הטעמים ההודיים מככבים במנות רבות, ואחד המרכיבים הבולטים הוא רוטב הצ'אטני – רוטב המורכב מפירות ותבלינים בטעמים שונים ומהווה את התיבול של המנה במקום להוסיף כל דבר בנפרד ולהסתבך עם איזונים.
כל מה שצריך לעשות הוא לשפוך את הרוטב על חומר הגלם, בין אם מדובר במרינדה או ברוטב לבישול, צלייה או אפייה, ויש מנה מתובלת וטעימה.
אודה על האמת, כשקיבלתי את הטופו של "ליב" להתנסות היתה לי דילמה . אני דרום אמריקאית גאה, אין מצב שבחיים אני אוותר על בשר ולכן על פניו אין לי סיבה לאכול טופו.
מצד שני, יש כל כך הרבה מתכונים עם טופו, המהללים את היכולת שלו לספוג כל טעם, שלמה לא לנסות?
מה עוד אפשר לגוון בפסטה? מסתבר שהרבה. אנחנו רגילים לפסטות חיטה, אבל יש עולם שלם של פסטה מחומרי גלם אחרים, אורגניים ובריאים.
אחת הפסטות המעניינות שיצאה כעת לשוק היא " פסטה כוסמין, עדשים צהובות וקינואה" של "תבואות".
זה לא סוד שלפני שאנו טועמים עם הפה, אנחנו אוכלים עם העיניים, ומנה שנראית טוב גם תמשוך אותנו לטעום אותה.
חג השבועות כבר מבצבץ בקצה החודש, ולמרות שעדיין לא נתחיל להכין את עוגות הגבינה, אבל את התוכניות לאירוח ולעיצוב שולחנות החג, שיהיו גם יפים וגם טעימים, כבר מתחילים לתכנן.
השף ניר צוק הוא גאון קולינרי, זאת אנו כבר יודעים. היצירתיות, הדמיון והתעוזה הקולינריים יוצרים יצירות מופת יפיפיות וטעימות כאחד. צוק מנצח על המסעדה הכשרה המפורסמת "מאפו" במלון פרימה סיטי בתל אביב, שם הוא משלב חומרי גלם טריים והרבה אהבה ליצירת חוויה קולינרית לכל סועד.
בתפריט של "מאפו" ניתן למצוא מגוון גדול של מנות מהים ומהיבשה, כולל מנות המותאמות לצמחונים, טבעוניים, רגישים ללקטוז וכמובן שכשרותה של המסעדה הופכת אותה למתאימה לשומרי הכשרות.
מדי פעם נערכות ב"מאפו" ארוחות מיוחדות המארחות שפים מכובדים המביאים איתם את מומחיותם בסגנונות אוכל שונים.
כשהגענו למסעדה התארח בה השף קאסר נאסר, שף מלון "פרימה גליל" בטבריה, שהביא איתו את מיטב המטעמים של המטבח הערבי הגלילי. שף נאסר שמגיע משושלת של שפים ומסעדנים הביא תפריט ייחודי המבוסס על צמחי תבלין שלוקטו בגליל ושולבו במנות צמחוניות ובשריות.
את הערב פתחנו בתפריט הקוקטיילים של "מאפו" – תפריט מגוון וצבעוני של קוקטיילים שהוגשו בכוסות גדולות ונדיבות במיוחד. בין השאר טעמנו את "פרפל גראס" – משקה יפיפה שנראה כמו גן פורח ומכיל הרבה דברים טובים כמו ג'ין, לבנדר, מרווה, אפונת פרפר סגולה, טרגון ולימון, "אפרולה" – שמלבד אפרול כולל גם טקילה, רוזמרין, היביסקוס וורדים, מוחיטו בטאצ' פסיפלורה, ו"מיסטר ג'ינג'ר" שמיקס הג'ין, סאן ג'רמיין, ג'ינג'ר אייל ולמון גראס עוטרו בשמיר.
רוח הערב הייתה כמוזכר למעלה, הארוחה הגלילית של השף קאסר נאדר והשולחן החל להתמלא בשפע של טעמים גליליים – פוקצ'ה ארוכה מעוטרת בחוביזה מהר תורען, סלט עשבים גליליים מרענן, כרובית מבושלת בטחינה עד שנעשתה כמעט פירה אבל עדיין שמרה על צורתה, עולש פראי חם – מנה שבדרך כלל לא נתקלים בה ביומיום והייתה מרשימה בטעמיה, חצילוני מנזלה בעגבניות וגרגירי חומוס, מנה שהמלצרית הזהירה שמדובר במנה חריפה, אבל בפועל היא היתה פיקנטית וגם פולניה כמוני נהנתה ממנה בלי בעיה, וגולת הכותרת מבחינתי – משולשי פיתה ערוסה, סוג של "טוסט בשר" של פיתה ממולאת בבשר טחון , בצל ותבלינים, ונאפית עד כדי פריכות קריספית ממכרת.
הצוות החייכן שדאג לרווחתם של האורחים ניקה את השולחן והחליף את הכלים לקראת המנות העיקריות שהגיעו בצלחות גדולות ונדיבות – מוסר על מצע של פריקה ברוטב עגבניות, שהתמכרתי לטעמים המעושנים שלה, מנסף בקר וצנובר, מנה כמעט "גברית" בהוויתה ומשביעה מאד בפני עצמה, מחשה- ממולאים זעירים שמולאו באורז ונסגרו בחתיכת תפוח אדמה, מג'דרה צמחונית משופעת בבצל מטוגן שהעניק לה מתיקות ממכרת, והמנה כוכבת הערב- סיניה של כבש. השף בכבודו ובעצמו פתח את הסינייה הלוהטת, הסיר את מכסה הבצק שלה ונתן לנו להתמכר לניחוחות שעלו מהבשר והטחינה שבפנים.
אחרי כל זה בהחלט הבנו למה החיים בגליל רגועים יותר, אוכל שגורם לך לחייך כשרק רואים אותו ועוד יותר כשגם אוכלים אותו.
כמובן שבלי סיומת מתוקה אי אפשר וקיבלנו קדאיף וכנאפה, כשהקדאיף היה קצת שונה מהמוכר לנו, והיה בעצם סוג של "פנקייק" מקובל שהחביא בתוכו אוצרות אגוזים מתוקים. לצד המתוקים השף מזג קפה היישר מהפינג'אן. מרירות של קפה איכותי, מתיקות של כנאפה וקדאיף, הגליל בתל אביב.
הארוחות המיוחדות מוגשות בדרך כלל בכמה ימים רצופים, ומצטרפות למנות הרגילות של "מאפו". במסעדה ישנו גם חלל פרטי לאירועים עד 50 איש.
מאפו – מסעדת שף ים בהשראה ים תיכונית
מאפו 9 תל אביב (בתוך מלון "פרימה סיטי")
טלפון : 03-762-9002
שעות פתיחה: א – ה 18.00 – עד אחרון הסועדים.
עסקיות: א – ה 12.00 – 16.00
לאורחי מלון "פרימה סיטי" ישנה הנחה של 15% במסעדה.
גישה לנכים: יש
כשרות: המסעדה כשרה
פרידה היא כמובן פרידה קאלו, אייקון מקסיקני שכולו צבע ,תשוקה ולהט. הרעיון ב"פרידה בר" איננו מקסיקו "הארד קור" אלא נגיעות מקסיקניות שמתאימות גם לאופי הישראלי, במנות האוכל ובבר המשקאות העשיר, המעוטר באביזרים מקוריים היישר ממקסיקו סיטי, ובציורי קיר מרהיבים.
המעצב ניר רן ועבודות העץ של "לביא" הפכו את המקום לבית מקסיקני חמים, צבעוני ומזמין. שף הבית הוא אלעד לוי.
כשהגענו להתרשם, כיאה לבר, ההצצה הראשונה שלנו הייתה לתפריט האלכוהולי הנרחב. את עיני משכו סוגי הקוקטיילים השונים, על בסיס משקאות כמו ג'ין, רום ואיך אפשר בלי טקילה?
שני הקוקטיילים הראשונים שטעמנו היו "לה קרודה" – טקילה, פסיפלורה, אננס ולימון, ו"צ'ברה" – ג'ין, סן ג'רמן, מנגו, פסיפלורה ולימון. שני הקוקטיילים היו קלילים מבחינת רמת האלכוהול אבל משמחים מספיק בשביל שנתחיל להתנועע לצלילי המוסיקה המקסיקנית שליוותה את הערב.
שניהם אגב היו מקושטים להפליא, ועתידם באינסטגרם מובטח.
לפתיחה קיבלנו אייקון מקסיקני- הטאקו. ליתר דיוק, טאקו להרכבה עצמית לפי הטעם והחשק. על מגש עגול הגיעו כל התוספות שאפשר להוסיף לטאקו –נתחוני עוף , חסה, כוסברה, סלסה וורדה ,איולה מקסיקני והשוס הגדול – קערית של פריחולה- שעועית מבושלת, ללא ספק חלומו של ספידי גונזלס.
אנחנו הצענו לבעלי המקום להפוך את מנת הפריחולה גם למנה בפני עצמה כאוכל מנחם בעיקר לימים חורפיים. אין כמו תבשיל השעועית לצד משקה אלכוהולי לחימום האווירה והנפש.
כדי לרענן את הגרון נחת על שולחננו קוקטייל נוסף בשם "אמור מיו" – ג'ין, סן ג'רמן, לימון, תות, מלפפון, ונענע, מעוטר בספירות של פירות שהתפוצצו בפה.
עוד סמל מקסיקני נוסף על השולחן, מנת נאצ'וס נדיבה מאד, שכללה גם גואקמולי, סלט עגבניות קטן, וקיק של חריפות באדיבות חלפיניו ורוטב ביקו דה גאלו. הנאצ'וס ליוו אותנו לכל אורך הערב, פריכים ו"תירסיים" כנדרש.
כמובן שאי אפשר בלי בשר, ועל מגש לוהט הגיעה ה"פלטה קלייאנטה" – קבבונים, צ'וריסוס, מניפת סינטה, ירקות שרופים וטחינה. הבשר היה טרי ועסיסי, עשוי בדיוק במידה על ידי אנשים שניכר שיודעים את מלאכתם.
צ'ייסרים הורמו לקראת המנה הבאה שטעמנו, "באן קורנביף קלאסי" – עם חסה, עגבניה, בצל כבוש, וצ'יפס מקסיקני. גם כאן, כמו במנת הטאקו, האכילה האולטימטיבית היא בעזרת הידיים, מה שיצר חוויה חושנית במיוחד. במשך דקות ארוכות ניסינו לפענח באיזה תבלין תובלו הצ'יפס הממכרים, ולבסוף כששאלנו הסתבר שמדובר בתערובת תבלינים מקסיקנית סודית.
התפריט עדיין בהרצה ולכן לא טעמנו קינוחים, ואז קינחנו בעוד שני קוקטיילים "מוחיטו" ו"מוחיטו אזול" – כשהראשון מבוסס על רום יחד עם נענע ולימון, ובשני הרום מוחלף בערק.
בשולחנות סביבנו ישבו סועדים מכל הגילאים, מחבורות נשים מצחקקות, דרך זוגות בוגרים שהשיקו כוסות יין, חובשי כיפות ישבו על הבר , תושבי העיר וכאלה שהגיעו מערים אחרות במיוחד, וכולם חגגו את מקסיקו.
"פרידה בר" – בר מסעדה בסגנון מקסיקני
עליית הנוער 39 גבעתיים
טלפון להזמנת מקום : 054-7232316 (יהודה)
שעות הפתיחה – בימים א – ה 18.00 – אחרון הלקוחות, במוצאי שבת כשעה וחצי לאחר צאת השבת, ביום שישי המקום סגור.
בתפריט מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות.
גישה לנכים: יש
חנייה: חינמית בסביבה.
המקום כשר.
בית הבד "שמנא" במושב חגור ידוע בשמנים המשובחים שלו, שגורמים לאנשים להגיע מכל קצות הארץ כדי להצטייד בשמן איכותי.
כעת, כשהסתיים המסיק, למי שמגיע ל"שמנא" מצפות הפתעות נוספות בדמות סדנאות מרתקות המשלבות את שמן הזית המובחר בסוגי תבשילים ומנות שונות.
בכל סדנא מופיע שף או בשלן שמלמד פורנטלית הכנת מנות, מחלק טעימות ומשיב על שאלות, כל זאת ללא תשלום , ועל הדרך אפשר לקנות את מיטב המקום, שכולל לא רק שמנים אלא שפע של מוצרים איכותיים נוספים.
"אוהבים נקניקיות"? שאל הקומיקאי בתוכנית בידור פופולארית. אז התשובה היא "כן" – נקניקיות פופולאריות בקרב כל הגילאים, מנקניקיות פשוטות עבור הילדים, ועד נקניקיות מסוגי בשר שונים ותיבולים שונים עבור המבוגרים במגוון דרכי הכנה.
עד עכשיו כל נקניקיה שהכרנו הכילה חומרים משמרים, אבל עכשיו מגיע החידוש של "מעדני יחיעם" – בפעם הראשונה בישראל, נקניקיות ללא חומרים משמרים כלל.
לפני כחודש הכרתי את מסעדת "Boost Fm" החדשה בתל אביב, שמציגה מלבד מנות אוכל משובח גם חוויית מוסיקה (לאזניים) ותערוכות מתחלפות (לעיניים) כולל קיר מיוחד של האמן רמי מאירי. את חוויותי מאז ניתן לקרוא כאן.
אמש חזרתי למסעדה לאירוע מיוחד- חגיגת האלווין, הוא ליל כל הקדושים שהגיע לארץ ונחגג ברוב פאר, כי אם כבר חוגגים ליל שנה אזרחית חדשה ורוכשים שוקולדים לאהובים גם בוולנטיינס דיי, אז למה לא ליהנות מחג צבעוני, מצחיק, וטעים?
כשמתחשק לי משהו טעים, נשנוש כזה כייפי, בן הזוג שרואה אותי מחטטת במזווה תמיד מציע "קחי תפוח" ואני תמיד מאיימת שבסוף אני אעשה משהו אלים עם תפוח או בלעדיו… כי כשמחפשים "משהו טעים" הכוונה בדרך כלל למתוק, פחמימתי, בקיצור- לא רק "עוגי רוצה עוגיה" – גם כולנו.
