בישראל, הפיתה היא הכוכבת, אם במנת הנשנוש הישראלי הקלאסי – הפלאפל, אם צמחונית ואוצרת בתוכה חביתה או ירקות, אם בשרית וחובקת כל סוג בשר אפשרי, אי אפשר לברוח ממנה (מקסימום, לגירסה המוגדלת שלה- הלאפה).
ארכיון
החומוס של אבי – איך זה נגמר?
בפוסט הקודם שלי סיפרתי על סלטי חומוס שקיבלתי לנסות על המשפחה שלי ומה הם אמרו. אז הנה מה שעשיתי –
מה היה בשולחן? סלט ירקות רענן, מלפפונים בחומץ, זיתים שחורים כבושים אותנטיים מטורקיה, צלחת אחת עם החומוס הרגיל בעיטור שמן זית, פטרוזיליה ופפריקה מתוקה, וצלחת שניה עם החומוס בתוספת סחוג, בעיטור ביצים קשות. הכל כמובן לצד הפיתות הטריות.
אלקטרה בר ספירל – סערה בכוס מים.
באחד מפרקי הסדרה האמריקאית האהובה "נשואים פלוס" , מוזג הגיבור מים מהברז לכוס, ואז מנסה לשתות ואנו שומעים קולות חריקה ולעיסה בגלל כל הלכלוך שיש במים. נכון שבתאוריה מי ברז אמורים להיות טובים לשתיה, אבל בפועל בגלל שילוב של מזהמים שונים וצנרת שרחוקה מלהיות נקיה, במי הברז יש אוסף שלם של דברים שלא אמורים להיות שם – מלכלוכים פיזיים ועד כמויות חיידקים.
לכן אנשים מחפשים פתרונות שונים כדי שיהיו מים נקיים וטובים, גם טעימים וגם בריאים. יש כאלה שסוחבים שישיות מהסופרמרקט, יש כאלה שמזמינים שירותי החלפת מיכלים גדולים, ויש את אלה שמעדיפים את הנוחות – ובוחרים בבר מים.
ואם כבר בר מים, לא עדיף ללכת על הרולס רויס הטוב ביותר, שמבטיח טיהור 99.9% מהחיידקים (לצד ניקוי כל ה"תוספות" לא רצויות האחרות)?
הסנדוויץ- משולחן הלורד לארוחת הערב שלי… (חלק א')
כולנו שמענו את הסיפור על הלורד סנדוויץ' – ליתר דיוק הרוזן הרביעי מסנדוויץ' ג'ון מונטגיו, שהיה מכור לקלפים ולא רצה להניח אותם כדי לאכול ארוחת ערב, ולכן פקד על משרתיו להגיש לו מה שהיה מקובל בבתים ברמה נמוכה בזמנו, שתי פרוסות לחם וביניהן הבשר . זו היתה ההתחלה.
אטורה- מדינה קטנה, שמחה גדולה.
את "מיני ישראל" אין ממש צורך להציג. כולנו מכירים את המקום המקסים הזה, עם דגמי כל אוצרות המדינה, כשמהצפון עד הדרום נפרשים בפנינו כל המקומות המוכרים והאהובים, בדיוק ובחן.
עכשיו יש סיבה נוספת לשמחה- "אטורה" – בית חדש לאירועים, בתוך הפארק, שמאפשר לחופה למשל, להתקיים בבת אחת גם בכותל, גם במגדלי עזריאלי, גם על החרמון וגם באזורי התיירות של אילת, והכל בלי לזוז מהמקום ובשיא הפאר.
חמים וטעים עם נביעות.
האמת, הפעם אני מרגישה שהקדמתי את זמני. קיבלתי להתנסות מים בטעמים של נביעות, והפעם בטעם שקד דובדבן, והחידוש היה שזוהי מהדורת חורף שניתן לחמם ולשתות חם.
שופרסל מרס 2015- בהילוך מהיר.
סלסילת חודש מארס עמדה בסימן ארוחת לילדים. היא כללה –
קטשופ 1 ק"ג ,חרדל צרפתי 370 גרם ,נקניקיות וינר 400 גרם צ'יפס זיגזג 1.5 ק"ג מלפפונים בחומץ / במלח שופרסל 540-560 גרם .
(הפעם העדפתי לצלם את המוצרים היישר על המסוע ,שניה לפני הקופאית)
פרוייקט פסח הגדול – גפילטע, עלי גפן ואטריות.
פרוייקט פסח
הסבתות שלנו עמדו במטבח ובישלו. כשהגיע פסח, (שלפי הפולניות מגיע הוא החג הבא מיד אחרי ראש השנה) עלה עשן מהמטבחים כשהן קצצו, טיגנו, בחשו, ערבבו, אפו ואיכסנו המון סירים וקערות לקראת החג. אבל שחרור האישה הגיע, וגם הקריירות של כולנו, ולמי יש זמן או סבלנות להתחיל לגלגל עלי גפן או לטחון דגים?
תעשיית האוכל המוכן עובדת בדיוק על זה, אבל קשה לשחזר טעמים של סבתא, בעיקר בגלל שגם צריך שינוע ואריזה וחיי מדף.
"KIWI & KOM-KOM" – החיים "על הסכין".
האמת, בדרך כלל אני עצלנית – כשצריך לחתוך ירקות אני פשוט חותכת אותם לרבעים וקוראת לזה "בסגנון כפרי". אבל מה עושים כשרוצים קצת יותר יפה? האם באמת צריך להתאמץ עד כדי כך? בטלוויזיה המנות תמיד דקורטיביות והמילה "צילחות" הפכה לחלק מהלקסיקון, אבל איך מישהי עם שתי ידיים שמאליות (האמת מדוייקת – אני גם שמאלית וגם רחוקה מלהתעסק בדקורציות) יכולה להוציא קישוט שהוא יותר מאשר תקיעת גבעול נענע על כל מנה?
כאן הגיעה לעזרתי הסכין של "KIWI & KOM-KOM" שהיא סכין בצורת גלים שאפשר לחתוך איתה בקלות כל דבר והוא הופך לדקורטיבי.
City Break – חופשה קטנה (וכייפית) מהחיים.
כשאנחנו חושבים על המושג "חופשה" אנחנו חושבים על נופש ארוך, מזוודות, אריזה, סידורים לפני וסידורים אחרי (הדבר שאני אישית הכי חושבת עליו למשל בטיסה הביתה מחו"ל הוא על הכביסה שהצטברה…) והרבה פעמים כבר מעייף יותר לצאת לחופשה מאשר להשאר בבית. מצד שני, כולנו שקועים במירוץ החיים שכולל ילדים, עבודה, מטלות הבית, ומילת הקסם "סידורים" שכוללת את כל מה שמעצבן –בנקים, דואר, ביורוקרטיה ועוד. בקיצור, לא פעם אנחנו מרימים את העיניים מהמקלדת או מההגה ומגלים שהשבוע ברח לנו בין האצבעות. במצב כזה חופשה היא פשוט MUST , והפתרון מגיע בדמות City Break – 24 שעות של פינוק שלא דורשות לוגיסטיקה מרובה ומאפשרות בריחה להטענת המצברים (וגם הזוגיות…) ממש כאן, קרוב לבית.
הקונספט הוא של רשת מלונות "פתאל" שאומרת לנו "קחו את האוויר הזה שאתם כל כך צריכים, בתוספת המון פינוקים והפתעות, והכל במרחק פחות משעה נסיעה מהבית, אבל עולם אחר".
מלון "לאונרדו פלאזה אשדוד" מרשת פתאל ,הזמין אותי לנסות את הבריחה הקטנה הזו, וכך תוך שעה כבר אירגנתי תיק קטן (איזה כיף שלא צריך להסחב עם מזוודות!) ארבעים דקות נסיעה מהמרכז (איזה כיף שאין "מתי נגיע???? " שזה בדרך כלל הטקסט שלי ולא של ילדים….) וכבר אנחנו בפאזה אחרת. המלון ממוקם בקצה הדרומי של אשדוד, כך שאין שום דבר מסביב- שמורת טבע של דיונות מצד אחד, כיכר יפיפיה מצד שני, טיילת ארוכה מאד עם המון דברים לעשות, ובעיקר הרבה שלווה.