חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.
דג דגן
בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.
במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).
בחלק השלישי של ביקורי בצפון הקרוב, התרכזתי בפן התרבותי- וביקרתי בשני מוזיאונים , שניהם בעין חרוד מאוחד, כל אחד עוסק בנושא אחר, ושניהם בהחלט שווים ביקור.
בית שטורמן
בעין חרוד מאוחד, נחנך עוד לפני קום המדינה, מוזיאון "בית שטורמן", לזכרו של חיים שטורמן, איש השומר וההגנה, שנהרג ביחד עם עוד שני לוחמים ב1938, ותפיסתו היתה של שלום, של קשר עם כל הסובבים, יהודים וערבים כאחד.
החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….
הגן היפני
תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.
חג החנוכה ידוע גם בשמו הרשמי הנוסף "חג האורים" אבל בפועל הוא גם "חג הסופגניות" . אי אפשר לעבור את החג בלי המטוגנות האלה, תפוחות ושזופות ומלאות כל טוב. ולא, אני לא מתכוונת ל"סופגניות" אפויות שהן בעיני לא סופגניות כי הן מחמיצות את כל ההקשר של החג – שמן, טיגון, וכל טוב בפנים. ואם כבר להשקיע בקלוריות, לפחות לאכול סופגניה איכותית שיצאה הרגע מהשמן, רצוי כזו שהכנו במו ידינו. לשם כך יש שני חידושים בשוק, שיעזרו לנו לקבל את הסופגניה המושלמת.
זה שאני לא בשלנית גדולה, את זה כולם כבר יודעים. אבל היי, חנוכה בפתח , ושופרסל פיתו אותי עם חבילה של גודיז להכנת סופגניות- אבקת סוכר, ריבה, מרשמלו, חלבה ושוקולד ממולא תות.
טקילה, פלפלים, סומבררו, והמון מצב רוח, אלה האסוציאציות שעולות כשנזכרים במילה "מקסיקו". ועכשיו לא צריך להרחיק יותר מדי, בהרצליה נפתח סניף ראשון של "מקסיקלי"– מבית "מוזס" שמביא לנו אוכל מקסיקני מקורי, כמובן בליווי של טקילות ומרגריטות לתוספת השמחה.
הוזמנתי לבחון את כל החגיגה הזו, הגעתי לסניף ודבר ראשון סומבררו על הראש הוא חובה. רק אז יכלתי לבחון את הסביבה המעוצבת שכוללת שילוט ופרסומים ממקסיקו, כולל לחגים כמו סינקו דה מאיו וחג המתים, איורי קיר, וגן קקטוסים יפיפה במרכז.
אחת לשנה נערכת תערוכת "ישראפוד" שמהווה כנס עצום של השוק המקצועי הקולינרי, ומקשרת בין יצרנים, יבואנים, וכל העוסקים בשוק המזון והמשקה בישראל, הן בשוק המוסדי והן בשוק הפרטי.
אלפי מבקרים הציפו גם השנה את שלושת הביתנים רחבי הידיים בגני התערוכה וזכו לבקר בארבע תערוכות: – ישראפוד – התערוכה הבינלאומית למזון ומשקה, הוטקס – התערוכה הבינלאומית לציוד, שירותים וטכנולוגיות לתעשיית האירוח, ענף הקמעונאות והשוק המוסדי, קיטקס – התערוכה הבינלאומית ה-20 לטכנולוגיות, ציוד ושירותים למטבח המקצועי ו- Bake & Cake – התערוכה המקצועית לענף הקונדיטוריה ובתי המאפה.
לימור אורן באה מתחום המסעדנות, אחרי רקורד עשיר בניהול מסעדות כמו ג'פניקה, ג'ירף ועוד.
עודד שהרבני בא מתחום הירקנות, ליתר דיוק דור שני לחנות הירקות של הוריו, והשניים עד מהרה שילבו אהבות- גם אחד לשני, וגם למוצרים טריים, איכותיים ובמחירים אטרקטיביים. וכך נולד לפני כמה חודשים שוק האיכרים הראשון ברמת השרון, "ריחות וטעמים". כבר לא צריך לנסוע לכפר בגליל כדי לקנות ירקות טריים, או מוצרי מעדניה, אפשר לקפוץ ממש תוך דקות למרכז רמת השרון, גישה נוחה מכל מקום ושפע חנייה חינמית, ולהעמיס סלסלת קש (חייבים, זה דורש את זה!) במיטב הפרודוקטים לחווית אוכל מהנה בבית או במקום עצמו, שמגיש גם מנות לארוחות בוקר וצהרים, מעשה ידי אמו של עודד, שמתמחה בכל מה שצריך – תבשילים, ריבות, קינוחים, ומה לא.
בחנוכה, כשזה מגיע לסופגניות, נשאלת בדרך כלל שאלה ששמורה לפסח – "מה נשתנה"? כי בכל שנה מגוון אדיר של סופגניות מגיע אל המדפים והציבור בדרך כלל נחלק לשתי קבוצות- אוהבי החידושים, מול שומרי הנאמנות לסופגניה הקלאסית.
ברשת בונז'ור יודעים שלא משנה במה נבחר, מה שחשוב הוא הטעם והאיכות.
את "לחמית" באמת שאין צורך להציג, מדובר בקרקר פופולארי, בטעמים שונים ובהרכבים שונים, שנותן את הפתרון ל"בא לי משהו מלוח ופריך אבל שלא יהיה חטיף אלא עם ערך בריאותי מוסף ושיחזיק אותי עד שעת הארוחה".
