השבוע הכנתי עוף. עוף יכול להיות הדבר הכי משעמם בעולם, או הכי טעים, השאלה איזה רוטב , משחה או מרינדה שמים עליו. אפשר כמובן לערבב חומרים , תבלינים וכמויות, אבל היי- אני לא שפית, אני לא ממציאה רטבים, אני רק טועמת אותם.
ארכיון
החיים המתוקים ב"דיוויד ים המלח".
פיסקת פתיחה- יש הרבה "דיוויד" בעולם, אני מאוהבת בשניים – דיוויד האסלהוף ודיוויד טננט. למה? כי זה הטעם שלי. אבל השבוע הוספתי לי אהוב שלישי- דיוויד ים המלח – ריזורט וספא. נכון, זה לא בן אדם שאפשר לבקש להצטלם איתו סלפי, אבל השהות בו היתה הרבה יותר כייפית מאשר כל תמונה סלולרית בפייסבוק.
ים המלח, אחד מתופעות הטבע הנדירות, פנינה של טבע שמענגת את כל החושים- הנוף היפיפיה הוא תענוג לעיניים, האוויר הצח והייחודי מרחיב את הנשימה, השקט המדברי, הטעמים והתחושות. יש מספר מלונות לא מבוטל בעין בוקק, אבל "דיוויד " יש רק אחד- בגדול. כמה גדול? "דיוויד" הוא הגדול והמפואר ביותר באזור, על 606 החדרים שלו, בדרגות שונות, והשטחים הגדולים שלו בכל קטגוריה.
הוזמנתי לעשרים וארבע שעות סוערות בים הרגוע הזה, ותאמינו לי, יש כל כך הרבה מה לעשות בים המלח בכלל וב"דיוויד" בפרט, שלא נותרה דקה פנויה.
"Carmel Outdoor" – יש חיים טעימים בחוץ.
ישראל משופעת בימים חמים, לילות חמים והמון אפשרויות להיות בחוץ. ואם יוצאים החוצה- בין אם לפיקניק משפחתי או לחג מסורתי כמו יום העצמאות או חול המועד פסח, לגריל יש מקום של כבוד , בין אם מכנים אותו "על האש", "מנגל" או "ברביקיו".
אצל אמריקאים, הברביקיו הוא טקס שלם שאנו מכירים מהרבה תוכניות עיצוב בהם אב המשפחה מתמוגג כשהוא מגלה מטבח חיצוני בבית ששופץ עבורו או סדרות שמראות אורח חיים אמריקאי שכולל תמיד המבורגרים עשויים בגריל בגינה. גם ישראלים גילו את ההנאה שבגריל משוכלל שהוא יותר מאשר הדבר הנייד הקטן שמחזיקים בבגאז', ועם בניית יותר בתים פרטיים, עם גינה קטנה, ואפילו מרפסת שמש, הכנת הבשרים (וגם מנות צמחוניות למי שרוצה) מעולם לא היתה קלה יותר.
לאחרונה נפתחה ברחוב משכית 1, חנות של רשת "כרמל דיירקט" שמוכרת לנו כיבואנית של כלים לבית כמו ה"מאסטר סלייסר" המפורסם והפופולארי, הBAMIX – בלנדר המוט הטוב בעולם ועוד, והיא נקראת "Carmel Outdoor" – ובעצם כוללת כל מה שצריך בשביל לבלות בחוץ- ממיטב כלי הבישול ועד ריהוטי גן, שמשיות, ועוד.
סלטי "צבר"- כי תמיד יש במה להפתיע
חומוס, חצילים, ירקות קלויים- מה כבר אפשר לחדש במנות הללו שאמנם אהובות מאד כפי שהן, אבל כמה אפשר אותו דבר? ומצד שני, איך לחדש באופן שחובבי המתכונים הקלאסיים לא יתרעמו על השינוי אלא להפך – יאהבו אותו?
ב"צבר" לא שוקטים על השמרים ולאחרונה הגיעו למדפים שני חידושים שלא נראו קודם.
מעדנות- סרט בורקס
בילדות שלי בשנות השמונים המילה "בורקס" אף פעם לא באה כמילה אחת. היא תמיד היתה המילה השניה בצמד "סמי בורקס". סמי המיתולוגי במרכז פתח תקווה, שמכר בורקס מכל הסוגים, גדולים, תפוחים ומלאים כל טוב, כאלה שתמיד לא יכלנו להתאפק ונגסנו בהם בעודם לוהטים, כך שאיבדנו תחושה בחיך העליון, אבל הטעם היה כל כך טעים, אפילו שהיינו אחר כך מכוסים בפירורים.
הנרי השמיני? לא הנרי הנקי!
תכירו, Henry, השואב הכי חמוד בממלכה. הוא נראה כמו חיית מחמד חמודה, אבל בעצם הוא נמר ששואב אליו את כל הלכלוך.במהירות. הנרי, שמגיע מאנגליה, שם כונה על שם נציג משפחת המלוכה, הוא שואב לא גדול, בעל עוצמה של ענק- הוא שקט, איכותי ואמין, הגייני מאד וגם חוסך בחשמל. יש אפשרות גם להוסיף לו אביזר טורבו מבריש וחובט להשלמת הנקיון, וכל זה בשישית המחיר מהמתחרים.
I MOP – כבר לא צריך עוזרת
אחד הדברים המעצבנים ביותר בעבודות הבית הוא שטיפת הרצפות. מי רוצה להתחיל להסתובב עם דלי וסמרטוט, כל רגע להתכופף כדי להרים את הסמרטוט המלוכלך ולסחוט לתוך דלי שהמים שלו משחירים בשניה ואז צריך להחליף ושוב לסחוב דלי מלא ושוב להתכופף כי אורך המגבים בדרך כלל בנוי לאנשים מטר חמישים גג? לכן אנשים רבים משלמים לעוזרי ועוזרות בית כדי שיעשו את העבודה הזו, רק לא להתעסק בזה בעצמם. אם נוסיף לזה שהיום יש סוגי רצפות רבים, שכל אחד דורש זהירות מיוחדת, נקבל מצב בעייתי שמצד שני אי אפשר לא לשטוף- אין דבר מגעיל יותר מאשר להסתובב יחפים ולגלות כל מני דברים מגעילים שנדבקים, ורצפה לא נקיה גורמת לכל הבית להראות מוזנח.
LA GARE- התחנה הכי שמחה
מתחם התחנה בתל אביב, הוא מקום בילויים אהוב וותיק שמושך אליו בליינים מכל הסוגים למבחר האטרקציות שיש בו- חנויות מיוחדות, מסעדות ובארים.
החבר החדש בשטח הוא "לה גאר" – על שם "התחנה" בצרפתית, בר מסעדה ביסטרו שמביא אווירה שמחה במיוחד לאזור. בשעה עשר בערב נפתחים השערים, ומי שנכנס נתקל בעיצוב יפיפה של אלמנטים של תחנת רכבת כמובן- עם בר משקאות שעשוי מאדני רכבת, תאורה של תחנה, ואיך אפשר בלי שעון ישן שאומר לנו מתי הרכבת מגיעה?
סיפור אהבה פשוט
"סיפור פשוט"– ש"י עגנון, על במת התאטרון הלאומי "הבימה". כולנו למדנו בבית הספר את סיפורו של עגנון "סיפור פשוט" – סיפור על נערה יתומה בשם בלומה נאכט שמגיעה להתגורר אצל משפחת הורוביץ – צירל וברוך מאיר, בעלי חנות מבוססים ובנם הירשל מתאהב בה, אבל אין סיכוי לאהבה הזו בגלל הבדלי מעמדות, ומשפחתו מכריחה אותו להנשא לנערה במעמדו- מינה, אלא שליבו לא נותן לו מנוח, ואבדן האהבה האמיתית שלו מוביל אותו לשיגעון, עד שהוא מבין את מקומו בעולם ומשלים עם תפקידו.
"אצלנו בחצר" – חצר גולדמן יפו.
הכל התחיל כשבטעות חנינו רחוק מדי, באזור המלונות. החלטנו ללכת ברגל את הטיילת לאורך גן צ'ארלס קלור לאור השמש הנמוכה, כמעט נוגעת בים. בערב קייצי זה, המון אנשים ישבו וצפו בגלים, שיחקו במשחקים שונים, טיילו עם כלבים או רכבו על אופנים, והמון רומנטיקה היתה באוויר. ואז הגענו למקום אליו הוזמנו- "חצר גולדמן" , על גבול תל אביב יפו, עם נוף לשני הכיוונים, ומרפסת ענקית שצופה לים, מטר מהגלים. בתחילה ישבנו ברחבה הגדולה, משעינים את כוס היין שלנו על שולחן העץ וצופים אל השקיעה. אחר כך נכנסנו פנימה, אל חלל גדול ומעוצב ושולחן ארוך שהוכן עבורנו.