זוכרים את הסרט "רטטוי" בו הגיבור כונה "העוזר הקטנטן שלי"? במסעדת "קמפניה" החדשה בראשון לציון , אפשר למצוא הפתעה מיוחדת ,שעונה בדיוק על ההגדרה הזו… סקרנים? תיכף, תיכף…
קודם הרשו לי להציג בפניכם את האחות הבשרית החדשה שנולדה ל"סורנטו" החלבית. שתי האחיות הן ברמת כשרות מהדרין (הרב מחפוד) והן פנינה קולינרית על מפת האוכל של ראשון לציון והסביבה (וכשביקרתי אמש גם נתקלתי בזוג סועדים שהגיע במיוחד מבאר שבע כדי לחגוג יום נישואין במקום).
לפני כמה חודשים הביאו דימיטרי בוריסוב ואלכסנדר טורקוט את TABLE TALK – ה"ביסטרו הקוסמופוליטי" ללב תל אביב, מה שנקרא הצנטרום של הפיילה- ברחוב דיזנגוף 64, פינת בר גיורא- ממש מול הכניסה הראשית לדיזנגוף סנטר. הכי תל אביב שאפשר.
המיקום הוא בבנין בן שמונים שנה, בשלוש קומות, ששופץ והפך לשלושת חלקי ה"טייבל טוק"- החצר הגדולה והשמשית, הבר, והמרפסת הסגורה. בקומה העליונה ניתן לקיים אירועים.
פעם כשהיו אומרים "מסעדה" התכוונו תמיד לתל אביב. עכשיו ישנם יישובים רבים שהופכים למעוזי אוכל איכותיים ושחוסכים לסועדים את הפקקים והעדר החנייה בתל אביב. הישוב "קדימה" ממוקם בלב הארץ, ועכשיו אפשר למצוא בו מכל טוב ולכל טעם.
הוזמנתי לנסות את "טאיה"– מסעדה אסיאתית שקיימת שם כבר שלוש שנים, ושאין לי מושג איך פספסתי פנינה כזו עד עכשיו. האוכל האסיאתי הפך פופולארי בארץ, ומכניסתו לארץ, בהתחלה תחת ההגדרה של "מסעדה סינית" שהגישה מנות ברווז בתוך נייר כסף מקופל כמו ברווז עם רוטב אדום מזעזע, ועד היום עבר דרך ארוכה והפך לאהוב על כל הגילאים (ותיכף תראו כמה זה "כל הגילאים").
בישראל יש המון מה לראות, לטעום, לחוות. הבעיה- לא תמיד יש לנו אפשרות להעמיס את כל המשפחה על הרכב בחמש בבוקר, כדי לנסוע כמה שעות בפקקים ולראות פרחים או לטעום מנות מיוחדות. פסטיבל "ירוק ולא רחוק" מוכיח לנו שיש הרבה אפשרויות ממש קל"ב. כמה קל"ב? שעה מתל אביב. זה הכל, ומגיעים לאזור שפלת יהודה שכולל את המועצות האזוריות שפיר, באר טוביה, יואב, לכיש, גזר ואת העיר קריית גת, ומוצאים המון אוצרות, שעכשיו גם מרוכזים בסופי השבוע בין התאריכים השני למרס (ממש אוטוטו) והשמונה עשרה בו. במשך ארבעה סופי שבוע יש שפע של פעילויות, מסעדות, אטרקציות והרבה כיף לכל הגילאים. רוצים דוגמה קטנה? בסוף השבוע הראשון למשל, בתחילת מרס ניתן להשתתף בסדנאות "שיאצוגה" יפניות, לדון על תרבות ב"אנזו", להשתתף בג'אם מוסיקה חיה בנתיב הל"ה, לטעום יינות ב"יקב מרשה", ללמוד על גאולוגיה בביתו של אריה איתמר בבית ניר, לבקר בבוסתן שושן ואיך אפשר לא לטבול במעיינות חמי יואב ולהתפנק בספא "אקויה"? למשל בסוף השבוע השלישי (13 למרס – שושן פורים)- "מירוץ למליון" של משפחות עם תחרויות אתגריות, סיורים מודרכים של מדרשת הדרום, ביקור בנמל אשדוד, משחקי נווטים לכל המשפחה, וחוויה מתוקה במיוחד ב"בן אנד ג'ריס" בבאר טוביה שם יתקיים הפנינג חגיגי עם בועות סבון, מוסיקה ובונוסים של כדורי גלידה למחופשים, ועוד הרבה.
בעוד שבועיים נחגוג את ראש השנה לאילנות, הגשמים הרבים בתקופה האחרונה עוזרים לעצים לפרוח וללבלב, הארץ שופעת פירות וירקות ורק צריך לחגוג.
כשהייתי תלמידה ט"ו בשבט התמצא בהבאת סלסלות (ליתר דיוק קופסאות נעליים) מקושטות עם פירות בתוכם, שתילת עץ בגינת בית הספר והרבה שירי שקדיה. מאז זרמו הרבה מים בנהר, והיום יש אפשרויות רבות ומגוונות לחגוג את החג הכל כך ישראלי הזה.
הפעם הוזמנתי לחגוג בירושלים, ליבה הקדוש של הארץ, שמרכזת בתוכה כל השנה שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי לכל המשפחה, ובט"ו בשבט מוסיפה לתפריט עוד ועוד מעדנים קולינריים ומוסיקליים.
אפרופו רטרו, אחת התוכניות האהובות ששודרו כאן בשנות השמונים היתה "ימים מאושרים" שבה התקופה היתה שנות השישים, עם החצאיות המתנפחות, המכוניות עם מכסה המנוע הענק, וכמובן הבריליאנטין בשיער של הבנים שלא יצאו מהבית בלי מסרק. אחד הלוקיישנים האהובים ביותר בסידרה ובסרטי שנות השישים היה הדיינר- אותו המקום בצבעי אדום לבן, שהגיש מילקשייקים מוגזמים , וכמובן שהיתה בו ה"ג'וק בוקס" המיתולוגית שהשמיע את שירי התקופה.
ב"רטרו פנקייק בר" אפשר בקלות לשכוח שעברנו מזמן את שנות האלפיים- כשעוברים את הדלת מגיעים לתקופה שבה אלביס היה המלך, התסרוקות היו מוגזמות והגזוז נשפך בכוסות.
איפור הוא עולם קסום, שיכול להפוך מכשפה לאלילה (וגם להפך). בעזרת איפור ניתן להעלים, לטשטש, לשפר, לשנות- להפוך את הפנים ליצירת אומנות.
המגוון הענק של אפשרויות איפור, בצירוף העובדה שחשוב להתאים את האיפור המדוייק לפנים כדי להוציא את התוצאה המקסימלית הרצויה, קצת מבלבלים והרבה פעמים אנו לא יודעות בדיוק מה אנחנו צריכות, ואיך לעשות את זה.
הגשם יורד ומרווה את האדמה וארץ ישראל מתכסה בירוק של פריחה ולבלוב. השמש יוצאת והשמים מתבהרים, כל התנאים המושלמים לטיול בעמקים. ועכשיו יש גם סיבות נוספות לטייל בעמק- בין התאריכים 29 לינואר עד 11 לפברואר מתקיים בפעם השלוש עשרה (בר מצווה!!) פסטיבל "טעמים בעמקים" ולא להאמין כמה דברים הוא כולל בתוכו.
נסעתי להכיר ולטעום ממש מעט ממה שיהיה בפסטיבל, ואני בטוחה שאחזור לעמקים בפסטיבל עצמו, כי נשאר לי ממש "טעם של עוד".
אם ננסה להזכר בחתונה האחרונה שהיינו בה, סביר להניח שהדבר הראשון, עוד לפני מעצב שמלת הכלה והאיש שהפריח את היונים או הזיקוקים, אנחנו נחשוב על האוכל. האוכל בחתונה, או בכל אירוע אחר, הוא הדבר שבולט ביותר, ויכול לבנות או להרוס אירוע. לא חסרים אירועים שבהם היה אוכל לא איכותי, שהרס את מצב הרוח של האורחים אפילו אם הכלה היתה יפיפיה, או לחילופין אוכל טוב אבל בכמויות של דוגמיות שהשאיר את האורחים מתוסכלים.
מצפה נטופה, אמצע הצהרים של יום סגרירי, חדר היין. בבת אחת יוצאים ממציאות ישראלית לסוג של אירופה, עם כורסאות עור נינוחות, כיבוד איכותי וכמובן היין. הבקבוקים על הקירות, הכוסות מנצנצות, והנה מתחילים.
מתחילים מה?
מתחילים טעימות יין ב"יקב נטופה"– יקב בוטיק שמוגדר בגודל בינוני (כמאה ועשרה אלף בקבוקים לשנה), בעל כרמים משלו ( ולכן גם שליטה מלאה בכל שיטות העבודה והאיכות) שמייצר יינות בסגנון העולם הישן. הזנים שגדלים בכרם מותאמים ל"טרואר" – תנאי השטח והאקלים, כדי למצות את מיטב האיכות ותכונות הפרי.
