ארכיון

החדשים של חורף 2016.

בסך הכל חלפו כמה ימים מתחילתה של 2016, וכבר יש לנו הפתעות חדשות ומעניינות על המדף. בעוד הגשם ניתך בחוץ, הקור מבריח אותנו אל המזגנים , והרצון הוא רק להגיע אל הבית החמים ולהתפנק בו, מוצרים חדשים נותנים לנו מענה בדיוק לזה.

אז כשנכנסים הביתה ביום חורף סוער, דבר ראשון צריך להתחמם, ו אין כמו כוס תה מהבילה כדי לשפר את מצב הרוח וההרגשה.

"סרמוני" מחדשת לנו עם שני טעמים לחורף- "תה ג'ינג'ר אפרסק"  שמשלב פיסות חרפרפות של ג'ינג'ר, ביחד עם תמצית אפרסק מתוקה,  וכך עם הטעם המשולב , אנחנו מקבלים גם יתרונות בריאותיים  בזכות הג'ינג'ר שידוע בין השאר כמסייע לטיפול בתסמיני חורף כמו חום ושפעת, וגם  אנטי דלקתי ונלחם בבחילות.

להמשיך לקרוא

במבה במביני – גדולים בקטן.

"במבה" הוא אחת המילים הראשונות שאומרים ילדים ישראלים, וכולנו מכירים את הטעם , המרקם והפריכות האופייניים לחטיף האהוב של "אסם".

אז מה כבר אפשר לחדש?

אז אחרי במבה ענקית בשם "בומבה" הגיעה הוורסיה המנוגדת- במבה קטנה, בערך שליש גודל, שמחדשת לנו את צורת האכילה של החטיף.

להמשיך לקרוא

אוליביה- ועכשיו הגרסה הלוהטת.

שקשוקה היא אחד המאכלים הישראלים הפופולארים ביותר. שילוב של רוטב ושל ביצים, מצד אחד הכנה מהירה, מצד שני אפשרויות גיוון רבות, כך שכל מה שיש במקרר יכול להפוך לארוחת ערב. הבעיה היא שכדי שהרוטב יהיה עשיר, צריך להשקיע בחיתוכי ירקות, אידוי, טיגון וכו', ומה לעשות שאנחנו בדרך כלל מתעצלים?

"אוליביה" מביאים לנו רוטב שקשוקה, ועכשיו גם רוטב שקשוקה חריף, עם פלפלים עצבניים במיוחד.

קיבלתי להתנסות שני רטבים- אחד הרגיל ואחד החריף, וחילוקי הדעות בבית הגיעו מיידית. שני שליש מאיתנו (רמז- לא אני) אוהבים חריף במידות שונות, כשהדור הצעיר מסוגל לאכול שדה פלפלים בלי למצמץ, והדור הטיפה פחות צעיר אוכל בגבורה אבל טיפות זיעה צצות מדי פעם על המצח.  מעבר לזה היו גם חילוקי דעות של "ללכת לפי ההוראות שאומרות להשתמש רק ברוטב ובביצים" לעומת "אבל זה משעמם, בוא נוסיף קצת תוספות מהבית".

בסוף הוחלט להכין שתי שקשוקות שונות ולהחליט מה יותר טוב (אם כי אני משוכנעת ששלי תמיד ייצא יותר טוב).

הראשונה היתה החריפה -הגירסה שלו-  והיא היתה כזו:

חימום הרוטב הישר מהצנצנת, הוספת הביצים בעדינות.

ארבע ביצים לשני אנשים, שלב התחלת הבישול שלהן.

למעלה- התוצאה- מחבת שקשוקה לשני אנשים, עם זיתי קלמטה, טחינה ביתית עם זעתר וכמובן לחם אחיד פרוס.

ואז הגענו לגירסה שלי

קצצתי גמבה וזיתי קלמטה, ואידיתי קצת את הגמבה.

יש לציין שטיגנתי באותו מחבת שטוגנה השקשוקה החריפה, ומעט מהחריפות נדבקה גם לרוטב הלא חריף.

הוספת הרוטב הלא חריף, הביצים, סגירה בכיסוי (שימו לב איזה בועה יפה הצלחתי לצלם שניה לפני שהתפוצצה) וכמה דקות לפני תום הבישול- הוספת זיתי הקלמטה הקצוצים.

למעלה- התוצאה- בגלל שהיו מוצקים ברוטב (הזיתים והגמבה), כל המרקם היה יותר מוצק. אני אוהבת את הביצים יותר נוזליות לכן קיצרתי את זמן הבישול. כמו כן, כמו שהזכרתי מקודם, בגלל שטיגנתי באותה המחבת, קצת מהחריפות נדבקה לשקשוקה הלא חריפה והתוצאה היתה עקצוץ בשפתיים.

למען ההגינות טעמתי גם מהרוטב החריף, ואין מצב שהייתי מצליחה לאכול אותו, חריף לי מדי (פולניה שכמוני). בן הזוג אכל ואדמומית צמחה בלחייו, "זה חריף" הוא אמר אבל סיים הכל, והבן אכל בלי להניד עפעף ואמר "טעים מאד" . אין לי מושג איך הוא יצא לבנבן כמוני, אבל מכרסם חריף כאחרון המקסיקנים.

המסקנה שלי מהרטבים- נוח מאד, כי ביצים בדרך כלל יש בכל מקום, ואם יש צנצנת כזו במזווה (לא צריך מקרר עד שלא פותחים, כל צנצנת מספיקה לשתי מנות- של נניח שתי ביצים לכל אחד) אז מסודרים מבחינת ארוחת ערב מהירה.

(וגילוי נאות – התכוונתי לשים גם פטרוזיליה במנה שלי, אבל נזכרתי הרבה אחרי שכבר סיימתי לאכול…. למזלי נשארה לי חצי צנצנת רוטב, ככה שאני מבטיחה בפעם הבאה להרבות בעלים…)

כשבריאות ומתיקות משתלבים

אחד הדברים שאני אוהבת באוכל מלבד הטעם והריח , הוא המרקם. משעמם לי לאכול אוכל שכולל רק מרקם אחד (ולכן אפילו פירה אני מעדיפה עם גושים ולא חלק לגמרי).

מנות כמו שניצל או שייק פירות, יכולות להכיל מרקמים שונים- הן בציפוי (של השניצל) והן בתוכן עצמו (כמו בשייק).

מאז שקנינו בלנדר חדש, אנחנו מרבים להכין שייק פירות, בעיקר נניח בננות, עם חלב, סילאן, וקינמון, וכדי שזה יצא משביע ובריא במיוחד (כי לעיתים השייק הזה מהווה ארוחה בפני עצמו) אנחנו אוהבים להוסיף דגנים, שמוסיפים גם בריאות, גם נוכחות וגם מרקם.

לעזרתנו הגיעה חברת רפאל'ס- מומחית בייצור גרנולה וחטיפי דגנים והביאה לנו סידרה חדשה של פתיתי דגנים – שבעה מוצרי דגנים ללחמים, עוגות, עוגיות, שייקים, פשטידות וכו'. במילים אחרות- בכל מקום שיש קמח, ניתן להחליף בדגנים. בסידרה יש פתיתי כוסמין מלאים, חיטה מלאה, שעורה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל מלאה דקה, שיבולת שועל מלאה עבה ומיקס פתיתי דגנים.

הדגנים בשני המקרים הם רכים מספיק כדי לאכול ועדיין שומרים על צורתם ה"נגיסית" בשביל מרקם. בטיגון אגב, כמו בשניצל, הם שומרים על האחידות ולא מתפזרים, כך שהציפוי אחיד לכל אורך ורוחב המנה.

להמשיך לקרוא

הקומה ה11- גבוה מעל כולם

היות ומדובר במסעדת "הקומה ה11" במגדל המרובע של עזריאלי, בתוך מלון "קראון פלזה סיטי סנטר " בתל אביב, אז גם משפט הפתיחה שלי יכלול אחת עשרה מילים והן "מקום שבו יוקרה, טעם טוב, איכות, מקוריות, שירות ואלכוהול משובח נפגשים". (כן, אני יודעת שספרתם!).

להמשיך לקרוא

כורכום- למה לא טרי?

את הכורכום אני מכירה ומשתמשת באופן קבוע במטבח שלי, בעיקר למנות כמו אורז מג'דרה למשל. גם את ה"כורכומין" בכמוסות אני מכירה, כשבן משפחתי, חובב בריאות, נוטל אותן למען שפע היתרונות הבריאותיים.

אבל למה אבקות וכדורים כשאפשר טרי ובריא?

"חוות תקוע" שכבר הביאה לנו את כל סוגי הפטריות האפשריות, ולאחרונה גם ג'ינג'ר איכותי, מחדשת שוב, והפעם – שורש כורכום טרי.

להמשיך לקרוא

האופה מבגדד- לחיים מתוקים.

ימי החנוכה הם עיתוי מעולה ללכת לטעום את אחת החנויות של "האופה מבגדד"– רשת בת שבעה סניפים  בכל רחבי הארץ, שמייצרת מעל 300 סוגי מאפה.

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ד – קולינריה.

חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.

דג דגן

בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN  – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.

במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ב- טבע.

החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….

הגן היפני

תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק א- הבוטיקים.

הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.

החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.

זית רענן

כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.

להמשיך לקרוא