חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.
דג דגן
בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.
במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).
בחלק השלישי של ביקורי בצפון הקרוב, התרכזתי בפן התרבותי- וביקרתי בשני מוזיאונים , שניהם בעין חרוד מאוחד, כל אחד עוסק בנושא אחר, ושניהם בהחלט שווים ביקור.
בית שטורמן
בעין חרוד מאוחד, נחנך עוד לפני קום המדינה, מוזיאון "בית שטורמן", לזכרו של חיים שטורמן, איש השומר וההגנה, שנהרג ביחד עם עוד שני לוחמים ב1938, ותפיסתו היתה של שלום, של קשר עם כל הסובבים, יהודים וערבים כאחד.
החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….
הגן היפני
תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.
הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.
החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.
זית רענן
כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.
לימור אורן באה מתחום המסעדנות, אחרי רקורד עשיר בניהול מסעדות כמו ג'פניקה, ג'ירף ועוד.
עודד שהרבני בא מתחום הירקנות, ליתר דיוק דור שני לחנות הירקות של הוריו, והשניים עד מהרה שילבו אהבות- גם אחד לשני, וגם למוצרים טריים, איכותיים ובמחירים אטרקטיביים. וכך נולד לפני כמה חודשים שוק האיכרים הראשון ברמת השרון, "ריחות וטעמים". כבר לא צריך לנסוע לכפר בגליל כדי לקנות ירקות טריים, או מוצרי מעדניה, אפשר לקפוץ ממש תוך דקות למרכז רמת השרון, גישה נוחה מכל מקום ושפע חנייה חינמית, ולהעמיס סלסלת קש (חייבים, זה דורש את זה!) במיטב הפרודוקטים לחווית אוכל מהנה בבית או במקום עצמו, שמגיש גם מנות לארוחות בוקר וצהרים, מעשה ידי אמו של עודד, שמתמחה בכל מה שצריך – תבשילים, ריבות, קינוחים, ומה לא.
תשמעו, אני בן אדם של מילים- של דיבורים, של כתיבה, והרבה. חווית הכדור הפורח של "סקיי טרק" הצליחה להשאיר אותי חסרת מילים, חסרת נשימה ובעיקר מוקסמת.
אבל נתחיל מההתחלה.
הוזמנתי ל"חוויה של פעם בחיים" וההתחלה היתה בשעת לילה מאוחרת, או בוקר מוקדמת, כשהגענו לנקודת המפגש בתחנת דלק בצומת "נעורה" , ומשם נאספנו על ידי רכבי שטח לנקודת ההמראה. במקום חיכו לנו כרבוליות, שתיה חמה ומאפים, וגם אמיר שמר, ששימש בתפקיד הטייס שלנו והוא גם הבעלים של "סקיי טרק" ויש לו את המקצוע הכי כייפי בעולם. קיבלנו הסברים על התהליך- ניפוח הכדורים בעזרת מאווררים תחילה ואז אש בהמשך, איך מתבצעת הטיסה, וגם פרק חשוב בהלכות "מצב נחיתה" שבו צריכים לאחוז בידיות ולכופף את הברכיים.
אז קיבלתי גבינה צפתית 5% בטעם מעודן. היתה צריכה להיות גם גבינה בולגרית אבל לא נמצאה , אז נשארנו עם הצפתית שנתנה פייט מכובד מאד.
הנה הכלה:
שברתי את הראש, נדדתי בין מתכונים של פשטידות, לביבות, שיפודים ומה לא. ואז בסוף קלטתי – קיץ עכשיו, מאד קיץ עכשיו, ואף אחד לא יכול לעכל דברים כבדים וחמים. למה שלא נלך על הכי מרענן? ישראל שופעת פירות קיץ, בואו נשלב!
בלב השוקק של נהריה, קרוב לתחנת הרכבת, ניצב לו קניון "ארנה", ובליבו המלון האורבני O-LIVE נהריה. על מה מדובר? זהו מלון בוטיק בן 24 חדרים בשתי קומות, עם חנייה נפרדת ושמורה, שבו כמה סוגי חדרים, בגדלים שונים – חדרים לזוגות או למשפחות, סוויטות, וסוויטות עם מרפסת ענקית.
את נקרות ראש הנקרה באמת שאין צורך להציג. אין ישראלי שלא שמע מגיל צעיר על השפיץ הצפוני של ישראל, על גבול לבנון, שמצטיין בתופעות טבע יפיפיות- הנקרות.
עכשיו בקיץ, אין כמו חוויה של מים ונקרות לאווירה קרירה ומרעננת, עם נוף שמשתנה כל רגע.
ימי החופש הגדול הם ימים שבהם כולם מחפשים איפה לטייל. איפה עוד לא היינו? איפה יש ענין לכל המשפחה?
רמלה (בA או בE בסוף- לא משנה, שתי הגרסאות מקובלות וזה ענין של הגייה ספרותית או מדוברת) מפתיעה במיוחד- בלב הארץ, מרחק שום דבר מכל מקום, יש בה כל כך הרבה אטרקציות שקשה אפילו לדעת מאיפה להתחיל.
אז הוזמנתי לטעום על קצה המזלג את כל הסודות, או לפחות חלק מהם, של רמלה ותראו כמה הספקתי: