יש לי דילמה כשבא לי מתוק. מצד אחד- לא כדאי להרבות במתוקים, כי אם אני אוכל את כל מה שאני רוצה, יצטרכו להרחיב את הדלתות בבית. מצד שני כשאני רוצה מתוק ומציעים לי חטיף אנרגיה, אני לא מרגישה שזה "באמת" המתוק שאני רוצה. סוג של פשרה.
אבל אז מגיע CORNY ומוכיח שאפשר להיות גם חטיף דגנים בריא וגם ממתק אמיתי.
כן, אז סבתא חיה כבר מתה, לפחות זו מהקלאסיקה של "מבצע סבתא" אבל ב"פרימור" החיים תוססים מאד, ויש חידושים רבים כל העת. עכשיו "פרימור" משיקה סידרת משקאות קלים בבקבוקי ליטר וחצי, וגם את הנקטרים המפורסמים שלה, בבקבוקי ליטר אחד במקום בקרטוניות.
תקראו לזה "מאזטים", תקראו לזה "טאפאס", תקראו לזה איך שתרצו העיקר שתקראו לי לאכול…
"סלטי צבר" משיקה סידרה של מאזטים בטעמים מיוחדים שמושפעים משלל העדות שיש לנו כאן בארץ (אם כי טוב שאין משהו פולני, יש לי הרגשה שממרח בטעם גפילטע פיש לא היה הולך טוב אצלנו..).
דגים- מילה שכוללת ים (שימו לב למשחק המילים המחוכם!) של סוגים, טעמים ודרכי הכנה. מזריקת חכה ושלווה שכייפית גם אם לא מעלים ממש כלום, ועד ארוחות דגים מסוגננות במסעדות מפוארות, (וכן, תלמדו לשים את פלח הלימון בתוך טול, ככה שהגרעינים לא יפלו על הצלחת!), מאנשים שנמנעים מבשר אבל אוכלים דגים להשלמת החוסרים הבריאותיים ועד חובבי סושי, לדגים יש ביקוש רב ובצדק.
כולנו מכירים את הזוגות האלה, שכאילו תמיד היו יחד "קפה ועוגה", "המבורגר וצ'יפס", "יום הולדת ותכשיט יהלומים". (טוב, את האחרון אני המצאתי אבל תודו שזה נשמע טוב).
בשורת הנושא של חברת SEYMAN- כתוב "טעימות קטנות של אושר" ואכן, החברה, שנוסדה בשנת 1985, חרטה על דגלה את השליחות להציג את מיטב מוצרי הגורמה מצרפת (וגם שוויץ, הולנד וכל המקומות שמתמחים במאכלים כאלה) לשוק הישראלי.
האסוציאציה הראשונה של כל מי שהיה נער בשנות השמונים למילה "ברז" היתה קודם כל הדבר הזה שהיה נעוץ במצחו של הקלידן של "תיסלם".
מעבר לזה "ברז" היה משהו פשוט , שכלל שתי ידיות, אחת מסומנת בכחול ואחת באדום, בדרך כלל בצורת פרח, לשני כיוונים שונים, כדי לשלוט על העוצמה ועל טמפרטורת המים. בגלל שהיה צריך לסובב את הידיות, הן היו מתלכלכות מכל דבר שהיה לנו בידיים, וכשמדובר במיוחד על מקום כמו מטבח, בו הידיים מאד עסוקות ובדרך כלל מאד מלוכלכות באוכל, הברזים מהר מאד היו נעשים דביקים ומאבדים מהמראה שלהם, וגם להתחיל לסובב אותם באצבעות משומנות זה לא היה תמיד רעיון מוצלח.
בלב שוק הכרמל ההומה, ניצב לו בגאון הסופרמרקט הטבעוני הראשון – "הגל הירוק". במאה מטרים של שטח ניצבים בסדר מופתי אלפי מוצרים טבעוניים נטו- לא מכילים בשר, חלב, דגים, פירות ים, ביצים ודבש.
בין המוצרים כאלה שהם תחליפים, כמו גבינה טבעונית או בשר טבעוני, וכאלה שמראש לא כוללים מוצרים מן החי (כמו שוקולד מריר למשל- וכאן ההמלצה שלי חד משמעית על Vego – שוקולד איכותי מאד, עם אגוזים, מעדן לכל אחד- טבעוני או קרניבור.
אנחנו לא חיים בכפר קטן בשוויץ, לא חולבים בבוקר את הפרה, לא קוטפים את האפרסק הבשל מהעץ, ולפעמים מרגיעים את המצפון שלנו באכילת חטיף אנרגיה כלשהו או בצעידה עם חברה (שלא משנה שזה במהירות של צב ובעיקר רכילויות, העיקר שיש לנו נעלי ספורט! וסרט על הראש! כמו הטניסאים של שנות השמונים או ג'יין פונדה למי שזוכר!).
נכון, חום יולי אוגוסט בעיצומו, הים והמסיבות, הארטיקים והשינה המאוחרת, אבל בלי שנשים לב, ממש במהירות תגיע אלינו שנת הלימודים החדשה, והדבר הראשון שצריך לבית הספר הוא ילקוט. אז זה כבר לא במילים של יורם טהרלב מתוך "שכונת חיים" –
"הם לא אוכלים חצץ ולא שותים בנזין
כל בוקר עם ילקוט הולכים לבית הספר
והשכנים לאט סוגרים את התריסים
כשהחבורה בערב מתאספת"
האסוציאציה הראשונה של רבים מאיתנו כששומעים את המילה "סריגה" זו תמונה של איזו סבתא בשיער לבן אסוף בפקעת, שיושבת על כיסא נדנדה, לרגליה חתולים והיא סורגת סוודר קטן לנכדים. המעצבת המוכשרת מריה זברין , בעלת מותג "אליסקה" ,מוכיחה שזה ממש לא כך, וסריגה מעולם לא היתה אופנתית או טרנדית יותר.
בחנות שלה בכיכר המדינה (רחוב ה באייר 22) יש עולם קסום של חוטים וטקסטורות, בשיטות המיוחדות שלה.
