ארכיון

אסם – כי אהרוני כבר לא לבד!

קשה לדמיין את עולם הקולינריה הישראלי בלי מנות אסיאתיות, ולהזכר שלפני עשרים שנה מי ידע בכלל מה זה "ווק"?

סויה רבה כבר זרמה במטבחים מאז שאהרוני, האיש והגבות, הביא טעמים מוזרים ומיוחדים, רטבים עם שמות שקשה היה לבטא, וצורת אכילה שדרשה לימוד "מה עושים עם שני המקלות האלה"?.

להמשיך לקרוא

השומרון – זה נכון!

"וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" – זה היה המלך עמרי שקנה את המקום לשימוש כבירת ממלכת ישראל.

השטח המכונה "שומרון" משתרע מעמק יזרעאל בצפון, בקעת הירדן במזרח, יהודה בדרום והשרון במערב, וכולל גבעות והרים כשהבולטים בהם הם הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

היות ואנו שומעים רבות על אזור השומרון בהקשרים פוליטיים, היה מסקרן לנסוע לטיול ולהכיר את האטרקציות ונקודות העניין הרבות של האזור, ושלל התושבים המסורים.

להמשיך לקרוא

קולינרי 2018- החידושים, הטעמים, ההפתעות והניחוחות.

כמו בכל שנה הגיע העת לבדוק מה התחדש בתחום הקולינרי, בחומרי הגלם ובכלים לשוק הפרטי והמוסדי. את המיטב ניתן למצוא כמו תמיד בתערוכת "קולינרי" שמפיק סטודיו בן עמי, ושמיועדת לקהל מקצועי של שפים, בעלי מסעדות, מלונאים, בעלי אולמות אירועים ובתי קפה, עיתונאי אוכל ובלוגרים ועוד.

יותר משבעים מציגים הציעו בדוכניהם שפע של חידושים (וטעמים!!) מסקרנים. היו שם מותגים מוכרים כמו "קפה עלית" ו"מחלבת טרה" לצד מותגים פחות מוכרים אבל ששווה להכיר.

להמשיך לקרוא

"לילות רמדאן" ברהט – אלף לילה ולילה.

תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.

בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.

בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).

להמשיך לקרוא

DELLI – "עוף טוב"- עכשיו בגירסה הדקה!

אמריקה, אמריקה, אין כמו לצעוד ברחובות מנהטן, להנות משאון העיר הגדולה, להרים ראש כדי לנסות לראות את קצה גובהם של רבי הקומות, ולנגוס בכריך עסיסי ומלא כל טוב שהוכן באחד מה"DELLI" המפורסמים של העיר.

"עוף טוב" כבר הביאה לנו את חווית הDELLI באמצעות סדרה של נקניקים כמו "סלמי איטליאנו עם גרגרי חרדל", "כתף בקר עסיסית", "קורנביף ניו יורקי" , פסטרמות רומניות ופולניות, סלמי פפרוני איטלקי ועוד, כמו כל המהגרים שהגיעו לניו יורק וחיפשו את עתידם תוך כדי שהם מביאים את טעמי המולדת הישנה שלהם.

עכשיו החידוש של "עוף טוב" הוא פסטרמות וכתף בקר בגרסה הדקיקה, מעולים לכריכים, פינגר פוד (רק נסו לעטוף בהם מלפפון חמוץ פרוס, פשוט תענוג!) והחגיגה בעיצומה, במיוחד כשהמונדיאל בפתח ואין זמן ממש להכין ארוחה מלאה אלא כריך מהיר שאפשר להכין בזמן פסקי הזמן ולרוץ לראות את ברזיל מנצחת.

להמשיך לקרוא

פאראקאלו – יוון בתל אביב.

לשבת מול הים בשעת השקיעה, הבריזה מקררת את הפנים אחרי יום לוהט, האורות הצבעוניים נדלקים ובוזוקי מתחיל לנגן. לא צריך לנסוע עד יוון בשביל תחושת השלווה הזו, אפשר למצוא אותה כאן קרוב לבית, בגבול תל אביב יפו, ב"פאראקלו", שמביאה לנו היישר מיוון את האווירה, הטעמים והמוסיקה.

"פאראקאלו"  (ביוונית "בבקשה"), חוגגת יום הולדת שנה בימים אלה והשמחה נשמעת למרחוק  הודות לזמר עוז מלאך ולשני נגניו, האחד על הקלידים והשני על הבוזוקי שהפליאו במוסיקה היוונית אותנטית שגם מי שלא מבין את השפה, נדבק בעליזות.

להמשיך לקרוא

פסטיבל תל אביב EAT 2018 – הכינו את התיאבון!

אמש נפתח פסטיבל "תל אביב EAT 2018"  בגן צ'ארלס קלור, וחגיגת ענק קולינרית החלה בדיוק בשעה שש בערב. עשרות דוכנים של מיטב השפים והמסעדות משכו את המוני הסועדים הרעבים שהתפנקו במנות מעניינות, מסקרנות וכמובן טעימות, במחיר גג של 35 שקלים בלבד.

כל מה שהיה צריך לעשות הוא להסתובב, לקרוא את התפריטים שהציע כל דוכן, להתלבט קצת או הרבה ולבחור את המנות שהוכנו במהירות (ונזללו במהירות לא פחותה!).

להמשיך לקרוא

טראק דה לוקס – to make america great again!

בארצות הברית משאיות האוכל מוכרות ואהובות בכל מקום בו הן עוצרות. למעשה הסועדים הרעבים כבר ממתינים במקום שבו המשאית עתידה לעצור כדי לאכול את המנות האהובות עליהם. התפריט המוצע במשאיות כאלה הוא מגוון ויכול להיות אמריקאי קלאסי לצד אסיאתי, לטיני או מקסיקני. המחיר הנוח וההגשה המהירה, מתאימים מאד לאורח החיים התוסס של האמריקאים.

בישראל לעיתים אנו שומעים על יוזמות להבאת סגנון האכילה של משאיות האוכל אבל הבירוקרטיה הישראלית מקשה מאד על היזמים. הדבר הקרוב ביותר שיש לנו כאן, בלב תל אביב, היא "טראק דה לוקס" – מסעדה בסגנון משאית אמריקאית (שהיא רכב אספנות נדיר הממוקם ממש בתוך המסעדה ומעורר תהיות איך הביאו אותו לשם), שבה (ובמטבח שמאחוריה) מכינים מנות אמריקאיות קלאסיות של המבורגרים, תוספות מטוגנות, נקניקיות בעבודת יד, צלעות, וכמובן קינוחים.

נשמע מגרה? להמשך הכתבה- כאן.

גרקו – בוזוקיה יווניה שלי

יוון היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים, היא קרובה, שטופת שמש ויש לה מטבח מרהיב ועשיר שכולל חומרי גלם טריים והכנה ששומרת על הטעמים. אם נוסיף לכך את האווירה השמחה, נקבל חוויה כוללת של מצב רוח טוב וקולינריה משובחת. ל"גרקו" התל אביבית נולדה אחות קטנה בהרצליה, רק בת ארבעה חודשים אבל כבר מלאה מפה לפה.

המוטו שלה, כמו גם של הסניף הראשון, הוא האווירה, שהיא צירוף של קולינריה, מוסיקה, אלכוהול, שירות ועיצוב. היוונים כמו הישראלים אוהבים להיות בחבורות (די קולניות) ואחד הדברים הראשונים שהבחנתי כשנכנסתי ל"גרקו" הוא שלמרות שהיו שם סועדים רבים, אף אחד לא שיחק עם הטלפון החכם שלו, כולם היו שקועים באווירת החגיגה של המקום – חולקים מנות, משיקים כוסיות או מוחאים כפיים לצלילי דרבוקה שבעזרתה חגגו כמה וכמה ימי הולדת.

להמשך הכתבה- כאן.

תל אביב פינת אדיס אבבה

צלחת גדולה ובתוכה ערימות של תבשילים: מה הקונוטציה הראשונה? בדרך כלל אוכל הודי. טעמי ה"טיול שאחרי הצבא" חזרו לארץ עם השבים והפכו לטעמים מוכרים ואהובים בארץ. אבל צלחת של תבשילים וטעמים שנאכלים בידיים בעזרת לחם דק אינם רק קולינריה הודית אלא גם אתיופית, שהיא פחות מוכרת בארץ למרות שגלי העלייה בשנות ה-90 הביאו איתם הרבה עולים חדשים על מטבחם.

"באלינג'רה" (באמהרית "חברותא") ממוקמת בכרם התימנים, בלב תל אביב. המקום קטן וניתן לשבת בו בחלק הפנימי או בחלק החיצוני הצופה אל רחבה רומנטית. את פנינו מקבלת פנטה פראדה היפיפייה, בכיסוי ראש מסורתי. כשהגענו למסעדה, בשעות הצהרים, היו שם יוצאי אתיופיה שבאו לטעום את הבית, לצד משפחה עם תינוק שנשנש אנג'רה בחתיכות קטנות, זוג רומנטי שחלק צלחות ולקוחות קבועים כולל אחד שהוא כל כך קבוע שהוא כבר בשלב המצאת המנות למסעדה.

סקרנים לקרוא את ההמשך? לחצו כאן.