טקילה, פלפלים, סומבררו, והמון מצב רוח, אלה האסוציאציות שעולות כשנזכרים במילה "מקסיקו". ועכשיו לא צריך להרחיק יותר מדי, בהרצליה נפתח סניף ראשון של "מקסיקלי"– מבית "מוזס" שמביא לנו אוכל מקסיקני מקורי, כמובן בליווי של טקילות ומרגריטות לתוספת השמחה.
הוזמנתי לבחון את כל החגיגה הזו, הגעתי לסניף ודבר ראשון סומבררו על הראש הוא חובה. רק אז יכלתי לבחון את הסביבה המעוצבת שכוללת שילוט ופרסומים ממקסיקו, כולל לחגים כמו סינקו דה מאיו וחג המתים, איורי קיר, וגן קקטוסים יפיפה במרכז.
בסרט "החתונה היווניה שלי" שעוסק כולו בתרבות היוונית, ניתן חלק גדול לשמחה ולאוכל. עכשיו לא צריך לנסוע עד יוון כדי להיות שותפים לאווירה הכייפית והטעימה הזו, כי היא הגיעה אלינו – ממש למרכז הארץ, וליתר דיוק, למרכז ראשון לציון.
"היווניה" – פשוט "היווניה" – חמארה יוונית חדשה, בת חודשיים בדיוק ועושה הרבה שמח. השמחה מתחילה כמובן באלכוהול, שנמצא בכל צורה אפשרית בבר במרכז המסעדה. על הבר ממונה.. ובכן… בר. כן, בר הברמן, שידע לבחור מקצוע לפי השם, או שם לפי המקצוע…
נתחיל מהבירות שנמזגות לקנקני מתכת יפים ומשם לכוסות, דרך צ'ייסרים מכל סוג (ובמבצע על הבר בעשרה שקלים בלבד) וים קוקטיילים שונים, חלקם רשומים בתפריט וחלקם המצאה של בר מאותו רגע. בכלל, אני חייבת לציין שמדובר אולי בתפריט הכי ידידותי בעולם, שכל אחד יכול להתמצא בו בשניה. מה הכוונה? סימוני עלים ליד מנות צמחוניות (עלה אחד) וטבעוניות (שני עלים), ובעיקר סימונים ליד הקוקטיילים כדי לסמן מידת חוזק- חזק או עדין, וטעמים- פירותי או אניסי. האחרון חשוב במיוחד כי אניס הוא טעם ייחודי שכמו כוסברה – או שאוהבים או ששונאים, וביוון הטעם הזה בולט בגלל האוזו שמככב בהרבה מהקוקטיילים, ואני אחת שלא מסוגלת אפילו להריח אניס, כל שכן לטעום אותו, והאזהרה הזו באה לי מצוין.
הוזמנתי להכיר והחוש הראשון שפעל היה השמיעה- את האווירה משיגים שם על ידי מוסיקה אתנית, טורקית, יוונית וערבית, (ובהמשך מידע על ערבי מוסיקה מיוחדת לצעירים ולצעירים ברוחם).
כמובן שצריך להתחיל עם אלכוהול, ובהתאם להעדפות שלי, בר הכין לי קוקטייל "FRESH START " שהוא פירותי ועדין לפי הסימונים, ומכיל מיץ גזר, תפוז סחוט, מנה ביפיאטר ג'ין, טריפל סק ונגיעה לימונית (הקוקטייל , כמו כל הקוקטילים עולה 48 שקלים וכמו כולם מכיל מרכיבים טבעיים בלבד- עשבי תיבול, פירות ותבלינים).
בתקופה האחרונה יצא לי לחיות על מתוקים. המון מתוקים. אולי זה החגים, אולי צירוף מקרים, אבל הארוחות שלי נסובו בעיקר על סוכר. לכן ההזמנה לבקר ב"רובינשטיין" באה לי בדיוק בזמן, כשהתעורר צורך דחוף באוכל "אמיתי"- ומה יותר אמיתי וראשוני מבשר?
"רובינשטיין" שיושבת בנתניה, ממש ליד איקאה, התחילה ממעדניה של בשרים של האחים רובינשטיין, שהתמחו בעיקר במה שמכונה "פרה נמוכה" וכשנוצר ביקוש למנות מוכנות, הוקמה המסעדה לפני כשמונה שנים. ההתמחות היא בבשרים, גם צלויים וגם קרים. ישנן מנות שמתחלפות כל חצי שנה, וישנן מנות קלאסיות ואהובות שנשארות לאורך כל הזמן.
העיצוב קלאסי, הרבה לבנים, הרבה צבעי בסיס וכמובן המעשנה הגדולה והמרהיבה שעומדת בגאווה, (וישנה גם קומת VIP לאירועים מיוחדים).
יעקב פיאלקוב, הוא ג'אקומו ויולה, מוכר יותר כ"ג'אקומו – מעצמת ידע קולינרי על איטליה". מי שרוצה לדעת משהו על הקולינריה באיטליה לא צריך שום דבר מלבד לפנות לג'אקומו – הכל כבר שם.
וכדי שהידע הזה יעבור הלאה, ג'אקומו מוביל זה שנים רבות סדנאות אוכל איטלקי על כל גווניו, לקבוצות, זוגות, בביתו – במטבח מאובזר, או בבתים אחרים , ותוך כדי הלימוד והעשייה, גם לומדים טיפים על בישול בכלל, ועל החיים.
ג'אקומו שרכש את הידע שלו בהשתלמויות בישול איטלקי ברומא ופירנצה, וגם מ"מאמות" איטלקיות אמיתיות בכל רחבי ארץ המגף, עבד במסעדה ברומא והיה הבעלים של מסעדה שהיתה גם מעדניה ומפעל פסטה בישראל בשם "ג'אקומו". במקביל גם כתב שלושה ספרי בישול (איטלקי כמובן) וספר הדרכה על הכנת גבינות.
הסדנאות והקורסים כוללים גם קורס מקיף להכנת גבינות ביתיות, ועל כך בהמשך.
מעבר לקורסים ג'אקומו עורך סעודות לקבוצות עד 40 איש בביתם או בלוקיישן שיבחרו, ומספק גם שירותי קייטרינג עד 100 איש.
עד כאן המידע, עכשיו – איפה האוכל?
אז הנה הוא –
התכנסנו בביתו לסדנה שנשאה את הכותרת "המיטב של איטליה".
קיבלנו דפי מתכונים, והסירים החלו לשקשק.
היינו שש בלוגריות מורעבות, שכוסות היין שנמזגו לנו רק פתחו לנו את התאבון, ולכן ג'אקומו פתח מיד במתכון הראשון, שהוא מהיר וירגיע לנו את הרעב – ברוסקטה עם עגבניות, שום ושמן זית. כאן גם קיבלנו הסבר על משמעות השם "ברוסקטה" – "לחם חרוך" ושאם מניחים על הברוסקטה כל דבר אחר מלבד עגבניות, שום ושמן זית, זה הופך כבר להיות "קרוסטיני".
ג'אקומו חילק משימות – אחת לשה את הבצק, אחת חתכה ירקות והשלישית (נחשו מי) צילמה את כל העסק.. סדנה פעילה שבה גם עובדים, לא רק צופים.
(בתמונות למעלה ולמטה- ההכנות).
מנות ירקות הוכנו במקביל, חלק נאפים, חלק נצלים, חלק בשלבי חיתוך וכך הלאה כך שעד מהירה הונחו צלחות על השולחן –
גזר בדבש ושום שקיבל מחיאות כפיים סוערות והיה הכי פשוט שיכול להיות – ג'אקומו טיגן שום, הוסיף לו רצועות גזר, וטיגן עד שהתרכך, הוסיף סוכר, דבש, מלח, צ'ילי ואורגנו, בחש עוד קצת והופ – יש מנה כייפית. (מתכונים מדוייקים ניתן למצוא באתר של ג'אקומו – http://www.giacommo.net/index.htm.)
(בתמונה למעלה – ג'אקומו בעבודה).
מנת הירק הבאה היתה "שומר בשמן זית ולימון" – כשהלימון מנטרל את הטעם ה"אניסי" ומשאיר ירק רך במיוחד.
בנתיים בשביל שיהיה מה לאכול עם הירקות, הוכנסה לתנור פוקצ'ה שקיבלה זרזיפי שמן זית ועלי רוזמרין.
פרוסות חצילים קלויות הפכו להיות "חציל במילוי גבינת מוצרלה ופרמזן" (שאגב, הגבינות מעשה ידי ג'אקומו להתפאר) ונכנסו לשיזוף בתנור, מנת פתיחה לא רק טעימה אלא גם יפיפיה.
(בתמונות למעלה ולמטה – המנות המוכנות)
אישית, המנה הפיבוריטית שלי היתה "כרובית מטוגנת ברוטב שמנת וחרדל" שג'אקומו הרשה לי לפנק את קוראי במתכון המדויק- מכינים בלילה מכוס אחת קמח לבן, חצי שקית אבקת אפייה, קצת מים (תלוי לפי מידת הסמיכות של הבלילה, שלא תהיה נוזלית). טובלים בה פרחי כרובית מפורקת (כרובית בינונית), ממש כמו סוג של ירק בטמפורה. מטגנים בשמן עמוק עד שהציפוי משחים ומניחים על נייר סופג . במקביל מרתיחים מיכל אחד של שמנת מתוקה, וכשהיא רותחת מוסיפים כף חרדל ומערבבים. מסדרים את הכרובית על צלחת הגשה, שופכים למעלה את הרוטב ו.. בתאבון!
הפוקצ'ה יצאה בנתיים מהתנור, שזופה ומריחה מרוזמרין, והצטרפה לעוד מנות שהונחו על השולחן כמו – "קפונטה חצילים" – מנה חורפית עשירה של חצילים מטוגנים ואחר כך מבושלים עם בצלים, שום, עגבניות, זיתים , סלרי ובתוספת צלפים וצנוברים, ותיבול שכולל גם סוכר חום, ויש מנה צמחונית (למעשה אפילו טבעונית) שמחממת וממלאת יופי בליל חורף גשום, ולא רק.
(בתמונה למעלה – הפסטות היפיפיות תוצרת בית של ג'אקומו)
הגיע שלב הפסטה. ג'אקומו שלף מכונת פסטה והדגים איך עושים בצק פסטה, ואיך מפעילים את המכונה ומוציאים ממנה את כל האוצרות – ספגטי, רביולי, אטריות "פפיון" ועוד. מה שאהבתי במיוחד זה את השילוב שג'אקומו עשה כשהוא הניח על הבצק עלי בזיליקום ואז העביר יחד במכונה, ויצר ספגטי בזיליקום מאוחד.
במקביל הוכן גם בצק ללזניה והפסטות יצאו לדרך.
שתי מנות הפסטה שהוכנו היו –
"פטוצ'יני ברוטב פלפלים ושמנת" – עם פסטות משני צבעים – כמובן תוצרת בית טריה, פלפלים צבעוניים קלויים וברור שתהיה שם גם שמנת, נכון?
הלזניה היתה "סיציליאנית" וכללה שכבות של פסטה, רוטב עגבניות, בזיליקום, מוצרלה והמון פרמז'ן, מהסוג שנמתח ונמתח …. בגלל שהפסטה היתה טריה ולא יבשה (ובלזניה משתמשים הרבה פעמים בדפי לזניה מוכנים שלא צריך לאפות והם תמיד יוצאים יותר קשים), הלזניה היתה יותר נימוחה ורכה.
(בתמונה למעלה- גבינות שג'אקומו מייצר ומשלב במנות הסדנה, וגם מלמד להכין לבד).
הקינוח הנבחר (ג'אקומו שאל מה בא לנו – קנלוני או פנקוטה) היה פנקוטה שנבחרה רוב קולות. מנה שמזכירה קצת "פלאן" במראה, אבל לא דומה בטעם (בפלאן יש המון ביצים, כאן אין בכלל). כל הסיפור היה קרם קרמל שג'אקומו מכין לבד (באתר אפשר למצוא את המתכון), שנמזג בתחתיות של קעריות, שמנת שהורתחה ביחד עם ג'לטין וסוכר ווניל ונמזגה בעדינות על הקרמל, וקירור. כשהקעריות נהפכו על הצלחות, הן גלשו ומעליהן גלש הקרמל שכיסה אותן והמתיק אותן בעדינות סוכרית. גם כל מי שטענה שהיא מפוצצת מכל הפסטות והירקות והפוקצ'ה, איכשהו מצאה מקום גם למנה הזו.
הסדנאות מתקיימות כבר כ14 שנים, כשג'אקומו מקפיד כל שנה לנסוע לפחות פעמיים לאיטליה כדי להתעדכן בחידושים הקולינריים האחרונים והן מיועדות לא רק למבינים בבישול אלא גם לכאלה שביצה קשה היא אתגר עבורם.
כמו שהזכרתי בהתחלה, סדנאות הגבינות הן שוס אמיתי, וצוברות פופולאריות במהירות רבה – גם לומדים, גם טועמים וגם יכולים לעשות בבית.
מי שממש לא רוצה להתאמץ, ג'אקומו גם מספק אוכל מוכן, אירועים פרטיים, ארוחות רומנטיות (כי ביננו, האוכל האיטלקי הוא הכי רומנטי), מסיבות יום הולדת, מסיבות רווקות ועוד.
הפרטים על סדנאות הגבינה , וכל מה שצריך כדי להכין גבינות בבית – כאן – http://www.gvina-cheese.com/index.htm
בנעוריי, כשהיינו הולכים לפאב או לבר, הבחירה היתה די קטנה- או בירות, או קוקטיילים שחזרו על עצמם בכל מקום – מוודקה עם מיץ כלשהו (העדיפות שלי- אשכוליות אדומות) ועד קוקטיילים עם שמות ביזריים שנשמעו פורנוגרפיים למדי וכללו כל מני דברים שעושים "על הקיר".
בBLEND החליטו שלא עוד, ופתחו לפני כמה חודשים , בקריית הקודש פתח תקווה, שהופכת במהירות למעצמה קולינרית ולמרכז בילויים שנותן פייט אפילו לתל אביב, והעלו את הרף קילומטרים למעלה, עם קוקטיילים לא רק בשילובים מיוחדים אלא בעיצובים שלא נראו בשום מקום אחר, ובעיקר עם הפתעות. המון הפתעות.
לצד הקוקטיילים יש כמובן גם מה לנשנש – התפריט כשר בשרי.
הוזמנתי ביחד עם עוד כמה בלוגרים, ובעיקר בלוגריות שנראות עדינות אבל יכולות להתמודד עם כמות לא מעטה של אלכוהול , כדי לנסות את תפריט החורף שנמצא כרגע בהרצה בBLEND.
על הבר ממונה המקסולוג חגי אברמוביץ שבחש בקדירה, הוסיף כל מני אלמנטים שבדרך כלל מוצאים במעבדות מחקר במקרה הטוב, או במערה של מכשפה במקרה המעניין יותר, וביחד רקח תפריט אלכוהולי טעים ולא פחות חשוב מזה- גם יפה לעין.
לא יכלתי לטעום את כל הקוקטיילים (למרות שבהחלט ניסיתי) אבל ממה שטעמתי- זו ההתרשמות שלי.
"מוחיטו סיגליות-" ת'רי אוליבס פירות יער, רום, תמצית סיגליות, לימון ונענע – (51 שקלים)- אם אני אתחיל להגיד "פרזנטציה יפיפיה" המושג הזה יחזור בכל הקוקטיילים. במקרה הזה דובר על קוקטייל קליל, פירותי מאד.
"ויסקי בהפרעה" – ג'יימסון, סאוור, תפוחים ותמצית דובדבן (39 שקלים) והגימיק הכי כייפי במשקה- סוכריות קופצות שמונחות על הקרח ובכל שלוק עושות חגיגה בפה. דרגת חוזק קצת יותר חזקה (בכל זאת זה וויסקי). הקישוט היה סלסילת קרח שעירסלה דובדבנים.
"עשן באפלה" – פור רוזס ,אמרטו וביטר (47 שקלים). משקה חזק וגברי יותר, עטוף בשכבת עשן שמשתחרר בהגשה.
"טרופיקל היי" – ויברובה אקסקוויזית מושרית בקוקוס, רום מושרה באננס, חלב קוקוס ואננס – (43 שקלים) – המשקה שהזמנתי ראשון כי המוצא הברזילאי שלי מיד צעק "בטידה דה קוקו"- וצדקתי – המשקה הכי טעים לי מכל המשקאות שם – בעיקר כי הוא היה יותר "ברד" במרקמו, קוקוסי כמו שרק בקלאב מד יודעים להכין, ריחני כמו חופשה בקריביים ובגלל שהאלכוהול לא היה ממש מורגש, נלגם כמו מילקשייק.
"קוסמו ביט" – וויברובה אקסקוויזיט, טריפל סק, מיץ סלק תפוח (49 שקלים) והשוס – הכוס מעוטרת ב"שערות סבתא" עם הוראות לערבוב כך שהשערות נמסות לתוך המשקה.
(בתמונה למטה- הקוסמו ביט בשני השלבים שלו)
המשקאות הבאים היו משקאות "חברתיים" – מגיעים בכלי משותף ממנו מוזגים לכוסיות אישיות, או שוטים עם המון קשים מכוס ענקית.
"סנגריה חמה" – יין אדום, פירות של חורף, וניל ותבלינים חמים (כלי משותף ב119 שקלים). אני קיבלתי עם תפוחים וקינמון מה שיצר לי סוג של שטרודל חמים , נעים, רך ומשמח לבב אנוש.
"מרגריטה קרמל" היתה משקה משותף נוסף – שכלל קוארבו סילבר, טריפל סק, סאוור וקרמל (109 שקלים למיכל שמספיק לאיזה עשרים "שוטים" או יותר, לא הצלחנו לסיים. משקה חמוד, קליל לפתיחה.
והשוס הגדול של המשקאות המשותפים – "ספייסי אמזונס" שהוכן בסוג של קדירת מכשפה, עם המון קרח יבש שעשה עשן ואווירה קסומה, וכלל אבסולוט וניל, סילאן, לימון, צ'ילי, תמצית אלדרפלאוור והפתעת סוכריות גומי ופלפל שלם מלמעלה, יחד עם פלחי תפוזים (129 שקלים לכוס ענק בגודל של אקווריום ). אחרי שסיימנו להצטלם עם הכוס היפיפיה (והעלאנו לפייסבוק עם הכיתוב "אבל אדוני השוטר, שתיתי רק כוס אחת!!") תקענו כולנו את הקשים ואת הראשים ושתינו. מה שאהבתי במיוחד במשקה הוא השילוב של מתיקות ועוקצניות (וכמובן שכולנו דגנו את סוכריות הגומי ספוגות המשקה ).
(הערה – לשולחן הוגשו גם שני משקאות בטעמי אניס, שאני לא מסוגלת לסבול, ולכן לא נגעתי בהם, אבל הפרזנטציה כמו כל השאר היתה יפיפיה. אחד המשקאות היה בעצם סורבה אלכוהולי, של אשכוליות אניס שהוקפאו בעזרת חנקן נוזלי, עוד טקס מקסים של חגי אברמוביץ).
הערה חשובה- יש גם קוקטייל נטול אלכוהול בשביל הנהג התורן, או בשביל מי שלא רוצה לשתות אלכוהול ועדיין רוצה להנות עם החברים.
ועם כל האלכוהול הזה צריך גם לאכול משהו, והמנות הן בשיטת הSHERING .
מה שטעמנו היה –
"נאצוס" – כירסום קטן (אין מחיר בתפריט) שהגיע עם שני רטבים קלילים – אחד יותר חריף, השני פחות, ככה לפתוח את התאבון ולהתחיל לאזן את האלכוהול.
"קרפצ'יו קרם חצילים" (47 שקלים) – פילה בקר נא, קרם חצילים מעושן וקונפי שום, שהגיע עם טוסטונים. מנה חמודה, קצת מלכלכת את הידיים (ולכן הגיעו מיד גם מגבונים – תשומת לב מצויינת של הצוות).
"פאני פורי" – הבחירה שלי מבין כל המנות – כיסוני בצק פריך ותבשיל חם של עדשים (28 שקלים). מרקם כייפי, טעמים הודיים טובים, עזבו אתכם מSHERING- הייתי מאמצת את כל הקערה לעצמי לבד. המנה באה עם הסבר מדויק של איך להחזיק את הכיסונים ואיך לאכול.
"סלט שורשים" – בצל בטמפורה, שורשים, איטריות סובה, נבטים וג'ינג'ר כבוש (33 שקלים למנה גדולה שמספיקה גם לשלושה). סלט עשיר מאד, טעמי מזרח מדוייקים בלי להיות מוגזמים. הגיע למקום השני אצלי.
"קארי אדום" – פילה בקר וחצילים מאודים עם סטיקי רייס (48 שקלים) – מנה נחמדה, אסיאתית, אבל בהשוואה לאחרות שאהבתי, זו התחברתי אליה פחות.
"יקיטורי סלמון" – בקרמל הדרים (44 שקלים) שיפודונים חמודים, הולכים טוב עם האלכוהול. באו עם סלט שורשים קטן אבל עם רוטב שונה מזה שבסלט הגדול – יותר מתקתק.
"פרנה קורדביף"- 2 לחמניות פרנה עם קורנדביף , כרוב כבוש, איולי חרדל ועגבניה (45 שקלים). מנה חושנית מאד, גם בטעמים וגם באכילה (כי אי אפשר לאכול את זה בצורה מנומסת וחייבים בידיים ). הבשר היה טרי מאד, החרדל לא השתלט, למי שלא מפחדת להרוס את הליפסטיק.
"תפוחי אדמה עם שום וגרידת לימון " (מחיר לא כתוב בתפריט). עוד משהו שהולך טוב עם האלכוהול. מה שאהבתי הוא החידוש- כי בדרך כלל התיבול של תפוחי אדמה כאלה הוא צ'ילי מסוגים שונים או רוטב שמנת. אף פעם לא חשבתי על אופציה של לימון.
שני סוגי פוקצ'ות הגיעו לסיום הפרק של האוכל (והחזרה לאלכוהול) – לחמאג'ון – פוקצ'ה עם תבשיל בשר טחון, קצת טחינה והרבה ירוקים ופוקצ'ה "ירוקה" עם פטריולת, פסטו עשבים וביצה עלומה (שתיהן ב41 שקלים). ההעדפה שלי הלכה לכיוון הירוקה, קודם כי אני מתה על ביצה עלומה, ושנית כי הבשר היה לי קצת כבד, בעיקר אחרי כל המנות שכבר אכלנו.
כרגע בתפריט החורף אין קינוחים אבל מי שמשתוקק למתוק יכול לבוא על סיפוקו בסורבה אלכוהולי שנרקח במקום, או בליקר מתקתק.
BLEND- כשר בשרי, רחוב הסיבים 47 פתח תקווה. חנייה בשפע בסביבה.
לאתר הבית – לפרטים והזמנות – http://blend.rest.co.il/
בתקופה האחרונה אנו שומעים הרבה על טרנד הצמחונות והטבעונות, למרות שזה בעצם קיים כל הזמן, ואנשים רבים חיים על תפריטים צמחוניים וטבעוניים מסיבות שונות – מאידאולוגיה ועד בריאות.
הבעיה היא שקיים המון חוסר ידע – נניח שאדם מחליט להיות צמחוני / טבעוני, או שילדים מגיעים הביתה ומכריזים על רצונם להמנע ממזון מן החי, איך נוודא שהם עדיין מקבלים את כל מה שהגוף צריך?
איך בעצם בוחרים מזון צמחוני/ טבעוני כדי שיהיה גם בריא (כי בסך הכל גם מנת צ'יפס ספוגת שמן היא טבעונית אבל לא ממש בריאה?)
לכאן נכנסת מכלל "רידמן", מכללה וותיקה ומוכרת שקיימת כבר 27 שנים והיא הגדולה והמקיפה , ולמעשה כמחצית מהמטפלים השונים ברפואה משלימה שפועלים היום, הם בוגריה.
"רידמן" פתחו עכשיו קורס חדש לציבור הרחב, בנושא "צמחונות וטבעונות" או ליתר דיוק- תזונה בריאה באמצעות צמחונות וטבעונות. בקורס, שכל מרציו ומדריכיו צמחונים או טבעונים, לומדים את כל ההבטים של תזונה בריאה צמחונית / טבעונית – כמו למשל ההבט ההסטורי של תזונה כזו, ההבט הרוחני – הצד הנפשי אנרגטי , תהליכי העיכול, השוואה מול מזון מן החי, הכרת מזונות ותכונותיהם, תבלינים וצמחי מרפא שמשלימים את התפריט, כולל חליטות ומתוקים טבעיים , איך לשמור על הבריאות ולהשלים חומצות שומן חיוניות, איך מתמודדים עם צמחונות וטבעונות במצבים של הריון, גיל מבוגר, ילדים, מניקות, אוכלוסיות חלשות ומחלות, איך משפיעה התזונה הצמחונית טבעונית על הגוף מבחינת מערכותיו השונות, מהם מזונות על, וכמובן גם סדנאות הכנת מזון בריא ומזונות ירוקים.
ׁ(בתמונות שמלוות פוסט זה- מטעמיה של השפית אביטל סבג).
ישנה אפשרות גם לקורס מורחב שמוסיף גם מוצרים שונים שמעשירים את התפריט, מחקרים לאריכות חיים באמצעות תזונה בריאה, ניקוי רעלים בדרכים שונות כמו חוקן וצומות, RAW FOOD, איך לשמור על המשקל באמצעות תזונה בריאה, איך לטפל במחלות שונות באמצעות תזונה כזו, ועוד.
הקורס הבסיסי כולל 60 שעות אקדמאיות (ב15 מפגשים כולל שתי סדנאות מעשיות), והמורחב כולל 120 שעות אקדמאיות בשלושים מפגשים. בסוף ישנה תעודת משתתף.
במכללת "רידמן" , שנוסדה על ידי סאלי רידמן ב1987, נכללים חמישה בתי ספר מקצועיים ותשעה קמפוסים בכל רחבי הארץ, כך שהגישה תמיד קלה ונוחה. במכללה מלמדים כ350 מורים בעלי שם שמתעדכנים כל העת בחידושים בתחום.
בסוף הלימודים ב"רידמן" ישנו גם גוף להשמת עובדים ללא תשלום שמחזיק בחוזי העסקה בלעדיים עם גופים כמו "רפואה כללית משלימה" וגופים מובילים אחרים.
בין הקורסים הנלמדים במכללה – בית הספר לרפואה טבעית אינטגרטיבית (נטורופתיה, תזונה טבעית, הרבליזם, הומאופתיה), בית הספר לפסיכותרפיה הוליסטית אינטגרטיבית (איזון גוף נפש, חוגים לאקדמאים, הילינג פסיכו-פיזי, וחוג חדש של התפתחות אישית ועבודת גוף נפש), בית הספר לתרפיות מגע (עיסוי, שיאצו, רפלקסולוגיה, טווינה, ורולפינג) וגם רפואת ילדים משולבת, אירוודה, מורים למחול מזרחי, וגם קורסים באקופרסורה, נשימה מעגלית, אירידולוגיה, ארומותרפיה, דמיון מודרך, אכילה רגשית, עיסוי ספורטאים, רוקחות טבעית, ריפוי בצבעים ועוד ועוד ועוד , באמת רשימה ארוכה מאד שעדיף לקרוא באתר של "רידמן" כי שם ישנם כל הפרטים המדוייקים. (http://www.reidman.co.il/)
(בתמונה למעלה – גב' סאלי רידמן – מייסדת ונשיאת המכללה).
במקביל ללימודים ישנה גם התנסות מעשית וקלינית במוסדות רפואיים רבים.
בהשקת הקורס פתחה לנו השפית אביטל סבג, שולחן ענק מלא מטעמים טבעוניים, כולל סוגי סושי, כריכים, רטבים, מרקים וסלטים רבים, וגם שוקולד מעולה עבודת יד.
(בתמונה למעלה – השפית אביטל סבג והשוקולדים).
אז למי ששוקל להפוך לצמחוני/ טבעוני, למי שרוצה לדאוג לקרוביו שרוצים לנהל אורח חיים כזה, למי שרוצה להרחיב אופקים בנושא תזונה בריאה, עכשיו ישנו הקורס המקיף ביותר, שנותן את כל המידע הנדרש.
נתחיל מהסוף – לא מדובר במסעדה. אז מה זה כן?
אוקי, אז מההתחלה.
בקצה אבן גבירול , במספר 192 שכן במשך שנים ארוכות בר שכונתי בשם "השכן". ואכן, כל השכונה, וגם מחוצה לה, היו באים לשתות משהו, לנשנש משהו ולהיות עם החברה ה"גולשים" (במלעיל) ששלטו במקום. אבל גם "גולשים" מתבגרים, ובעלי המקום החליטו לעשות שינוי, ולהפוך את המקום ל"בית יין עם אוכל טוב" – שבו אפשר לרכוש יין במחיר חנות, לקחת הביתה או לשתות במקום בתוספת כמה גרושים של דמי חליצה, וליד גם לאכול מנות שהן שידרוג למה שאנחנו מכירים כ"מנות בר".
על המלאכה הופקד השף עידן אבני (עם רזומה ב"רפאל", "הרברט סמואל" ומסעדות באוסטליה) והוא יצר מנות בסגנון "טאפס" עם טוויסטים מיוחדים וכמובן איכותיים.
המקום ממוקם שניה מפארק הירקון, כך שיש לו מצד אחד אורבניות תל אביבית, אבל היא מתרככת מהצד השני בחברת עצי הפרי והרבה אווירה .
הוזמנתי לטעום את האווירה הזו (וגם את המנות החדשות) עם חבורה עליזה של בלוגרים וכולנו התיישבנו בהתחלה בחלק העליון של המקום, שכולל הרבה פינות רביצה. כוסות קאווה הגיעו, ויחד איתן משקה מיוחד למקום – סנגריה קרה עם המון תפוחים מפנקים בפנים שגרמו לנו לא לשים לב לאחוזי האלכוהול.
קצת אגוזים ליד, קצת מינגלינג, ועוברים לקומה הנמוכה יותר, שם ערוכים שולחנות לקבלת האורחים. במקום אין תפריט יינות רשמי, יש קירות עם המון בקבוקים שמסווגים לפי סוגים – צבע, עוצמה, טעמים. אנחנו קיבלנו המלצה להתחיל את הערב עם יין לבן של "יקב אסף"- יקב ישראלי מרמת הגולן.
אגב- הערה – המקום איננו בעל תעודת כשרות אבל אין חזיר, אין פירות ים ואין מנות שמערבות בתוכן חלבי ובשרי. מה שכן, אפשר בהחלט להזמין מנה אחת בשרית ואחת חלבית ולאכול ביחד ואין כמובן כלים נפרדים. כל אחד לשיקולו ולאמונותיו.
לחם הבית- הדבר הראשון שאין מסעדה שפותחת ארוחה בלעדיו, סוג של פוקצ'ה עסיסית, שהוגש עם שמן זית וחומץ לטבילה (19 שקלים). עשה חשק לקחת אותו הביתה, וכן, יש אפשרות כזו, הסברים בסוף.
"טאטקי אינטיאס" היה מהמיוחדים של היום – עם אננס וסחוג מקסיקני (44 שקלים) – מנה שהפתיעה אותי כי הוזהרתי שהיא חריפה אבל בפועל היתה פיקנטית, מאד אהבתי את השילוב עם האננס. רעיון מיוחד.
חציל שרוף – עם טחינה אדומה וגבינת עיזים, שמן זית ופלפל שאטה חריף – (39 שקלים)- הגיעה עם טוסטונים. הרחקתי את חתיכות הפלפל כך שנמנעתי מחריפות. טעם ה"שרוף" היה עדין. אוכל אצבעות קלאסי- לקחת חתיכת טוסטון, למרוח עליה מהחציל (אגב, פרזנטציה יפיפיה) ולהחזיק ביד השניה כוס יין. (ההמלצה שלי – קאווה או לבן).
סלט פאפיה– עוף מתובל, עגבניות שרי, עשבי תיבול ואגוזי קשיו – (37 שקלים) – אחת משתי המנות האהובות עלי ביותר מהתפריט (לא כולל קינוחים כמובן). סלט מרענן מאד, מזכיר למי שביקר את תאילנד, הוזהרתי שמדובר בסלט חריף, אבל הוא בכלל לא. משהו שאני שוקלת גם לאמץ הביתה ברגע שאגלה בדיוק מה יש ברוטב.
בורצ'טה דג ים – במקרה שלנו דג מוסר, עם כוסברה, פרמז'ן, בציפוי טמפורה על רוטב רמולד – (43 שקלים). כאן הערה כללית – הרבה מהמנות מכילות כוסברה. אני מאד אוהבת כוסברה, אבל שווה לשאול למי שלא. מבחינת המנה עצמה- הרוטב החזיר אותי לילדותי במשפחה פולנית מסורתית, כשכל "קידוש" בבית הכנסת כלל את ממרח ה"לקס" הוורוד או הלבן. אין לי מושג מבחינת המרכיבים אבל זה מאד הזכיר לי . לחובבי קציצות הדגים.
טרטר דג – (במקרה שלנו סלמון, זה מתחלף)- קוביות דג מתובלות בשמן זית ופלפל על תבשיל מנגולד לימוני חם ועל הכל ביצה עלומה. (53 שקלים). במנה שלנו זו לא היתה ביצה עלומה אלא ביצה שבושלה שעות ארוכות בשיטה מיוחדת. ונשפכה בצורה מרהיבה כשחוררנו אותה. המנה עצמה היתה מעניינת- אהבתי את שילוב הטעמים, פחות את המרקם שהיה לי קצת רך.
ניוקי פטריות – ניוקי עבודת יד על קרם פורצ'יני, שמן כמהין, שימאג'י, פרמזן, אפונת גינה, כמהין ואגוזי לוז (42) – טעם עז של פטריות , למי שחובב – מעדן.
פולנטה– תירס טרי , אספרגוס ומחית כמהין (32 שקלים). בתפריט כתוב "בלי הסברים" והאמת, לא צריך הסברים. המנה האהובה עלי ביותר מכל התפריט. הטריות של התירס, העדינות והנימוחות בלי להפוך ל"מושי" יותר מדי, הקראנץ' של האספרגוס – מבחינתי לוותר על כל השאר ולקחת דלי של העסק הזה.
שתי מנות בשר חתמו את החלק המלוח של הארוחה-
נתח קצבים – על קרם תפוחי עץ, יין אדום ומנגולד אסיאתי (69 שקלים) – המנה שלטעמי היא הכי "ווליו פור מאני" – בשר עשוי מדיום (בתפריט המקורי כתוב ש"אורח שירצה את הנתח עשוי היטב ייענה בשלילה אבל בחיוך רחב" אבל מישהי מהחבורה שלנו בכל זאת ביקשה וקיבלה נתח קצת יותר צלוי). ליד הבשר היו עלי מנגולד ממולאים בסגנון פרסי עם אורז. קרם תפוחי העץ היה לי מיותר, התרכזתי בבשר המצוין. מילוי עלי המנגולד היה מתוק, איזן את כבדות הבשר.
המבורגר 80 גרם – נתח אונטרייב עם פטריות, יין אדום ואגוזים, מוגש בלחמניה עם איולי צ'יפוטלה וכל הירקות המקובלים (27 שקלים, שווה ביותר ). טעם אגוזי דומיננטי ומתיקות של ריבת בצל מעל. אני מעדיפה המבורגר יותר "נקי" – כלומר בטעם של בשר בלבד, אבל אני חייבת להודות שהאגוזים העשירו את המאסה.
וכאן הגיעו ההפתעות – מדי פעם, יוצאות מהמטבח הפתעות שמחולקות לכל יושבי המקום, וכאן יצאה מלצרית מהמעדניה שליד הבר, עם מגש ענק של חלבה, לפנק את כל היושבים. אחר כך היו גם פינוקים אחרים לכולם.
עברנו בחזרה לקומה העליונה שהתמלאה בנתיים בהמון יושבים שמחים וחוגגים, ושם על כוסית שרי קיבלנו עוד כמה מהמיוחדים של המקום.
ראשית- המעדניה- פינה ב"אל וסינו" שבה מוכרים גבינות, חלבה, פירות יבשים והמון דברים טובים, והם נעטפים בסוג של שקית הפתעות מנייר. היתרון של המיקום הופך למיוחד במיוחד – היות ו"אל וסינו" ממוקמת דקה מפארק הירקון, אפשר להגיע, לבחור יין, להרכיב סלסלת פיקניק של המון דברים טובים מהמעדניה, ולרדת לשבת ליד האגם באווירה רומנטית להפליא.
עוד אחת מההפתעות של המקום עברה לידנו – צ'ייסרים של ליקר בתוך כוסיות שוקולד מריר, שחולקו לכולם ככה בשביל הפינוק.
בתור קינוחים קיבלנו שלושה –
"קרם דה לה קרם של אדגר" – קרם מסקרפונה, סלט פירות עונתי בתיבול של נענע ובזיליקום (29 שקלים). המנה המרעננת של הקינוחים. ההסתייגות היחידה שלי היא כי אני לא אוהבת בזיליקום בקינוחים, אבל מעבר אליו (ולשמחתי לא היה הרבה ממנו), זה היה סלט פירות קצפתי כייפי. (אגב, מבחינת הגודל, כל הקינוחים מספיקים בהחלט לשני אנשים).
סופלה שוקולד עם סורבה ווניל וקראנץ' מלוח – (32 שקלים) – טוב, סופלה כמו שצריך, אפוי בחוץ, לוהט ונוזלי בפנים, גלידה קרה – מנה קלאסית ושוקולדית במיוחד.
למעשה, הייתי מצביעה על הסופלה כחביב עלי ביותר אבל אז הגיעה מנה שמכונה "קינוח בהפתעה" – שהיא למעשה "פרץ התרגשות או שגעון יצירתיות של השף לאותו יום" כפי שמוגדר בתפריט. פרץ ההתרגשות הפעם הפך למאפה שכלל בננות בוויסקי עם חלבת המקום, קראמבל וגלידה ביתית (28 שקלים). המאפה היה חם ומתוק בצורה שבתוכניות הבישול היו מגדירים כ"אוכל מנחם", הגלידה הקרה נמסה בעדינות על כל הכל, עונג לשמו. זו הפעם הראשונה שהייתי מוותרת על מנה שוקולדית בשביל מנה שאין בה בכלל שוקולד.
כשנפרדנו מהבעלים, אמרתי לו שהמקום מבחינתי "לא תל אביבי במובן החיובי של המילה"- כי ההרגשה היא ביתית שכונתית, לא מנוכרת וקרה כמו במקומות סנובים אחרים שנחשבים פופולאריים. כמות האנשים שחגגו שם עוד שעות ארוכות בהחלט יכולה להעיד על כך.
לדף הפייסבוק של "אל וסינו" – https://www.facebook.com/elvecino.winebar
בית הספר לקולינריה של משרד התיירות "תדמור" הוא מוסד וותיק, מוכר ומוערך שהוציא מבין שורותיו שפים ומלונאים ידועים ומצליחים.
השבוע חבר בית הספר למשרד התיירות, ולשגרירות צרפת, וחבר ל"שבוע צרפת" השני במספר, שבו שפים צרפתיים מגיעים לארץ כדי לשתף פעולה עם שפים ישראלים.
על השבוע ואירועיו כתבתי ב- http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/02/10/%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%98-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/
במקביל לשפים הצרפתיים המבוגרים שהגיעו, הגיעו גם תלמידי בית הספר הקולינרי הממשלתי הצרפתי, לביקור אצל עמיתיהם הישראלים – תלמידי התיכון הקולינרי "תדמור".
בין שאר האירועים שבהם השתתפו התלמידים היו סדנאות, השתתפות בתערוכת התיירות, וגולת הכותרת – קרב סכינים בין הצרפתים לישראלים. בראשות הקבוצה הישראלית עמד שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מזונאב, שאפה ביחד עם הקבוצה הישראלית באגט צרפתי. את הצרפתים הוביל דווקא ד"ר עוזי לנדאו , שר התיירות, שאפה ביחד עם הצרפתים חלה של שבת.
בתמונה- שגריר צרפת בישראל – מר פטריק מזונאב, השף המעוטר גיום גומז, והשר עוזי לנדאו מציגים את פרי עבודת שתי הקבוצות. (צילום דן בר דב)
על השיפוט היה אחראי השף המעוטר גיום גומז, שף ה"אליזה" שקבע לאחר התלבטויות שהתוצאה היא תיקו. מכיוון שכך, הומצא מאפה חדש בו במקום, ה"באגט-חלה" שהוגש לאורחי טקס הסיום של שבוע האירועים.
כמובן שבמקביל התלמידים הצרפתיים גם סיירו בארץ ונהנו מביקורים במקומות קדושים ובים המלח.
בערב הסיום הוצגו כל שיתופי הפעולה בין התלמידים הצרפתים והישראלים בידי מנכ"ל תדמור, מר צביקה שיפס, ועל רקע נגינתו של יונתן מילר (בעבר "כמו צועני") הוגשה ארוחה חגיגית שהוכנה על ידי השף שי ביטון וקורס אומנות הבישול 2 של 2013.
בתמונות – ה"חלה באגט", השף גיא פרץ ומנכ"ל תדמור צביקה שפיס.
בין הדוברים היה גם השף גיא פרץ, בוגר בית הספר שזוכה להצלחה רבה במסעדות ובהוצאת ספרי בישול, נציגי השגרירות וכמובן גם התלמידים שסיפרו על חוויותיהם בארץ.
בתמונות – קבוצת תלמידי הקולינריה הצרפתיים והתפריט של ערב הגאלה.
המנות שהוגשו היו יפיפיות וכללו
קבב לוקוס פיקנטי על עוגת חציל ופלפלים קלויים ברוטב רוי וטחינה ריחנית, מיקפא אשכולית וקמפרי (הם הפתעת סוכריות קופצות), קונפי שוק אווז ברוטב ערמונים ויין שהוגשה עם גראטן תפוחי אדמה פריך וזר ירקות הגינה, כל זה לצד סלט העונה, ולבסוף חגיגה של קינוחים שהוכיחו ש"פרווה" רק מדרבן להיות יצירתיים ולהוציא קינוחים על בסיס קדאיף, רחת לוקום, שומשום, פירות יבשים והמון הפתעות מרהיבות ומתוקות.
היינות שליוו את הארוחה היו תשבי קברנה סובניון, וברקן שיראז קלאסיק (שניהם 2012) עם הסברים על התאמתם למנות מאת המורה של קבוצת התלמידים הצרפתיים.
בתמונות – המנכ"ל צביקה שפיס מגיש שי לאורחי המשלחת הצרפתית. מימין, יונתן מילר שליווה את הערב בנגינתו.
אחרי שבוע כזה, וכל כך הרבה פעילויות משותפות בין צרפת וישראל, כל שנותר הוא לצפות בשקיקה לשנה הבאה. ארוואה!
אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב הידוע" שתמך ביישוב העברי, וטבע את טביעת ידו במושבה "זכרון יעקב". כשנפטר נבחרה רמת הנדיב לשמש לקברו ולקבר רעייתו, והתפאורה הפכה להיות גני הנדיב, על מנת שהמקום יהיה מקום שמח ולא מקום של עצב.
מילת המפתח של הגנים, מעבר לעיצוב היפיפה והחשיבה על כל פינה, הוא "אקולוגיה". הגן מתוחזק אקולוגית בהמון שיטות, מהשקייה באמצעות מים ממוחזרים, דרך עדר עיזים שמשמש כמכסחת דשא טבעית שגם נותנת חלב, ועד הסברים על "טביעת הרגל האקולוגית" – היא הנזק שמשאיר אחריו כל אדם על פני כדור הארץ במהלך חייו.
כדי להמחיש את חשיבות השמירה על הסביבה, אפילו פינות ההסברים פועלות על כוח הדוושות וכדי לשמוע הסבר צריך לעבוד…
הכניסה היא חינמית, וכל מבקר צופה בסרט על המקום (לקבוצות – בתיאום מראש) שמוקרן כל חצי שעה ואחר כך הוא חופשי לטייל בפינות החמד של הגנים – גן דקלים שמכיל זנים מכל העולם, גן מפלים בסגנון איטלקי שצופה אל נוף משגע של הים התיכון, גן ריחות שמאפשר גם לכבדי ראיה להנות מהגן באמצעות טעימה והרחה של צמחים שמסודרים בגישה ידידותית למי שלא רואה, מסלולי הליכה עם שפע של פינות רומנטיות שמאפשרות התנתקות מהסביבה העירונית, וגם חנות "באופן טבעי" שכוללת מתנות בהשראת הטבע- מבתי ציפורים , דרך מוצרים ירוקים, ממוחזרים וסולריים, כלים ואביזרים לגינון (כולל לילדים במידות קטנות וצבעוניות), ערכות שתילה ועציצים, פריטי עיצוב של אמנים מקומיים ועוד.
בגנים יש גם אירועים מיוחדים כמו קונצרטים, ובאפריל יערך פסטיבל יין גדול לכבוד 60 שנה לגנים ו80 שנה למותו של רוטשילד.
אהבתי לראות את הפריחה היפיפיה, ליטפתי את העיזים שבעדר (ויש המון גדיים קטנים, כמו גן ילדים מופרע שצוהל לכל עבר), עברתי על הפינות שבוחנות אותי ואת המודעות האקולוגית שלי – ואני שמחה לציין שעברתי בהצטיינות, בעיקר בסעיף ה"אל תקחו שקיות פלסטיק בסופר, במקום זה השתמשו בתיקים ממוחזרים", ובעיקר נשמתי את הבושם של הפרחים (וזה אחרי שצילמתי מאות תמונות בזום קרוב במיוחד, כי לא יכלתי להחליט מה לצלם קודם).
לזוגות אוהבים, למשפחות, לאנשים חובבי טבע והסטוריה.
אתר הגנים – http://www.ramat-hanadiv.org.il/
בקצה המסלול של גני הנדיב עומדת מסעדת "מטעים" – מסעדה חלבית כשרה, עם אג'נדה מיוחדת. כמו "ליליות" בתל אביב, גם "מטעים" מפעילה מיזם חברתי לשיקום נוער בסיכון בחסות קרן דואליס, שמכשירה נוער שנשר ממסגרות חינוך למקצועות המסעדנות, בליווי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית.
פתחנו את הארוחה בכוס מימוזה – מיקס של תפוזים עם קאווה, ככה בשביל מצב הרוח.
אחר כך החלו להגיע מנות, תחילה מתפריט הראשונות ואחר כך מהעיקריות.
אנחנו קיבלנו
לחם הבית – פוקצ'ה – 14 שקלים, במרקם שהזכיר לי פריקסה טוניסאי עסיסי.
מרק הבית – קיבלנו דוגמית כדי לא להתמלא, של מרק עדשים עשיר מאד (מנה גדולה, באמת גדולה, עולה 30 שקלים). אהבתי את העושר.
סלט ירוק עם פרי – קיבלנו צלחת של חסות, עלי בייבי שהוקפצו ברוטב וינגרט הדרים ואגוזי מלך (47 שקלים בתפריט). למעלה היו חתיכות פרי , נדמה לי חבושים , מקורמלות. למי שרוצה משהו קליל ובעיקר ירוק, זו בחירה טובה. (אני מעדיפה סלט כתוספת למשהו נוסף).
סיניה חצילים – חציל קלוי על בורגול עם טחינה חמה עם סלט פיסטוקים , חמוציות ועלי בייבי (56 שקלים). –המנה הנבחרת שלי – בורגול עם טחינה חמה מאד משביע, עשיר, הפרדתי קצת מעלי הבייבי כדי למצוא קודם את החצילים , הירוק קירר את כל המנה.
קרפצ'יו סלק היה המנה האחרונה – פרוסות סלק חי עם פסטו, אגוזי לוז, ריקוטה ופילטים של תפוז (34 שקלים בתפריט). הדקיקות של פרוסות הסלק עדיין שמרו על הקרנץ' שלו, וריקוטה תמיד קונה אותי. מנה מרעננת.
לקינוח קיבלנו שני טעמים שונים- דוגמית של עוגת גבינה פירורים עדינה שלא מוזכרת בתפריט אז אין לי מחיר, ומנה עזת טעמים יותר- טארט טאטן עם גלידת ווניל ונוכחות קרמלית דומיננטית (34 שקלים). המנה מספיקה בהחלט לשניים.
אחרי טיול בגנים מפתחים בהחלט תאבון, ו"טעמים" נותן מענה משביע מצד אחד, וקליל מצד שני (בגלל החלביות) , עם מבחר גם לטבעונים (מנת החצילים למשל היא מנה טבעונית ומסומנת ככזו בתפריט).
אהבתי גם לגלות פרט קטן אך חשוב עבורי- בשירותים יש עמדת החתלה מסומנת גם בשירותי הגברים ולא מקבעת את הנשים בלבד כמטפלות בתינוקות.
אז שוויון יש, אג'נדה חברתית יש, שירות מצוין יש, אוכל שמתאים לכולם, גם למי שמקפיד על כשרות, צמחונות, טבעונות וכדומה והכל בנוף מקסים.
לאתר המסעדה – http://www.ramat-hanadiv.org.il/content/generalpage/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D
ישראלים רבים שומרים על כשרות ולא יאכלו מנה חלבית אחרי מנה בשרית. הבעיה היא שהרבה מהמתוקים והעוגות פשוט יוצאים לא טעימים בגירסת הפרווה שלהם. לנישה הזו נכנסת המזולה, שהיא לא רק טעימה יותר ממרגרינה, היא גם בריאה יותר.
כדי להיווכח במו פינו שמזולה יכולה להחליף חמאה בצורה טובה, הוזמנו לסדנת אפיה בניצוחה של הבשלנית פסקל פרץ רובין, שהדגימה לנו מנות רבות – מתוקות ומלוחות, שבהם המזולה משמשת במקום שמן, במקום חמאה, ובוודאי ובוודאי שבמקום מרגרינה.
בתחילה כיבדה אותנו פסקל בגירסה שלה ל"בואיקוס" הבולגרי, כשאת טעם החמאה השיגה באמצעות "מזולה בטעם חמאה" כך שיצאו לה מאפים פריכים, שאף אחד לא היה חושד בהם שהם פרווה לחלוטין.
בהמשך היא גם כיבדה אותנו במקלות פריכים משני סוגים, שני סוגי בצקים (אחד פריך ואחד דמוי בצק עלים) עם תיבולים שונים ,גם הם מבוססים על "מזולה".
בסדנה עצמה פסקל הכינה שלוש מנות –
לחם פסטו בצורת שושנים שהוכן עם "מזולה בטעם חמאה" ויצר מאפה גם טעים וגם יפיפה להגשה (פסקל אפתה אותו בסיר פלא כמו עוגת שושנים).
מאפינס ירקות – הפעם חלביות, עם גבינות שונות כשהמזולה מחליפה את השומן במאפים.
עוגת פרג עם ציפוי שוקולד- בשימוש עם "מזולה לאפייה" שהופכת את העוגה לעסיסית וגבוהה, ועם זאת פרווה כך שניתן להגישה לקינוח ארוחה בשרית.
בדרך קיבלנו גם טיפים של פסקל – כמו –
כשקורצים צורות מבצק, את יתרת הבצק לא צריך לאסוף שוב לכדור ולרדד שוב אלא ניתן לאפות כמו שהוא ,בצורות האבסטרקטיות שנוצרו, וכך ליצור קישוטים יפים למנות (כמו לתקוע בצק אפוי בצורות מעניינות על דיפ למשל).
טיפ נוסף היה – אם צריך להקציף חלבונים לחוד וחלמונים לחוד, רצוי להקציף קודם את החלבונים בקערה נקיה, ואז אין צורך לשטוף אותה ואפשר להקציף עליה את החלמונים. ההפך כמובן אי אפשר.
לאחרונה יצאו לשוק שני מוצרים חדשים של "מזולה" – מזולה בטעם טבעי ללא מלח, ומזולה בטעם חמאה. כל מוצרי "מזולה" עשירים בשמן קנולה ובאומגה 3 ואומגה 6, לא מכילים שומנים מוקשים, לא מכילים כולסטרול ויש בהם פחות שומן רווי מכל מרגרינה או חמאה, ופחות מאחוז אחד של שומן טרנס.
מוצרי "מזולה" נמכרים בכל רשתות השיווק.