ועוד, ניתן למצוא באתר של "הסוכה"  –

http://www.hassuka.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%94/176861652353332

(או תחת החיפוש "הסוכה בבנימינה).

ומאומנות לעוד אומנות – נסענו לעין הוד למוזיאון "ינקו דאדא".

האמת, לא בדיוק ידעתי מה זה "דאדא" אז חיפשתי את ההגדרה המדוייקת – "זרם תרבותי אומנותי אוונגרדי שנוסד בציריך ב1916 (מכיוון ששוויץ היתה ניטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה ואפשר היה להתבטא בחופשיות) , כשהרעיון הוא לזעזע את הצופים ולהשתמש בטכניקות כגון קוביזם, קולג'ים ,חומרים אקראיים וכדומה".

מרסל ינקו היה אומן אירופאי שהיה אחד ממייסדי זרם הדאדא, שב1953 הקים את כפר האומנים של עין הוד. המוזיאון הוקם ב1983 כדי לשמר את יצירתו ובעיקר גם את מורשתו, שמועברת היום במספר דרכים.

במוזיאון חלל אחד שמוקדש ליצירתו הכרונולוגית של ינקו, ואפשר לראות את התפתחות יצירתו לאורך השנים ולאורך מקומות ואירועים הסטוריים שונים. יש תערוכות קבע ויש תערוכה מתחלפת. כשאני ביקרתי היתה במקום תערוכה צבעונית מאד של "חיות דמיוניות" – מיקס של מציאות וסוריאליזם חי ומרענן ששובר מוסכמות אבל משאיר חוט קטן של מציאות מוכרת. בקומות ומפלסים נוספים יש תערוכות מתחלפות של אמנים מודרניים כולל מצגות ווידאו, וגם "בור" שהתחיל כמיצג והפך לאולם נוסף לתערוכות וידאו (וצריך לרדת בסולם ברזל כדי להגיע אליו, מה שמוסיף אווירה מיוחדת למצגות הנמצאות שם).

חלק מיוחד במוזיאון הוא ה"מעבדאדא"- שבתשלום נוסף ניתן להכנס אליה בקבוצות (במשך השבוע לקבוצות מתואמות מראש, בשבת לקהל הרחב) ולעשות מגוון רחב של פעילויות ברוח הדאדא. כך למשל אפשר להרכיב השתקפות של פנים מאביזרים שונים, להכין סרט קולנוע כמו פעם בעזרת גלגל מסתובב וסרטי ציור, להתלבש בתלבושות שונות שמשנות את הזהות ולהעלות מופע, ליצור קולאג'ים ועוד המון אפשרויות שגרמו לי לרצות לחזור ילדה ולתת לצד האוונגרדי לצאת (ואני בטוחה שיש לי צד כזה איפשהו). זו אגב פעילות מקסימה לימי הולדת, שנותנת ביטוי ליצירתיות ומעבירה מסר של חופש מחשבתי. העבודה במעבדאדא מומלצת גם לקבוצות עובדים למשל שלומדים "לצאת מהקופסא".

בסוף הביקור הגענו לסטודיו של מרסל ינקו, שם הדמות הגדולה מהחיים שלו השתלבה במציאות של היום, וניתן היה לראות מקרוב ציורי קיר למשל מאירועים חברתיים שהיו בכפר האומנים ושחזורים שונים שנועדו לשמור על יצירתו.

מהמוזיאון יוצאים גם סיורים בכפר האומנים עין הוד כולל סיור תאטרלי למשל למבוגרים, בלווית שחקנית, או סיורי חידות לילדים ונוער.

עוד פרטים באתר –

http://jancodada.co.il/index.asp?lan=99

שופרסל – חג אהבה שמח (וגם יומולדת)

ילדתי את הבן בשתים בלילה, ב15 לפברואר. התקופה היתה תקופת מלחמת המפרץ, אבל מה שביאס אותי היה שפספסתי בשעתיים את "וולנטיינז דיי".

מאז עברו 23 שנים, וכמו בכל שנה חוגגים יום הולדת, והחבילה מ"שופרסל"  ישבה בול במשבצת – קוקטייל פירות בסירופ, פלחי אפרסק, חתיכות אננס וסירופ קל, ושתי חבילות שוקולד מריר שישים אחוז.

באננס השתמשתי במתכון האהוב עלי- סלט וולדורף שהכיל תפוחים חמצמצים, אגוזי מלך, המון סלרי קצוץ (רק הענפים), והאננס. הרוטב היה מעט מאד מיונז (אני מעדיפה לשמור על הטעמים המקוריים של המנה) וגם קצת מהסירופ של האננס.

הסלט הלך מצוין עם ארוחת הערב.

מהשוקולד והפירות המשומרים הכנתי עוגת שוקולד משובחת (כי ברור שהעוגה משובחת כשיש בה שוקולד אמיתי שישים אחוז ולא קקאו למשל), חיכיתי שתתקרר, הנחתי עליה את הפירות המשומרים, ועל הכל ג'לי תות שיחזיק את העסק במקום.

בתמונות אפשר לראות את המראה הכולל של העוגה ופרוסה לגובה (ויש המון גובה!). חסכתי את הקצפת מכיוון שהבן החוגג לא אוהב.

אז יום אהבה וימי הולדת שמחים!!!  (וטעימים!)