לכל אחד יש את ההעדפות שלו ב אלכוהול, ולמרות שיש מגוון אדיר של אפשרויות, בסוף כולנו נדבקים ל"וודקה רד בול" המוכר, או להעדפה שלי – וודקה עם אשכוליות אדומות. מתישהו זה נעשה משעמם. איך מגוונים?
אפשר לקחת קורס ברמנים ולהתמחות, אבל יותר פשוט לקחת פחית של TOUCH-
מבית TOUCH Y&U, שמתבל לנו את המשקה במבחר טעמים.
בקיץ חם. בקיץ הישראלי חם מאד . לאף אחד אין כוח למנות כבדות, והתפריט הופך להיות עשיר בפירות וירקות, שהם גם בריאים, גם קלים לעיכול, וגם טעימים.
קיבלתי להתנסות חבילת מוצרים שהפכו אצלי לחגיגה קיצית צמחונית כייפית.
"מוצר השנה" ביסס בעשר שנותיו בארץ את מעמדו כתו שמבטיח לצרכנים את המוצרים החדשניים והמשתלמים ביותר בקטגוריות רבות ושונות. כשצרכן מוסיף לעגלת הקניות שלו מוצר המסומן בתווית "מוצר השנה" הוא יודע שמאחורי הבחירה ישנו גוף מבוסס, שעובד על פרמטרים רבים בעזרת אנשי מקצוע ומחקר רבים, וסקרי דעת קהל שלבסוף מאפשרים לנו לדעת מה המוצרים ששווה לבחור על המדפים.
מוצרים רבים זכו בתווית הנחשקת, וכמובן שאני לא יכולה לסקר ולספר על כולם, ולכן בחרתי את הנבחרים שלי מתוך כל הזוכים, את חלקם סיקרתי עוד קודם לכן (וקישורים יגיעו בהמשך), לחלקם התוודעתי רק עכשיו, ואלה הן הבחירות שלי:
הערה חשובה לפני שמתחילים – שמחתי לגלות שהרבה מהחידושים הם גרסאות בריאות יותר למוצרים אהובים, ולכן גם בבחירות שלי ישנם הרבה מוצרים באוריינטציה של בריאות.
בעבר כבר ביקרתי וסיקרתי את "משקאות משיח" בראשון לציון, ולקראת הפסח המתקרב (בצעדי ענק!!) החלטתי לשוב ולבקר ולראות מה התחדש לקראת החג. (את הסיקור הראשון אפשר לקרוא בקישור).
בחנות נערכה טעימה של יינות וקוניאק שמוצגים לראשונה בחנות – ואלה המסקנות שלי.
היקב הראשון שהוצג היה "יקב בן חיים"
ממנו טעמנו את השיראז טרדישן 2008. מדובר ביין אדום יבש, כשהבלנד הוא ברובו שיראז (82% ) וכולל גם פטיט סירה ומעט קברנה פרנק. הוא עבר יישון 14 חושים בחביות עץ אלון מובחרות , והתוצאה היא יין בניחוח פירות עדין עם אפטרטייסט יחסית ארוך. היין מומלץ לשתיה ביחד עם מנות כבדות יחסית כמו בשרים בסגנון אנטריקוט.
את הוודקה של "וואן גוך" לא צריך להציג. הוודקה, בטעמים שונים, פופולארית מאד בישראל , כמו שהיא או בקוקטיילים שונים. "וואן גוך" תמיד מקשר אותנו לצייר וינסנט, אבל היה לו גם אח, סוחר אומנות בשם תיאו (THEO) והוודקה על שמו על שלל טעמיה, חוגגת שנה.
THEO מזוקקת במזקקות המלכותיות COOYMAN בהולנד, שהן מזקקות מובילות כבר 130 שנה.
הוודקה עוברת שלושה תהליכי זיקוק כולל זיקוק דודי רב שלבי ועוד חמישה סינונים בלוחות פחם פעיל. תוסיפו לזה את המרכיבים האיכותיים של מי מעיינות מזוקקים ורכים וגרעיני חיטה מובחרת ותקבלו וודקה פרימיום איכותית.
התכנסנו במלון הבוטיק "אלכסנדר" בתל אביב, ריפדנו את הקיבה בכל מני דברים טעימים כדי שנוכל לטעום המון, אבל המון מהטעמים של "THEO" והתחלנו במלאכה.
למעלה- כל מני פינוקים של מלון "אלכסנדר" – ללווי הוודקה.
ליתר דיוק, מי שהתחיל במלאכה היה המיקסולוג טל גאנץ (מנהל המזון והמשקאות של מלון "אלכסנדר") שהרכיב המון קוקטיילים כדי להמחיש את כל האפשרויות הגלומות בטעמים השונים של "תיאו".
קודם על הסיפתח טעמנו קוקטייל שהיה מבוסס על la belle Sandrine שהוא ליקר ארמניאק פסיפלורה שצורף ליין מבעבע וספרייט, וקושט בגרגרי רימון, ועשה לנו את מצב הרוח ההתחלתי. הליקר מכיל 16% אלכוהול ומצויין לאירועים חגיגיים.
(קרדיט לצילום בקבוק הליקר בצד שמאל – mattew doyle photography)
אחר כך עברנו לוודקות עצמן –
הקוקטייל הראשון (ואחד מהפייבוריטים שלי בראייה כללית) התבסס על וודקה THEO בטעם ניטרלי, והיה טוויסט על "קוסמו" . אני בטוחה שקארי ברדשואו מ"סקס והעיר" היתה שמחה לקוקטייל הזה שהכיל תיאו היי פרימיום, טריפל סק ומיץ קרנברי.
(בתמונה למעלה- טל גנץ מציג את "THEO")
ל"תיאו תפוח אדום" היה טעם מיוחד (כי עד היום לא היתה אף וודקה בטעם של תפוח אדום, שבניגוד לתפוחים ירוקים, הרבה יותר מתקתק, והרבה פחות חמוץ). את הוודקה הזו הוא שילב עם סוואר, מונין תות ומיץ אננס ויצר "red and sour".
הטעם הבא שטעמנו היה טעם מיוחד של "תיאו ג'בוטיקבה" שהוא פרי שמזכיר אסאיי ברזילאי ואליו ציוות ספרייט ופלח לימון ויצר משקה "מסיבתי" במיוחד (מישהו אמר – עוד שבועיים מסיבת סילווסטר?).
"תיאו עוגה". טוב, הטעם הזה עורר תהיות בהתחלה- באיזו עוגה מדובר – שטרודל? קצפת? שוקולד? אז לא. מדובר בטעם של עוגת ווניל, והוודקה מצויינת למשקאות מתוקים שכוללים סירופ תות ומיץ תפוזים, כמו קוקטייל ה"קייק אנד קרים" שטל יצר עבורנו.(וקיבלנו טיפ שבבוקר חגיגי במיוחד אפשר פשוט להוסיף את המשקה לכוס קפה, ולקבל את הגירסה האולטימטיבית ל"קפה ועוגה").
בתמונות למעלה ולמטה- טל בעבודה.
הטעם האחרון שטעמנו, ושהיה המיוחד ביותר, הוא ה"bubble gum" –כן, מסטיק, ולא סתם מסטיק – מסטיק בזוקה. בהתחלה זה נראה קצת משונה לחשוב על זה, אבל עם הקוקטייל שטל הרכיב, ביחד עם אמרטו וג'ינג'ר אייל, השילוב יצא מעניין ומתוק.
בתמונה למעלה- חלק מהמשקאות שטל יצר מהטעמים השונים של וודקה THEO
ככה בשביל הפינאלה, טל נתן לנו גם לטעום את old si Andrews או בקיצור OSA שהוא וויסקי משובח, שאותו לא ערבבנו בכלום, יש דברים שצריך נטו.
הסידרה של "תיאו" זולה יותר מסידרת "וואן גוך" ולכן זמינה יותר ונוחה יותר לרכישה אבל עדיין שומרת על רמת ה"פרימיום.
המזקקה של שתי הסדרות היא אותה מזקקה וגם אותו מזקק הולנדי – טים פוס. הוודקה הנקיה מכילה 40% אלכוהול ואלה עם הטעמים 37%.
עיצוב הבקבוקים מרהיב, כולל רמיזות על התוכן, כך שלמשל בקבוק הג'בוטיקבה, שהפרי שלו מגיע מברזיל, מעוצב בצבעי דגל ברזיל בירוק צהוב, עם מקצבי הקרנבל כמובן.
עוד מידע על וודקה THEO ניתן למצוא בדף הפייסבוק –
https://www.facebook.com/VNTHEO
כולנו שמענו על יתרונות הקינואה- מזון בריאות שהוא גם טעים וגם מזין.
עד עכשיו התרגלנו לאכול אותה כגרגרים, אם בסלט, אם בתבשיל, והנה החידוש- הידעתם שאפשר לעשות ממנה גם תחליף חלב בריא במיוחד?
משקה "אורז קינואה" של "קינואה ריאל" שהוא מותג ידוע באיטליה, הגיע לארץ, ונותן לנו יותר יתרונות מאשר המוכרים לנו בתחליפי חלב אחרים – כי הוא משלב חלב אורז עם קינואה שיש לה ערכים תזונתיים אקסטרה גבוהים – כולל המון חלבון, ברזל ושפע של חומצות אמינו. נוסף לזה, הריכוז של הקינואה הוא 10%, כלומר הרבה יותר מריכוזים במשקאות אחרים דומים.
כמובן שהייתי חייבת לטעום. למרות שאני קרניבורית – ואין שום סיכוי בעולם שאי פעם אוותר על בשר ומוצרים מן החי, דווקא בגלל זה, אני בררנית יותר כשזה מגיע לתחליפים.
ניסיתי את המוצר עם משקה חם (במקרה שלי שוקו), וגם כבסיס לדגנים. השוויתי גם לטעם של תחליפי חלב אחרים כמו סויה ודומיהם. אני לא משווה לחלב כי מדובר בגישות שונות, אבל מבחינת תחליפי החלב- לא מצאתי הבדל בטעמים, כך שמי שצורך תחליפי חלב – כמו אנשים טבעוניים, צמחוניים שמעדיפים להמעיט בשימוש בחלב פרה, רגישים ללקטוז (וגם לגלוטן – המוצר נטול!) וכאלה שאוהבים מוצרי טבע ובריאות, גם נשאר עם הטעמים המוכרים לו והאהובים עליו וגם מרוויח בונוס של אקסטרה בריאות בזכות הקינואה.
המשקה נמכר בטבע מרקט, טבע קסטל, ניצת הדובדבן, סטופ מרקט, טיב טעם ורשת אניס, וכן ברשתות פיצוחים ותבלינים מובחרים ובתי טבע בכל הארץ, והוא כמובן ללא חומרים משמרים ותוספים מלאכותיים, ללא סוכר, וכמו שהזכרתי למעלה – ללא גלוטן.
כבר מזמן הצהרתי, שאני- צמחונית/ טבעונית – לא אהיה. אבל – אם יש משהו שהוא צמחוני/טבעוני והוא טעים, למה שלא אנסה?
את המשקאות מהצומח של "אלפרו" כולם כבר מכירים. ההתחלה היתה במוצרים מסויה, והטווח התרחב למשקאות ממקורות צמחיים שונים, בעלי טעמים שונים, דגשים שונים ושימושים שונים.
מעבר לקהל הנמנעים מחלב, אם מסיבות בריאותיות (כמו רגישים ללקטוז), אם מסיבות אידאולוגיות שונות ואם מטעמי כשרות (למשל לפני או אחרי ארוחה בשרית), גם בלי שום נימוק כזה, המשקאות מביאים טעמים חדשים ואפשרויות חדשות לכל הציבור.
החידושים האחרונים של "אלפרו" הם שלושה משקאות חדשים מהצומח –
משקה קוקוס- על בסיס אורז וקוקוס טבעיים, שכמו כל המשקאות האחרים – אינו מכיל תוספת סוכר, כמובן ללא לקטוז, הוא קל לעיכול ודל שומן ומצד שני מועשר בסידן , ויטמין די, וויטמין בי 12 החשוב כל כך.
אני מצאתי שהוא משתלב מצוין בכל מנה תאילנדית למשל, או אסיאתית, וגם בקוקטיילים שדורשים טאצ' קוקוסי. אגב, גם נהנתי לשלב את המשקה במקום מים בבישול אורז בסגנון אסיאתי (ולא לשכוח כוסברה!).
משקה האורז הוא ניטרלי יותר, והוא טוב למשל כתחליף חלב לקפה. גם לו כמובן יש את כל היתרונות הבריאותיים שהזכרתי למעלה.
משקה שיבולת שועל – הוא בעיני המיוחד ביותר, יש בו סיבים תזונתיים ולכן הוא גם משביע במיוחד. מצוין לדגני בוקר למשל, כ"אקסטרה חיזוק" לבריאות ולשובע.
טעמתי גם שייקים שונים וקוקטיילים שמבוססים על המשקאות, ויכולים בשקט להצטרף לרפרטואר הקולינרי של כל אחד, (ואני עוד צריכה לבדוק איך זה משתלב בקוקטיילים אלכוהוליים למשל. יש לי הרגשה שמשקה הקוקוס למשל יכול ללכת מצוין עם קוקטיילים טרופיים – עם המטריה הקטנה קומפלט כמובן).
אגב, מעבר לטעמים החדשים, אני מאד אוהבת את משקה השקדים שנותן ארומה של מרציפן וטעים מאד למשל כאחד הנוזלים בפנקייק, במקום מים או חלב.
כל הטוב הזה ארוז בחידוש נוסף – קופסאות קרטון עם פקק ידידותי למזיגה נוחה וכמובן לסגירה טובה יותר, כך שהמשקה נשמר בשיא הטעם שלו.
כדי להכיר טוב יותר את המוצרים החדשים, עלו לרשת (ולטלוויזיה) סרטונים מדליקים בכיכובם של קוף וסנאי, שווה לצפות –
לינקים לסרטונים –
https://www.youtube.com/watch?v=1roe8NMsa5c
וגם –
https://www.youtube.com/watch?v=9KEHM1ry2tM
בבית הספר המורים היו אומרים ש"מאה זה רק לאלוהים". אז לא מאה, אבל 99 זה מספר נחמד, בעיקר כשהוא בא עם משהו טעים, ובמחיר קלורי נמוך.
במסגרת פעילותה למען מזון בריא יותר, עם פחות מלח וסוכר, אבל תוך שמירה על הטעם, מביאה לנו "תנובה" את המוצרים החדשים של "יופלה" – 3 טעמי יוגורט פרי בגביע (תות, אננס ואפרסק) ושני טעמי משקה יוגורט בבקבוק (פירות אדומים ופירות טרופיים), והכל בהפחתה של 40% סוכר ובמחיר קלורי של 99.
את המתיקות משיגים בעזרת סטיביה שהיא ממתיק טבעי.
ההתנסות שלי
טעמתי את אחד המשקאות וגם את היוגורט בטעם תות. בשני המקרים ,אם לא היו אומרים לי שזה מופחת סוכר ומכיל תחליף סוכר, לא הייתי יודעת. גם הבן, שלא היה מודע לזה, אכל כרגיל וכששאלתי אם יש הבדל הוא פשוט משך בכתפיו.
גם בן הזוג מיהר ולקח את אחד המשקאות כדי להיווכח בעצמו.
מה שנחמד, הרבה פעמים יוגורט, או משקה יוגורט, נחשב למשהו "קליל", לפינוק או לנשנוש, ואנחנו שוכחים לקחת אותו בחשבון בספירת הקלוריות, כך שבסוף אנחנו מופתעים שלא הצלחנו לרדת במשקל (או גרוע מזה, אפילו עלינו). ברגע שה"נשנוש" הוא רק בן 99 קלוריות, גם אם נשכח לספור אותו, הוא עדיין לא פוגע באופן משמעותי בספירה שלנו (אני תמיד מוסיפה עשרה אחוזים לספירה שלי, על כל מני "טעויות ושכחות" כאלה, כמו אותה עוגת יום הולדת במשרד שאיכשהו נשכחה להספר…).
אני הולכת לנסות עוד שני דברים עם היוגורטים, האחד – לשים בפריזר וליצור מעין גלידה או קרטיב בריאים, מתוקים, שמקררים אותנו בקיץ הלוהט שמסביב, ועדיין שומרים על קלוריות, וגם בעוגה, לראות אם מישהו ישים לב שהיוגורט שבעוגה שונה במשהו ממה שרגילים.
גם למי שלא שומר על דיאטה, מה רע שהיו קצת פחות קלוריות אם הטעם נשאר אותו דבר? (והפחתה בסוכר היא תמיד דבר חיובי!). (וגודל הבקבוקונים מתאים בדיוק לילדים שמחפשים "משהו" ולא יודעים מה, וזה הרבה יותר טוב מלתת לה ממתק או חטיף שגם משמין וגם חסר כל ערך בריאותי).
כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד לבריאות, הדבר הראשון שאנו מושפעים ממנו הוא הטעם. אם זה לא טעים, זה יכול להיות בריא עד מחר ולא ניגע בזה, ובמקום זה נלך למה שלא בריא אבל טעים, ועכשיו כבר לא צריך לבחור כי הטעם נשאר אותו טעם מוכר ואהוב.
אחד החלקים הכי כיפיים לפני שעולים על המטוס לחו"ל הוא ביקור בדיוטי פרי. גם אם אין לנו תוכניות מיוחדות לרכוש משהו, הדיוטי הוא מקום קסום, ארץ פלאות של מוצרים מיוחדים ומבצעים שמושכים לנו את העין והלב.
הדיוטי פרי הישראלי מפורסם בגודל ובמבחר הענק של מוצרים, ועכשיו הוא גם משווק בבלעדיות את הוודקה של white in black. ומה מיוחד בוודקה הזו? (כלומר חוץ מהעובדה שהיא וודקת פרימיום ישראלית שעוברת חמישה תהליכי זיקוק ומכילה מים ממעיינות בהרי שומרון, שנותנים לה טעם מיוחד ואיכותי?). אז זהו, שהרבה אנשים מחזיקים בבית בר שבו אוסף בקבוקי המשקה שלהם, או וויטרינת זכוכית יפה, שבה מוצגים בקבוקי האלכוהול השונים, ולכן למראה החיצוני ולעיצוב יש משמעות רבה.
בקבוקי white in black מעוצבים בצורה מיוחדת על ידי המעצבת שרית ורדי i&m, והם עשויים כסוג של קומיקס בלבן על רקע שחור. בדוגמאות ניתן למצוא למשל ילד או ילדה, או רקע "כוכבי" שאפשר להתאים כשמביאים בקבוק כמתנה למישהו למשל. (ומשיגים שתי מטרות – גם וודקה טעימה וגם פריט עיצובי מדליק שיכול להשאר כזה גם אחרי שמסיימים את המשקה.).
שווה גם לאסוף את שמונת העיצובים השונים.
(צילום – קית גלסמן)
הוודקה שאני קיבלתי קושטה בדמות של גבר שניתן להבחין במוחו, עם כיתוב בהתאם, ופרשנות אישית שלי – וודקה שעושה טוב גם בראש וגם בנשמה.
הוודקה משווקת בבלעדיות בחנות ג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי בנתב"ג וכרגע במחיר השקה של 15.90$. (מחיר מלא אחרי ה11 לאוגוסט יהיה 22.90$).
אז אם אתם נוסעים, או מישהו נוסע ויכול להביא לכם, מדובר במתנה מדליקה, חכמה ו… כן, כמובן גם אלכוהולית משובחת.
** בחנויות ג'יימס ריצ'רדסון ניתן להשיג בין השאר קוסמטיקה, משקאות, טבק, שוקולד וממתקים (כן, להביא לחבר'ה במשרד משהו טוב במקום לרוץ לחפש בחו"ל). מעבר לחנות הראשית יש גם את חנות הספורט, האופנה, ויקטוריה סיקרט ודראגסטור. במעברי הגבול ישנם סניפים נוספים.
(והפונקציה החביבה עלי – "פטור ושמור" – הקניות מחכות לי כשאני חוזרת, לא צריך להסחב עם כלום…).
מספרים על נשר אחד שנכנס לבר. הברמן התלהב ואמר לו "אתה יודע שיש בירה על שמך?", עונה לו הנשר "מה, יש בירה "נחום"?"
"נשר" כבר הפך למטבע לשון, וכתשובה לשאלה "מה הקשר?" מתבקש הצירוף של "בירה נשר", מכיוון שמדובר במותג וותיק , כשהמאלט נטול האלכוהול מתאים לכל המשפחה ולכל אירוע.
כשביקרתי בארצות הברית לפני כשנה, החלטתי לנסות את המשקה הפופולארי "רוט ביר – בירת שורשים" שילדי אמריקה כל כך אוהבים. מה להגיד לכם? אין לי מושג איך הם שותים את זה ועוד בהתלהבות, לי זה הזכיר תרופה פופולארית נגד חום לילדים שמתחרזת עם "אשתאול".
בקיצור, מרחק רב מאד מבירה שחורה ישראלית שמתאימה כאמור לכל המשפחה (והרחבה על כך בהמשך).
בכל מקרה, קיבלתי אתגר- להכין ארוחה שלמה (שימו לב למילה "להכין" – זה כבר האתגר עבורי..) שמבוססת על "נשר מאלט".
עכשיו, בשלנית אני לא, את זה כבר הבנתם… אז אני תמיד ניגשת לספר הבישול הגדול בעולם, שמתחיל בWWW, ומוצאת לי שם כל מני דברים, ומקסימום עושה שינויים לפי הטעם או לפי מה שיש בבית.
הסיפתח של הארוחה שהכנו בבית היה לחם, וכאן זה היה קל כי קיבלתי מתכון של השף יאיר פיינברג ופשוט עשיתי אותו כלשונו. המתכון הולך ככה- מערבבים 400 גרם קמח לבן עם שקית וחצי אבקת אפייה וכפית מחוקה מלח (בדיעבד אני חושבת שצריך קצת יותר ), מוסיפים לאט תוך בחישה בקבוק בירה שחורה "מאלט נשר" בגודל 330 מ"ל, הבצק יוצא דביק אבל זה בסדר. כשהכל מתאחד מוסיפים 70 גרם אגוזי מלך קצוצים גס (הכנסנו לשקית וחבטנו בהם בעזרת מערוך).
פיזרנו בתבנית בגודל 28 סנטימטר אורך ו10 סנטימטר גובה והכנסנו לתנור שחומם מראש ל150 מעלות, למשך עשרים דקות. אחרי העשרים דקות הגברנו את החום ל175 מעלות ואפינו עוד עשרים דקות (ככה היה כתוב במתכון- אנחנו עוד הוספנו עוד עשר דקות כדי שישתזף קצת מלמעלה). אחר כך בא החלק הקשה- להתאפק עד שיתקרר קצת. התבנית כמובן היתה מצופה בנייר אפייה משומן בעזרת ספריי שמן, כך שהלחם השתחרר בקלות.(הלחם נאפה בתבנית אפיה של TEFAL שלא סתם יש לה שם טוב- מדובר בתבנית שמעבירה את החום באופן אחיד בגלל המבנה המיוחד שלה ושל התחתית שלה, ובעיקר היא נון סטיק ועומדת בכבוד במדיח הכלים – פונקציה מאד חשובה בשבילי!)
נשנשנו אותו עם חמאה ועם טפנד זיתים.
למנה עיקרית בן הזוג התגייס וחיפש אף הוא מתכון באינטרנט. מצאנו כל מני מתכונים אבל לכולם חסרו לנו מצרכים אז בסוף עשינו גירסה משלנו שהולכת ככה- לקחנו תבנית קטנה ושפכנו לתוכה בערך סנטימטר של בירה שחורה. מעליה סידרנו כמו מניפה פרוסות תפוחי אדמה (בעקרון היה צריך גם בטטות, פלפלים וכו' שלא היו לנו). את תפוחי האדמה הברשנו מלמעלה ברוטב טריאקי (במקור היה צריך להיות ברביקיו) ופיזרנו טימין, מלח גס, פלפל שחור גרוס וקצת שמן זית. הכנסנו לתנור בחום של כ180 מעלות (במתכון המקורי לא היה כתוב כמה, ואנחנו פשוט שמנו אותו ביחד עם הלחם) וכיסינו עם מכסה סיליקון (אפשר עם נייר כסף כמובן). צלינו כארבעים דקות עד שנהיה רך. לצד תפוחי האדמה הכנסנו שוקי עוף באותה שיטה (השוקיים בושלו טיפה קודם כדי שיהיו מוכנים במקביל לתפוחי האדמה).
לקינוח עשינו רטרו למנה של מסעדות סיניות משנות השמונים – פירות בבלילת בירה. ערבבנו קמח תופח, סוכר, טיפה מלח וביצה אחת, הוספנו בירה שחורה (במקור המתכון הוא בירה לבנה, אבל ההימור הצליח וגם בירה שחורה עבדה). אני לא רושמת כמויות כי צריך לשחק עם הבלילה עד שהיא סמיכה אבל לא עבה מדי, סוג של דייסה מעובה. טבלנו בתוכה אננס בטבעות וטיגנו בשמן בערך בגובה של סנטימטר.
הגשנו חם עם רוטב מייפל.
כמובן שעל השולחן היו גם בקבוקי "מאלט נשר" לשתיה ביחד עם האוכל.
מעבר לטעם היו גם היתרונות – המאלט מכיל מים, לתת שעורה, כשות, סוכר ופחמן דו חמצני בשביל הקצף , כך שיש את הטעם של בירה אבל כמובן בלי אלכוהול, ומעבר לזה המאלט כולל אנטי אוקסידנטים, וויטמינים ומינרלים כולל אפילו חומצה פולית שמומלצת מאד לנשים בהריון או לפניו.
המשקה אינו מכיל צבעי מאכל וחומרים משמרים ובגלל שאחוז הסוכר נמוך ביחס למשקאות קלים אחרים, עדיף לבחור במאלט מאשר במשקה צבעוני מסוכר כלשהו.
לאתר של "נשר מאלט" – http://www.tempo.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%A9%D7%A8-%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%98/