ארכיון תגים | בירה

קולינרי 2018- החידושים, הטעמים, ההפתעות והניחוחות.

כמו בכל שנה הגיע העת לבדוק מה התחדש בתחום הקולינרי, בחומרי הגלם ובכלים לשוק הפרטי והמוסדי. את המיטב ניתן למצוא כמו תמיד בתערוכת "קולינרי" שמפיק סטודיו בן עמי, ושמיועדת לקהל מקצועי של שפים, בעלי מסעדות, מלונאים, בעלי אולמות אירועים ובתי קפה, עיתונאי אוכל ובלוגרים ועוד.

יותר משבעים מציגים הציעו בדוכניהם שפע של חידושים (וטעמים!!) מסקרנים. היו שם מותגים מוכרים כמו "קפה עלית" ו"מחלבת טרה" לצד מותגים פחות מוכרים אבל ששווה להכיר.

להמשיך לקרוא

"המסעדה EXPRESS " – לא מחיר פתיחה- קונספט.

טוב, בדרך כלל אני מכתירה כל פוסט שלי בכותרת מבדרת או משחק מילים, אבל במקרה של " המסעדה אקספרס" בחרתי פשוט להשתמש בסלוגן שטבעו בעלי המקום- אמיר בן שטרית ושמוליק שחם (שהוא גם השף) – "לא מחיר פתיחה- קונספט".

להמשיך לקרוא

פורטר אנד סאנס- אוקטוברפסט כל השנה!

"למה שמים נשים יפות בפרסומות לבירה" שואל אל בנדי באחד הפרקים של הסידרה המיתולוגית "נשואים פלוס" "קודם כל, כי בלי בירה, לפחות שלושה אנשים לא היו נשואים" הוא אומר לשכנה המעצבנת שלו "אני, בעלך וליסה מארי פרסלי!"  והוא ממשיך " נשים יפות גורמות לנו לקנות בירה, ונשים מכוערות גורמות לנו לשתות בירה!".

להמשיך לקרוא

חגיגה וויקינגית בפראג הקטנה.

פראג- בירת הרפובליקה הצ'כית והעיר הגדולה בה. היא גם המרכז הכלכלי, התרבותי והתעשייתי של צ'כיה, ושוכנת על נהר וטלאבה.

פראג הקטנה- החוויה הצ'כית האותנטית כאן בישראל, בלי מטוסים, בלי בדיקות בטחוניות ובלי נמלי תעופה , ממש בלב המדינה ,בשני סניפים- תל אביב ובת ים. מה בתפריט? אלכוהול משובח מהמיטב של צ'כיה, ביחד עם תפריט אותנטי במחיר שווה לכל נפש, וגם.. הפתעות…..

להמשיך לקרוא

FOODTRUCK DISCO – אמריקה זה כאן!

משאיות אוכל. בארצות הברית הן מוסד וותיק ואהוב, כולל קהל שכבר מחכה בנקודה הקבועה למשאית שתופיע באופק על שלל מטעמיה. בערוצי הלייפסטייל ניתן לראות שפים מטיילים שמגיעים לפגוש משאיות אוכל ולטעום אותם, משימות של בישול במשאיות בתוכניות ריאליטי בישול, תחרויות בין המשאיות עצמן. (ואפילו סרט קולנוע מצליח בשם "שף" שמתאר שף שפורץ בקריירה של משאית אוכל וזוכה להצלחה רבה לצלילי מוסיקה לטינית עם כוכבים כמו דסטין הופמן וסקרלט גו'הנסון).

להמשיך לקרוא

TERRA CHIPS – לנשנש בכיף.

נפתח בווידוי- אני מתה על תוכניות בישול. ערוצי הטלוויזיה השונים מספקים לי יופי של הנאה בתחום הזה, ויש רק בעיה אחת- אני נעשית מאד רעבה כשאני צופה.

"נשנוש" הוא הפתרון היעיל אבל מה? מלא שמן, מלא קמח ומלא מלח. מה פחות? בריאות.

לעזרי הגיעה חברת TERRA CHIPS  שמוצריה מגיעים לארץ בעזרת "קבוצת דנשר" שהיא אחת מחברות השיווק וההפצה הגדולות והוותיקות בארץ, שבקטלוג שלה מאות מוצרים מהארץ ומחו"ל בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת כמעט.

להמשיך לקרוא

החגיגה הירוקה של עיריית תל אביב.

חגיגות "סנט פטריק" האיריות כבר מזמן חצו גבולות ונחגגות בכל העולם, בדיוק כמו "וולנטיינס" , פשוט כי למה לא לשמוח כמה שאפשר בחגים כייפיים? במקור החג הוא לכבוד הקדוש פטריק שהוא הקדוש  המגן של אירלנד והיום המוקדש לו הוא ה17 למרץ, והוא נחגג בצבעי ירוק כמובן, ועם הרבה בירה אירית, וויסקי אירי ואיך אפשר בלי מוסיקה וריקודים?

להמשיך לקרוא

PROST! DIXIE!! ("לחיים דיקסי!!")

ב1810 חגג הנסיך של בווריה, לודוויג הראשון , את נישואיו לנסיכה בשם תרזה, ורצה לשתף את כל אנשי המחוז שלו בשמחה. הדרך לעשות זאת היתה פשוטה- בירה, נשנושים והרבה שמחה.

החגיגות לא פסקו עד היום וזכו לשם "אוקטוברפסט" והן נערכות בבוואריה מאמצע ספטמבר עד יום א' הראשון של אוקטובר, סך של כ16 ימים שבהם מליוני אנשים- גרמנים ותיירים, מתכנסים באוהלי ענק, שותים בירות מכוסות של ליטר, לובשים תלבושות מסורתיות, אוכלים אוכל מסורתי ובאופן כללי עושים הרבה שמח.

אבל ישראלים כבר לא צריכים להשקיע את הכסף הגדול שנדרש כדי לשהות בפסטיבל בגרמניה, כי בעשר השנים האחרונות יש לנו "אוקטוברפסט" משלנו, כאן בלב תל אביב, ב"דיקסי" הקלאסית של השף חיים כהן.

המסעדה , שביומיום פתוחה 24 שעות, שבעה ימים בשבוע (!!) וקיימת כבר יותר מעשרים שנה, היא מוסד ידוע שמוכר בזכות האוכל האמריקאי שמשלב גם טאץ' אסיאתי. לקוחות וותיקים באים וחוזרים כבר שנים ומגלים מצד אחד את המנות הקלאסיות המנצחות, ומצד שני תפריטים משתנים ומתגוונים , בהתאם לעונה ולדרישה.

ואיך נכנס פה ה"אוקטוברפסט"?

השנה, ממש עכשיו הוא התחיל (תאריך הפתיחה הרשמי היה לפני כמה ימים, בחמישי לאוקטובר) וימשיך עד 25 לאוקטובר, מה שכולל גם את חול המועד סוכות, כך שיש הרבה זמן פנוי ואפשרויות, ובמשך עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ניתן יהיה לטעום עשרות סוגי בירה ממבשלות בוטיק מקומיות כמו "אלכסנדר", "הגמל הרוקד", "מלכה" , "נגב" ועוד, לצד מבשלות בינלאומיות מפורסמות וגדולות.

כמובן שבלי אוכל אי אפשר ותפריט מיוחד לפסטיבל ילווה את הבירות – נקניקיות בטעמים שונים, כמובן תוצרת בית, כמו גם הרוסטביף החם, פירות ים בבירה וצ'ילי ואפילו גלידה שעשויה מבירה שחורה (וטעימה בצורה מפתיעה!).

הגענו לטעום כמה מהאפשרויות (הרבות) בערב ההשקה של הפסטיבל.

טעמנו שתי בירות של "ויינשטפן" – אחת "ויינשטפן ויטוס גרמניה" – אחוז אלכוהול יחסית גבוה- 7.7%, בהירה ועם טעמים מאד חזקים. דומיננטיות של שמרים ומאלט.

השניה היתה מתוקה יותר ועדינה יותר – "ויינשטפן FESTBIER" עם 5.8% אלכוהול, שמכינים במיוחד לפסטיבל פעם בשנה, והטעם הדומיננטי שאני הרגשתי בה היה דבש. היא שונה מהבירה הרגילה וכאמור מיוחדת.

בכלל, צוות ה"דיקסי" בראשות השף חיים כהן בחרו מגוון מיוחד של בירות, בעיקר כאלה שאי אפשר להשיג במקומות אחרים או באירועים דומים.

עוד טעמנו את ה"ליפמנס פרוטס" הבלגי, שהכיל 4.2% אלכוהול בלבד, ומבוסס על חמישה סוגים של פירות אדומים – תות, אוכמניות, דובדבנים, פטל וסמבוק, מאד פירותית ומתוקה, נשית יותר.

עוד טעמים מסקרנים שיש בתפריט הבירות – בירה אנגלית שמורכבת מג'ינג'ר ללא גלוטן, בירה שמוגדרת כ"בירה לאמיצים בלבד" – ה"דנסינג קאמל גולם" עם 12 אחוזי אלכוהול , חזקה מאד ומרוכזת בעקבות תהליך הקפאה.

ישנן כמובן גם בירות חיטה, ואייל.

יש אפשרות ל"בירה ללא תחתית" – ממבחר כל בירות הפסטיבל בחבית ב80 שקלים, או ממבחר מהן ב65 שקלים.

לצד האלכוהול טעמנו גם את המנות המיוחדות שמלוות אותו – "כנפי עוף ברוטב חריף" – מנת הדגל של ה"דיקסי"  – (מחיר בין 32-74 שקלים, תלוי במספר היחידות). אני לא חשבתי שהכנפיים חריפות – מבחינתי, ואני רגישה לחריף, הן היו פשוט רכות ונעימות.

שני סוגי נקניקיות – בלחמניה (נקניקיה איטלקית) ובטורטיה (נקניקיה מקסיקנית) שהגיעו עם צ'יפס וקולסלואו משובח (44 שקלים למנה), והורגשה בהן היד האוהבת שעמלה עליהן.

מיקס פירות ים בצ'ילי ובירה – ב72 שקלים – מנה עשירה של מולים , שרימפס וקלמארי בתיבול מתקתק.

כריך קורנביף- 200 גרם פרוסות קורנביף תוצרת בית עם לחם שיפון, חרדל דיז'ון, חסה ובצל, ביחד עם צ'יפס (47 שקלים) – כריך שיכול להספיק לשניים.

ולקינוח כמובן הגלידה המיוחדת – גלידת בירה שחורה. יכול להיות שאם לא היייתי יודעת שזו בירה שחורה, לא הייתי מצליחה לזהות מה הטעם המיוחד, אבל בכל מקרה זה היה פשוט טעים ושווה לנסות (2 כדורים ב18 שקלים).

לאורך ימי הפסטיבל יתקיימו גם הרצאות בנושא בירה, סרטי דוקו וסרטים קומיים בנושא בירה וגם תקליטן ישנו בתוכנית.

עוד פרטים על המסעדה, והפסטיבל – http://www.dixie.co.il/site/home.asp

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/dixie.grillbar

 

buona sera sarona!!

האוכל והאווירה האיטלקיים מאד פופולאריים בישראל. כולם אוהבים פיצה ופסטה, יין ומתוקים, מאפים וגלידות, עם המבטא המתנגן הזה של האיטלקית, שהופך כל מילה לרומנטית.

אז עכשיו לא צריך לנסוע רחוק, ומספיק להגיע לאזור "שרונה" בתל אביב, סנטימטר מהקריה ומעזריאלי, ששופץ והפך לפנינה ירוקה ותוססת, כדי למצוא את "ליטל איטלי- איטליה הקטנה". ומה הכוונה?

בתוך "שרונה " קמה לה שכונה איטלקית, בדיוק כמו במיטב בירות העולם, וכוללת את החוויה האיטלקית המקיפה- פיקניק על הדשא רחב הידיים, יין טוב, בשר טוב עם בירה ליד, ונשנושים ומתוקים. השף יוגב ירוס אחראי על הצד הקולינרי של המתחם.

בערב קייצי אחד הוזמנתי לבקר את איטליה בלי צורך בדרכון. התחנה הראשונה היתה "פיקניק" – מקום ייחודי שהנושא שלו הוא "כבר לא סנדוויץ כחוש ומלפפון פרוס בשקית ניילון אלא חווית פיקניק מקיפה ובעיקר מאד רומנטית". ואיך יוצרים את החוויה הזו? נכנסים למבנה "פיקניק" ומתחילים לבחור את מרכיבי הפיקניק הפרטי שלנו – שיכולים להיות ארוחת בוקר איטלקית, מאפים, כריכים, פיצה, פסטות,פירות, סלט, יין וכדומה, מקבלים סלסלת קש ומפת משבצות לאותנטיות מלאה, ובוחרים את המיקום – על שולחנות עץ או בדשא עם הבריזה. אחרי שנהנים ומבלים, רק מחזירים את הסל והמפה. אפשר גם לקנח בגלידה איטלקית (ולא לפספס את טעם ה"קרמל מלוח" שהוא שוס אמיתי.). המקום פתוח 24 שעות ביממה כך שאפשר להנות מארוחת בוקר, צהרים, ערב או לילה לפי בחירה (או גם וגם וגם…) וכמובן גם לקחת טייק אווי לבית או למשרד.

אנחנו , במקביל לנשנושי הפיקניק גם טעמנו יינות של ה"ווינריה" ששימחו את הלב ואת האווירה. ב"ווינריה"  אפשר לקנות יין, לטעום יין או להנות במקום ממנות טאפס קטנות ומנות חמות.

בין לבין הלכנו לסיור מודרך באזור "שרונה" ושמענו על תולדות המקום והטמפלרים, וכן על עבודות השחזור והשימור שנעשו במקום. לא תאמינו איזה סכום צריך רק בשביל להזיז בית אחד כמה מטרים. (רמז, זה כולל שבע ספרות).

ההליכה עשתה לנו תאבון ואז הגענו ל"קרנבירה" שהיא שילוב של "קרנה" ו"בירה" – בשרים ובירות שמלוות אותם (או ההפך). במקום, שבנוי כמו בית מרזח איטלקי, אני דווקא שתיתי קוקטייל מרענן של "אפפל שפריץ" וטעמנו ממבחר מנות המקום – פלן סטייק, חזה אווז (מומלץ ביותר), נתח קצבים, חזה עוף, נקניקיות מכל מני בשרים (ניתן לבקש כמובן ללא בשר לבן), אנטריקוט, ותוספות כמו סלטים עם או בלי גבינה והכיף הגדול שלי – פולנטה עם פטריות או אספרגוס (שתי קעריות חוסלו על ידי עד תום). במקום יש אפשרות לתפריט טעימות והרבה אפשרויות בחירה לכל סוג דרישה. (ושימו לב לצנצנות שבהם מגישים את הבירות). הישיבה היא על כסאות בר והשולחן הוא מיוחד וכולל מדף עליון עליו מונחות המנות כך שאפשר לעשות "שרינג" עם מי שיושב ליד או ממול ולהנות מיותר מנות וטעימות. המבחר של הבשרים גדול וניכר שיד מקצועית מטפלת בהם. לכל בקשה יש אוזן קשבת.

הקינוחים הוגשו ב"טרטוריה" – המבנה הרביעי – שמגיש דגים, פירות ים ופסטות במנות קטנות לנשנושים כשחומרי הגלם המשובחים מוטסים הישר מאיטליה. (וגם כאן לא חסר יין).ישנן גם ארוחות בוקר איטלקיות מיוחדות. אנחנו, שהגענו לקינוחים זכינו קודם כל לצייסרים של טירמיסו ולימונצ'לו, ואחר כך לסט של קינוחים מרהיבים – מנה על בסיס עוגת ספוג למונצ'לו – גירסה משודרגת של ה"סברינה" עם קצפת ומרנג' למעלה, שבאופן מפתיע היתה הפיבוריטית שלי בערב קייצי , טרטופו – כדור שוקולד גדול עם המון דברים טובים בפנים כמו זביון ודובדבן אמרנה, טירמיסו שהגיע בשכבות בצנצנת וקנולי ממולאים מסקרפונה. כאמור כולם חוסלו עוד לפני שהמלצר הביא את הצלוחיות, ככה ישר על צלחות ההגשה, וההמלצה שלי היא עוגת הספוג הלימונצ'לואית.

במקום יש גם חדר לייצור פסטה טריה, שאפשר לטעום בכל אחת ממסעדות "ליטל איטלי" במקום, או לקחת הביתה להמשך החוויה.

באתר של "ליטל איטלי" – http://www.littleitaly.co.il/about יש גם מידע על אירועי תרבות שקשורים לאיטליה כמו קורסים באיטלקית, סדנאות, טיולים לאיטליה וכדומה, כך שכל מה שקשור לארץ המגף- אנחנו מכוסים.

לגוף ולנשמה- ספורט, אומנות ובירה טובה

במסגרת הטיול שלי לאזור זכרון יעקב, מצאתי כמה מקומות כייפיים שבהם התנסיתי במגוון טעמים ופעילויות שלא יצא לי עד עכשיו לנסות.

 התחנה הראשונה שלי היתה בקיסריה, ב"מועדון הגולף של קיסריה".

כבר בשערי הכניסה עברתי לעולם קסום של הספורט הכי רגוע בעולם, על מרחבי הדשא שמהווים את המגרש התקני היחיד בארץ, עם אנשים שהולכים או נוסעים ברכבי הגולף בין הגומות. מעבר לשלווה המקיפה אותך, ישנה כמובן גם התחרות, מחליטים מי נגד מי, מחליטים על סוג התחרות והופ – יש בילוי ספורטיבי ומרענן בחברותא. למדתי מה ההבדל בין חבטה לבין גלגול, למדתי כמה חבטות אמורים לעשות בכל גומה (ויש חוקים מדוייקים לכל דבר) ובסוף גם התנסתי בעצמי, ולא תאמינו כמה חישובים צריך לעשות בשביל להכניס כדור לגומה ממרחק חצי מטר…  הגולפאים שהיו בשטח התחשבו בזוויות הקרקע, בתנאי הרוח שנשבה והסיטה כדורים, וגם בהשתדלות לא להעיף כדור לראשו של הברבור הצח ששחה יחד עם חבריו באגם הפסטורלי באמצע המגרש.

אני שאלתי האם יש נשים רבות שמשחקות גולף, משחק שיש לו דימוי גברי מסוים, וליה להב אמיר, מנהלת הפרסום של המקום (למעשה של החברה לפיתוח קיסריה שאחראית על המועדון) סיפרה לי שלא רק שיש נשים גולפאיות, למעשה אחת מהן אף תשתתף באולימפיאדה שתערך בברזיל, כשהגולף יהפוך באופן רשמי לענף מתחרה .

שאלתי לגבי ילדים ונענתי שיש בית ספר לגולף בתוך המועדון, שמכשיר ילדים ונוער, כמובן עם ציוד למידותיהם ושלמעשה כל האלופים הנוכחיים התחילו בקבוצות הנוער.

למי שרוצה ללמוד, ישנם קורסים רבים, שיכולים להתבצע בזוגות כך שהעלות מתחלקת ועולה פחות משיעור טניס ממוצע למשל, ואפשר כמובן גם שיעור התנסות. כל מי שלומד יכול לבוא למגרש אימונים  חינמי, וישנם גם תרגולים ב"מטווח" שבהם משפרים את החבטות ולומדים איזה מחבט מתאים לאיזו מכה וכדומה.

בילוי במועדון הגולף יכול להיות גם יום כיף לחברות, יום גיבוש לעובדים וכדומה, כשמשלבים לימוד, תירגול ואחר כך ארוחה במסעדת המקום, "אלבטרוס" (שהוא לא רק שם של ציפור אלא גם מושג בגולף – חבטה מיוחדת שקשה מאד להשיג).

מההתנסות שלי, מדובר על חוויה כייפית, שגם כוללת תחושת השגיות, בצד שמירה על הוגנות (אין שופטים, כל קבוצה שמשחקת שומרת בעצמה על הכללים).

 עוד פרטים על מועדון הגולף והאפשרויות שהוא מציע –

http://www.caesarea.com/he/home/tourism/golf-club

התחנה הבאה היתה האומנותית – "תות נייר" – מפעל קטן בזכרון יעקב, שמכין נייר מעצי תות הנייר. במקום מוצגים פריטים רבים שהוכנו מהנייר המיוחד שמופק שם, ואנו צפינו בהדגמה של תהליך העבודה. שקד, בנה של בעלת המקום, הראה לנו את המסלול שעובר ענף, שמקולף מקליפתו, הקליפה מבושלת, מיובשת, מופרדת לסיבים ולבסוף הופכת לעיסה שמתייבשת על מסגרת ומקבלת תוספות לפי הרצון.

הנייר יוצא במרקמים שונים, בגוונים שונים, חלק או עם תוספות שמוטמעות בו.

שקד סיפר לנו שקבוצות, כולל ילדים, נהנות מלעשות את כל התהליך, ולצאת בסוף עם נייר יפיפה לכל מטרה.

הוא גם הראה לנו שימושים מיוחדים לנייר כגון כתובות מקסימות שנשמרות כתמונה למזכרת וגם הזמנות, כרטיסי ברכה, ואיך אפשר בלי חומרי גלם לאומנים כמו ציירים וקליגרפים?

בדף הפייסבוק של "תות נייר" יש המון מידע על האפשרויות הגלומות במקום –

https://www.facebook.com/tutneyar

 וגם באתר – http://www.tutneyar.co.il/

 אני למדתי שם על ייצור נייר שלא הכרתי, על טכניקות שונות, על שימושים שונים ועוד, והסדנה ב"תות נייר" בהחלט מאפשרת למבקרים בכל גיל להתנסות בחוויה מיוחדת שלא מתאפשרת כל יום.

 שקד גם סיפר לי על פעילות קהילתית שמתבצעת בחצר שלהם, שבה יש "שוק החלפות" חופשי- כל אחד מביא מה שהוא לא צריך, כל אחד לוקח מה שהוא צריך, בלי שאלות, בלי תנאים.

 אחרי כל הספורט והאומנות, הגיע הזמן להרטיב את הגרון, ואין מקום טוב יותר בסביבה מאשר PAVO, מבשלת בירה ופאב בקצה המושבה, צופה על נוף מרהיב.

אחרי סיור והסברים על אופן הכנת הבירה ,השמירה על האיכות (ואפילו טעמתי גרגרי כשות, אחד מארבעת המרכיבים של הבירה, ביחד עם לתת, מים ושמרים – והטעם הוא קורנפלקס בדרגות מתיקות שונות), והטעמים השונים, ישבתי לטעום סוגים שונים של בירה, במגוון אחוזי אלכוהול וצבעים.

הראשונה היתה הREDISH- בירת לאגר אדמדמה, בטעמים פרחוניים עם 4.7% אלכוהול . הבירה היתה מתקתקה לטעמי.

השניה היתה בירת חיטה – בסגנון בווארית קלאסית עם 4.6 אחוזי אלכוהול. היה לי שם טעם מוכר כלשהו, ואז הסבירו לי שיש רמיזה לטעם של בננה, וכשידעתי את זה באמת יכלתי לשים על זה את האצבע.

השלישית היתה PILS –לאגר בהיר , זהובה בזיגוג עדין, 5%. בהגדרה היו צריכים להיות לה גם טעמים מתוקים וגם טעמים מרירים, מה שאני טעמתי היה פשוט דבש עדין, סוג של נקטר דבש . בירה מאד קלה ומתאימה לחוף הים ביום קיץ.

הרביעית והאחרונה – RAIDER – שמוגדרת כ"בירה לאוהבי השנדי" – אחוז אלכוהול מאד נמוך 1.9% בלבד, גם היא קיצית מאד.

 היינו אמורים לטעום גם בירה כבדה יותר, אבל בגלל שהבירות מיוצרות בקפדנות ובהשגחה אישית, הבירה עדיין לא היתה מוכנה להגשה.

קיבלנו הסבר שכדי לשמור על טעם ספציפי, יש לשחק כל הזמן עם המרכיבים מכיוון שהם אף פעם לא זהים.

בעתיד מתוכננות פעילויות נוספות בפאב כמו הפיכתו למתחם יציאה לטיולי סביבה, סגווי, ועוד, ובנתיים אפשר לשבת על הנוף המקסים, לנשנש משהו (האוכל כשר ללא תעודה בגלל שפתוח בשבת, גם הבירות כשרות), לטעום סוגים שונים של בירה, לבחור מה הכי טעים לנו, ולהרים כוסית (ועוד אחת ועוד אחת וכמה שיותר, יותר שמח).

אתר הבית – http://www.pavo.co.il/

סאלוט!