פסח הוא חג ארוך, ואנשים מטיילים ימים ארוכים, נוסעים מרחקים לקצות הארץ כדי להשתחרר מקוביות הבטון העירוניות, ולנשום קצת טבע, ובעיקר, להראות לילדים שהחלב לא מגיע רק מהסופרמרקט, ו"ים השיבולים" קיים באמת ולא רק בשירי החגים.

שבועות הוא חג קצר, חלקו חג דתי שלא מאפשר לשומרי המצוות יותר מדי מרחקים, ועדיין רוצים לתת תחושת טבע לילדינו, והדרך הנוחה- להשאר קרוב לבית ועדיין להנות מהטבע והחקלאות. איך עושים את זה? מצטרפים לפסטיבל "חגיגה בלבן בחבל מודיעין" שבו הרבה חוות ואטרקציות שיעבירו את הטבע למבוגרים ולילדים בצורה הכי כייפית, ובמרכז הארץ, בגישה הכי נוחה שאפשר (ושימו לב לפרוייקט של רכבת ישראל שעושה את זה עוד יותר קל וכייפי).

אז במה בדיוק מדובר?

בסופי השבוע של ה29 למאי, וה5-7 ליוני, (לפני ואחרי חג השבועות עצמו, וכן באיסרו חג), יתקיימו אירועים רבים ביישובי חבל מודיעין. הוזמנתי לטעום חלק מהם, באמת חלק קטן, והנה מה שחוויתי.

את הדרך לחבל מודיעין עשיתי ברכבת ישראל, שעורכת באיסרו חג – יום חמישי ה5 ליוני, הפנינג מיוחד שבו תהיה נסיעה מיוחדת ברכבת מתחנת תל אביב לתחנת פאתי מודיעין, ובה יחולקו הפתעות לילדים, תהיינה הסעות מאורגנות מתחנת הרכבת למוקדי הפעילות בפארק הקופים ונאות קדומים (שבהם יש אטקרציות רבות לילדים ולמשפחות – הנה פרטים – http://park.monkeypark.co.il/  וגם כאן  – http://www.n-k.org.il/ , והזכרנו כבר שהכניסה למוקדי הפעילות תהיה חינמית לנוסעי הרכבת? . כמו כן יהיו סיורים מודרכים ומאורגנים כולל הפעלות והפתעות לילדים – וכל זה, שימו לב – במחיר הנסיעה ברכבת בלבד.

(הפעילות כרוכה בהרשמה מראש באתר הרכבת – http://www.rail.co.il/HE/Pages/homepage.aspx )

הנסיעה ברכבת היתה בעיקר מרגיעה, כי הגעתי אליה מכבישים מפוצצים בפקקים, רמזורים שלא נגמרים וצפירות ללא הרף, וכאן הדרך אצה לה דרך החלון בתנועה חלקה ובמושבים נוחים.

ירדתי מהרכבת והתחנה הראשונה היתה בכפר רות – חוות הזיתים "אלדין". המקום שופע אטקרציות שמחולקות לתחנות  ומודרך על ידי בעל המקום, בחור בשם רימון שמוביל בין תחנת הפקת שמן והסברים על הייצור, פינת צמחי תבלין שהילדים מוזמנים ליצור עציץ לעצמם, הכנת אורגנו אמיתי, פינות חי עם המון חיות לליטוף, הדרכה בטחינת קמח להכנת פיתה לארוחה, זולה לרביצה, הסברים על שבעת המינים, ועוד (במקום גם נמכרים שמנים וסבונים שמיוצרים שם). (ובלי קשר לאירועי שבועות, גם ניתן לערוך שם ימי הולדת מדליקים במיוחד).

עוד מידע ב- http://www.thm.org.il/sites/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%93%D7%99%D7%9F/

(בתמונות – למעלה ולמטה – הפעילויות ב"אלדין")

התחנה השניה בה ביקרתי היתה "בן שמן ריינג'רס"– סיורי טרקטורונים באזור, במסלולים שונים. אחרי הדרכה קלה, יצאנו לדרך. בעיתוי מדהים יום הביקור שלי היה אחרי לילה גשום, והשלוליות הוסיפו לתחושת ה"שטח" כשנהגנו בין המהמורות והשבילים של הרבה שדות שיבולים. האדרנלין קפץ ביחד עם הריינג'ר, והאדמה הרוויה במים העלתה ניחוחות של טריות וירק. כמובן שגם בימים יבשים זה עונג לאתגר את עצמנו בנהיגה כזו, שאנו לא מרשים לעצמנו בכבישים המונוטוניים היומיומיים שלנו בערים הגדולות.

עוד מידע – http://www.benshemen.com/ (כולל פעילויות מיוחדות לשבועות עם כל המשפחה).

התחנה הבאה בחבל מודיעין – כפר הנוער בן שמן, וביקור ב"מוזיאתר"  – מוזיאון שמספר את סיפורו של הכפר שהוא גם סיפורה של המדינה שבדרך ואחרי הקמתה, הבוגרים המפורסמים (ויש עוד כמה חוץ משמעון פרס…), הפעילויות הרבות שמתקיימות בכפר שבו התפיסה היא שבני הנוער עצמם מנהלים את המקום – עובדים בכל הענפים, לומדים חקלאות וביולוגיה ברמה גבוהה ומעורבים בכל תחום. את הכפר יסד רופא ילדים ברלינאי בשם ד"ר להמן, שהאמין באהבת הארץ, אהבת האדמה ופלורליזם, עקרונות שנשמרים בכפר עד היום. במהלך חג השבועות ניתן יהיה לתאם סיור רגלי בכפר, שבו המדריכים יספרו את כל הסיפורים ההסטוריים שמלווים את הכפר ובעצם את כולנו כתושבי המדינה.

עוד מידע – http://www.ben-shemen.org.il/

אחרי כל זה צריך גם לאכול משהו, חצינו את הכביש בין ה"מוזיאתר" של כפר הנוער והגענו ל"מקום בכפר " – מזנון ומסעדה שמנוהל על ידי יוסי פרץ ואשתו תמי, ומגיש ארוחות באווירה ביתית ונעימה. המסעדה הכשרה דואגת במיוחד לילדי הכפר , וגם מארחת אירועים עד 150 איש. אנחנו טעמנו מבחר סלטים, קציצות וקוסקוס שניכר בהם המגע הביתי, וקינחנו באבטיח מרענן וקר.

עוד מידע בטלפון – 08-9245887

שבעים וטובי לב (האמת, אנחנו תמיד "טובי לב" אבל עדיף להיות גם "שבעים" על הדרך…) נסענו למקום הבא- חוות גלעד במושב גינתון.

כבר בכניסה פגשנו את מוטי שווארץ – הסבא של הבובות. תושב גינתון שנכדיו ביקשו ממנו בובות והוא הפך את הבקשה לתחביב מקסים, ומאז מייצר בובות עץ מיוחדות (ובטיחותיות לילדים), חלקן נעות, חלקן לא, וכולן קסומות. בחג השבועות שווה לקפוץ לסטודיו שלו ולהשתתף בסדנאות בובונאות מיוחדות.

עוד מידע ב – http://www.thm.org.il/sites/%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%91%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%A5/

בגינתון כאמור היינו ב"חוות גלעד" שמציעה חווית חקלאות אקולוגית שבמהלכה בחג השבועות , ילדים יוכלו להנות מהשתתפות בקטיף ירקות שונים, טחינת קמח, ליטוף החיות החופשיות שם (כולל תיש מצחיק ואינטליגנטי במיוחד), וסדנאות ופעילויות מיוחדות.

עוד מידע- http://www.havatgilad.com/

התחנה האחרונה היתה מיוחדת במינה- הגענו למושב ברקת, מושב שהגרעין שלו היה 70 משפחות יוצאות העיר חבאן בתימן, שעלו ביחד והקימו מושב שמשמר את התרבות המיוחדת של יוצאי העיר הזו. במסגרת הפסטיבל יש פעילות מיוחדת של נשות המושב, שמארחות בבית אותנטי, מכינות מנות מסורתיות (באירוח שאני השתתפתי הן הכינו מאפה המכונה "לחח" שהוא שילוב של לחם וקרפ שנעשים על אש גלויה ומכילים תערובות דגנים מיוחדות, ומוגש עם חילבה ועגבניות מרוסקות, ביחד עם משקה המכונה "קפה לבן" העשוי חיטה). אנחנו קיבלנו הסברים על כל מאכל, על התרבות וההסטוריה של בני חבאן, ולבסוף גם מופע פולקלור שבו הדגימו הנשים איך היו חוגגים נישואים, ואיך היתה מגיבה האישה הראשונה כשבעלה היה מתחתן עם אישה נוספת (ויש המון הומור בענין).

(בתמונות למעלה ולמטה – אוכל ופולקלור אצל הנשים החבאניות במושב ברקת).

הסיור שלנו הסתיים כאן, אבל אני חייבת להוסיף המלצה חמה במיוחד על עוד אטרקציה שנמצאת בפסטיבל "מטיילים בחבל מודיעין" – מחלבת מרקוביץ במושב נחלים, בה ביקרתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2640452/  (ובמיוחד לכבוד החג יש גם תצוגת "אמנות בלבן" של אמני חבל מודיעין ליד המחלבה).

ורשימת האטרקציות עוד ארוכה- בין השאר אפשר  לטייל ביער בן שמן עם קק"ל ללא תשלום, להתנסות בסדנת יין חוויתית ביקב וילה וילהלמה, לצפות במופע אבוריג'יני בפארק הקופים (שכלול כאמור בטיול הרכבת), לסייר בעקבות שבעת המינים בברקת, טירת יהודה ובני עטרות, להתנסות בחליבת עיזים במבוא מודיעים, ובאותו מקום גם להתנסות בייצור גבינה, טוויה, אריגה ויצירת תמונות מן הטבע, לטחון קמח ולאפות פיתות בבית האיכר בכפר הנוער בן שמן, להשתתף בסדנאות שוקולד וקרמיקה בבני עטרות ויצירת כלים באבניים בגבעת כוח, לחגוג את "חג הלחם" בכפר חשמונאי בשילת, והרשימה כמעט אין סופית.

את כל הפרטים המלאים – איפה, כמה וכיצד-

אפשר בטלפון – עמותת תיירות חבל מודיעין – 03-9728999

באתר- http://www.thm.org.il/  (בדף הראשי יש לינק לרשימה מפורטת ומדוייקת של כל האטרקציות והפרטים)

וכמובן בפייסבוק –https://www.facebook.com/tayarutmo או לרשום בחיפוש "תיירות חבל מודיעין".

עד עכשיו תיארתי בפוסטים הקודמים את כל חוויותי באזור זכרון יעקב, את הריחות, את השמנים והקרמים, היינות והפירות. עכשיו הגיע הזמן לאכול.

ובסיור הזה התנסתי בשתי מסעדות, שונות לגמרי, ומיוחדות כל אחת בדרכה.

ביום הראשון של סיורי, הגעתי לארוחת ערב במסעדת "BRAVIV" של השף רונן אביב, לשעבר ממסעדת השף "הנשיקה". הרעיון ב"ברביב" הוא הרוטב. כלומר הרטבים. ברבים. הרבה רבים. השיטה- בעזרת התפריט המודולרי והידידותי מאד, בוחרים קודם כל מנה. יש חלוקה לצד צמחוני חלבי, וצד בשרי, כך שגם מי שנמנע מבשר, לא צריך לחפש בין השורות איפה יש מנות נטולות בשר. אחרי שמחליטים על המנה, מחליטים על הרוטב שילך איתה, כשלצד כל מנה כתובות המלצות השף ויש גם התחייבות של המקום שאם הסועד החליט על מנה עם רוטב שלא הולך איתה, המלצר מתערב ומביע את דעתו המלומדה בענין. הרטבים מסודרים גם הם לפי צבעים – רטבים עם עגבניות או רימונים יופיעו בתפריט בצבע אדום, רוטב ירוק יופיע בירוק וכך הלאה, כשיש גם סימונים מיוחדים לרטבים חמים או חריפים, וכן להפרדה שבין מנות ראשונות לעיקריות.

אחרי עיון קל בתפריט ובהמלצות, בחרנו את המנות. שף רונן הוסיף לנו עוד כמה מנות מהמלצות הבית.

אז זה מה שקיבלנו –

סלט שורשים המכונה "בריאות אמיתית" שמגיע בשני גדלים (34 או 44 שקלים) – דלעת, גזר, קולורבי, כרוב, פאפיה, כוסברה ושקדים שהומלץ עם רוטב קולי צ'טני חריף או וינגרט הדרים ונבחר עם האחרון. אני חולה על כוסברה, כך שהדומיננטיות בטעם היתה לי כייפית.

טרין כבד עוף- 38 שקלים למה שמוגדר כ"נימוח באלגנטיות הנדרשת" והוגש עם טוסטונים, עם ריבת חצילים בטעמי חמוץ מתוק והרוטב הנבחר היה קולי פירות יער עם אגסים, רימונים וחומץ אורז. ויתרתי על הטוסטונים כדי להשאיר מקום לאוכל…-

טרין גבינת פטה- 32 שקלים, מנה שרונן השף בחר עבורינו והגיעה עם סלק צלוי ובצל אדום. הגבינה מלוחה, הסלק מתקתק, גם הבצל. לאכול בכף אחת, הכי שילוב טעמים.

"מלכה כתומה" – עוד בחירה של רונן עבורנו, 28 שקלים לבטטות מתוקות בליווי גבינה "ממיסת לבבות" לפי התפריט. המלכה הזו היתה הבחירה שלי מבין הראשונות. מתוק, גבינתי, בשרני.

לפני המנה העיקרית קיבלנו טעימות של הרטבים השונים, גם חריף וגם חלבי, והפייבוריט שלי היה החרדל הלימוני (חרדל דיז'ון, לימון כבוש וטימין) ששמחתי לגלות שזה גם מה שהזמנתי לליווי המנה העיקרית שלי.

לעיקריות –

הצד הצמחוני שלנו (רמז –לא אני!) בחר בניוקי מוצרלה (44 שקלים) עם עשבי תיבול, מנה שנשארה מהתפריט הקלאסי של "הנשיקה" וגם כאן נבחר רוטב לפי הרצון וההמלצות. (המלצות השף היו או עגבניות רוזה, או למון גראס או מנגו). הניוקי היו גדולים ובשרניים והוגשו עם ירקות.

הצד הקרניבורי (רמז – אני!!) בחרה בספריבס מעושן (78 שקלים). במקור אמור להגיע עם פולנטה שבדיוק אזלה, ולכן בחרתי בליווי בטטות רכות. הספריבס היה עסיסי מאד (אוי, כמה ששומן יכול להיות טעים!) והלך טוב עם הרוטב החרדלי שהזמנתי. במהרה זנחתי את הסכין, המזלג והנימוסים ועברתי לאכול את זה כמו שצריך – עם האצבעות.

בין לבין שמענו את ההסברים של רונן על עיצוב המקום ("שילבנו המון צבעים, לא רק בתפריט אלא גם בריפודים ובריהוט"), על הקונספט שהינו בלעדי כולל חלוקות הצבעים והתפריט, ועל כך שבעצם לקוח יכול לחזור שוב ושוב ולבחור באותה מנה כל פעם עם רוטב אחר ולקבל טעמים שונים לגמרי. יש גם הפוך- כי כל רוטב מתאים לפחות לחמש עד עשר מנות, כך שאפשר לאכול גם רוטב זהה במנות שונות.

לקינוח קיבלנו מוס שוקולד לבן וקרוקנט פיסטוק – 22 שקלים לקערית שמספיקה לשניים, ובעיקר מה שקנה אותי שם הוא הטחינה הגולמית שהתערבבה עם השוקולד, בשבילי רק זה כבר מספיק.

במקום נערכות גם הופעות מיוחדות, ואפשרות לאירועים בחדר VIP .

כל הפרטים באתר – http://www.braviv.com/

ביום השני עזבנו את זכרון יעקב ועלינו לעין הוד, יישוב אומנים פסטורלי עם נוף עד לים, ועם יצירות אומנות מרתקות על כל צעד ושעל.

מיד אחרי שחנינו בכניסה, מרחק של חמש דקות הליכה, שוכנת "דוניה רוסה" שמוגדרת כ"מסעדת בשרים ארגנטינאית".

אני ברזילאית, ואולי ברזיל וארגנטינה לא מסתדרות כל כך על מגרש הכדורגל, אבל כשזה מגיע למטבח, או יותר נכון, לגריל, יש הסכמה גורפת – בשר. נטו בשר.

לא שזה מנע ממני לטעום גם מנות אחרות של המסעדה.

ההתחלה היא בארגנטינה- כשב1937 מקימים מרקוס ורוסה רוכפלייש חווה על אדמות הברון הירש (מה שמתקשר גם להיסטוריה הישראלית), ועד מהרה נודעה "דוניה רוסה" כמארחת מופלאה שפותחת שולחנות עמוסים כל טוב.

הנכדים של דוניה רוסה החליטו לשחזר את הטעמים והאווירה והקימו את המסעדה בעין הוד.

פגשתי בכניסה את אמיר שאירח אותנו והשארנו בידיו את ההמלצות והאופציות. (כמובן שהצד הצמחוני לא קופח).

יין הבית נמזג (שילוב של קברנה ומרלו של קדש ברנע) וצלחות הופיעו לנו על השולחן –

בשביל הצמחוני (ולא רק) – סלט פטריות שמפיניון עם גבינת פטה ועגבניות שרי על מצע חסה ברוטב ווינגרט (44 שקלים). הפטריות נשאו מרקם בשרי אם כי אני תמיד אעדיף את הדבר האמיתי כמובן.. הוא אהב.

בשביל הלא צמחונית – שרימפס ברוטב חמאה עם שום, יין לבן, פטרוזיליה ווודקה (48 שקלים). גם כאן עזבתי את הסכו"ם ותפסתי באצבעות כל יחידה, ואת הרוטב ניגבתי עם לחם הבית  שהגיע עם טפנד זיתים וממרח פלפלים קלויים ומגיע בדרך כלל על חשבון הבית כליווי להזמנה ומי שרוצה תוספת זה עולה 16 שקלים נוספים. הלחם הזכיר לי מרקם של בגט מבחינת הפציחות.

לעיקרית הצמחוני קיבל רביולי גבינות ברוטב יוגורט עיזים, זיתי קלמטה, עלי בזיליקום וגבינת פרמז'ן (64 שקלים והוא התקשה לסיים את כל הכמות) ואני קיבלתי מבחר מבשרי המקום בכמויות קטנות כדי שאוכל להתרשם מהכל. טעמתי צ'וריסו בקר, מדליוני פילה בקר, ומנה המכונה ARANITA שבה הבשר מופשט מהשומן כדי שיספוג מקסימום טעמים. הכל הונח על גריל קטן שישמור על החום, והוגש אך ורק עם רוטב צ'ימיצ'ורי ומלח גס.אישית, בשר טוב לא צריך שום תוספת, אני אפילו לא שמתי את הרוטב והסתפקתי בכמה גרגרי מלח גס בשביל הקראנץ' בשיניים. הבשרים? טוב, לא סתם יצא ל"דוניה רוסה" שם טוב – הכנה ארגנטינאית כמו שצריך, בשר ששמר על המיצים שלו, בטעמים טבעיים לחלוטין, עם שובל של טעמי הצליה והעשן.

מחירי הבשרים הם לפי משקל כך שאפשר לבחור מה בא לאכול, אם רוצים לגוון, אם רוצים גודל קטן יותר או גדול יותר, בהתאם ליכולות ולקיבולת.

"יש עוד קינוח" הזכיר לנו אמיר ונענע ב"יש קיבה נפרדת" הקלאסית.

הקינוח שקיבלנו היה "קרמה לה בננה" שהיה שכבות של ביסקוויטים, בננות צלויות לוהטות, ריבת חלב ועל הכל קצפת. מתוק מתוק, לאיזון כל הטעמים הבשריים (28 שקלים).

במשך כל שהותינו במסעדה, כבר לא היינו בעין הוד, אלא איפשהו בפמפאס של ארגנטינה, מוקפים בריחות, בטעמים ובקולות הכל כך רחוקים, שנעשו פתאום, כל כך קרובים.

לאתר הבית של "דוניה רוסה" – http://doniarosa.rest.co.il/he/home/

אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב הידוע" שתמך ביישוב העברי, וטבע את טביעת ידו במושבה "זכרון יעקב". כשנפטר נבחרה רמת הנדיב לשמש לקברו ולקבר רעייתו, והתפאורה הפכה להיות גני הנדיב, על מנת שהמקום יהיה מקום שמח ולא מקום של עצב.

מילת המפתח של הגנים, מעבר לעיצוב היפיפה והחשיבה על כל פינה, הוא "אקולוגיה". הגן מתוחזק אקולוגית בהמון שיטות, מהשקייה באמצעות מים ממוחזרים, דרך עדר עיזים שמשמש כמכסחת דשא טבעית שגם נותנת חלב, ועד הסברים על "טביעת הרגל האקולוגית" – היא הנזק שמשאיר אחריו כל אדם על פני כדור הארץ במהלך חייו.

כדי להמחיש את חשיבות השמירה על הסביבה, אפילו פינות ההסברים פועלות על כוח הדוושות וכדי לשמוע הסבר צריך לעבוד…

הכניסה היא חינמית, וכל מבקר צופה בסרט על המקום (לקבוצות – בתיאום מראש) שמוקרן כל חצי שעה ואחר כך הוא חופשי לטייל בפינות החמד של הגנים – גן דקלים שמכיל זנים מכל העולם, גן מפלים בסגנון איטלקי שצופה אל נוף משגע של הים התיכון, גן ריחות שמאפשר גם לכבדי ראיה להנות מהגן באמצעות טעימה והרחה של צמחים שמסודרים בגישה ידידותית למי שלא רואה, מסלולי הליכה עם שפע של פינות רומנטיות שמאפשרות התנתקות מהסביבה העירונית, וגם חנות "באופן טבעי" שכוללת מתנות בהשראת הטבע- מבתי ציפורים , דרך מוצרים ירוקים, ממוחזרים וסולריים, כלים ואביזרים לגינון (כולל לילדים במידות קטנות וצבעוניות), ערכות שתילה ועציצים, פריטי עיצוב של אמנים מקומיים ועוד.

בגנים יש גם אירועים מיוחדים כמו קונצרטים, ובאפריל יערך פסטיבל יין גדול לכבוד 60 שנה לגנים ו80 שנה למותו של רוטשילד.

אהבתי לראות את הפריחה היפיפיה, ליטפתי את העיזים שבעדר (ויש המון גדיים קטנים, כמו גן ילדים מופרע שצוהל לכל עבר), עברתי על הפינות שבוחנות אותי ואת המודעות האקולוגית שלי – ואני שמחה לציין שעברתי בהצטיינות, בעיקר בסעיף ה"אל תקחו שקיות פלסטיק בסופר, במקום זה השתמשו בתיקים ממוחזרים", ובעיקר נשמתי את הבושם של הפרחים (וזה אחרי שצילמתי מאות תמונות בזום קרוב במיוחד, כי לא יכלתי להחליט מה לצלם קודם).

לזוגות אוהבים, למשפחות, לאנשים חובבי טבע והסטוריה.

אתר הגנים – http://www.ramat-hanadiv.org.il/

בקצה המסלול של גני הנדיב עומדת מסעדת "מטעים" – מסעדה חלבית כשרה, עם אג'נדה מיוחדת. כמו "ליליות" בתל אביב, גם "מטעים" מפעילה מיזם חברתי לשיקום נוער בסיכון בחסות קרן דואליס, שמכשירה נוער שנשר ממסגרות חינוך למקצועות המסעדנות, בליווי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית.

פתחנו את הארוחה בכוס מימוזה – מיקס של תפוזים עם קאווה, ככה בשביל מצב הרוח.

אחר כך החלו להגיע מנות, תחילה מתפריט הראשונות ואחר כך מהעיקריות.

אנחנו קיבלנו

לחם הבית – פוקצ'ה – 14 שקלים, במרקם שהזכיר לי פריקסה טוניסאי עסיסי.

מרק הבית – קיבלנו דוגמית כדי לא להתמלא, של מרק עדשים עשיר מאד (מנה גדולה, באמת גדולה, עולה 30 שקלים). אהבתי את העושר.

סלט ירוק עם פרי – קיבלנו צלחת של חסות, עלי בייבי שהוקפצו ברוטב וינגרט הדרים ואגוזי מלך (47 שקלים בתפריט). למעלה היו חתיכות פרי , נדמה לי חבושים , מקורמלות. למי שרוצה משהו קליל ובעיקר ירוק, זו בחירה טובה. (אני מעדיפה סלט כתוספת למשהו נוסף).

סיניה חצילים – חציל קלוי על בורגול עם טחינה חמה עם סלט פיסטוקים , חמוציות ועלי בייבי (56 שקלים).  –המנה הנבחרת שלי – בורגול עם טחינה חמה מאד משביע, עשיר, הפרדתי קצת מעלי הבייבי כדי למצוא קודם את החצילים , הירוק קירר את כל המנה.

קרפצ'יו סלק היה המנה האחרונה – פרוסות סלק חי עם פסטו, אגוזי לוז, ריקוטה ופילטים של תפוז (34 שקלים בתפריט). הדקיקות של פרוסות הסלק עדיין שמרו על הקרנץ' שלו, וריקוטה תמיד קונה אותי. מנה מרעננת.

לקינוח קיבלנו שני טעמים שונים- דוגמית של עוגת גבינה פירורים עדינה שלא מוזכרת בתפריט אז אין לי מחיר, ומנה עזת טעמים יותר- טארט טאטן עם גלידת ווניל ונוכחות קרמלית דומיננטית (34 שקלים). המנה מספיקה בהחלט לשניים.

אחרי טיול בגנים מפתחים בהחלט תאבון, ו"טעמים" נותן מענה משביע מצד אחד, וקליל מצד שני (בגלל החלביות) , עם מבחר גם לטבעונים (מנת החצילים למשל היא מנה טבעונית ומסומנת ככזו בתפריט).

אהבתי גם לגלות פרט קטן אך חשוב עבורי- בשירותים יש עמדת החתלה מסומנת גם בשירותי הגברים ולא מקבעת את הנשים בלבד כמטפלות בתינוקות.

אז שוויון יש, אג'נדה חברתית יש, שירות מצוין יש, אוכל שמתאים לכולם, גם למי שמקפיד על כשרות, צמחונות, טבעונות וכדומה והכל בנוף מקסים.

לאתר המסעדה – http://www.ramat-hanadiv.org.il/content/generalpage/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D

אמא יש רק אחת, כלל אוניברסאלי. לאמא של ניר צוק קוראים נועה וניר שהוא אדם עסוק, לא תמיד מזדמן לאכול מתבשיליה ומטעמיה ולכן החליט להביא את המטעמים בהשראת אימו, למתחם שלו ביפו, שכולל גם את "קורדיליה "היוקרתית (http://cafe.mouse.co.il/post/3000288/).

"נועה" היא ביסטרו באווירה נינוחה ומחירים נוחים, שממוקמת למעשה ברחוב מקורה במתחם של ניר ביפו, מעוצב בפריטים אקלקטיים שיוצרים ביחד אווירה חמימה ששומרת על האקלים המיוחד של רחובות יפו העתיקה. כלי רטרו, צמחים, תאורה מסוגים שונים, והמון נוסטלגיה (ואסור לפספס את עיתוני "מעריב לנוער" מלפני ארבעים שנה שנמצאים בפינת השירותים, את חוברות "הרומן הרומנטי" על המדף ואת מערכת הדליים והסירים שיוצרים ביחד ברז).

הוזמנתי לנסות את ארוחת הבוקר החדשה, כי אין כמו ארוחת בוקר מיוחדת לפתוח את היום. ארוחות הבוקר הסטנדרטיות הן כבר מחזה די משעמם, כי כמה אפשר הרכב של חביתה+סלט ירקות+גבינה+מיץ תפוזים? .

ב"נועה" ניר הרכיב מגוון גדול של ארוחות בוקר, מהמוכר למיוחד, לכל הקהלים – השמרנים, הנועזים, וכמובן גם הילדים.

ראשית, הטאפסים, אותן קעריות מלאות כל טוב שמוגשות לשולחן וזוכות למילוי חוזר כמה שרק רוצים. כל הטאפסים היו מיוחדים, כאלה שלא מוצאים בארוחות בוקר במקומות אחרים – לבנה תוצרת בית, גבינת שמנת סלמון שהזכירה לי את ה"לקס" המסורתי של האשכנזים בכל "קידוש" , הבחירה שלי – סלט רוקט ובוטנים שנתן עיקצוץ של מרירות, הבחירה של בן הזוג- הטחינה הביתית, עדינה ומרפרפת, בורגול בעגבניות שיכול להוות גם ארוחה שלמה כשהוא בא בקערה גדולה, סחוג ירוק שלהפתעתי הפולנית בכלל לא היה חריף והזכיר קצת פסטו, חצילים מוחמצים,ריבה של אמא של ניר ועוד (המגוון משתנה קלות בין הימים). הכל הוגש לנו עם פוקצ'ה (בשעה שהגענו עדיין לא יצאו כל הלחמים הנאפים במקום, מה שמחייב אותי לחזור לשם שוב ולו רק בשביל זה…).

לשתיה קלה ניתן לבחור סוגים שונים של מיצים, חלקם סחוטים במקום. אני בחרתי בהמלצת הבית "תפוז רימונים"- משקה מרענן מאד, חמצמץ, הדרי מאד.

למנת הביצים בן הזוג הלך על בחירה שמרנית של חביתה עם ירקות וקיבל חביתה פלאפית ואוורירית מאד. אני הלכתי על הקו הנועז יותר  ובחרתי "ביצה בקן" שהיא ווריאציה על המנה המוכרת ,ובה מטגנים שתי פרוסות חלה מחוררות, שופכים בחור מח עצם, נותנים לו קצת להטגן, ממלאים בביצים והופכים. הביצה, כפי שאפשר לראות בתמונה, נשארת נוזלית ורכה ומצויינת לניגוב עם הלחם או הפוקצ'ה.

לצד הביצים קיבלנו סלט ירוק מגוון וצבעוני ששידר טריות קרירה.

ניר פינק אותנו במנה נוספת מתוך תפריט הבוקר- "חומוס מכתש ועלי" שכלל את ההוראה המפורשת "לאכול במזלג!". צייתנו וטעמנו מנה משביעה מאד, שמספיקה בהחלט לשניים, אוכל מנחם וביתי קלאסי, חומוס עדין אבל עם מרקם טחינה גסה, כיאה לחומוס שנעשה בעזרת מכתש ועלי, לא צריך לחם, לא צריך כלום, כמו שאמר ניר- מזלג וזהו.

לשתיה החמה בחרנו שוב במשקה פחות שגרתי "שוקו פרלין" שהוא כוס חלב חם שנמזגת מעל פרלינים איכותיים וממיסה אותם, ומעל לכל קקאו. קצת ערבוב ויש משקה חם ועשיר, שלצידו קיבלנו לטעום מאפינס פירות ועוגת פרג, הכל כאילו שאנחנו אצל אמא (של ניר, לא שלי…).

על הקירות יש תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים שניתן לרכוש, ובזמן שאני הייתי ב"נועה" היתה שם תערוכה של צייר צעיר בשם אורי ווינשטין שמתמחה בפורטרטים של אנשים וחיות בקווים מינימלים שמביעים רגשות מרוכזים.

לאתר "נועה" – http://www.cordelia.co.il/article.php?ID_Ctg=5

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95/128008933878982

בילדותי כשמישהו היה נוסע לחו"ל זה היה מאורע מכונן, כמובן שרק המבוגרים נסעו ומקסימום הביאו לילד אוזניים של מיקי מאוס מדיסני לנד, וכמובן ערב השקופיות הבלתי נמנע, שבו ישבנו כולנו וצפינו בשקופית של "דודה חנה על התמזה". היום נסיעה לחו"ל היא דבר שכיח, וילדים רגילים למטוסים כמו שאנחנו היינו רגילים לאוטובוסים.

אחד הדברים הכי כייפיים בחו"ל הוא טעימת האוכל המקומי, בעיקר אוכל הרחוב והאוכל היומיומי. כלומר, נכון שבלונדון נורא נחמד למשל לאכול אצל גורדון רמזי (מיד אחרי שנמכור כליה כדי לממן את זה) אבל הרבה יותר נחמד לאכול פיש אנד צ'יפס ברחוב למשל. גם בפאריז יש את מסעדות מישלן אבל יש גם את הקרפ הצרפתי ההוא בפינה, שיש לו תור ענק והמון שוקולד ובננה בפנים.

עכשיו החליטה חברת "קולומבוס" שלא רק למי שנוסע לחו"ל מגיע לטעום טעמים מיוחדים, בעיקר ממדינות אקזוטיות ואפשר לטעום אותן כאן, והכי כיף – הכל באריזות קטנות ככה שאם לא אוהבים ,מקסימום לא עלה לנו הרבה, ומצד שני, אפשר להתנסות במגוון רחב של טעמים מיוחדים.

קיבלתי לטעימה את נשנושי החטיפים בחמשת הטעמים  מסדרת "טעימה מ…." – בוטנים מצופים בטעם תירס (אינדונזיה), בוטנים מצופים בטעם גריל (יפן), בוטנים מצופים בטעם צ'ילי (מקסיקו), חטיפי אורז אקזוטיים (תאילנד) ונשנושי שעועית פיקנטי (סין). את הכל שפכנו לקערות לצד וודקה שהבאנו מרוסיה (אם כבר, אז עד הסוף).

הדעות היו חלוקות. לדעתי האישית הבוטנים המצופים של אינדונזיה ויפן הזכירו לי קצת סוגים שונים של "קבוקים" או "בוטן אמריקאי" עם טוויסט. מבחינת המקוריות אהבתי הכי את השעועית הסינית, אולי בגלל שיש לזה גם נופך בריאותי יותר. הבנים אהבו יותר את החריף יותר- עם הצ'ילי.

מה שאהבתי הוא הייחוד וההפתעה- כי כולנו אוכלים חטיפים מלוחים ופיצוחים, וכאן ישנם טעמים מיוחדים, בלי קשר למדינות שהם מייצגים, בזכות עצמם הם מספקים את התשוקה לנשנוש ואת החידוש שבטעמים. (אגב, הולך מצוין גם עם בירה). יתרון נוסף הוא גודל השקית (ליתר דיוק קוטנה) שמאפשר שליטה על הכמויות מצד אחד, וטריות מצד שני.

להשיג ברשתות חנויות הנוחות, סו-גוד, קיוסקים ופיצוציות מובחרות.

קיבלתי להתנסות כמה מוצרים, כל אחד מהם משמש כנשנוש, ולכל אחד מהם ייחוד משלו.

המוצר הראשון היה סוכריות "ריקולה, ללא סוכר, בטעם צמחים, תפוח ומנטה.

בזווית האישית – במכוניות (גם שלנו וגם של הבן) יש תמיד קופסת סוכריות קטנה, בדרך כלל בטעם מנטה, לריענון הטעם בפה אחרי יום ארוך, או כדי להתעורר תוך כדי נהיגה. מצד שני, סוכריות באשר הן נושאות דימוי של "ממתק שמקלקל את השיניים" כמו שלימדו אותנו בילדות. הפתרון הוא – סוכריות בריאותיות, כמו אלה של "ריקולה".

טעם התפוח והמנטה מצטרף לסדרת הטעמים של סוכריות "ריקולה" שכולן כמובן סוכריות צמחים מופחתות קלוריות (כל סוכריה מכילה שש קלוריות בלבד!) ומביא תחושת מתיקות של התפוח עם רעננות המנטה.

ההתנסות שלי היתה דווקא בבית ולא בנהיגה, והשתמשתי בסוכריה כדי "להוריד" טעם של ארוחה כבדה. השגתי שני דברים – גם רעננתי את הפה והנשימה, וגם מיציתי את תחושת ה"אני צריכה משהו מתוק אחרי האוכל" כך שחסכתי גם קינוח שהיה עולה לי בקלוריות מיותרות.

יתרון נוסף של הסוכריות (שאני מקווה שלא אזדקק לו) הוא שהסוכריות מורכבות מ13 צמחים שונים ומיוחדים מאזור האלפים השוויצרים ויעילות מאד לגרון צורב.

מבחר הסוכריות כולל מלבד התפוח מנטה החדש, גם טעמי צמחים, מנטה, לימון מנטה, פרחי סמבוקוס, תפוז מנטה (מתה על זה במיוחד) ופטל חמוציות.

להשגה ברשתות פארמים, בתי מרקחת, חנויות טבע ורשתות שיווק.

המוצר השני שנשנשתי – "נשנושי קבנוס"  של מעדני יחיעם.

מדובר באריזת חטיפי קבנוס קטנים ודקים. היתרון של קבנוס בכלל הוא שהוא לא דורש קירור, מה שאומר שאפשר לשאת חבילה ולנשנש, בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים לעשות עם ה"ביף ג'רקי " למשל.

כמובן שהניידות הזו גם מאפשרת להחזיק אותם בתיק כנשנוש או כסתימת רעב מיידית כשאי אפשר לחכות לארוחה הבאה.

הבן מצא את השימוש האולטימטיבי כשלקח את האריזה, צרף אליה בקבוק בירה קרה ונעלם לחדרו לצפייה בסרט זומבים חדש…. (והאמת הוא צודק, הגודל נפלא כ"אוכל אצבעות" לכיבוד לאירוח חברים למשל).

עוד יתרונות שמצאתי – אני אכלתי עם הידיים ועדיין הן נשארו נקיות ולא שמנוניות, וכן הגודל של הקבנוס עצמו ושל האריזה (125 גרם) עוזר לשמירה על הכמויות הנצרכות.

להשיג ברשתות השיווק, כשר בשרי.

אחרונה אחרונה חביבה היתה חבילה של חטיפי מיני חלווה אחווה אישיים בשלושה טעמים.

כל דיאטנית תגיד שאם ממש רוצים מתוק, תמיד עדיף חלווה- מכיוון שבניגוד לממתקים שמכילים סוכרים וקלוריות ריקות, החלווה מכילה טחינה ושומשום שהם מוצרים בריאים , מכילים ברזל וחומצות שומניות בריאות ועוד.

הבעיה עם חלווה היא בדרך כלל שהיא טעימה מדי, והדרך קצרה מאד "ליישר" את גוש החלווה שמונח לנו מול העיניים. מעבר לזה הניידות קשה יותר עם חתיכה בגודל חצי קילו…

הפתרון של "אחוה,- אריזה של 18 יחידות בשלושה טעמים (וניל, עם פולי קקאו ועם פיסטוק) כשבכל חטיף 12 גרם ו64 קלוריות, שמאפשר גם שליטה על הכמות, וגם ניידות בכל מקום ועל הדרך רווח של בריאות מכך שהחטיף מכיל כחמישים אחוזים טחינה גולמית בעלת ערכים תזונתיים גבוהים. שלושת הטעמים גם מאפשרים גיוון לכל בחירה. (האהוב עלי הוא הווניל, אבל הדעות בבית חלוקות).

מההתנסות שלי המרקם היה רך ונימוח, התוספות לא השתלטו אבל נתנו טוויסט נוסף והכי יפה- החלווה מצויינת להכנס לנישה של "משהו ליד הקפה" במקום ה"מאפה" הסטנדרטי שמכיל פי ארבע קלוריות ובלי ערכים בריאותיים בכלל.

כשר פרווה, להשיג ברשתות השיווק.

אנשים רבים אוהבים לבשל. אנשים רבים אחרים אוהבים לאכול אבל להתאמץ כמה שפחות. אני שייכת לקבוצה השניה, זו שמגיעה הביתה מורעבת וחייבת "משהו לאכול כאן ועכשיו" בלי להתחיל לקצוץ, לערבב, להרתיח, להקפיץ וכל זה, וזה עוד במקרה הטוב- שיש את המצרכים בבית.

והיות והסיכוי שמצרכים כמו סוגי תבלינים שונים יהיו אצלי באופן קבוע די קלוש, ומילים כמו "עוף" ו"בקר" מגיעים אצלי לרוב בצורת שניצל מוכן, כל מה שמקצר את הדרך ומייצר אוכל טעים במינימום מאמץ, מבורך.

המוצרים של "קנור" הם וותיקים בשוק, ואני משתמשת בהם לא אחת, כמו למשל לזרוק תיבולית לכוס מים רותחים ולהוסיף למי הבישול של אורז, כך שבשתי פעולות (הוספת האורז והוספת התיבולית) חסכתי זמן מייגע של קיצוצים וקניות ויש לי מנה טעימה.

עכשיו הצטרפו אליהם צירים חדשים. האמת, המילה "ציר" תמיד הפחידה אותי, במיוחד כשנוספה להם אחר כך המילה "עוף" או "בקר" כי זה אומר לבשל עוף מצורתו הגולמית, וזה משהו שאני לא נוהגת לעשות, ועוד להשקיע בזה זמן. לכן נמנעתי ממתכונים המכילים את המילה הזו, או שפשוט השתמשתי במרק או במים.

השפית עינב גפן, השפית הראשית של יוניליוור צפון אמריקה הגיעה במיוחד לארץ כדי להציג את הצירים החדשים של "קנור" שנועדו להוסיף טעם ולחסוך זמן למנות שאנו אוכלים. השפית, בוגרת Institute of Culinary Education והתמחות במסעדות יוקרה במנהטן כולל ביקורות נלהבות במגזין
"טיים אאוט 2001" על עבודתה במסעדת DANAL, מנהלת תוכניות לימודים קולינריות, מופיעה בטלוויזיה האמריקאית וכותבת מאמרים וכתבות בעיתונים כולל הוצאת ספר בישול מצליח, עומדת היום בראש צוות שפים של "יוניליוור" שאחראים על פיתוח וחדשנות של מוצרים בתחום הקולינרי. (וכמובן את המתכונים המופיעים על גב מוצרים שונים). גפן היא גם פרזנטורית של מותג "קנור" בארצות הברית.

לדברי השפית גפן, ציר תמיד יוסיף טעם, ואין סיבה להשתמש במים אם אפשר להשתמש ברובד נוסף של טעם, בקלי קלות.

השפית עינב הדגימה בפנינו הכנה של שלוש מנות חורפיות , מהירות וטעימות, עם הצירים של "קנור" וכמובן עם ה"תיבוליות".

המנות היו-

מרק מרוקאי – שכלל בין השאר ירקות כמו בצל, שמיר, ג'ינג'ר, שום, עגבניות, כוסברה, פטרוזיליה , עדשים וחומוס, ותובל בכורכום, קינמון, זעפרן, סוכר, מלח, פלפל וכמובן גם ציר עוף "קנור" שנתן את הטאץ' האקסטרה יאמי למרק והפך אותו למפנק וחורפי במיוחד. אני לא מצרפת את המתכון המדוייק מכיוון שכל אחד אוהב לתבל ולהעשיר את המרק לפי טעמו, במיוחד כשמדובר במרק שמקבל כל ירק וכל תיבול ויוצא טעים בכל מקרה… בכל מקרה, המרק על מרכיביו בושל בערך כ45 דקות (הזמן שנדרש לריכוך מלא של העדשים ).

מרק טוסקני  – גם מרק זה הכיל מבחר נאה של ירקות – בצל, שבבי פלפל אדום, שום, קילוגרם שלם של עגבניות קצוצות, וגם תיבול ברבע כוס יין לבן (להכין חצי כוס, לשתות חלק ואת השאר לשים במרק, יוצא יופי ומשמח לאללה…), בזיליקום ומלח לפי הטעם. הכל תובל בעזרת ציר עוף של קנור וכן תיבולית בזיליקום קנור (לבדוק טעם לפני שמוסיפים מלח כיוון שהתיבולית כבר מלוחה). האקסטרה של המרק הוא שאחרי בישולו מוסיפים לו לחם חתוך לקוביות וממשיכים לבשל עוד כמה דקות נוספות כדי שהלחם יתפורר. כמובן שלא שוכחים לקשט בעלה בזיליקום ובטפטוף שמן זית והופ- טוסקנה מעולם לא נראתה קרובה יותר (או מחממת לב יותר).

כדורי בשר בשתי צורות- בזכות עצמם ובתוך תמרים, על מצע של קוסקוס. – עינב הכינה כדורי בשר מבשר טלה שאליו הוסיפה שתי תיבוליות בטעם הודי של "קנור",(היא פוררה אותם וערבבה לתוך הבשר). אחר כך היא מילאה תמרים בתערובת הבשר. יש לציין שאפשר להוסיף לבשר גם ביצה או פירורי לחם שיגרמו לכדורים ולמילוי להיות אוורירי וקל יותר. בסיר היא הזהיבה שום ובצל ואחר כך הוסיפה את התמרים וכן כדורים שהכינה מאותו בשר. אחרי שטוגנו קלות היא הוסיפה חומץ בלסמי (רבע כוס), ציר בקר "קנור" (כף שטוחה של ציר שעורבבה בשתי כוסות מים רותחים) ותימין ואז בישלה במשך שעה כשהיא משאירה פתח כדי שהאדים ייצאו. המנה הוגשה על קוסקוס.

תוך כדי הכנה גם קיבלנו טיפ שימושי- כשחותכים בצל, לא לגעת בחלק התחתון שבו כל חלקי הבצל מתחברים, כי שם נמצאים כל החומרים שגורמים לנו לדמוע.

בכלל, המון טיפים שיקלו את החיים במטבח ניתן למצוא בערוץ היוטיוב של יוניליוור "סודות השפים" בכתובת https://www.youtube.com/watch?v=wuI8WL38Lts&list=PLTbclVNaAmd8sotOKWkdcH2HvawoN65gh

שבו אפשר לגלות למשל איך מקלפים שום בקלות ובלי ריחות, קילוף תפוחי אדמה במהירות שיא, חיתוך עגבניות שרי במכה אחת, ועוד.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

האמת, אני לא מכירה בן אדם אחד שלא אוהב אוכל איטלקי, אחרי הכל, שילוב של פסטות, גבינות, רטבים, יאמי יאמי.

שופרסל הפתיעו אותי בערכה איטלקית שכללה שני סוגי פסטה- קנלוני ולזניה, שני רטבים לפסטה  – רוטב עם שום ואורגנו ורוטב עם בזיליקום, ושני סוגי ירקות – תרד טרי ארוז ונקי, ופטריות קפואות בשלמותן.

לגבי הרטבים היה ממש קל להחליט, ברור שעושים ספגטי. הכנתי פסטה מסוג "פוזילי" כי זה מה שהיה לי בבית (של שופרסל כמובן) וטוב, מתכון להכנת פסטה לא צריך לתת… כשהיא היתה מוכנה שפכתי עליה מהרוטב בצנצנות. הרוטב הספיק לשתי מנות נדיבות (אנחנו אוהבים הרבה רוטב בפסטה) ואהבתי שהיה לה מרקם קצת "גושי" של העגבניות מבפנים, אווירה כפרית וביתית יותר.

לגבי הלזניה, גם פה ההחלטה היתה קלה, לפני כמה חודשים חיפשתי מתכון ללזניה צמחונית כי כל המתכונים שמצאתי היו או עם גבינות או עם בשר, ובאחד הפורומים בפייסבוק יעצה לי הבלוגרית הבשלנית המקסימה יפה אזולאי איך להכין לזניה צמחונית עשירה וזה מה שעשיתי בהמלצתה-

הכנתי קודם צלחת של כל הירקות החתוכים – רצועות של קישואים ושל גזר, רצועות פלפלים בשני צבעים, טבעות עגבניות וטבעות בצל. התחלתי בטיגון הירקות, מהקשים לרכים. במהלך הטיגון היו לי שתי בעיות – ראשית, בטעות שמתי את התרד בפריזר ולא במקרר והוא לא היה בר שימוש לאחר הפשרה, אז רצתי מהר לסניף הקרוב וקניתי תרד חדש, והפטריות  – הסו שף הצמוד שכח להפשיר כך שהכנסתי אותן קפואות לטיגון, מה שגרם לזה שהקרח שעליהן דילל לי קצת את השמן. בכל מקרה איזנתי את זה אחר כך בזה שלא הוספתי נוזלים נוספים.

למעלה המצרכים, למטה- לפני התנור.

הוספתי לסיר לפי המלצתה של יפה גם קופסה של עגבניות מרוסקות (שופרסל) ועוד קופסה קטנה של רסק עגבניות (שופרסל) והמון תבלינים – מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה אדומה ופפריקה חריפה. (וזכרתי להוסיף גם "בנפייבר" בשביל הסיבים).

את הכל בישלתי עד שהנוזלים קצת התאדו ובסוף הוספתי את התרד החדש שקניתי (כמובן שגם האריזה הזו היתה של שופרסל).

בנתיים חיממתי את התנור ל200 מעלות ופיזרתי את עלי הלזניה בתבנית משומנת קלות (הזכרתי כבר את הספריי שמן של שופרסל?). עשיתי שכבות של לזניה וירקות (שתי שכבות כי התבנית שלי לא מספיק גבוהה) ושמתי עם נייר כסף לעשרים דקות בתנור, אחר כך הסרתי את הנייר והשארתי לעוד עשר דקות.

למעלה- התבנית המוכנה, למטה המנה הפרוסה.

הבן שמנסה לאכול כמה שיותר חלבונים אמר שאפשר היה לשים כמה ביצים חיות למעלה בשלב האחרון של האפיה, וזה היה מתקשה כמו שקשוקה, שווה לנסות בפעם הבאה.

הדבר היחיד שנשאר לי זה הקנלוני שיהפוך קרוב לוודאי לסוג של קינוח בראש השנה המתקרב , אולי בשילוב של צימוקים וגבינה לבנה, סוג של בלינצ'ס.

אריבדצ'י איטליה, אריבדצ'י שופרסל!

את  רשת "דומינוס" אין צורך להציג, כולם מכירים את רשת משלוחי הפיצה הגדולה בישראל. לאחרונה הוצגו ב"דומינוס" סוגי פיצה חדשים ומיוחדים לתפריט הקיץ – פיצות Domino's Allstars.

בפרסומות מאור כהן נראה טועם ונהנה ממבחר הפיצות החדש, וכשהוצא לי לטעום אותן הייתי סקרנית מאד, מה כבר אפשר לחדש בפיצה

שלוש פיצות חדשות מצטרפות לסידרת האולסטרס- לפיצה המקסיקנית (בצק חריף, 100% מוצרלה, פלפל קלוי, תירס, פפרוני סומבררו ורוטב מקסיקני), האיטלקית (בצק פריך, 100% מוצרלה, עלי תרד, רוטב אלפרדו, שום, עגבניות שרי ובולגרית), והיוונית (בצק פריך, 100% מוצרלה, בצל, עגבניות שרי, בולגרית וזיתי קלמטה), הצטרפו –

"סיציליאן סטייל"  – פיצה סיציליאנית אותנטית, רוטב עגבניות, 100% גבינת מוצרלה, פרוסות זוקיני טרי, פלפלים אדומים קלויים, זיתי קלמטה ועלי פטרוזיליה קצוצים.

"אמריקן סטייל" – פיצה אמריקאית עם בצק דק ופריך, רוטב עגבניות, 100% גבינת מוצרלה טריה, פלפלים ירוקים, כתף בקר עסיסי, בצל, גבינת פרמז'נו מגוררת ורוטב חלפיניו פיקנטי.

"פרנץ' סטייל" – פיצה צרפתית עם בצק דק ופריך, רוטב עגבניות, 100% מוצרלה, פלפלים אדומים קלויים, זיתי קלמטה, עלי תרד טריים ומטבעות גבינת עיזים משובחת.

הזמנתי במהירות באתר האינטרנט, שנתן לי גם מעקב על השלבים שהפיצות נמצאות בהן, ועד מהרה השליח נקש על הדלת.

לצערי הסניף שעורך משלוחים לאזור הבית שלי הוא סניף כשר ולכן לא יכלתי להתנסות בפיצה האמריקאית (מתישהו אני נוסעת לתל אביב במיוחד בשביל זה, אני סקרנית מאד) ולכן טעמתי את הסיציליאנית, הצרפתית והאיטלקית הוותיקה יותר.

כל הפיצות הגיעו טריות ועמוסות מאד בתוספות. הבצק אכן דק ופריך, מה שנוח במזג אוויר חם כי הוא לא מכביד ומאפשר התמקדות בתוספות המיוחדות.

מבין שלושה סועדים, היו גם שלוש דעות שונות.

הבן אהב במיוחד את הסיציליאנית כי לדבריו יש שם "תוספות מיוחדות שאני לא מזמין בדרך כלל".  (בתמונה למטה)

הבן זוג אהב את הצרפתית בגלל האיזון של זיתי הקלמטה המלוחים עם הגבינה העדינה. (בתמונה למטה)

ואני? טוב, אני אכלתי מכולן (בלוגרית תמיד תקריב את גזרתה למען הקוראים.). אהבתי את האיטלקית בגלל השום, אבל גם הצטרפתי לתגובות של השניים האחרים בדבר הגיוון והניגודיות של הטעמים. בכל הפיצות ניכרה היד האוהבת שטיפלה בהם והטריות. (בתמונה למטה הפיצה האיטלקית)

לכבוד השקת הטעמים החדשים ישנו מבצע של פיצה מהסידרה החדשה בתוספת של משפחתית 100% מוצרלה במחיר של 55 שקלים לכל אחת. בכלל, באתר הבחנתי בהמון מבצעים בכל מני קומבינציות ובטווח רחב של מחירים, וכמובן שכשאני אטעם את האמריקאית אני גם הולכת על הדרך להוסיף את המנות המיוחדות הנוספות מתפריט דומינוס כמו קלצונה, אצבעות גבינה, וכמובן הקינוחים..

אתר הבית להזמנות – www.dominos.co.il

אגדה ישנה מספרת על מלך אחד שהיו לו שלוש בנות, והוא רצה לבדוק כמה הן אוהבות אותו ושאל אותן זאת. הראשונה אמרה שאהבה כמו שלה אליו אין בשום ממלכה. המלך היה מרוצה. השניה אמרה שאין משקולת בעולם שכבדה יותר מאהבתה אליו. גם כאן המלך היה מרוצה. הבת השלישית ענתה "אני אוהבת אותך כמו מלח". התרגז המלך וגירש אותה מהארמון. נדדה הנסיכה ופגשה בנסיך שהתאהב בה ורצה להתחתן איתה. לחתונה הוזמנו כל מלכי האזור, כולל אותו מלך , אביה, שלא ידע שמדובר בביתו. היא כמובן ידעה מיהו וציוותה כי בחתונה יוגשו לו כל המאכלים ללא טיפת מלח. כשטעם המלך מהמאכלים התרגז שוב "איך מגישים לי אוכל בלי מלח, והרי זה התבלין החשוב ביותר?" אמרה לו הנסיכה "אתה רואה, אני זו הבת שגירשת בגלל שאמרתי לך שאני אוהבת אותך כמו מלח". הבין המלך את טעותו והשלים עם ביתו.

(הסיפור המלא – http://www.mesaper.co.il/Screens/Story.aspx?ID=9ab4af1f-d3df-4881-b2af-14dcd3ed6a0f )

מלח הוא התבלין מספר אחת, אי אפשר בלעדיו. יש אנשים שנוהגים להוסיף מלח עוד לפני שטעמו את המנה, וחוסר מלח, כמו בסיפור, יכול להפוך מנה משובחת למנה תפלה ובלתי אכילה.

חברת "מלח הארץ" (ואני מתה על השם הדו משמעי) מפיקה מלח ישראלי משובח בתהליך טבעי ממימיו הצלולים של הים האדום, מלח טבעי וטהור והיא היצרנית העיקרית של המלח בישראל מאז 1922.

כעת מובילה "מלח הארץ"  מיתוג של מגוון רחב של מלחים בטעמים, מרקמים, תכונות ושימושים שונים.

במותג "מלח הארץ" יש 4 סדרות עיקריות  –

סדרת הצנצנות – אריזה משודרגת ונוחה למלח גס ומלח עדין במשקל קילוגרם אחד, המלח הוא באריזה שקופה המאפשרת לראות איזה סוג, וכן פתח צנצנת רחב שמאפשר הכנסת יד לזריית מלח (או כמו שאוהבים לרשום במתכונים "קורט מלח".)

סדרת מלח הארץ ים יבש – מגיע במלחיות בעיצוב חדש, ונועד להנחה על שולחן האוכל ולשימוש השוטף בזמן הסעודה.

סדרת המלחים הפונקציונאליים – לקהל הזקוק למוצרי מלח מטעמים בריאותיים:

–         מלח מופחת 50% נתרן, שמומלץ לכל מי שמקפיד על תזונה בריאה וכן לסובלים מלחץ דם גבוה. במלח המופחת יש אשלגן שמחליף חלק מהנתרן והטעם נשאר אותו דבר.

–         מלח מועשר ביוד – מלח אטלנטי – נחשב למלח בריא, נאסף בשיטות מסורתיות מקרקעית הים ושומר את כל המינרלים של מי הים. המלח עובר ייבוש בשמש ולכן שומר על מקסימום כמויות היוד והמגנזיום.

סדרת מלח הארץ – טעמי עולם – סידרת פרימיום של מלח שמיועד לפיזור על מאכלים וסלטים לאחר בישול.

ארבעת הטעמים הם –

פתיתי מלח שחור- מכיל תוספת של פחם טבעי שמאזן את החומציות בגוף , מתאים למאפי בשר ודגים ונותן קישוט נוסף למנה.

פתיתי מלח רוזמרין – בתוספת רוזמרין טבעי , מתאים למאכלי טלה, תפוחי אדמה ומרינדות.

פתיתי מלח צ'ילי – בחריפות מעודנת, מתאים למאכלי דגים, בשר, טלה, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

פתיתי מלח בניחוח לימון – מתאים למאכלי דגים, סלטים, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

קיבלתי להתנסות  את שני המלחים הבריאותיים, ואכן אי אפשר להבדיל בטעם ואשמח להמשיך להשתמש בהם, וכן שלושה מלחים בטעמים – לבן בגרגרים גדולים, צ'ילי וטעם מעושן.

הטעם המעושן לא היה רשום ברשימה המקורית, אני מניחה שהוא חדש יותר.

בכל מקרה, ניסיתי את שלושת הטעמים בשלוש צורות – ראשית בטעימה פשוטה על האצבע, אחר כך על גבי גבינת ריקוטה שלא משפיעה על הטעם, ולבסוף על פוקצ'ה שהכנתי, בצק פשוט עם חורים של אצבעות שעליהם מזרזפים שמן זית ומעל מוסיפים את התוספות, במקרה שלי פשוט שמתי קבוצות מכל אחד מהטעמים.

בגלל שהפוקצ'ה עצמה היא ללא הרבה תיבול, אפשר היה להרגיש את הדומיננטיות הן של הטעם המעושן והן של הצ'ילי (ולכן חשוב לשים מעט מאד). מבחינת המראה, המאפה יצא יפה , אפוי עם גבישים נוצצים וצבעוניים.

האהוב עלי הוא המלח הלבן, פשוט כי אני אוהבת טעם מלח טבעי ואם יש קרנצ'יות של גרגר מתפצח זה בונוס.

אגב, המלחים נראים מצוין גם כפריט דקורטיבי בתוך קערית שקופה או גביע גלידה מזכוכית.

ניתן לרכוש את מלחי הגורמה בטעמים בחנויות "דרך האוכל" ו"ספייסי" בתפזורת במשקל. את המלח מופחת הנתרן ניתן לרכוש ברשתות השיווק והחנויות הפרטיות.

עמוד הפייסבוק של מלח הארץ –  https://www.facebook.com/israelsalt

אתר הבית – http://www.salt.co.il/index.php