מתחם "יכין סנטר" בפתח תקווה וסביבתו הוא מרכז קולינרי אהוב ופופולארי, וניתן למצוא בו שפע של הפתעות טעימות. אחד המוסדות הוותיקים הוא "בליקר בייקרי" – הסניף הראשי של הרשת שמונה מעל 20 סניפים בכל רחבי הארץ, והוא מושך קהל סועדים גדול בכל שעה משעות היום.

בתפריט הרגיל יש שפע של אפשרויות, מסוגי ארוחות בוקר שונים (קלאסית, אירופאית, "בקטנה", או מתוקה), כריכים, טוסטים, סלטים, מנות ראשונות כמו פוקצ'ות ואנטיפסטי, מנות עיקריות כמו בלינצ'ס, תבשילים או דגים וים קינוחים. עכשיו נוספה מחלקה חדשה לתפריט, המחלקה האיטלקית עם מנות פסטה, פיצות, קינוחים, פוקצ'ות ועוד וזו הייתה סיבה ראשונה לבוא לטעום. הסיבה השנייה הייתה אישית יותר – בעבר חגגתי ב"בליקר בייקרי" יום-הולדת עם קינוח כדור נמס משגע, והייתי חייבת לדעת אם הוא עוד שם.

אז ספויילר לסוף – כן, הוא עוד שם. אבל המטרה הייתה לטעום את התפריט האיטלקי. ב"יכין סנטר" ניתן לחנות שעתיים ראשונות חינם ואחרי שבע בערב באופן חופשי כך שאפשר להתרווח על הכיסא וליהנות מהעיצוב המיוחד של המקום, שמרמז על תחנת רכבת, עם שעון וחלון גדול, וחלל גדול שמחולק לשני חלקים, ושניתן ליצור בו גם רצף שולחנות לקבוצה גדולה. אחד הדברים הראשונים שהבחנתי בהם כשנכנסנו הייתה סלסלת הצעצועים שרק חיכתה לילדים שישחקו במה שיש לה להציע, ויאפשרו להורים לאכול בנחת. "בליקר בייקרי" מקבלים נקודה נוספת על החשיבה הזו, משהו קטן שעושה הבדל גדול.

להמשך הכתבה- כאן.

אתם נוסעים לכם בכביש החוף לכיוון דרום, הבטן מקרקרת, אתם רוצים לאכול משהו שהוא יותר מסתם שווארמה. ואז מתגלית לנגד עינכם "זויה", הממוקמת בנוחות בתחנת הדלק "השחר" בנתניה, ומציעה לכם חוויה בשרית אמיתית ברמה גבוהה, כאילו שיצאתם הרגע לדייט רומנטי או אירוע משפחתי.

את ההרגשה הזו יוצר קודם כל העיצוב של המסעדה, על שולחנות העץ שלה, עיטורי הקירות, מדפי היינות והבר. עיון קל בתפריט והמנות כבר זורמות. הפתיחה המומלצת היא מה שמכונה "סט סלטים" והאמת, המילה "סט" קטנה על בערך 300 קעריות שכוללות מכל טוב הסלטים, מיעוטם חריפים, שמגיעים עם פיתות חמות. הסלטים מתמלאים בשיטת ה"רי-פיל" עוד ועוד כך שאין מה לדאוג אם משהו נגמר. לצדם מגיעים צלחת של חומוס טרי וחמוצי הבית.

להמשך הכתבה (ולסרטון מדליק במיוחד)- כאן.

בפתיחה של "ריץ' רץ'" זוכרים הזקנים ביננו (אהמ…אהמ…) היו שרים "העולם הוא כדור, זה ברור זה ברור , אבל מה, לא יודעים מה שיש בו בפנים".

במקרה של ה"בייגלה העגול" של אסם די ברור מה יש בפנים, או מסביב, טעמים חדשים של זעתר, שום פיקנטי ומלח ים. צורת הכדור עושה משחק בפה, כשמגלגלים את הכדור על הלשון עד שמחליטים שהסבלנות נגמרת ואז פשוט אוכלים אותו.

להמשיך לקרוא ←

פופקורן תמיד היה חטיף מועדף בעיני בגלל שיש בו פחות שמן יחסית לחטיפים מלוחים אחרים, וניתן גם לשלוט על כמות התיבול. בילדותי היינו מכינים פופקורן עם סיר ושמן, ולא היה יום הולדת אחד בו האצבעות שלנו לא היו שמנוניות ותמיד איזה גרעין שלא התפצח נתקע לנו בשיניים.

אחר כך היתה המצאה הקרויה "פופקורן על האש" וזה היה סוג של סיר חד פעמי עשוי נייר כסף שהיינו מניחים על הלהבה והוא היה מגדל "כובע" גדול מלא בפופקורן. זו כפי הנראה היתה אפיזודה חולפת בתחום.

פופקורן למיקרוגל היווה את הפתרון המאד נוח, בעיקר כי הוא כבר בא עם תיבול והפיק פופקורן שרוב גרגיריו התפצחו והוא יצא חם וטרי.

להמשיך לקרוא ←

אחד הסמלים הבולטים של ט"ו בשבט הוא הפירות היבשים. פעם היינו מסתפקים בקופסא של משמש מטורקיה בטעמי לוואי גופריתיים משהו. עכשיו יש לנו שפע של פירות יבשים שמקשטים לנו מבחר ענק של מנות, מתוקות או מלוחות, ככל שנרצה.

לאוסף הפירות היבשים של "'מיה תעשיות מזון בע"מ " מצטרפים חברים חדשים באריזות של 700 גרם נוחות לפתיחה- צימוקים בהירים, חמוציות, שזיפים ללא גלעין ומשמשים. הפירות נארזים בקו יצור נקי מגלוטן וללא תוספת סוכר.

להמשיך לקרוא ←

בסרט הקלאסי "מרי פופינס" היא שרה שיר שאומר ש"התרופה יורדת טוב יותר עם כפית סוכר". זה בדיוק מה שעושה הצגת הלהיט של "התאטרון העברי" – "שוקו וניל"–  שיקוף הגזענות שעדיין קיימת בחברה הישראלית בעזרת קומדיה מטורפת שתגלגל אתכם מצחוק.

העלילה סובבת סביב גדי, סטנדאפיסט לא כל כך מצליח (ארז שלם) שמתכנן לעזוב את דירתו ברמת אביב ומחפש שוכר. למודעתו נענית אביבה (אביבה נגוסה) שמגיעה לראות את הדירה . אימו הפולניה של גדי, שעונה על כל סטראוטיפ ו"יושבת לבד בחושך" (פנינה ברט) מופתעת לגלות שאביבה אתיופית, בעוד שגדי מופתע לגלות כמה שאביבה יפה. העובדה שאביבה נולדה בישראל ולומדת רפואה באוניברסיטה, עדיין לא משכנעת, לא את האם ולא את השכן המזרחי (רמי חזקייהו) לקבל שכנה אתיופית ש"בטח האחים שלה עושים סמים וירעישו בשכונה , וערך הדירות ירד").

האהבה הפורחת בין גדי ואביבה מוציאה מהאם ומהשכן את כל הסטראוטיפים,  ("איזה נכדים ייצאו לי מאישה שחורה"? "זברות!"), כשבמקביל אנו מתוודעים גם לסטראוטיפים אודות מוצאו (ואימו) הפולנים של הגיבור, וגם צורת הדיבור של השכן המזרחי, שדי שכח מה הוא עבר כדי להתקבל לשכונה אשכנזית אליטיסטית.

להמשיך לקרוא ←

"בוקר בא לעבודה" אומר השיר. אני אומרת "בוקר (וצהרים וערב) בא לסעודה". כש"בוקריה" הפתח תקוואית הכשרה החלה את דרכה, הרעיון היה "ארוחות בוקר כל היום", דהיינו מקום בו אפשר להזמין ארוחת בוקר בכל שעה.

עד השעה ארבע אחרי הצהרים מתקיים "בופה" – מילת הקסם שמחביאה בתוכה שפע של סלטים חמים וקרים, דגים, ירקות אנטיפסטי, דגים, ממרחים, המאפים המפורסמים של המקום, מטבלים, גבינות ועוד ועוד, וכן יש אפשרות להוסיף מנות תפריט בנפרד.

בשעות הצהרים מצטרף גם תפריט הערב כך שהמגוון גדול ומתאים לכל אחד, כולל מנות צמחוניות וטבעוניות, ללא גלוטן וללא לקטוז. תפריט ה"בופה" מסתיים בשעה ארבע ולאחריו ממשיך תפריט הערב במקביל להפתעה הגדולה – הקינוחים.

בעצם, להגיד "קינוח" על מה שמתרחש ב"בוקריה" לא מתחיל אפילו לתאר את החוויה. בעזרת השף-קונדיטור המפורסם ערן שוורצברד, נבנה תפריט קינוחים שאפשר להגדירו "לא מהעולם הזה". מדובר בקינוחים קבועים לצד קינוחים מתחלפים לפי ימות השבוע, שמהווים את חלומו הרטוב של כל חובב מתוקים באשר הוא. למעשה, אם נדמיין את מטבח הקינוחים ב"בוקריה", נראה בדמיוננו משהו שיותר דומה לסט הצילומים של "צ'ארלי בממלכת השוקולד, הקצפת, הרטבים והקרמל".

להמשיך לקרוא- כאן.

על גבעה קטנה ביפו, מול אחד הנופים היפים במדינה, שוכנת המסעדה המיתולוגית "הזקן והים" – מוכרת ואהובה כמו הספר הקלאסי של המינגווי. בספר, איש זקן נאבק בדג גדול, במסעדה אין צורך להיאבק, יש שפע של דגים טריים היישר מן הים אל הצלחת. בכלל "שפע" זו מילת המפתח במסעדה, ברגע שמתיישבים ליד השולחן, הוא מתכסה בפסיפס של כעשרים קעריות של סלטים טריים תוצרת המקום כמו סוגי טחינה שונים, חריפים ולא חריפים, סלט תורכי, גזר מתוק, חצילים, כרוב, תירס, סלק ועוד רבים וטובים, שמתמלאים בלי הפסקה. כמובן שקנקן הלימונדה המסורתי מתייצב כחייל ולצידו סלסלת פיתות חמות ומפתות במיוחד ואם זה לא מספיק מגיעים גם כדורי הפלאפל הפריכים והריחניים להתייצב ליד כל הסלטים.

בזמן שקראנו את התפריט, טעמנו גם שלוש מנות תוספות, האחת מנת חציל בלאדי עם טחינה, רך וחרפרף, השנייה מנת פטריות מוקפצות עם ירקות, והשלישית קערה של סלט ירקות עשיר וטרי, קצוץ דק, שרענן לנו את החיך בין הנגיסות.

התמזל מזלנו לשבת בשולחן חיצוני, ממש מול הגלים, לשמוע את השחפים ברקע ולנשום את הריח המלוח של הים שרמז לנו על הבאות על הצלחת. בתפריט המסעדה דגים, כולם דגי ים כמובן, ואנו ביקשנו וקיבלנו את המלצת המקום, דג דניס ודג לברק על הגריל, שהוגשו עם צ'יפס.

להמשך הכתבה- כאן.