פראג- בירת הרפובליקה הצ'כית והעיר הגדולה בה. היא גם המרכז הכלכלי, התרבותי והתעשייתי של צ'כיה, ושוכנת על נהר וטלאבה.
פראג הקטנה- החוויה הצ'כית האותנטית כאן בישראל, בלי מטוסים, בלי בדיקות בטחוניות ובלי נמלי תעופה , ממש בלב המדינה ,בשני סניפים- תל אביב ובת ים. מה בתפריט? אלכוהול משובח מהמיטב של צ'כיה, ביחד עם תפריט אותנטי במחיר שווה לכל נפש, וגם.. הפתעות…..
בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.
נסיעתי הראשונה לאיטליה היתה כמו כל תייר ישראלי- לרומא. צילמתי כל פסל, ביקרתי את האפיפיור, אכלתי המון גלידה וזרקתי מטבע למזרקה, שמבטיחה שאחזור. לרומא אמנם לא יצא לי לחזור שוב בנתיים אבל שבתי לאיטליה עוד ארבע פעמים, כל פעם לאזור אחר- מאזור הדולומיטים בצפון ועד סורנטו ואמלפי בדרום (וכן, ראיתי את נאפולי ואני עדיין בחיים…), משתיית יין בסאן ג'מיניאנו ועד הצמדת האף לחלון הראווה של דולצ'ה וגבאנה במילאנו.
כיכר קדומים היא אחד המקומות הקסומים ביפו. אתר הסטורי משובץ במבני אבן מקושתים, תאורה רומנטית נשפכת ורחש הים מאחור, הכל הופך ובצדק למוקד משיכה לתיירים מכל הסוגים- אמריקאיות מצחקקות, לצד קבוצות יפנים עם מקלות סלפי, אנשי דת בגלימות וכובעים, ואיך אפשר בלי צלמי חתונות וזוגות מאושרים?
לכיכר הזו הגעתי כשהוזמנתי לנסות את הביסטרו הים תיכוני "אבראג'- Abrage". המסעדה ממוקמת ממש בלב הכיכר, צמודה למזרקה המקסימה שבה פסלי אבן של כל המזלות , נושא שחוזר ביפו גם בסמטאות. פירוש שמה של המסעדה בערבית הוא "מזלות", והשור, הדלי, הבתולה והאריה מלווים את כל באי האזור יחד עם חבריהם לכיפת השמיים.
כשהאחים אלעד ודניאל חן החליטו לפתוח את המעדניה האיטלקית שלהם בתל אביב, השם "סטמפה" היה די מתבקש- גם בגלל שאביהם עסק בדפוס, וגם בגלל שהמיקום הוא בצמוד לבית העיתונאים, שם עומד פסל של מדפסת עיתונים עד היום.
אלעד שמגיע מתחום ניהול המסעדות (כמו "כתית" , "הרברט סמואל" ועוד רבות ומפורסמות) ודניאל שמגיע מתחום האלכוהול וחיי הלילה, רצו מקום שלא יהיה מסעדה, שיהיה בו קשר אישי עם הלקוחות ושגם ישאיר להם זמן לבלות עם המשפחה לצד הקפדה על איכות ומחירים נוחים.
לישראלים ולאיטלקים יש הרבה מהמשותף- במצב הרוח, במשפחתיות, בשמחת החיים וגם באוכל- הישראלים מאד אוהבים את המטבח האיטלקי- הוא קלאסי, טרי, פשוט ואיכותי, והטעמים מוכרים ואהובים על כל הגילאים.
בחולון מסעדת "BALENA " חוגגת יום הולדת של שנה, עם שפע של מנות איטלקיות קלאסיות – פסטות , פולנטה, פיצות ובשרים ,לצד מנות סלטים, דגים, וכמובן קינוחים שווים.
אחד הדברים המאתגרים כשבוחרים מנה מהתפריט, היא שתמיד נדמה לנו שיש משהו נוסף טעים ואנחנו מפסידים. יש כאלה שהולכים על השיטה החברותית בסגנון של "אני אזמין לעצמי סלט עם הרוטב בצד, אבל אנשנש חופשי מהצ'יפס של בן הזוג כי הרי ידוע שכשזה לא מהצלחת שלי, זה לא משמין", אבל זו שיטה שלא תמיד זוכה לשיתוף פעולה ידידותי…
לכן אחד הלהיטים במסעדות תמיד היה "ארוחת טעימות" שבה מקבלים קצת מכל דבר וזוכים לטעום משהו אחר בכל ביס.
עכשיו הסגנון הזה מגיע ל"דומינו'ס" – לסידרה המיוחדת של השף אסף גרניט " Granit by Domino's Pizza" כשיש אופציה לפיצה שיש בה שלושה חלקים שונים, כל אחד בטעם אחר – בגירסה הצמחונית או הבשרית, ועל הדרך גם מכירים פיצות חדשות.
משאיות אוכל. בארצות הברית הן מוסד וותיק ואהוב, כולל קהל שכבר מחכה בנקודה הקבועה למשאית שתופיע באופק על שלל מטעמיה. בערוצי הלייפסטייל ניתן לראות שפים מטיילים שמגיעים לפגוש משאיות אוכל ולטעום אותם, משימות של בישול במשאיות בתוכניות ריאליטי בישול, תחרויות בין המשאיות עצמן. (ואפילו סרט קולנוע מצליח בשם "שף" שמתאר שף שפורץ בקריירה של משאית אוכל וזוכה להצלחה רבה לצלילי מוסיקה לטינית עם כוכבים כמו דסטין הופמן וסקרלט גו'הנסון).
לפני שנתיים חגגתי את יום ההולדת שלי ב"206 גריל בר" בפתח תקווה, ונראה שלא גדלתי רק בשנה אז אלא גם במידת המכנסיים כי הנדיבות והכמויות הגדולות שהן סמל המקום, בהחלט נכחו על הצלחת (צלחות) שלי.
המסעדה שהיא האחות הקטנה של "206 צהלה" שאין בן אדם בארץ שלא מכיר, מציעה מגוון רחב של בשרים ודגים ביחד עם בערך מליון סוגי מאזטים ותוספות.
את רינה פושקרנה אין צורך להציג- מלכת הבישול ההודי,שהקימה בעשר אצבעותיה את רשת "טנדורי"– והביאה את המיטב של הודו לישראל.
הרבה ישראלים נוסעים להודו, אם בטיול תרמילים אחרי הצבא, או כשהילדים כבר גדולים ואפשר לצאת לטייל ולראות את כל האקזוטיקה והתרבות ההודית. ועם הטיול כמובן מגיעים הטעמים- עושר של תבלינים, ניחוחות, צבעים ומרקמים, שאת כולם מביאה לנו כאן רינה פושקרנה על הצלחת.
