בבית אצלנו קיים הוויכוח הנצחי – מדיח נגד שטיפה ידנית. קל לנחש מי בעד המדיח… רק שלפעמים לא משתלם להפעיל מדיח בשביל כמה כלים, או לחילופין אם יש סיר גדול שיתפוס חצי מדיח וישאיר חללים שבהם אי אפשר להכניס כלים אחרים, זה בזבוז של מים, חשמל וזמן עבודה.
ארכיון
שופרסל מרס 2015- בהילוך מהיר.
סלסילת חודש מארס עמדה בסימן ארוחת לילדים. היא כללה –
קטשופ 1 ק"ג ,חרדל צרפתי 370 גרם ,נקניקיות וינר 400 גרם צ'יפס זיגזג 1.5 ק"ג מלפפונים בחומץ / במלח שופרסל 540-560 גרם .
(הפעם העדפתי לצלם את המוצרים היישר על המסוע ,שניה לפני הקופאית)
החדשים של מארס 2015
חודש מארס מביא איתו מוצרים כשרים לפסח אבל לא רק, ובשביל זה אני כאן – לגלות, לסקור ולחזור עם חוות דעת.
אז יש לנו שני מוצרים שהם כשרים לפסח (אבל כמובן מצויינים לכל השנה) ומוצר שלישי שכל כך בריא ואיכותי שלא יכלתי לפספס- וזו הרשימה-
פרוייקט פסח הגדול – גפילטע, עלי גפן ואטריות.
פרוייקט פסח
הסבתות שלנו עמדו במטבח ובישלו. כשהגיע פסח, (שלפי הפולניות מגיע הוא החג הבא מיד אחרי ראש השנה) עלה עשן מהמטבחים כשהן קצצו, טיגנו, בחשו, ערבבו, אפו ואיכסנו המון סירים וקערות לקראת החג. אבל שחרור האישה הגיע, וגם הקריירות של כולנו, ולמי יש זמן או סבלנות להתחיל לגלגל עלי גפן או לטחון דגים?
תעשיית האוכל המוכן עובדת בדיוק על זה, אבל קשה לשחזר טעמים של סבתא, בעיקר בגלל שגם צריך שינוע ואריזה וחיי מדף.
פרוייקט פסח הגדול – משקאות משיח.
בעבר כבר ביקרתי וסיקרתי את "משקאות משיח" בראשון לציון, ולקראת הפסח המתקרב (בצעדי ענק!!) החלטתי לשוב ולבקר ולראות מה התחדש לקראת החג. (את הסיקור הראשון אפשר לקרוא בקישור).
בחנות נערכה טעימה של יינות וקוניאק שמוצגים לראשונה בחנות – ואלה המסקנות שלי.
היקב הראשון שהוצג היה "יקב בן חיים"
ממנו טעמנו את השיראז טרדישן 2008. מדובר ביין אדום יבש, כשהבלנד הוא ברובו שיראז (82% ) וכולל גם פטיט סירה ומעט קברנה פרנק. הוא עבר יישון 14 חושים בחביות עץ אלון מובחרות , והתוצאה היא יין בניחוח פירות עדין עם אפטרטייסט יחסית ארוך. היין מומלץ לשתיה ביחד עם מנות כבדות יחסית כמו בשרים בסגנון אנטריקוט.
איש הענבים – החיים ב(יין) לבן.
אני לא יודעת אם זה מתקשר לשבועות, אבל הצבע הלבן שולט, וכך הוא גם שלט בפסטיבל WHITE- פסטיבל יינות לבנים (ורוזה) שהתקיים זו הפעם השישית במרינה בהרצליה ומשך המוני אנשים שטעמו מגוון של מעל 100 סוגי יינות (לבנים, סמוקים, מבעבעים ויינות קינוח) ביחד עם עוד הפתעות נלוות כמו גבינות, חטיפים מיוחדים, והכל מכל העולם – כולל הרבה תוצרת ישראלית משובחת.
בלילה נעים הגעתי למרינה, התחמשתי בכוס והתחלתי להסתובב בין הדוכנים הרבים. היה קשה לבחור מבין היינות, גם לא יכלתי לטעום את כל המאה, אבל היו בהחלט כמה שבלטו בעיני בייחודיות שלהם ובטעם.
כך למשל מאד אהבתי את הרוזה של עמק האלה שבאים מאחד היקבים המתקדמים והאיכותיים ביותר תוך הקפדה על זמן קצר ביותר בין הענבים לבין מיכלי התסיסה, בזכות קרבת הכרם ליקב, וגם הקפדה על פרמטרים כמו בחירת חלקה, השבחה גנטית של גפנים, שיטות תמיכה, הצללה, ציוד ואפילו בחירת סוג השעם.
רוזה נוסף שאהבתי היה של GALIL MOUNTAIN, אם כי בן הזוג דווקא אהב את הלבן שלהם, אז נשארנו עם חילוקי הדעות. (והצבע יפיפה!).
עוד אהבנו את המבעבע של "תבור" – "פנינים" עם התסיסה הטבעית שעוקצת את הלשון ומקררת אותה בימי חום. (בלנד של גוורצטרמינר ויווניה).
למי שאוהב מתוק- מוסקט של היין האיטלקי הכשר – SENTIERI EBRAICI, הולך מצוין עם הגבינות שנמכרו במקום, וגם עם פירות בערב רומנטי.
יקב נטופה פינק אותנו עם יין לבן של DOMAINE NETOFA שהלך בדיוק בכיוון הזה וצירף את הפירות העסיסיים של האזור.
האחרון ששייך לרשימת הפיבוריטים שלי (ושוב, מדובר בטעם אישי וכמובן שגם לא טעמתי את כל מאת הטעמים שהיו ) – "רוזסרוזס" – הרוזה של "הכרם" – יין איטלקי בטעמים קיציים של פירות יער.
חוץ מהיינות דגמנו "יין שפריץ קיצי" של APEROL, שהיה חמוד מאד (והיה מתאים למסיבת בריכה למשל בבריזה שהיתה במרינה), וודקות מאד מוצלחות של ברלין וודקה (עם עדיפות לטעם של הקפה כי האסאי למשל היה לי מתוק מדי), ושל CAVODA – שהיו זרחניות בצבעי וורוד או כחול (טעמי פירות יער או קלאסי בהתאמה) – שתיתי את פירות היער (אני אוהבת וורוד!) עם לימונדה, אי אפשר היה להרגיש את אחוזי האלכוהול (35-40) והמשקה היה קליל ופירותי מאד. הבקבוקים המוארים (פטנט של היצרנים הצרפתיים,) יכולים להיות להיט במסיבות. דגמנו גם את הבירה היחידה שהיתה שם – אלכסנדר הקלאסית – "הבלונדינית" שכבר למדנו לאהוב – גאווה ישראלית.
בנשנושים התרשמנו בעיקר מהצ'יפסים הבריאים של "גרין צ'יפס" – כל מני סוגי ירקות שהופכים לצ'יפסים שאפשר לנשנש בלי נקיפות מצפון כי הם עשויים ממגוון ירקות שורש (מתכון מקורי מוויאטנם!).
אני לא יכולה לחשוב על בילוי טוב יותר לערב קיצי מהביל מאשר בריזה של ים, התנסות במגוון יינות ולבסוף בחירה של כמה לקחת הביתה כדי להמשיך את החוויה.
פרטים נוספים על היינות, האירועים והמבצעים נמצאים באתר של "איש הענבים " – http://www.grape-man.com/
שופרסל – פסח 2014.
הקופון של "שופרסל" לפסח תפס אותי בעיתוי אישי בעייתי, שבו הייתי מוגבלת ויכלתי ללכת רק לסניף אחד ומה שיש יש. אז מתוך חמשת המוצרים שבקופון, השגתי שלושה – מלפפונים בכבישה ביתית במשקל 1.65 ק"ג, חרוזי זיתים ירוקים 1.25 ק"ג, ופסטה פנה ללא גלוטן של "שופרסל גרין".
ראשית – המלפפונים, כבר הוכתרו אצלי מזמן כדבר הטעים ביותר שיש בכל מוצרי מותג "שופרסל" לדורותיו. הטעם הביתי שלהם, הטיפה חריפות (ואני לא בן אדם של חריף), הקרנצ'יות, זה מוצר שגמל אותי לחלוטין מכל קופסאות השימורים שהשתמשתי בעבר- במלח או בחומץ, ואחרי שמתמכרים אי אפשר לחזור לאחור.
כל פעם שאנחנו פותחים מקרר, כולנו בבית שולחים אצבעות לצנצנת ושולפים משם איזה מלפפון אחד לנשנוש . האמת אני גם אוהבת לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולערבב למשל בסלט ביצים. כמו שרואים בתמונה, הקופסה שקיבלתי בקופון הצטרפה לשתיים אחרות שקניתי עוד לפני זה, לכבוד פסח.
המוצר השני – הזיתים, לא עשיתי איתם שום דבר מיוחד, הם פשוט צורפו לסלטים שונים של פסח (ובכמות שיש בקופסה, הספיקו גם הרבה אחר כך). גם הם נשנוש נחמד עם האוכל, כשאני מתעצלת להכין סלט ובכל זאת רוצים משהו על יד.
מה שאני גם אוהבת במוצר הוא שמדובר כמובן בזיתים מגולענים ככה שלא נשארים עם גלעינים שמסתובבים בכל מקום.
הפסטה היתה הדבר המסקרן ביותר-
ולמה מסקרנת? כי מצד אחד היא מוגדרת כ"פסטה" וגם נראית כזו, מצד שני היא עשויה כולה ממרכיב אחד בלבד – אורז חום, מילים שנשמעות קצת "בריאותיות" מדי בשביל להיות טעימות…
החלטתי לבשל את הפסטה הזו בהתאם להוראות ולהוסיף לה רוטב של פסטה (ברור שמצנצנת, יש גבול לכמה אני משקיעה, נכון?).
הוספתי אותה לארוחת הצהרים שלי שכללה גם צלי בקר (מהקייטרינג).
זה מה שיצא –
מבחינת הטעם – הטעם היה של אורז , ולמרות שבישלתי בדיוק לפי ההוראות, יצא לי קצת "מושי". בצלחת יש חצי שקית. את החצי השני אבשל קצת פחות. בסך הכל לא רע, ביחד עם הרוטב. מוצר מעניין למי שרוצה לאכול מזון בריאות או למי שאסור לו גלוטן ורוצה תחושה של פסטה.(וכמובן לשומרי הפסח).
כאמור, את הטונה ורוטב השקשוקה לא השגתי, ולכן לא יכלתי לחוות עליהם דעה. (אבל היי, יש לי שלוש צנצנות ענק עם מלא מלפפון חמוץ!!!).
חג אביב שמח!!
לא צריך לוותר על הפיצה!!
בחג הפסח, כל שומרי הכשרות מוותרים על קמח. זה אומר בצקים, זה אומר מאפים, זה אומר פיצה. ודווקא בחג שבו מבלים הרבה במסגרת המשפחה, מה שאידאלי לאכילת פיצה, דווקא אז אי אפשר?
אז זהו – שעכשיו כבר אפשר. רשת "פיצה האט" דואגת ללקוחות עם פיצה ללא גלוטן, שמתאימה הן לרגישים לגלוטן והן למי ששומר על כשרות בפסח. החל מפסח הקרוב, ממש אוטוטו, בחלק מהסניפים יגישו פיצה נטולת גלוטן, כשרה לפסח, כמובן שכל הפיצריה עצמה כשרה לפסח (חלק נכבד מ52 הסניפים כשרים בכשרות מהודרת).
הוזמנתי לנסות את הפיצה של פסח בסניף פתח תקווה (שבו אגב, כמו בכמה וכמה סניפים אחרים, נמכרת הפיצה נטולת הגלוטן כל השנה).
החוויה שלי –
קודם כל, הצורה- הפיצה ללא גלוטן היא מרובעת, כך שקל מאד לזהותה (או לדעת שאם היא עגולה, זה לא זה). מבחינת הבצק- הוא שונה מהבצק שאנו רגילים מכיוון שבניגוד לבצק הרגיל של פיצה האט, שעובר גם מחבת באמצע ולכן שומני יותר, הבצק נטול הגלוטן יבש יותר ויוצר פיצה דקה יותר.
בתמונות – למעלה- מבט מבחוץ, למטה מבט מבפנים.
הטעם – הרוטב עשיר, התוספות נדיבות, ויש המון גבינה שנמתחת, וכל השילוב ביחד, הופך פשוט לפיצה טעימה, אמנם שונה ממה שאנו רגילים אבל עדיין טעימה.
הפיצה של פסח עולה בדיוק כמו הפיצה כל השנה, וכוללת גם מגוון של תוספות, וב"פיצה האט" גם מתכוונים להפתיע עם מנות נוספות מיוחדות לחג כמו סלטים מיוחדים, חציל ותפוחי אדמה מוקרמים, והשוס- מקלות שוקולד כשרים לפסח.
הבצק מוכן מקמח עמילן תירס ומכיל מוצרלה איכותית.
עוד פרטים על סניפים, תפריטים, שעות פתיחה וכדומה- http://pizzahut.co.il/