ארכיון תגים | בית קפה

בית הבד שרונה – טעמים של היסטוריה

ב-1870 משפחת פלוגפלדר הקימה במתחם "שרונה" של הטמפלרים, בית בד מודרני שהופעל בעזרת מכשור מיוחד שהובא מחו"ל, שהיווה מוקד לכל הסביבה לייצר ולרכוש שמן איכותי. לימים נזנח המקום וננעל, עד שב2007 – כמעט 140 שנה אחר כך – שוקם מתחם שרונה, ובתוכו גם בית הבד שחזר לחיים.

קפה ביסטרו "בית הבד" הוקם לפני חמש שנים וממוקם באותו בית בד ישן, מחזיר את העטרה ליושנה באמצעות מוזיאון ומיצג מולטימדיה שמספר את תולדות המקום ושיטת הפקת השמן.

מוטיב השמן הוא בליבו ובנשמתו של בית הקפה, כך שלכל מנה מותאם השמן המחמיא ביותר לטעמיה, וישנו אפילו "בלנד הבית" שמיוצר עבור הקפה באופן בלעדי ונמכר במקום בלבד. הגענו לנסות את ארוחת הבוקר של המקום, שמציע תפריט עשיר, שהוא הרבה יותר מבית קפה וכולל מנות שקשוקה מומלצות, לביבות, אנטיפסטי, כריכים, קישים, טוסטים, סלטים, פיצות, פסטה וכמובן קינוחים שעליהם גאוות המקום בזכות שף הבית דניאל אלוני, בעברו מ"אורנה ואלה" שהוא גם קונדיטור המתעקש על השקעה בפרטים הקטנים ביותר, כולל אפילו עוגיות משובחות ומושקעות במיוחד, טריות וייחודיות.

להמשך הכתבה- כאן.

"קקאו" רמת החייל- לבוקר (וצהרים וערב) של פינוק.

רמת החייל, השעה עשר בבוקר. רחוב ראול וולנברג תוסס והומה. כשאנו מתקרבים לסניף "קקאו" אנו שומעים שירה אדירה לכבוד יום הולדת. הסניף הוא גדול ואנו בוחרים לשבת בחלק החיצוני, דק רחב ידיים שהיה נעים מאד בבריזה הקלה של הבוקר.

הוזמנו לסניף לכבוד הבעלות החדשה והמעבר ל לכשרות מהדרין בד"צ בית יוסף ועל הדרך גם חגגנו אירוע משפחתי פרטי.

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק א- הבוטיקים.

הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.

החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.

זית רענן

כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.

להמשיך לקרוא

"כרמיז" במודיעין- איטלקיה מקורית!

עשר שנים פעל סניף של "פיצה ביג אפל" במודיעין, עד שבעלי המקום החליטו שאין כמו עצמאות, וכך נולדה "כרמיז". ההגדרה- איטלקיה כשרה למהדרין, עם מנות מקוריות. כמה מקורי? מכירים עוד מקום שבו אפשר לאכול גם את המחבת של השקשוקה? הוזמנתי לבדוק.

להמשיך לקרוא

בייגל ירושלמי.

הסיבה הפעם לעלייה לעיר הקודש בירת מדינתנו הנצחית היתה הזמנה לבדוק את  "בייגל קפה" שממוקם במושבה הגרמנית הציורית, ומוגדר כ"קפה-מסעדה-מעדניה-קייטרינג" חלבי כשר למהדרין.

תומר ושמרית תותי, קונדיטורים במקור, בעלי נסיון של 17 שנים במסעדנות באזורים שונים בארץ, הקימו מקום עם אוריינטציה אמריקאית, שם הבייגל הוא סמל (כי אין כמו לקום בבוקר, לרדת לרכבת התחתית ועל הדרך לקנות בייגל עם לקס וסלמון, או גבינה, כדי להתחיל את היום). זו גם הסיבה לשם המקום, למרות שיש בו הרבה יותר מבייגל.

בייגל קפה הינו המקום היחיד בארץ בו מוכרים בייגל אמריקאי אמיתי, ברמה בינלאומית, ולמי שרוצה משהו אחר יש ג ם פסטות ולזניות, ארוחות בוקר כפריות, ומאכלים ישראליים כמו שקשוקה.

בכלל, ב"בייגל קפה" הכל טרי והכל נעשה במקום, מהבייגל הראשון ועד לממרח האחרון. (ובמעדניה אפשר לרכוש את מה שאוהבים מהתפריט… ככה שאם יש אורחים, או לפנק את המשפחה, יש פתרון מצוין).

להמשיך לקרוא

אילן'ס – גם בפסח.

חופשת פסח, כולם מסתובבים, כולם יוצאים ומתישהו צריך גם לאכול.

הבעיה- למצוא מקום שמגיש אוכל כשר לפסח, כדי שגם מי ששומר על כשרות (ובישראל ישנם גם הרבה חילונים שלא אוכלים חמץ בפסח).

הפתרון – אילן'ס שמביא לנו בחג הזה תפריט כשר לפסח כשכל מוצרי הלחם עשויים מקמח תפוחי אדמה, מה שנותן להם מרקם כמעט זהה ללחם, ומלא בועיות אוויר שמשאירות אותו רך וסופג את הטעמים.

להמשיך לקרוא

בליקר בייקרי – הרוגע שבמתיקות.

ימי חמישי, ליתר דיוק, חמישי בערב, הם תמיד קדושים – יש סלסה. לסיים שבוע בריקודים זה תמיד טוב, ולסיים אותו עם אקסטרה טעמים טובים, עוד יותר טוב.

אז חמישי בערב, לפני שעולים על הרחבה, התייצבנו בסניף חולון של "בליקר בייקרי" לבדוק מה יש שם שיעשה לנו את הערב?

הוזמנתי לבחון את התפריט וגם לשמוע על חידושים לקראת החורף ובכלל.

בתפריט יש קטגוריות עונתיות לפי קיץ או חורף (כך למשל במחלקת המשקאות – לכבוד הקיץ שתיכף נגמר – ושווה לרוץ ולתפוס – יש משקאות סורבה פירות ומשקאות על בסיס קפה, ובחורף יתווספו משקאות בנוסח סחלב חם ופינוקים חורפיים), ויש קטגוריות קבועות של מנות אהובות.

המקום הוא כשר חלבי ולכן מטבע הדברים גם צמחוני, ולצד הרבה מנות חלביות גבינתיות למשל, יש גם מנות שמכילות המון ירקות בריאים  ודגנים , כך שאפשר גם להתענג על הטעם וגם להרוויח בריאות ככה על הדרך.

פתחנו את הערב במשקאות המיוחדים של המקום. לא רציתי להתמלא ממשהו כבד יותר שמכיל יוגורט, ולכן הלכתי על שייק בשם " סיישל" שמכיל אננס ותפוז. (ואני יודעת שאחזור בקרוב כי אני סקרנית לגבי שייק אחר שהיה בתפריט אבל אזל בשעה שהיינו שם – "טנריף" שמכיל מנגו ופסיפלורה). בכל מקרה, כוס גדושה (18 שקלים) שהרוותה אותי בגדול והחזיקה אותי למעשה לכל אורך הארוחה. מרענן, צונן וכייפי.

לילך, הבעלים של הסניף, הביאה לנו להתרשם בכל זאת מאחד השייקים עם היוגורט – "רוזטה" שהיה כמו שהשם מרמז – מיקס של שקדים, בננה ותמר. המשקה מתוק, הייתי שמחה אפילו לקבלו בתור קינוח.

מהמנות הראשונות, ברובריקת "התחלות" בתפריט, קיבלנו שתיים –

פלאפל תרד ופרמז'ן (25 שקלים) – מנה עשירה מאד, של ארבע קציצות פלאפל עשויות תרד, על המון המון גבינה לבנה מתובלת. אהבתי שמצד אחד יש טעם אופייני עדין של פלאפל, כנראה מהתיבול, ומצד שני התרד מוסיף את הערך המוסף הבריאותי והגיוון המעניין ממה שאנחנו מכירים.  הייתי שמחה להוסיף גם לחם שאפשר יהיה לנגב את שארית הגבינה המתובלת שהוותה את המצע, בכל מקרה חיסלנו אותה עם המזלג.

חציל ומוצרלה עם סלסת עגבניות (27 שקלים).  מנה שכבייכול מוכרת ממסעדות רבות, אבל שונה, כי החציל במקרה הזה אינו בעל הטעם הקלוי השרוף אלא יותר נשאר בזכות עצמו וטעמיו.

בתפריט יש המון מנות שיכולות להוות מנה עיקרית – סלטים שונים, כולל סלט קינואה חם, פיצות, כריכים ועוד.

אנחנו בחרנו מהרובריקה המסקרנת של "לעניין" שהיא המנות המיוחדות.

אני שמתי עין על "קציצות קינואה" – שמוגשות עם מטבל גבינה, עשבי תיבול וסלט עלים (46 שקלים) ולשולחן הגיעה גם המנה שהומלצה על ידי לילך – "המבורגר פטריות ומוצרלה" – עם איולי עשבי תיבול, ביצת עין ותפוחי אדמה אפויים (59 שקלים).

ארבע קציצות עסיסיות נחתו על השולחן (אגב, כל המנות המצולמות הן בגודל האמיתי) עם סלט עשיר (וטרי מאד, וזה הורגש). הרגשתי טיפה מתקתקות בקציצות, ולא הייתי מנחשת שהן מקינואה. מרקם מעניין ושונה . אהבתי גם את החום של הקציצות יחד עם המטבל הגבינתי הקר.

מה"המבורגר" בתחילה חששתי, כי ברגע שקוראים למנה צמחונית "המבורגר" תמיד נוצר הרושם של "תחליף בשר" וזה כבר מראש יוצר תחושה של ציפיה לדבר האמיתי ואיך אפשר להשיג את אותו הטעם בעזרת פטריות? במקרה הנדון הקציצה היתה פשוט טעימה, בלי לנסות להתחפש לבשר. היא הוגשה על לחמניה עם סלט, אז הייתי מעדיפה לכנות את המנה "קציצות פטריות ומוצרלה בסגנון המבורגר" כי באמת שאין סיבה לנסות להיות תחליף, כשהפטריות והקציצה טובות בפני עצמן. על הקציצה היתה ביצת עין, מה שכבר קונה אותי, כי אין כמו הנזילה הצהובה הזו, סקסית וחמימה.

(למעלה- המנה, למטה- הייתי חייבת להראות לכם את החלמון הנוזלי-חמים-סקסי הזה…)

בתפריט הקינוחים (שלמרות שמכונה "תפריט קיץ" בעצם קיים כל השנה, עם תוספות חורפיות כמו עוגות חמות וכדומה), יש חגיגה לאוהבי המתוק. מנות מסקרנות כמו "הפתעת שוקולד" (כדור שוקולד מריר עם קרם עוגיות על כדור גלידת וניל עם רוטב שוקולד חם… יאמי יאמי), או טירמיסו ושטרודל תפוחים חם, הכל עם קצפת וגלידות. אני העדפתי מנה פחות מתוקה, ושאלתי את לילך. היא המליצה על עוגה מיוחדת שלא רשומה בתפריט , בשם "פילדלפיה" שכוללת בצק בראוניז שוקולד, שמעליו עוגת גבינה אפויה וקרם מסקרפונה. (מחירי הקינוחים נעים בין 32-39 שקלים). האמת, שיחוק. העוגה רכה אבל לא נמרחת, ובעיקר – חמצמצות עדינה מאד של הגבינה משתלבת מצוין עם תחתית הבראוני שוקולד שמתחת. שווה לשאול על המיוחדות של היום.

כדי שיהיו אנרגיות לסלסה, חזרנו בחזרה לתפריט המשקאות ובחרנו משם " גרניטה קפה, גלידת וניל וקצפת" (23 שקלים לכוס ענקית שמספיקה לשניים ויותר). האמת, גם זה יכול להוות קינוח בפני עצמו.

סניף "בליקר בייקרי" בחולון מחולק לשני חלקים, יש את החלק הפנימי ויש את המרפסת החיצונית שמצויינת לימים נעימים, מיקום פינתי שמשקיף על כל הסביבה, צל ובריזה. עכשיו תושבי חולון והסביבה לא צריכים לנדוד לראשון לציון או לתל אביב, אפשר לשבת בכיף, אם על כוס קפה ומשהו מתוק, אם על מנות גדולות או קטנות. לילך מספרת שבימי שישי המקום עמוס במיוחד, והומה באנשים שרוצים לבלות טוב. במשך השבוע יש גם קהל של יושבי העסקים מסביב (כל האזור מתפתח במהירות ועסקים רבים צצים) ויש גם משרדים שמזמינים משלוחים.

העיצוב היה מחמם מאד- פרחוני, ביתי קלאסי, וכל המתוקים בוויטרינות הפכו את המקום לכייפי במיוחד.

ישנם גם תפריטים לילדים .

המקום כאמור כשר, והחנייה בסביבה נוחה מאד וחינמית.

עוד פרטים באתר – http://www.bleeckerbakery.co.il/site/home.php

ובדף הפייסבוק  –

https://www.facebook.com/bleeckerbakery

 

Sosial food – לאכול בחברותא.

לעיתים כשאנו בוחנים תפריט של מסעדה, אנו מתחילים בליבנו לעשות חישוב- כמה באמת עלתה למקום המנה, בצירוף הוצאות התחזוקה (שכירות, חשמל , עובדים וכו') וכמה רווח הם באמת עושים עלינו. התחושה היא תמיד שיש כאן "גזירת קופון" ענקית כי כשמוכרים לך סופלה שוקולד ב35 שקלים למשל, או מנת פסטה ב45, משהו קצת עושה תחושה לא נעימה.

מצד שני, ברור שמקום צריך להרוויח, אז מה עושים כדי ששני הצדדים יצאו בהרגשה טובה?

על כך חשב אסף בן עזרא כשהגה והקים את "חברותא- סושיאל פוד" כקונספט צרכני חדש – אוכל עם אחריות חברתית.

מה הכוונה?

ב"חברותא" מוכרים אוכל איכותי וטרי, כמו כריכים, מרקים, קישים, פסטות, קינוחים ועוד, במחיר העלות. ( מחירים לדוגמא – כריכים ב15 שקלים, סלטים ב17.5, פסטות ב13-17 שקלים וקינוחים ב3.5 שקלים עד 8.5 שקלים ליקר ביותר, בערך רבע ממה שעולה בכל מקום אחר). אז איך המקום מתקיים?

הרעיון הוא שהלקוח בעצמו יקבע מה הרווח, כלומר הלקוח יכול לשלם על אותה המנה החל ממחיר העלות, ועד מה שהוא חושב שסביר כדי שהמקום יוכל להתקיים ולהמשיך למכור מנות שיהיו זולות גם עבורו. כך לדוגמא אם פסטה עולה 17 שקלים ב"חברותא", לעומת כ40 שקלים בכל מקום אחר, הסועד יכול להחליט שהוא מוסיף עוד 10 שקלים, משלם 27 שקלים, שזה עדיין זול בהרבה מכל מקום אחר, ומאפשר למקום רווח של 10 שקלים שיעזור להחזיק את המקום כדי שגם בעתיד אותו לקוח יוכל להמשיך לקבל פסטה ב27 שקלים ובהנחה גדולה מכל מקום אחר.

(בתמונה- אסף בן עזרא -היזם)

אני דגמתי מספר מנות –פסטות, סלט, קינוח וכמובן כוס אייס קפה גדולה ומפתה במחיר המצחיק של 6 שקלים, שאני בטוחה שכל רוכש יעגל ל10 וגם כך יצא מורווח.

בחבורה שאני ישבתי בה , היתה הסכמה מלאה לגבי הפסטות – הן מוצלחות מאד (אני מאד אהבתי את הרביולי בטטה ברוטב שמנת). כדי לחסוך עלויות (וטיפים) אין במקום מלצרים – השירות הוא עצמי ופשוט לוקחים מהתצוגה את הפסטה שבוחרים, מגיעים איתה להכנה, בוחרים רוטב, והמנה מורכבת לנגד העיניים תוך דקות בודדות. בחרתי לצד הפסטה סלט ירקות עם גרגרי חומוס (יש הרבה דגש על מנות בריאות ויש גם מנות טבעוניות) וכמובן שלא וויתרתי על עוגת שוקולד חמה לקינוח.

החברים שישבו איתי המליצו גם על הטורטיות .

בזמן שהותנו שם הגיעה אישה שישבה שם קודם לכן, הוסיפה למחיר כמה שקלים, ואז כשיצאה לדרכה הבינה את הקונספט וחזרה להוסיף עוד כמה שקלים כדי להביע הערכה לרעיון ולמקום.

הסניף שישבתי בו הוא הראשון, והוא ממוקם במרכז של המרכז- ברחוב דיזנגוף 125, בין רחוב גורדון לפרישמן, ואפשר לשבת על הכסאות הגבוהים, להנות ממבחר מנות מגוון וטרי, ולא להרגיש מנוצל, להרגיש שהשליטה בידיים שלנו, להחליט כמה לשלם, על סמך ההערכה החברתית שלנו.

(ולא לפספס גם את העוגיות תוצרת בית שלהם!)

האוכל כשר.

 

לטעום את הכינרת – פסטיבל "טעם כינרת". (חלק א').

בפעם התשיעית ברציפות מתקיים בעמק הירדן הפסטיבל, שהוא ביוזמת מועצה אזורית עמק הירדן, ומציע עשרות אם לא מאות סוגים שונים של פעילויות לכל המשפחה, לבודדים, לקבוצות, לכל הגילאים והמינים.

הוזמנתי לטעום אחוז קטנטן מכל מה שיש בפסטיבל וככה נראה יום אחד שלי –

התחנה הראשונה היתה בנהרא- מתחם אירוח באשדות יעקב איחוד. אנו פתחנו בארוחת בוקר כפרית בחדר אוכל שכולו נוסטלגיה, ותוך כדי אכילה בהחלט היה שווה להסתכל סביב ולראות את הפרימוס והפיילה, לצד הפטפון ובקבוקי החלב… (ולא להחמיץ את עוגת הגזר ועוגיות הטחינה המיוחדות של המקום).

אחרי הארוחה יצאנו לסיור מיוחד בשם "נ.פ.ש (ראשי תיבות של "נופים, פירות, שירים") עם יונתן אלתר, בן המקום ששופע סיפורים ושירים על כל פינה בסביבה. יצאנו לסיור בנופים שמול הגלעד, במטעי הזיתים והתמרים, הבננות והעכוב, שמענו על סוגי הזיתים , השימושים הרבים של שמן הזית, ואפילו על חיי המין הסוערים של הדקלים… במקביל כמובן טעמנו פירות מכל הסוגים ושרנו שירים (ליתר דיוק זייפנו אותם) לפי החוברת שקיבלנו.

פרטים על "נהרא" והפעילויות המיוחדות לקראת פסטיבל "טעם כינרת" אפשר למצוא ב –

http://www.nehara.co.il/

התחנה הבאה היתה בקיבוץ מסדה- פיצריית "פרסקה".

"פרסקה" נולדה אחרי עבודה קשה של השגת הבצק האידאלי, המון נסיונות וקומבינציות שהולידו בסוף בצק דק ואוורירי שעשוי מקמח קאפוטו איטלקי כמיטב המסורת הנפוליטנית, עם רוטב עגבניות תמר וגבינות (אמיתיות!) מאיטליה ומהאזור, והמון תוספות מעניינות כמו חצילים, פפרוני (מומלץ למי שאינו שומר כשרות!), זיתי קלמטה, ותיבולים מיוחדים. קינחנו בג'לטו המצוין שמוכן גם הוא במקום, כשההמלצה שלי היא לא לפספס את טעם הנוטלה ואת הווניל שהצטיינו במיוחד.

האתר של "פרסקה"  – http://www.frescapizzeria.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/FRESCAPIZZERIA

כמובן שגם ב"פרסקה" יש הפתעות מיוחדות לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת".

אחרי כל הטעימות האלו היינו צריכים קצת לנוח אז נסענו לחמת גדר. את חמת גדר כולם מכירים- מי המעיינות, התנינים והאטרקציות. אנחנו עשינו סיור מהיר אבל לפי כמות הדברים שיש לעשות שם, אפשר להעביר יום שלם בשקט ולא להשתעמם לדקה. אז מה היה לנו שם?

שמענו את הרקע ההסטורי , החל מהמרחצאות הרומיים השמורים במקום ועד לאלי כהן והפינה המוקדשת לו, עברנו לספארי שכולל חוות תנינים כמובן (שהסתלבטו בכיף בזמן שאנחנו צילמנו), כלובי קופים, פינות ליטוף עם ארנבות, צבאים, עיזים והמון חיות שילדים אוהבים, תוכים מאולפים שעורכים מופעים באמפיתיאטרון ומוכיחים שהם יודעים לדבר, לרכב על אופניים, לענות על חידות ועוד (והם גם יפיפיים אמיתיים), עברנו את מתחם המעיינות שגרם לי להצטער שאין לי כל היום, כי טבילה במעיינות טבעיים חמים היא עונג בפני עצמו – וכאן יש בריכה חמה (42 מעלות) , מקורה ומאפשרת מגוון סוגי ישיבה- מיטות ג'אקוזי להשתרעות בתוך המים, מפלים, כסאות, פינות מבעבעות ועוד (ובקיץ גם "ספלאש"  -בריכה קרה עם מגלשות מים אקסטרים ורצפת ריקודים עם מזרקות), מתחם הספא שמציע טיפולים רבים ומפנקים, מלון ה"ספא ווילג'" כולל הג'אקוזי המיוחד שבו אפשר לבחור אם לשהות במים רגילים או במים שמגיעים הישר מהמעיינות (הזכרתי כבר שממש התבאסתי שלא היה זמן לזה?), ולבסוף עצירה לנשנושים ב"בלו בר"-  אחת מהמסעדות במתחם (וכמובן שבה, כמו בשאר המתחם, יש מבצעים מיוחדים לכבוד פסטיבל "טעם הכנרת".

כל המידע באתר "חמת גדר"  – http://www.hamat-gader.com/

אז מה היה לנו עד עכשיו? ארוחת בוקר ב"היו היה", סיור עם שירים ופירות, פיצה וג'לטו משובחים ב"פרסקה" ובילוי בחמת גדר עם נשנושים ב"בלו בר".

אחרי זה כמובן שנעשינו רעבים אז הלכנו ל….

טוב, זה כבר יהיה בחלק הבא, המשך יבוא….

קישורים:

דף הפסטיבל – http://www.kinneret.info/

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

 

לנדוור – בקצב הקפה.

לפי ויקיפדיה, קפה הוא " שם כולל למספר משקאות חמים וקרים המבוססים על תמציות שמנים ארומטיים המופקים מצמח פולי הקפה, קלייתם וטחינתם של הפולים וחליטה או בישול של האבקה המתקבלת מהם". תיאור קצר שכולל בתוכו עולם שלם של טעמים, ניחוחות, תערובות ושיטות הכנה שונות.

המושג עצמו "קפה" הוא לא רק שתיה של נוזל אלא גם מוסד בפני עצמו, אם זה הקפה הצבאי שמוכן בתנאים פרטיזניים, אם זה כסמל לשחרור פמיניסטי ואם זה כרמיזה רומנטית של "אפשר לעלות לקפה?" וכמובן התאומים הסיאמיים "קפה ועוגה" כשכמו בפרסומת של פעם, לפעמים "הקפה הוא רק תירוץ".

(שלא לדבר על הגאווה הלאומית שלי כבת ל"ארץ פירות הקפה").

חלפו הימים שבהם אנשים היו מוכנים להסתפק באבקה פשוטה מהמכולת השכונתית , היום אנשים משקיעים בקפה שלהם (ובאביזרים שיעצימו את חווית הקפה) , אם זה בבית, במשרד, עם חברים או בבית קפה, אנשים רוצים את הקפה שלהם מדוייק ולפי טעמם ובמגוון גדול (זוכרים את המערכון ההוא ב"ארץ נהדרת" שבו "מרגול" נכנסת לבית קפה ומבקשת קפה מעלמה זק בתפקיד המוכרת?)

רשת "לנדוור" (הקיימת מאז 1919 והיא יצרנית הקפה הוותיקה בישראל והשניה בגודלה בארץ) השיקה חנות קונספט חדשה ברמת החי"ל – למכונות קפה, תערובות ייחודיות, אביזרים וכל מה שבן אדם צריך כדי להעצים את חווית הקפה שלו למקסימום.

הוזמנתי להשקה כדי לבדוק מה בדיוק יש שם. את פני קיבל יאיר שפירא, מנכ"ל חטיבת הסחר והשיווק של קפה לנדוור שהסביר כיצד מתאימים את המוצרים ללקוחות, כי אין דין בית קפה לביתו הפרטי של אדם, וכי לכל אדם יש העדפות אחרות בנוגע לטעמי הקפה שלו, וכמו ביין, יש דקויות שהופכות קפה לטעים עבור כל אחד.

מה שנחמד בחנות הוא שיש תמיד מי שיסביר. במקרה שלי התעניינתי במקינטה וקיבלתי הסבר מקיף איך מפעילים אותה, איזה קפה נדרש, על מה צריך להקפיד ועוד. (הידעתם שלמקינטה נדרש סוג קפה מיוחד, ואסור להתבלבל בינו לבין קפה טחון לאספרסו למשל?).

(בתמונה למעלה- יאיר שפירא עם תערובת קפה שמתאימה גם לאספרסו וגם למקינטה)

בחנות יש כמובן הרבה מוצרים של חברת ILLY , מותג האספרסו האיטלקי היוקרתי בעולם, כולל סדרות של קופסאות מיוחדות לאספנים. (לנדוור היא היבואנית הבלעדית).

ולקראת החגים, כמובן שתמיד אפשר להרכיב סלסלה יפה של מוצרי קפה כמו כלים, תערובות, אביזרים (ולמי שממש אוהבים – מכונת קפה משוכללת) לפינוק של כל השנה.

כתובת החנות – מגדלי זיו, רחוב ראול וולנברג 24, רמת החי"ל תל אביב.