סלסילת סוף פברואר עמדה בסימן פורים, ובעיקר , תוצרת בית לפורים. לא עוד דברים קנויים, הפעם מעשה ידינו להתפאר במשלוחי המנות, ולכן צריך חומרי גלם.
וזה מה שקיבלנו –
שוקולד לבן שוויצרי, קמח שמרים, בוטן קלוף קלוי (ומומלח), שקד קלוף טבעי, תמר מג'הול.
התחלתי לחשוב מה עושים עם זה. על עטיפת הקמח היתה תמונה מגרה ביותר של מאפה שמרים, החלטתי לחפש מתכון שמתאים. זה נחמד שהשמרים כבר בפנים כי אני תמיד מתבלבלת בין שמרים חיים, שמרים טריים, שמרים יבשים וכ'ו.
את מותג השוקולד "קליק" באמת שאין צורך להציג- כולם מכירים ואוהבים את השוקולדים האלה שמחביאים בתוכם (ובציפויים שונים) כל מני הפתעות – אגוזים, דגנים, וכל מני דברים טובים. המותג אהוב מאד על ילדים ונוער , בגרסאות השונות – בתפזורת של השקיות, בחטיפים או בצורת "בר" שנשבר בצורות שונות.
עכשיו, כשמגיע חג האהבה – הוא הוולנטיין הבינלאומי (כי ביננו, רק בישראל מבינים שהכי כיף לחגוג פעמיים – גם בט"ו באב וגם ב14 לפברואר), יצא המותג "קליק" בפרוייקט מיוחד למבוגרים – גם בטעמים וגם בקונספט וכך הומצא ה"קליק לייבל בר".
הבר, שממוקם בקניון רמת אביב, במקום טוב באמצע (ליד המעליות השקופות – בין שער המגדל לשער הים) מציע את הטעמים המיוחדים לוולנטיין – "פקאן מאובק" (הפייבוריט שלי וממכר במיוחד), "מקורמלוז קפה" (עם אגוז לוז), ביטר קרנאץ' ושקד לבנבן. הטעמים מכוונים אמנם למבוגרים אבל אני מכירה הרבה ילדים שיחטפו את השקיות בלי היסוס…
בכל מקרה, מה יש ב"קליק לייבל בר"?
אז בתמונות למטה-
ועוד אחת –
ניתן לראות את צוות הברמנים המיוחד- שבמקום למזוג אלכוהול , מוזגים שוקולד קליקים, ומחלקים "שוטים" של קליקים מטעמים שונים של סידרת "קליק לייבל".
בבר אפשר לקנות מארזים מיוחדים של שתיים או ארבע שקיות "קליק לייבל" ולקבל במתנה אריזה מיוחדת שכוללת קופסת פח מהודרת ומעוצבת (שאפשר אחר כך לשים בה תכשיטים או פתקים רומנטיים או מה שרוצים) ועליה ברכה שהרוכשים מקלידים בעצמם על גבי טאבלטים שנמצאים במקום, ואז היא מודפסת ומודבקת על הקופסה).
אני הכי אהבתי ברכה שכתבה אחת הבנות במקום לבן זוגה, משהו כמו "ליקירי, קניתי לך קופסת איכסון, השוקולד הוא בשבילי!".
הפעילות בבר תתקיים בין התאריכים 9 לפברואר (שזה בעצם היה אתמול) ועד ל16 לפברואר, כך שכדאי להזדרז ולהצטייד במתנה מדליקה ובטעמים כייפים (אישית, הייתי קונה שתיים – אחד לעצמי!).
(בתמונה למעלה ניתן לראות את הברכה שאני עיצבתי).
עוד מידע בדף הפייסבוק של "קליק" –
מה הייתם אומרים על חיים שכוללים שתיית בירה ועיסויים על בסיס קבוע? נשמע טוב נכון? אז אלה החיים של פרת ה"קובה" , שמבלה את החייה בסוג של ספא, והתוצאה (לבני האדם כמובן) היא בשר רך במיוחד, ושבעולם נמכר במחירי עתק.
"אגאדיר" ראתה בבשר הקובה ביף אתגר והיא הראשונה והיחידה בארץ להביא את הבשר ולהפוך אותו להמבורגר גורמה שלא צריך ולא דורש שום דבר מלבד עצמו על הגריל.
הוזמנתי לסניף "אגאדיר" ברחוב בן יהודה 120 בתל אביב, בעיתוי מצוין – יום ההולדת שלי . (בת עשרים, ברור!). וכדרום אמריקאית קרניבורית, זה היה מקום מצוין לחגוג.
גלעד מנהל המשמרת קיבל את פניי והסביר לי על ההמבורגר המיוחד, וגם על אפליקציה מיוחדת בשם REWARDY שמאפשרת החתמה דיגיטלית על כרטיסים כך שכל כמה ביקורים מקבלים הטבות. כך למשל יש "כרטיס בורגר" שבכל פעם שרוכשים המבורגר ב"אגאדיר" מקבלים חתימה דיגיטלית ואחרי צבירת מספר מסוים של החתמות מקבלים תוספת חינם להמבורגר, ואחרי עשר החתמות (כלומר בפעם ה11 ) מקבלים המבורגר מקסי מתנה. כרטיס נוסף הוא "כרטיס קוקטייל ויין" וגם שם אחרי מספר מסוים של הזמנות משקה אלכוהולי והחתמות מקבלים צ'יסרים, ובפעם השביעית (אחרי שש החתמות) מקבלים קוקטייל או כוס יין מתנה, וכרטיס "קינוחים" שמזכה בכוסות אספרסו חינם אחרי מספר מסוים של הזמנות. בקיצור, יכול להווצר מצב שמישהו מגיע למסעדה ומקבל עוד המון דברים חינמיים רק בגלל ההחתמות האלה, על ארוחות שהוא ממילא היה סועד.
בגלל שהגעתי עם בן זוג צמחוני (כן, גם אני לא מבינה למה… לא למה הבאתי אותו אלא למה הוא צמחוני…), המנות הראשונות שהצוות בחר להגיש לנו היו צמחוניות והן היו :
"לחם מרוקאי" (16 שקלים בתפריט) ללחם שעשוי "כמו בבית" (של מרוקאים, לא של פולנים ) שמגיע עם חמאה, זיתים ועגבניות בשמן זית. הלחם הזה הוא מילכוד- כי מצד אחד אי אפשר להפסיק לנשנש אותו, ומצד שני, יודעים שתיכף יבואו ההמבורגרים עם לחמניות כייפיות, וצריך להשאיר מקום.
"חציל קלוי" (31 שקלים) – עם טחינה, זרעי עגבניות, צנונית ובצל ירוק- מנה מאד מרעננת. בהתחלה הנחנו את החציל על הלחם אבל אז החלטנו שהוא טעים בפני עצמו, ועדיף להתרכז בטעמים שלו. החציל לא היה "שרוף" ונתת קונטרה "עגולה" של טעמים לזרעי העגבניה החמצמצים. גם הטחינה תובלה ביד עדינה כך שאף טעם לא השתלט על האחרים.
"סלט קייל" (33 שקלים) שכלל עדשים, חמוציות וסלק, היה האחרון במנות הראשונות שטעמנו, והוא הוגש עם קערית יוגורט מעוטרת בשמן זית בצד. הסלט עצמו מאד עשיר, והעדשים נותנות לו "נפח" מבחינת שובע. אישית אני לא מגיעה למסעדת המבורגרים בשביל סלט, אבל לצמחונים או למי שיושב בחבורה ולא בא לו משהו בשרי, מדובר במנה עשירה מאד, שוב, בתיבול עדין שמאפשר להרגיש את המרקמים השונים – העדשים לעומת העשבים, מתיקות החמוציות לעומת הבצל הירוק וכך הלאה.
כדי להתרענן, וגם בגלל הנסיבות החגיגיות, נשאלתי איזה קוקטייל מתפריט האלכוהול ארצה לנסות. בחירה מהתפריט היא נוחה במיוחד כי הצוות מסתובב עם אייפדים שעליהם בפונטים גדולים ובהירים, עם המון תמונות יש את המנות במדויק, ככה שיודעים מה לבחור. שאלתי מה המלצת המקום וקיבלתי תשובה שיש קוקטייל חדש ומומלץ עבורי בשם "תותים HP" – רום בהיר, נענע, תותים ולימודה ביתית (34 שקלים). המשקה הגיע בצנצנת קטנה, עם קרח וקישוט של נענע. מידת חוזק בינונית, ועשה המון מצב רוח.
עכשיו הגיע תור המנות העיקריות שלשמן התכנסנו – הצד הצמחוני קיבל את ההמבורגר הטבעוני שנקרא "המבורגר פטריות טבעוני" ומשקלו 200 גרם (49 שקלים). הוא ביקש כתוספת גווקמולה (9 שקלים) וסלט ירוק קטן (14 שקלים). המסקנה שלו מהמנה- "טעים מאד, תחליף מצוין לבשר". כמובן שטעמתי לו מהמנה, המסקנות שלי – זה טעים בפני עצמו, אבל בשר זה לא. הסלט היה טרי מאד ומרענן, הייתי מקטינה במעט את כמות רוטב הווינגרט שלו.
כוכב הערב נחת על הצלחת שלי – המבורגר WAGYUBURGER – המבורגר מבשר בקר מזן וואגיו שמאופיין באקסטרה רכות ושומן – הוא ה"קובה ביף"!. כדי להנות מהמקסימום של הטעם, הבשר מומלץ במידת מדיום או מדיום וול (שזו המידה שביקשתי) ומוגש נטו, בלי תוספות למעט טבעות בצל בצד שמגיעות עם מטבל וצירוף של חסה, בצל, עגבניה ומלפפון חמוץ . כל היוקרה הזו מגיעה על לחמניית בריוש חלבית עדינה. (72 שקלים – מחיר מבצעי הרצה).
(למעלה- המבורגר "קובה ביף" במצב פתוח – למטה- אחרי שהרכבתי אותו).
טעמתי את ההמבורגר בשני שלבים- הראשון כיחידה עם הכל, כלומר נגיסה ממש ענקית מכל הגובה של ההמבורגר, כולל הירקות והלחמניה. התחושה הראשונה היא הרכות, כשהקציצה היא בצורה דרמטית רכה יותר מקציצה סטנדרטית (טובה לכשלעצמה). בשלב השני פירקתי את מחצית ההמבורגר שנשארה לי, והתעמקתי בקציצה לבד, ללא שום תוספות. אם הייתי צריכה למצוא שלוש מילים לתאר אותה, זה היה "על גבול הסטייק". ב"אגאדיר" השכילו לא לתבל יותר מדי, והשאירו את הבשר לדבר בעד עצמו. והוא דיבר, הוא למעשה שר בשני קולות "אני רך, אני ענוג".
משקל הקציצה הוא 250 גרם .
הכפתורים במכנסיים כבר איימו להתפקע, אבל אין ארוחה בלי קינוח, בטח שלא ארוחת יום הולדת חגיגית.
האייפד הציג לנו את מגוון הקינוחים , כולל כמה מפתים במיוחד. בסוף בחרנו בהמלצת המקום "שטרוייזל" – (35 שקלים) – שכבות של קרם ווניל , בננה או תות (תלוי בעונה, אנחנו קיבלנו תות), קצפת, מרנג ופירורי עוגיות. את הקינוח ליווה סטיבי וונדר בשיר יום הולדת, וגלעד מנהל המשמרת עם זיקוקים. כשתמו החגיגות, נשלפו הכפיות. גם כאן היו המון קונטרסטים – מתיקות המרנג כנגד חמצמצות התותים, קרם הווניל לעומת הקצפת האוורירית, והכי כיף – הגרגריות של פירורי העוגיות שהתגלגלו על הלשון וציפו את חתיכות התות.
ב"אגאדיר" מתחדשים כל הזמן, גם במסעדה וכמובן גם במשלוחים, ובאתר שלהם ניתן לראות מבצעים לסטודנטים, תפריט חיילים, תפריט לילה, עסקיות, וכמובן גם כרטיסי ההחתמה הדיגיטליים.
אז למי שרוצה בשר מענג במיוחד, למי שחושב שהוא כבר מכיר את כל ההמבורגרים האפשריים ומה כבר אפשר לחדש, למי שרוצה פינוק והמון דברים טעימים מסביב (וגם לצמחונים וטבעונים!) – שווה לקפוץ לאחד הסניפים של "אגאדיר" ולנסות.
כל הפרטים כאן – http://www.agadir.co.il/
בנעוריי, כשהיינו הולכים לפאב או לבר, הבחירה היתה די קטנה- או בירות, או קוקטיילים שחזרו על עצמם בכל מקום – מוודקה עם מיץ כלשהו (העדיפות שלי- אשכוליות אדומות) ועד קוקטיילים עם שמות ביזריים שנשמעו פורנוגרפיים למדי וכללו כל מני דברים שעושים "על הקיר".
בBLEND החליטו שלא עוד, ופתחו לפני כמה חודשים , בקריית הקודש פתח תקווה, שהופכת במהירות למעצמה קולינרית ולמרכז בילויים שנותן פייט אפילו לתל אביב, והעלו את הרף קילומטרים למעלה, עם קוקטיילים לא רק בשילובים מיוחדים אלא בעיצובים שלא נראו בשום מקום אחר, ובעיקר עם הפתעות. המון הפתעות.
לצד הקוקטיילים יש כמובן גם מה לנשנש – התפריט כשר בשרי.
הוזמנתי ביחד עם עוד כמה בלוגרים, ובעיקר בלוגריות שנראות עדינות אבל יכולות להתמודד עם כמות לא מעטה של אלכוהול , כדי לנסות את תפריט החורף שנמצא כרגע בהרצה בBLEND.
על הבר ממונה המקסולוג חגי אברמוביץ שבחש בקדירה, הוסיף כל מני אלמנטים שבדרך כלל מוצאים במעבדות מחקר במקרה הטוב, או במערה של מכשפה במקרה המעניין יותר, וביחד רקח תפריט אלכוהולי טעים ולא פחות חשוב מזה- גם יפה לעין.
לא יכלתי לטעום את כל הקוקטיילים (למרות שבהחלט ניסיתי) אבל ממה שטעמתי- זו ההתרשמות שלי.
"מוחיטו סיגליות-" ת'רי אוליבס פירות יער, רום, תמצית סיגליות, לימון ונענע – (51 שקלים)- אם אני אתחיל להגיד "פרזנטציה יפיפיה" המושג הזה יחזור בכל הקוקטיילים. במקרה הזה דובר על קוקטייל קליל, פירותי מאד.
"ויסקי בהפרעה" – ג'יימסון, סאוור, תפוחים ותמצית דובדבן (39 שקלים) והגימיק הכי כייפי במשקה- סוכריות קופצות שמונחות על הקרח ובכל שלוק עושות חגיגה בפה. דרגת חוזק קצת יותר חזקה (בכל זאת זה וויסקי). הקישוט היה סלסילת קרח שעירסלה דובדבנים.
"עשן באפלה" – פור רוזס ,אמרטו וביטר (47 שקלים). משקה חזק וגברי יותר, עטוף בשכבת עשן שמשתחרר בהגשה.
"טרופיקל היי" – ויברובה אקסקוויזית מושרית בקוקוס, רום מושרה באננס, חלב קוקוס ואננס – (43 שקלים) – המשקה שהזמנתי ראשון כי המוצא הברזילאי שלי מיד צעק "בטידה דה קוקו"- וצדקתי – המשקה הכי טעים לי מכל המשקאות שם – בעיקר כי הוא היה יותר "ברד" במרקמו, קוקוסי כמו שרק בקלאב מד יודעים להכין, ריחני כמו חופשה בקריביים ובגלל שהאלכוהול לא היה ממש מורגש, נלגם כמו מילקשייק.
"קוסמו ביט" – וויברובה אקסקוויזיט, טריפל סק, מיץ סלק תפוח (49 שקלים) והשוס – הכוס מעוטרת ב"שערות סבתא" עם הוראות לערבוב כך שהשערות נמסות לתוך המשקה.
(בתמונה למטה- הקוסמו ביט בשני השלבים שלו)
המשקאות הבאים היו משקאות "חברתיים" – מגיעים בכלי משותף ממנו מוזגים לכוסיות אישיות, או שוטים עם המון קשים מכוס ענקית.
"סנגריה חמה" – יין אדום, פירות של חורף, וניל ותבלינים חמים (כלי משותף ב119 שקלים). אני קיבלתי עם תפוחים וקינמון מה שיצר לי סוג של שטרודל חמים , נעים, רך ומשמח לבב אנוש.
"מרגריטה קרמל" היתה משקה משותף נוסף – שכלל קוארבו סילבר, טריפל סק, סאוור וקרמל (109 שקלים למיכל שמספיק לאיזה עשרים "שוטים" או יותר, לא הצלחנו לסיים. משקה חמוד, קליל לפתיחה.
והשוס הגדול של המשקאות המשותפים – "ספייסי אמזונס" שהוכן בסוג של קדירת מכשפה, עם המון קרח יבש שעשה עשן ואווירה קסומה, וכלל אבסולוט וניל, סילאן, לימון, צ'ילי, תמצית אלדרפלאוור והפתעת סוכריות גומי ופלפל שלם מלמעלה, יחד עם פלחי תפוזים (129 שקלים לכוס ענק בגודל של אקווריום ). אחרי שסיימנו להצטלם עם הכוס היפיפיה (והעלאנו לפייסבוק עם הכיתוב "אבל אדוני השוטר, שתיתי רק כוס אחת!!") תקענו כולנו את הקשים ואת הראשים ושתינו. מה שאהבתי במיוחד במשקה הוא השילוב של מתיקות ועוקצניות (וכמובן שכולנו דגנו את סוכריות הגומי ספוגות המשקה ).
(הערה – לשולחן הוגשו גם שני משקאות בטעמי אניס, שאני לא מסוגלת לסבול, ולכן לא נגעתי בהם, אבל הפרזנטציה כמו כל השאר היתה יפיפיה. אחד המשקאות היה בעצם סורבה אלכוהולי, של אשכוליות אניס שהוקפאו בעזרת חנקן נוזלי, עוד טקס מקסים של חגי אברמוביץ).
הערה חשובה- יש גם קוקטייל נטול אלכוהול בשביל הנהג התורן, או בשביל מי שלא רוצה לשתות אלכוהול ועדיין רוצה להנות עם החברים.
ועם כל האלכוהול הזה צריך גם לאכול משהו, והמנות הן בשיטת הSHERING .
מה שטעמנו היה –
"נאצוס" – כירסום קטן (אין מחיר בתפריט) שהגיע עם שני רטבים קלילים – אחד יותר חריף, השני פחות, ככה לפתוח את התאבון ולהתחיל לאזן את האלכוהול.
"קרפצ'יו קרם חצילים" (47 שקלים) – פילה בקר נא, קרם חצילים מעושן וקונפי שום, שהגיע עם טוסטונים. מנה חמודה, קצת מלכלכת את הידיים (ולכן הגיעו מיד גם מגבונים – תשומת לב מצויינת של הצוות).
"פאני פורי" – הבחירה שלי מבין כל המנות – כיסוני בצק פריך ותבשיל חם של עדשים (28 שקלים). מרקם כייפי, טעמים הודיים טובים, עזבו אתכם מSHERING- הייתי מאמצת את כל הקערה לעצמי לבד. המנה באה עם הסבר מדויק של איך להחזיק את הכיסונים ואיך לאכול.
"סלט שורשים" – בצל בטמפורה, שורשים, איטריות סובה, נבטים וג'ינג'ר כבוש (33 שקלים למנה גדולה שמספיקה גם לשלושה). סלט עשיר מאד, טעמי מזרח מדוייקים בלי להיות מוגזמים. הגיע למקום השני אצלי.
"קארי אדום" – פילה בקר וחצילים מאודים עם סטיקי רייס (48 שקלים) – מנה נחמדה, אסיאתית, אבל בהשוואה לאחרות שאהבתי, זו התחברתי אליה פחות.
"יקיטורי סלמון" – בקרמל הדרים (44 שקלים) שיפודונים חמודים, הולכים טוב עם האלכוהול. באו עם סלט שורשים קטן אבל עם רוטב שונה מזה שבסלט הגדול – יותר מתקתק.
"פרנה קורדביף"- 2 לחמניות פרנה עם קורנדביף , כרוב כבוש, איולי חרדל ועגבניה (45 שקלים). מנה חושנית מאד, גם בטעמים וגם באכילה (כי אי אפשר לאכול את זה בצורה מנומסת וחייבים בידיים ). הבשר היה טרי מאד, החרדל לא השתלט, למי שלא מפחדת להרוס את הליפסטיק.
"תפוחי אדמה עם שום וגרידת לימון " (מחיר לא כתוב בתפריט). עוד משהו שהולך טוב עם האלכוהול. מה שאהבתי הוא החידוש- כי בדרך כלל התיבול של תפוחי אדמה כאלה הוא צ'ילי מסוגים שונים או רוטב שמנת. אף פעם לא חשבתי על אופציה של לימון.
שני סוגי פוקצ'ות הגיעו לסיום הפרק של האוכל (והחזרה לאלכוהול) – לחמאג'ון – פוקצ'ה עם תבשיל בשר טחון, קצת טחינה והרבה ירוקים ופוקצ'ה "ירוקה" עם פטריולת, פסטו עשבים וביצה עלומה (שתיהן ב41 שקלים). ההעדפה שלי הלכה לכיוון הירוקה, קודם כי אני מתה על ביצה עלומה, ושנית כי הבשר היה לי קצת כבד, בעיקר אחרי כל המנות שכבר אכלנו.
כרגע בתפריט החורף אין קינוחים אבל מי שמשתוקק למתוק יכול לבוא על סיפוקו בסורבה אלכוהולי שנרקח במקום, או בליקר מתקתק.
BLEND- כשר בשרי, רחוב הסיבים 47 פתח תקווה. חנייה בשפע בסביבה.
לאתר הבית – לפרטים והזמנות – http://blend.rest.co.il/
את הוודקה של "וואן גוך" לא צריך להציג. הוודקה, בטעמים שונים, פופולארית מאד בישראל , כמו שהיא או בקוקטיילים שונים. "וואן גוך" תמיד מקשר אותנו לצייר וינסנט, אבל היה לו גם אח, סוחר אומנות בשם תיאו (THEO) והוודקה על שמו על שלל טעמיה, חוגגת שנה.
THEO מזוקקת במזקקות המלכותיות COOYMAN בהולנד, שהן מזקקות מובילות כבר 130 שנה.
הוודקה עוברת שלושה תהליכי זיקוק כולל זיקוק דודי רב שלבי ועוד חמישה סינונים בלוחות פחם פעיל. תוסיפו לזה את המרכיבים האיכותיים של מי מעיינות מזוקקים ורכים וגרעיני חיטה מובחרת ותקבלו וודקה פרימיום איכותית.
התכנסנו במלון הבוטיק "אלכסנדר" בתל אביב, ריפדנו את הקיבה בכל מני דברים טעימים כדי שנוכל לטעום המון, אבל המון מהטעמים של "THEO" והתחלנו במלאכה.
למעלה- כל מני פינוקים של מלון "אלכסנדר" – ללווי הוודקה.
ליתר דיוק, מי שהתחיל במלאכה היה המיקסולוג טל גאנץ (מנהל המזון והמשקאות של מלון "אלכסנדר") שהרכיב המון קוקטיילים כדי להמחיש את כל האפשרויות הגלומות בטעמים השונים של "תיאו".
קודם על הסיפתח טעמנו קוקטייל שהיה מבוסס על la belle Sandrine שהוא ליקר ארמניאק פסיפלורה שצורף ליין מבעבע וספרייט, וקושט בגרגרי רימון, ועשה לנו את מצב הרוח ההתחלתי. הליקר מכיל 16% אלכוהול ומצויין לאירועים חגיגיים.
(קרדיט לצילום בקבוק הליקר בצד שמאל – mattew doyle photography)
אחר כך עברנו לוודקות עצמן –
הקוקטייל הראשון (ואחד מהפייבוריטים שלי בראייה כללית) התבסס על וודקה THEO בטעם ניטרלי, והיה טוויסט על "קוסמו" . אני בטוחה שקארי ברדשואו מ"סקס והעיר" היתה שמחה לקוקטייל הזה שהכיל תיאו היי פרימיום, טריפל סק ומיץ קרנברי.
(בתמונה למעלה- טל גנץ מציג את "THEO")
ל"תיאו תפוח אדום" היה טעם מיוחד (כי עד היום לא היתה אף וודקה בטעם של תפוח אדום, שבניגוד לתפוחים ירוקים, הרבה יותר מתקתק, והרבה פחות חמוץ). את הוודקה הזו הוא שילב עם סוואר, מונין תות ומיץ אננס ויצר "red and sour".
הטעם הבא שטעמנו היה טעם מיוחד של "תיאו ג'בוטיקבה" שהוא פרי שמזכיר אסאיי ברזילאי ואליו ציוות ספרייט ופלח לימון ויצר משקה "מסיבתי" במיוחד (מישהו אמר – עוד שבועיים מסיבת סילווסטר?).
"תיאו עוגה". טוב, הטעם הזה עורר תהיות בהתחלה- באיזו עוגה מדובר – שטרודל? קצפת? שוקולד? אז לא. מדובר בטעם של עוגת ווניל, והוודקה מצויינת למשקאות מתוקים שכוללים סירופ תות ומיץ תפוזים, כמו קוקטייל ה"קייק אנד קרים" שטל יצר עבורנו.(וקיבלנו טיפ שבבוקר חגיגי במיוחד אפשר פשוט להוסיף את המשקה לכוס קפה, ולקבל את הגירסה האולטימטיבית ל"קפה ועוגה").
בתמונות למעלה ולמטה- טל בעבודה.
הטעם האחרון שטעמנו, ושהיה המיוחד ביותר, הוא ה"bubble gum" –כן, מסטיק, ולא סתם מסטיק – מסטיק בזוקה. בהתחלה זה נראה קצת משונה לחשוב על זה, אבל עם הקוקטייל שטל הרכיב, ביחד עם אמרטו וג'ינג'ר אייל, השילוב יצא מעניין ומתוק.
בתמונה למעלה- חלק מהמשקאות שטל יצר מהטעמים השונים של וודקה THEO
ככה בשביל הפינאלה, טל נתן לנו גם לטעום את old si Andrews או בקיצור OSA שהוא וויסקי משובח, שאותו לא ערבבנו בכלום, יש דברים שצריך נטו.
הסידרה של "תיאו" זולה יותר מסידרת "וואן גוך" ולכן זמינה יותר ונוחה יותר לרכישה אבל עדיין שומרת על רמת ה"פרימיום.
המזקקה של שתי הסדרות היא אותה מזקקה וגם אותו מזקק הולנדי – טים פוס. הוודקה הנקיה מכילה 40% אלכוהול ואלה עם הטעמים 37%.
עיצוב הבקבוקים מרהיב, כולל רמיזות על התוכן, כך שלמשל בקבוק הג'בוטיקבה, שהפרי שלו מגיע מברזיל, מעוצב בצבעי דגל ברזיל בירוק צהוב, עם מקצבי הקרנבל כמובן.
עוד מידע על וודקה THEO ניתן למצוא בדף הפייסבוק –
https://www.facebook.com/VNTHEO
כולנו אוהבים להיות מיוחדים. כולנו אוהבים את תשומת הלב האישית, רק לנו, וכולנו גם אוהבים חגיגה טובה.
השילוב הזה יוצר את החג האולטימטיבי – יום ההולדת שלנו, בעיקר, אבל לא רק , של ילדים, שבו הם המלכים, הם מרכז תשומת הלב והפינוק, והשמחה רבה.
את "ניקניים" כבר הכרתי וסקרתי בעבר – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/08/22/nickname-%D7%9B%D7%99-%D7%96%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%99/ – חברה שמוציאה תחת ידיה המון מוצרים כיפיים עם טאצ' אישי וייחוד- כי אין שני מוצרים אותו דבר.
הכל התחיל מ"פפירוס" שהיא בית דפוס שאחראי על המון מוצרי דפוס מכל הסוגים, ותחת המטריה שלהם מודפסים גם ספרי "לופה" שהם ספרי תמונות ומזכרות שהופכים לנו אוסף תמונות של טיול, מסיבה או משפחה, לאלבום מרהיב (וגם ספרים שאדם כותב ובעבר לא יכל להוציא לאור בגלל הגבלת כמות, ועכשיו יכול אפילו בספר בודד – מזכרת מצויינת לכל אחד). (http://www.lupa.co.il/ ). אבל אנחנו התכנסנו כדי לחגוג יום הולדת שנתיים ל"ניקניים" שהוא הבייבי של ניר, הבעלים, ושהמוטו שלו הוא "מתנות אישיות לקטנים ולגדולים" – מבחר ענק של מדבקות עם שמות (ובהמשך תראו איזה מדבקות מקסימות לכריכים לבית הספר יש להם, שנותנים את תשומת הלב האוהבת לילד באמצע יום לימודים), פלייסמטים , קופסאות לאוכל ולאוספים, מחברות, ספרים וכל מה שאפשר לשים עליו את השם.
בתמונות למעלה ולמטה – ניר, הבעלים, מסביר על הספרים האישיים והמוצרים השונים של "ניקניים".
אבל לכבוד חגיגות יום ההולדת, לא רק ניקניים חוגגת אלא כל העולם ביחד איתה- והזרקור מופנה לערכות יום ההולדת המקסימות שיש לה. כל מה שצריך הוא להכנס לאתר "ניקניים" – http://www.nickname.co.il/ – לעבור על כל התפריט הענק שלהם (ולרשום לעצמנו בצד מה עוד בא לנו), להכנס לקטגוריית "ימי הולדת מעוצבים" ולהתחיל לבחור לפי מספר המשתתפים , גודל הערכה (כמה דברים אנחנו רוצים מתוך מבחר של הזמנות, פוסטרים, דגלונים לתליה, מדבקות עגולות, קישוטי קפקייק, ניירות מעוצבים, כוסות לפופקורן וחטיפים, מזוודות מתנה לאורחים, אריזות סוכריה על מקל, בועות סבון אישיות, מזרקי שוקולד, כרזה ענקית ועוד), וכמובן סוג העיצוב. ישנן קטגוריות רבות לפי נושא המסיבה וחלוקה לנושאי בנים ובנות (ולשמחתי יש גם כפילות כך שיש גם "גיבור על" וגם "גיבורת על", גם "פיראט" וגם "פיראטית") ונושאי תינוקות או מבוגרים (כי גם מבוגרים שמחים לימי הולדת שכאלה). ניתן גם להזמין מוצרים בודדים או לעצב מארז מיוחד או כמויות מוזמנים גדולות יותר , והשמחה רבה. (ובשקט בשקט אגלה לכם ש"ניקניים" רכשו זכיון לדמות של "קופיקו" וחבריו, כך שלחובבי התוכנית, אפשר לעצב יום הולדת שכולו "קופיקו"!).
(בדרך כלל אני עושה קולאג'ים אבל השולחנות כל כך יפים שהייתי חייבת להביא כל אחד בתמונה נפרדת כדי שתוכלו להתרשם מכל הפרטים והפריטים השונים).
(בתמונה למעלה – מדבקות למזרקי שוקולד , קופסאות לפופקורן וחטיפים, ושלטים, הכל בנושא "היפסטר" – יום הולדת לבן חמישים. בתמונה למטה "פיראטים" – כולל אלמנטים עיצוביים ,וחבקים אישייים לבקבוקי מים).
בתמונות פה ברחבי הפוסט ניתן לראות כמה עיצובים יפיפיים שיש מתוך מבחר ענק של ימי הולדת. עוד ראינו ערכות חמודות לאללה למשל למתנה לאורחים באירועים, או הפייבוריט שלי "אבא של שבת" ו"אמא של שבת" שמכילים גם מתכון מיוחד לחלה…
(בתמונה למעלה -יום הולדת לילדה בנושא פיות- כולל גם עיטורים אישיים לקופסאות כיבוד, מדבקות למכסי צנצנות, ואיך אפשר בלי כוסיות לקפקייקס וקופסאות מתנה תואמות? בתמונה למטה – שולחן לברית או בריתה- כולל עטיפות לבועות סבון, ספר מזכרת, עיצובים לצנצנות ובקבוקים וכמובן אריזות הקפקייקס)
המוצרים מצויינים גם לגני ילדים למשל, לאירועים שונים, מסיבות או טקסים – הרמת כוסית, חתונות, בריתות, בני ובנות מצווה, חינה, קבלת ספר תורה ואירוח בחגים השונים.
(ואין ילד שלא יאהב לפני השינה לקרוא או לשמוע את הספר שנכתב במיוחד עבורו ועליו).
(בתמונה למעלה- ערכה ל"אבא של שבת" שכוללת הקדשה אישית, נוסח הברכות, ובצד השני מתכון לחלות. בתמונה למטה- המדבקות המגניבות שעיצבו במיוחד בשבילי לכריכים, כדי לשמח את הילדים באמצע יום לימודים).
עוד נקודה חשובה- כל המוצרים והמדפסות שבהם משתמשים ב"ניקניים" וגם עבור "לופה " ו"פפירוס" הם תוצרת ישראלית!.
אז מה נשאר לעשות? רק למצוא סיבה למסיבה!
איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.
אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.
סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.
הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…
אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.
היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.
שתי מנות דגים נאים הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.
לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.
קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.
כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.
(בתמונה למעלה- משמאל בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).
מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.
הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את –
וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.
(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).
מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.
לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.
ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.
אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/
כש"טריולה" הפתח תקוואית חגגה שנתיים, הלכתי לבדוק מה הולך שם, ואלה היו הרשמים שלי אז – http://cafe.mouse.co.il/post/2949559/
עברה שנה וחזרתי לבדוק כמאמר השיר "מה השתנה". האמת, יש דברים שלא רציתי שישתנו, ושמחתי לגלות שכך היה.
אבל בואו להתחלה-
"טריולה" היא שילוב של בר מסעדה, תלוי בשעה של היום. ככל שהערב מעמיק, כך חלקו של הבר גדל. אנחנו אמנם הגענו בשעה קצת מאוחרת אבל תמיד יש מקום לארוחת ערב טובה.
"טריולה" על שם שלושת השותפים, מוכרת בזכות הפסטה הביתית שלה, שמוכנה טריה טריה כל יום, ואכן המנות שהזמנו הוכיחו זאת.
אבל פתחנו במה שאני תמיד חייבת – "פוקצ'ת הבית " עם שמן זית, שום, רוזמרין ומלח גס, מוגשת עם חמאת עגבניות מיובשות (14 שקלים בתפריט). המבחן הראשון שלי לכל מקום הוא לחם הבית שלו. במקרה הנוכחי – פוקצ'ה. החמאה מעדן, הלחם טרי (שווה להזמינו בהמשך גם בשביל שיהיה עם מה לנגב את הרוטב של המנות הבאות).
כמו שכתבתי בהתחלה, קיוויתי שמנות לא השתנו, במיוחד לגבי ה"כרובית טרטופו" שכבר אז נחשבה למנת הדגל של המסעדה, וכך נשארה עד היום, והיא כוללת פרחי כרובית במחבת לוהטת מהטאבון ברוטב איולי כמהין ופרמז'ן עם שבבי עירית (38 שקלים). מעדן עד היום.
בעיקריות בחרנו בשלושה סוגי פסטה שונים, כל אחד בהתאם להעדפותיו –
"בולונז" – רוטב עגבניות, בשר בקר טחון, ירקות שורש, שמן זית, פטרוזיליה ויין אדום בבישול ארוך (51 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב שיש אופציה לבחור עם או בלי חמאה, לא נשאלנו אז אני לא יודעת אם יש חמאה או לא. (אנחנו מעדיפים שיש).
"רדיאטורי פונגי" – פורטובלו, שמפיניון וכמהין בשמנת, פרמז'ן, סנט מור, אורגנו, יין לבן ושבבי עירית (56 שקלים בתפריט, ואם רוצים בתוספת של אווז אז המחיר הוא 68 שקלים)
"רגטוני בטטה" – קוביות בטטה אפויות בטאבון ברוטב שמנת, פרמז'ן, גאודה, טימין ואגוז מוסקט (54 שקלים בתפריט).
כולנו טעמנו מהכל, והדעות נחלקו בדיוק לשלושה, כשכל אחד התעקש שהמנה שהוא בחר היתה הטעימה מבין כולם . אני בחרתי את הבטטה ולדעתי היא היתה הבחירה הטובה עבורי כי הבולונז היה לי קצת כבד (יותר מנה חורפית). הפטריות באמת נתנו פייט. בסך הכל, כשיש פסטה איכותית ביתית וטריה, מרכיבים כמו פטריות או בטטה, ורטבים מבוססי שמנת ותיבול של אגוז מוסקט וגבינות, וכל זה בעזרת יד אוהבת שיודעת מה היא עושה, זה תמיד מתכון מנצח.
עם הפסטות הבנים לגמו בירות שעלו משהו כמו 32-33 שקלים לכ0.4 ליטר.
לפני הקינוח קיבלנו צ'ייסרים של למונצ'לו של המקום, על חשבון הבית, ככה להתרענן.
השולחן נוגב , הכפיות הונחו ושמענו מהמלצרית את תפריט הקינוחים, שחלקו קבוע וחלקו מנות מתחלפות. בגלל שהיינו מפוצצים מהפסטות והרטבים, בחרנו בקינוח אחד, עדין יותר- קרמבל תפוחים עם כדור גלידת ווניל (38 שקלים). המתיקות העדינה והקרירות עזרו לנו להצליח לקום מהכיסא. (היו עוד שני קינוחים שהתיאור שלהם גרם לי להזיל ריר אבל כבר באמת שלא הייתי מסוגלת יותר- קינוח ריבת חלב, וקינוח שוקולדי במיוחד, ואותם אצטרך להשאיר לפעם הבאה…)
כאמור בשעות הערב המוסיקה מתגברת, הקצב עולה, והכיף רק גדל.
עוד פרטים ב- http://www.rol.co.il/sites/triola/
אנשים אף פעם לא באמת מוכנים לביקור הראשון של החסידה. לא מדובר במקרה של חוסר אינפורמציה, ההפך, יש עודף. וכשמוצפים מכל כיוון, קשה לבחור מה באמת נחוץ לנו ומה מיותר.
כשהבן שלי נולד, לפני 23 שנים , המודעות היתה קטנה יותר והאילתור גדול יותר (ומזל שלפחות המציאו את החיתולים החד פעמיים כבר אז, כי בילדותי כל חבלי הכביסה בשכונה היו מלאים בחיתולים מכובסים…).
אז את הבן שלי רחצנו בתוך גיגית פלסטיק שהנחנו על המיטה, שם גם חיתלנו אותו (על המיטה, לא בתוך הגיגית!), בגדים הושאלו מילדיהם של בני משפחה אחרים שגדלו (וגם עברו הלאה אחר כך), גם הצעצועים באו "בירושה" מכל מני ילדים אחרים, וחיתולים היו רק מדגם אחד.
היום כל ילד שנולד (וכל ילדה כמובן) הם הנסיכים של אבא ואמא ומגיע להם הטוב ביותר, והדאגה הראשונה היא לבטיחות – שכל מה שבסביבת הילד יהיה בטוח וימנע תאונות, יהיה מאושר מבחינת התקנים , לא רעיל ולא מסוכן.
(בתמונה למעלה- לא תאמינו אבל בגד ששימש אותי כתינוקת, נשמר ושימש את הבן שלי 22 שנים אחר כך…)
וזה מתחיל מהסלקל איתו אנו מוציאים את התינוק מבית החולים, שמשמש בדרך כלל גם כמושב הבטיחות למכונית, אחר כך המיטה והלול, השידה והעגלה, הביגוד, וכל מה שצריך עבור הטיפול היומיומי מבחינת אוכל, חיתולים וטיפול בגוף הקטן והשברירי הזה שאנחנו אחראים עליו מעכשיו ועד עולם.
לפעמים להורים טריים אין מושג כמה פרטים קטנים קשורים למשל במושג "לצאת לטייל עם התינוק בחוץ" – כי זה לא רק לשים אותו בעגלה וגמרנו, צריך לקחת עבורו עוד חפצים רבים כמו בקבוקים (במידה ולא יכולים או רוצים להניק), שמיכה, מגבונים, מוצץ, ועוד וכל זה גם צריך להגיע בתיק נוח שניתן לתלות על העגלה ולשלוף ממנו את כל מה שצריך בדיוק בשיא הלחץ.
גם המילה "אמבטיה" מורכבת מהמון פרטים כמו טמפרטורת המים, סבון שלא גורם לגירוי , מגבות שנוחות לתינוק, טמפרטורה מתאימה של החדר , קרמים שונים שמקלים על תופעות כמו צריבת חיתולים, מספריים עדינים לציפורני התינוק, מברשת שיער עדינה ועוד.
מעבר לכל הMUST , יש גם דברים שנועדו ללב, לנשמה, להרגשת ההורות שלנו, וליצירת אווירה נעימה לנו ולתינוק- כל מה שקשור לעיצוב וקישוט חדר התינוקות , צעצועים, צבעים, ועוד כי בחדר הזה לא רק שהתינוק יבלה זמן רב, גם אנו ההורים מבלים שם בהאכלה ובטיפול.
כמובן שלא רק ההורים הטריים (והסבים הטריים והנרגשים לא פחות) קונים דברים לתינוק, יש גם מתנות שהתינוק והוריו מקבלים לכבוד הלידה, ברית/ה, וטקסים נוספים כמו פדיון הבן ו"שלום זכר" שמקובלים בעדות שונות, וביחד מרכיבים את הפסיפס של מה שמקיף את התינוק והוריו בשלב החדש הזה בחייהם.
גם למי שאינו הורה טרי, שכבר יש לו ילדים וכבר התנסה בטיפול בהם ובגידולם, תמיד יש חידושים שהוא לא הכיר, דברים שיכולים להיות שימושיים יותר עכשיו ולא היו בזמן גידול הילד הקודם, וכמובן חפצים ומתנות חדשים במקום כאלה שהתבלו או נגמרו.
הטיפ שלי – מכל הספרים והעיתונים והיועצים, הכי טוב, אבל ממש הכי טוב- ללכת להפגש עם חברים שיש להם ילדים קטנים, ולראות מה בדיוק כרוך בטיפול בתינוקות ופעוטות, מה צריך, מה מיותר, ומה לא צריך אבל כייפי ורוצים בכל מקרה, כי זה לא רק לגוף, זה גם לנשמה.
כשאנחנו מחפשים קייטרינג, מה בעצם אנחנו רוצים? שיהיה עשיר, מגוון, איכותי, מבוסס על חומרי גלם משובחים, מקורי , אסטטי, ובעיקר טעים.
כשפזית ספיר היתה קטנה, היא בישלה. כשפזית גדלה היא חשבה שצריך "מקצוע רציני" והלכה לתחום הכלכלה, עד שהבינה שבעצם הבישול הוא האהבה שלה, וההנאה הגדולה ביותר היא לראות אנשים שנהנים ממעשה ידיה.
התוצאה- קייטרינג חלבי כשר בשם "פזית ספיר- בוטיק קולינרי".
לקראת שבועות הוזמנתי להתנסות בטעימות ממטבחה של פזית שערכה שולחן מגוון ועשיר בקישים, סלטים, פשטידות, לחמים, דגים ,פסטות, וכל מה שאפשר לעשות במטבח חלבי (וכמובן קינוחים מכל הסוגים).
עד מהרה התמלאה הצלחת שלי (פעמיים!) במבחר חם וקר, מלוח ומתקתק, הכל מהטוב ביותר- הגבינות הן גבינות בוטיק, שמן הזית הוא כתית איכותי, הירקות הכי טריים שאפשר וכך הלאה.
על השולחן היתה גם טעימה מהמטבח הטבעוני, שיש לפזית אפשרות להכין ארוחה מלאה שמתאימה גם לטבעונים – נטולת ביצים ומוצרי חלב, ובמקרה שלנו זה היה קיש בטטות עם נגיעה של טעמי קוקוס מתקתק.
הפיבוריטים שלי (וכן, טעמתי הכל, חובת הבלוגרית, אתם יודעים….) היו קודם כל הפוקצ'ות עם כל מני ירקות (אהבתי במיוחד את זו עם הזיתים), סלט ירוק עם חמוציות ופקן מסוכר ופרי העונה (במקרה שלנו תפוחים ) עם רוטב וינגרט בלסמי , קיש תרד, ומנת הדגל של פזית – סלק על מצע רוקט ומטבעות גבינת עיזים.
בקינוחים היו עוגת תפוחים קלאסית, מוס שוקולד שהיה הפיבוריט שלי, ומגוון של מוס עוגת גבינה בציפויי פירות חמצמצים כמו פירות יער ופסיפלורה (ופרזנטציה יפיפיה של ניגודים), או ציפוי מתוק של חלבה.
בתפריט של פזית ישנן עוד מנות רבות לחתונות, בר מצוות, שבת חתן, אירועי חברות ועוד (עד 200 איש) כמו עמדות חמות לארוחת בוקר של חביתות, שקשוקה, פנקייק, פלטות גבינות ופירות, המון סוגי סלטים, המון סוגי לחמים, קרואסונים או מוזלי, קינוחים שונים בכוסות כמו טירמיסו, סופלה שוקולד או טראפלס, המון סוגי "פינגר פוד" כמו תמרים ממולאים, לביבות, מיני פנקייקים וקישים, אנטי פסטי בכוסות אישיות, דגים בצורות הכנה שונות ועוד ועוד.
כששאלתי את פזית "מה מבדיל את הקייטרינג שלך מכל האחרים" היא ענתה "הקשר האישי" – היא לא סתם שולחת מגשים לאירוע, היא אחראית על כל פרט ופרט כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר למען האורחים.
עוד פרטים אפשר למצוא באתר שלה – http://www.pazitsapir.com/