בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.
ארכיון
מוביקס- חווית הקולנוע הפרטית!
מכירים את זה שאתם יוצאים לסרט, מתלבשים, אולי לוקחים בייביסיטר, מגיעים לאולם, לא תמיד נקי, ויושבים בין הקהל ואז…. מי לא מכיר את סדרת הדמויות הבאה- אלה שמכרסמים את הפופקורן בקולי קולות, אלה שדנים בינהם בתוכן הסרט, אלה שמחליטים לענות לטלפון המצלצל, ואלה ש"רק בודקים" אבל מאירים את כל האולם עם הסלולרי בדיוק בקטע המותח. אני זוכרת פעם אחת לפני שנים רבות, זכיתי בזוג כרטיסים לסרט, ולא היה לי זמן לממש עד שכמעט הסרט ירד מהמסכים. כדי לא להפסיד אותו, הלכנו להקרנה האחרונה שהיתה לפני שהסרט נגנז, ובגלל זה היינו הצופים היחידים באולם. איזה אושר! איזו שלווה!
איטליה על קצה המזלג (והסכין, והכף!)
נסיעתי הראשונה לאיטליה היתה כמו כל תייר ישראלי- לרומא. צילמתי כל פסל, ביקרתי את האפיפיור, אכלתי המון גלידה וזרקתי מטבע למזרקה, שמבטיחה שאחזור. לרומא אמנם לא יצא לי לחזור שוב בנתיים אבל שבתי לאיטליה עוד ארבע פעמים, כל פעם לאזור אחר- מאזור הדולומיטים בצפון ועד סורנטו ואמלפי בדרום (וכן, ראיתי את נאפולי ואני עדיין בחיים…), משתיית יין בסאן ג'מיניאנו ועד הצמדת האף לחלון הראווה של דולצ'ה וגבאנה במילאנו.
MERCADO- אצא לי השוקה בעזריאלי ראשונים.
בכל קניון יש מתחם אוכל, שבו משביעים את הרעב שנוצר מכל הקניות והשיטוט. תמהיל נכון של סוגי מזון מבטיח שכל אחד , גדול כקטן, רעב מאד או רק נשנוש, ימצא את מבוקשו.
במארס האחרון הוקם "קניון עזריאלי ראשונים"– בהשקעה ענקית של כ750 מליון שקל, בשטח של כחמישים אלף מטרים רבועים- שלוש קומות של קניות ובילויים מכל הסוגים, ביחד עם מגדל משרדים בן 13 קומות, והכי חשוב- המון חניה (כ1500 מקומות במפלסים שונים, שעתיים ראשונות חינמיות).
והיות וצריך גם מתחם אוכל, הושק אמש המתחם החדש "מרקדו"- מגוון של דוכני אוכל מפוארים ומושקעים שמגישים מנות מיוחדות במחירים ידידותיים מאד (ושירות ידידותי לא פחות).
דון פרדו- הדון החדש של אם המושבות!
פיצה- המאכל האולטימטיבי של בערך כל העדות וכל העמים. פיצה איכותית- החיפוש אחר השלמות, כי פיצריות יש הרבה, איכות יש מעט.
פיצה "דון פרדו" שהחלה בפתח תקווה, חזרה לסניף שני בעיר- אחרי השקת הסניף ב"סירקין" כשהשבוע הושק ברוב פאר ( ופיצות, ובלונים, מגנטים קיאק פירות, תקליטן והמון אורחים), הסניף ברחוב קפלן 15, ממש בצמוד למסוף " שניידר".
דומינו'ס- לטעום מכל העולמות.
אחד הדברים המאתגרים כשבוחרים מנה מהתפריט, היא שתמיד נדמה לנו שיש משהו נוסף טעים ואנחנו מפסידים. יש כאלה שהולכים על השיטה החברותית בסגנון של "אני אזמין לעצמי סלט עם הרוטב בצד, אבל אנשנש חופשי מהצ'יפס של בן הזוג כי הרי ידוע שכשזה לא מהצלחת שלי, זה לא משמין", אבל זו שיטה שלא תמיד זוכה לשיתוף פעולה ידידותי…
לכן אחד הלהיטים במסעדות תמיד היה "ארוחת טעימות" שבה מקבלים קצת מכל דבר וזוכים לטעום משהו אחר בכל ביס.
עכשיו הסגנון הזה מגיע ל"דומינו'ס" – לסידרה המיוחדת של השף אסף גרניט " Granit by Domino's Pizza" כשיש אופציה לפיצה שיש בה שלושה חלקים שונים, כל אחד בטעם אחר – בגירסה הצמחונית או הבשרית, ועל הדרך גם מכירים פיצות חדשות.
Piazza Rustico al Pomodoro – איך זה כשעגבניה שולטתתתתתת!!!!!1
ל"דומינו'ס שלי שלוש פיצות…."
תחושת הרעב הכי חזקה שלי היא ברווח שבין הזמנת הפיצה לבין בוא השליח. נכון שבפועל זה לא זמן ארוך, אבל סובייקטיבית- נצח. ב"דומינו'ס" משיקים את "Click & Collect" – קטגוריית ההזמנות במקום, שמאפשרת לנו לשלוט בדיוק בזמן קבלת הפיצות ומביאה לנו גם אפשרויות למנות חדשות.
אסם- שמרים בהילוך מהיר!
יש לי יחסים אמביוולנטיים עם שמרים. מצד אחד אני כבר לא מפחדת מהם, מצד שני אני משתמשת רק בגרסת השמרים היבשים, רצוי אינסטנט, כי להתחיל לגדל שמרים בתוך מים רותחים וכל הבעבוע הזה, זה באמת לא בשבילי.
אחת הבעיות עם שמרים היא הזמן. כל שלב באפייה עם שמרים לוקח זמן התפחה, ובחורף זה גם מתארך, ורק בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מתפיחה בצק שמרים ממש על המזגן, עטוף בשמיכת צמר מפנקת כאחרון הפרינצסות.
