מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.
אמש השיק שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מזונאב, את "שבוע הקולינריה הצרפתי ה3 בישראל" – So French – so good – שהביא לארץ 21 שפים צרפתיים, שבמשך השבוע, בשבע ערים בארץ (תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע, עכו, בנימינה וטבריה, יעבדו עם צוותים של עשרים מסעדות ישראליות, ויציגו את נפלאות המטבח הצרפתי לציבור הרחב, תוך דגש על חבל "רון אלפ" – חבל ארץ פחות מוכר ,שאוצר בקרבו מטבח מופלא ומיוחד שכולל חקלאות ויקבים, בנוסף על המזון המקומי.
(בתמונה למעלה משמאל – השגריר מציג את השפים. בתמונה למטה מימין- חלק קטן מהמוצרים שמגיעים לארץ).
פרוייקט נוסף של השפים בביקורם הוא עם אירגון "לתת" שבו הם ילמדו את הטבחים של הארגון כיצד להוסיף ולגוון את המנות שהם מוציאים לאלפי נזקקים בכל יום, וכן ילמדו גם במטבחים של בתי חולים – בית החולים הצרפתי בנצרת ובית חולים בילינסון בפתח תקווה, כדי שגם החולים יוכלו להנות מהמזון.
רשימת התארים של השפים האורחים יכולה למלא ספר שלם, ונזכיר בקצרה רק כמה מהם – ז'ראלד פאסדה- שף שנושא על חזהו שלושה כוכבי מישלן, שיבשל ביחד עם השף יורם ניצן ב"מול הים", סימון זאנוני בעל שני כוכבי מישלן יבשל עם דוד ביטון במלון "המלך דוד "בירושלים ארוחה כשרה, ג'רר אידו שמארח במסעדתו בפאריס אורחים כמו טים ברטון, גווינת פלטרו וזוג אמריקאי אחד- ברק ומישל אובמה שמגיעים במיוחד כדי לטעום את הסופלה המפורסם שלו. כמו כן אמן השוקולד פטריק פומיה שמכונה "גראן קונטואר דה שוקולט" של אזור ליון, יפגין את הכישורים הרבים שלו עם הקונדיטור ענר בצלאל.
חוץ מכוכבי מישלן יש גם מצנפות גומיו, וכריסטוף מרגן נושא שתיים מהן והוא יבשל ב"הוטל מונטיפיורי", אוליביה דגאן ממטבחי ארמון האליזה יגיע ל"קלואליס", ועוד מצנפות גומיו נוספות יצטרפו כששף סטפן פרוש – שנושא גם הוא שתיים מאלה ביחד עם התואר "השף הטוב ביותר של צרפת על פי מדריך "לוג'י" יתארח בבר מסעדה ששון על הכרמל.
פרוייקט מיוחד יהיה של שף פאבריס מואיה באזור טבריה, שם הוא יכין עם נשות העיר מנות מזרחיות מסורתיות במסעדת רוברג במושב ליבנים, וגם יעביר סדנאות בישול מיוחדות לילדים (איזה כיף לילדים האלה!!) ובעיקר יבשל עם שפים יהודים , מוסלמים ונוצרים ארוחת אבירים למען השלום.
החוויה הצרפתית לא מסתיימת בכך – כי בשיתוף פעולה עם רשת "מגה" יגיעו למדפים 50 מוצרי מזון תוצרת צרפת כמו בסקוויטים, פסטות, ריבות, יין וגבינות איכותיות שאי אפשר בלעדיהן.
(בתמונה למעלה- שוקולד ואלכוהול צרפתיים יוקרתיים שהגיעו עם השפים).
יותר מכך, ברכישת מוצרים צרפתיים יש אפשרות לזכות בסדנת שף עם שף צרפתי מעוטר כוכבי מישלן, וזו חוויה חד פעמית. (באתר יש גם מתכונים של "חודש צרפת" – שווה לבדוק).
ועוד באירועים הצרפתיים בארץ –
בין התאריכים 18-19 לחודש נוכל להרגיש ממש כמו בפאריז, כששוק נמל תל אביב יהפוך לשוק איכרים צרפתי אותנטי עם גבינות בורסן, בייבי בל, סנט אלמברה ועוד, יינות מיקב שפוטייה, ממרחים, לחמים, מאפים, שוקולדים, ערמונים חמים, נקניקי גורמה, עוגיות מקרון, קרפים ועוד וגם שם יופיעו השפים האורחים – דן אבוקייר (השף של שגריר צרפת בישראל), השף לורן בוביאה והשף הישראלי יוסי שיטרית מ"קיטשן מרקט" שימכרו מנות שף משובחות במחיר סימלי של 25 שקלים בלבד, שכל הכנסותיהם יועברו לילדים נזקקים באמצעות אירגון "לתת".
וקחו נשימה- זה לא נגמר בזה- יש גם –
חברת HAVILAND תציג אומנות שולחן – על שולחנות מסעדות "מול הים" ו"פופינה" כלי פורצלן אלגנטיים מלימוז', כיתות אמן וסדנאות יתקיימו במלון שרתון בתל אביב, טעימות יין וקונייאק בעשרות חנויות יין ברחבי הארץ ואפילו יום עיון פתוח לקהל הרחב באוניברסיטת תל אביב ממש מחר- בנושא "מדוע המתכונים הצרפתיים הוכרזו כמורשת תרבות של האנושות על ידי ארגון אונסקו".
(בתמונה למעלה- הגודיז של COURCELLES)
באירוע ההשקה בבית השגריר הצרפתי ביפו, זכינו לטעום את הקונייאק היוקרתי "REMY MARTIN" שיוצע במחיר מיוחד במסעדות המשתתפות את יינות יקבל שפוטיה וכמובן את המתוקים של הקייטרינג הכי צרפתי בארץ – COURCELLES שרק מהתמונות שצילמתי שם אפשר להזיל ריר, ולמען הקרם ברולה אנשים בטוח היו מוותרים על הרבה דברים שיקרים לליבם.
פרטים על המוצרים הצרפתיים ב"מגה" – http://www.mega-bair-france.co.il/
פרטים על המסעדות והארוחות המיוחדות של השפים הצרפתיים וכן הרשמה והזמנת מקומות –
פרטים על המסעדות והארוחות המיוחדות של השפים הצרפתיים וכן הרשמה והזמנת מקומות – ללחוץ כאן
"פאודה" פירושה כאוס. לא סתם כאוס. בעולמם של המסתערבים מדובר באותו רגע שהם מתגלים, והם מוקפים בהמון זועם שרוצה לחסלם, ועליהם לחזור שלמים הביתה, כדי שיוכלו להמשיך ולבצע את משימתם.
אותם אנשי צללים, שהמיתוס המקיף אותם מעורר יראה, שעושים את העבודה הקשה עבור בטחונה של מדינת ישראל, תוך תשלום מחיר כבד – גם בעצמם וגם לבני משפחותיהם.
ואלה הגיבורים של "פאודה" – סידרת הדרמה-אקשן-מתח החדשה שעולה ביום ראשון הקרוב (15 לפברואר) בYes Oh, Yes Oh HD וגם YES VOD – שמכניסה אותנו למאחורי הקלעים של מה שקורה אצלנו ממש מתחת לאף, כשאנחנו ישנים בשלווה כשאנו יודעים שיש מי ששומר עלינו.
הגיבורים הם מסתערבים, כל אחד והחבילה שהוא סוחב איתו – בנות זוג, יחסים, טראומות עבר, שמראים לנו איך זה עובד מבפנים – איך מתכננים, איך מסווים, איך מוצאים את המבוקש שהוא כמו מחט בערימת שחת, ואיך יוצאים בחיים, רק בשביל לחזור לשם שוב.
הנרדף הוא חאמד, מחבל שהרג 116 ישראלים ונחשב כמת (בן דמותו של מישהו כמו מוחמד דף) אבל חי מאד וכבר בפרק הראשון אנשי הצוות יוצאים בנסיון הירואי ומתוחכם לחסלו. מה שנדרש לשם כך הוא כמעט בלתי אפשרי – הסמטאות הצפופות שלא מאפשרות נהיגה מהירה, העויינות, הסיכון הרב להתגלות ואז המוות כמעט וודאי, והרגשות האישיים שמשפיעים על השיפוט של הלוחמים, גם כשזה לא לטובתם.
הסידרה רצה בקצב מהיר, סצינות מרדפים, יריות, קרבות, ואז מאיטה במקצת ליחסים האישיים של הגיבורים, להתמודדויות שלהם עם פחדיהם, עם אהבותיהם, עם חלומותיהם, ושוב מאיצה כדי להושיב את הצופה על קצה הכיסא.
השחקנים (המאד כשרוניים!) הם בין השאר ליאור רז, (שהוא גם אחד היוצרים יחד עם אבי יששכרוף), צחי הלוי, איציק כהן (בתפקיד דרמטי משובח), נטע גרטי, יובל סגל, רונה לי שמעון (שממש השבוע נבחרה למקום הראשון כ"רווקה הנחשקת ביותר בישראל" ומוכיחה שהיא לא רק פרצוף יפה וגוף משגע , אלא גם שחקנית טובה ואיכותית), שאדי מערי, לטיסיה היידו, הישאם סולימאן ועוד.
הבמאי הוא אסף ברנשטיין והתסריטאי הראשי הוא משה זונדר.
ההפקה – טנדר הפקות וקסטינה תקשורת.
בתמונה למטה- הצוות כפי שצולמו בהקרנת הבכורה – צילום יח"צ.
@פאודה #פאודה yesOh@ #yesOh
לעוד מידע ומאחורי הקלעים של "פאודה" – דף הפייסבוק –
https://www.facebook.com/Faudashow
כשהייתי ילדה, המשקאות שצרכנו היו בדרך כלל עם צבעים זרחניים, טון של סוכר והמון חומרים שהיו רשומים בצורת אותיות לועזיות מוזרות ונשמעו יותר כמו נוסחה כימית מאשר כמו משהו שאמורים להכניס לגוף.
במשך השנים גדלה המודעות למה אנו מכניסים לגוף, ולאט לאט המשקאות המלאכותיים, שופעי הסוכר וצבעי המאכל, נדחקו הצידה לטובת משקאות בריאים יותר, עם פחות סוכר ותוספות שונות ומשונות.
כולנו יודעים שהמשקה הבריא ביותר לנו הוא המים. עוד מימי "שתו מים" של אייבי נתן בשידורי "קול השלום" ועד היום, זהו המשקה המומלץ ביותר- הטהור ביותר וכמובן הכי פחות משמין (ונהדר לעור הפנים). הבעיה – מים הם גם משקה משעמם, אפילו אם מוסיפים לו קוביות קרח. לכן המגמה היא לתת למים ענין וריגוש כלשהו , על מנת להעלות את צריכת המים לכמות שנדרשת לגוף, ומצד שני להפחית את המשקאות המזיקים.
"סודהסטרים" מתמקדת בענין הזה בדיוק- בעזרת תוספות טעם שונות – כולן טבעיות, מעוטות סוכר וללא תוספות כימיות וחומרים משמרים, וכמובן הבעבוע, גורמים לאנשים לצרוך יותר מים. בעזרת מכשיר ה"סודהסטרים" שנמצא בבית, כל אחד יכול להחליט לא רק על הטעמים השונים (ועכשיו הסידרה החדשה מכילה 100 טעמים חדשים, מהסטנדרטי ביותר ועד לטעמי גורמה) אלא גם על מידת החוזק, הבועות וכך הלאה, ולהפיק משקה שנוצר זה עתה, ישירות לשתיה. המוטו החדש הוא – water made exciting!
(למעלה- ענת סולומון – ד"ר לכימיה ובסודה סטרים מנהלת תחום טכנולוגיה פונקציונלית , מדגימה תהליכים בפיתוח הטעמים החדשים, למטה- מבדקים במעבדה).
מחקרים הוכיחו שכשיש מכשיר סודהסטרים בבית, אנשים שותים 43% יותר מים (משהו כמו שלוש כוסות) ממה שנהגו לפני שהיה להם המכשיר.
הפירות במשקאות החדשים הם טבעיים, והטעמים מגיעים בארבע קטגוריות שונות –
FRUITS- טעמי פירות שחלקם מהווים שילוב של יותר מפרי אחד, נקי מתוספות מזיקות.
ZEROS- משקאות נטולי קלוריות
PLUS- משקאות ללא קלוריות ובתוספת סיבים תזונתיים, וויטמינים ועוד
ESSENCE- משקאות בטעם הכי טבעי של הפרי – עם פחות מתיקות.
כל הטעמים עברו מבחני טעימה קפדניים ומקיפים על ידי מומחים ומתאימים לקהלים השונים. כך למשל טעם הלימונענע שמאד אהוב על ישראלים.
(אגב, עם הטעמים ניתן גם להכין קוקטיילים שונים – אלכוהולים או לא אלכוהולים במגוון אדיר של טעמים).
הטעמים החדשים יושקו בסביבות פסח ביחד עם מכשירים חדשים, שהכוכב שלהם הוא הPOWER.
השף עטור שני כוכבי המישלן – פול ליברנט יצר עבור "סודה סטרים, תערובות מיוחדות בסידרת גורמה אקסלוסיבית למי שבאמת רוצה להתנסות בחוויות חדשות. חוץ מהטעמים שלו יש גם טעמים מיוחדים כמו טעמי VITA שמיועדים למי שרוצה ערך בריאותי נוסף מהמשקה, FIBERS שכוללים 10% מכמות הסיבים הדרושה לגוף ליום, ENERGY – לתוספת מרץ, בחצי מהקלוריות שיש במשקאות דוגמת "רד בול" , וכאמור טעמי הגורמה.
במקביל, טעמים כמו קולה, יישארו על המדפים למי שרוצה, אבל יופרדו מהסדרות של סודה סטרים וישאו מותג אחר בשם "קלאסיק".
כל הפיתוחים החדשים יוצאים ישירות ממעבדת החדשנות שנחנכה זה עתה, ומהווה את בסיס מרכז הפיתוח גם בתחום הטעמים וגם בתחום ההגזה.
מנכל סודה סטרים העולמית – דניאל בירנבאום הציג במסיבת עיתונאים את מכשיר ה"POWER" החדש שהוא גם המתקדם ביותר שאי פעם יוצר, גם אוטומטי לחלוטין ובעל פעולה שקטה, שלוש דרגות של הגזה , לא מקבל כתמים ועוד. הוא גם הראה לנו את הנתונים על העליה הגדולה ב2014 בצריכת הגז למכשיר, מה שמוכיח שאנשים לא רק רוכשים מכשיר אלא משתמשים בו עוד ועוד ונהנים ממנו ומיתרונותיו. עיצוב המכשיר הוא של המעצב איב בהר שהפך אותו גם למתאים למטבח מודרני ומעוצב (ויש כל מני צבעים!). גם הבקבוקים מעוצבים כך שהם גם יפים להנחה על השולחן כדי שכל אחד יוכל להתכבד.
(בתמונה למעלה – המנכ"ל העולמי דניאל בירנבאום)
לשאלתנו ענה המנכ"ל שגם הזעזועים הפוליטיים בעולם נגד מותגים ישראלים (שמופיעים בגאווה בכל מקום שבו נמכרים המוצרים ) לא פגעו במכירות, ואפילו מדינות שלא חובבות את ישראל, כמו פינלנד, שוודיה , צרפת ואנגליה , מעלות את צריכת המוצרים בגדול השנה. (בחלק ממדינות סקנדינביה, בכל בית רביעי יש מכשיר סודה סטרים).
(בתמונה למעלה- המכשיר החדש והבקבוקים המעוצבים עם הטעמים החדשים)
אז אולי לחתונות כבר לא נותנים סיפולוקס (מי שמתחת לגיל ארבעים שישאל את ההורים מה זה…) אבל מים מוגזים בטעמים שונים ובריאים הם יתרון גדול למי ששומר על בריאותו ורוצה גם להנות מהטעם.
(למעלה- סודהסטרים – מותג המים המוגזים הגדול ביותר בעולם).
זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?
חיים גן מ"איש הענבים" אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?
ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.
הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.
ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").
(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).
יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.
כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.
חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.
הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.
טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.
הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.
(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).
ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".
וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.
השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).
אחר כך התחילו הטעימות. חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.
ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….
(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")
הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.
השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.
עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.
יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.
חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").
הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).
(למעלה- להריח, למטה- לטעום)
"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים, קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.
התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.
זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.
לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.
השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.
עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino