בסרט "UP" הגיבור היה צריך לקשור הרבה בלונים לביתו כדי להרימו באוויר. בפארק גני יהושע בתל אביב אין צורך בהרבה בלונים מכיוון שיש בלון אחד ענק, הוא ה"כדור הפורח TLV" שמאפשר להתרומם לגובה 400 רגל ולראות את כל תל אביב (וגם פתח תקווה, מודיעין ומגדל הפיקוח של נתב"ג יחד עם נופים רבים אחרים) פרושה מתחת לרגליים.
ארכיון
ZZZZZZZZ…. יום השינה העולמי!!!
כשאנחנו ילדים, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לישון. "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!" זה בערך המוטו שלנו בחיים והוויכוח הנצחי עם ההורים על שעת השינה ו"למה אחרים נשארים יותר מאוחר?". כשאנחנו מבוגרים, הדבר שאנחנו הכי משתוקקים לו זה לישון ונדמה שאף פעם אין מספיק זמן לשינה.
האמת, האדם המודרני כל כך עסוק שהדבר הראשון שהוא מוותר עליו זו השינה. התוצאה – אנשים עייפים, עצבניים, שבמקרה הטוב עושים טעות בפתירת תשבץ אבל במקרה הרע עושים טעויות על הכביש בזמן נהיגה.
"נטור קליניק" – היופי שלך בידיים טובות.
בפנטזיה שלנו אנו טובלות במעיין הנעורים ויוצאות משם במראה של עשרים שנה פחות.
הבעיה – זו פנטזיה. מצד שני, אנחנו לא מוכנות להכנע לזמן החולף ומעוניינות (וגם מעוניינים) להראות צעירות, יפות וחיוניות בכל גיל.
אז אולי אין מעיין נעורים אבל יש את "נטור קליניק" , מרכז לטיפולים אסתטיים שמציע "שיפוץ" של הפנים והגוף כדי להראות הכי מושלמת שאפשר.
בלב הרצליה נמצא מרכז Natur Clinic-נטור קליניק שעבר בעצמו "מתיחת פנים" אחרי חמש שנות פיעלות ויושב בקליניקה חדשה, מוארת, רחבת ידיים ומרשימה. במקום חמישה חדרי טיפולים לגוף ופנים כך שבכל שעה שתרצו, יש אפשרות לקבל טיפול.
כשנכנסתי ל"נטור קליניק" הדבר הראשון שהרגשתי בו היתה תחושת השלווה והביתיות. האווירה רגועה, שורות מוצרי היופי האיכותיות רומזות לי כמה סודות יש בבקבוקים הללו, וכמה ידע עולמי בתחום היופי. המקום בוהק מנקיון.
"שלוש בנות אנחנו…" – האחיות המוצלחות שלי- עונה 2 ב- YES
אז בשיר המקורי (שרק קשישות כמוני זוכרות), ההמשך היה "ירדנה רותי לאה" – שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק". במקרה של "האחיות המוצלחות שלי " מדובר באורית, נטלי ומור, כל אחת בשלב אחר של החיים, וכל אחת נמצאת עמוק גם בחיים של אחותה. בעונה הקודמת נטלי (נלי תגר שזכתה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה ביותר בעונה הראשונה) מצאה שותף משונה לדירה ולא ממש מצאה את עצמה מבחינת עבודה (או כל תחום אחר בעצם), אורית (דנה אברהם סמו) הבכורה הסתירה את העובדה שהיא לסבית ועבדה כמורה בתיכון, ומור (טס השילוני) היתה חיילת שבוזה.
ים 7 – לעלות על הגל
על הטיילת שלחוף ימה של הרצליה פסעו זוגות רומנטיים, לידם חלפו אצנים ואצניות שמעדיפים את הבריזה והשקיעה על פני תאורה מלאכותית של חדר כושר, אישה מבוגרת עם כלב גדול פסעה בשלווה ומשפחה עם ילדים הצטלמה בזוויות שונות על רקע הגלים.
כל אלה היו המראות שהשתקפו מבעד לחלונות מסעדת "ים 7", ממש מתחת למלון "דן אכדיה" בהרצליה. החלונות הגדולים הם חלק מעיצוב המסעדה שמתכתב עם נושא היאכטה, כיאה למסעדה על הים שסמוכה למרינה, ומעוצבת בשפע של עץ ותאורה חמימה.
כשנכנסנו למסעדה, השפה השלטת הייתה אנגלית, בסוגי מבטאים שונים, של התיירים שישבו בה. שולחן דובר עברית דווקא שר "יום הולדת שמח" בעוד יושביו חובשים כובעי יום הולדת בצבעים עליזים בזמן שקינוחים נושאי זיקוקים הובאו אל השולחן.
ההתמחות של המקום היא כמובן דגים ופירות ים, כיאה למסעדה שנמצאת על חוף הים, אם כי ישנן גם מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות. מעבר לתפריט הרגיל יש גם תפריט "טאפאס" ומנות ספיישל ששווה לבדוק.
לפתיחה, אחרי לגימת כוס יין (לו) וכוס סנגריה לוהטת (לי), התייעצנו עם הצוות לגבי המנות המומלצות ובחרנו ב"פלאפל הודי" – כדורי פלאפל עם תפוחי אדמה, חומוס ואפונה, בתבלינים הודיים בציפורי פירורי לחם עם צ'אטני מנגו, "ארנצ'יני שרימפס וקארי ירוק" – כדורי ריזוטו עם שרימפס, בשר סרטנים, ג'ינג'ר ומוצרלה ברוטב קארי ירוק (מתפריט הטאפאס), ברוסטקה אינטיאס (מנה שלא מופיעה בתפריט וכלולה ב"ספיישלים" שהמלצרים מציעים) ואיך אפשר בלי לחם הבית?
כדורי הפלאפל הם לא באמת בטעמי פלאפל וטעמם הרבה יותר דומיננטי מבחינת התיבול ההודי. הצ'אטני הוגדר כפיקנטי אבל בפועל היה מתקתק והיה שווה לטבול בו שוב ושוב את הכדורים.
הארנצ'יני היה עשיר מאד, פריך וגרם לי לוותר (ולא בפעם האחרונה) על המזלג ולנשנש אותו כמו פינגר פוד מלוטף ברוטב הירוק.
ברוסקטת האינטיאנס הייתה הפתעה נעימה ובעיקר רעננה בעזרת שפע של ירקות טריים שהונחו על הברוסקטה ועטפו את נתחי האינטיאס. בצל חי, עגבניות שרי, עלי תיבול ופלפלים נתנו את ה"קיק" לדג הנא.
לחם הבית הגיע חם וטרי בלווית מטבל עגבניות ושום קונפי ומטבל שיפקה (שעלי להודות שלא שמתי לב שרשום בתפריט, חשבתי שמדובר במטבל ירק כלשהו, ובתור אחת שלא מתמודדת עם חריף – זה היה חריף. מאד. מאד. (הזכרתי שהיה מאד חריף?)
למנות העיקריות קיבלנו את המלצת הצוות. הוא רצה מנת דג ובחר במנת פילה מוסר וריזוטו דלעת, ואני התמקדתי בפירות הים ולכן הומלצה לי המנה האולטימטיבית של "מיקס פירות ים" – קדירה של שרימפס, קלמרי, מולים, ביסק סרטנים, אנשובי, קלמנטה וירקות שורש, והכל ברוטב חמאה ויין לבן.
מנת הדג היתה נדיבה מאד, והריזוטו היה אוכל מנחם קלאסי. הדג קיבל את הכבוד המגיע לו ולא הוסתר על ידי עודף תבלינים.
הקדירה שלי הגיעה עם כלי פיצוח והפאן החל!. מלבד המולים היו גם סקאלופס שלא הוזכרו בתפריט אבל היו מה שגורדון רמזי היה מתפעל ממנו, והשרימפ היו גדולים ועסיסיים ונשאבו בהנאה. לחובבי פירות ים – מנה מומלצת מכיוון שהיא מרכזת את ה"תכלס". בתפריט מצוייר פלפל ליד המנה, כדי להורות שמדובר במנה חריפה. מאחר ואני לא מתמודדת עם חריף היטב, שלא לומר בכלל, ביקשתי וקיבלתי הסרה של כל גורם חריף מהמנה.
שפע של מגבונים לחים סייע לי לנגב את האצבעות מקדירת פירות הים, ותפריט הקינוחים הופיע על השולחן.
בקינוחים מנות קלאסיות כמו עוגת גבינה ו"קרוסטטה תפוחי עץ חמה" , ומנות מיוחדות כמו "ברולה רוזטה פרדו" , ואנו בחרנו באחת מכל קטגוריה. מהקלאסיות בחרנו ב"טארט שוקולד קפה" – גנאש שוקולד אפוי בניחוח קפה ויאטנמי. הוא הגיע לשולחן בעיטור עיגול פריך של שוקולד ואבקת סוכר והיה מרוכז ושוקולדי.
מהמנות המיוחדות בחרנו ב"פריז ברס" שמורכב מפחזנית גדולה חצויה וממולאת בקרם מסקרפונה שמגיעה בלוויית דולצ'ה פירות יער. לרגע היה לי פלאשבק לילדות, כשנזכרתי ב"בומבה" שהיינו אוכלים כילדים, והייתה מעין פחזנית ממולאת בקרם. כאן היה מדובר בפחזנית באיכות גבוהה הרבה יותר כמובן, ובקרם חלק ונימוח, ומה שהיה נחמד הוא שאפשר היה לבחור כמה פירות יער (די חמצמצים) להוסיף. מנה גדולה שמספיקה לשני גרגרנים.
"ים 7" – רמות ים 122, הרצליה.
טלפון: 072-3947685
שעות פתיחה: בכל ימות השבוע 09:00 – 23:00
ארוחות בוקר מוגשות עד 12:00, וארוחות עסקיות 12:00 – 17:00
מחיר ארוחה ממוצעת – כ160 שקלים לאדם בשעות הערב.
גישה לנכים- יש
המסעדה איננה כשרה.
"סימני דרך" – סיפורה של נעמי שמר.
"מי זוכר ומי יודע את הדרך אל ביתי, מי אשר קולי שומע הוא יבוא הביתה איתי .
ענני נוצה ממעל והשלף לרגלי,ודינדון פעמון הפלא השומר תמיד עלי"
מילים קסומות אלה נכתבו על ידי המשוררת נעמי שמר, ביחד עם עוד כאלף שירים ומנגינות שהם נכסי צאן ברזל . לכל אחד יש את השיר האהוב עליו משירי נעמי שמר אבל אין עוררין שהשיר הקאנוני ביותר הוא "ירושלים של זהב". הבעיה היתה שמשיר עוצמתי וסימבולי כזה, הוא הפך לשברון לב עבור שמר כשגילתה שהמנגינה דומה להפליא לשיר עם באסקי שכפי הנראה שמעה ונטמע במוחה בלי לשים לב.
"קוקוריקו" – עוף עם אופי
"ראיתי את בעלך מסתובב בדיזנגוף" אמרה תרנגולת אחת לשנייה, ואז המשיכה "על הגריל". הבדיחה אולי לא כל כך מוצלחת, אבל העופות ב"קוקוריקו" הן סיפור אחר לגמרי.
עוף הוא כוכב בתפריט של ישראלים מכיוון שהוא קל ומתאים למזג האוויר בארץ, מחירו נוח ואפשר להכינו במגוון דרכים. עוף מהווה גם פתרון לכאלה שמעדיפים להמנע מבשר אדום או להמעיט בצריכתו, ובניגוד לבשר אדום, ניתן לאכול עוף לארוחת הצהרים ולחזור לעבוד, בלי תחושת הנמנום.
במתחם שרונה נפתח לפני כשנה "קוקוריקו" – דוכן רחב ידיים שמתמקד בעופות צלויים, מה שמוכר יותר כ"עוף בגריל". הבעיה בהכנת מנה כזו היא שאם לא מקפידים מאד, גם אם העור והמראה החיצוני מפתים, החלק הפנימי, בעיקר העמוק יותר, יכול להתייבש ואין דבר מאכזב יותר מעוף יבש.
אם יש מישהו שמסוגל להתגבר על המכשלה הזו, הוא השף רן שמואלי, שהוא שם-דבר בעולם הקולינריה, שבאמתחתו רזומה עשיר כולל המסעדה המצליחה שלו "קלארו" וקייטרינג פופולארי.
העוף של "קוקוריקו", מגיע במצבו הטרי ביותר, כמובן לאחר שגדל ללא אנטיביוטיקה או חומרים מזיקים אחרים, עם כל התעודות הווטרינריות הנדרשות, ומובל למה שאפשר לכנות "ספא לעופות" – השרייה במרינדה הכוללת שום, רוזמרין ושמן זית איכותי למשך 24 שעות, ואז "שיזוף" במתקן הרוטיסרי תוך שכל כמה זמן הוא מקבל מתזים של שמן מתובל. התוצאה היא עוף עסיסי (שכדי לוודא שהוא כזה, עובר בדיקות טמפרטורה מחמירות), בעל עור פריך ושחום, מנצנץ באור יקרות ומוגש במבחר צורות.
כשהגענו ל"קוקוריקו" הריחות כבר כיוונו אותנו מרחוק, ומראה התרנגולות המסתובבות היה כמעט מהפנט. ניתן לבחור בתפריט בין עוף מפורק ונקי מעצמות שמגיע בכריך בלחם פרנה טרי, או על הצלחת עם תוספות שונות של סלטים, תפוחי אדמה צלויים ברוזמרין, ירקות צלויים, מגוון רטבים, או עוף כמו שהוא לכאלה שלא נרתעים מהעצמות ורוצים את החוויה הכוללת.
גם העוף השלם מגיע עם מבחר תוספות ורטבים שכולם תוצרת בית, לפי בחירה.
היות ואני בחורה מעודנת ובעלת נימוסים של לורד בריטי, בחרתי כמובן בעוף השלם, ליתר דיוק מחציתו, וזו נחתה על שולחני ביחד עם מבחר סלטים. הירקות טריים ומגיעים כל יום ופריכותם ניכרה בכל נגיסה. לצידם הוגשו קעריות של רטבים מפתיעים כמו רוטב זעתר, פסטו לימוני עם שפע עלי תיבול, וטחינה ביתית.
הרטבים והסלטים היו אמנם איכותיים אבל מבחינתי הם היו רק ה"סייד קיק" של העוף שישב לפני, מנצנץ וקורה לי לחדול מהצילומים ולשכוח מהנימוס, מכיוון שעוף כהלכתו יש רק דרך אחת לאכול והיא עם האצבעות. ביררתי שיש מספיק מגבונים לחים לניקוי עתידי ותפסתי ברגל העוף, משכתי אותה מהגוף ואולי נראיתי כמו מישהו מימי הביניים טרום המצאת הסכו"ם אבל עם הטעם הזה למי אכפת?
העוף היה עסיסי במידה שלא תיאמן, העור שנחשב אולי משמין הוא חלק אינטגרלי מההנאה ואסור בשום פנים ואופן לוותר עליו ועל הפריכות המתובלת שלו, והאיזון הנכון היה נגיסה מפה ומשם לחוויה כוללת.
עצרתי לרגע רק מכיוון שקיבלתי לטעימה גם דוגמה מהכנפיים המפורסמות של המקום. גם הן היו כמובן עסיסיות רק שהרוטב שלהן היה חריף אש, ולכן בעצב רב הסתפקתי בכנף אחת בלבד. לחובבי החריף מדובר במנה נשנושית מצויינת.
כדי להוריד מהחריפות מומלץ לדגום את התה הקר של המקום.
למקום יש רחבה חיצונית בנוסף למקומות הישיבה בתוך "שרונה מרקט" כך שביום יפה ניתן לשבת בחוץ ולהינות משאון האזור והנוף.
"קוקוריקו"- בתוך "שרונה מרקט", מתחם "שרונה", תל אביב.
שעות פתיחה – בימים א – ה 9:00 – 22:00, ביום שישי 8:00 – 17:00 ובשבתות 9:00 – 23:00.
מחיר ארוחה ממוצעת לסועד – 60 שקלים.
גישה לנכים – יש.
הזהב של ערד.
שעה וחצי של נסיעה נינוחה מ"מדינת תל אביב" שוכנת ערד, עיר קסומה שהיא ממש לא רק תחנת עצירה בדרך לים המלח או לאילת, אלא אתר תיירותי גדול שכשמגלים כמה פעילויות ואוצרות יש בו, מבינים שצריך להגיע לפחות לכמה ימים כדי לקבל טעימה מהמקום.
רוצים דוגמאות? ביקרתי בעיר ליום אחד וטעמתי על קצה המזלג חלק מהאפשרויות הגלומות בעיר, שמתאימות לכל בני המשפחה, בין אם הם מייטיבי לכת או מייטיבי לסת, חובבי שופינג או טבע, יש הכל.
מבחינתי, כשאני שומעת את המילה "שופינג" אני כבר לא כך כל שומעת את המשך הטקסט ולכן היה טבעי שהתחנה הראשונה שלי בעיר תהיה ב"צים סנטר"- מרכז הקניות הגדול באזור, שיש בו כל כך הרבה אפשרויות, שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט נפרד
"צים סנטר" ערד- חוויה לכל שופוהוליק.
לפני שנים צולם מלך הפופ מייקל ג'קסון, כשהוא מסתובב בחנות עתיקות יוקרתית, מצביע על פריטים שעולים עשרות ומאות אלפי דולרים, ואומר "תארוז לי את זה" ו"אני רוצה את זה". את אותה הרגשה בהרבה פחות כסף ניתן להשיג ב"צים סנטר". המתחם בערד הוא אחד מתוך ארבעה, כשהנוספים הם במעלות תרשיחא, נתיבות ובית שאן, והוא מתחם פתוח ומרווח שכולל כארבעים חנויות, חלקן מותגים ידועים כמו "טרקלין חשמל", "אופיס דיפו", "אופטיקה הלפרין", "פיצה האט", "עונות", "כפר השעשועים", "פוקס", "דלתא", "סטימצקי", "טו גו" ועוד, חלקן חנויות בוטיק וחלקן חנויות עודפים מוזלות במיוחד שייחודיות ל"צים סנטר".
Quick & Brite – לחוויית נקיון מושלמת.
משום מה עם סיום חג הפורים, כשאוזן ההמן האחרונה נאכלת (ועוד כמה נמצאות כמה שבועות אחר כך ונזרקות), מתחילה ההסטרייה של "נקיון הפסח". אף פעם לא הבנתי למה בית ששומר על נקיון כל השנה, צריך להכנס לאטרף כזה דווקא בתקופה שמצד אחד הילדים תיכף בחופש בבית ומצד שני ריחות האביב פורצים ויוצרים חשק לעשות הכל מלבד לנקות?
בכל מקרה, בין אם מנקים לכבוד פסח או לכבוד כל יום בשנה, ארון חומרי הניקוי בדרך כלל מתמלא בשפע בקבוקים צבעוניים שכל אחד ספציפי למשהו אחד. כך יש לנו חומר למוצרי עור, חומר לפורמייקה, חומר לשיש, חומר לאמבטיות, חומר לעץ וכך הלאה, ותופעת הלוואי של העומס הזה היא קודם כל שאנחנו לא זוכרים מה יש לנו ולכן קונים עוד ועוד, ומצד שני משתמשים בכל מוצר קצת, אבל בגלל שהוא נפתח, רוב הסיכויים שמשהו יישפך או יתקלקל ואז זרקנו כסף לחינם.
תוסיפו את הסיכונים הבריאותיים שבתכשירים שונים כמו נזק לעור, לנשימה או לעיניים ותקבלו ארון שלאף אחד אין ממש חשק לפתוח מההתחלה.
האידאל הוא כמובן חומר אחד שעושה הכל, ואם הוא גם 100% טבעי וידידותי לסביבה ,מה יותר טוב מזה?
בפרסומות בטלוויזיה, אם היו מצלמים את הטקסט הזה, בטח זה השלב שהיו עוברים מצילומי שחור לבן לצילומים צבעוניים, מכיוון שכאן נכנס לעסק – 'קוויק & ברייט' – Quick & Brite.