נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".

כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).

ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.

הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".

המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.

על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".

"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.

משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.

אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.

הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').

מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).

המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?

למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).

את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי".  היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.

במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.

המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.

הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.

השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.

בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם).  הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.

הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.

הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.

המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.

ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).

המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).

אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il

                                                     צילום- מתוך אתר "דינה אור"

נתחיל מהסוף- משפט הסיום של הסטנדאפיסטית דינה אור הוא "אין הרבה צחוק ברפואה, אך יש רפואה בצחוק" .

בניגוד לכמות הרבה של סטנדאפיסטים גברים המופיעים כיום, יש יחסית מעט סטנדאפיסטיות. למה? אין לי מושג. אבל שמחתי לגלות אישה מצחיקה שלא הכרתי בעבר, שהפכה את מוצאי השבת האחרונה בשבילי למשעשעת במיוחד ולאחלה פתיחה של שבוע חדש.

קצת על הרקע-

דינה אור התחילה מייעוץ לזוגות, עברה דרך השתלמויות דרך גדולי הקומיקאים כמו ביל קוסבי וג'רי סיינפלד, והופיעה בתוכניות בידור שונות בטלוויזיה, ואז עלתה על הבמות, בתחילה בתוכנית "זה ייגמר בצחוק" ועכשיו בתוכנית החדשה- "דינה אור בלי בושה".

היא עולה על הבמה ותוך כדי חשיפת אנקדוטות מחייה, שבעצם קיימים בחיים של כולנו, ודיאלוג מתמיד עם הקהל שכולל אילתורים רבים, מצחיקה את הקהל כשהיא מדברת על סיטואציות שכולנו נתקלים בהן, מהתהייה "עד איזה גיל מותר לך להגיד את אחרי צבא"? , דרך גילוי הסוד השמור- מי באמת מלביש את שרה נתנייהו (רמז- זמר ששר "רק התקשרתי להגיד שאני אוהב אותך"…), מהו משחק מקדים אצל פולנים, איך מגיבים לבלגאן בחדר של הבן המתבגר, איך להצחיק שוטר ומהי הדיאטה הכי טובה…

על הדרך יש לה גם סטראט אפ של "מהו כדור הדיאטה האולטימטיבי שעוד לא פיתחו" (כדור הרגעה, את לא מרזה אבל לא אכפת לך…)

בניגוד למצחיקנים אחרים, אין כאן בדיחות על ערסים, וגם השפה גבוהה יותר (אם כי יש קצת רמיזות מתחת לחגורה פה ושם, אבל בקטנה).

דינה אור מופיעה גם בערבי חברה, כנסים, ימי גיבוש ועוד.

החימום להופעה של דינה הוא בן הזוג שלה – אודי רייס, זמר אדיר שמתמחה בשירי שנות השישים והשבעים, ואריות איטלקיות (ואל תשאלו מה יוצא לו מהפה כשמבקשים ממנו "מזרחית").

אתר האינטרנט של דינה אור- http://dinaor.co.il/

קטעי יוטיוב של ההופעות – http://www.youtube.com/user/dinaorr53?feature=results_main

את העוגות המיוחדות של מתוקה סיקרתי בעבר – http://cafe.mouse.co.il/post/2715336/, וגם השנה ישנה קולקציה חדשה של עוגות. בכל פעם שאני חושבת שאין כבר מה לחדש בעוגות דבש, מגיעה מתוקה עם המון רעיונות יצירתיים לצד קלאסיקות משנים קודמות.

השנה קיבלתי לסיקור שתי עוגות מהסידרה החדשה –

עוגת דבש בננה ואגוזים – (42 שקלים) – עוגת דבש עשירה עם בננות ואגוזים.

עוגת פלורנטין שקדים ודבלים – (45 שקלים) – בצק פריך חמאתי שעליו הונח קרם טופי דבש במילית שקדים פרוסים ודבלים.

מעבר לזה שהעוגות מאד יפות, הן גם מייצגות שני סגנונות שונים ומתאימות לזמנים שונים. זו של הבננה ואגוזים הולכת מצוין עם קפה בגלל הנימוחות שלה מצד אחד , והעדינות של הטעם מצד שני, וזו הפלורנטינית היא ממתק חמוד וקרנצ'י שמבטיח שנה מתוקה.

אני לא יכולה להחליט מי מהשתיים אהבתי יותר בגלל השונות הרבה הזו (אז "נאלצתי" לאכול את שתיהן… כן, גורלי מר…).

מעבר לשתי העוגות הללו, ישנן בקולקציה החדשה גם עוגת דבש גזר (עוגה פופולארית בשילוב דבש ממורדות הן מירון (42 שקלים) וקולקציית מקרונים לראש השנה, בצבעי ירוק, כתום ואדום וטעמים שמתאימים במיוחד לחג  – דבש, תפוח, קרם תאנים, קרם רימונים ועוד.

בתמונה למעלה- עוגת דבש בננה במצב סגור, למטה אותה עוגה במבט מבפנים.

כאמור זה שיש קולקציה חדשה לא אומר שזונחים את הלהיטים משנים קודמות וכך ניתן לרכוש ב"מתוקה" גם עוגת דבש קלאסית באייסינג ווניל (42 שקלים) למי שאוהב את המסורת, עוגת תפוחים ברנדי ודבש (42 שקלים) שמשלבת את המוטיבים של תפוח בדבש (והרבה תפוחים!) ביחד עם טוויסט אלכוהולי עדין, דבש שזיף  – עוגה מיוחדת עם דבש ושזיפים במחיר מבצע חגיגי  של 32 שקלים) ועוגת טחינה ודבש סילאן- הטוויסט הבריאותי (והיאמי ) עם הקריצה הישראלית בציפוי שומשום מלא קלוי ופריך. (38 שקלים).

בתמונה למעלה  – עוגת הפלורנטין במצב סגור, למטה במבט מבפנים.

ואם חשבתם שבזה זה נגמר, טעיתם, כי בנוף לעוגות יש גם מוס רימונים עם שכבות ביסקוטי שקדים, גנאש שוקולד לבן, מוס פטל וג'לי רימונים (65 שקלים), מארזי מיני סברינות טבולות בדבש (8 יחידות ב41 שקלים) , מארזי מיני מאפינס בטעמים קלאסיים של דבש, טחינה סילאן ודבש בננה (8 יחידות ב29 שקלים), פאי תפוחים צרפתי מצוין לעשיית רושם בארוחת חג (89 שקלים), סטרייפ תפוחים, קרנאץ תפוחים ואם כבר מדברים על אירוח, למי שבא להתארח וצריך להביא מתנה, אין כמו אריזות שי עם ליקר רימונים, דבש מירון, עוגות, עוגיות וכל הטוב והמתוק לשנה מתוקה.

האתר של מתוקה- http://www.metuka.co.il/home/doc.aspx?mCatID=25081

לא מעטים מאיתנו זמרי מקלחת, אוחזים בשפופרת הטוש או בספוג, ופוצחים בשירה. את הכיף של לשיר גם כשאתה בלשון המעטה לא פברוטי , כבר גילו במזרח הרחוק מזמן, ומסיבות קריוקי הפכו לתופעה סוחפת. גם בישראל יש רבים הנהנים מאירועי קריוקי אולם מקום מסודר מעולם לא היה לכך. מסעדות או מקומות בילוי יזמו אירועי קריוקי נקודתיים או קבועים, וגם אנשים פרטיים אירגנו ערבים כאלה בביתם (ולפעמים גרמו לכזו הפרעה לשכנים עד שנחקק "חוק הקריוקי".). בדיוק בעיתוי הזה הגיעו יזמי "מי און דה מייק" – עופר ינקוביץ', אמיר עדן, משה קוסטי וארז רחמה, שהקימו מקום שבו אפשר לפצוח בשירה אדירה, זייפנית ככל שתהיה, בלי הפרעה לאף אחד וברמת אירוח גבוהה.

כך הגענו להתנסות בחוויה, חבורת בלוגרים שאף אחד מהם לא ממש יודע לשיר, אבל למי אכפת. המקום נמצא ברחובות, חנייה נוחה חינמית ובשפע, גישה קלה, והופ, אנחנו כבר שם, בפרוזדור מלא חדרים מיוחדים.

ישנם חמישה חדרים, בגדלים שונים, המעוצבים כל אחד לפי נושא- חדר לונדון – חדר עמוס כוכבים  עם אלמנטיים שהמלכה היתה מתגאה בהם וקיר מיוחד המשלב בקבוקים ותאורה, חדר ניו יורק- קירות עשויים לבנים עם נוף מקסים של הטיימס סקוור (והאמת, כבר כמעט ראיתי שם את ג'רי סיינפלד עולה למיקרופון ומרביץ כמה בדיחות), חדר סלוניקי – הבנוי כמו טברנה יוונית, חדר טוקיו – שמשלב אלמנטים יפנים מסורתיים כמו וילון במבוק, עם קירות מנגה, והחדר האהוב עלי ביותר- חדר ריו דה ז'נירו – עם דגל ברזיל ענק, והמון קרנבל מסביב. 

בכל החדרים יש מערכות הגברה מיוחדות, פינות ישיבה, טלוויזיות ענק שמקרינות את המילים של השירים גם לזמר וגם לקהל כדי שיוכלו לשיר איתו והמון צ'ופרים. כל החדרים כמובן אטומים כך שכשסוגרים את הדלת, אף חדר לא מפריע לאף אחד אחר.

הפיקוד הוא עצמאי לחלוטין בעזרת אייפד שבו טעונים השירים, ואפשר לבחור על ידי כל מני חיפושים (שם זמר, סגנון וכו'), להרכיב רשימת השמעה, לשים מוסיקת רקע כשרוצים הפסקה, אפילו לקרוא למלצרית. (ויש גם תפריט במכשיר!)

בין לבין יש גם המון המון המון אלכוהול, כולל קוקטיילים המיוחדים לכל חדר,  ונשנושים כמו פלטות מטוגנים, פיצות, ירקות, חטיפים ועוד.

וגם…

אנחנו התארחנו בחדר היווני, ועד מהרה שחטנו את מיטב המוסיקה הישראלית (וגם כמה להיטי חו"ל). לתוספת שמחה יש גם אביזרים כמו גיטרות מתנפחות, כובעים, משקפיים, תופים ועוד אביזרים לעשיית שמח.

בתמונה- בלוגרים עושים חיים!!

במקום אפשר לערוך גם אירועי חברה, ישיבות עסקיות (יש מקרנים וכל מה שצריך) וכמובן נגישות מלאה לבעלי מוגבלויות.

העישון כמובן אסור בחדרים, אבל יש פינת עישון מיוחדת מחוץ למבנה.

אתר המקום עם כל הפרטים – http://www.meonthemic.co.il/#

בט"ו באב כולם מחפשים מסעדות רומנטיות. מהי רומנטיקה? אולי קשה להגדיר אבל יש מספר דברים שחייבים להיות כשמדברים על "מסעדה רומנטית". קודם כל המיקום – בין פרדסים או מטעים, אווירה כפרית, הרבה ירוק בעיניים. אחר כך – פינות ישיבה שונות, מרפסת, אור ירח, אוויר פתוח (או אפשרות למזגן למי שמפונק יותר), יין טוב, אוכל טוב ושירות טוב, והופ – הנה הרומנטיקה.

אז העיתוי היה בדיוק מתאים כשהוזמנתי לסקר את תפריט הקיץ החדש של "גוז' ודניאל" במושב בני ציון שבלב השרון (שתי דקות מרעננה וכפר סבא). לפני שנתיים נפתח המקום כשנטע-לי יהודאי ועידו פיינר, שני מפיקי אירועים, החליטו להגשים חלום, תוך ייעוץ עם האחים יריזין (שאחראיים על מוזס, זוזוברה, אנג סו ועוד פנינים קולינריות) ופתחו מסעדת ביסטרו כפרית , צמודה למגדל המים העתיק של המושב. הקונספט – מנות מוקפדות בהשפעה של המטבח האיטלקי – צרפתי, בהסתמכות על פירות שנקטפו באותו יום, דגים, פירות ים, בשרים איכותיים וכמובן קינוחים , ביחד עם פסטה תוצרת המקום והרבה מנות שמגיעות מהטאבון.

על התפריט אחראי השף רן פולק ("ברסרי" , "קופי בר").

כאמור, התפריט הוא תפריט קיץ חדש שמכיל גם כמה מנות מהקלאסיקות האהובות של המקום.

כוסות יין נמזגו, מנות ראשונות החלו להגיע לשולחן.

 לחם הבית היה הראשון ביחד עם חמאה מוקצפת. הגיעו כמה סוגי לחמים, הפוקצ'ה מבינהם היתה הטובה ביותר, ואחד הלחמים הכהים היה קצת קשה מדי. (17 שקלים בתפריט).

קלאמרי בכרוב עם גבינת גאודה (38 שקלים בתפריט) היה מנה מסקרנת ומעניינת, אם כי מבין שתי מנות פירות הים העדפתי את השרימפס שיפורט להלן.

שרימפס על הפלנצ'ה- (48 שקלים) למנה נדיבת שרימפסים שהוגשה עם רצועות טורטיה קלויות ואספרגוס ששמר על הקראנצ'יות שלו. המנה הנבחרת שלי מהמנות הראשונות, בעיקר בגלל העשיה הנכונה של השרימפס, הנדיבות , התיבול העדין והשמירה על פריכות הירקות.

ניוקי סולת חמאה, יין לבן ואגוזים (44 שקלים) היתה המקום השני שלי מבין מנות הפתיחה, בגלל הפינוק שלה – המון דברים עדינים – הסולת, היין, החמאה, הופיעו בצורת ריבועים שיותר הזכירו פולנטה, אבל היו נימוחים ומפנקים.

שני סלטים הגיעו אלינו –

סלט שורשים המכונה "סלט גוז' ודניאל " – שכלל מבחר ירקות שורש ברוטב וינגרט הדרים (42 שקלים בתפריט) וסלט עגבניות עם גבינת המאירי (38 שקלים). הירקות היו טריים מאד. הצמחונית שבחבורה התמוגגה, אישית כשאני יוצאת למסעדה אעדיף מנות אחרות ולא סלטים, אולי רק כתוספת למנות בשריות למיניהן.

קרפצ'יו בקר עם טימין ופרמז'ן (52) היה מנה נחמדה (בדרך כלל אני לא רגילה לטימין).

רוטולו קירוטה זוקיני ונענע (46 שקלים) היה רצועות של פסטה (ביתית כמובן) שיצרה מעין רולדה של שלושה סוגי קישואים שונים. מנה מאד יפה וויזואלית וגם כייפית לאכילה. אימצתי את הרעיון גם כדי לעשות בבית. (או במחשבה שניה, לחזור לאכול במסעדה..)

עכשיו הגיע הזמן למנות העיקריות. הכלים הוחלפו, השולחן נוקה, והרבה מנות עיקריות נטעמו –

ספגטי פירות ים בשני צבעים (92 שקלים) – מיקס של שרימפס, קלמארי, ראשי קלמארי, מולים וכל טוב הים. בהתחלה הייתי סקפטית מכיוון שמדובר ברוטב פרנו ואני וטעם אניס ממש לא חברים טובים, אבל טעם הפרנו היה עדין מאד ולא הפריע לי. לחובבי הז'אנר.

פטוצ'יני א-לא גיטרה (58 שקלים) – כאן למדתי על שיטת החיתוך המיוחדת של הפסטה. לצערי לא הוזהרתי שהיא חריפה. בלוגרים חובבי חריף אהבו.

ניוקי פריזאי אספרגוס ופרושוטו (64 שקלים) היה הבחירה שלי מבין המנות העיקריות, וההסכמה היתה בין כל הבלוגרים – הניוקי היו קלים כמו עננים. לבקשתה של הצמחונית הוגשה גם מנה זהה ללא הפרושוטו. נחמד שיש אפשרות לשנות מנות לפי העדפות אישיות.

שתי מנות דגים הגיעו לשולחן – מנת דניס בטאבון עם ירקות צלויים (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר), ומנת לברק שלם בתנור (118 שקלים). גם כאן הדגים היו עדינים והירקות שמרו על פריכות. מבין השניים הייתי בוחרת בדניס שהגיע כפילה וחסך ממני את הצורך לפרק אותו ולהתמודד עם עצמות, וגם כי בשרו מוצק יותר לטעמי.

שתי מנות מתפריט הבשרים הגיעו –

שניצל וינאי עשוי עגל עם סלט מלפפונים גרמני (76 שקלים) ושוק אווז קונפי עם קרמל תפוחים (92 שקלים). השניצל היה מנה שמאד לא התחברתי אליה, די משעממת האמת, וסלט המלפפונים היה בעצם סוג של צ'יזיקי עם יוגורט. לעומתה מנת השוק היתה מתקתקה בגלל הקרמל, נימוחה והלכה יופי עם הפירה (החלבי, כמו שאני אוהבת, ושניקיתי ממנו קערה נוספת בגלל רכותו החמאתית).

החלק העיקרי הסתיים והקינוחים הגיעו.

בתמונה למעלה מימין  – שף רן פולק.

סורבה בשלושה טעמים – (לא כתוב בתפריט, אין לי מחיר) – למי שרוצה משהו לא חלבי לאחר הבשר?

פאי אגסים וריקוטה שהוגש עם כדור גלידה (36 שקלים למה שמוגדר בתפריט כ"פאי היום" ומשתנה) – נחמד, עוגה טובה, מילוי עסיסי.

טארט טאטן (38 שקלים בתפריט) – עוגת תפוחים מקורמלים עם תחתית בצק עלים שספג את המיצים והפך רך, גם היא עם גלידת ווניל.

והשני המנצחים שלי (לא יכלתי להחליט על מקום ראשון ומקום שני)

מוס שוקולד- (34 שקלים, מוגש עם פקנים ופיסטוקים מקורמלים)- חצי כדור יפיפה עם תוספת הקראנץ' המקורמל, שוקולדי כמו שצריך עם תחתית עוגייתית.

ה"פאבלובה של גילי"  – (44 שקלים) – מנה גדולה מאד, עם כל מה שצריך – מרנג מתוק, תוך מוס לבן והמון פירות צבעוניים וטריים לתוספת יופי, טעם ועסיסיות.

השעה כבר היתה מאוחרת, הסועדים הרבים שנכחו במקום כבר סיימו, ואנחנו נשענו אחורנית על הספות ונאנחנו "איך חוזרים מחר לקייטרינג של המשרד"?

בנוסף לתפריט הערב יש גם ארוחות צהרים עיסקיות ובופה מפנק בימי שישי בבוקר.

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12018

כתובת – רחוב אנשי בראשית (ליד מגדל המים), מושב בני ציון. חנייה חופשית ובשפע.

יציאה למסעדה הפכה לבילוי סטנדרטי אצל רובינו, ואנו מחפשים כבר את הבונוס- האקסטרה שמוסיפה ענין לכל יציאה לאכול בחוץ. יש מסעדות שמכריזות על "פסטיבלים" שונים שבמסגרתם מציגים אוכל לפי נושא, יש מסעדות שמשנות את התפריט בהתאם לשעות היום ומכריזות על מחירים מיוחדים ומנות מיוחדות. מסעדת "הטרקלין" לוקחת את הענין צעד אחד קדימה ויוזמת אירועים קולינריים רבים ושונים, כדי שכל אחד יוכל להנות גם מהאוכל וגם מהתוכן והבונוסים מסביב. בפעם הקודמת שהתארחתי במסעדה סיקרתי את "ערב מהסרטים" (http://cafe.mouse.co.il/post/2629667/) והפעם הוזמנתי לחוויה מסוג שונה "מאסטרשוק" – סיור קולינרי בשוק הכרמל וכרם התימנים בתל אביב, שמסתיים בארוחה בת עשר מנות ב"הטרקלין". יוסי בן אודיס הבעלים והסומלייה חבר לנורית, בשלנית , מומחית לאוכל, ומעריצה שרופה של כרם התימנים ושוק הכרמל, ליצירת סיור קולינרי שמציג למטיילים בו מקומות שלמרות שכולנו ביקרנו במה שמכונה "שוק הכרמל" עשרות או מאות פעמים, לא הכרנו את הפינות הקסומות והמיוחדות. הדגש בסיור הוא על תוצרת כחול לבן, ולכן כל המקומות שביקרנו בסיור מוכרות מוצרים תוצרת ישראל, וכן היין שליווה את הסיור (בכמויות גדולות ובמגוון רחב) היה של יקב "1848".

התחלנו את הסיור בקצה השוק, ב"בית העמודים" שם חיכו לנו עגלות שוק כדי שנוכל לשים בהם את הקניות שנערוך, וכן כוסות ליין שנשתה במהלך הסיור, וגם פינוקים נחוצים כמו בקבוקי מים ומגבונים לחים לניקוי הידיים אחרי טעימות. תשומת לב חשובה ומפנקת.

התחנה הראשונה היתה "קפה כהן" – בית קפה קטן שנוסד ב1935 וכיום מנוהל על ידי הנכד של המייסד, בחור בשם שלמה, שהוא זמר חובב, שעורך מופעי שירה בכל יום שישי בשעה אחת בצהרים, ובהם הוא מפליא בקטעי חזנות, שירים ישראליים וגם אופרה. אנחנו זכינו לביצועים ממבחר הרפרטואר שכלל הכל, מ"כל העולם כולו", דרך פרנק סינטרה ועד "או סולה מיו" בגירסה תימנית. (ויש גם פחים לתופף עליהם). הקפה היה חזק ושחור.

התחנה הבאה היתה חנות התבלינים של האחים כוחלני, שמגדירים את עצמם כ"מאהבים לטינים" ומשמיעים הרבה מוסיקה בהתאם. בחנות מגוון ענק של תבלינים, קטניות, מוצרים עם אוריינטציה לטינית כמו בננות פלנטיין, טחינה מיוחדת במתכון סודי, ואפילו משהו מיוחד כמו "קפה לבן".

"אנחנו הולכים לבית המרקחת השכונתי" אמרה נורית והובילה אותנו ל"טבע בכרמל" – מקום של חליטות, תערובות, צמחי מרפא וכלים לחליטות. במקום יש גם סוגי מלח מיוחדים כמו מלח נורווגי מעושן שנדיר למצוא בארץ את הגירסה המקורית שלו. שתינו שם תה פירות מרענן והמשכנו בסיור.

עשינו הפסקה במקום מוצל וטעמנו את השוס של המקום "מיץ גת". בחיים שלי לא טעמתי גת אז אני לא יודעת בדיוק מה הטעם המקורי, אנחנו טעמנו את הגירסה המדוללת עם ערק שהכינה נורית. הבנים התחברו יותר, אני חזרתי ליינות של "1848".

בפינת הרחוב צמד גיטריסטים ניגנו ושרו נעימות תימניות ואנחנו הלכנו לראות את המקום הכי "לא תימני" בכרם, הוא מלון וביסטרו "עדן" שנראה כאילו שייך יותר לאזור קלאסי של וינה, עם השנדלירים, הספות, וסועדות שיושבות עם כלבי ארנק המכונים לבטח "fifi". (במלעיל).

בין לבין נורית סיפרה לנו את ההסטוריה של המקום, איך הוקם הכרם ומדוע הוא קרוי כך, ומזגה לנו עוד מהיינות של "1848".

עם הכוס ביד המשכנו לחנות עם השם הכי היפסטרי "סקס, דראגס אנד אוליב אוייל" ששייכת לחברת "אוליה" שמייצרת שמנים ישראלים משובחים בתקנים המחמירים ביותר. בעל הבית שארח אותנו הציג לנו גם את המוצרים הנלווים כמו גלזורות שונות לבישול, רטבים, מרינדות, וינגרטים מיוחדים כולל בטעם קפה, שהולך טוב אפילו עם גלידה, חרדל שמיוצר על ידי "אוליה" והוא החרדל היחיד מתוצרת ישראלית, בטעמים שונים, מחרדל ליים ודבש עדין ועד לדיז'ון קלאסי עוקצני.

התחנה האחרונה בסיור היתה "מרכז הממתקים והחלבה" – מקום בלי שלט אבל עם ערימות של חלבה מעשרות סוגים, ממתקי רחת לוקום, "באבא קדרסה" – נוגט עם אגוזים נוסטלגי של כל מי שגדל בבית מזרחי, ועוד ממתקים ושוקולדים רבים. ההמלצה שלי – לא לפספס את חלבת הקפה.

בדרך למסעדה עברנו בחלון הראווה המיוחד של "חייט-טרף" – חייט עם חוש הומור מפותח שכותב על חלון הראווה שלו שלטים משעשעים, ואז הגענו לשולחן הערוך ב"טרקלין".

ארוחת עשר המנות היא ארוחה משתנה, מה שאנחנו קיבלנו היה-

צלחת אנטיפסטי של ירקות העונה – הכי טרי שאפשר, סלט שורשים גם הוא מהמצאי של השוק, לחם פרנה מרוקאי שהתלווה לשתי מנות – חומוס עם טחינה (החומוס מאחד הדוכנים שביקרנו בו) ומנה קלאסית של דג מטיאס כבוש, וסלט של ארבע סוגי עגבניות עם גבינת עיזים ואגוזים (שיואו איך שהגבינה הזו נימוחה ונמסה על העגבניות…).

בעיקריות קיבלנו שתיים – סנייה טלה עם טחינה (מהר ברכה) וסלסת עגבניות , ומנת הדגל- שייטל שהלקוח צולה לעצמו על אבן לוהטת במידת העשיה הרצויה לו, עם תפוחי אדמה וירקות, כשלזה מתלווה סלט ירקות, גם הוא טרי טרי ומרענן.

יינות "1848" המשיכו ללוות את הארוחה – לבנים ואדומים, ואז קיבלנו מבחר של שלושה קינוחים – סורבה תות ופסיפלורה עם סלט פירות קטן (הפסיפלורה שיחוק אמיתי), מלבי עם אגוזים, וטירמיסו. השניים האחרים היו למעשה טוויסטים על המנות המקוריות.

האירוע, כולל סיור השוק וכולל הארוחה לקח כחמש שעות, כשתוך כדי ארוחה, בין המנות יוסי בן אודיס גם הקרין קטעי וידאו משעשעים ונתן הסברים על השוק ועל איך נולד הרעיון וגם רמז לנו על רעיונות עתידיים לארוחות עם ערך מוסף.

בקבוצה שלנו היו גם זוגות שחגגו בסיור השוק יום הולדת או אירוע משפחתי.

דף הבית של "הטרקלין" – http://www.hatraklin.co.il/

עוד מידע על סיורי השוק – http://www.hatraklin.co.il/?module=events&item_id=6&event_id=9

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%A7-Master-Market-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D/394960757263827

מחיר סיור כולל ארוחה הוא 250 שקלים לאדם, והסיורים לקהל הרחב נערכים בימי שישי. באמצע השבוע הסיורים הם לקבוצות סגורות.

עוד פרטים על יקב "1848" – http://www.1848.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/1848winery

הנה אוקסימורון – אני ברזילאית, ואני לבנה כמו ערפד.

כשאומרים "ברזילאית" אנשים מדמיינים את המולטות המקפצות בקרנבל, וצבע עורן חום שוקולדי. ואז הם רואים אותי, ומתייגים אותי כאחת שהגיעה הישר מהמחוזות הקפואים של פולניה, ודי בצדק, אני לבנה יותר מערפד ממוצע, ומגיבה כמוהו לשמש- בכאב.

לחיות בישראל שטופת השמש, הקיצית, עם החופים המפתים (וגם כמה בריכות לא רעות בכלל), זה אומר שאי אפשר לברוח מהשמש. לכן יש להתגונן ככל האפשר כדי שבילוי כייפי בים לא יהפוך לעגבניה מתקלפת שמרוחה באשל (זוכרים את זה מהילדות שלנו?).

לשופרסל יש קו מוצרים ללפני, תוך כדי , ואחרי הבילוי בשמש, לכסות את כל האופציות.

קיבלתי חבילה שכוללת קרם פנים להגנה מקרינה על שמש בדרגת הגנה 30, שחוסם מעל 90% מקרני הUVA , מה שהפך לקרם הרגיל שלי לא רק לים אלא גם ליומיום מכיוון שהפנים חשופות כל היום, ואפילו מנהיגה אפשר לתפוס צבע וקרינה, שלושה סוגי קרם הגנה בדרגות שונות (יפורטו בהמשך) וגם קרם אלוורה להקלה על העור אחרי השיזוף.

המילה "קרם" בעצם לא מתאימה מכיוון שמדובר בתרסיס, כך שנוח מאד להשתמש בו, והשלושה שקיבלתי היו  –

Sun 30 – תרסיס הגנה היפואלרגני, עמיד במים (מה ששימושי מאד כשנכנסים ויוצאים מהמים ולא רוצים להתמרח כל רגע , במיוחד כשמדובר בילדים שאין להם סבלנות), ללא פראבנים, מועשר בוויטמין E.

Sun 30 kids – אותו הדבר רק לילדים- בניחוח מלון עדין.

Sun 15 שמן גזר- כי בילדות שלנו היינו נמרחים בשמנים כדי לחזק את השיזוף, וכאן יש מוצר שאשכרה גם שומר על הבריאות במקום לטגן אותנו ודואג לשיזוף אחיד בגוון טבעי, כמובן כולל גם את כל הייתרונות שבקרמים האחרים.

כל התרסיסים הם שקופים, נספגים בקלות ולא דביקים, מתאימים לכל סוגי העור, כשהוויטמין E גם מגן מפני רדיקלים חופשיים ומונע הזדקנות של העור.

ואחרון חביב, לאחרי השיזוף – sun aloevera – תרסיס אלוורה להרגעת העור, להקלה ורענון לאחר שיזוף, כי גם עם קרם הגנה העור שלנו עדיין עבר תהליך לא קל עבורו והאלוורה מועשרת בלחות וויטמינים, מחזירה לו מראה והרגשה בריאים.

ואחרי כל ההקדמה הזו, גם ההתנסות האישית.

את קרם הפנים כאמור ניכסתי לעצמי ליום יום מתחת לאיפור, ואני שמחה לציין שלא רק שלא נכוותי מהשמש, גם הנמשים השנתיים לא הופיעו.

לגבי תרסיסי ההגנה, עשיתי פה ניסוי מעניין. למרות שהבן כבר גדול, הוא די מזלזל בקרמי הגנה וחושב שגבר גבר לא צריך דברים כאלה. (גם אם זה "גבר גבר" שעדיין מוגדר כנהג צעיר לפי החוק). בכל מקרה, התערבתי איתו על ניסוי – מרחנו חצי רגל שלו לאורך בתרסיס הגנה, והשארנו את החצי השני ללא הקרם. התוצאות בתמונה. בערב הוא בהחלט נזקק לאלוורה…

בתמונה למעלה- רגל ה"חצי חצי". בתמונה למטה, אחרי כמה טיפולי אלוורה.

אני לעומת זאת, נמרחתי כולי וראו איזה רגל לבנבנה (עם נעל מהממת מלאס ווגאס שהייתי חייבת לשתף בתמונה…) נשארה לי, בלי כאבים, בלי התקלפויות, תענוג.

בשורה התחתונה, לכל צבע עור, גם בהיר וגם כהה, וכמובן לכל גיל, השמש היא מזיקה וצריך להתגונן מפניה ככל שאפשר. מצד שני, לא כיף לוותר על בילוי בשמש ועכשיו גם לא צריך, כי יש תרסיסים וקרמים שיעזרו לנו לבלות בלי לסבול מתוצאות כואבות (גם בהווה וגם בעתיד בנזקי עור והזדקנות).

ברשיון משרד הבריאות.

אוכל איטלקי זה תמיד כיף. אוכל איטלקי באווירה של חגיגה זה עוד יותר כיף, אוכל איטלקי באווירה של חגיגת יום הולדת – בכלל תענוג.

"טריולה" הפתח תקוואית חוגגת שנתיים והשמחה בעיצומה, והוזמנתי לטעום את המנות ואת החגיגות. המסעדה, הקרויה על שם שלושת בעליה (פעם אחת חן ופעמיים תמיר שאחד מהם  – תמיר חכים , הוא גם השף) חוגגת באוגוסט את יום ההולדת השני ומעבר לתפריט נרחב של פסטות , פיצות, בשרים, מתוקים ועוד (רוב הפסטות נעשות במקום, מעט נקנות כשהן טריות) באירועים מיוחדים רבים.

המסעדה, שמוגדרת כמסעדת בר, היא במשך היום מקום לשפע של אוכל איטלקי, ואז בשעות הלילה הופכת לבר תוסס, שמח, מרובה חוגגים שנשארים במקום אפילו עד שלוש בלילה בסופי שבוע. מתוך הבר הזה טעמנו כמה משקאות מכמה תחומים – צ'ייסר לימונצ'לו נענע עם המון אלכוהול, יינות שונים –לבנים ואדומים (אני בחרתי קאווה), וקוקטיילים, אחד על בסיס קמפרי פירות והשני על בסיס ג'ין ואננס.

אחר כך קיבלנו לשולחן מבחר מהמנות הראשונות, עם המון המון פחמימות:

שני סוגי פוקאצ'ות – עם עגבניות מיובשות בשמן זית, שום, צ'ילי, גבינת רוקפור וטימין (28 שקלים), ופוקצ'ה עם פלפלים וגבינה (לא כתוב בתפריט, אין לי מחיר) רכות וטריות. השתדלתי לא לגעת בהן יותר מדי כדי שיהיה מקום להמשך.

כרובית טרטופו – כרובית מהטאבון ברוטב איולי כמהין, שבבי עירית ופרמז'ן (36 שקלים בתפריט). מבחינתי המנה הכי טובה מבין מנות הפתיחה (היו לה עוד שתי מתחרות). אחר כך נודע לי שזו גם מנת דגל.

שני סלטים – סלט פנצ'נלה וסלט קפרזה (סלט הפנצנלה שמורכב מעגבניות שרי תמר, מלפפון, בצל סגול, קלמטה, פטרוזיליה, נענע , כדורי מוצרלה וקרוטונים ברוטב וינגרט בן יין, במחיר 37 שקלים, הקפרזה – כדור מוצרלה קרוע, שרי תמר, בזיליקום, שמן בזיליקום ובלסמי מצומצם ב34 שקלים). מבין שניהם העדפתי את הקפרזה כי היתה בו דומיננטיות של בזיליקום. כדורי המוצרלה היו חלקלקים וכייפיים.

סלט נוסף שקיבלנו היה "סלט קיצי" שגם הוא לא רשום בתפריט אז אין לי מחיר, שכלל בין השאר חסה, פלפלים, אגוזים שונים, עלי תיבול, ועוד. כאמור עדיין אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים עדיין הייתי נשארת עם הקפרזה.

צלחת אנטיפסטי עם ירקות העונה קלויים בטאבון עם עשבי תיבול היתה הבאה בתור (18 או 34 שקלים, תלוי בגודל המנה), נשנוש נחמד, היו לי בחירות אחרות – כאמור, הכרובית, הקפרזה ותיכף תגיע הבחירה השלישית שלי – ברוסקטה עם פטריות (28 שקלים, כמו סוג אחר של ברוסקטה שקיבלנו – "ברוסקטה קרנבל"-  קלויה בתנור עם סלסת עגבניות, בזיליקום, שמן זית, בלסמי ופרמזן). פטריות עשויות במדויק מבחינת תיבול, קרנץ' של הקלי, אוכל אצבעות טעים ונעים.

עוד פוקצ'ה אחת הגיעה כדי לחתום את מצעד המנות הראשונות, מנה שהיא יותר בפני עצמה כי הפוקצ'ה משמשת מצע ולא בתפקיד העיקר- פוקצ'ת סינטה- סינטה צרובה, שמן זית, שום, פרמז'ן, רוקט ובלסמי מצומצם- 36 שקלים. מבחר של מרכיבים שמחמיאים אחד לשני- בשר, שמן, גבינה, פחמימה עשירה.

בעיקריות קיבלנו רשימה ענקית של מנות אפשריות – פיצות מסוגים שונים, עם תוספות שונות (ואפילו פיצה טבעונית ללא גבינה), פסטות ברטבים שונים ותוספות שונות (ירקות, בולונז, פטריות, גבינות, נתחי עוף ואווז, אגוזים, בשר בקר, פירות ים, עלי תיבול ועוד, בשרים על הגריל, כריכים, נקניקיות ועוד. לאחר התייעצויות עם השכנות לשולחן, בחרנו שתי מנות פסטה כדי לחלוק ולטעום. המנות שאנחנו בחרנו היו:

פפרדלה די מארי – שרימפס וקלמארי בשמנת, ברנדי, שקדים, מוצרלה, שרי תמר, חמאה, ממרח עגבניות מיובשות ופטרוזיליה (66 שקלים בתפריט) – שילוב של פירות ים ופסטה, טעמים דומיננטיים. הייתי מעדיפה טיפה פחות מלח במנה.

רדיאטורי סלמון – קוביות סלמון טרי, חמאה, שום, מוצרלה, אפונה עדינה, קרם שמנת לימון, יין לבן ובזיליקום (59 שקלים), הבחירה שלי מבין שתי המנות, עדינה יותר (גם הסלמון לא היה "תוקפני") ושילוב מוצלח של טעמים. (ולמי שדואגת על השפתון, קל יותר לאכול רדיאטורי מאשר פפרדלה …).

ו…קינוחים. המילה "איטליה" בהקשר של קינוחים תמיד מבטיחה רבות. אנו קיבלנו חמישה סוגי קינוחים שמתאימים לכל בחירה . הקינוחים עולים בין 36 ל38 שקלים בתפריט והם היו:

קרמבל תפוחי עץ מהטאבון- תפוחים מקורמלים עם קרמבל קינמון וכדור גלידה ווניל – מוגש לוהט, לחובבי הז'אנר ולמי שרוצה פחות מתיקות.

עוגת גבינה – מסקרפונה אפויה בציפוי שוקולד לבן ורוטב פירות יער – עוגה פשוטה וטובה , גם לה טעמים עדינים.

טירמיסו – קרם מסקרפונה עם בישקוטים טבולים באספרסו, ברנדי עם טופינג של קקאו הולנדי – לשמחתי לא התפרעו עם הקפה והתוצאה היא קרם שאפשר להרגיש כקרם ולא כמאסה של קפה כפי שקורה הרבה פעמים

ושני המנצחים של השולחן –

צד א' של השולחן בחר ב- "שחיתות" – דקואג' אגוזי לוז ושקדים עם שכבות גנאש ,אספרסו ומוס שוקולד מריר – פצצת שוקולד קרמלית לבעלי השן המתוקה.

צד ב' של השולחן בחר במוס חמאת בוטנים- לא מופיע בתפריט אבל שווה. (אני הייתי בצד הזה והאמת, אם הייתי רואה בתפריט את המנות, סביר להניח שהייתי הולכת על ה"שחיתות" ומפספסת מוס חמוד לאללה של חמאת בוטנים אבל ללא המליחות, מוס רך ועדין בלי לפספס את המתיקות.)

שף חכים התאמן חצי שנה מראש על המנות לפני שהחל להכין אותן במסעדה, תוך שהוא משתמש בחבריו כשפני נסיון (איזה כיף להיות חברים שלו…) לטעימות.

לכבוד חגיגות השנתיים, מוכרז חודש אוגוסט כ"חודש הפתעות " שבו יהיו בין השאר צ'ייסרים בהוזלה, מבצעים על הקוקטילים, אירוח שפים, תחרות ברמנים, ארוחה בהפתעה (שבה תמורת סכום קבוע של 100שקלים  הסועדים מקבלים את המנות המיוחדות של השף בלי לדעת מה הן יהיו, כמובן בהתחשב במגבלות או דברים שהסועדים לא אוהבים ויציינו אותם מראש), ערבי ערק, ערב פנויים פנויות, הופעה חיה של להקת סבבה והקול בשמיני לאוגוסט, תקליטנים, ייננים אורחים ועוד הרבה הפתעות.

כתובת המסעדה – שחם 14 פתח תקווה, לא כשרה, פתוחה גם בשבת ועד השעות המאוחרות.

חנייה חינם אחרי השעה שבע בערב ובשפע.

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/triola/

אחרי ששרפנו כמה קלוריות בסגווי ובאופניים (ראו חלק א'), אפשר היה לחזור לקולינריה- והפעם לסיור בשוק מחנה יהודה בהדרכת השף פוליבודה. הסיור המכונה "פולישף" כלל הכרות עם הסטוריית השוק, טעימות ממבחר דוכנים (והרבה צילומים, אין כמו שוק כאתר לצילומים יפיפיים לכל חובב צילום), מופע גילוף פירות וירקות  ויצירת קישוטים. (גם הסיור הוא במסגרת האטרקציות של "סמרט טור".).

השף חיכה לנו בכניסה לשוק ובידו פיתות טריות עם זעתר ושמן זית, ככה בשביל הנשנוש. קיבלנו הסבר על הקמת השוק, תושביו והאווירה שלו, ואחר כך התחלנו ללכת בין הדוכנים הרבים. מפאת קוצר הזמן לא עשינו את הסיור המלא (190 שקלים לאדם) אלא רק דוגמית. הדוכנים שביקרנו בהם היו –

"מאפיית הדקל" – הגענו בדיוק לשעת הכנת הפיתות שקפצו מהתנור אחת אחת.

"מסעדת רחמו" – שם שמענו את ההסטוריה של המקום וטעמנו חומוס ופלאפל ממתכונים סודיים.

"מוסולין" – גלידות מיוחדות בטעמים נדירים (כולל בזיליקום וווסאבי) – הבחירה שלי היתה זו של "עוגת גבינה ופירות יער".

"מתחם עזורה" – בזמן שהאוכל מתבשל על הפתיליות, נפתחים עשרות שולחנות שש בש וגברים בלבד (!) פותחים שם "פרלמנטים" שונים.

"ממלכת החלבה" – כולל מלך עם כתר שנתן לנו לטעום חלבה שעשויה שמונים אחוז שומשום, והרבה תוספות מיוחדות (אהבתי את זו עם פולי הקפה, ואת זו עם "עשרת המרכיבים הסודיים" שכוללת הרבה קינמון). ישנה גם טחינה משומשום מלא ששווה לטעום.

"באשר גבינות"  – הפיבוריט שלי, חנות הגבינות עם המבחר העצום של 1200 גבינות מכל העולם, מקוריות וחתומות, וכולן כשרות למהדרין (משגיחים נשלחים לכל מקום שבו הן מיוצרות). באשר נתן לנו לטעום גבינות רבות ובהחלט שינה את דעתי למשל על גבינת צ'אדר. (הסניף הראשי כאמור בשוק ברחוב עץ החיים 53, ומסעת שף ובר יין עם אותן גבינות ברחוב אגריפס 21, וכן סניפים ברעננה ובתל אביב).

(אתר באשר – http://www.basher.co.il/)

והתחנה האחרונה שלנו – "חכמת הבורקס מחיפה" ששלפו עבורינו מגשים ענקיים מלאים בבורקס (עם המון מילוי) ותוספות, ותוך שנשנשנו צפינו בשף פוליבודה מכין קישוטים ממלונים, אבטיחים, חצילים ועוד במינימום מאמץ ומקסימום רושם לאירוח מקסים.

כאמור זה היה סיור מקוצר עבור הבלוגרים, כשהסיור המלא מכיל בנוסף דוכנים רבים אחרים כמו פלאפל מולה, מפעל טחינה, איש אתרוגים שמכין מיצים מיוחדים כולל מיץ גת (!), וחנויות חטיפי בריאות ותבלינים.

השף דוד "פולי" פוליבודה שימש שנים רבות כשף של בתי מלון כמו מרידיאן בחיפה, המלך דוד בירושלים וכן השף הראשי של ה"מג'יק 1". הייחוד של השף פולי הוא ההכרות עם מאחורי הקלעים של השוק כך שהוא יכול לספר סיפורים רבים על ההסטוריה, על הדמויות המיוחדות ועל הרקעים של מנות מיוחדות ומוצרים שנמכרים רק בשוק. (ומי באמת המציא את ה"מעורב ירושלמי"?). בעזרת השף אנו הכרנו פינות שלא היינו עוברים בהם או שמים לב אליהן, ושמסתתרים בהם גם סיפורים וגם מטעמים.

ואם לא שבענו מכל זה, הגיע הזמן לארוחת ערב. אנו סיימנו את הערב במסעדת "הסושיה" – סניף אחד עשר של רשת "הסושיה" – סניף לא כשר שנמצא ברחוב הלל 12. ישבנו בערב הירושלמי וקיבלנו לשולחן מנות כמו אדממה עם מלח גס (15 שקלים בתפריט), שרימפס בטמפורה עם רוטב צ'ילי חריף (27 שקלים), מנת מוקפץ המכונה "המנצחת" עם שלושה רטבים שונים וטעם דומיננטי הכולל גם עוף ופטריות (49 שקלים בתפריט), דג מטוגן שהגיע עם סלט וואקמה (27 שקלים בתפריט) והיה עסיסי מאד, וסוגים שונים של סושי  – צמחוני או על בסיס דג – כל המחירים באתר.

לקינוח קיבלנו שני קינוחים שלא ממש קשורים לאסיה- קינוח על בסיס "סניקרס" ו"שווצריה הקטנה". אבל היי – מתיקות זה תמיד טוב, גם כשהקיבה לא ממש מסוגלת להתמתח יותר. המקום פתוח כל יום עד חצות כולל שישי ושבת.

הייחוד של רשת "הסושיה" הוא שבזמן הקמתה בשנת 2003, סושי נחשב למותרות ואילו הם הפכו אותו לנגיש לכל אחד, מתוך הבנה שמדובר במאכל בריא וטעים והמחיר כאמור נוח לכל אחד. "הסושיה" היו גם הראשונים להציג אתר אינטרנט משוכלל שהפך את הזמנת המשלוחים למהירה ונוחה. ועכשיו כאמור כל הפינוק הזה הגיע לירושלים ומאפשרת לכל מי שבסביבה להנות מסושי אותנטי כמו ביפן.

אתר "הסושיה" – https://www.hasushia.com/

ותודה מיוחדת למלצר יינון שדאג לכל פרט, כולל להשיג לי סוודר כשהלילה הירושלמי נעשה קריר מדי..

איך כותבים בחיבורי בית הספר היסודי "חזרנו עייפים אך מרוצים"? בירושליים יש בהחלט קולינריה, ויש בהחלט אטרקציות רבות, וכל משפחה בכל הרכב יכולה למצוא לעצמה בילוי ואוכל ליום של כיף
(או יותר) בירושלים.