ארכיון תגים | נתניה

"זויה גריל בר"- טעמים על אם הדרך

אתם נוסעים לכם בכביש החוף לכיוון דרום, הבטן מקרקרת, אתם רוצים לאכול משהו שהוא יותר מסתם שווארמה. ואז מתגלית לנגד עינכם "זויה", הממוקמת בנוחות בתחנת הדלק "השחר" בנתניה, ומציעה לכם חוויה בשרית אמיתית ברמה גבוהה, כאילו שיצאתם הרגע לדייט רומנטי או אירוע משפחתי.

את ההרגשה הזו יוצר קודם כל העיצוב של המסעדה, על שולחנות העץ שלה, עיטורי הקירות, מדפי היינות והבר. עיון קל בתפריט והמנות כבר זורמות. הפתיחה המומלצת היא מה שמכונה "סט סלטים" והאמת, המילה "סט" קטנה על בערך 300 קעריות שכוללות מכל טוב הסלטים, מיעוטם חריפים, שמגיעים עם פיתות חמות. הסלטים מתמלאים בשיטת ה"רי-פיל" עוד ועוד כך שאין מה לדאוג אם משהו נגמר. לצדם מגיעים צלחת של חומוס טרי וחמוצי הבית.

להמשך הכתבה (ולסרטון מדליק במיוחד)- כאן.

ג'ונה וג'ונה קלאב- טעם, צבע ואהבה על הים

כשמתכננים אירוע, לא פעם חוטפים כאב ראש בחיפוש אחר החוויה המושלמת. בין שפע ההצעות הקיימות בשוק, איך בוחרים משהו טוב- גם למארחים וגם לאורחים?

הרבה פרמטרים משפיעים על אירוע- המיקום צריך להיות נוח ורב חנייה, העיצוב של החלל צריך להיות אלגנטי, האקוסטיקה והסאונד צריכים להיות מעולים, השירות אדיב ומהיר, וכמובן האוכל והאלכוהול צריכים להיות בשפע, איכותיים, טעימים ויצירתיים.

להמשיך לקרוא

רובינשטיין- בשרים ועוד.

בתקופה האחרונה יצא לי לחיות על מתוקים. המון מתוקים. אולי זה החגים, אולי צירוף מקרים, אבל הארוחות שלי נסובו בעיקר על סוכר. לכן ההזמנה לבקר ב"רובינשטיין" באה לי בדיוק בזמן, כשהתעורר צורך דחוף באוכל "אמיתי"- ומה יותר אמיתי וראשוני מבשר?

"רובינשטיין" שיושבת בנתניה, ממש ליד איקאה, התחילה ממעדניה של בשרים של האחים רובינשטיין, שהתמחו בעיקר במה שמכונה "פרה נמוכה" וכשנוצר ביקוש למנות מוכנות, הוקמה המסעדה לפני כשמונה שנים. ההתמחות היא בבשרים, גם צלויים וגם קרים. ישנן מנות שמתחלפות כל חצי שנה, וישנן מנות קלאסיות ואהובות שנשארות לאורך כל הזמן.

העיצוב קלאסי, הרבה לבנים, הרבה צבעי בסיס וכמובן המעשנה הגדולה והמרהיבה שעומדת בגאווה, (וישנה גם קומת VIP  לאירועים מיוחדים).

להמשיך לקרוא

מנטינה- פנינה נתנייתית..


כשאנשים מנתניה והסביבה רוצים לצאת לארוחה טובה, הנטיה היא לנסוע לתל אביב. הבעיה היא שזה כולל גם פקקים, בעיית חניה, תורים במסעדות ש"נחשבות" ולפעמים גם יחס לא מי יודע מה במסעדות שחושבות שאם הן ממוקמות בתל אביב אז אפשר להתעלל בלקוחות. וכל זה ,כשבנתניה, ממש ליד הבית, יש מסעדה שמספקת אווירה נעימה, שירות טוב, מגוון מנות לכל הטעמים ונוחה מבחינת הגעה וחניה.

אבל אני מתחילה מהסוף – אז ההתחלה היא שהוזמנתי להתנסות בתפריט המתחדש של "מנטינה"- שממוקמת במתחם "טיב טעם" בצמוד ל"איקאה" (פולג). גישה קלה, חנייה כאמור חינמית ובשפע, ואני במסעדה. העיצוב מאד שקט, גם המוסיקה חרישית ולא מפריעה לשיחה. בשולחן ארוך לידינו חגגו כעשרים בני משפחה , יום הולדת עליז לסב המשפחה, כך שהגילאים נעו שם בין תינוקות ופעוטות לחתן השמחה בן ה97.

התחלנו באלכוהול, מתוך מבחר גדול, קיבלנו לפי בקשתנו יין לבן (שרדונה) ובירה קורונה שהגיעה עם נשנושים כמקובל.
לחם הבית, שהפך להיות חובה בכל מסעדה שמכבדת את עצמה, הופיע על השולחן בשתי גרסאות – לחם שאור זיתים, ולחם תמרים מתקתק (24 שקלים לסלסילה כולל מטבלים של חמאה מזוקקת רכה שגרמה לנו להתלבש על הלחם כאילו אין עוד אוכל בעולם). אני אוהבת לחמים מיוחדים, אין ספק.

השף אריק ווקיל ("ננה בר" "לה בוהם" "צ'ארלי צק פוינט") סיפר לנו שהוא לומד כל הזמן מכל מקום – מתוכניות בישול ועד ספרים, ואז מכין את הגירסה שלו למנות מיוחדות. המנות המיוחדות הוכנסו הן לתפריט המתחדש והן לסופי שבוע בהם יש ספיישלים. לנו הכין השף ספיישל של סביצה מוסר ים בטעמים עדינים בהגשה יפיפיה. השף מבשל בסגנון ים תיכוני ומאד אוהב תבלינים.

מנות פתיחה הגיעו במקביל –
"סלט רענן" – מיקס עלים , נבטים ותיבול שאין לי מושג איך הוא נעשה אבל מבחינתי הוא היה המנה המצטיינת מבין מנות הפתיחה. כמה פשוט ככה טעים. אחר כך סופר לי שזו גם מנה מנצחת מבחינת הסועדים האחרים. (מחירי הסלטים נעים בין 48 ל54 שקלים).

"מניפת סינטה לצד סלט ירוק עם מלון" – (42 שקלים). הבשר היה עשוי מדויק, פחות התחברתי לסלט, אולי בעיקר שלידו היה הסלט הרענן שהעדפתי הרבה יותר.

"רביולי פתוח במילוי גבינות" – (בגלל שהתפריט מתחדש, לא כל המנות מופיעות בתפריט של "REST" ולכן אין לי מחיר). מנה יפיפיה בצבעי צהוב אדום, גירסה מעניינת לרביולי שלא נתקלתי בה עד כה.

(בתמונות – משמאל למעלה – לחם הבית והמטבלים, מימין למעלה – סביצ'ה, למטה משמאל סלט רענן, למטה מימין מניפת סינטה).

שתי עיקריות נחתו על השולחן –

"פילה דניס על מצע פירה כמהין עם קרם בטטה וחצילים" (89 שקלים) שהיה הבחירה שלי מבין השנתיים בעיקר בגלל שהדג היה עדין והפירה החמיא לו מאד, ו"ניוקי מנטינה" – ארטישוק, עגבניות צלויות, בזיליקום ורוטב שמנת.(52 שקל למנת ענק). הניוקי הצליח לעשות מה שמעטים עשו- להפיל את הבלוגרים. מנה גדולה מאד, עשירה מאד, הרבה חמאה, הרבה שמנת, הרבה ניוקי. אין כמו שמנת וחמאה להחמיא לבצק ניוקי (או פסטות בכלל). הצטערתי שלא נשאר מהלחם ממקודם כדי לנגב את הרוטב.לארטישוק פחות התחברתי, לא ירק שמהווה בחירה ראשונה שלי.

(בתמונות – למעלה משמאל רביולי פתוח, למעלה במרכז שף אריק, למטה משמאל פילה דניס, למטה מימין ניוקי)

וויתרנו על שתיה חמה וניגשנו ישירות לשני הקינוחים שהוגשו לשולחן.

"קרם ברולה בניחוח בזיליקום" (36 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב "שכבות קרם צרפתי אפוי בין דפי בצק עלים קריספי בציפוי סוכר חום שרוף". אנחנו קיבלנו את גירסת הבזיליקום. אני פחות התחברתי. אני אוהבת קרם ברולה קלאסי, כמו שמתואר בתפריט, וקשה לי להתחבר לטעם המיוחד של בזיליקום שאמנם לא היה שתלטני אבל לי פחות התאים.

"מוס שוקולד" (אין לי מחיר אבל כל הקינוחים בתפריט נעו בין 34-36 שקלים) – אוורירי בשני צבעים, מתוק אבל לא יותר מדי, שוקולדי. ההעדפה שלי.

(בתמונות – משמאל קרם ברולה ומימין מוס שוקולד).

המסעדה מתגאה בארוחות בוקר מושקעות, ובתפריט יש גם פירות ים, המבורגר, סטייקים, סלטים, מנות ילדים וכריכים.
המסעדה משתתפת בפסטיבל "שף תאכל" שנערך השנה בין ה13 לינואר ל23 (יש עוד כמה ימים – שווה לרוץ ולנסות!) שבמסגרתו מוצעות ארוחות במחיר 84 שקלים (ראו תמונה ).

דף הפייסבוק של המסעדה בו אפשר להתעדכן בכתבות על השף ובמיוחדים של סופי השבוע- https://www.facebook.com/MantinaRest?fref=ts

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=7931