אחד הסממנים המוכרים ביותר של ניו יורק היא עוגת גבינה ניו יורקית. ביחד עם פסל החירות, גראונד זירו והכדור הנופל בערב השנה החדשה בכיכר טיים, הטעם והמרקם המיוחדים לעוגה הזו, גורמים לך לתשוקה עזה לתפוחים, רצוי גדולים.
אז קיבלתי חבילה הביתה, עם אתגר – "תכיני עוגת גבינה ניו יורקית". עכשיו – קוראי הנאמנים יודעים שאצלי זה עוצר ב"תכיני". אני לא מבינה מילים כאלה, יותר מבינה "תזמיני, תיקני, תאכלי משהו שמישהו אחר הכין", כאלה דברים. "נו, אנחנו יודעים שאת יכולה" , אחחחחחח… מילות דירבון כאלה (והתחייבות של מישהו אחר לשטוף כלים) והופ- כן, הצלחתם להכניס אותי למטבח.
החבילה כללה מגוון גבינות פרימיום של מחלבות גד – "שמנת ניו יורק", "שמנת ניו יורק בזיליקום" ו"ריקוטה פרסקה" , תבנית אפיה עגולה עבה של "ארקוסטיל" עם ציפוי נון סטיק וידית סיליקון מהסידרה של מיקי שמו, והצעה למתכון. בחנתי את המתכון וראיתי שהוא כולל את הריקוטה. הענין הוא שאני מכורה לריקוטה כמו שהיא וטורפת את זה בכפיות, אז החלטתי לחפש מתכון אחר, גם הוא של עוגת גבינה ניו יורקית, אבל שלא יכלול ריקוטה כדי שהיא תישאר כולה בשבילי.
אז ניגשתי לתנ"ך של המתוקים – ספר הבישול "ששת המתוקים" של האלוהים בכבודה ובעצמה –קרין גורן. מצאתי מתכון, מצאתי הוראות, הבנתי את ההוראות (נראה לי) ויצאתי לדרך.
במארז הגבינות שקיבלתי היו כאמור שתי גבינות בטעם טבעי ואחת ריקוטה (ועוד אחת עם בזיליקום שלא שייכת לעוגה, אני לא אוהבת קינוחים עם בזיליקום למרות שזה מאד טרנדי עכשיו). אז קניתי עוד שתיים (כי למתכון נדרשה כמות כמעט כפולה) על חשבון הריקוטה שחמסתי בדרך.
והנה מה שעשיתי – ההוראות של קרין וההערות שלי –
ציפיתי את התבנית בנייר אפיה שהודבק במעט "מזולה". זו היתה עבודה הנדסית לא קטנה כי התבנית עגולה והניירות מרובעים. אחרי כמה נסיונות הצלחתי למצוא את הגודל הנכון.
במתכון המקורי היה כתוב לקחת 200 גרם עוגיות חמאה ולרסק במעבד מזון. נתקלתי בבעיה כי לא היו לי עוגיות חמאה וגם אין לי מעבד מזון. הפתרון היה חיטוט מהיר במזווה שהוליד חבילת "פתי בר" בטעם שוקולד, ובתור מעבד מזון – הלכתי על השיטה של ילדותי בשנות השבעים, כשהיינו מכינים כדורי שוקולד בעזרת הכנסת הבסקוויטים לשקית כפולה, כיסוי במגבת מטבח ושימוש אגרסיבי למדי בפטיש. אמנם זה לא יוצא ממש מפורר אבל זה יוצא "בייתי".
המסתי במיקרוגל 70גרם חמאה וערבבתי עם הביסקוויטים המרוסקים עד שהם היו דביקים. ריפדתי את התבנית וגם עשיתי בצדדים. שמתי את התבנית במקפיא.
חיממתי תנור ל160 והכנתי תבנית תנור עמוקה. הרתחתי מים בקומקום החשמלי.
ערבבתי 750 גרם גבינת שמנת "ניו יורק 30%" של "גד". זה לקח לי שלוש קופסאות מלאות ועוד שלושת רבעי קופסה נוספת.
(בתמונה למעלה – המצרכים למילוי).
הוספתי 200 גרם סוכר וערבבתי. הרעיון היה שלא יהיו גרגרים.
במתכון המקורי כתוב שצריך תמצית וניל, שכרגיל אין לי אז שמתי במקום זה שקית סוכר וניל שאיכשהו את זה תמיד יש לי בכמויות.
ערבבתי שוב.
הוספתי ארבע ביצים אחת אחרי השניה והבלעתי בתערובת. רגע לפני שהייתי מרוצה מעצמי וחיפשתי את המצלמה בשביל לצלם את המילוי, קלטתי ששכחתי את השמנת החמוצה (200 גרם – גביע אחד). לא קרה כלום, זה עדיין אותו שלב, ולכן עזבתי את המצלמה וערבבתי פנימה גם את השמנת החמוצה.
באתגר המקורי ביקשו ממני לעשות "טוויסט" משלי, אבל גם ככה כשמבקשים ממני לאפות אני כולי "טוויסטים" לא רצוניים, אז מה כבר יכלתי לגוון? (בעיקר כשלקרין גם ככה היתה רשימה ענקית של גיוונים)?. אז בחרתי אחד מהם – והוספתי גרידה מלימון שלם לניחוח לימוני. התנחמתי בזה שהטוויסט שלי יהיה עם כל האילתורים שעשיתי.
הוצאתי את התבנית עם הבסיס שהכנתי מהמקפיא ושפכתי לתוכה את הבלילה. כאן אני חושבת שיש טעות איפשהו כי במתכון של קרין כתוב שזה מיועד לתבנית בגודל 24. התבנית שאני קיבלתי היתה בגודל 26 כלומר גדולה יותר, ובכל זאת כמות המילוי הציפה את התבנית והיתה על גבול הגלישה, וגם ככה נשארה לי טיפה בלילה בקערה. לא נורא, נאכלה ככה.
כמו שקרין אמרה, ציפיתי את החלק החיצוני של התבנית בנייר כסף למניעת חדירה של מים, למרות שזו לא תבנית מתפרקת והתחתית נראתה לי די עבה גם ככה, אבל שיהיה, לא מזיק.
מיקמתי את התבנית בתוך תבנית אפיה גדולה של התנור והכנסתי לתנור עם דלת פתוחה. שפכתי מסביב מים רותחים עד חצי מהגובה וסגרתי את הדלת.
הלכתי לשחק FARMVILLE.
אחרי שהאכלתי כמה פרות וקטפתי כמה ירקות מצויירים , התנור צילצל שעברה חצי שעה. האמת במתכון כתוב אפייה של שעה אבל אני כבר לא סומכת על כלום, בעיקר כשכל ההוראות של קרין לוו באזהרות נוסח "אם לא נזהרים על הדקה, העוגה מתייבשת!!". לכן אחרי חצי שעה, בדקתי כל עשר דקות.
המצב הרצוי היה צריך להיות שהעוגה יציבה בשוליים ובאמצע יש קוטר רוטט של בערך שמונה סנטימטרים. כדי להגיע לזה לקח לי עשרים דקות נוספות , אולי בגלל שהתבנית היתה מלאה עד למעלה.
בהתאם להוראות של קרין העוגה הוצאה ביחד עם התבנית הגדולה שלה והונחה בחוץ לקירור של שעה בלי תזוזה, עד שהיתה קרה, ואז עברה למנוחה של 24 שעות במקרר.
אם זה היה סרט, זה השלב של הגלים שמטשטשים את התמונה וחוזרים אליה 24 שעות אחר כך…
הכנתי קולי פטל (קצת פירות קפואים מרוסקים, קצת מיץ, הרבה בלנדר), חתכתי בזהירות פרוסה (בעצם שלוש אבל מי סופר) והופ – יש עוגה גבוהה, עשירה , יאמית לגמרי.
If I do say so myself – יאמי יאמי.
אני חייבת לציין שהתוספת של גרידת הלימון היתה מצויינת כי העוגה מאד עשירה ומתוקה, והלימון נותן טעם נוסף וגם ארומה.
בקיצור, לא צריך לחכות לשבועות בשביל עוגת גבינה ניו יורקית, והכי יפה- אם אני יכולה- כל אחד יכול.
אני וקרין – מלכת המתוקים.
נספח –
מדד לכלוך –
2 קערות גדולות (אחת של תערובת הבסקוויטים המרוסקים והשניה של תערובת הגבינה)
1 קערית קטנה (להמסת החמאה במיקרוגל)
2 כפות עץ (אחת לעירוב הבסקוויטים ואחת לעירוב הגבינות)
1 תבנית אפיה (שאמנם צופתה בנייר אפייה אבל הוא הודבק אליה עם "מזולה").
1 כוס לשבירת הביצים ובדיקתן לפני הכנסתן לעיסה
1 כלי מדידה למדידת כמות הסוכר
1 כף מתכת לשליפת הגבינה מהקופסאות (גבינה 30% לא נשפכת לבד). (השתמשתי בה גם בשביל להוציא את השמנת במלואה מהגביע).
2 מגררות – אחת גדולה שנכשלה בגירור הלימון אבל התלכלכה ממנו, ואחת זעירה שעשתה את העבודה מצוין.
סה"כ – תכולת מדיח כלים אחת.
אליס איילנד- כי פעם היה הרבה יותר קשה לטעום את ניו יורק….
