כשאומרים לי "ג'ינג'י", הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא הנסיך הארי, הבן השובב של משפחת המלוכה. אבל מסתבר שיש עוד מילים שמתקשרות לג'ינג'י ואחת מהן היא "חומוס".
ליתר דיוק, הסניף החדש של "החומוס של ג'ינג'י" בצומת סגולה בפתח תקווה, הוא הסניף השלישי של רשת החומוסיות "החומוס של ג'ינג'י".
הכל מתחיל כשמגיעה אספקת הבשר למסעדה, ממגדלים ישראליים. בהתאם לנתחים שמגיעים בוחר השף לירן בלו (שהתמחה בבשר ודגים בניו אורלינס וביפן, וברזומה גם "קורדיליה", "בנדיקט", "אמיליה" ועוד), מה הדבר הטעים ביותר שאפשר להכין מכל נתח, בשיטות כמעט מדעיות בעזרת תנור שמגיע ל600 מעלות צלזיוס, מעשנה, בישול בשיטת סו -ויד, ואינדוקציה. התוצאה, נתחים שלא תמיד מוכרים לקהל, בשיטות בישול מיוחדות ובתוספות ורטבים מעניינים ומפתיעים.
המסעדה אמנם ממוקמת בקניון, אבל הקונספט והמנות רחוקים מכל מה שקניון מייצג, ומיועדים לקהל שיודע לאכול בשר, ושמעוניין להתנסות בחוויה קרניבורית אחרת. עיצוב המסעדה הוא באווירה של ניו אורלינס, קורות עץ בגווני חום, לצד מראות וריפודי עור, כשבמרכז ממוקם הבר ולצדו חדר אירועים פרטי.
לשולחן מגיעים מים צוננים בקנקן בצורת גולגולת, כשלכל איש צוות יש הסבר אחר לבחירה, כך שזה נשאר פתוח לדמיונו של הסועד.
הגענו למסעדה כלקוחות המושלמים – אחת דרום אמריקאית קרניבורית ואחד שמיישם תזונת פליאו מרובת חלבונים ודלת פחמימות.
התפריט כאמור מתחלף בהתאם לנתחים ולכן הדרך הטובה ביותר היא להתייעץ עם המלצרים ועם השף שמתאימים את המנה בהתאם להעדפות הלקוחות. ישנם אף לקוחות קבועים שמתקשרים לוודא שהמנה החביבה עליהם נמצאת בתפריט אותו שבוע.
פתחנו בכוס יין אדום "יונתן קברנה שיראז" וקוקטייל אחד שלא היה רשום בתפריט אבל הומלץ על ידי המלצרית וכלל אננס, פסיפלורה ורום. הצוות היה קשוב לבקשות ולכן גם שינה מעט את הרכב הקוקטייל לבקשתי.
התחלנו בשלוש מנות ראשונות – "ארטישוק אלה רומנה" – ארטישוק איטלקי עטוף ב"בייקון" טלה ביתי, פרמז'ן וסלט עשבים חריף , "שיפודי כבד פרה" לצריבה אישית, ו"תבשיל שעועית וחזה אווז מעושן עם סלט עשבי תיבול, בצל, צנונית וצ'ילי". מנת הארטישוק הייתה קיצית וקלילה, הירק נשמר בצורתו הקראנצ'ית והשתדך מצוין עם הטלה, ואם מנת הארטישוק סימלה את הקיץ, השעועית הייתה "חורפית" יותר, עשתה אסוציאציה עדינה של "צ'ילי קון קרנה" ונמסה בפה. השוס במנות הראשונות היו שיפודי כבד הפרה, קודם כל בגלל החידוש, כי רובנו לא רגילים לכבד של פרות אלא של עוף שטעמו ומרקמו שונים בתכלית, ואחר כך עקב ההפתעה שבטעם ובנימוחות. לצד הכבדים המשופדים הגיעה אבן לבה לוהטת שהפכה לחוויה אינטרקטיבית כשצלינו את השיפודים, אחרי מריחה הגונה של שומן אווז, והם נושנשו בחדווה יחד עם הרטבים ובראשם רוטב החרדל שמוכן במקום.
הגיע זמן העיקריות, וקיבלנו שתיים. פתחנו ב"טעימות של ציידים" – 300 גרם של נתחי בשר פרוסים דק – נתח קצבים וואסיו לצד אבן הלבה , מלווים בשומן האווז, צ'ימיצ'ורי, רוטב חרדל וקערית תיבול, לצד תפוח אדמה ובטטה צלויים, כמרכיב הפחמימתי. שף בלו הרגיע את חששותינו מצליית יתר בכך שהבטיח שהנתחים הם כאלה שגם צלייה ארוכה לא תפגע בטעמם, וכן שחומה של האבן נשמר כחצי שעה, כך שאפשר לאכול בנחת ולצלות בכל פעם את הנתחים הבאים.
הרעש הכל כך מפתה של ה"פססססס" עלה מהשולחן שלנו והשתלב עם השולחנות האחרים שעליהם ניצלו נתחי בשר בהרכבים שונים. הבשר היה משובח וניכרה היד המקצועית מאד שטיפלה בו.
המנה העיקרית השנייה הייתה "טרין שוק טלה" בבישול ארוך מגולגל כרולדה שבתוכה שומן אווז עם נגיעת רוזמרין. המנה היא 250 גרם של עונג שנמס בפה ולוותה בתפוחי האדמה והבטטה הצלויים ובסלטון רענן לניקוי החייך לפני הביס הבא.
ב"המקדש" הבשר הוא המלך והשליט העליון, אבל השף שיודע את נפש סועדיו, יודע שבלי מתוק לא מסיימים, ולכן בתפריט יש כמה קינוחים מתחלפים. הקינוח הנבחר עבורי היה מוס השוקולד שלווה במלח ים, צ'ילי וקראנץ' במבה ועוטר ברוטב פירות יער. המרכיבים המלוחים החמיאו למוס ויצרו את הניגוד הפופולארי מאד היום. הקינוח גדול ומספיק לשני גרגרנים שבשלב הזה נשענים אחורנית וטופחים על הבטן.
הנוסחה של "המקדש" היא בשר איכותי + ידע בטיפול בו + שיטות הכנה ייחודיות = מנות מרתקות, וזו בהחלט נוסחה מנצחת.
"המקדש" – עתיר ידע 4, מתחם אושילנד כפר סבא,
טלפון – 09-3001580,
שעות פתיחה: 12:00 – 22:00 , שבעה ימים בשבוע.
אירועים: יש חדר פרטי עד 15 איש, ואפשרות לאירועים פרטיים ועסקיים עד 100 איש.
חנייה : חינמית בקניון הצמוד
ארוחות עסקיות: ראשון עד חמישי 12:00-17:00 , המנה הראשונה כלולה במחיר המנה העיקרית, והיא בגודל מלא.
ארוחת טעימות זוגית (בכל שעות פעילות המסעדה) כוללת מנה ראשונה בגודל מלא מהתפריט לכל אחד מהסועדים, פלטת טעימות זוגית במשקל חצי קילו בשרים שונים ומתחלפים לצריבה, ופלטת קינוחים מפנקת, ב300 שקלים לזוג.
אירועים מיוחדים במסעדה: ערבי "קרב סכינים" כשהערב הקרוב ביותר מתקיים ב21 לאוגוסט, ובו השף לירן בלו יתחרה בשף שחר דבאח, מומחה בבישול מולקולרי.
קהל יעד: חובבי בשר, אנשים שאוהבים להתנסות ולטעום חוויות קולינריות חדשות, זוגות רומנטיים, חברים וותיקים, חובבי תזונת פליאו ותזונה קטגונית.
יש מנות לטבעונים וצמחונים, אין מנות מיוחדות לילדים, התפיסה היא שילדים יכולים ליהנות מבשר משובח בדיוק כמו המבוגרים אם רק יתנו להם לנסות.
מחיר ממוצע לארוחה: 150 ₪ לסועד
גישה לנכים: יש
המסעדה איננה כשרה.
אגוז המלך מפורסם בתכונותיו הבריאותיות. יש בו שומן טוב שמומלץ על ידי תזונאים ודיאטנים לשילוב בכל תזונה בריאה, יש בו אומגה 3, שמסייע בהורדת האלכוהול הרע, אכילת אגוזי מלך תורמת לשיפור פעילות הלב וכלי הדם, המוח והזכרון וחיזוק המערכת החיסונית, וכמובן שפע של וויטמין E ומינרלים כמו אבץ, מגנזיום ואשלגן.
בתחרויות בישול בטלוויזיה, כשמנה יוקרתית מוגשת לשף מפורסם, הדבר הראשון שהוא מחפש הוא את הרוטב. איפה הרוטב? שאלה שעלולה לפסול מתחרה שהגיש את הבשר הטוב ביותר, או את התבשיל הטוב ביותר. הרוטב הוא הבגד המיוחד של מנה, הוא נותן לה את הרטיבות, הטעמים והאיזונים.
קצה הפיצה, השוליים, נושא לדיונים ארוכים- האם לאכול אותו או להשאיר? תומכי האכילה טוענים שצריך להנות מהפיצה עד הסוף על כל חלקיה, מתנגדי האכילה טוענים שהבצק בקצה הוא החלק המשעמם של הפיצה . עכשיו דומינו'ס פותרת לנו את ההתלבטות עם הצ'יזי קראסט- סידרת פיצות שבשוליה מילוי גבינה איכותית בשני טעמים – גבינת מוצרלה וגבינת שמנת שום.
אחד הדברים האהובים ביותר בגבינות הוא ההתמתחות שלהן, הקו הדקיק של גבינה שנמתח מהמנה לתוך הפה והופך לטעם ומופע בידור גם יחד. עכשיו, בפיצות החדשות של דומינו'ס יש את החבילה הכוללת – פיצה משובחת, סיום בצקי גבינתי ואקשן נמתח.
השעה היתה קרוב לחצות כשחזרתי מהרקדה לוהטת (תרתי משמע) של מוסיקה לטינית. כמובן שריקודים פותחים את התאבון, אבל מה כבר אפשר לאכול קרוב לחצות?
לא רציתי להרוס את הקלוריות ששרפתי על ידי פחמימות בסגנון עוגיות, והפתרון נמצא במהירות במקרר הביתי – "כתף בקר מעושן בציפוי פלפל"- החידוש האחרון של "מעדני יחיעם".
אנחנו עובדים, אנחנו יוצאים, אנחנו עם הילדים, אנחנו שוב עובדים, אף פעם אין מספיק זמן.
כשכבר יש זמן, בדרך כלל יש עייפות.
אז יש דברים שאפשר לוותר עליהם מטעמי קוצר זמן ועייפות. אוכל איננו אחד מהם.
אנחנו רוצים לאכול בריא, טרי ואיכותי, ולרובינו אין כסף לשף צמוד. ואם יש רובוט קטן שמנקה לנו את האבק בבית, למה שלא יהיה רובוט שמבשל?
(קרדיט לצילום למעלה- אלי דגני)
לפני כמה שנים השתתפתי בסדנת לחמי מחמצת. חזרתי נלהבת עם קופסת שי של התחלה של מחמצת, לגידול בבית. עכשיו, מי שמכיר אותי יודע שאני וגידול של כל מני דברים זה קצת בעייתי, עציצים מתאבדים אצלי על חוטי המתלה שלהם וחיות מחמד מחפשות מאמץ אחר, אבל את המחמצת באמת שניסיתי – הוספתי קמח ומים לפי מדידות מדויקות, שקלתי ומדדתי ואפילו הכנתי כמה לחמים לתפארת.
עד שהגיע מועד לנופש, לא מצאתי בייביסיטר למחמצת שלי ובזה נגמרה קריירת אפיית המחמצות שלי.
על המדפים בסופרמרקטים יש בערך מליון סוגי מעדני חלב – לילדים, למבוגרים, בטעמי שוקולד או פירות, חמצמצים או בטעמי עוגות, בתוספות כיד הדמיון – חתיכות פרי, גרנולה, ממתקים, שוקולדים, הכל שם. הבעיה עם מעדן חלב ממוצע הוא שהוא לא משביע, אין לו את תחושת ה"אוכל" אלא יותר הוא נשנוש נחמד.
"מולר" טורפת את הקלפים עם "מולר RICE" שהוא פחות מעדן ויותר דייסת אורז קרירה.
אחד המטבחים האהובים ביותר בישראל הוא המטבח האיטלקי ובצדק- פסטות טריות, רטבים, מאפים ויין טוב, הכל מסתדר על השולחן לארוחה טעימה, עשירה ומפנקת, שמאחדת את המשפחה בדיוק כמו בכפרים הקטנים בטוסקנה שאחרי הבציר.
התפריט האיטלקי בישראל כבר מזמן התרחב מ"ספגטי עם רוטב עגבניות" למבחר ענק של פסטות שמתחברות עם סוגי רטבים שונים ושלצורות שלהן יש משמעות רבה ביחסים עם הרטבים.
