שילוב של חג שבועות ושל חום הקיץ שנחת עלינו (האמת באיחור, נמאס לי מהחורף הזה כבר!) ולאף אחד אין כוח לאכול (ולהכין) משהו כבד… כולם רוצים משהו קליל, משהו כיפי, ושיהיה טעים ונוח כמובן.

להמשיך לקרוא ←

מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.

להמשיך לקרוא ←

"זכרון מנחם" היא בהגדרה "המרכז הישראלי לתמיכה בילדים חולי סרטן ומשפחותיהם" אבל בעצם היא עולם ומלואו, ותומכת בכל דרך בחולי הסרטן בכל שלב שהם מתמודדים איתו -אם בהתרמות שיער לפאות עבור חולות, כדי שיחושו יפות יותר, אם בהגשמת חלומות, אם בעזרה פיזית בסיוע לכל צרכי החולה, בקבוצות תמיכה, בעריכת ימי הולדת, במחנות נופש, ובעזרה כמובן למשפחות המותשות מהטיפול בחולה- ההורים והאחים ועוד המון המון המון פעילויות והתנדבויות שניתן לקרוא עליהן ( וגם להתנדב לסייע) באתר שלהם בלינק כאן.

(בתמונה למעלה – פינות חמד ב"האחוזה", בתמונה למטה חלק מהמנות שהוכנו עבור הערב המיוחד הזה).

בעבר כבר סיקרתי פעילות מקסימה ש"זכרון מנחם" עשו עבור קבוצת הבוגרים, בני העשרים פלוס שלעיתים נופלים בין הכסאות כי כולם עוזרים לילדים חולי סרטן, ונוטים שלכוח שגם בני עשרים שחולים זקוקים לאוזן קשבת, תמיכה, תשומת לב ועזרה. על האירוע הקודם, בנוכחות מיטב השפים הישראלים, ניתן לקרוא כאן .

(בתמונה למעלה – עוד מהעושר הרב שבחגיגה, בתמונה למטה- דניאל ושלום אסייג בהופעה, ובקבלת תעודת הוקרה מדי אריאלה פיקלסר אלון, התותחית שמאחורי הערב).

בשבוע שעבר נערך ערב מיוחד עבור קבוצת הבוגרים, שבו גם היתה הוקרה למתנדבים הרבים ולאנשים שמקדישים את חייהם למען עזרה לזולת ברגעים הקשים של החיים. "האחוזה" במושב בית חנן תרמו את המקום, האוכל, הקישוט, וכל מה שצריך נתרמו בין השאר על ידי גופים כמו "צור", "טמפו", "הקייטרינג של "מכבים" "שמחת אהרון" ועוד רבים וטובים, שפים רבים באו לבשל לבאי המקום, כמו זוכי "מאסטר שף" אבי לוי ותום פרנץ, וזוכת "משחקי השף" מאיה קליין, שנוסף לאוכל גם שימחו והצטלמו עם הנוכחים בחיוכים רחבים, הופעה בהתנדבות של שלום אסייג ובנו דניאל, שקיבלו תעודות הוקרה על התנדבותם, והזמר נתן גושן שהופיע אף הוא. (מעבר לכל אלה היו עוד גופים רבים שהתנדבו ותרמו, הרשימה ארוכה ומרשימה). כמלצרים ואנשי צוות תיפקדו המחלימים עצמם – בוגרים בעבר ובהווה, שעשו עבודה מקסימה וחרוצה במיוחד, ועם מצב רוח מרומם.

(בתמונות למעלה- השפים אבי לוי, תום פרנץ ומאיה קליין).

בר מתוקים חתם את הערב המרגש, שבו דיברו גם חולים, מבריאים ונציגי משפחות, על ההוקרה הרבה שהם חשים ל"זכרון מנחם" ועל התמיכה הרבה שקיבלו ומקבלים לאורך כל הדרך, עד להחלמה המלאה.

הרבה מהמחלימים הופכים בעצמם למתנדבים ב"זכרון מנחם" כדי להעביר הלאה את כל הטוב הזה.

כולנו אוהבים להיות מיוחדים. כולנו אוהבים את תשומת הלב האישית, רק לנו, וכולנו גם אוהבים חגיגה טובה.

השילוב הזה יוצר את החג האולטימטיבי – יום ההולדת שלנו, בעיקר, אבל לא רק , של ילדים, שבו הם המלכים, הם מרכז תשומת הלב והפינוק, והשמחה רבה.

את "ניקניים" כבר הכרתי וסקרתי בעבר – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/08/22/nickname-%D7%9B%D7%99-%D7%96%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%99/   – חברה שמוציאה תחת ידיה המון מוצרים כיפיים עם טאצ' אישי וייחוד- כי אין שני מוצרים אותו דבר.

הכל התחיל מ"פפירוס" שהיא בית דפוס שאחראי על המון מוצרי דפוס מכל הסוגים, ותחת המטריה שלהם מודפסים גם ספרי "לופה" שהם ספרי תמונות ומזכרות שהופכים לנו אוסף תמונות של טיול, מסיבה או משפחה, לאלבום מרהיב (וגם ספרים שאדם כותב ובעבר לא יכל להוציא לאור בגלל הגבלת כמות, ועכשיו יכול אפילו בספר בודד – מזכרת מצויינת לכל אחד). (http://www.lupa.co.il/ ). אבל אנחנו התכנסנו כדי לחגוג יום הולדת שנתיים ל"ניקניים" שהוא הבייבי של ניר, הבעלים, ושהמוטו שלו הוא "מתנות אישיות לקטנים ולגדולים"  – מבחר ענק של מדבקות עם שמות (ובהמשך תראו איזה מדבקות מקסימות לכריכים לבית הספר יש להם, שנותנים את תשומת הלב האוהבת לילד באמצע יום לימודים), פלייסמטים , קופסאות לאוכל ולאוספים, מחברות, ספרים וכל מה שאפשר לשים עליו את השם.

בתמונות למעלה ולמטה – ניר, הבעלים, מסביר על הספרים האישיים והמוצרים השונים של "ניקניים".

אבל לכבוד חגיגות יום ההולדת, לא רק ניקניים חוגגת אלא כל העולם ביחד איתה- והזרקור מופנה לערכות יום ההולדת המקסימות שיש לה. כל מה שצריך הוא להכנס לאתר "ניקניים" – http://www.nickname.co.il/  – לעבור על כל התפריט הענק שלהם (ולרשום לעצמנו בצד מה עוד בא לנו), להכנס לקטגוריית "ימי הולדת מעוצבים" ולהתחיל לבחור לפי מספר המשתתפים , גודל הערכה (כמה דברים אנחנו רוצים  מתוך מבחר של הזמנות, פוסטרים, דגלונים לתליה, מדבקות עגולות, קישוטי קפקייק, ניירות מעוצבים, כוסות לפופקורן וחטיפים, מזוודות מתנה לאורחים, אריזות סוכריה על מקל, בועות סבון אישיות, מזרקי שוקולד, כרזה ענקית ועוד), וכמובן סוג העיצוב. ישנן קטגוריות רבות לפי נושא המסיבה וחלוקה לנושאי בנים ובנות (ולשמחתי יש גם כפילות כך שיש גם "גיבור על" וגם "גיבורת על", גם "פיראט" וגם "פיראטית") ונושאי תינוקות או מבוגרים (כי גם מבוגרים שמחים לימי הולדת שכאלה). ניתן גם להזמין מוצרים בודדים או לעצב מארז מיוחד או כמויות מוזמנים גדולות יותר , והשמחה רבה. (ובשקט בשקט אגלה לכם ש"ניקניים" רכשו זכיון לדמות של "קופיקו" וחבריו, כך שלחובבי התוכנית, אפשר לעצב יום הולדת שכולו "קופיקו"!).

(בדרך כלל אני עושה קולאג'ים אבל השולחנות כל כך יפים שהייתי חייבת להביא כל אחד בתמונה נפרדת כדי שתוכלו להתרשם מכל הפרטים והפריטים השונים).

(בתמונה למעלה – מדבקות למזרקי שוקולד , קופסאות לפופקורן וחטיפים, ושלטים, הכל בנושא "היפסטר" – יום הולדת לבן חמישים. בתמונה למטה "פיראטים" – כולל אלמנטים עיצוביים ,וחבקים אישייים לבקבוקי מים).

בתמונות פה ברחבי הפוסט ניתן לראות כמה עיצובים יפיפיים שיש מתוך מבחר ענק של ימי הולדת. עוד ראינו ערכות חמודות לאללה למשל למתנה לאורחים באירועים, או הפייבוריט שלי "אבא של שבת" ו"אמא של שבת" שמכילים גם מתכון מיוחד לחלה…

(בתמונה למעלה -יום הולדת לילדה בנושא פיות- כולל גם עיטורים אישיים לקופסאות כיבוד, מדבקות למכסי צנצנות, ואיך אפשר בלי כוסיות לקפקייקס וקופסאות מתנה תואמות? בתמונה למטה – שולחן לברית או בריתה- כולל עטיפות לבועות סבון, ספר מזכרת, עיצובים לצנצנות ובקבוקים וכמובן אריזות הקפקייקס)

המוצרים מצויינים גם לגני ילדים למשל, לאירועים שונים, מסיבות או טקסים – הרמת כוסית, חתונות, בריתות, בני ובנות מצווה, חינה, קבלת ספר תורה ואירוח בחגים השונים.

(ואין ילד שלא יאהב לפני השינה לקרוא או לשמוע את הספר שנכתב במיוחד עבורו ועליו).

(בתמונה למעלה- ערכה ל"אבא של שבת" שכוללת הקדשה אישית, נוסח הברכות, ובצד השני מתכון לחלות. בתמונה למטה- המדבקות המגניבות שעיצבו במיוחד בשבילי לכריכים, כדי לשמח את הילדים באמצע יום לימודים).

עוד נקודה חשובה- כל המוצרים והמדפסות שבהם משתמשים ב"ניקניים" וגם עבור "לופה " ו"פפירוס" הם תוצרת ישראלית!.

אז מה נשאר לעשות? רק למצוא סיבה למסיבה!

איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.

אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.

סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.

הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…

אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.

היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים  – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.

שתי מנות דגים נאים  הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק  ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.

לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.

קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.

כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.

(בתמונה למעלה- משמאל  בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).

מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.

הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את  –

וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי  ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.

(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).

מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.

לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.

ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.

אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/

אחת הסיבות שאני אוהבת להיות בלוגרית היא ההזדמנות לטעום ולהתנסות בכל מני דברים חדשים. הארוחה האידאלית מבחינתי היא לכן ארוחת טעימות או "טאפאס" שבה גודל המנות מאפשר התנסות בהמון מהן.

תפריט כזה הושק לאחרונה במסעדת "פסטוריה" – מסעדה חלבית איטלקית כשרה בלב הרצליה פיתוח, לכבוד שנתיים להיווסדה של המסעדה.

כל מה שצריך הוא להגיע לרחוב המשכית 27 הרצליה (שימו לב, המסעדה ממוקמת בצד הבנין, לא בחזית) ולבקש את תפריט הטאפאס, ומכאן החוויה מתחילה.

העיצוב הוא אלגנטי רומנטי – מפות לבנות, נרות מהבהבים על השולחן, כוסות מבריקות, על רקע מוסיקה איטלקית קלילה (כולל נניח את הגירסה של סאן רמו ל"אנג'י" של הרולינג סטונס). בגלל הכשרות (המסעדה היא האיטלקית היחידה באזור הכשרה) גם הקהל שומר המצוות יכול להנות, ובגלל שמדובר במסעדה חלבית ממילא, קינוחים לא נפגעים מכשרות כמו שקורה לעיתים במסעדות בשריות כשרות, כך שכולם יוצאים מרוצים.

אז הגענו לשם, בלוגרים רעבים וסקרנים ובחנו את התפריט המיוחד. מדובר בארוחת מנות מוקטנות – כשצריך לבחור 3 מנות פתיחה (שמגיעות יחד עם פוקצ'ה ומטבלים), חמש (!) מנות עיקריות ושלושה קינוחים (עם הפתעה – ועל כך בסוף), ודבר כזה, כולל גם שתי כוסות יין או שתיה קלה, יעלה לזוג 189 שקלים, מה שהגענו למסקנה בסוף, כששיחררנו עוד כפתור במכנסיים, הוא דיל משתלם ביותר.

אז מה טעמנו שם?

מהראשונות הגיעו לשולחן –

"מיני פוקצ'ה" עם מטבלים. כמו שתראו בתמונה, זה לא "מיני" וזה בהחלט הספיק למנה זוגית נחמדה, בעיקר בגלל המטבלים – אני לא יודעת בדיוק איזה אבל היתה שם חמאה מתובלת, שמן זית עם שום מתקתק, סוג של טחינה, טפנד זיתים , גבינה, והפיבוריט שלי – מטבל בצבע כתום, מתקתק, ההימור שלי הוא על סוג של בטטה. מחצית הפוקצ'ה הספיקה בדיוק כדי לתת את הטעם מצד אחד, ולא לסתום אותי לקראת שלל הפחמימות והחלבונים שיגיעו בהמשך מצד שני. יש לציין שהפוקצ'ה כמו כל הבצקים האחרים – הפסטות והמאפים – הכל נעשה מההתחלה במקום.

"סופלה אל טלפונו" – כדורי ריזוטו במילוי מוצרלה ברוטב רוזה, (אין לי מושג מה הקשר לטלפון אבל הם היו באמת כייפיים. בגודל של כדור פלאפל בערך, עם רוטב גבינתי – איזה כיף למצוא מקומות שלא מתקמצנים על הגבינה והיא מקיפה את התוכן בעדינות חוטית כזו..), "סיגר סלמון" – במילוי סלמון וגבינות לצד רוטב שזיפים – חמוד, פיצוחי כזה, קצת היה קשה לחוש באמת את הסלמון בגלל המבנה הצר של הסיגר, טעמנו את הדג גם בהמשך בהרכב אחר ועם אותו רוטב שזיפים, על זה יבוא איזכור נוסף. "אינבולטיני" – חציל, קישוא ופלפל במילוי גבינות על מצע מטבלים שונים. האמת, המנה הזו הפתיעה אותי. צוות המקום המליץ עליה בחום והאמת נטיתי לחשוב שזה בסך הכל ירקות ממולאים, אבל איכשהו הקומבינציה של הגבינות שנבחרו למלא את הירקות, הפכו אותן לממתק אמיתי. מבין הראשונות זו בהחלט היתה הפיבוריטית שלי. הירקות הוגשו לצד סלטון עלי בייבי שעזר לנקות את החייך בין ירק לירק ובכל להגביר את הטעמים.

בעיקריות כאמור מקבלים חמש בארוחת הטאפאס וכך גם אנו –

"קונקיליה קרם בטטה"  – קונכיות ברוטב שמנת וקרם בטטה (מנה שבתפריט הרגיל מגיעה עם פסטה טריאטלי  – רצועות עבות, ובתפריט הטאפאס בצורת קונכיות). לטעמי זו היתה המנה המצטיינת, בעיקר כי אני מתה על קרם בטטה. שילוב של מתקתקות הבטטה, הרוטב החלבי וכמובן הפסטה האיכותית, בשבילי מנה מנצחת.

אגב, הפסטות מוגשות בקעריות שיכולות להוות בפני עצמן מנה של בן אדם אחד, כך שביחד עם כל הראשונות, העיקריות האחרות וכמובן הקינוחים, השובע מובטח גם לאדם הרעב ביותר.

"סלמון רוסטיק" – פילה סלמון אפוי בתנור מלווה ברוטב שזיפים. בתפריט הרגיל המנה מגיעה עם מחית שורשים , שאנו קיבלנו לטעימה. למחית פחות התחברתי אולי בגלל שהיתה שם נדיבות מסויימת עם המלח. העדפתי את הדג בפני עצמו (בהתחלה חשבתי שאולי צריך לימון אבל אז חשתי את טעמי הדג והבנתי שלא צריך לימון או תוספות אחרות, הדג היה מצוין בפני עצמו).

"פיצה סיציליאנית"  – מנת ספיישל שכוללת רוטב עגבניות, מוצרלה ,פלפלים, פטריות ופרמז'ן. המנה תיכנס בעתיד גם לתפריט הרגיל. פיצה כמו שפיצה צריכה להיות .בצק דק ופריך, תוספות כייפיות, מנה שגם ילדים יתחברו אליה (ועל הדרך יקבלו גם תוספת ירקות בריאה…). אם לא היה את הקונקיליה עם בטטה,  הפיצה היתה זוכה במקום הראשון ברוב הקולות של השולחן.

"ריגטוני רוזה" – ריגטוני ברוטב נפוליטנה עם נגיעת שמנת (מה זה "נגיעה" – אני רוצה המון שמנת!!! J …). מנה נחמדה אבל לא יכולה להתחרות בזו עם קרם הבטטה.

"לזניית תרד וגבינות" – לזניית תרד וגבינות מוקרמת ברוטב עגבניות – מנה עשירה מאד, פרוסה גדולה וגבוהה, חם כמו שצריך (אם צריך סדר לאכילת המנות, אז קודם כל כמובן הפיצה, אחר כך הלזניה- כדי לשמור על הטמפרטורות של המנות). אני אוהבת לזניות.

ובקינוחים – כמו שהזכרתי – הפתעה.

בעקרון אמורים לבחור שלושה קינוחים מתוך הרשימה של תפריט הטאפאס. בפועל – מקבלים את שלושת הקינוחים – בכמות כפולה, כלומר בניגוד למנות האחרות, זו לא מנה לחלוקה בין שני בני הזוג אלא כל אחד מקבל צלוחית עם שלושת הקינוחים (אותם קינוחים לשני בני הזוג). יוצא שכמות הקינוחים פשוט גדולה, בעיקר לאחר ארוחה לא קטנה בעצמה. נדרש הרבה כוח רצון כדי להתגבר עליהן… (עבודה קשה אבל מישהו צריך לעשות אותה…)

אנחנו קיבלנו לטעימה חמישה מהקינוחים – שוב, כמנה אישית לכל אחד, כנראה בסוג של אתגר ב"בואו נראה כמה בלוגרית מסוגלת לאכול". (איזה מזל שיש לנו קיבה נפרדת לקינוחים…).

בכל מקרה- מה שטעמנו היה –

"פאדג' שוקולד" שבתפריט רשום כמוגש עם גלידת וניל וגנאש שוקולד. במנת הטעימות שלנו היתה פשוט פרוסת עוגת שוקולד חמה , יחסית המנה הפחות מוצלחת מבין הקינוחים .

"קסטה ש.ו.ש" – פרפה ווניל צרפתי כרוך בעוגיות שוקולד עשירות. על הצלחת הגיעו שתי פרוסות נדיבות (וזיכרו, זו מנה אישית של קינוחים, כל אחד מבני הזוג מקבל כזה..). מעבר לסימפטיה שיש לי לשם המנה (לא קרויה על שמי? הייתי בטוחה שכן עד שהבנתי שזה ראשי תיבות של שוקולד-וניל-שוקולד כנראה), העושר של העוגיות, העדינות של הווניל, והגודל הנדיב של הפרוסות – יכלנו להסתפק בקינוח הזה בלבד מבחינת הצורך במתוק.

"טירמיסו" – שכבות של קרם מסקרפונה ובשקוטים, טבולים באספרסו ואמרטו – מנה קלאסית, הייתי מעדיפה טיפה יותר דומיננטיות של טעמי הקפה.

"עוגת גבינה" – שבבי קרמבל עם גבינה מתוקה, וקונפיטורת פירות יער – הגשה יפיפיה בצנצנת, שגם היא היתה מספיקה מבחינת הכמות בפני עצמה.

ואת השוס השארתי לסוף – המנצח המפתיע שלי – "כדורוני פרפה" – חצי חלבה חצי פיסטוק בגנאש נוגט. זה בדיוק מה שזה נשמע, זה מגיע קפוא (אז עדיף להשאיר את זה לסוף כדי שיפשיר קצת) וזה היה לי פשוט טעים. מתוק במידה, "פיסטוקי" במידה, מנה שלא הייתי מזמינה ברגיל (כי הייתי הולכת על שוקולד כמו תמיד) ואני שמחה שהגיעה לצלחת שלי. כאמור, אם הייתי צריכה לבחור אחד מהקינוחים הייתי הולכת על הכדורונים האלה ומוותרת על השאר (אגב, באמת אני צריכה לשאול אם אפשר לקבל שני דברים אותו דבר במקום לבחור שלושה דברים שונים… נראה לי שכן..).

בתפריט הרגיל ישנו עוד קינוח אחד מיוחד שכולל שקדים עטויים בגלידת תאנים ופירות העונה, שאני בטוח אנסה בפעם הבאה שאני מגיעה ל"פסטוריה".

על כל האוכל אמון השף יוחאי קוסביצקי ("בנדיקט", "פרי מרקט" ובאמצע גם קפיצה לפריס) שירש את התפריט מהשף המייסד אורן אלקובי, ועכשיו עובד על רעיונות לתפריט החורף שיגיע, עם המון מנות עשירות שיחממו לנו את הלב והבטן.

למי שבוחר לצרף לארוחה יין, מקבל את יין הבית של יקב "טפנברג" – לבחירה אדום או לבן, ומעבר לכך ישנו מבחר גדול של יינות מהארץ ומחו"ל בטווח מחירים רחב. במקום יש גם מעדניה שאפשר לרכוש בה אוכל כדי להמשיך את החגיגה האיטלקית בבית.

המסעדה כאמור כשרה ולכן סגורה בשישי בערב ובשבת.

עוד פרטים אפשר למצוא ב – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=13135

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pastoriaplace

כש"טריולה" הפתח תקוואית חגגה שנתיים, הלכתי לבדוק מה הולך שם, ואלה היו הרשמים שלי אז – http://cafe.mouse.co.il/post/2949559/

עברה שנה וחזרתי לבדוק כמאמר השיר "מה השתנה". האמת, יש דברים שלא רציתי שישתנו, ושמחתי לגלות שכך היה.

אבל בואו להתחלה-

"טריולה" היא שילוב של בר מסעדה, תלוי בשעה של היום. ככל שהערב מעמיק, כך חלקו של הבר גדל. אנחנו אמנם הגענו בשעה קצת מאוחרת אבל תמיד יש מקום לארוחת ערב טובה.

"טריולה" על שם שלושת השותפים, מוכרת בזכות הפסטה הביתית שלה, שמוכנה טריה טריה כל יום, ואכן המנות שהזמנו הוכיחו זאת.

אבל פתחנו במה שאני תמיד חייבת – "פוקצ'ת הבית " עם שמן זית, שום, רוזמרין ומלח גס, מוגשת עם חמאת עגבניות מיובשות (14 שקלים בתפריט). המבחן הראשון שלי לכל מקום הוא לחם הבית שלו. במקרה הנוכחי – פוקצ'ה. החמאה מעדן, הלחם טרי (שווה להזמינו בהמשך גם בשביל שיהיה עם מה לנגב את הרוטב של המנות הבאות).

כמו שכתבתי בהתחלה, קיוויתי שמנות לא השתנו, במיוחד לגבי ה"כרובית טרטופו" שכבר אז נחשבה למנת הדגל של המסעדה, וכך נשארה עד היום, והיא כוללת פרחי כרובית במחבת לוהטת מהטאבון ברוטב איולי כמהין ופרמז'ן עם שבבי עירית (38 שקלים). מעדן עד היום.

בעיקריות בחרנו בשלושה סוגי פסטה שונים, כל אחד בהתאם להעדפותיו –

"בולונז" – רוטב עגבניות, בשר בקר טחון, ירקות שורש, שמן זית, פטרוזיליה ויין אדום בבישול ארוך (51 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב שיש אופציה לבחור עם או בלי חמאה, לא נשאלנו אז אני לא יודעת אם יש חמאה או לא. (אנחנו מעדיפים שיש).

"רדיאטורי פונגי" – פורטובלו, שמפיניון וכמהין בשמנת, פרמז'ן, סנט מור, אורגנו, יין לבן ושבבי עירית (56 שקלים בתפריט, ואם רוצים בתוספת של אווז אז המחיר הוא 68 שקלים)

"רגטוני בטטה" – קוביות בטטה אפויות בטאבון ברוטב שמנת, פרמז'ן, גאודה, טימין ואגוז מוסקט (54 שקלים בתפריט).

כולנו טעמנו מהכל, והדעות נחלקו בדיוק לשלושה, כשכל אחד התעקש שהמנה שהוא בחר היתה הטעימה מבין כולם . אני בחרתי את הבטטה ולדעתי היא היתה הבחירה הטובה עבורי כי הבולונז היה לי קצת כבד (יותר מנה חורפית). הפטריות באמת נתנו פייט. בסך הכל, כשיש פסטה איכותית ביתית וטריה, מרכיבים כמו פטריות או בטטה, ורטבים מבוססי שמנת ותיבול של אגוז מוסקט וגבינות, וכל זה בעזרת יד אוהבת שיודעת מה היא עושה, זה תמיד מתכון מנצח.

עם הפסטות הבנים לגמו בירות שעלו משהו כמו 32-33 שקלים לכ0.4 ליטר.

לפני הקינוח קיבלנו צ'ייסרים של למונצ'לו של המקום, על חשבון הבית, ככה להתרענן.

השולחן נוגב , הכפיות הונחו ושמענו מהמלצרית את תפריט הקינוחים, שחלקו קבוע וחלקו מנות מתחלפות. בגלל שהיינו מפוצצים מהפסטות והרטבים, בחרנו בקינוח אחד, עדין יותר- קרמבל תפוחים עם כדור גלידת ווניל (38 שקלים). המתיקות העדינה והקרירות עזרו לנו להצליח לקום מהכיסא. (היו עוד שני קינוחים שהתיאור שלהם גרם לי להזיל ריר אבל כבר באמת שלא הייתי מסוגלת יותר- קינוח ריבת חלב, וקינוח שוקולדי במיוחד, ואותם אצטרך להשאיר לפעם הבאה…)

כאמור בשעות הערב המוסיקה מתגברת, הקצב עולה, והכיף רק גדל.

עוד פרטים ב- http://www.rol.co.il/sites/triola/

נכון, עוגות הן חלק חשוב במסיבות, אבל הדבר הכי חשוב במסיבה היא האווירה. בלי שמחה, המסיבה די מדכאת …

הדרכים ליצירת מסיבה טובה ושמחה הן המוסיקה, התפאורה, האנשים וגם האקסטרות הקטנות שהופכות אותה למיוחדת.

בחתונה שלי, שהיתה ממש ממש ממש מזמן (שנות השמונים, זוכרים? שיר הסלואו היה של גלן מדירוס…), כבר חולקו כנהוג ברחבה משרוקיות, בועות סבון, שרשרות "הוואי", מסיכות ועוד, ומאז הרבה מים (ונצנצים) כבר זרמו בקצף השמפניה והיום מסיבות הן דבר מושקע שכל פרט קטן שלו נבחר בקפדנות, והיופי  (וגם אלוהים) כמו תמיד נמצא בפרטים הקטנים.

בפני עורכי המסיבה יש המון אפשרויות, כשקודם כל, הדבר הכי חשוב , הם הבלונים לאירועים.כשהבן שלי היה קטן וערכתי לו מסיבות (לאורך שנות התשעים ותחילת האלפיים) הטרנד היה בלוני הליום עם חוטים ארוכים. הייתי מזמינה משלוח של מאה בלונים, קשורים כולם בסרטים צבעוניים, משחררת אותם לתקרה ויוצרת יער של חוטים וצבעים (שכמובן כל הילדים היו לוקחים אחר כך הביתה, חלק בכמות כל כך גדולה שהם יכלו להתחיל להתרומם בעצמם כמו בסרט "UP".).

אחר כך באים האביזרים לרחבת הריקודים  – כלים מוסיקליים שונים כמו תופים ורעשנים, משרוקיות (מצוין לקטעי המוסיקה הלטינית), פעמונים, כובעים מצחיקים, "פפיונים ועניבות" ענקיים וצבעוניים, והרבה דברים שיעשו שמח. (וכן, שרשרות "הוואי" עדיין אקטואליות).

כמובן שלא שוכחים את הילדים הקטנים, ושוס שתמיד עבד עליהם – מאז ועד היום – תנו להם בקבוקון בועות סבון וקניתם אותם לכל הערב.

גם בדרך הביתה אורחים אוהבים לקחת משהו למזכרת – מחזיק מפתחות, תמונות מגנט, אפילו שוקולד (עם תמונת בעלי המסיבה למשל) , העיקר צ'ופר (ולא, אף אחד לא אוהב באמת לאכול את השקדים המצופים הללו שמופיעים בצבעים שונים בתוך עטיפת טול עם סרט ומכונים "דרז'ה".).

הכי כיף הן מתנות שימושיות שמזכירות לנו את האירוע, והכוכב הוא ללא ספק אותו מפתח לעגלות של הסופרמרקט, שתמיד מאבדים ותמיד צריכים חדש, וגם דיסק און קי הולך חזק.

אם מדובר באירועים מסחריים או אירועי חברה, היריעה מתרחבת כי כאן אפשר לשים את הלוגו של החברה על כל דבר- עטים, קופסאות ממתקים ממותגות (ושאפו למי שחשב על הקופסאות המגנטיות העגולות שיש בהן סוכריות מנטה זעירות, מצוין להחזיק באוטו), עצי ריח למכונית, ולמי ששומר מסורת – גם כיפות עם כיתוב.

אז מה נשאר לנו בעצם? רק למצוא סיבה למסיבה….