ארכיון תגים | ללא גלוטן

שופרסל כשל"פ- תשע"ז

אביב הגיע פסח בא, ואיתו הצורך במוצרים כשרים לפסח, כי גם מי שלא דתי אדוק, כמו במקרה שלי- שכבת לאמא שומרת מסורת שמתגוררת בשכנות, הבית חייב להיות כשר בכלל, וכשר לפסח בפרט.

החבילה של "שופרסל" לפסח כללה מבחר מוצרים, שהמשותף להם הוא הכשרות לפסח, והחידוש- כשמוצרי מותג הבית כמובן זולים משמעותית ממתחרים, ואם הם באותה איכות או יותר, בוודאי ובוודאי שמשתלמים יותר.

להמשיך לקרוא

במטבח הבריא (והטעים) של פיליס.

אין מי שלא מכיר את פיליס גלזר– מלכת התזונה הבריאה. אחרי הרבה תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול,  טורים ומדורים בעיתונים ומגזינים, סדנאות והדרכות, הרצאות וכל מה שאפשר- היא הביאה את בשורת הבישול הבריא לכולנו (ועל הדרך גם המון התחשבות בסביבה).

ואחת מהדרכים הכייפיות להפיץ את עקרונות הבישול הבריא, היא בסדנאות שפיליס מעבירה בביתה בתל אביב, לקבוצות קטנות, בהגשה אישית, טעימה ונינוחה.

הוזמנתי להתנסות בסדנא בשם "סדנה ללא גלוטן- מזרח ומערב". כבר בפתיחה הפתיעה פיליס ואמרה "אני לא טבעונית, אני גם לא צמחונית, אבל גיליתי שהטבעונות עושה טוב לגוף שלי ולי". ולמה "מזרח ומערב"? כי למה לא לקחת את הטוב שבשני העולמות ולשלב כדי ליצור מטבח גם טעים, גם בריא וגם קל להכנה?

הבית של פיליס מזמין ומחמם לב, והמטבח עושה חשק לבשל, עם אוסף ענק של כלי בישול, מוצרים ותבלינים , רק לשלוח יד ולטעום, להריח ולנסות. אבל לפני הבית יש את הגינה, באמצע העיר, בלב תל אביב הסואנת יש לפיליס פינת טבע מקסימה עם צמחי תבלין שנקטפים הישר אל המטבח, ועצי פרי מניבים.

להמשיך לקרוא

RICE DREAM- חלומות בטעם חלב.

כמו שאומרים בפרסומת למשקפיים- חלב הוא מוצר צריכה בסיסי. רובנו לא טבעונים וצורכים חלב על בסיס יומיומי. הבעיה מתחילה כשאי אפשר מסיבה כלשהי לשתות חלב- אם זה רגישות כלשהי, או מטעמי דיאטה או השקפה. שוק משקאות תחליפי החלב הולך וגדל, וגם חומרי הגלם שמהם מיוצרים סוגי תחליפי החלב השונים שמתאימים לשימושים שונים.

מעבר כמובן למי שלא יכול לצרוך חלב או לא רוצה לצרוך חלב, יש גם את שומרי הדת שמפרידים שעות רבות בין אכילת בשר לחלב, ומשתוקקים בכל זאת לקינוח או למנה שהיא חלבית בעיקרה, וגם כאן שוק תחליפי החלב מציע פתרונות רבים, ואם יש גם בונוס בריאותי, מה טוב.

להמשיך לקרוא

פינוקים מתוקים

לפני כחודש הייתי בביקור במפעל "מן" וראיתי את פסי הייצור של הוופלים והעוגיות. כמובן שגם טעמתי מהכל (בלוגרית מקריבה את גופה למען הקוראים…). אבל מסתבר שתמיד אפשר לחדש, והפעם "מיני ופלים מצופים בטעם שוקולד". אותם וופלים אהובים ופופולאריים, בגודל קוביה, להלן "מינימן"- מצופה בטעם שוקולד. ההמלצה שקיבלתי היתה לאכול אותם לצד קפה, אבל אני מצאתי וורסיה טעימה יותר – זוכרים את השיטה שבה הסבים שלנו היו שותים תה עם קוביות סוכר? היו מניחים קוביה בפה ולוגמים מהתה והמשקה היה עובר דרך הקוביה? אז אותו הפרינציפ- אני בעד לשים קוביה אחת בפה (ולהתאפק לא לאכול אותה ככה), ולשתות קפה דרכה. חוויה מעולם אחר.

להמשיך לקרוא

בריאות וטעם- לילדים ולילדים שבתוכנו.

אחד הריחות המפתים ביותר הוא ריח של פיצה. משהו בבצק, בגבינה הנמתחת ובניחוח האורגנו האופייני כל כך, גורמים לנו להזיל ריר, גם אם אנחנו לא ממש רעבים (או צבי נינג'ה). לרובינו אין בעיה – פשוט מרימים טלפון לאחת הפיצריות ומזמינים, או ניגשים למדף המוצרים הקפואים בסופרמרקט. אבל יש פלח  אוכלוסיה לא קטן- שלא יכול או לא רוצה לצרוך גלוטן, ועד עכשיו היו כל מני פתרונות ביתיים חלקיים שהם "לא זה" כשמדובר בפיצה.

להמשיך לקרוא

עוגיה- חלום מתוק ביבנה

היא קטנה, היא מתוקה (או מלוחה), היא נבלעת בביס אחד של כיף מרוכז והיא "מזון הניחומים" האולטימטיבי – העוגיה.

הדבר הראשון שילדים לומדים להכין במטבח, הדבר הכייפי הזה שלא צריך סיבה בשבילו מלבד כוס קפה וגם זה לא חובה, והדבר האהוב ביותר על "עוגי מפלצת העוגיות" – העוגיה.

להמשיך לקרוא

פסח ואחריו 2015- מתוק ומזין.

יש כאלה שלא רק בפסח נמנעים מקמח חיטה. אנשים שרגישים לגלוטן, אנשים שהדיאטה שלהם לא מאפשרת קמח חיטה, וסתם אנשים שרוצים להקפיד על בריאותם.

אחד הפתרונות הנהדרים לענין הזה הוא הכריך של "עינת תעשיות מזון" שמורכב ממאפה ללא קמח חיטה, מה שהופך אותו לאידאלי למי שלא רוצה קמח חיטה, ובעצם גם למי שרוצה סתם כריך טעים.

להמשיך לקרוא

פרוייקט פסח הגדול – גפילטע, עלי גפן ואטריות.

פרוייקט פסח

הסבתות שלנו עמדו במטבח ובישלו. כשהגיע פסח, (שלפי הפולניות מגיע הוא החג הבא מיד אחרי ראש השנה) עלה עשן מהמטבחים כשהן קצצו, טיגנו, בחשו, ערבבו, אפו ואיכסנו המון סירים וקערות לקראת החג. אבל שחרור האישה הגיע, וגם הקריירות של כולנו, ולמי יש זמן או סבלנות להתחיל לגלגל עלי גפן או לטחון דגים?

תעשיית האוכל המוכן עובדת בדיוק על זה, אבל קשה לשחזר טעמים של סבתא, בעיקר בגלל שגם צריך שינוע ואריזה וחיי מדף.

להמשיך לקרוא

Barbary – הכי טבעי לי.

בדרך כלל כשאני מסקרת מוצר, אני אוהבת לספר מה יש בו. במקרה של החטיפים הטבעיים של "ברברי" אני מעדיפה להתמקד במה שאין.

אז מה אין לנו שם? אין שום דבר מלאכותי, אין גלוטן, אין צבעי מאכל וחומרים משמרים, אין מרכיבי חלב או בשר (ולכן גם פרווה עבור שומרי הכשרות, וגם טבעוני עבור הנמנעים מכל מוצרים מן החי).

מה יש לנו שם? מדובר בארבעה מארזים של חטיפי תמרים, שזיפים, קשיו ואגוזי מלך שכוללים מעל 70% אגוזים ופירות  וזה בעצם מה שיש בהם – רק את כל הטוב של הטבע.

קיבלתי להתנסות את ארבעת הטעמים השונים – חטיף תמרים – שכולל אגוזי מלך ושומשום מלא, חטיף שזיפים עם אוכמניות וקוקוס (ממש טעם של עוגיה צ'ואית כזו), חטיף קשיו שהולך לכיוון האגוזי יותר ומכיל אגוזי מלך, חמוציות וסילאן, וחטיף אגוזי מלך שכולל גם שקדים , צימוקים ודבש (והוא היחיד שלא מתאים לטבעונים שמתנזרים מדבש).

קשה לי להחליט מה ההעדפה שלי, כי לכל אחד כיוון אחר, אבל אם אני צריכה לבחור אחד, העדפתי את זה עם האוכמניות והקוקוס שאפילו הזכיר לי קצת משקה טרופי באיזה אי פורח (ומלון חמישה כוכבים כמובן..).

הסידרה, המכונה "fruit & nuts" הזכירה לי את יועצת הבריאות המהוללת דוקטור ג'יליאן מקית' שכיכבה בערוצי הבריאות והלייפסטייל לאחר שסייעה לאנשים בעלי משקל עודף ובריאות רעועה, להפוך לבריאים, בעלי חיוניות ומרץ. הסוד שלה היה המון, אבל המון אגוזים ופירות.

החטיפים של הסידרה חוסכים לנו להתחיל לקנות את כל המרכיבים בתפזורת, ולהתאים טעמים, מאחר ונבחרו שילובים שעברו מבחנים של טעם ומרקם נכונים.

החטיפים יציבים ולא מתפרקים בידיים, כך שאפשר לאכול בלי להתמלא בפירורים. הגודל אופטימלי ומתאים לנשנוש כשרוצים משהו טעים, מתוק, כשארוחת הערב רחוקה אבל לא רחוקה מספיק ורוצים לסתום את הרעב בנתיים, ובעיקר- וזה יתרון גדול שאני גיליתי על עצמי – כשמשהו מתבשל במטבח, ונורא רוצים לנשנש מהפרודוקטים או ללקק קערות (ובלי לשים לב, להתמלא בכל מני קלוריות מיותרות שאנחנו נוטים לשכוח לחשב), עדיף להחזיק ביד אחת חטיף אקסטרה טבעי ובריא, וביד השניה להקציף או לבחוש, וכך מונעים את הפיתויים וגם מוסיפים לבריאות.

אני לא אתחיל לספור כאן את היתרונות הבריאותיים הרבים של האגוזים והפירות, כולנו יודעים על נוגדי החימצון, הוויטמינים והמינרלים, חומצות השומן הבלתי רוויות, הסיבים התזונתיים ועוד, והכי כיף – כל הטוב, כל מה שגוף האדם זקוק לו, באריזה נוחה אחת.

החטיפים נמכרים בבודד או במארזים של ארבע ,כמובן לא דורשים מקרר כך שיכולים להיות במכונית או בתיק לכל מקרה של רעב טורדני ומתיקותן קורצת גם לילדים (מעל גיל 5!!).

Barbary הוא מתוצרת חברת "טבעית מוצרים מן הטבע" שמתמחה בחטפי בריאות כבר 13 שנים והמפעל עומד בכל התקנים והנהלים לאיכות ובטיחות מזון.

כשר פרווה בד"צ, להשיג ברשתות השיווק.

ווקי טוקי – האסיאתית המפתיעה

כשאנחנו שומעים "מסעדה אסיאתית" אנחנו פחות או יותר יודעים איזה טעמים אנחנו הולכים לפגוש שם – למון גראס, ג'ינג'ר, סושי, נודלס, סויה. מה כבר אפשר לחדש?

אז "ווקי טוקי" הזמינו אותי לבדוק בדיוק מה אפשר לחדש ולהפתיע באוכל שעל פניו כולנו מכירים. המקום היה מלא כשהגעתי, מה שאומר שסועדים רבים כבר גילו את ההפתעות שמחכות להם במסעדה.

אקדים ואומר שההפתעה הראשונה היא שהמסעדה מתאימה להמון, אבל המון , פלחי אוכלוסיה, בגלל הרבגוניות של התפריט. ראשית – למי ששומר על הפרדה בין בשר לחלב – אין מנות שמערבות את שני הדברים יחד. מצד שני, למי שלא יכול בלי קינוח חלבי גם אחרי ארוחה בשרית – גם זה יש, לצד קינוחים שאינם כוללים חלב, גלוטן או אפילו טבעוניים לחלוטין (ועל כך בהמשך). לצמחונים יש המון פתרונות – כולל מנות שבמקור מכילות חלבון מן החי אבל ניתנות להמרה לטופו למשל, ארוחות עסקיות למי שבא עם תקציב מסוים והמון המון דמיון מפתיע כך שגם מי שכל יום סועד במקום אסיאתי, עדיין ימצא חידושים.

במקום מבחר אלכוהולי רב, אבל היי- באסיה התנהג כאסייאתי, ולכן פתחתי את הארוחה שלי בסאקה (נשאלתי אם ארצה קר או חם, המלצת המקום היא קר וכך טעמתי). מרענן, פירותי, לא אלכוהולי מדי כך שאפשר לשתות בכיף. יופי של סיפתח. (26-42 שקלים בתפריט, תלוי בסוג).

אחר כך, ובהתאם למזג האוויר החורפי, קיבלנו את "מרק היום" (19 שקלים לקערה גדולה) שבמקרה שלנו היה מרק אפונה עם קרם קוקוס, ג'ינג'ר, שום ובצל ירוק. שמחתי לגלות שבניגוד לדימוי, מרק אפונה לא חייב להיות במרקם "גרברי". הוא היה צלול בלי להיות דליל, והעוקץ של הג'ינגר  (ונדמה לי שגם זיהיתי שם למון גראס) חימם את האווירה.

אחרי המרק הגיעו ארבע מנות מתפריט הראשונות –

חמוצים יפנים – כרוב, מלפפון וגזר בחומץ וסוכר דקלים בעיטור שומשום שחור ולבן (16 שקלים). המנה הספיקה כנשנוש לשניים. מנה מתובלת בעדינות, שילוב של מתיקות וחמצמצות לא שתלטנית.

אגרול ויטנאמי – עוף, אטריות שעועית דייקון, כרוב לבן, עשבי תיבול ורוטב צ'ילי מתוק. הערה- בגלל השותף לשולחן הצמחוני, המנה שלנו הגיעה ללא העוף. (כמו שכתבתי למעלה- התחשבות רבה וגמישות במנות כך שגם מי שנמנע מבשר יכול לקבל מנה עשירה וטעימה.). האגרול עצמו פריך בלי להיות יבשושי, ומומלץ מאד לטבול אותו ברוטב הצ'ילי המתוק. פתיחה מרעננת וקלילה. (29 שקלים).

כרובית מטוגנת – בטמפורה ופאנקו, עם רוטב צ'ילי מתוק ואפשרות לצ'ילי חריף (אני מראש ציינתי שחריף זה לא בשבילי, אז וויתרו על זה והסתפקו בתיבול קצת פיקנטי).. (28 שקלים). המנה שפחות התחברתי אליה מהראשונות כי הייתי מעדיפה אותה עם קצת פחות מלח, אולי מתיבול בסויה?

סלט שורשים – נבטים סינים, נבטי חמניה, גזר, צנון, קולורבי, בוטנים ושומשום עם רוטב איולי צ'ילי, שומשום וכוסברה טחונה (25 שקלים). הפייבוריט שלי מבין הראשונות. סלט מרענן מאד, יכלתי לאכול קערה כארוחה בפני עצמה. (טוב, כמובן עם קינוח בסוף…).

הגיע הזמן לעיקריות וקיבלנו שתיים.

אחת שעברה אדפטציה צמחונית – "המנה המתוקה". – אטריות ביצים, עוף (שאפשר להמיר לבקר או במקרה שלנו הומר לטופו), בצל, שלושה סוגי פטריות – שיטאקי, שמפיניון ופורטובלו, בצל ירוק ושומשום, והכל ברוטב של טריאקי, צ'ילי ומעט שמן צ'ילי. (45 שקלים לקערה). כשטעמנו גילינו מה מקור השם – איכשהו יש ניחוח מתיקות בתיבול, המנה לא מתוקה ממש אבל טיפה קרמלית. ניצלתי את העובדה שבן הזוג כבר שבע, ודגתי לו את האטריות והפטריות מהצלחת. הוא טען שהטופו היה מוצלח. אני כלא צמחונית בכל מקרה הייתי מעדיפה בגירסת העוף או מקסימום בלי חלבון בכלל. (אני וטופו לא ממש חברים טובים).

והבשרית "פאד קפאו" –בשר אנגוס דל שומן, בצל, שום, ג'ינג'ר, צ'ילי, בצל ירוק ובזיליקום, ומעל ביצת עין  , ברוטב צ'אן פאו – סויה, ג'ינג'ר, שום, שמן שומשום וציר עוף (49 שקלים למנה שכוללת גם הר של אורז לבן ליד).

המנה היתה עשירה מאד, ומצאתי שהשילוב הכי טוב הוא לקחת קצת מכל דבר על המזלג – הבשר על טעמיו ועסיסיותו, והאורז הניטרלי שאיזן את הטעמים. הביצה כאמור הכילה חלמון נוזלי, שמי שכבר מכיר אותי יודע שזו האהבה הגדולה שלי כשזה מגיע לבשר- הנחשול הזהוב הזה מהביצה המבוקעת. גם סקסי וגם מעשיר מאד את המנה. (מחיר אטרקטיבי מאד של 49 שקלים למנה גדולה).

(אתם חייבים לראות את החלמון הנוזל הזה…)

כדי להתכונן לקינוח ,לגמנו תה במגוון טעמים (במקרה שלנו נבחרה הלואיזה), אפילו וויתרנו על הוספת סוכר.

(כן, מאחור מציץ הקינוח, שתיכף יקבל התייחסות בפני עצמו!!)

ואז הגיעה הפתעה נוספת – בדמות תפריט קינוחים חדש, כל כך חדש שהוא אפילו מגיע על דף נפרד כי עוד לא הספיקו להדפיס תפריט מעודכן. (מחירי קינוחים 36 שקלים).

ומה היה שם? מה לא. כמו שהזכרתי בהתחלה- לכל אחד היה משהו.

לחובבי השוקולד המכורים היה סופלה שוקולד– פונדנט שוקולד חם עם טראפל שוקולד לבן בתוכו ושוקולד חלב מעל, או "אצבע לוטוס" עם שוקולד קריספי ,וקרם שוקולד בלגי עם ציפוי לוטוס, לנמנעים מגלוטן היתה "שוויצריה הקטנה" – אותה מנה יפיפיה עם תחתית עוגיות מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה, שיכבת שוקולד קריספי, ונטיפי שוקולד לבן, למי שרוצה לגוון משוקולד- קסטה עם שכבות מרנג וגנאש, וקרם ברולה עם בננות. אבל –אנחנו קיבלנו את המלצת המקום, מנה שבחיים לא הייתי חושבת להזמין בקריאת תפריט – "פרפה חלבה " – על מצע שוקולד קריספי בשילוב נוגט, בציפוי עדין של שומשום שחור ולבן – מנה נטולת גלוטן וטבעונית. במילה אחת "שוס". קינוח עדין, בלי טעמי לוואי של "פרווה" , שילוב של מתיקות החלבה והשוקולד עם תחושה אגוזית מהנוגט, נקודות אקזוטיות של השומשום בשחור לבן, ופירות יער שהוגשו ליד המנה ואיזנו את המתיקות בחמצמצות עדינה. המסקנה שלי – שווה לצאת מהקופסה ולנסות דברים בהמלצת המקום.

ל"ווקי טוקי" גם תפריט סושי גדול, עם פרזנטציות יפיפיות כפי שראינו במגשים שנזללו בשולחנות לידנו.

מה שנחמד בארוחה הזו, היא שמעבר למגוון הגדול של טעמים ומרקמים, דרגות טמפרטורה ועוצמות תיבול שונות, כולל אפשרויות הבחירה ליצירת המנה המושלמת עבור הסועד ,היא שהיא לא מכבידה. אנחנו הלכנו לרקוד לאחר הארוחה ולא הרגשנו כבדות.

באתר ניתן לראות את התפריטים, עסקיות, מגשי סושי לאירועים וכמובן משלוחים (ולפי כמות האנשים שהיתה כשאנחנו ישבנו שם, בהחלט מומלץ להזמין מקום מראש).

כתובת האתר- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473

ווקי טוקי- רחוב לינקולן 11, תל אביב.