דינה דגן הייתה מאושרת בפאב הירושלמי שלה "ביאנקיני" שנקרא כך על שם הרחוב בו היה ממוקם.
המקום המה מבלים באופן קבוע, בערב אחד בחודש מאי 2001 חגגו במקום בני נוער רבים מסיבות יום הולדת.
דינה דגן הייתה מאושרת בפאב הירושלמי שלה "ביאנקיני" שנקרא כך על שם הרחוב בו היה ממוקם.
המקום המה מבלים באופן קבוע, בערב אחד בחודש מאי 2001 חגגו במקום בני נוער רבים מסיבות יום הולדת.
אחד המושגים הדומיננטיים באיטליה הוא מושג המשפחה. ה"פמיליה" היא שורש חייו של כל איטלקי, והקשר של אמא איטלקיה וילדיה, ובינם לבין עצמם יכול להתחרות בהצלחה באמא הפולניה.
"פרטלי" – מסעדה איטלקית חדשה אימצה את הקונספט המשפחתי ופירוש השם הוא "אחים", מה שמשקף את העובדה שכל מי שנכנס למסעדה מרגיש בבית.
עיצוב המסעדה מזכיר קולנוע של פעם, ואי אפשר לפספס את טאבון העצים הגדול שלוהט בטמפרטוורה של קרוב ל400 מעלות ומפיק תוך דקות שלל פיצות ופוקצ'ות עסיסות ומהבילות.
פתחנו את הארוחה בכוס יין משובחת מתפריט האלכוהול ואחר כך ניגשנו אל אחד הדברים המיוחדים בתפריט – ה "ציקטי". מדובר על הגירסה האיטלקית למאזטים, אוסף מנות (בשיטת מילוי חוזר) שמהווה לקט מתפריט המנות הראשונות ומשתנה כל יום.
אנחנו קיבלנו קרפצ'ו בקר- פרוסות דקות כבושות בשמן וחומץ בלסמי עם קונפי שום, זרעי עגבניות, נגיעה עדינה מאד של צ'ילי, נגיעות סלסה וורדה, פרמז'ן ורוקט, ארטישוק איולי לימון, סלט פריקה על לבאנה סלסה וורדה, כרובית פריכה על איולי לימון ועשבי תיבול, ארנצ'יני- אותם כדורי אורז פריכים עם גבינות ובטטה צלויה על איוליה בזיליקום ועגבניות, סלט רומאי מחסות פריכות ברוטב שום עשבי תיבול מתקתק עם תפוחי אדמה ננסיים, קרעי עוף צרוב, בצל סגול, שעועית ירוקה וגילופי פרמז'ן, וגולת הכותרת שליוותה את כל העסק- פוקאצ'ת הבית שיצאה שניות קודם לכן מהטאבון, שמנמנה וריחנית, מנוקדת במלח גס ומלווה בקעריות של שמן זית וחומץ בלסמי, ועגבניות מרוסקות עם שום.
אם כל הפירוט נשמע ארוך, אפשר לדמיין את הכמויות, כך שלא ניצלנו את אפשרות המילוי החוזר, כדי להשאיר מקום למנות העיקריות.
מבחינת המנות עצמן, קשה להחליט בין אחת לשניה מכיוון שכל אחת שונה, האחת על בסיס ירקות, השניה על בסיס בצק, מנות חמות כמו הארנצ'יני או קרירות כמו הסלטים, רטבים שונים, מידות חריפות שונות (אם כי אף מנה לא הייתה ממש חריפה) ועוד.
לעיקריות בחרנו מנות משתי קטגוריות שונות – ממחלקת הבשר בחרנו ב"פולו וורדה לימונה" – שיפודי חזה סופרים במרינדת עשבי תיבול לימונית, צלויים בטאבון עם ירקות העונה. המנה השניה שבחרנו היא "מאסט" בכל מסעדה איטלקית – הפיצה. מבין שלל הפיצות המוצעות, לבנות ואדומות, בחרנו בפיצה טרטופו – פטריות טריות, מוצרלה, מחית כמהין, בצל ירוק ופרמז'ן.
מבחינת מנת העוף, הוא היה עסיסי בצורה שלא תאמן, נמס בפה ומפתה בכל נגיסה. הפיצה הייתה פיצה קלאסית, עם שוליים עבים ואמצע דק ופריך, שנשא בגבורה את התוספות. גודל הפיצה הוא כפיצה זוגית, ובמסעדה מציעים לעשות "טייק אווי" למי שלא מצליח לסיים את המנה.
תפריט הקינוחים מתרענן בימים אלה ממש, והמבחר הקיים בחרנו במנה מיוחדת של עוגת גבינה סיציליאנית אפויה במרקם קטיפתי, בשילוב פקאן מסוכר, אשכולית אדומה, פיסטוק קלוי ושוקולד חלב על מצע עוגיות חמאה בציפוי קרם שמנת עדין. מדובר היה בעוגה קלילה מאד, במתיקות עדינה שסגרה את הפינה של הטעמים והמרקמים הרבים שטעמנו בארוחה. אני מקווה שכשיצטרפו קינוחים חדשים לתפריט, עדיין תישאר העוגה הזו, כי מגיע לה מקום של כבוד.
הקו המנחה את שף המסעדה איגור וקריוק (עם רזומה ב"סיטארה") הוא המטבח של דרום איטליה ואזור נאפולי, וניתן להגיע הן לארוחות צהרים, הן לארוחת ערב משפחתית והן לערב רומנטי על כוס יין זוגית וטעמים איטלקיים מפתים וחושניים.
FRATELLI – מסעדה איטלקית
גיבורי ישראל 17 , Y סנטר (יכין סנטר), נתניה.
09-8787690
שעות פתיחה: ימים א-ד- 12.00 – 23.00
ימים ה- ש 12.00 – 00.00
עסקיות: יש
טייק אווי: יש
במסעדה 170 מקומות ישיבה בשני חללים – חיצוני ופנימי.
נגישות: יש
כשרות: המסעדה איננה כשרה.
אחת האטרקציות הפופולאריות בפארקים של דיסני היא "אי הפיראטים", ספינה טרופה מלאה אוצרות. האטרקציה כל כך פופולארית שהיא הפכה לסידרת סרטים ולא בכדי, הפיראטים , למרות שהם פורעי חוק, נתפסו כאנשים מרתקים, שעוברים הרפתקאות רבות במקומות רבים בעולם.
כשנכנסים ל"בר הפיראט" בראשון לציון, פשוט עולים לספינת פיראטים. מתחילים בגרם מדרגות עץ שלצידו שני עמודי מפרש, ממשיכים בפגישה עם פיראט מפחיד שעומד בכניסה (ומשמש רקע נהדר לצילומי סלפי) וממשיכים לרחבה שנראית כמו לב ספינה, מחולקת לתאים ולרחבות בחיפויי עץ , כשבקצה הבר המרובע ומסכי טלוויזיה גדולים, מה שאולי אין בספינות פיראטים מקוריות אבל מספק חווית משחקי ספורט לקהל האורחים.
ארץ השמש העולה, פריחת הדובדבן, הגיישות לבנות הפנים מנפנפות במניפות, כל אלה עולים בדמיונינו כשאנו חושבים על יפן. ובזמן שהדמיון פורח, בפה כמעט אפשר לחוש את הטעמים האופייניים שלמדנו לאהוב, הסושי, האצות, הראמן, הסאקה וטעמי האוממי.
TYO היא תמצית החוויה היפנית בתל אביב, חזונו של השף היפני היחיד בישראל, שף יאמה אוימאודה, המכונה "יאמה-סאן". השף איומאודה, אחד מהמאסטר סושי המובילים בעולם, שהאכיל מדינאים, שגרירים, כוכבי קולנוע וספורט בינלאומיים, נמשך מילדות לטעמים ולמרקמים היפנים המקוריים, התלמד ועבד במסעדות ידועות בטוקיו, עבר לניו יורק ופתח בה מסעדות, ואז הגיע לפסגה- למסעדת "מורימוטו" – של האיירון השף היפני הראשון, מסעדה הנחשבת לאחת היפניות הטובות בארצות הברית.
בשנת 2014 נפתחה TYO והפכה לאבן שואבת לכל אוהבי הקולינריה היפנית, ישראלים ותיירים כאחד.
כבר כשמתקרבים לבנין נשבים בהוד שלו, מדובר במבנה לשימור והוא מרשים במיוחד. הדלת נפתחת ונכנסים לעולם קסום. העיצוב של ירון טל הוא בסגנון ניו יורקי, והוא מאופיין בבר במרכזו שסביבו יושבים סועדים ושולחנות במפלסי גובה שונים המעוצבים בקווים זורמים. הקירות מחופים במראות ובקורות ארוכות בנצנוצי זהב וכסף. בפינת האולם ניצבת עמדת הכנת הסושי והטבחים שם נותנים מופע מרהיב של זריזות ידיים בזמן שהם מכינים את הרולים השונים. מסביב לחלל הפנימי ישנה מרפסת גדולה שפתוחה בקיץ ומקורה בחורף.
המארחת האדיבה הובילה אותנו לשולחן עליו היו מסודרים מקלות אכילה ואבן משען קטנה להניח אותם בזמן הארוחה, קומקום וקערית לסויה ותפריטים המקיפים שפע של חומרי גלם מהים, היבשה והצומח, במגוון צורות הכנה ובקשת של טעמים. המלצרית שניגשה אלינו עזרה לנו להתמצא במושגים היפנים בתפריט וידעה להמליץ על מנות ומשקאות שיחמיאו לבחירות שלנו.
מתפריט הקוקטיילים והיין בחרנו לפתוח בשיכר שזיפים חמצמץ ובכוס יין איכותי.
החלטנו להפקיד את הבחירה בידיהן של אשת הצוות קייט שבחרה עבורנו שלוש מנות פתיחה המייצגות סוגי הכנה וחומרי גלם שונים.
הראשונה הייתה טונה פואה גרא – נתחי כבד אווז צלויים על ניגירי של טונה וטוביקו שחור. על מצע אורז מונחים נתחי טונה שמנמנה, מעליהן כבד אווז משובח ועל הכל כתר של פניני טוביקו מבהיקות. המנה הזו מבהירה כבר בהתחלה שכשלוקחים חומרי גלם איכותיים ומשובחים, אפשר להשאר בפשטות המענגת. את הביס ניתן לקשט גם עם הג'ינגר המוחמץ והוואסבי. הג'ינג'ר אגב, כמו הסויה והרטבים, מוכן על ידי השף יאמה –סאן באופן אישי.
לגימת שיכר ועברנו למנת הפתיחה השניה , היא מנת טטקי סלמון – יוזו, שמן שומשום חם, צ’ילי אדום ושומשום לבן. הסלמון קיבל צריבה קלילה ועוטר בטבעות צ'ילי עדינות ופשוט נמס בפה.
מנת הפתיחה האחרונה הייתה המורכבת יותר מבין השלוש, נאגי מאקי – אספרגוס ובצל ירוק עטופים בקובה ביף וטריאקי חם. רולדות של בשר עשוי במדויק שחבקו את הירק בתוכן ויצרו שילוב רך – פריך.
השולחן נוקה והסכו"ם הוחלף (ביקשנו מזלג בנוסף למקלות האכילה) ועיינו בתפריט המנות העיקריות. מבין מנות הדגים, הבשר והעוף שבתפריט העיקריות החלטנו לקבל את המלצת המקום למנה מיוחדת הקרויה המאצ’י טריאקי – פילה המאצ’י עם סקין ברוטב טריאקי, אורז, לוטוס בטמפורה וסלט חסה פריך. המאצ'י הוא הדג המוכר לנו כ"ילו טייל" , דג שומני ועסיסי שנצרב והונח על אורז בטעמי טריאקי קלילים. לצידו החלק הקראנצ'י של המנה, הלוטוס המטוגן בטמפורה. אנחנו קיבלנו עם המנה גם סלטון של פטריות וירקות. נתח הדג היה נדיב מאד והטריות ניכרה כמו גם האסטטיקה היפנית במיטבה.
כמנה שניה הוחלט שאי אפשר לוותר על סושי. תפריט הסושי מגוון מאד, וכולל צורות שונות כמו ניגירי, טמאקי, יאקיטורי, טמפורה וכמובן הסושי הקלאסי. בגדול מנת סושי היא רול של שמונה יחידות, אבל מכיוון שיש מבחר כל כך גדול, ותמיד רוצים לטעום יותר, יש אפשרות לחצאי רולים, כלומר לארבע יחידות מכל טעם. זו גם הייתה הבחירה שלי, ועבורי נבחרו שישה חצאי רולים – סלמון לימון ,ספייסי טונה, ספייסי המאצ'י, לוקוס רול, סלמון יוזו, וסלמון שרימפס כל היופי הזה הגיע על מגש עץ צר וארוך, עם הסבר על כל חלק וחלק, ועם ניראות מלבבת לב ועיניים.
כשטועמים את הסושי של TYO מבינים כמה שלא הכרנו סושי, והדבר דומה למעבר מכיתה א' היישר לתואר שני במדעי המוח, פשוט קפיצה אדירה אל טעמים, מרקמים, ניחוח וחוויה שלימדה אותנו למה היפנים מאריכים שנים , פשוט כי הם מאושרים. כל נגיסה בכל אחד מהסוגים הוכיחה שהשלם גדול מסך חלקיו, והשילובים המדוייקים תמכו זה בזה ועטפו זה את זה לנגיסה המושלמת.
לפני הקינוח דגמנו מאוסף הסאקה הגדול שבמקום. סאקה הוא יין אורז שסוגיו נבדלים ברמת השיוף של האורז, ככל שהרמה (באחוזים) קטנה יותר, כך היין איכותי יותר ומחירו בהתאם. עבורנו נבחר ה"בורן גולד" שמידת השיוף שלו היא 50% וטעמיו עשירים ומתפתחים. הוא הוגש בקראף על מצע קרח ונמזג בחגיגיות לכוסות החרס השחורות האופייניות. הסאקה היה קליל והחליק בגרון, סיומת מצויינת למנות המלוחות והכנת החיך למתוקים.
בתפריט הקינוחים יש מרכיבים מערביים יותר ומערביים פחות, ושתי המנות שקיבלנו ייצגו את שני הצדדים. בצד המערבי כיכבה מנת "קרם ברולה פיסטוק"- קערית של קרם ברולה שעליה שכבה "זכוכיתית" של פיסטוקים, מעין ווריאציה לקרם הברולה הקלאסי. המנה השניה הייתה "הארד קור" מהמטבח היפני וכונתה "מיסטר בין", לא על שם האיש המצחיק מהטלוויזיה אלא יותר לכיוון המרכיב העיקרי שלה- שעועית אזוקי.
הרבה פעמים אנשים מהמערב מתקשים לקבל את הקישור שבין מרכיב כמו שעועית, שמשתייך לתחום המנות הראשונות או העיקריות, בגרסה מלוחה, למנת קינוח מתוקה. במקרה של TYO שווה לקחת את ההימור. מדובר בעוגת שעועית אזוקי, מוקפת בקציפת ארל גריי ועליה קנאל גלידת תה ירוק, כשעל הכל נשפך קרם קרמל נענע חם. התוצאה היא קינוח עדין, מתוק במידה, שאם לא הייתי יודעת שיש בו שעועית, לא הייתי יכולה לנחש. המנה הזו הוכיחה לי כמה חשוב להניח בצד כל מני דעות קדומות ופשוט לנסות, זה היה נסיון שווה ביותר.
TYO- מסעדה-לאונג’ בר יפני
שעות פעילות: א'-ד' 12:00-16:00 ; 18:00-00:00 חמישי 12:00-00:30 ; שישי-שבת 12:00-00:00
טלפון: 03-9300333
גישה לנכים: יש*
* לאורחים בעלי מוגבלויות , יש לתאם הגעה מראש מפני שהצוות מנגיש את המקום במיוחד.
קהל יעד: בימי שישי המקום פונה יותר למשפחות. בשאר השבוע הקהל הוא מגילאי 24 ומעלה, כשבימי שני יש גם תקליטן המלווה את הערב החל מהשעה 20.30.
דילים: עסקית צהרים של מנת פתיחה ומנה ראשונה במחיר המנה העיקרית, כולל מנת טעימות מיוחדת בסגנון קופסת "בנטו", ועסקית סופשבוע – בימי שישי בין השעות 12:00-16:00 ובימי שבת משעה 12:00-17:00 – מנה ראשונה לבחירה ומנה עיקרית לבחירה ב90 שקלים בלבד.
יש משלוחים ושירות "וואלה פרקינג" בתשלום.
אפשרות לאירועים בשולחן אבירים או בהפרדה מהחלל המרכזי.
כשרות: לא כשר.
בערים הגדולות בעולם ישנו תמיד רחוב אחד, או קצת יותר, שמשמשים כעולם אמנות, מעין בועה צבעונית בה חיים ויוצרים אמנות. קהילה של יופי וצבע, דמיון ועשייה שהופכים לתוצרים המושכים קהל רב המשתוקק לחוות , להתנסות ולקחת חלק.
בפרדס חנה כרכור, מרחק של פחות משעה מהמרכז, הוקם מתחם אמנים חדש, במקום בו בעבר הייתה חוות סוסים, בלב הטבע הפורח. במקום נקישת פרסות הסוסים שומעים בו עכשיו נקישות כלי צורפות, במקום קרקוש מגפיי רכיבה שומעים מספריים של ספר ובמקום ריחות חציר, מלוטף המקום בניחוחות פרחוניים של מוצרים טבעיים וארומות של לחמים וירקות טריים היישר מן התנור ומן השדה.
בראשית היה זה נחל ענבה, שזורם ממזרח לעיר מודיעין ועובר דרך וואדי ענבה . הפארק שהוקם על נתיבו נקרא על שמו – "פארק ענבה" ועל שם שניהם קרויה מסעדת "ענבה" הצמודה.
המסעדה, שנפתחה ב2016 רחבת ידיים, מוארת ומשקיפה אל האגם של הפארק, וכוללת חלל פנימי וחלל חיצוני לימי מזג אוויר יפה.
מה שנחמד במסעדה הוא שלא רק שיש תפריט גדול ועשיר שעונה על כל צורך- מקרניבורים שנהנים מבשר איכותי, דרך צמחונים, טבעונים, כאלה שרגישים לגלוטן, ילדים ובעצם כל סוג דרישה וקהל, אלא שההליכה לקראת הסועד כל כך גדולה שיש מצב שגם ממציאים לו משהו על המקום. כך למשל כשבן זוגי התלבט איזה קוקטייל לבחור, הוא נשאל על הכיוון האהוב עליו וקיבל משקה שהורכב במיוחד בשבילו, כמו גם מנות מיוחדות שהן פשוט "התפרעות של השף באותו רגע" כפי שהוגדרו על ידי צוות המקום.
באזור מודיעין יש כמה אפשרויות לאוכל אסיאתי, רק שכולן מזללות מהירות. מסעדה כמו שצריך עם מלצרים ותפריט משוכלל, זו רק AKA. המסעדה שקיימת כבר 14 שנים מציעה תפריט שכולל מרקים, סלטים, מנות נודלס, אורז, דגים ופירות ים, ושפע של אפשרויות סושי, בקומבינציות או ברולים.
כשהגענו לטעום במסעדת אקא, צוות המטבח עבד במקביל גם על ההגשה לסועדים במקום וגם על הזמנות משלוחים רבות של תושבי הסביבה. בזמן שעיינו בתפריט, הבטנו גם מסביב והבחנו בעיצוב שכלל אלמנטים מתרבות המזרח כמו וילונות כסופים, מוטיבים באדום ואפור ואיך אפשר בלי ה"גונג"?
פתחנו בחימום הלב והגוף בשיכר שזיפים מתקתק ואלכוהולי שעשה הרבה שמח, והוא חלק מתפריט אלכוהולי שכולל יינות וקוקטיילים שונים. במקביל קיבלנו קערית נשנושי קימצ'י, אותם חמוצים מתקתקים ופריכים שכל כך אהובים במזרח.
מנת הפתיחה הייתה שני רולים של סושי, האחד סלמון עם בטטה ומלפפון, והשני שרימפס בציפוי פנקו מטוגן. נשאלנו לרטבים האהובים עלינו ובחרנו בטריאקי. מנות סושי הן תמיד כמו תכשיטים על צלחת, וב"אקא" הצורף מוכשר במיוחד מכיוון שלא רק שהמנות היו מוצלחות בטעמן, הן גם היו יפיפיות בהגשה.
להמשך הכתבה- כאן.
החלום של ישראלים רבים הוא "טיול אחרי צבא" והמסלול הכמעט קבוע של הישראלי הממוצע עובר בהודו, לתקופה קצרה או ארוכה, לגיחות או לשהות ממושכת. משהו באווירה ההודית הרגועה, ה"שאנטי", בשילוב עם הלהט והאש, פשוט ממכר.
את האווירה הזו שיחזרו נטע ואורי לפני 14 שנים על גג דירתם ברחוב רופין 24. אוכל שהוא שילוב של שתי האהבות שלהם – הודו וסיני. אלה הם שני מקומות שבהם ניתן להירגע, ליהנות מהרגע ולא למהר לשום מקום. השמועה פשטה במהירות והמטעמים שעל הגג הפכו ללהיט, וכשלארוחה האחרונה שלפני הגשם הגיעו 150 איש – ששמעו על המקום ורצו לטעום – הבינו אורי ונטע שצריך למצוא מקום מסודר יותר.
הפתרון היה למצוא מבנה הרוס בתל אביב ולהפוך אותו ל"דאבה" הודית – מקום שבו תמיד עומדים סירים והסועדים אוכלים מה שהטבח רצה לבשל באותו היום – ולקרוא לו "24 רופי" כפרפראזה על כתובתם המקורית.
לאן שלא תלך בהודו, איפה שלא יתקע לך האוטובוס או האופנוע, תמצא דאבה. דאבה היא מקום קטן עם 3-4 שולחנות עץ פשוטים, ילד הודי קטן שמנקה שולחנות במרץ וסירים גדולים שעומדים מוכנים ומפתים אותך בריחות מסאלה לבוא, להציץ ולטעום. בדאבה מגישים רק מנה אחת, טאלי, שהיא בעצם ארוחה שלמה. המנה משתנה באופייה, בדרך ההגשה ובמידת החריפות שלה ממקום למקום ברחבי היבשת. ב24 רופי הישראלית מגישים טאלי, האוכל העממי ההודי, במחירים עממיים ישראליים. 24 רופי היא מסעדה הודית טבעונית תל אביבית אותנטית.
אוכל הודי אותנטי במחירים נמוכים וטעים
שתי רמות של 24 רופי. תמונות צבעוניות על הקירות, חדר פנימי מימין, נוח וריהוט נוח ואפשר לשבת על הרצפה לאכול
יש גם אזור גג לקיץ, באוויר הפתוח
מוסיקה מסורתית ברקע, צריך להסיר נעליים לפני שיושבים בשביל האווירה.
24 רופי עובדת על אמון, אנחנו לא רושמים את ההזמנות, מביאים את האוכל ואז שואלים מה הזמנת בסוף הארוחה. אפילו מקבלים הבטחה לשלוח את התשלום בדואר
עסקית
התפריט מגוון והמנות צמחוניות. ב30 שקל או ארבעים עם קינוח מקבלים ריפיל של הכל וצאי או למונדה.
אפשר גם דיל של צאי וקינוח.
מנות הפתיחה בטעמים וקלים כדי לא לקלקל את התאבון,
הסמוסס מאד טעימות, בצק קריספי ממולא בתפוחי אדמה ואפונה, מגיעים עם תמרינד חמוץ מתוק וריטה יוגורט עם עשבים וירקות.
עוד מנה מומלצת היא המומו, דמפלינג טיבטי מאודה עבודת יד עם ירקות וטופו.
שלוש דרכים של טאלי
טלי היא מנה מסורתית בצלחת מסורתית שמחולקת לחלקים ויוצרת בסיס של מנה עיקרית. הירקות והסוג'י מתחלפים כל יום
טאלי קלאסי מגיע עם דל, תבשיל עדשים אדומות, שני סוגים של צ'פטי (לחם הודי), בחירה של אורז לבן או חום ויוגורט.
הספיישל טאלי מגיע בתוספת המיוחד של היום, פפדום _לחם פריך עשוי מקמח עדשים) ורייטה
הטאלי הדרומי מגיע בלי אורז, עם שני סוג'י, מנה מיוחדת, בצל חתוך, חמוצים וצפטי
רופי דואגת לכל הטעמים ומציעה "מחיר מיוחד לאנשים מיוחדים" ובוחרים מהתפריט.
צאי- מתובל בעדינות, מתוק וחלבי, אפשר לקחת הביתה תערובת.
יש גם תה צמחים, תה יוגה ומשקה ג'ינגר לימון ודבש
האוכל חריף ב מתינות,
יש לימונדה תוצרת בית או מיצי מנגו וגוייבה מסיני. אפשר להשיג בירה וערק בטעמים.
קינוחים
לטבעונים יש "לב אנרגיה" שילוב של תמרים, אגוזים וזרעי חמניות
בנופי, מתכון מדרמסלה עוגה של ביסקוויט עם חלב מרוכז, בננה וקוקוס.
הבגסו דומה רק בלי בננה וקוקוס אלא עם שוקולד נמס
שווה להוסיף להם גלידה
גולאב גקמון, כדור מתוק עשוי מאבקת סוכר, צף בתערבת של סוכר ומי וורדים.
רופי פתוח מצהרי יום ראשון ליום חמישי ומשבע בבוקר עד חצות בשבת.
עיסקיות צהריים טעימות ומשתלמות במיוחד. א-ה 12:00-15:00
הבנופי שלנו עשוי לפי המתכון המקורי של הסקאי-פאי בדרמסלה
חברים ומכרים קוראים למסעדה בקיצור ״הטאלי״.
טאלי בהינדי זה פשוט… צלחת.
אחוז הפשע בהודו הוא מהנמוכים בעולם ה3 מכיוון שההודים מאמינים בגילגול נשמות.
אנחנו לא מנהלים רישום על מה שהזמנתם ונותנים בכם אמון מלא בשעת התשלום.
יש לאסי, אין באנג-לאסי
קיבלנו את התו החברתי (השומר על זכויות עובדים) וגם יש לנו תפריט בכתב ברייל.
בסוף כל יום אנחנו מעבירים את האוכל שנשאר לנזקקים. הצטרפו בפייסבוק לאוכל לא זורקים
כשלוקחים טאלי בטייק-אווי, מביאים את כלי הפלסטיק מההזמנה הקודמת ומקבלים 2 שקלים הנחה.
טאלי – מנה צימחונית, מוגשת בצלחת מתכת מסורתית המחולקת לתאים ומכילה דאל (תבשיל עדשים), שני סוגי סאבג’י (תבשילי ירקות המשתנים מיום ליום), אורז (לבחירתכם אורז לבן או מלא), צ’פאטי (פיתה הודית דקה) וצלוחית עם יוגורט לעידון חום המנה והחריפות.
סמוסה
משולשי בצק פריך במילוי תפו"א ואפונה, מוגש עם ראיטה ורוטב תמרהינדי חמוץ-מתוק
מומו
כיסוני בצק טיבטיים מאודים, ממולאים בירקות, ירקות וטופו או ירקות ותרד
בנופי
עוגת ביסקוויטים עם ריבת חלב, בננות וקוקוס. מומלץ בשילוב כדור גלידה וניל.
מסאלה דוסה
"קרפ" הודי, עשוי מקמח עדשים ואורז, מוגש עם באג'י, צ'אטני קוקוס ודאל סמב
שוקן 16, קומה ב'
תל אביב. 03-6818066
א'-ה' 12:00 עד חצות
שישי 12:00 עד 17:00
שבת 12:00 עד חצות
בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.
פעם כשהיו אומרים "מסעדה" התכוונו תמיד לתל אביב. עכשיו ישנם יישובים רבים שהופכים למעוזי אוכל איכותיים ושחוסכים לסועדים את הפקקים והעדר החנייה בתל אביב. הישוב "קדימה" ממוקם בלב הארץ, ועכשיו אפשר למצוא בו מכל טוב ולכל טעם.
הוזמנתי לנסות את "טאיה"– מסעדה אסיאתית שקיימת שם כבר שלוש שנים, ושאין לי מושג איך פספסתי פנינה כזו עד עכשיו. האוכל האסיאתי הפך פופולארי בארץ, ומכניסתו לארץ, בהתחלה תחת ההגדרה של "מסעדה סינית" שהגישה מנות ברווז בתוך נייר כסף מקופל כמו ברווז עם רוטב אדום מזעזע, ועד היום עבר דרך ארוכה והפך לאהוב על כל הגילאים (ותיכף תראו כמה זה "כל הגילאים").