בילדות שלי בשנות השמונים המילה "בורקס" אף פעם לא באה כמילה אחת. היא תמיד היתה המילה השניה בצמד "סמי בורקס". סמי המיתולוגי במרכז פתח תקווה, שמכר בורקס מכל הסוגים, גדולים, תפוחים ומלאים כל טוב, כאלה שתמיד לא יכלנו להתאפק ונגסנו בהם בעודם לוהטים, כך שאיבדנו תחושה בחיך העליון, אבל הטעם היה כל כך טעים, אפילו שהיינו אחר כך מכוסים בפירורים.
ארכיון
"אצלנו בחצר" – חצר גולדמן יפו.
הכל התחיל כשבטעות חנינו רחוק מדי, באזור המלונות. החלטנו ללכת ברגל את הטיילת לאורך גן צ'ארלס קלור לאור השמש הנמוכה, כמעט נוגעת בים. בערב קייצי זה, המון אנשים ישבו וצפו בגלים, שיחקו במשחקים שונים, טיילו עם כלבים או רכבו על אופנים, והמון רומנטיקה היתה באוויר. ואז הגענו למקום אליו הוזמנו- "חצר גולדמן" , על גבול תל אביב יפו, עם נוף לשני הכיוונים, ומרפסת ענקית שצופה לים, מטר מהגלים. בתחילה ישבנו ברחבה הגדולה, משעינים את כוס היין שלנו על שולחן העץ וצופים אל השקיעה. אחר כך נכנסנו פנימה, אל חלל גדול ומעוצב ושולחן ארוך שהוכן עבורנו.
החוויות שב"חוויה".
נופי הצפון נפרשים בפני מי שעומד באחד מחדרי מלון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית, ביום בהיר אפשר לראות עד החרמון, האוויר הצח ממלא את הריאות, השמש מלטפת וכל כולי באווירה של "תשאירו אותי פה, תחזרו מחרתיים" בעודי משתכשכת בבריכת השחיה הגדולה של המלון.
אבל נתחיל מההתחלה- ההרכב: חבורת בלוגרים שמחים במיוחד. המיקום: כמו שכבר תואר בהתחלה- בילוי יום במון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית. הסיבה: כל החידושים לקראת הקיץ.
טעמי הקיץ של "צובה".
הרי יהודה בשעת שקיעה הם תמיד מראה מרהיב. הכרמים בהרי יהודה שנצבעים בצבעי אדום זהוב חמים הם אחד הדברים היפים ביותר, ואם יש מהם גם תוצרת מלבבת לב ושפתיים, זהו עונג טהור.
הוזמנתי לטעום את טעמי הקיץ של יקב "צובה" שבקיבוץ צובה, הרכב נסע בדרך פתלתלה מעלה מעלה עד שהגעתי לטוסקנה, סליחה, לכרמים התאומים שלה- לצובה. עם קרני השמש האחרונות ביקרנו בכרמים, ושמענו על האדמה הפוריה, שמניבה מכל טוב, והענבים שגדלים בתנאים האופטימליים ליצירת יינות משובחים- לבנים ואדומים. הכרמים שניטעו לראשונה ב1996, עשרה זנים שונים על אדמות טרה רוסה , מוקפים בגתות עתיקות נותנים את פריים ליקב שהוקם תשע שנים מאוחר יותר, ומאז מפיק כארבעים אלף בקבוקים בשנה, מהם מיוצאים כשישים אחוזים לאירופה וארצות הברית, כשהם נושאים את תווי האישור של האיגוד האירופי ושל הFDA. היינות נושאים גם תווית כשר למהדרין וכשרות בינלאומית.
קולינריה 2016- חידושים והתחדשויות.
תערוכת "קולינריה" – התערוכה הקולינרית לקהל המקצועי מתקיימת כל שנה במלון "דן פנורמה" בתל אביב, ומביאה את החידושים האחרונים בשוק המזון, לצרכן הפרטי והמוסדי, נותנת במה ליצרנים קטנים וגדולים כאחד, וגם עורכת פאנלים בנושאים קולינריים שונים כגון "מה עושים כשאין עובדים במסעדות", "מסעדנות אז והיום", "דיני עבודה", "עיתונות האוכל החדשה" ועוד ועוד, בהשתתפות מיטב השפים ואנשי התעשייה הקולינרית.
הגורדו של גורדון
יום חמישי בערב קיצי, נראה שכל העולם בחוץ, תל אביב התוססת, שלא מפסיקה לרגע, אנשים יפים ויפות, צעירים ומבוגרים, כולם רוצים להנות ממזג האוויר עם הבריזה של הלילה, מהאורות המנצנצים של העיר הגדולה, ומהנוף האנושי.
שפת הים היא תמיד מקום אטרקטיבי, ובשעות הערב היא גם הופכת לרומנטית ופחות חמה, ככה שהיא אידאלית לצאת לבילוי קיצי.
תקוע- באדיבות אנדיב.
לכבוד הקיץ, משהו קליל, משהו קרנצ'י, משהו שופע טעם וצבע- או בקיצור "אנדיב". האנדיב הידוע גם בשמו העברי "עולש" מגיע מאירופה ומצוין להרבה שימושים- או כמו שהוא לסלטים, או למילוי כ"פינגר פוד" (יש לו צורת סירה יציבה שמאפשרת להניח בו כיבוד ולהציב אותו על מגש, ואז אנשים יכולים לתפוס אותו בשתי אצבעות), וכמובן גם בצורות עשייה שונות.
איקס מיקס – טריקס!
בילדות שלנו היינו אוכלים אוכל בצבעים זרחניים. כאלה שלא רק שהשאירו את הפה שלנו והשיניים בצבעי כחול, סגול, צהוב, גם שפעו בחומרים כימיים לא ברורים שהיו מוגדרים בכל מני אותיות באנגלית.
ארוחות ערוכות- והפעם- מנות עיקריות בספיד.
לפני כשנתיים ביקרתי בסדנה של פרידה רז בשוהם. הנושא היה ""קטניות , ירקות ותבשילים" ולמדנו (וגם אכלנו הרבה כמובן) מנות שונות שהמשותף להן הוא שאפשר להכינן במהירות (כי כשיש לך ילד רעב על הראש ,או במקרה של בן הזוג שלי – בת זוג עצבנית ורעבה, או להפך- רעבה ועצבנית, אתה לא רוצה להתעכב עם האוכל) ועם מצרכים שנמצאים בכל בית, בעזרת כלי מטבח שנמצאים בכל בית.
הפעם הוזמנתי לסדנה בשרית, בעיתוי מצוין כי אחרי כל הגבינות ומוצרי החלב של שבועות, פשוט נזקקתי למשהו קרניבורי. .
סוכריות עגבניה- עכשיו מ"תומר"
עגבניות מיובשות הן כבר ממש לא שם של סרט, אלא מצרך פופולארי לאכילה כמו שהן, או על כריך חלבי או בשרי, או להוספה לתבשילים כלשהם.
קיבלתי להתנסות את אחד מהממרחים בסידרה החדשה של "תומר"- ממרח עגבניות מיובשות קצוצות עם זיתים ירוקים ועשבי תיבול בשמן חמניות. (מור נוסף חדש בסידרה הוא רצועות עגבניות לחות מתובלות בעשבי תיבול ושמן חמניות).
אחרי שטעמתי ככה, נזכרתי שיש לנו בבית קמח כפרי שרק מחכה להפוך ללחם, ואין כמו מילוי עגבניות מיובשות כדי להגדיל את החגיגה הטעימה.