ארכיון תגים | מלון

האומנות שבעיצוב- היופי שבבית.

כולנו היינו רוצים בתים כמו בז'ורנל, כאלה שמבהיקים מנקיון, מעוצבים למשעי עד אחרון עלי השושנים שבכד, עם  נוף כפרי מהחלון. בפועל, לא תמיד החזון הזה מצליח, בעיקר כשאנחנו מכירים רק את "איקאה".

אם מדובר בבית חדש או בעיצוב מחודש של בית ישן, איך לוקחים את החלום, הדמיון והרצון והופכים אותם למציאות?

לעזרתנו מגיעים אייל כהן וברוך אריאל כדיר, בעלי סטודיו THE ART OF DESIGN. ההתמחות שלהם היא עיצובים חדשניים, יוקרתיים וכמובן נוחים ומותאמים ללקוחות, אם זו דוגמנית צמרת או משפחה עם שלושה ילדים וכלב.

להמשיך לקרוא

Ibis ירושלים- חופשה ירושלמית מושלמת.

כשמדברים על מה המרכיבים להצלחה במטבח הצרפתי, התשובה היא תמיד "חמאה, חמאה וחמאה". כשמדברים על מה המרכיבים להצלחה בתחום המלונאות, התשובה היא תמיד "לוקיישן לוקיישן לוקיישן". מיקום לא נוח עלול להפוך מלון מפואר לכזה שאין חשק להגיע אליו, כי יש הרבה "טרראם " מסביב. כשהוזמנתי לשהות במלון "Ibis" בירושלים – הבנתי כמה שהעקרון הזה נכון- כי כשאנחנו בחופשה לא ממש בא לנו לנסוע לכל מקום, לחפש חנייה ולנווט, וגם מוניות הן עסק יקר. לא סתם אומרים שבחופשות כלי התחבורה הנפוץ ביותר הוא "אוטובוס 11"- קרי, שתי הרגליים שלנו. מלון "איביס" ממוקם בצנטרום של הפיילה- בלב ירושלים, על כיכר ציון, צמוד לרחוב יפו שהוא משהו כמו ה"שאנז אליזה" של ירושלים, מרחק קצר לכל הנקודות החשובות של ירושלים- הכותל , שער יפו והעיר העתיקה, מגדל דוד, מדרחוב בן יהודה, מוזיאון המוסיקה, מעלית הזמן, בית הכנסת הגדול, ואיך אפשר בלי עשר דקות הליכה בלבד לשוק מחנה יהודה?

להמשיך לקרוא

המתוק הכי חם בארץ- שוקולטרי

באילת יש שפע של אטרקציות אהובות ומוכרות- אפשר ללכת לשחות עם הדולפינים, לשוט ביאכטה או אפילו להחליק על קרח, ועכשיו יש אטרקציה נוספת- מתוקה במיוחד.

נעים להכיר- ה"שוקולטרי,- בית הספר לשוקולד.

אז מה יש לנו שם?

סדנאות ילדים- "השוקולטייר הצעיר" (כי כדאי לחנך אותם מילדות להעריך איכות קולינרית), סדנה משפחתית, סדנאות לערבי גיבוש (כדי לצאת הבוס הכי מגניב שיש), סדנאות קבועות לאורחי מלונות ולקבוצות והתאמה לפי אופי קבוצה ספציפית.

להמשיך לקרוא

"ביער ביער, ביער נרקוד (ונתפנק)"

כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב.  העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.

אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים?  הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).

להמשיך לקרוא

מלון "חוויה בוטיק היין" טבריה- לגימה מהחיים הטובים

בשעה טובה נוסף אח חדש לרשת "חוויה" ומעתה במקום שלושה מלונות ("חוויה פלאזה " בנצרת עילית, "חוויה גולדן טאואר " באשקלון ו"חוויה גליליי בטבריה) יש גם רביעי- בן תפנוקים- מלון בוטיק בשם "חוויה בוטיק היין".

המלון בן 55 חדרים ומיועד למבוגרים בלבד, נותן טעימה שלווה במיוחד בטאצ' יוקרתי לאורחיו.

להמשיך לקרוא

החוויות שב"חוויה".

נופי הצפון נפרשים בפני מי שעומד באחד מחדרי מלון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית,  ביום בהיר אפשר לראות עד החרמון,  האוויר הצח ממלא את הריאות, השמש מלטפת וכל כולי באווירה של  "תשאירו אותי פה, תחזרו מחרתיים" בעודי משתכשכת בבריכת השחיה הגדולה של המלון.

אבל נתחיל מההתחלה- ההרכב: חבורת בלוגרים שמחים במיוחד. המיקום: כמו שכבר תואר בהתחלה- בילוי יום במון "חוויה פלאזה" בנצרת עילית. הסיבה: כל החידושים לקראת הקיץ.

להמשיך לקרוא

ארקדיה טאואר – הלב האורבני של תל אביב.

כשנכנסתי לחדר בקומה ה14 במלון "ארקדיה טאואר", הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה העיצוב. מודרני בצבעי שחור לבן, כשהכוכב של העיצוב הוא הקיר שמאחורי המיטה, בריצוף לבנים כהות, שגרם לי מיד לגשת ולגעת, להרגיש את המרקם ולבחון כיצד הוא משתלב עם עיצוב שאר החדר שכלל הרבה זכוכית, מוטיבים ריבועיים וציור צילום שנתן נקודות צבע לחדר.

אבל נתחיל מההתחלה. ארקדיה טאואר הוא מלון לחופשה אורבנית מצד אחד, ולאנשי עסקים מצד שני. כיאה למלון כזה הוא ממוקם במגדל, במקרה שלנו בנין "מגדלור" באלנבי פינת בן יהודה, והחדרים הם בקומות ה14 וה16, ככה שנוף מדהים של תל אביב- מובטח.

להמשיך לקרוא

הקומה ה21- ירושלים של מעלה

ברחוב בן יהודה 34 בירושלים, ממש צמוד לשוק מחנה יהודה, עומד בנין גבוה. כשמסתכלים ברשימת העסקים שבבנין, רואים שבקטגורית "הקומה ה21" אין שום דבר. קומה סודית. הסודיות מתגברת כשכדי להגיע לקומה צריך להקיש קוד סודי, שניתן רק לבאי המלון. כן, יש שם מלון. למעשה, מלון סוויטות ייחודי, שקרוי על שם מיקומו בקומה ה21.  הסודיות הזו הופכת את המלון לחביב מאד על שגרירים למשל, או אנשי מעמד שרוצים לשמור על פרטיות מירבית, למרות שגודל הסוויטות, ומיד נדבר על זה, מתאים מאד למשפחות.

להמשיך לקרוא

לאונרדו פלאזה אילת –אהבה מהדרום.

נסיעה לאילת תמיד דורשת סיבה טובה. כי עד שכבר נוסעים כל כך הרבה זמן, או לחילופין, מוציאים הרבה כסף על טיסות, צריך להגיע בסוף למלון שיתן לנו את התחושה האולטימטיבית של חופשה, כזו שתגרום לנו לרצות ולשוב עוד ועוד לקצה הדרומי של ישראל.

אז כשחשבנו על נופש, התלבטנו לגבי המלונות ולבסוף נפלה ההחלטה- "לאונרדו פלאזה" – זאת משתי סיבות – ראשית כי בעבר התארחתי במלונות "לאונרדו" שונים בארץ ותמיד הייתי מרוצה מאד, ושנית, כי המיקום מעולה- על הטיילת מול הים.

 

אז יצאנו לדרך, השגנו טיסות (מצרך די נדיר אבל הצלחנו!) ונחתנו בעיר הכל כך רחוקה וקרובה בבת אחת. המרחק משדה התעופה היה קצר כך שתוך עשר דקות הליכה כבר היינו במלון.

 

להמשיך לקרוא

אנדיב- חדש, חדיש ומחודש.

אשדוד היתה בכותרות בתקופה האחרונה בהקשרים קצת מלחיצים, וסוף סוף יש סיבה שמחה להגיע לעיר – מסעדת "אנדיב" שהיתה סגורה כחודש בתקופת "צוק איתן" חזרה ובגדול, עם תפריט חדש, ועם ספר חדש של השף גיא פרץ. זו היתה סיבה כפולה ומכופלת למסיבה חגיגית שבה אפשר היה לטעום את היצירות החדשות (וגם הרבה מנות אהובות מהתפריט הישן).

במסעדה אפשרות ישיבה בחלל פנימי, על מרפסת רחבה, או בחדר VIP מיוחד.

המסעדה היא בשרית כשרה והיא ממוקמת במלון הסוויטות המהודר WEST"" שצופה אל הים. (כך שבין ביס לביס אפשר להנות משקיעה יפיפיה על הדרך).

בשבילי זה היה ביקור חוזר במסעדה, בה ביקרתי עם השקתה לפני שנה וחצי (http://cafe.mouse.co.il/post/2840895/) והייתי מאד סקרנית לדעת מה השתנה.

התפריט מבוסס על חומרי גלם איכותיים וטריים כמו דגים שרק נדוגו, שמן זית איכותי, נתחי בשר פרימיום וירקות טריים. על הבישול אמון השף ירון בן חמו שהחל כנער בקונדיטוריה באשדוד ועבר דרך "אידי במרינה" "טוסקנה" ועצר ב"מסה" לפני שהגיע ל"אנדיב". התפיסה שמאחורי התפריט החדש והמחודש היא נגיעות מודרניות יותר, וספיישלים שהפכו לתפריט קבוע לפי בקשת הקהל.

הקו של "אנדיב" הוא ים תיכוני עם השפעות של כל העולם. כך יש מנות בגוון מרוקאי (וחלקן חריפות!), בגוון אסיאתי (עם רטבי איולי ווסבי למשל) ועם השפעות שונות אחרות.

בתור התחלה (ולכל אורך הערב) קיבלנו את לחם הבית – עשוי מבצק ספינג' ושווה לשמור אותו גם לטבילה ברטבים של כמה מהמנות שיגיעו אחר כך. הלחם הגיע עם קעריות של שום מתקתק, טפנד זיתים, פלפלים חריפים, וטחינה עמבה.  (הלחם כלול במנות המוזמנות).

"פלחי סלק חם" עם עלי אנדיב, בלסמי מצומצם, שבבי שום קלויים ושמן זית מעולה " (28 שקלים) היו זכורים לי לטובה מהפעם הקודמת, וגם הפעם הם כיכבו, ושמחתי לגלות אותם גם ב"הופעות אורח" במנות נוספות. היו ונשארו פייבוריטים.

מבחר מנות ראשונות ענק החל להגיע לשולחן –

"חציל אנדלוסי" קלוי בגריל על קרם אריסה, שום קונפי ולימון כבוש (ופה מאד שמחתי שהיה המון לחם שאפשר לטבול בו את הרטבים האלה, בעיקר את הלימון הכבוש – מתה לקנות צנצנת של זה אם יש אפשרות…).(28 שקלים בתפריט)

"סלט אנדיב" – כשמו כן הוא – עלי אנדיב צעירים, פלחי סלק, פלחי צנוניות, פקנים מסוכרים , בצל סגול, שקדים קלויים ווינגרט הדרים (48 שקלים). סלט מרענן, שווה לשמור אותו לצד הבשרים שיגיעו אחר כך.

"דואט מתוק"  – בטטות פריכות, פטריות פורטובלו, צ'ילי מתוק, סילאן, שום קונפי, טימין ושומשום קלוי (42 שקלים) – טוב, אני מאד אוהבת בטטות, אני מאד אוהבת פטריות, אני מאד אוהבת צ'ילי מתוק. הקומבינציה נתנה נשנוש של קרנצ'יות רכה ומתקתקה.

"קרפצ'יו סינטה צרובה" – (48 שקלים) – פרוסות סינטה דקיקות צרובות קלות עם שמן זית, פלפלת גרוסה, מלח ים ובלסמי מצומצם. מנה נחמדה, אם כי אני עדיין מתגעגעת לגירסה עם גבינה למעלה, שבגלל מגבלות הכשרות כמובן לא היתה אפשרית כאן.

"סביצ'ה ים תיכוני" היה המנה האהובה עלי מבין מנות הדגים (ויהיו כמה כאלה). ב34 שקלים מקבלים קערית קרח ועליה קערית נוספת עם פילה בס קצוץ, ירקות טריים , בצלים וכוסברה בלימון סחוט ושמן זית. הסיבה שאני אוהבת את המנה הזו במיוחד היא הרעננות שלה. בקלות אפשר לחסל קערה. זו מנה שנשארה מהתפריט הישן, וטוב שכך.

"סיגר לחי עגל" היה מנה שלא הופיעה בתפריט, כך שאין לי מחיר, אבל השילוב הזה של קרנצ'יות הסיגר, עם הבשר העשיר בפנים, היו באמת כייפים. ביקשנו תוספת. זו גם הזדמנות להתנסות בנתח שלא טועמים כל יום.

וכן, עדיין באגף ה"נגיעות קטנות לחימום החיך" הגיעו גם –

"נתחי קוד מטוגנים בטמפורה" על קרם דיז'ון ולימונים כבושים (42 שקל). פה אני אמביוולנטית כי מצד אחד הדג היה נימוח ועסיסי, ומצד שני האסוציאציה שלי לטמפורה היתה סופגנייתית במידה מסוימת, ומצד שני כמובן לא מתוק כמו סופגניה, אז היו לי קצת דילמות לגבי המנה הזו.

"קרוסטיני טונה"  עם רוטב ספייסי איולי היה סוג של פיצה שטוחה עם פרוסות טונה נאה ועליה רוטב חריף לאללה. לפחות בשבילי. לא מצאתי את המנה המדוייקת בתפריט, יש משהו דומה. יכול להיות שגם זו היתה מהספיישלים.

המנה הבאה היתה מתפריט "עיקריות דגים " ופה שמחנו לתוספת הלחם. מדובר היה על "טאג'ין דגים" – פילה בס בקדירת פלפלים חריפים, גרגירי חומוס רכים, שום והרבה כוסברה (88 שקלים). פה למרות החריפות, לא יכלתי להניח למנה, בעיקר לרוטב. לא נורא שאיבדתי תחושה בשפתיים, זה היה שווה את זה. מנה עשירה מאד, יכולה להספיק לשני אנשים.

האחרון מתפריט הדגים היה "סלמון בנקוק" (92 שקלים) – פילה סלמון צרוב בקראסט  תבלינים גרוסים, מונח על קרם שורשים ומוגש ברוטב בנקוק . נתח גדול של דג, עסיסי ורך, פחות התחברתי לקרם השורשים , הייתי מעדיפה פולנטה ושתהיה סמיכה.

עברנו לבשר- והאמת, המנה הבאה שהגיעה היתה מחזיקה לבד את כל ההגעה עד אשדוד- ומאוחר יותר, בשיחה עם שף ירון בן חמו, הוא אמר שגם לדעתו זו מנת הדגל. מדובר בכבד אווז צלוי בגריל, על סיגר פיסטוק עם רוטב תמרים ויין משובח (85 שקלים). (הערה- בתפריט כתוב שהמנה מוגשת על "בריוש" אבל בפועל היה סיגר וטוב שכך כי השילוב של רכות ועדינות האווז עם פציחות הסיגר והמתקתקות שלו, היו באמת מנה שהוציאה מכולם קולות שבדרך כלל לא נשמעים דווקא בזמן אוכל..).

אני לא יודעת אם מדובר בכבד אווז מיובא או ישראלי.

כדי לרענן את החיך לקראת המנות הבאות (כן, רק התחלנו..) קיבלנו צנצנות של סורבה קמפרי אשכוליות . גם ריענון וגם אלכוהולי – מצויין כדי לעבור הלאה.

מחלקת הבשר הופיעה לנו במלוא הדרה –

"חרב פרגית" – (88 שקלים) לפרגיות צלויות בניחוח אריסה, מוגשות על חרב תלויה, בשילוב פלפל חריף ולימון, ועם מצע של ירקות קלויים, "סטייק אנגוס"  (129 שקלים) – אנטריקוט אנגוס משובח שלא דורש שום דבר חוץ מקצת שום ומלח גס, "סינטה בציר בקר" (גם הוא עם רוטב שורשים, וגם הוא מנת ספיישל שלא מצאתי בתפריט), ו"קבב על חצילים" (64 שקלים) לבשר עגל וטלה בשילוב חציל שרוף, בצלצלי שאלוט , צנוברים ופטרוזיליה, על החציל האנדלוסי.

מבין ארבעת המנות האלה, העדפתי בגדול את האנגוס, כי הוא היה הכי עסיסי ורב טעמים. (אני תמיד מעדיפה בשר נטו). הקבב היה הפחות אהוב עלי, הייתי מוסיפה לו קצת יותר שומן.

זה השלב שפתחנו את הכפתור הנוסף במכנסיים ובדקנו שהקיבה הנוספת נכנסת לפעולה כי הגיע זמן הקינוחים.

מהתפריט הישן קיבלנו את "גרניטה פסיפלורה" – שבבי קרח גרוס בניחוח פסיפלורה ונענע עם סלט פירות העונה (40 שקלים). אני אוהבת לתת לקרח קצת להנמס ואז נוצר לי מיץ פירות כייפי וקריר אחרי ארוחה כבדה.

"קדאיף חלבה" (38 שקלים), גם הוא מהתפריט הישן (כי למה לשנות מנה מנצחת?) – גם הפעם כבש את ליבנו בצורת סלסלות קדאיף פריכות, שמולאו בגלידה ווניל (פרווה) , חלבה, פיסטוק גרוס, טחינה גולמית וסילאן. אם טועמים את הגלידה לחוד, מרגישים שמדובר בגלידה פרווה, אבל בקונסטלציה עם החלבה, הקדאיף ושאר הגודיז, המנה יוצאת מעדן, ונטרפה למרות שכולם נשבעו שלא יכולים להכניס יותר פירור לפה.

מהספיישלים קיבלנו מגשון שהכיל עוד שלושה דברים מיוחדים – עוגיית תמרים עם פיסטוק, מלבי עם פירות יער, ועוגיית סולת. אלה היו מתוקים יותר סולידיים, ומביניהם לקח בגדול המלבי, שוב, למרות שהוא פרווה, אבל הוא היה מאד מאוזן מבחינת התוכן והרוטב שלו בטעמי המתיקות.

כאמור הסיבה למסיבה היתה כפולה, ומעבר לתפריט החדש יש גם את "ספר הגריל" של גיא פרץ, הספר הרביעי שלו, שכלל לפני כן ספר בישול מרוקאי, ספר על בישול של שפים שכל אחד יכול, וספר בשר שהוא להיט ענק ונמצא באופן קבוע בראש רשימת רבי המכר בארץ. ב"ספר הגריל" מציג גיא כל מה שאפשר לעשות על גריל, לא רק בשרים אלא גם סלטים, תוספות וכמובן קינוחים.

(בתמונה למעלה- גיא פרץ עם הספר החדש, ועם מסרט מ"מאסטר שף" שהגיעה לברך יחד עם עוד חברים מהנבחרת).

שף גיא פרץ הוא שף בינלאומי (זכה ב13 מדליות זהב בתחרויות בינלאומיות), שותף להקמתם של מעל 200 בתי אוכל בישראל, ומומחה לבישול כשר איכותי.

עוד פרטים על "אנדיב" – http://www.gf-b.co.il/info-endiv