ככל שהשנים עוברות, קשה יותר לשמר מראה בריא ויפה. כשאנו מוקפים בזיהום אוויר, לא ישנים מספיק ולא תמיד מקפידים על אי חשיפה לשמש ועל שתיה מספקת, העור שלנו הוא הראשון שסובל והדבר ניכר עליו ומכיוון שהפנים הם כרטיס הביקור שלנו , חייבים להקפיד עליהן במיוחד.

מבין המבחר הגדול של מוצרי קוסמטיקה, קשה לנו לבחור מה מתאים לנו בדיוק. הוזמנתי להתנסות בחווית הטיפוח של "דרמלוג'יקה" , כדי להרגיש בדיוק איך המוצרים והשיטה עובדת.

נפגשתי עם ליאת הלפרט פליסר – סמנכ"ל ההדרכה בחברה, והתהליך שאני עברתי היה כזה –

ראשית עברתי "FACE MAPPING"  – ליאת הרכיבה מכשיר תאורה כדי לראות היטב את פניי, ועברה על העור גם בראייה וגם במגע ומישוש. השיטה של "פייס מפינג" מחלקת את העור והצוואר ל14 חלקים וכל חלק נבדק ונרשם לחוד. בצורה כזו ניתן להתאים בדיוק את הטיפול הנדרש, וגם לעקוב אחרי השינויים והשיפור שמתרחשים.

אחרי המיפוי עברתי לSKIN BAR  – בר של קוסמטיקה, שכשמו כן הוא- בר שכולל עמדה אחת או יותר של תכשירי דרמלוג'יקה, מכשירי אדים, מגבות חמות, וכל מה שצריך כדי להתנסות יד ראשונה במוצרים ובתחושות שהם מביאים עימם, וכל זאת בהדרכה צמודה של ה"ברמנית" – המטפלת המוסמכת של החברה.

בהתנסות שלי עמדה שם ליאת והתאימה לי כל מה שאני צריכה – בתחילה חומר להסרת האיפור שהגעתי איתו – במקרה שלי אולטרא קלמינג קלינסר (היינו כמה בנות בגילאים שונים, הן היו צעירות יותר , אני קיבלתי חומרים לעור בוגר יותר, ככה זה כשאת בת עשרים פלוס…עוד עשרים…), אחר כך פילינג מיוחד "מולטי ויטמין תרמפוליאנט" שהפתיע אותי כשהוא התחמם על פני (ועל הדרך ליאת גם לימדה אותי מה הדרך הטובה ביותר למרוח פילינג ואיפה להזהר), אחר כך השלמת שלב הניקוי  בהתזת "אולטרה קלמינג מיסט"- ספריי עדין שקירר והרגיע את העור, אחר כך מסיכה שגם היא מסדרת "אולטרא קלמינג" שנועדה לעזור עם האנטי אייג'ינג (מסכה שלא מתקשה ובסך הכל דורשת כמה דקות בודדות כך שזה נוח מאד גם בבית), ולבסוף אולטרה סנסטיב טינט- סוג של לחות שהיא גם מייקאפ עדין (עם מקדם הגנה בדרגה 30). קיבלתי גם המלצה לסרום אנטי אייג'ינג בשם "מולטי ויטמין פאוור סרום" לשימוש בלילה כמה פעמים בשבוע, מתחת לקרם הלילה.

כל התהליך הזה ב"סקין בר" עזר לי מאד להבין מה אני באמת צריכה וכיצד להמנע מרכישה רק בגלל שדיילת מכירה זו או אחרת "דגה" אותך בקניון או בחנות הפארם ורק רוצה לדחוף מוצרים בלי שתדעי אם זה בכלל מרגיש לך טוב.

השלב האחרון בהתנסות שלי היה טיפול פנים MICROZONE- שקיבלתי מהדר המקסימה, שמדריכה במרכז "דרמלוג'יקה " בתל אביב כבר שלוש וחצי שנים. הטיפול אורך 20 דקות ומצויין לאישה העובדת והעסוקה (והאמת, גם לגברים!). יתרונות נוספים הם שלא צריך לקבוע תור מראש, שהוא עולה פחות מטיפול של שעה וחצי, ושהוא נוח מאד וממוקד. ישנם טיפולים שונים שמתמקדים כל אחד באזור אחר- עיניים עייפות, שפתיים, פילינג מהיר או במקרה של הטיפול שאני קיבלתי- אנטי אייג'ינג.

אגב, לדעתי רעיון מוצלח מאד הוא מסיבת רווקות למשל שכוללת את בר ה"סקין בר" וטיפול "מיקרוזון", או לפינוק אם ובת, חברות טובות ועוד.

ל"דרמלוג'יקה" נקודות מכירה רבות בכל רחבי הארץ כולל בקניונים, במלונות, במכוני ספא, ומרכזי יופי, את כל הפרטים ניתן למצוא באתר –

http://www.dermalogica.co.il/

סיפור פיגמליון מדבר על יצירת האישה המושלמת. את הסיפור הזה לקח לפני מאה שנים המחזאי ברנרד שואו והפך אותו ל"גבירתי הנאווה" – מחזה בו הופכים אישה פשוטה לאישה מושלמת.

המחזה הפך למחזמר, הועלה בגרסאות שונות ברחבי העולם וזכה להצלחה רבה, ועכשיו יש הפקה חדשה בתאטרון "הבימה"- כשלנעלים הגדולות של קודמותיה בתפקיד אלייזה דוליטל – רבקה רז, ריטה ומירה עווד, נכנסת שני כהן ומוכיחה לנו שהיא הרבה יותר מקומיקאית.

העלילה עוסקת בשני מומחי דיאלקטים – פרופסור היגינס (נתן דטנר) וקולונל פיקרינג (דוב רייזר) שנפגשים ברחבת התאטרון ושמים לב למוכרת פרחים עניה – אלייזה דוליטל (שני כהן) שיושבת על המדרכה ומדברת בהיגוי מזעזע, בסלנג מוזר ובקולניות. השניים מתערבים- פרופסור היגינס טוען שיוכל לקחת את הנערה וללמד אותה להיות ליידי מושלמת, כזו שלא יבחינו מה מוצאה וקולונל פיקרינג מפקפק בכך. אלייזה עצמה , שמתרשמת מהפרופסור, מחליטה לקחת שיעורי דיקציה כדי להגשים את חלומה לפתוח חנות פרחים ובכך הופכת לפרוייקט של הפרופסור שלוקח אותה לביתו ועושה לה טירונות של לימוד אנגלית גבוהה. בדרך יש גם הכרות עם המשפחה של הפרופסור, מחזר צעיר (אדם להב שמגיע היישר מ"דה וויס" לתפקידו הראשון בתאטרון רפרטוארי), מרוצי סוסים על כל ה"שואו" שלהם וכמובן הנשף הקובע מי ינצח בהתערבות.

המחזמר עשיר מאד, כולל המון רקדנים שהופכים אותו לסוג של לאס ווגאס, השירים המוכרים והמוכרים פחות, והופעה מבריקה של פיני קידרון בתפקיד אלפרד דוליטל, אביה השיכור של אלייזה.

כשצפיתי בהצגה הופתעתי מיכולותיה הקוליות של שני כהן, שאני רגילה אליה כקומיקאית בעיקר וכאן היא הפתיעה בביצועים מוסיקליים. בקהל נכחו ילדים רבים שהוכיחו שבחנוכה הקרוב לא צריך לרוץ לכל ה"פסטיגלים" עם הדוגמניות המרקדות, אלא אפשר לספוג תרבות ביחד עם חינניות ועושר.

תפקידים בולטים אחרים יש גם לרובי פורת שובל בתור סוכנת הבית של פרופסור היגינס, ומרים גבריאלי כגברת היגינס, אימו של הפרופסור.

התרגום של המחזמר הוא של דן אלמגור ושרגא פרידמן, שעשו עבודה מרהיבה בהפיכת האנגלית הקוקנית של אלייזה לעברית תואמת מבחינת הרמה הלשונית, תוך יצירת משחקי מילים משעשעים.

אי אפשר כמובן להתעלם מהתלבושות המרהיבות והתפאורה העשירה שמלווים את המחזמר .

רק הערה חשובה – אורך ההצגה 3 שעות כולל הפסקה, וחשוב לשים לב לפרט הזה כשבאים עם ילדים ולהערך בהתאם.

בהצגה שאני נכחתי בה, הקהל הביע את הערכתו במחיאות כפיים בעמידה לצוות השחקנים הנרגש.

דף ההצגה- http://www.habima.co.il/show_item.asp?itemId=6327&levelId=63141&itemType=0

* הצילומים באדיבות אתר "הבימה".

אחרי שישה מפגשים, שעות מלאות בדים וצבעים, טיפים ומבחנים אישיים, אני יוצאת מהקורס "סטייל מי" עם תובנות של איך לגלות מי אני (ויש המון קריטריונים) ואחרי זה לגלות מה מתאים למי שאני, ואיך נכנס הטעם האישי בכל זה.

את המפגש הראשון תיארתי בפוסט – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/09/02/style-me-%D7%A2%D7%A9%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%99%D7%A4%D7%94/

אחרי שהכרנו את הפרופורציות שלנו, איך למדוד אותן, ואיזה גזרות מתאימות להן (ובעיקר ממה להמנע), עברנו במשך השיעורים הבאים על כל נושא אפשרי, שיעזור לנו לבנות את הסטייל הפרטי שלנו (וגם לייעץ לחברות או להפוך את זה למקצוע עתידי).

אני לא יכולה לתאר כאן את כמות החומר העצומה שקיבלנו, אבל בין השאר עברנו על –

איך באמת מגדירים מבנה גוף ולמה "אגס" או "תפוח" אינן כבר מזמן הגדרות רלוונטיות, איזה אורכים של בגדים (חצאיות, מכנסים, שמלות) גורמים לרגליים שלנו להתארך וויזואלית ומאיזה אורכים צריך להתרחק כמו מאש, למה כל כך חשוב קו התפר של הכתפיים ומיקומו, איך מקטינים ישבן גדול ומה הוא ביג נואו נואו בענין הזה, ומה בעצם אנחנו רוצים שאנשים יראו כשאנחנו נכנסים לחדר (ובעיקר- מה שלא יראו…)

עברנו על תמונות של מפורסמות, ניתחנו את מבנה הגוף שלהן ואת הבגדים שהן (או הסטייליסטים ) שלהן בחרו עבורן בהתאם למה שרצו לשדר, הבנו למה צריך להשקיע בהלבשה תחתונה טובה (דגש על "טובה", לא בהכרח "יקרה" מבוטיק), קיבלנו עצות חסכוניות בנוסח "לא כדאי לקנות בגד שיש לו הדפס בולט כי אז יזכרו אותו ויהיה קשה לשלב אותו בלוקים אחרים", וכן שעדיף ללכת לרשתות הגדולות כי יש להן יותר מבצעים אטרקטיביים מאשר בוטיקים ייחודיים, ואיך לכבס בגדים באופן שישרדו יותר זמן וייראו טוב לאורך זמן (טיפ- לא לכבס ביותר מארבעים מעלות, אם אנחנו לא עוסקים בחקלאות אין סיבה ליותר מזה) .

גאלה ניפצה לנו מיתוסים והביאה לנו כמה אמיתות מהחיים כמו – אין דבר כזה סטרפלס טוב לחזה גדול! (כן, לחזה גדול גם יש קצת חסרונות…) וגם חזיה כאילו "שקופה" לא יוצאת טוב מהענין אז עדיף לבחור בגדים עם כתפיות שיראו טוב וידגישו מה שיפה, או הדבר הכי פשוט – אם לא נוח לך, את תראי זוועה גם בבגד הכי טוב. עוד אמת חשובה- מחטב איננו ניתוח פלסטי, הוא רק עוזר קצת, הוא לא מעלים שומנים.

עוד דרך להיות לבושה בסטייל ולחסוך כסף היא האקססוריז – שיכולים לעלות גם אגורות, או להשתלב בצורות שונות (ואני מתה למצוא ביוטיוב את הפטנט המגניב של גאלה להפיכת צעיף פשוט לעליונית או לג'קט באמצעות סיכה פשוטה).

למדנו גם מה כדאי לבדוק כשקונים פריט כלשהו  – איך יודעים שחזיה יושבת טוב, איך בודקים שעקבי נעלים ישרדו וגם את חוק הארבע- לא יותר מארבעה צבעים שונים על הגוף באותו זמן (צבע הבגדים, צבע הנעלים, צבע התיק, צבע התכשיטים למשל).

כמובן שגם הפנים הם חלק מהלוק, והתאמת איפור, התאמת שיער וכל האקססוריז שהולכים על הפנים ולידם (משקפיים, עגילים, תכשיט, קישוטי שיער), איך מנטרלים אדמומיות בפנים או שקיות מתחת לעיניים, וממה נובעים פצעונים.

למראה הטוטאלי חייבים כמובן גם את הציפורניים ואיך גורמים להן להאריך את האצבעות, מתי כדאי להסיר שיער (ומתי לא) ואיזה חומרי טיפוח באמת עובדים.

כל השאלות והתשובות הללו, ועוד הרבה הרבה אחרות, נדונו באווירה חייכנית אך מקצועית בבית הספר הגבוה לסטיילינג של גאלה.

המפגש האחרון הוקדש ליישום כל מה שלמדנו. נחלקנו לזוגות וכל אחת אפיינה את חברתה לפי כל הקריטריונים שלמדנו, ואחר כך בחרה לה בגדים מחנויות ומעצבים שונים בסביבה ליצירת לוק. השלב הבא היה שיער ואיפור, גם כן לפי מה שבת הזוג בחרה וכמובן צילומים של "לפני ואחרי".

אני בחרתי עבור שותפתי יעל, מראה בהשראת אנג'לינה ג'ולי – עם חולצה לבנה, חלק תחתון מחויט ושיער אסוף עם כמה גלים שיוצאים ממנו (ראו תמונות). בפועל יעל לבשה מכנסיים שנתנו את אותו האפקט (ראו תמונות).

תמונות – גוגל אימג'

בתמונות – משמאל יעל "לפני", ומימין יעל "אחרי".

היא בחרה עבורי חליפה מחוייטת עם טוויסט מלוכסן ושיער גבוה. (ראו תמונות).

בתמונות – למעלה- בשלב הסירוק, למטה איפור על ידי גאלה

ולמטה – התוצאה- לפני ואחרי.

צילום: בית הספר הגבוה לסטיילינג- גאל'ס סטייל.

הפרוייקט הזה הוכיח לנו כיצד להשתמש בכל המידע שלמדנו "על רטוב" וליצור מראות שונים , מעניינים ומחמיאים גם לנו וגם לאחרים.

קורס חדש מתחיל ממש בימים אלה וכל הפרטים כאמור בדף הבית ובאתר הפייסבוק של גאלה.

דף הפייסבוק של גאלה רחמילביץ' –https://www.facebook.com/pages/GALASTYLE/90510521236

אתר הבית – http://www.galastyle.co.il/

לפי ויקיפדיה, קפה הוא " שם כולל למספר משקאות חמים וקרים המבוססים על תמציות שמנים ארומטיים המופקים מצמח פולי הקפה, קלייתם וטחינתם של הפולים וחליטה או בישול של האבקה המתקבלת מהם". תיאור קצר שכולל בתוכו עולם שלם של טעמים, ניחוחות, תערובות ושיטות הכנה שונות.

המושג עצמו "קפה" הוא לא רק שתיה של נוזל אלא גם מוסד בפני עצמו, אם זה הקפה הצבאי שמוכן בתנאים פרטיזניים, אם זה כסמל לשחרור פמיניסטי ואם זה כרמיזה רומנטית של "אפשר לעלות לקפה?" וכמובן התאומים הסיאמיים "קפה ועוגה" כשכמו בפרסומת של פעם, לפעמים "הקפה הוא רק תירוץ".

(שלא לדבר על הגאווה הלאומית שלי כבת ל"ארץ פירות הקפה").

חלפו הימים שבהם אנשים היו מוכנים להסתפק באבקה פשוטה מהמכולת השכונתית , היום אנשים משקיעים בקפה שלהם (ובאביזרים שיעצימו את חווית הקפה) , אם זה בבית, במשרד, עם חברים או בבית קפה, אנשים רוצים את הקפה שלהם מדוייק ולפי טעמם ובמגוון גדול (זוכרים את המערכון ההוא ב"ארץ נהדרת" שבו "מרגול" נכנסת לבית קפה ומבקשת קפה מעלמה זק בתפקיד המוכרת?)

רשת "לנדוור" (הקיימת מאז 1919 והיא יצרנית הקפה הוותיקה בישראל והשניה בגודלה בארץ) השיקה חנות קונספט חדשה ברמת החי"ל – למכונות קפה, תערובות ייחודיות, אביזרים וכל מה שבן אדם צריך כדי להעצים את חווית הקפה שלו למקסימום.

הוזמנתי להשקה כדי לבדוק מה בדיוק יש שם. את פני קיבל יאיר שפירא, מנכ"ל חטיבת הסחר והשיווק של קפה לנדוור שהסביר כיצד מתאימים את המוצרים ללקוחות, כי אין דין בית קפה לביתו הפרטי של אדם, וכי לכל אדם יש העדפות אחרות בנוגע לטעמי הקפה שלו, וכמו ביין, יש דקויות שהופכות קפה לטעים עבור כל אחד.

מה שנחמד בחנות הוא שיש תמיד מי שיסביר. במקרה שלי התעניינתי במקינטה וקיבלתי הסבר מקיף איך מפעילים אותה, איזה קפה נדרש, על מה צריך להקפיד ועוד. (הידעתם שלמקינטה נדרש סוג קפה מיוחד, ואסור להתבלבל בינו לבין קפה טחון לאספרסו למשל?).

(בתמונה למעלה- יאיר שפירא עם תערובת קפה שמתאימה גם לאספרסו וגם למקינטה)

בחנות יש כמובן הרבה מוצרים של חברת ILLY , מותג האספרסו האיטלקי היוקרתי בעולם, כולל סדרות של קופסאות מיוחדות לאספנים. (לנדוור היא היבואנית הבלעדית).

ולקראת החגים, כמובן שתמיד אפשר להרכיב סלסלה יפה של מוצרי קפה כמו כלים, תערובות, אביזרים (ולמי שממש אוהבים – מכונת קפה משוכללת) לפינוק של כל השנה.

כתובת החנות – מגדלי זיו, רחוב ראול וולנברג 24, רמת החי"ל תל אביב.

                                                     צילום- מתוך אתר "דינה אור"

נתחיל מהסוף- משפט הסיום של הסטנדאפיסטית דינה אור הוא "אין הרבה צחוק ברפואה, אך יש רפואה בצחוק" .

בניגוד לכמות הרבה של סטנדאפיסטים גברים המופיעים כיום, יש יחסית מעט סטנדאפיסטיות. למה? אין לי מושג. אבל שמחתי לגלות אישה מצחיקה שלא הכרתי בעבר, שהפכה את מוצאי השבת האחרונה בשבילי למשעשעת במיוחד ולאחלה פתיחה של שבוע חדש.

קצת על הרקע-

דינה אור התחילה מייעוץ לזוגות, עברה דרך השתלמויות דרך גדולי הקומיקאים כמו ביל קוסבי וג'רי סיינפלד, והופיעה בתוכניות בידור שונות בטלוויזיה, ואז עלתה על הבמות, בתחילה בתוכנית "זה ייגמר בצחוק" ועכשיו בתוכנית החדשה- "דינה אור בלי בושה".

היא עולה על הבמה ותוך כדי חשיפת אנקדוטות מחייה, שבעצם קיימים בחיים של כולנו, ודיאלוג מתמיד עם הקהל שכולל אילתורים רבים, מצחיקה את הקהל כשהיא מדברת על סיטואציות שכולנו נתקלים בהן, מהתהייה "עד איזה גיל מותר לך להגיד את אחרי צבא"? , דרך גילוי הסוד השמור- מי באמת מלביש את שרה נתנייהו (רמז- זמר ששר "רק התקשרתי להגיד שאני אוהב אותך"…), מהו משחק מקדים אצל פולנים, איך מגיבים לבלגאן בחדר של הבן המתבגר, איך להצחיק שוטר ומהי הדיאטה הכי טובה…

על הדרך יש לה גם סטראט אפ של "מהו כדור הדיאטה האולטימטיבי שעוד לא פיתחו" (כדור הרגעה, את לא מרזה אבל לא אכפת לך…)

בניגוד למצחיקנים אחרים, אין כאן בדיחות על ערסים, וגם השפה גבוהה יותר (אם כי יש קצת רמיזות מתחת לחגורה פה ושם, אבל בקטנה).

דינה אור מופיעה גם בערבי חברה, כנסים, ימי גיבוש ועוד.

החימום להופעה של דינה הוא בן הזוג שלה – אודי רייס, זמר אדיר שמתמחה בשירי שנות השישים והשבעים, ואריות איטלקיות (ואל תשאלו מה יוצא לו מהפה כשמבקשים ממנו "מזרחית").

אתר האינטרנט של דינה אור- http://dinaor.co.il/

קטעי יוטיוב של ההופעות – http://www.youtube.com/user/dinaorr53?feature=results_main

כשהזמינו אותי ל"לילי 24" – מסעדה צרפתית כשרה בתל אביב, דבר ראשון חשבתי יוקרה. חשבתי מה ללבוש, חשבתי שכדאי לבוא בתחבורה ציבורית בגלל היינות המשובחים, וחשבתי שהולך להיות לי ערב מהסרטים.

אז מצאתי מה ללבוש, עליתי לאוטובוס והגעתי לפנינה צרפתית באמצע תל אביב. "לילי 24" ממוקמת באופן לא מפתיע בלילינבלום 24 בתל אביב, ומוגדרת כ"ביסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות". המבנה הוא מבנה לשימור והוא יפיפה והמסעדה בנויה מפינות שונות  – ישיבה פנימית, קומת גלריה וכמובן חצר יפיפיה מעוטרת בנופי פאריס, כל זה יוצר בועה צרפתית שמעבירה את האורחים הישר לאירופה.

שף קונדיטור אנני בן קד, בוגר הקורדון בלו הצרפתי, וכן האקדמיה האיטלקית הוא בלגי שעלה לארץ לפני כ13 שנים ומאז ייסד מסעדות רבות, מתמודד בפעם הראשונה עם בישול כשר (הבשר חלק למהדרין) ומוצא פתרונות מקוריים שיוצרים מנות מעודנות כמיטב הקולינריה הצרפתית. (ועל הדרך גם זכה במדליית זהב באליפות פיצה בנאפולי שבאיטליה בשנת 2012).

אחרי היינות המתבקשים (מתוך מבחר יינות מיקבים נבחרים בצרפת ובישראל), קיבלנו מבחר של מנות ראשונות , חלקן מנות מיוחדות שלא מופיעות בתפריט ולכן אין לי מחירים.

–        לחם הבית שהוגש עם שני ממרחים – טפנד (קיבלנו שניים – אחד זיתים ואחד עגבניות) וממרח נוסף דמוי חמאה – טוב, להתחיל לספר על הרכות של הלחם ועל העיצוב היפיפה שלו או פשוט לספר שביקשנו עוד שני לחמים נוספים כי הראשון חוסל תוך שניות?

–        קרפציו- נתחי בקר חתוכים דק בבלסמי, שמן זית ולימון עם פרוסות דקות של ארטישוק (49 שקלים בתפריט) – מנה חמודה ומלאת טעמים. אהבתי את גרגרי המלח הגס שהתפצחו בין השיניים.

–        סלט ארטישוק – מנה חמודה, למי שרוצה מנת פתיחה צמחונית.

–        פטה כבד עוף – טוב, המילה "פטה" לא מתאימה, אולי "ענן" מתאים יותר. הבחירה שלי מבין מנות הפתיחה, ענן של עדינות, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המרקם.

–        מנת פטריות פורטובלו שלא מצאתי לה הגדרה אבל כללה פטריות גדולות עם סלט עלי בייבי מתובל. גם היא מהספיישלים שלא מופיעים בתפריט וגם היא מצויינת עבור צמחונים למשל. אישית כאמור אני הולכת על כבד העוף.

מבין המנות העיקריות התבקשנו לבחור בין מנות התפריט לבין מנות ספיישל שהוצגו על ידי הבעלים דוד אדא, מסעדן צרפתי שהוביל מסעדות במרסיי ועלה לארץ לפני כשלוש שנים. ישבנו בזוגות ואני והבלוגרית (המקסימה!) שמולי בחרנו בשתי מנות – היא לקחה אנטריקוט 300 גרם ברוטב שאלוט (108 שקלים בתפריט) ואני בחרתי בשאטו בריו רוסיני – פילה בתוספת כבד אווז ברוטב רוסיני (169 שקלים בתפריט). נשאלנו על מידת העשייה. היא בחרה מדיום וול, אני בחרתי מדיום. לתוספת ניתן היה לבחור בין פירה (כמובן שלא חלבי בגלל כשרות המקום), תפוחי אדמה בסגנון צרפתי (עם הרבה שום) או ירקות מבושלים. אני בחרתי בפירה, היא בחרה בתפוחי האדמה הצרפתיים. האנטריקוט הגיע בהתחלה במידה פחות ממדיום וול וביקשנו שייעשה קצת יותר. (אם כי לטעמי לא כדאי לעשות וול אף פעם ככה שמבחינתי זה היה טעים גם בסיבוב הראשון). שלי – שאטו בריו היה יצירה של מגדל כבד אווז על פילה, ברמה של וויכוח בין בלוטות הטעם שאמרו "תאכלי עוד!" לבין הקיבה שאמרה "לא מסוגלת יותר". הבלוטות נצחו. האמת, גם שלי היה מדיום די אדמדם אבל העיקר שהיה טעים.

המנות מפוארות, נראות טוב על הצלחת וחגיגיות במיוחד. אני כבר רואה בעיני רוחי הצעות נישואים על רקע המנות האלה והמסעדה בכלל.

שלב הקינוחים הגיע ואיתו ההיסוס של "רבאק, זו מסעדה כשרה, מה עושים עם קינוחים?).

דוד יצא אלינו והסביר איזה קינוחים יש מתוך מקרר קינוחים גדול. החבורה שלנו בחרה בכמה מהם – "מיל פואי" – (קרם שניט), קרם ברולה, "היער השחור" וסופלה שוקולד חם (נחשו מי ביקשה את הסופלה…).

בנוגע לשניים הראשונים, ובכן, הן מנות נחמדות אבל מרגישים שמדובר בפרווה. היער השחור היה מנה מפוארת עם המון קישוטי שוקולד, אהבתי במיוחד את הבסיס השוקולדי במרקם של קרמבו אוורירי. כרגיל צדקתי בבחירת הקינוח שלי כשהלכתי על סופלה שוקולד, שלא נפגע מכך שמדובר בפרווה, ובעיקר היה נוזלי מבפנים כמו שצריך ושוקולדי. בכלל הטיפ שלי במסעדות כשרות בשריות – תמיד ללכת על קינוחים שלא דורשים חלב מההתחלה.

הארוחה כולה ארכה כשלוש שעות של ריחוף בשמי פאריס, יכלתי לשמוע באזני רוחי (אם יש כזה ביטוי) את שארל אזנבור, וקשה היה להאמין שמעבר לדלת נמצאת תל אביב. נו טוב, תמיד אפשר לחצות את הדלתות בחזרה פנימה….

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/lili24/

יציאה למסעדה הפכה לבילוי סטנדרטי אצל רובינו, ואנו מחפשים כבר את הבונוס- האקסטרה שמוסיפה ענין לכל יציאה לאכול בחוץ. יש מסעדות שמכריזות על "פסטיבלים" שונים שבמסגרתם מציגים אוכל לפי נושא, יש מסעדות שמשנות את התפריט בהתאם לשעות היום ומכריזות על מחירים מיוחדים ומנות מיוחדות. מסעדת "הטרקלין" לוקחת את הענין צעד אחד קדימה ויוזמת אירועים קולינריים רבים ושונים, כדי שכל אחד יוכל להנות גם מהאוכל וגם מהתוכן והבונוסים מסביב. בפעם הקודמת שהתארחתי במסעדה סיקרתי את "ערב מהסרטים" (http://cafe.mouse.co.il/post/2629667/) והפעם הוזמנתי לחוויה מסוג שונה "מאסטרשוק" – סיור קולינרי בשוק הכרמל וכרם התימנים בתל אביב, שמסתיים בארוחה בת עשר מנות ב"הטרקלין". יוסי בן אודיס הבעלים והסומלייה חבר לנורית, בשלנית , מומחית לאוכל, ומעריצה שרופה של כרם התימנים ושוק הכרמל, ליצירת סיור קולינרי שמציג למטיילים בו מקומות שלמרות שכולנו ביקרנו במה שמכונה "שוק הכרמל" עשרות או מאות פעמים, לא הכרנו את הפינות הקסומות והמיוחדות. הדגש בסיור הוא על תוצרת כחול לבן, ולכן כל המקומות שביקרנו בסיור מוכרות מוצרים תוצרת ישראל, וכן היין שליווה את הסיור (בכמויות גדולות ובמגוון רחב) היה של יקב "1848".

התחלנו את הסיור בקצה השוק, ב"בית העמודים" שם חיכו לנו עגלות שוק כדי שנוכל לשים בהם את הקניות שנערוך, וכן כוסות ליין שנשתה במהלך הסיור, וגם פינוקים נחוצים כמו בקבוקי מים ומגבונים לחים לניקוי הידיים אחרי טעימות. תשומת לב חשובה ומפנקת.

התחנה הראשונה היתה "קפה כהן" – בית קפה קטן שנוסד ב1935 וכיום מנוהל על ידי הנכד של המייסד, בחור בשם שלמה, שהוא זמר חובב, שעורך מופעי שירה בכל יום שישי בשעה אחת בצהרים, ובהם הוא מפליא בקטעי חזנות, שירים ישראליים וגם אופרה. אנחנו זכינו לביצועים ממבחר הרפרטואר שכלל הכל, מ"כל העולם כולו", דרך פרנק סינטרה ועד "או סולה מיו" בגירסה תימנית. (ויש גם פחים לתופף עליהם). הקפה היה חזק ושחור.

התחנה הבאה היתה חנות התבלינים של האחים כוחלני, שמגדירים את עצמם כ"מאהבים לטינים" ומשמיעים הרבה מוסיקה בהתאם. בחנות מגוון ענק של תבלינים, קטניות, מוצרים עם אוריינטציה לטינית כמו בננות פלנטיין, טחינה מיוחדת במתכון סודי, ואפילו משהו מיוחד כמו "קפה לבן".

"אנחנו הולכים לבית המרקחת השכונתי" אמרה נורית והובילה אותנו ל"טבע בכרמל" – מקום של חליטות, תערובות, צמחי מרפא וכלים לחליטות. במקום יש גם סוגי מלח מיוחדים כמו מלח נורווגי מעושן שנדיר למצוא בארץ את הגירסה המקורית שלו. שתינו שם תה פירות מרענן והמשכנו בסיור.

עשינו הפסקה במקום מוצל וטעמנו את השוס של המקום "מיץ גת". בחיים שלי לא טעמתי גת אז אני לא יודעת בדיוק מה הטעם המקורי, אנחנו טעמנו את הגירסה המדוללת עם ערק שהכינה נורית. הבנים התחברו יותר, אני חזרתי ליינות של "1848".

בפינת הרחוב צמד גיטריסטים ניגנו ושרו נעימות תימניות ואנחנו הלכנו לראות את המקום הכי "לא תימני" בכרם, הוא מלון וביסטרו "עדן" שנראה כאילו שייך יותר לאזור קלאסי של וינה, עם השנדלירים, הספות, וסועדות שיושבות עם כלבי ארנק המכונים לבטח "fifi". (במלעיל).

בין לבין נורית סיפרה לנו את ההסטוריה של המקום, איך הוקם הכרם ומדוע הוא קרוי כך, ומזגה לנו עוד מהיינות של "1848".

עם הכוס ביד המשכנו לחנות עם השם הכי היפסטרי "סקס, דראגס אנד אוליב אוייל" ששייכת לחברת "אוליה" שמייצרת שמנים ישראלים משובחים בתקנים המחמירים ביותר. בעל הבית שארח אותנו הציג לנו גם את המוצרים הנלווים כמו גלזורות שונות לבישול, רטבים, מרינדות, וינגרטים מיוחדים כולל בטעם קפה, שהולך טוב אפילו עם גלידה, חרדל שמיוצר על ידי "אוליה" והוא החרדל היחיד מתוצרת ישראלית, בטעמים שונים, מחרדל ליים ודבש עדין ועד לדיז'ון קלאסי עוקצני.

התחנה האחרונה בסיור היתה "מרכז הממתקים והחלבה" – מקום בלי שלט אבל עם ערימות של חלבה מעשרות סוגים, ממתקי רחת לוקום, "באבא קדרסה" – נוגט עם אגוזים נוסטלגי של כל מי שגדל בבית מזרחי, ועוד ממתקים ושוקולדים רבים. ההמלצה שלי – לא לפספס את חלבת הקפה.

בדרך למסעדה עברנו בחלון הראווה המיוחד של "חייט-טרף" – חייט עם חוש הומור מפותח שכותב על חלון הראווה שלו שלטים משעשעים, ואז הגענו לשולחן הערוך ב"טרקלין".

ארוחת עשר המנות היא ארוחה משתנה, מה שאנחנו קיבלנו היה-

צלחת אנטיפסטי של ירקות העונה – הכי טרי שאפשר, סלט שורשים גם הוא מהמצאי של השוק, לחם פרנה מרוקאי שהתלווה לשתי מנות – חומוס עם טחינה (החומוס מאחד הדוכנים שביקרנו בו) ומנה קלאסית של דג מטיאס כבוש, וסלט של ארבע סוגי עגבניות עם גבינת עיזים ואגוזים (שיואו איך שהגבינה הזו נימוחה ונמסה על העגבניות…).

בעיקריות קיבלנו שתיים – סנייה טלה עם טחינה (מהר ברכה) וסלסת עגבניות , ומנת הדגל- שייטל שהלקוח צולה לעצמו על אבן לוהטת במידת העשיה הרצויה לו, עם תפוחי אדמה וירקות, כשלזה מתלווה סלט ירקות, גם הוא טרי טרי ומרענן.

יינות "1848" המשיכו ללוות את הארוחה – לבנים ואדומים, ואז קיבלנו מבחר של שלושה קינוחים – סורבה תות ופסיפלורה עם סלט פירות קטן (הפסיפלורה שיחוק אמיתי), מלבי עם אגוזים, וטירמיסו. השניים האחרים היו למעשה טוויסטים על המנות המקוריות.

האירוע, כולל סיור השוק וכולל הארוחה לקח כחמש שעות, כשתוך כדי ארוחה, בין המנות יוסי בן אודיס גם הקרין קטעי וידאו משעשעים ונתן הסברים על השוק ועל איך נולד הרעיון וגם רמז לנו על רעיונות עתידיים לארוחות עם ערך מוסף.

בקבוצה שלנו היו גם זוגות שחגגו בסיור השוק יום הולדת או אירוע משפחתי.

דף הבית של "הטרקלין" – http://www.hatraklin.co.il/

עוד מידע על סיורי השוק – http://www.hatraklin.co.il/?module=events&item_id=6&event_id=9

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%A7-Master-Market-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D/394960757263827

מחיר סיור כולל ארוחה הוא 250 שקלים לאדם, והסיורים לקהל הרחב נערכים בימי שישי. באמצע השבוע הסיורים הם לקבוצות סגורות.

עוד פרטים על יקב "1848" – http://www.1848.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/1848winery