אחרי שהתרגלנו לגורמה בפיצות, וטעמנו את הפיצות המיוחדות שהביא לנו שף גרניט בקיץ, איך אפשר בלי לגוון משהו לחורף?
אז את מאור כהן בפרסומת אולי צריך להכריח לגוון בפיצה שלו, אותי ממש לא ושמחתי לשמוע על הפיצות החדשות של שף גרניט ודומינו"ס לקראת החורף.
אני לא גדלתי על קוסקוס. בבית הפולני שלי זה לא היה קיים. כשבגרתי והכרתי מטבחים אחרים, התיידדתי עם הקוסקוס ביחד עם הירקות והרוטב שעליו, והרבה פעמים העדפתי זאת פשוט כמנה עיקרית ולא כתוספת.
המצחיק הוא שכשנסעתי לברזיל, שם נולדתי, גיליתי את ה"פארופה"- אותם גרגרים מקמח מניוק או מקמח תירס, שמכינים אותם בדיוק כמו קוסקוס בעבודת יד. והכי מצחיק? בברזיל כשמגישים פארופה לתיירים, מציגים להם באנגלית כ"יזרעלי קוסקוס".
יש משהו בעדשים השחורות, אולי במרקם, אולי בצבע ואולי בפריכות, שהופך אותן לכל כך נעימות על הלשון בקונסטלציות שונות- חמות בתוך תבשיל או מרק, או קרות בתוך סלט, ממש כמו סוג של חטיף. ואם הן אורגניות טבעיות- מה טוב.
"תבואות" מביאות את העדשים השחורות האורגניות, שמכונות "קוויאר בלוגה" בגלל המראה, הטעם והמרקם שמגיעות מצרפת ומפנקות לנו את החורף (אם כי אשמח לפגוש אותן גם בקיץ!).
אחד הסמלים של ישראל היה ונשאר הפרדס. בילדותי הרחוקה היו פרדסים בקצה כל שכונה, ותמיד היה אפשר להתגנב ולאמץ איזה תפוז או אשכולית, לקלף באצבעות דביקות ולהנות מהעסיס שנוזל על הסנטר.
עד היום דומה שעם כל שוק המשקאות האדיר שיש, טעמי ההדרים הם המבוקשים ביותר וכל ילד יודע לבקש "מיצתפוזים".
את מיצי התפוזים האהובים של "פריגת" אין צורך להציג- האיכות, הטריות, הקרירות המרווה ביום לוהט , הכל שם. ועכשיו- סדרת הפרדס חוזרת בטעמים חדשים ובמהדורה מיוחדת!
כן, את הכותרת יש לקרוא במבטא איטלקי מתנגן כיוון שבטעמים איטלקים עסקינן.
בחבילה החודשית, בסימן חורף, הגיעו שני סוגי פסטה מסדרת פסטה פרימיום, ביחד עם קופסת שימורי פטריות חתוכות וצנצנת של שום כתוש קפוא.
כאן הצטברו מספר נתונים- נמאס לי מרטבי שמנת ומרטבי עגבניות , אני רוצה משהו טעים, ובעיקר "השעה תשע בערב, ארוחת הצהרים היתה לפני תשע שעות ומאז סיימתי יום עבודה, הלכתי לאימון, הלכתי לקניות בשופרסל ואז חזרתי הביתה- הכל במזג אוויר לא ידידותי בעליל ואין לי סבלנות של ממש להשקיע".
כל אמא יהודיה חולמת על דוקטור במשפחה, או לפחות על חתן דוקטור. מבחינתי, חוץ מג'ורג קלוני בER, הדוקטור החביב עלי הוא דוקטור WHO העשירי . אבל אם נתמקד בתחום הקולינרי, אי אפשר לפספס את הדוקטור, הפרופסור כבר- לשקשוקה.
דוקטור שקשוקה הוא מותג בפני עצמו, ועכשיו הוא הגיע לשופרסל, על שלל מוצריו- רטבים וסלטים.
בסדרת "חומוס עם תוספות" כבר יש תוספת של צנוברים, של טחינה וגם של חריף, אז מה אפשר לחדש? מסתבר שעם ישראל, לפחות ברובו, מאד אוהב חריפות אקסטרה. די להסתכל בכל שיפודיה, כשאנשים עושים תנועה של "תוסיף, תוסיף!" כשהמוכר מצביע על התיבול החריף.
"סלטי צבר" החליטו שאם אוהבים חריף- צריך לתת חריף, ולכן לחומוס החדש בסידרה הוסיפו לא פחות מאשר פלפל שיפקה. כן, חריף!!!!. מצוין לחימום בחורף ופותח את כל דרכי הנשימה על הדרך…
מצפה נטופה, אמצע הצהרים של יום סגרירי, חדר היין. בבת אחת יוצאים ממציאות ישראלית לסוג של אירופה, עם כורסאות עור נינוחות, כיבוד איכותי וכמובן היין. הבקבוקים על הקירות, הכוסות מנצנצות, והנה מתחילים.
מתחילים מה?
מתחילים טעימות יין ב"יקב נטופה"– יקב בוטיק שמוגדר בגודל בינוני (כמאה ועשרה אלף בקבוקים לשנה), בעל כרמים משלו ( ולכן גם שליטה מלאה בכל שיטות העבודה והאיכות) שמייצר יינות בסגנון העולם הישן. הזנים שגדלים בכרם מותאמים ל"טרואר" – תנאי השטח והאקלים, כדי למצות את מיטב האיכות ותכונות הפרי.
בכניסה לקיבוץ פרוד נמצא מרכז המבקרים של "סבא חביב".
הכל התחיל ב1913 כשסבא חביב, אחד ממייסדי ענף הזית בגליל, הפיק שמן משובח בעזרת אבן ריחיים ומכבש ידני. שמעו של השמן יצא למרחוק, והיום , שלושים שנה לאחר מותו, ממשיכים הנכדים את דרכו, בייצור שמן זית כתית מעולה בכבישה קרה, בלדי- טבעי ולא מסונן, לצד עשרות מוצרים שונים כמו טחינה מסוגים שונים (שמיוצרת בעזרת אבני ריחיים- היחידים בארץ!), זיתים בכבישה ביתית, חלווה, דבש, זעתר, סבונים, נרות והרבה מוצרי קוסמטיקה.
בכל תחרויות הבישול, תמיד השופטים מתמוגגים במיוחד ממנות שהן "אוכל של אמא" בגרסה משודרגת, ובצדק- הטעמים ,התיבול, הויזואליות, הכל משתלב לכדי חוויה קולינרית מרתקת.
אחד המטבחים השופעים והמגוונים ביותר הוא המטבח המרוקאי, שאהוב מאד בארץ. האחים מיקו ושמעון ברק , שבאים מחיי הלילה במועדון קומפורט 13 שלהם, לקחו על עצמם פרוייקט מדהים של שיפוץ מבנה שימור בנווה צדק והפיכתו לארמון אלף לילה ולילה , שמביא את מרוקו היישר ללב תל אביב.