אני אף פעם לא הייתי זקוקה לתירוץ כדי לאכול שוקולד. "זה טעים" היתה סיבה מספיקה. גם כשהכנתי קינוח או ממתק כלשהו משוקולד, תמיד ידעתי שצריך לקנות כמות כפולה כי איכשהו זה "נעלם" בדרך לסיר. (וזוכרים את הסצינה ההיא ב"בית של פיסטוק" כשפיסטוק ורגע מנסים להכין עוגת שוקולד אבל תוהים מדוע לא לאכול את השוקולד ככה וזהו?)

בכל מקרה, שבוע השוקולד חל השבוע, ופורים בפתח על שלל משלוחי המנות שלו, וכמובן החורף שתמיד גורם לנו לחפש משהו מתוק, והכל ביחד היווה סיבה מצויינת לנסות את פינוקי השוקולד של "כרמית" מסידרת "אגו".

אני אוהבת את המסר של "אגו" – מותר לך לדאוג לעצמך, מותר לך לאהוב את עצמך ומותר לך לרצות לפנק את עצמך, בניגוד לאתוס הפולני של "אני מקריב את עצמי למענך " וההמשך שלו "ואתה לא מעריך את זה". ומה אם לא שוקולד לפינוק האולטימטיבי?

מה שנחמד בסידרת "הפינוקים" היא האופציות הרבות – ישנם טעמים שונים בדרגות שוקולדיות שונות, ויש גם אפשרויות רבות שאפשר לעשות עם המוצרים – מנשנוש , דרך קינוח ועד אפיה מושקעת.

אני ניסיתי את הביגלה המצופים (שנבחרו למוצר השנה 2012 בקטגוריית חטיפים מתוקים)- ניסיתי את הבייגלה המצופה שוקולד חלב, מצופה שוקולד לבן ומצופה שוקולד מריר חלבי (כן , אני יודעת, קשה להיות בלוגרית, אבל השתדלתי…). בעבר לא היה מקובל לשלב מלוח ומתוק ביחד, ולשמחתי עכשיו זה נפוץ כי המליחות מדגישה את המתיקות (ומדובר במליחות עדינה). בתור שוקוהולית העדפתי את הציפוי האחרון – של השוקולד המריר החלבי.

הוופלים נחמסו לטובת צבא הגנה לישראל – היו שם אצבעות וופל בציפוי שוקולד חלב ומילוי קרם אגוזים שאם הייתי זוכה לטעום, הצבא היה צריך לצעוד על קיבתו ולא על הוופלים, ואצבעות וופל במילוי קרם אגוזים מצופות שוקולד לבן, ובסידרה יש גם מילוי דאבל שוקולד (איך פספסתי את זה?) ומילוי קפוצ'ינו.

בסידרת "פינוקי השוקולד" יש כמובן גם טבלאות שוקולד- מארזים של טבלאות שוקולד לבן ושוקולד מריר (שאני הולכת לעשות מהם מוס שוקולד קל, טעים, פרווה ומתאים לכל הזדמנות – מתכון פה למטה) ופצפוצי שוקולד צ'יפס של "כרמית שף" שהולכים להפוך לעוגיות ולהצטרף למשלוחי המנות שלי. (יש גם שוקולד חלב ושוקולד מריר/חלב ללא תוספת סוכר).

כל המוצרים של "כרמית" הם בהשגחת בד"ץ העדה החרדית כך שגם אם אתם אישית לא מקפידים אבל צריכים לתת משלוח מתוק וכייפי למי שכן מקפידים, אתם מסודרים.

האתר של "כרמית" – http://www.carmit.co.il/

והמתכון למוס שוקולד עשיר, פרווה, מתאים גם לפסח בהיותו נטול קמח (וכמובן מתאים גם למתנזרים מגלוטן), מהיר הכנה ומספק כמות יחסית גדולה של מנות היות ומדובר במוס עשיר מאד שאי אפשר לאכול ממנו הרבה.

המצרכים:
200 גרם שוקולד מריר שבור לחתיכות
4 ביצים מופרדות לחלמונים וחלבונים.

כן, יש רק שני מצרכים !!!

אופן ההכנה –
ממיסים את השוקולד על אש נמוכה בעדינות.
מסירים מהאש.
מוסיפים במהירות 4 חלמונים אחד אחרי השני תוך בחישה בכף עץ . חשוב לערבב מהר כדי שלא יהפוך לחביתה בגלל החום.
מקציפים את 4 החלבונים עד קצף נוקשה ומוסיפים בעדינות בתנועות קיפול לשוקולד.
מחלקים לקעריות ומקררים.

בתאבון ופורים מתוק ושמח!!

לשתי מסעדות היוקרה של השף גיא פרץ – "גספאצ'ו" באשקלון ו"קונפי" בחיפה, נולדה במזל טוב אחות קטנה בשם "אנדיב" שממוקמת במלון החדש דנדש WEST על חוף הים באשדוד (רחוב הטיילת 21, חוף לידו).

המסעדה כשרה, כמו כל מסעדותיו של פרץ, כוללת 80 מקומות ישיבה, עוד 40 על טרסה, ועוד שני חדרים פרטיים לאירועים של עשרים ושלושים איש, ומהווה מקום לטווח רחב של טעמים – מארוחת שף מלאה ועד טאפסים בליווי משקה מתוך מבחר עשיר של אלכוהול.

הוזמנו ל"אנדיב" רק שלושה ימים מיום פתיחתה (ופתיחת המלון) ועוד לפני שהאתר של המסעדה עלה לרשת, כל השולחנות מסביבנו היו תפוסים, מתוכם הרבה חובשי כיפות ששמחו למצוא עוד אופציה כשרה ברמה גבוהה.

פתחנו את הערב בקוקטייל מתוך תפריט המשקאות. אנו בחרנו ב"קוסמופוליטן" עדין (וודקה, טריפל סק, סאואר ואוכמניות ) – 42 שקלים בתפריט לקוקטיילים.
במקביל התחילו להגיע מנות מתוך תפריט ה"נגיעות קטנות לחימום החיך".
ראשית הגיע לחם הבית שכלול אוטומטית ומגיע לכל שולחן. זה היה לחם מבצק ספינג' שנאפה על לבנים והוגש עם מטבלים שונים, חלקם חריפים.
(הערה כללית – יש כמה וכמה "הפתעות" חריפות בדרגה זו או אחרת, שווה לשאול למי שלא אוהב חריף. כך למשל אני ראיתי רוטב ירוק באחת המנות והנחתי שהוא טחינה ירוקה, ורק לאחר שטעמתי הסתבר שלקחתי מנה די גדולה של וואסבי…)

המנות הבאות היו :
– "סביצ'ה ים תיכוני" – פילה בס קצוץ, ירקות טריים, בצלים וכוסברה בלימון סחוט ושמן זית – 34 שקלים בתפריט. מבין ה"נגיעות" זו היתה אחת המנות שאהבתי מאד, בעיקר כי אני מאד אוהבת כוסברה, ואהבתי את הרעננות של המנה שהוגשה על קרח.
– "ארטישוק בלימון" – נתחי ארטישוק בווינגרט לימון חם, שום קלוי וכוסברה" – 32 שקלים , היו המנה השניה שאהבתי, שוב , כי אני פריקית של כוסברה, ולמרות שארטישוק הוא לא הבחירה הראשונה שלי, הלימון עשה לו ממש טוב.

אבל – אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת מתוך ה"נגיעות" – זה ללא ספק היתה המנה הכי "פשוטה" בתפריט ה"נגיעות" – "פלחי סלק חם, עלי אנדיב, בלסמי מצומצם, שבבי שום קלויים ושמן זית מעולה" ב28 שקלים , כי הסלק הזה הוא השיחוק של המסעדה – סלקים שניצלים בשלמותם אחד אחד, מתובלים, ומצטרפים לכמה וכמה מנות. הסלק הופך למתוק כמו סוכריה נימוחה. מבחינתי קערה שלמה של סלקים וזהו.

עוד מנות מתפריט ה"נגיעות" שהוגשו היו –
"חציל אנדלוסי" קלוי בגריל על קרם אריסה, שום קונפי ולימון כבוש (28 שקלים) , ו"פלפלים חריפים צלויים בגריל" עם שמן זית, שבבי שום ומלח חם (22 שקלים) שלא העזתי לנסות. אחרים אמיצים יותר אמרו ש"חריף, באמת חריף".

הדף הבא בתפריט היה "ראשונות בגירסת השף" ומתוכו טעמנו שתי מנות –
"קרפצ'יו סינטה צרובה" – עם שמן זית, פלפל גרוס, מלח ים ובלסמי מצומצם (48 שקלים )
וההעדפה שלי – "סלט אנדיב" באותו מחיר, שכלל קודם כל את הסלקים המתוקים, פקנים מסוכרים, בצל סגול, עלי בייבי, שקדים ווינגרט..

אחרי כל המנות הראשונות התחיל להגיע מבחר מהמנות העיקריות:
– "פרגיות בסילאן" – פרגיות בגריל עם סילאן, רוזמרין, שום ותמרים על בטטות פריכות (82 שקלים) – מנה שפחות התלהבתי ממנה כי היתה בסך הכל די צפויה.
– "רוסיני דה שף" – (149 שקלים) – פילה בקר עם כבד אווז צלויים בגריל ומוגשים לצד בטטות צלויות, בצלצלי שאלוט, קונפי שום ורוטב יין אדום" – יש לי קצת בעיה מצפונית עם כבד אווז. מנה מפוארת.
– "אנטריקוט" – סטייק ורד הצלע (109 שקלים) – צלוי בגריל עם תפוחי אדמה פריכים, קרם דיז'ון ושום קונפי- הבחירה של הבלוגרים מבין כל המנות העיקריות, צלוי , עסיסי ובלי שיטשטשו לו את הטעמים עם כל מני תוספות.
– " אסאדו" על העצם (98 שקלים), בניחוח ברביקיו קרמל מעושן, על מצע קרם שורשים . היה בסדר, אנחנו עדיין העדפנו בגדול את האנטריקוט.
– "בייבי צלעות טלה" – (139 שקל) – צלעות טלה צעיר צלויות בגריל בניחוח פלפלת וטימין לצד ירקות שורש פריכים, קונפי עגבניות ורוטב יין אדום. מנה שקיבלה אצלנו את המקום השני לאחר האנטריקוט.
והערה- לטעמי גם תפוחי האדמה הקטנים הצלויים וגם הפירה היו טיפה מלוחים. שף מאוהב?

מתוך תפריט הדגים קיבלנו לטעום מנת "פילה בס בטחינה" (93 שקלים) – פילה גדול ועבה, על לב חציל קלוי, עם סלקים צלויים, קונפי עגבניות ובצל ירוק. למי שרוצה דג ולא בשר, זו אופציה.

הדף הבא של התפריט היה האחרון מבחינתנו – (היתה אופציה לשתיה חמה אבל יש לזכור שזו מסעדה כשרה כך שמדובר בקפה ללא חלב או בתה לסוגיו) – הקינוחים כמובן.
תמיד יש לי חשש מקינוחים במסעדה כשרה – קשה מאד לעשות קינוח שיהיה טעים ולא יכיל חלב או חמאה או שמנת, או גרוע מזה, קינוח שינסה לעשות חיקוי של חמאה או שמנת.

מחירי הקינוחים נעים בין 36-40 שקלים בתפריט ואנו קיבלנו:

"טריפל שוקולד" – מגנום שוקולד קינמון (כדור שוקולד שבתוכו נעוץ מקל קינמון), טרפלס וויסקי ומקרון שוקולד. בצלחת שלנו היו מקרונים ירוקים. מנה יפה, השוקולד לא מרוכז מאד.

"קדאיף חלבה" – סלסלות קדאיף פריכות , עם גלידת ווניל (פרווה, כמעט ולא מרגישים), חלבה מוקצפת, פיסטוק גרוס, טחינה גולמית וסילאן – למי שרוצה מתיקות אבל לא מוגזמת, עם קרנצ'יות של האגוזים.

"מילפי קוקילידה" – שכבות עוגיות קוקילידה ביתיות עם סורבה קוקוס , ברוטב שוקולד אספרסו חם – מנה שקצת איכזבה אותי כי הסורבה היה רך מאד, וכשלחצנו עם הכפיות על העוגיות כדי לשבור אותן, הן מעכו את הסורבה והכל הפך למרק אחד על הצלחת. לטעמי העוגיות צריכות להיות רכות יותר והסורבה מוצק יותר.

ושתי המנצחות שלנו –
הראשונה היתה מנת סיגר שלא תאמה כל כך את המתואר בתפריט – בתפריט היה כתוב "סיגרים פריכים במלית פיסטוקים, בניחוח ציפורן וקינמון, מונחים על סורבה קוקוס" . בפועל קיבלנו סיגרים ממולאים בתמרים, על גלידה (פרווה אבל ממש לא מורגשת במקרה הזה) של פירות יער עם רוטב פירות יער מעל. אני שמחה שהמנה לא תאמה את המפורט בתפריט מכיוון שהשילוב הזה היה מנצח – הקרנצ'יות של הסיגרים, החמצמצות של פירות היער, המתיקות של מילוי התמרים.

הפתעת הערב היתה מנה כביכול פשוטה – "גרניטה פסיפלורה" – קרח גרוס בניחוח פסיפלורה ועלי נענע בשילוב פלחי פירות עונתיים משתנים". הצלחת היתה עשירה וצבעונית, והפירות הונחו על סוג של משהו בין ברד גדול למרק קר. כשסיימנו לנשנש את הפירות עם הקרח, מזגנו לכוסות את ה"מרק" שנשאר והפכנו אותו למשקה מרענן.

בתקופה הקרובה פותח גיא פרץ רשת חדשה בשם "ג'יי קפה" שתהיה כשרה, חלבית ותצפה אל אגם מלאכותי על גבעה, מול הים באשדוד. בנתיים אפשר לטעום את "אנדיב" ואחיותיה הוותיקות יותר , כל אחד לפי טעמו.

במסגרת הטיול בצפון הגענו להתארח ולטעום במסעדת "בנחלה" בנהריה.

את פנינו קיבל זיו הבעלים, שהוא נצר למשפחה שמנהלת את המקום שהוקם לפני שבע שנים, ומנוהל קולינרית על ידי שף עומרי שחר- השף של יערות הכרמל. הקונספט-  תפריט שמשתנה פעמיים בשנה לפי העונה- חורף וקיץ, מטבח אקלקטי שמתחייב לשלושה דברים- אווירה טובה, אוכל טוב ושירות נעים, כמו גם חומרי גלם איכותיים ויד טובה במטבח. צוות המסעדה עובר הכשרות שונות והאוריינטציה היא משפחתית. במסעדה לא משתמשים במוצרים קפואים וכמובן לא משומרים.

אנחנו הגענו בהרכב מעניין של סועדים רגילים, צמחונים, טבעוניים, שומרי כשרות לייט (המקום איננו כשר ומערב בשר וחלב, אך אין בו חזיר או פירות ים), וכן שומרי דיאטה ואפילו ילד אחד, ובסוף הערב לא היה אחד שיצא רעב, לכל אחד נמצא פתרון טעים ומשביע.

התחלנו עם יין אדום מיקב עבייה ביחיעם, משני סוגים, אחד קל יותר ואחד כבד ודומיננטי יותר. במקביל הוגש גם שרדונה של "גמלא".

שימו לב- המנות בתמונות הן מנות מוקטנות שהוגשו בגודל זה כדי  לא לפוצץ לגמרי את הבלוגרים. רק הקינוח האחרון היה בגודל טבעי. עוד הערה- חלק מהמנות שקיבלנו לא מופיעות בתפריט באתר ולכן אין לי מחירים.

לחמי הבית הגיעו ביחד עם חמאה, ככה בתור התחלה (14שקלים)  ,ויחד איתו כוסית של מרק כרובית עם פקנים מסוכרים. אף פעם לא טעמתי את הקומבינציה הזו, מאד מיוחדת ומתקתקה.

(בתמונות למעלה- משמאל מרק כרובית, מימין פטה כבד, למטה משמאל פיתה ממולאת ומימין סלט הבית).

פטה כבד עם קונפיטורת עגבניות שרי היה רך ונעים, בעיקר בגלל העובדה שהוא חלבי (42 שקלים בתפריט למנה בגודל רגיל), ויחד איתו קיבלנו גם טעימה של פיתה דרוזית במילוי בשר טלה עם טחינה לבנה וצנוברים (44 שקלים). קשה לי להחליט מבין שתיהן, שתיהן היו קלות מאד (וטלה יכול להיות שתלטן לפעמים).

במקביל למנות האלו, הצמחונים שבחבורה קיבלו "סלט הבית" שכלל חסות, כרוב, סלק, בצל ירוק, עגבניות שרי וחמוציות בווינגרט תפוחים ודבש ועיטור שקדים מולבנים (56 שקלים בתפריט) וטענו שמדובר בסלט מאד מרענן. אני אישית מעדיפה לאכול במסעדות דברים יותר מסובכים מאשר סלטים, אבל לצמחונים זו בהחלט מנה טובה.

סביצ'ה סלמון עם אננס (וגרגרי רימון!!) היה הבא בתור והיה נחמד, אבל העדפתי את הדג הבא שהגיע- פילה מוסר בתנור על מצע לאבנה בצירוף סלטון עגבניות שרי וזיתי קלמטה . לאבנה בהחלט מחמיאה למוסר.

כדי לרענן את החיך קיבלנו שוט של "בלמנג'ה" – גרניטה של מלון ונענע שלעיתים מוגש עם אלכוהול. קצת היה לי קשה להתחבר לשילוב הטעמים של מלון ונענע, אולי בצירוף אלכוהול ההרגשה היא אחרת.

(בתמונות – למעלה משמאל – בלמנג'ה, למעלה מימין פילה מוסר, למטה משמאל סביצה, למטה מימין סינטה על ריזוטו)

אחרי שניקינו את החיך הגיעה הסינטה – שהוגשה על מצע ריזוטו על בסיס חלב קוקוס . הסינטה היתה טובה מאד. הריזוטו (שהצמחונים קיבלו בגודל גדול יותר, ללא הבשר) גרם לי לחילוקי דעות עם חבריי הצמחונים – כי אני עדיין מעדיפה ריזוטו על בסיס גבינות, והם טענו שהניחוח האסיאתי של חלב הקוקוס מחמיא לאורז.

ואז הגיע הזמן לקינוחים ,ומצעד בלתי נגמר התחיל להגיע עם המלצרית שבהתחלה עוד שאלה "את רוצה גם את זה וגם את זה? " אבל הבינה מהר מאד שהתשובות שלי תמיד יהיו חיוביות אז חבל לשאול.

(בתמונות – משמאל פילו עם קרם חלבה, מימין סורבה תות וסוכריות קופצות)

קיבלנו בהתחלה ארבעה קינוחים בגודל מוקטן –

קרם ברולה שהיה אחד משני המצטיינים של הערב, עם משטח עליון קריספי זכוכיתי מתגרגר בשיניים, וקרם תחתון לא מתוק מדי – 36 שקלים בתפריט, פרח פילו עם קרם חלבה, גנש שוקולד ושברי חלבה, לחובבי החלבה, עוגת גבינה אוסטרית בליווי סורבה תות (36 שקלים), ומנה חמודה מאד של סורבה תות שהוגש כארטיק קטן, שהיה טבול בסוכריות קופצות שהפכו את כל יושבי השולחן לילדים לרגע.

בתמונה- קרם ברולה.

אבל – אז זיו שאל את השאלה הגורלית "יש גם קינוח שוקולד, מי רוצה?" והנפנופים הנחרצים שלי הביאו לצלחת מפוארת לנחות מולי, ובתוכה מנה המכונה "שיה " על שם הקונדיטורית שכללה תחתית קרנץ', מילוי קם ברולה, שכבות מוס שוקולד וציפוי גנאש שוקולד. וכן, זה מושחת כמו שזה נראה. הדבר הזה היה טעים ,אין לי הגדרה אחרת לאורגיית השוקולד שהתרחשה לי בפה. זו המנה היחידה שנראה לי שהוגשה בגודל טבעי, והיא בהחלט מספיקה לשניים בגלל עושרה.

בתמונה – "שיה"  – שוקולד בומב.

זיו עדכן אותנו שבעוד כחודש ייפתח במקום גם מרחב לאירועים.

במסגרת השירות לילדים, יש במקום שבעה דונם של דשא, מתקני משחקים ,בסופי שבוע גם מתקנים מתנפחים ולעיתים גם ליצנית. בערב האווירה יותר רומנטית.

אתר המסעדה: http://www.banahala.co.il/

כתובת המסעדה: יצחק שדה 17 , שכונת רסקו, נהריה.

חניה צמודה נוחה וחינמית.

מגדלי עזריאלי, שישי בצהרים, "בית האוכל האיטלקי הכשר- טרנטינו" כפי שכתוב על השלט.

הוזמנתי להתנסות במנות החדשות שהרכיב שף יהודה גינסבורג, עם ההמלצה "תבואי עם ילדים כי יש מנות ילדים מיוחדות". ה"ילד" שלי כבר גבר בוגר, ונכדים עדיין אין לי, אז גייסתי חברה (להלן א' הגדולה) ואיתה את הבת המקסימה שלה (להלן א' הקטנה) והתיישבנו במסעדה.

המקום מעוצב באווירה איטלקית ייחודית, ובצורה כזו שיהיה מנותק מהמולת הקניון וכולל חלונות גדולים הפורסים את תל אביב הסואנת מתחת. הסניף הוא חלק מרשת "טרנטינו" בבעלות איש העסקים איציק אדרי, והוא הסניף הכשר היחיד ברשת, וגם היחיד שהוא חלבי בלבד, עם תפריט מועשר למשל בתוספת של מנות דגים שונות ומקוריות.

מנהלת המקום הסבירה לנו כי היות והסניף משרת הרבה מעובדי המגדלים בסביבה, והם סועדים קבועים, יש תפריטים משתנים כדי לגוון במנות חדשות ומפתיעות. הומלץ לנו לנסות את מנות הדגים, בעיקר את מנת הדגל   – פילה סלמון טרי בחמאה לימונית עם פטוצ'יני בצד, כשאפשר לבחור כל פסטה וכל רוטב כך שאפשר במקביל לטעום גם מבחר מהפסטה, רק שאני כבר ננעלתי על דברים אחרים בתפריט, כך שאת המנה הזו אני אשאיר לפעם אחרת.

מה טעמנו-

"סופלי". הצוות המליץ על המנה שהיא – "כדורי ריזוטו במילוי גבינת מוצרלה , מתובלים, מטוגנים ומוגשים עם רוטב צ'ילי ולימון כבוש פיקנטי" (39 שקלים לארבע יחידות, שרשומות בתפריט כ"חובה לנסות!!!!!". (סימני הקריאה במקור).  מדובר במנה חמודה מאד, הכדורים הגיעו לוהטים, מבין שתי מנות הפתיחה, זו היתה הפיבוריטית שלי.

"פוקצ'ת קפרזה"– מאפה לחם שעליו עגבניות, בזיליקום ומוצרלה (33 שקלים). למעשה, כמו שאני תמיד עושה במסעדות, רציתי להזמין את לחם הבית (18 שקלים) אבל המנהלת שכנעה אותי לנסות את הפוקצ'ה. זו מנה שאפשר לחלק לשני מנשנשים מבחינת הגודל, היתה לי קצת חיוורת, הייתי נותנת לה עוד טיפת זמן אפייה ועוד זרזיף שמן זית, הגבינה היתה איכותית.

(משמאל הסופלי, מימין הפוקצ'ה)

לעיקריות הזמנו שלוש-

לא' הקטנה ארוחה ממבחר ארוחות הילדים (מבחר של ספגטי/פיצה/פישבורגר עם צ'יפס, קינוח של מזרק שוקולד או גלידה של בן אנד ג'ריס, ושתיה קלה לפי בחירה – 47 שקלים בתפריט). מבין השלוש בחרה א' ה'קטנה במנת הדג והוזהרה שמדובר בפיקנטיות קלה. זה לא הרתיע אותה וכשהמנה הגיעה היא מסרה שזה לא ממש פיקנטי. אני טעמתי ולא הרגשתי בכלל פיקנטיות. ניכר היה שהמנה מוטעמת לילדים. מה שהפתיע אותי היה הגודל, המנה היתה גדולה גם לסועד יותר מבוגר ואין לי מושג איך ילד יכול לסיים אותה. המלצה שלי – במנת הבורגר רצוי מראש לחתוך את הלחמניה לשתיים, ואם אפשר גם לשים תחתית נייר מתחת לכל חצי לאחיזה, מכיוון שידיים קטנות שמנסות לאחוז המבורגר גדול בלי תחתית, זה מתכון להתפרקות על הצלחת.

יחד עם המנה הגיעה גם חוברת צביעה ופעילות חמודה של המקום, עם כמה טושים שלצערנו לא פעלו כל כך טוב, המלצה שניה שלי – עדיף לתת לילדים צבעי פנדה או צבעים רגילים שלא נגמרים כל כך מהר.

למעלה- חוברת הצביעה לילדים, למטה  – מנת ההמבורגר לילדים וקינוח מזרק השוקולד.

העיקריות למבוגרים כללו –

"סלט אגסים עם דנא בלו" – חסה, אגסים, עגבניות שרי, בצל סגול, אגוזי מלך, גבינת דנא בלו ורוטב ווינגרט" – 59 שקלים בתפריט למנת ענק ששתינו לא הצלחנו לגמור. סלט משביע מאד . הגבינה היא גבינה כחולה והוזהרנו על כך מראש כי כנראה יש אנשים שלא אוהבים (???) גבינה כחולה. אנחנו מאד אוהבות.

"רביולי תרד וריקוטה" – 61 שקלים- מנה ענוגה שביקשתי וקיבלתי ברוטב שמנת שחיתותי. היתה גם הפייבוריטית שלי מבין שתי המנות.

(משמאל סלט האגסים, מצד ימין הרביולי).

בכלל, לגבי הפסטות, כל סועד יכול להרכיב לעצמו את סוג הפסטה שהוא אוהב (ספגטי, פטוצ'יני, פפרדלה, פנה וכו') ואת הרוטב החביב עליו ולקבל את הפסטה המדוייקת לטעמו. יש גם פסטות עם תוספות קבועות.

תפריט הקינוחים הגיע ואיתו ההחלטות הקשות של היום…

לא' הקטנה בכלל לא היה ספק- מזרק שוקולד עמוס שהובא על צלחת וכלל שוקולד בשני צבעים, נשאב במהירות.

בתפריט למבוגרים היו פיתויים רבים אבל אני ננעלתי על ה"ספגטי שוקולד" שכלל מוס שוקולד חלב ומעל ספגטי עשוי קרם שוקולד לבן (36 שקלים). האמת, המנהלת אמרה שאם אני באמת שוקוהולית עדיף לי לבחור במנת ה"טארט שוקולד" שמכיל שוקולד בלגי מריר 70% אבל אני כבר דמיינתי את שכבות השוקולד של ה"ספגטי" ואי אפשר היה להזיז אותי.

א' הגדולה המליצה על "קדאיף מסקרפונה" (36 שקלים בתפריט לשכבות קדאיף פריכות עם קרם מסקרפונה באמצע).

המנות הגיעו והיו יפיפיות. מנת הקדאיף טבלה ברוטב פירות יער חמצמץ שהיווה איזון למתיקות, ומנת ה"ספגטי" טבלה במרק שוקולד חמים ונעים שלוקק עד תום. בכלל, מנת ה"ספגטי" היתה המנצחת הגדולה לטעמי מכיוון שהיתה מתוקה אבל ענוגה. למי שמעדיף קצת פחות מתיקות, שילך על הרעננות של המסקרפונה עם הפירות החמצמצים.

משמאל ספגטי שוקולד, מימין מסקרפונה ופירות יער.

המסעדה כאמור כשרה ולכן פתוחה ביום שישי עד הצהרים (תלוי בשעת כניסת השבת) ונפתחת שוב במוצאי שבת. מתקיימים בה אירועים עד 100 איש.

אתר רשת "טרנטינו" – http://tarantino.rest.co.il/he/home/default.aspx

(בתמונות למעלה- המסעדה, בתמונות למטה – משמאל יין הבית, באמצע פטה כבד עוף, מימין סיגר טלה)

ל"אדיסון" הרעננית נולדה אחות קטנה, ולא סתם אחות אלא אחות בהשגחת הרבנות.

לפני כחצי שנה  נפתחה "אדיסון ספוט", במרחק כמה בלוקים מאחותה הגדולה, והיא נושאת בגאווה תעודת כשרות שמאפשרת גם לקהל שומר המסורת לטעום את המטבח שלה.

שף הבית ניר גוזגל, ממייסדי "אדיסון" המקורית, עבר ל"אדיסון ספוט" והמיר את התפריט בתפריט כשר.

המסעדה מוגדרת כ"בר מסעדה" והתיאור הוא "סגנון ביסטרו צרפתי עם נגיעות אמריקאיות ומזרח תיכוניות" והמטרה בהגדרה הזו, לפי אורן זאבי, אחד הבעלים ומנהל המקום, היא לאפשר מגוון גדול של אוכל על מנת שכל אחד יוכל למצוא משהו שונה בכל ביקור.

הוזמנו חמישה בלוגרים להתנסות במנות המקום.

לפתיחה קיבלנו חמש מנות שלוו ביין החודש – של יקב "אור גנוז" – יקב כשר למהדרין (למקום בר משקאות נרחב עם מגוון אלכוהולי מכל העולם, כמובן כשר).

המנות היו –

-"פטה כבד" – בקסיס, עם ביצים, בצל, ברנדי, יין אדום, מוגש עם טוסטונים וריבת פירות (32 שקל בתפריט)

– "סיגר טלה" בגספצ'יו עגבניות וטחינה- שהוכן עם מעט חצילים מטוגנים, צנוברים ותבלינים (32 שקל בתפריט)

– "סלט גרבלקס"- פרוסות דקות של סלמון שנכבש במקום במלח אטלנטי, סוכר ותבלינים, והונח על לקט עלים ורוטב טריאקי (49 שקלים)

– "כנפיים ברוטב אדיסון" – הרוטב הקלאסי של המקום – חריפות עדינה של רוטב המבוסס על צ'ילי מתוק וחריף, בתוספת חלב קוקוס שמרכך את העוקץ (22 שקלים או 34 שקלים, תלוי בגודל המנה)

– "קרפצ'יו סינטה" שמוגש עם "פוקצ'ת הבית" (הקרפצי'יו – 43 שקלים, ואם רוצים את הפוקצ'ה לחוד כמנה בפני עצמה- 16 שקל ליחידה עם מטבלים).

(בתמונות למעלה משמאל – גרבלקס, למעלה מימין כנפיים,למטה משמאל – אורן זאבי, המנהל ואחד הבעלים, למטה באמצע קרפצ'יו, למטה מימין תפריט הלילה)

אם הייתי צריכה לסדר את המנות לפי סדר העדיפויות שלי – במקום הראשון הייתי שמה את הקרפצ'יו, שבפעם הראשונה מזה זמן רב, לא הפריע לי שאין גבינה בעסק. הרוטב שהתלווה מעליו היה טעים ומדוייק, הבשר היה רך ואיכותי, ובלי לנסות להשמע כמו מיכל אנסקי ב"מאסטר שף" – "אהבתי כל ביס". הפוקצ'ה היתה בעצם סוג של פיתה ועליה הופיעו שיני שום קלויות וקצח.

במקום השני הייתי שמה את סיגר הטלה שהתיבול שלו היה במידה, וכך גם היתה הכבישה של הסלמון במנת הגרבלקס.

גאוות המקום הן המנות הבשריות וכאלה קיבלנו חמש לטעימה:

– המבורגר (אנחנו קיבלנו את זה שנעשה עם תוספת של חצילים מטוגנים, פיסטוקים וקשיו שנוספו בשלב הטחינה של הבשר). (המחירים נעים בין 41 ל49 שקלים בתפריט, כשתוספות עולות 16 שקלים נוספים). מבחינתי ההמבורגר היה מתובל יותר מדי בשבילי, אני מעדיפה טעמים רגועים יותר. הבנים בחבורה מאד אהבו.

-"אסקלופ חזה עוף" – שהיתה המנה הפיבוריטית שלי בעיקר בגלל פשטותה וקלילותה- עוף עסיסי מאד, (פרגית ששהתה במרינדה ואז נאפתה בטאבון) והוגשה עם קוביות תפוחי אדמה (72 שקלים בתפריט למנה מאד גדולה ונדיבה) – כאמור הבחירה שלי

– אנטריקוט שמגיע לפי מישקל (מתחיל מ300 גרם במחיר 118 שקלים וכל 100 גרם נוספים ב45 שקלים, לפי בקשת הסועד) שהיה עשוי "מדיום". לקרניבורים.

– "פטוצ'יני סלמון" – עם קרם ארטישוק (56 שקלים). לנו הוגשה אותה מנה עם ניוקי מכיוון שבלוגרים חולקים צלחות וזה קשה עם פטוצ'יני. הפחות מוצלח מבחינתי כי הרגשתי שזה נסיון לחיקוי מנה עם שרימפס ושמנת, ואז הציפיות שלי היו בהתאם.

– "סינטה סנדוויץ" – כריך עשיר מאד עם פרוסות סינטה וירקות, בתוך לחם פרנה אפוי במקום
(49 שקלים). מנה משביעה לסועד רעב.

(בתמונות למעלה- משמאל פוקצ'ת הבית, מימין למעלה- ההמבורגר,למטה משמאל מנת העוף, ולמטה מימין האנטריקוט)

לדברי אורן, המנה הפופולארית ביותר מבין המנות הבשריות היא האנטריקוט. בשולחן שלנו כאמור זה נחלק בין העוף (הבנות) להמבורגר (הבנים).

(בתמונות – למעלה- תפוחי אדמה בקייג'ן משמאל, מימין סינטה סנדוויץ, למטה משמאל ניוקי סלמון, למטה מימין תוספות הצ'יפס והירקות.)

תפריט הקינוחים משתנה כל יום, וצריך לשאול את המלצר מה יש. אנחנו קיבלנו לטעימה שלושה קינוחים שונים שבתפריט נעים בין 26 ל36 שקלים:

– "סופלה שוקולד" – טוב, הפחות מוצלח מבין השלושה, בעיקר בגלל שכשפותחים סופלה זה אמור לנזול החוצה, וכאן דובר יותר על עוגת שוקולד חמה שהוגשה עם גלידה (פרווה).

-"מרקיז שוקולד" – לשוקוהולים כבדים, כמות נכבדה ועשירה של שוקולד בטעמי תפוז ופיסטוק- מומלץ לחלוק בזוג.

-השיחוק של הערב- סורבה אגסים ביין עם ליקר תפוחים – מנה מרעננת, מדוייקת, פשוט קינוח מפתיע בטעמו.

(בתמונות למטה – משמאל מרקיז שוקולד, באמצע סופלה השוקולד במצב פתוח, ומימין הסורבה)

אם הייתי צריכה להרכיב את הארוחה שלי מבין כל המנות האלו, הייתי הולכת בראשונות על הקרפצ'יו, בעיקריות על העוף ובקינוח הסורבה (ואני מודה שאם הייתי רואה תפריט קינוחים ,בחיים לא הייתי מנסה את הסורבה, ושמחתי להיות מופתעת לטובה).

מעשר וחצי בערב יש תפריט לילה ובו מנות מוזלות.

חנייה נוחה חינמית מאחורי המסעדה.

כשר בהשגחת הרבנות.

אתר המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12941