הסופה חלפה, השלג עדיין נשאר. מה יותר הגיוני מאשר לעלות לצפון להנות מכל זה?

כשהוזמנתי ללילה אחד במלון "כפר גלעדי", חשבתי "היי, למה לא לעשות מזה שבוע שלם"? הוספתי עוד שלושה לילות על חשבוני ויצרתי לי חופשה כייפית בצפון, מלאה כל טוב.

ראשית, היתרון הגדול ביותר- המיקום. המלון ממוקם בצמוד לתל חי (למכללה ולפסל האריה) , שתי דקות מקריית שמונה וחצי שעה נסיעה בנוף שוויצרי לחרמון ולישובים הסמוכים לו (מג'דל שאמס ונווה אטי"ב) כך ששלג היה בשפע ובחינם.

 כמובן שהמרחק לאטרקציות נוספות כמו מפלי הבניאס והתנור, צוק מנרה ואגמון החולה על שלל העופות והציפורים שבו (ושווה מאד לקחת סיור של "עגלת מסתור" שמאפשרת גישה לתוך להקת הציפורים) ועוד המון אטרקציות של טרקטורונים, סוסים, פינות ליטוף, סדנאות אוכל וכדומה, הכל במרחק קטן, מה שמאפשר לעשות טיול "כוכב" נינוח ולחזור למלון מפנק. (אגב, במלון ניתן לרכוש כרטיסים לאטרקציות בהנחה).

גם כשנמצאים במלון יש הרבה מה לעשות – אנחנו טבלנו בבריכה המקורה והמחוממת (גדולה ובעלת מסלולים לשחיינים) עם נוף לחרמון המושלג,(בקיץ יש גם בריכה חיצונית), ניצלנו את חדר הכושר המשוכלל ואת הסאונה , וכמובן איך אפשר בלי הWIFI החופשי בלובי שהביא לשם את כל עכברי האינטרנט על לפטופיהם, איפדיהם וכל מני גאדג'טים אחרים (ויש גם עמדות מחשבים מצוידות).

 החדר שקיבלנו היה ברמת "בוטיק" עם פינוקים כמו מסך טלוויזיה LCD עם מבחר ערוצי "יס" וראש מקלחת רחב שמוריד "גשם" של מים לעיסוי עדין וכמובן גם ערכת תה וקפה.

(בתמונות למעלה ולמטה- קטעים ממזנון ארוחת הבוקר של המלון. יש אפילו פיצה!)

בשעת ערב נינוחה הוזמנו להכיר את תפריט הפתיליות של שף המלון אריק ז'ינו, שהביא את הטעמים של בית אימו להנאת כלל אורחי המלון. לכל אורך החורף יוגשו מנות חורפיות על פתיליות במגוון רחב. אנחנו טעמנו בין השאר סוגי קובה (במיה, סלק), ממולאים שונים, תבשיל ביצי דגים מיוחד, מרקים חורפיים עם המון ירקות שורש, אוסובוקו עגל, ושני המיוחדים מאד, שכיכבו על הצלחת שלי – תבשיל צוואר טלה עם ארטישוק ירושלמי, ומנת מוח עם ירקות, למבינים, לחובבים ולמי שלא מפחד להתנסות במנה מרתקת.

אחרי ארוחה כזו, נוף החרמון המושלג הוא רקע נפלא להשתרעות נינוחה.

 בזמן שהתענגנו על המנות, גם שמענו על שלל התוכניות לשנת 2014 במלון, כולל סופי שבוע בסימן אומנויות, כל פעם משהו אחר- בין השאר מפגשים עם סופרים – למבוגרים ולילדים, הצדעה לקולנוע הישראלי כולל הקרנת סרטים באזור הבריכה המקורה, כשאפשר לצוף במים ולראות סרט במקביל, סופשבוע רומנטי לכבוד "וולנטיינז" בפברואר שבו כל המלון ילבש אהבה, סופשבוע מונדיאל עם המון פעילויות לכל המשפחה בנושא הספורט, אירועי לימוד סריגה כי אין כמו כדור צמר בהתחלה וצעיף בסוף כדי לחמם את החורף, בהדרכת הסבתות המקומיות, ועוד המון רעיונות כיפיים.

כמובן שבאווירת החורף אירועי "שאנטי" מתאימים במיוחד וקבוצות יקבלו אירועים ייחודיים בבריכה, רחצה לילית , טעימות מטיפולי הספא, חליטות מיוחדות ופינוקים (אגב, גם במהלך השנה כולה הבריכה המקורה פתוחה עד תשע בערב).

(בתמונות למעלה ולמטה – חלק קטן ממנות הפתיליות של השף אריק ז'ינו שמצולם למטה משמאל)

ב"דרך הלולים" של קיבוץ "כפר גלעדי" ישנו גם בית הקפה של סטפני שרביט, קונדיטורית שסיימה בהצטיינות לימודים בקורדון בלו בצרפת והתמחתה במקומות רבים עד שנחתה בקיבוץ, והיא העבירה לנו סדנת מתוקים חגיגית במיוחד כמו שאפשר לראות בתמונות.

אם נמצאים בקיבוץ או באזור בכלל, שווה לקפוץ. פרטים בהמשך.

(למעלה ולמטה תמונות מתוך סדנת המתוקים של הקונדיטורית סטפני שרביט)

לקראת החורף מלון "כפר גלעדי" גם מציע אטרקציה חורפית אחת במתנה למי שמזמין מינימום 2 לילות, כמו כניסה לאתר החרמון, כניסה למרכז קנדה כולל החלקה על קרח, הרכבל בצוק מנרה או כניסה לאגמון החולה.

 אז לא צריך כבר לנסוע עד אירופה בשביל להנות משלג, נוף ופינוקים חמימים, זה ממש כאן, שעתיים מהמרכז.

 מידע על "כפר גלעדי" – דילים, אפשרויות ומתקנים – http://www.kfar-giladi.co.il/

 דף הפייסבוק של סטפני שרביט – https://www.facebook.com/stephaniematalon

טיילתי בצפון, בגליל העליון ליתר דיוק, ובין החרמון לבניאס, החלטתי ללכת לפי השילוט ולמצוא את המקומות הקולינריים המפתיעים והקטנים. מצאתי חמישה כאלה

הראשון היה בקיבוץ דפנה  – מוזיאון השוקולד של שולמן- מקום מתוק תרתי משמע, שכולל את הסטוריית השוקולד, פסלים משוקולד, סדנאות שוקולד וכמובן המון שוקולדים מסוגים שונים למכירה.

כתובת האתר לפרטים – http://www.scm.co.il/index.asp

הנקודה השניה שעצרנו בה היתה קיבוץ חולתה- ושם מצאנו שני אוצרות-

"דרך התבלינים"- חנות עשירה בטעמים וריחות של תבלינים, כלים, חליטות, חלווה (כולל סוגים שלא נדבקים – לא לכלים ולא לשיניים!), ותערובות שונות (כולל "בכור" לניקוי אנרגטי).

במקום יש גם סדנאות, טעימות, קורס צמחי מרפא ועוד.

פרטים- http://www.derech-hatavlinim.co.il/spice-store1.asp

יש גם משלוחים לכל רחבי הארץ.

עוד בקיבוץ חולתה-

"שלום עלחם"- מאפיה קטנה של לחמים טבעיים כולל מחמצת, שמרים, בריאות ועוד.

פרטים בדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A2%D7%9C%D7%97%D7%9D/195946800450493

באזור מושב אודם באזור צפון רמת הגולן מצאנו את "יקב אודם" ומה יותר טוב מיין טוב כדי להפשיר מכל הקרח והשלג מסביב?

טעמנו ביקב יינות לבנים, אדומים וגם יינות קינוח מתוקים (מומלץ ה"ענבר" – מופיע בתמונה באמצע). היינות של "אודם" הם כשרים וזכו לפרסים רבים בתערוכות כמו "טרווינו". אנו עוד רכשנו לעצמנו בקבוק של "וולקניק- שרדונה 2012" שהיה כל כך טוב שהיה שווה לסחוב כל הדרך עד המרכז.

פרטים על היקב וסוגי היינות – http://www.harodem.co.il/

בדרך בחזרה עברנו את מרכז המבקרים של פירות "בראשית" ולמרות שלא נרשמנו לסיור, הסכימו לצרף אותנו כדי לראות ולשמוע הסברים על פס היצור של הפירות- מהקטיף ועד לסופרמרקט. ראינו את המערכת הממוחשבת החכמה שמסוגלת להפריד תפוחים על פי משקל, צבע ורמת איכות (כשכל תפוח מצולם ונסרק בנפרד!), ראינו את שיטות האריזה הרובוטיות ואת ההקפדה על כך שרק תפוחים איכותיים יגיעו לצרכנים (הפחות יפים הולכים לתעשייות כגון סיידר או שימורים).

פרטים על הסיורים – http://www.pri-beresheet.co.il/template/default.aspx?CatId=11

הסיור אורך כחצי שעה והוא בתשלום.

בפעם התשיעית ברציפות מתקיים בעמק הירדן הפסטיבל, שהוא ביוזמת מועצה אזורית עמק הירדן, ומציע עשרות אם לא מאות סוגים שונים של פעילויות לכל המשפחה, לבודדים, לקבוצות, לכל הגילאים והמינים.

הוזמנתי לטעום אחוז קטנטן מכל מה שיש בפסטיבל וככה נראה יום אחד שלי –

התחנה הראשונה היתה בנהרא- מתחם אירוח באשדות יעקב איחוד. אנו פתחנו בארוחת בוקר כפרית בחדר אוכל שכולו נוסטלגיה, ותוך כדי אכילה בהחלט היה שווה להסתכל סביב ולראות את הפרימוס והפיילה, לצד הפטפון ובקבוקי החלב… (ולא להחמיץ את עוגת הגזר ועוגיות הטחינה המיוחדות של המקום).

אחרי הארוחה יצאנו לסיור מיוחד בשם "נ.פ.ש (ראשי תיבות של "נופים, פירות, שירים") עם יונתן אלתר, בן המקום ששופע סיפורים ושירים על כל פינה בסביבה. יצאנו לסיור בנופים שמול הגלעד, במטעי הזיתים והתמרים, הבננות והעכוב, שמענו על סוגי הזיתים , השימושים הרבים של שמן הזית, ואפילו על חיי המין הסוערים של הדקלים… במקביל כמובן טעמנו פירות מכל הסוגים ושרנו שירים (ליתר דיוק זייפנו אותם) לפי החוברת שקיבלנו.

פרטים על "נהרא" והפעילויות המיוחדות לקראת פסטיבל "טעם כינרת" אפשר למצוא ב –

http://www.nehara.co.il/

התחנה הבאה היתה בקיבוץ מסדה- פיצריית "פרסקה".

"פרסקה" נולדה אחרי עבודה קשה של השגת הבצק האידאלי, המון נסיונות וקומבינציות שהולידו בסוף בצק דק ואוורירי שעשוי מקמח קאפוטו איטלקי כמיטב המסורת הנפוליטנית, עם רוטב עגבניות תמר וגבינות (אמיתיות!) מאיטליה ומהאזור, והמון תוספות מעניינות כמו חצילים, פפרוני (מומלץ למי שאינו שומר כשרות!), זיתי קלמטה, ותיבולים מיוחדים. קינחנו בג'לטו המצוין שמוכן גם הוא במקום, כשההמלצה שלי היא לא לפספס את טעם הנוטלה ואת הווניל שהצטיינו במיוחד.

האתר של "פרסקה"  – http://www.frescapizzeria.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/FRESCAPIZZERIA

כמובן שגם ב"פרסקה" יש הפתעות מיוחדות לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת".

אחרי כל הטעימות האלו היינו צריכים קצת לנוח אז נסענו לחמת גדר. את חמת גדר כולם מכירים- מי המעיינות, התנינים והאטרקציות. אנחנו עשינו סיור מהיר אבל לפי כמות הדברים שיש לעשות שם, אפשר להעביר יום שלם בשקט ולא להשתעמם לדקה. אז מה היה לנו שם?

שמענו את הרקע ההסטורי , החל מהמרחצאות הרומיים השמורים במקום ועד לאלי כהן והפינה המוקדשת לו, עברנו לספארי שכולל חוות תנינים כמובן (שהסתלבטו בכיף בזמן שאנחנו צילמנו), כלובי קופים, פינות ליטוף עם ארנבות, צבאים, עיזים והמון חיות שילדים אוהבים, תוכים מאולפים שעורכים מופעים באמפיתיאטרון ומוכיחים שהם יודעים לדבר, לרכב על אופניים, לענות על חידות ועוד (והם גם יפיפיים אמיתיים), עברנו את מתחם המעיינות שגרם לי להצטער שאין לי כל היום, כי טבילה במעיינות טבעיים חמים היא עונג בפני עצמו – וכאן יש בריכה חמה (42 מעלות) , מקורה ומאפשרת מגוון סוגי ישיבה- מיטות ג'אקוזי להשתרעות בתוך המים, מפלים, כסאות, פינות מבעבעות ועוד (ובקיץ גם "ספלאש"  -בריכה קרה עם מגלשות מים אקסטרים ורצפת ריקודים עם מזרקות), מתחם הספא שמציע טיפולים רבים ומפנקים, מלון ה"ספא ווילג'" כולל הג'אקוזי המיוחד שבו אפשר לבחור אם לשהות במים רגילים או במים שמגיעים הישר מהמעיינות (הזכרתי כבר שממש התבאסתי שלא היה זמן לזה?), ולבסוף עצירה לנשנושים ב"בלו בר"-  אחת מהמסעדות במתחם (וכמובן שבה, כמו בשאר המתחם, יש מבצעים מיוחדים לכבוד פסטיבל "טעם הכנרת".

כל המידע באתר "חמת גדר"  – http://www.hamat-gader.com/

אז מה היה לנו עד עכשיו? ארוחת בוקר ב"היו היה", סיור עם שירים ופירות, פיצה וג'לטו משובחים ב"פרסקה" ובילוי בחמת גדר עם נשנושים ב"בלו בר".

אחרי זה כמובן שנעשינו רעבים אז הלכנו ל….

טוב, זה כבר יהיה בחלק הבא, המשך יבוא….

קישורים:

דף הפסטיבל – http://www.kinneret.info/

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

אחרי ששרפנו כמה קלוריות בסגווי ובאופניים (ראו חלק א'), אפשר היה לחזור לקולינריה- והפעם לסיור בשוק מחנה יהודה בהדרכת השף פוליבודה. הסיור המכונה "פולישף" כלל הכרות עם הסטוריית השוק, טעימות ממבחר דוכנים (והרבה צילומים, אין כמו שוק כאתר לצילומים יפיפיים לכל חובב צילום), מופע גילוף פירות וירקות  ויצירת קישוטים. (גם הסיור הוא במסגרת האטרקציות של "סמרט טור".).

השף חיכה לנו בכניסה לשוק ובידו פיתות טריות עם זעתר ושמן זית, ככה בשביל הנשנוש. קיבלנו הסבר על הקמת השוק, תושביו והאווירה שלו, ואחר כך התחלנו ללכת בין הדוכנים הרבים. מפאת קוצר הזמן לא עשינו את הסיור המלא (190 שקלים לאדם) אלא רק דוגמית. הדוכנים שביקרנו בהם היו –

"מאפיית הדקל" – הגענו בדיוק לשעת הכנת הפיתות שקפצו מהתנור אחת אחת.

"מסעדת רחמו" – שם שמענו את ההסטוריה של המקום וטעמנו חומוס ופלאפל ממתכונים סודיים.

"מוסולין" – גלידות מיוחדות בטעמים נדירים (כולל בזיליקום וווסאבי) – הבחירה שלי היתה זו של "עוגת גבינה ופירות יער".

"מתחם עזורה" – בזמן שהאוכל מתבשל על הפתיליות, נפתחים עשרות שולחנות שש בש וגברים בלבד (!) פותחים שם "פרלמנטים" שונים.

"ממלכת החלבה" – כולל מלך עם כתר שנתן לנו לטעום חלבה שעשויה שמונים אחוז שומשום, והרבה תוספות מיוחדות (אהבתי את זו עם פולי הקפה, ואת זו עם "עשרת המרכיבים הסודיים" שכוללת הרבה קינמון). ישנה גם טחינה משומשום מלא ששווה לטעום.

"באשר גבינות"  – הפיבוריט שלי, חנות הגבינות עם המבחר העצום של 1200 גבינות מכל העולם, מקוריות וחתומות, וכולן כשרות למהדרין (משגיחים נשלחים לכל מקום שבו הן מיוצרות). באשר נתן לנו לטעום גבינות רבות ובהחלט שינה את דעתי למשל על גבינת צ'אדר. (הסניף הראשי כאמור בשוק ברחוב עץ החיים 53, ומסעת שף ובר יין עם אותן גבינות ברחוב אגריפס 21, וכן סניפים ברעננה ובתל אביב).

(אתר באשר – http://www.basher.co.il/)

והתחנה האחרונה שלנו – "חכמת הבורקס מחיפה" ששלפו עבורינו מגשים ענקיים מלאים בבורקס (עם המון מילוי) ותוספות, ותוך שנשנשנו צפינו בשף פוליבודה מכין קישוטים ממלונים, אבטיחים, חצילים ועוד במינימום מאמץ ומקסימום רושם לאירוח מקסים.

כאמור זה היה סיור מקוצר עבור הבלוגרים, כשהסיור המלא מכיל בנוסף דוכנים רבים אחרים כמו פלאפל מולה, מפעל טחינה, איש אתרוגים שמכין מיצים מיוחדים כולל מיץ גת (!), וחנויות חטיפי בריאות ותבלינים.

השף דוד "פולי" פוליבודה שימש שנים רבות כשף של בתי מלון כמו מרידיאן בחיפה, המלך דוד בירושלים וכן השף הראשי של ה"מג'יק 1". הייחוד של השף פולי הוא ההכרות עם מאחורי הקלעים של השוק כך שהוא יכול לספר סיפורים רבים על ההסטוריה, על הדמויות המיוחדות ועל הרקעים של מנות מיוחדות ומוצרים שנמכרים רק בשוק. (ומי באמת המציא את ה"מעורב ירושלמי"?). בעזרת השף אנו הכרנו פינות שלא היינו עוברים בהם או שמים לב אליהן, ושמסתתרים בהם גם סיפורים וגם מטעמים.

ואם לא שבענו מכל זה, הגיע הזמן לארוחת ערב. אנו סיימנו את הערב במסעדת "הסושיה" – סניף אחד עשר של רשת "הסושיה" – סניף לא כשר שנמצא ברחוב הלל 12. ישבנו בערב הירושלמי וקיבלנו לשולחן מנות כמו אדממה עם מלח גס (15 שקלים בתפריט), שרימפס בטמפורה עם רוטב צ'ילי חריף (27 שקלים), מנת מוקפץ המכונה "המנצחת" עם שלושה רטבים שונים וטעם דומיננטי הכולל גם עוף ופטריות (49 שקלים בתפריט), דג מטוגן שהגיע עם סלט וואקמה (27 שקלים בתפריט) והיה עסיסי מאד, וסוגים שונים של סושי  – צמחוני או על בסיס דג – כל המחירים באתר.

לקינוח קיבלנו שני קינוחים שלא ממש קשורים לאסיה- קינוח על בסיס "סניקרס" ו"שווצריה הקטנה". אבל היי – מתיקות זה תמיד טוב, גם כשהקיבה לא ממש מסוגלת להתמתח יותר. המקום פתוח כל יום עד חצות כולל שישי ושבת.

הייחוד של רשת "הסושיה" הוא שבזמן הקמתה בשנת 2003, סושי נחשב למותרות ואילו הם הפכו אותו לנגיש לכל אחד, מתוך הבנה שמדובר במאכל בריא וטעים והמחיר כאמור נוח לכל אחד. "הסושיה" היו גם הראשונים להציג אתר אינטרנט משוכלל שהפך את הזמנת המשלוחים למהירה ונוחה. ועכשיו כאמור כל הפינוק הזה הגיע לירושלים ומאפשרת לכל מי שבסביבה להנות מסושי אותנטי כמו ביפן.

אתר "הסושיה" – https://www.hasushia.com/

ותודה מיוחדת למלצר יינון שדאג לכל פרט, כולל להשיג לי סוודר כשהלילה הירושלמי נעשה קריר מדי..

איך כותבים בחיבורי בית הספר היסודי "חזרנו עייפים אך מרוצים"? בירושליים יש בהחלט קולינריה, ויש בהחלט אטרקציות רבות, וכל משפחה בכל הרכב יכולה למצוא לעצמה בילוי ואוכל ליום של כיף
(או יותר) בירושלים.

"אם אשכחך (קולינריה ) ירושלמית…"

האמת, קשה להוציא אותי מאזור חיוג 03. כל דבר שדורש נסיעה של יותר מארבעים דקות כבר עובר את סף הסבלנות שלי וצריך פיתוי מאד חזק כדי לגרום לי לשנות את דעתי. "בואי לסיור, מבטיחים לך שתהני" היה כתוב במייל שקיבלתי ושבו הוזמנתי לנסות אטרקציות שונות בירושלים, קולינריות ותיירותיות. אז השארתי הודעת "אאוט אוף אופיס" במשרד, ועליתי לבירת ישראל הנצחית.

הדבר הראשון תמיד חייב להיות ארוחת בוקר. נכון שביומיום אנחנו בדרך כלל מדלגים על ארוחות בוקר, או מקסימום איזה חטיף אנרגיה, (חוץ מבתי מלון, שם אנחנו מתחרעים על הבופה) אבל כשנוסעים לטיול התאבון גדל ככל שמהירות הרכב גוברת, וכך הגענו למלון הכפרי "יד השמונה" בדרך לירושלים.

(כתובת האתר – http://www.yadha8.co.il/)

הקונספט במלון הוא "אווירה סקנדינבית פינית בשילוב ארץ ישראל התנכית" – והדבר ניכר בעיצוב, בריהוט ובסביבה. הסיבה לקונספט – היישוב נבנה על ידי פינים נוצרים אוהבי ישראל בשנת 1974 לאחר ששלוש עשרה שנים קודם לכן, ב1961, הגיעה לארץ קבוצת "כרמל" שהתאהבה בחיי הקיבוץ, ואחריה קבוצת מתנדבים שהגיעו ישירות לקיבוצים, והתלהבו וחשו רצון עז להקים קיבוץ משלהם. כמה שנים אחר כך, חוואי בשם ספו ראולו מכר את חוותו בפינלנד וקנה חומרים להקמת יישוב בארץ. הישוב עצמו הוקם לאחר כל ההכנות כאמור בשבעים וארבע. ארבע שנים לאחר מכן הגיע הישראלי הראשון ואופייו של הישוב נקבע. שהנציחו את זכרם של שמונה פליטים שנמלטו לפינלנד אבל הוסגרו לנאצים והדבר נותר במצפונם של הפינים שהתנגדו לכך עד שלבסוף החליטו להנציח את הקורבנות. בישוב חיים היום פינים וישראלים המאמינים בכתובים (התנ"ך והברית החדשה).

הבראנץ' היה חגיגת טעמים ענקית שיכולה להחזיק בן אדם בשקט עד הערב. במחיר 95 שקלים למבוגר ו70 שקלים לילד ניתן להנות מ- מבחר לחמים ופוקצ'ות באפייה ביתית,,(בין השאר באגטים, פיתות,ביגלה , לחמניות) מטבלים שונים, סלט בר ענק, ירקות אנטיפסטי, מבחר סלטים בקעריות אישיות ((כמו בורגול, כרוב, טאבולה ,קפרזה, גוואקמולי, פאטוש ועוד), חצילים קלויים, הרים של גבינות קשות ורכות (לבנות, מתובלות, צפתית, פרמז'ן, מוצרלה, פקורינו, תום, חמאות ועוד המון) מוזלי ומנות בריאות, פינת דגים  – גרבלקס סלמון, הרינג, מטיאס , מקרל וכמובן עם שניצלוני דגים, דגים מלוחים, מאפי דגים, חביתות ומנות ביצים לפי בחירה, ירקות ממולאים,  פינה איטלקית של פסטות שונות (כמו ניוקי, לזניה ,פנה, ספגטי ולא לפספס את לזניית החצילים!), קישים, שקשוקות, בורקס, פיצות, וכמובן שולחן מתוקים עם המון עוגות וכמו שטרודל תפוחי עץ, עוגות גבינה, מבחר סוגי פאי והבחירה שלי – כנאפה מתוקה ורכה, וסופלה שוקולד כמו שצריך, עם תוך נוזלי, וכמובן קערות של גלידה ושל קצפת, שחס ושלום לא יחסר. הכל בלוויית פינת קפה ומיצים, ובטח שכחתי משהו מתוך כל השפע הזה.ארוחת הבראנץ' מוגשת בכל יום שישי בין תשע וחצי לאחת בצהרים והפכה לסמל של פינוק, השקעה ושפע. המגע הפיני הוא לא רק במנות מיוחדות כמו דגי הרינג, דייסת אורז ומנות פיניות נוספות אלא גם בעיצוב השולחנות שנבנו על ידי נשים פיניות, ואפילו במלצרים והמלצריות, מתנדבים מפינלנד שכיף לפטפט איתם על היישוב ועל החוויות שלהם בארץ.

צוריאל בן המקום הסביר לנו מיהם התושבים וכיצד פועל המקום וגם לקח אותנו לסיור בגן תנכ"י רומנטי עם נוף יפיפה והרבה עתיקות ושחזורים של חקלאות עתיקה. הסיורים מוצעים לקבוצות המתארחות במקום או נמצאות בימי עיון ואירועים, בשפות עברית, אנגלית, ספרדית ופינית.

הגן התנ"כי נחנך בשנת 2000 בצמוד למלון ובשיתוף אגודת בית שלום משוויץ ואנשי רשות העתיקות שתרמו ממצאים ארכיאולוגיים מקוריים . בגן שוחזרו בית בד לייצור שמן וגת לייצור יין, מערת קבורה עם סרקופגיים מקוריים, ואף שחזור של בית כנסת גלילי שהיום משמש לאירועים כגון בר מצווה עם הנוף הכי יפה של האזור. עצי פירות שבעת המינים נטועים בכל מקום ונותנים צל וניחוח.

אנו תחקרנו רבות את צוריאל על אופי החיים של יהודי משיחי, ששונה אך דומה ליהודי ה"רגיל". כך למשל היהודי המשיחי עורך ברית מילה לבניו, שומר על השבת ועל כשרות וחוגג את כל החגים היהודיים על פי המנהג המקובל (צום ביום כפור, סדר פסח) והחג הלא יהודי היחיד שנחגג ביישוב הוא חג המולד בו מקשטים עץ ועורכים הצגת חג עם הילדים. היהודי המשיחי מתכנס במרכזי תפילה בשם "קהילות"  במקום "בית כנסת", ואין נוסחי תפילות אלא התפילה היא אישית בין האדם לאלוהיו.

הילדים בישוב לומדים את השפה הפינית ותיירים פינים רבים מגיעים לבקר בישוב כדי לטעום "את הבית" עם עוגת השמרים "פולה" וקפה פיני.

צוריאל אף עדכן אותנו שמי שמתארח בימי חמישי בלילה , מקבל את ארוחת הבראנץ' כארוחת בוקר כלולה, שזה פינוק אדיר.

למקום אין תעודת כשרות של הרבנות אבל המזון עומד בכל חוקי היהדות (הפרדה מלאה בין בשר לחלב, אי שימוש בחזיר, פירות ים או דברים אחרים שאסורים ביהדות וכמובן רכישת כל חומרי הגלם מיצרנים בעלי תעודה).

כמו כן יכולים אורחי המלון להנות מהבריכה של נווה אילן במרחק שתי דקות נסיעה. במלון 30 בקתות עץ פיניות מאובזרות בכל מה שצריך – (טלוויזיה, פינת קפה, מקרר קטן ומיזוג אוויר. יש גישה לאינטרנט אלחוטי בקבלה של המלון.)

(בתמונה למעלה- צוריאל מסביר על הגן התנ"כי)

אחרי שהרגענו את הבטן הגיע הזמן להפעיל קצת את הגוף ולשם כך הגענו למרכז המבקרים של חברת SMART TOUR  הממוקם במבנה מחודש של תחנת הרכבת. אנשי "סמרט טור" מתמחים בסיורים בירושלים במגוון אפשרויות כייפיות.

בחנות ה"MADE IN JLM" פגשנו את הצוות. בחנות עצמה ניתן לקנות פריטי מזכרת מיוחדים, חלקם בייצור של בוגרי "בצלאל" ואומנים שונים וכן לבחור איך לבלות בירושלים. ישנם טיולי סגווי, טיולי אופניים חשמליים, טרקטורונים עבור ילדים וסיורי שוק.

אנחנו התחלנו עם הסגווי, ואחרי הדרכה קצרה ולבישת אביזרי הגנה, יצאנו בטור לסיור בנקודות ירושלמיות שונות. (מחיר סיור מלא של שעתיים – 190 שקלים לאדם, הסיור הוא עם מדריך ומגיל 16 ומעלה). הנסיעה היתה משעשעת בעיקר בגלל שהניווט הוא קצת שונה מאשר אופניים, וצריך להתרגל, והדרכה כללה אפילו שירה בציבור של מגוון שירי ירושלים). בסיורי הסגווי ישנם שני מסלולים – מסלול פנורמי אל שלוש הטיילות של ארמון הנציב ועצירות לתצפיות, והמסלול לחומות העיר העתיקה באזור ימין משה ומשכנות שאננים. הסיור אינו מתאים לנשים בהריון.

בהמשך הוצא לנו להתנסות בנסיעה באופניים החשמליים במסגרת חוויה המכונה SOVOO (על שם "סובו ציון והקיפוה". בניגוד לסגווי שדורש מדריך, עם האופניים אפשר לנסוע לאן שרוצים ולהעזר באפליקציית ג'יפיאס ייחודית שמאפשרת ניווט קולי על גבי האופניים במוקדי ענין בעיר, כך שכל אחד יכול לנסוע עצמאית בין האתרים השונים. ניתן גם לקבל סלסילה ומפת נקודות ציון קולינריות שמאפשרות יצירת פיקניק. אפשר לבחור כמה זמן שרוצים (מחיר לדוגמא- שעתיים ב69 שקלים). נדרש ידע בסיסי ברכיבה על אופניים (מה שגרם לזה שאני אוותר על הנסיעה ואחכה לחבריי המרוצים) ואפשר גם לקשור נגרר קטן לילד (עד ארבעים קילו) כך שכל המשפחה יכולה לצאת לבילוי. לפני הרוכבים פרושות אפשרויות מסלולים רבות המחולקים לפי צבעים – ירוק, כחול, צהוב וסגול, בחלקים שונים של העיר כמו תוואי המסילה העותומאנית, תוואי הרכבת הקלה כולל גשר המיתרים, הטיילות, או מרכז העיר. בכל אחד מהמסלולים יש פינות רוגע רבות ואין כלל מאמץ פיזי גם בגלל המסלולים הנוחים וגם בגלל שמדובר באופניים חשמליות.

 היזמים של "סובו" הם אסף פוליבודה – מורה דרך מוסמך שבעשר השנים האחרונות עוסק בתיירות בירושליים, עמיתי וורטר שהקים יחד עם אחיו נתן את "סגוויז הסיור הירוק" שמספק חוויה מיוחדת לירושליים ונתן עצמו שגם הוא עוסק מזה שנים בייזמות תיירותית

חנות ה"מייד אין JLM " שופצה בעלות גבוהה מעמדת כרטיסן הרכבת, תוך שמירה על המבנה ההסטורי וכמו שאפשר לראות בתמונה למעלה, ניתן לרכוש בה פריטים מיוחדים כמו דגמים מנייאטורים של מקומות בירושלים, ציורים, ועוד ומשמש במה לאומני "בצלאל".

מידע נוסף על האפשרויות של "סמרט טור" בדף – http://www.firststation.co.il/en/category/smart-tour

(ותודה לצחי מצוות המקום שליווה אותי אישית כדי לוודא שאני לא מתברברת…)

שעות אחרי הצהרים הגיעו ואנו בדרכנו לתחנה השלישית – סיור קולינרי בשוק מחנה יהודה, ועל כך.. בפוסט הבא…