נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".

כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).

ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.

הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".

המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.

על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".

"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.

משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.

אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.

הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').

מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).

המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?

למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).

את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי".  היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.

במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.

המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.

הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.

השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.

בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם).  הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.

הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.

הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.

המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.

ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).

המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).

אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il

דגני בוקר כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהתפריט שלנו, הם נוחים, הם בריאים, הם זמינים והם גם טעימים. "תפריט החיים" שלנו מצד שני, כולל ריצות, נסיעות, טרטורים, עבודה, תחביבים, ילדים, עייפות נצחית…

איך משלבים את הכל בלי לקרוס ובלי להרגיש שאנחנו כל הזמן רק רצים ועובדים ובעיקר עושים דברים בשביל אחרים (הבוס, הילדים, בן הזוג, ההורים, כל העולם בעצם)?

ב"פיטנס" הרימו את הכפפה והחליטו לשלב בריאות וכיף ביחד .

נפגשנו עם ענת הראל, הפרזנטורית של "פיטנס" ובעלת הבטן הכי שטוחה בארץ, להכיר את המבצע החדש – מבצע הפינוקים של "פיטנס". "פיטנס" מוגדר כמוצר לנשים (למרות שגם גברים יכולים בהחלט להנות ממנו) ולכן האוריינטציה היא נשית. המפגש נערך ב"הולמס פלייס" הרצליה פיתוח. (רחוב ספיר 1).

הרעיון הוא שבכל אחת מאריזות דגני הבוקר של "פיטנס" (ויש מבחר ענק עם המון תוספות כייפיות- פירות, אגוזים, שוקולד ועוד) יש קוד. אוספים שני קודים ונכנסים לאתר הפייסבוק (הכתובת בסוף הפוסט) שם אפשר להקלידו ולקבל הטבה שמתחלפת כל חודשיים. בחודשים אוגוסט וספטמבר למשל ההטבה היא הנחה של 100 שקלים לקניית חזייה של פמינה ב"משביר לצרכן", (כי כולנו יודעות שחזייה טובה נדרשת לתפקוד יומיומי, בעוד חזייה גרועה יכולה להרוס לנו את היום ואת הגב והכתפיים, שלא לדבר על הלוק). באוקטובר ונובמבר הפינוק יהיה קרם ידיים של "ללין" (אוי, הריחות!!) ובדצמבר ינואר הפינוק הוא יום כיף ברשת "הולמס פלייס"  כולל השתתפות בחוג לבחירה,פגישה אישית עם מאמן כושר אחד על אחד  ופגישה עם הדיאטנית, כמו גם כמובן שימוש במתקני המקום. כל ההטבות והפינוקים הם ללא הגרלה- כל משתתפת זוכה. קבלת ההטבה היא פשוטה ומיידית.

אחרי ששמענו על כל הכיף הזה מענת, התנסינו במגוון האפשרויות במקום , והתחלנו עם אימון גופני בעזרת שני מדריכים מקסימים של המקום – אוהד ואבי  (האמת, אחד אימן אותנו ואת השני ניצלנו כדי שיצלם אותנו מכל הזוויות). עברנו אימון תחנות שנראה קליל אבל הותיר אותנו מתנשפות.

לאחר מכן נפגשנו עם רינת טואף- מנהלת תחום התזונה של הולמס פלייס שהסבירה לנו שממש אין צורך לספור קלוריות מכיוון שלעולם אנחנו נטעה בספירה (ואיכשהו זה תמיד יהיה לכיוון ההמעטה ). היא סיפרה לנו על הBMR- הוצאת הקלוריות הבסיסית של כל אדם הנדרשת לו לתפקוד היומיומי, ועל בסיס המספר הזה, מה הצריכה המומלצת – הכפלת הנתון הזה עם פעילות עיכול המזון ופעילות גופנית. היא גם הציעה איך לתבל סלט בלי לטעות ולחשוב שאנחנו אוכלים בריא אבל בעצם סופגים ים קלוריות בגלל תוספות כמו שמנים , אגוזים ועוד, ובסופו של דבר- המסקנה היתה – תאכלו בריא, תרגישו טוב, תעשו פעילות גופנית, אין דרכי קיצור, וכל הדיאטות מהמוכרות דרך המשוגעות (ותרשו לי לא להזכיר כאן כמה דברים מטורפים אנשים עושים, בעיקר נערות צעירות, כדי לנסות לרזות) הן לא יעילות במקרה הטוב, ומסוכנות במקרה הנפוץ.

התחנה הבאה היתה אצל איילת סורוקה, הדיאטנית הקלינית של "הולמס פלייס" שעברה על הנתונים שהוצאו מהמחשב אחרי שנשקלתי, ברמה של איזה סוגי שומן יש לי בגוף, נתונים על השלד (תקין, איזה כיף! ), אחוז המים בגוף (צריך להיות לפחות חצי ממשקל הגוף), וגם הנתון שהכי אהבתי – מה הגיל המטבולי שלי (הידד, אני שבע שנים פחות מהגיל הביולוגי למרות כל ארוחות הבלוגרים המטורפות!).

ב"הולמס פלייס" הרצליה, שהוא סניף פרימיום, יש גם ספא עם מסאג'ים שאני בהחלט מתכוונת לנסות בעתיד. (ולרוץ לספר בבלוג כמובן…).

דף הפייסבוק של "פיטנס" עם המבצעים והרבה טיפים ודברים מעניינים – https://www.facebook.com/pages/%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%A1-Fitness/359151007522136

דף הבית של "הולמס פלייס" – http://www.holmesplace.co.il/

"אוליביה" השיקו קו ממרחים מצוננים חדשים, וקיבלתי אותם להתנסות. בהתחלה חשבתי "היי, הם לא יודעים שאני לא ממש בשלנית"? אחר כך ראיתי את הדף המצורף ואת הצעות ההגשה וזה נתן לי רעיונות איך להשתמש במוצרים.

הממרח הראשון שניסיתי היה "פסטו בזיליקום" שהומלץ לנסותו על פסטה. בדיוק חזרתי מחדר הכושר, רעבה לאנרגיה מהירה, ופסטה התאימה לי מאד. זרקתי את הפסטה לסיר והלכתי להתקלח. כשחזרתי כבר היתה מוכנה (מתכון לבישול פסטה מדוייקת – חימום המים+ התקלחות וקירצוף+שמפו+מרכך+התלבשות+הסתרקות+קרם עיניים וקרם לילה = פסטה מוכנה במדויק), ולא הייתי צריכה לעמוד ולהכין פסטו, לטחון מצרכים, לערבב, לטעום, רק לפתוח צנצנת ופסטו טרי וריחני זרם הישר על המנה. הוספתי קצת שמן כדי שיהיה דליל יותר והופ- יש ארוחת ערב.

למחרת, כשחזרתי הביתה, בן הזוג אמר שנהנה מאד מה"גזר לימון" ואכל אותו בכפית. הוא הגדיר אותו כ"פיקנטי" (הוא יודע שאני לא אוכלת חריף). ניסיתי לטעום כמו בהמלצה שקיבלתי, ככה בכפית. טעים אבל היה לי קצת חריף. ברגע שמרחתי על פרוסה, החריפות אוזנה עם הניטרליות של הלחם וכך יכלתי להנות מטעם ייחודי (אני אוהבת לימונים). מבחינתי הרגישו שם יותר את הלימון מאשר את הגזר. מאוחר יותר עשיתי לי שוב כריך, הפעם מרחתי קודם גבינה חמישה אחוזים ועל זה שכבה של ממרח הגזר והלימון, והפעם זה יצא ממש מושלם כי הגבינה הוסיפה לריכוך הטעמים ול"קירורם".

האריסה החריפה הומלצה לשימוש עם חריימה ובישולי בשר או כדורי בשר. היות ואני לא מבשלת (או ממש אוכלת) את המנות האלו, העברתי אותה בשמחה לשכנה המרוקאית, שהבטיחה להחזיר דיווח.

בארוחת הערב של שישי הצלחנו לאכול שלושה ממרחים ביחד- הוא את הסחוג הירוק והאדום (חובב חריף, חבל"ז) ואני את הפסטו כוסברה, כל זה עם פשטידת פסטה בטעם בצל עדין שהכנתי, שיש לה טעם די ניטרלי ככה ששילוב ממרחים יצר שוב איזונים וגיוונים שונים. פשטידה אחת עם שלוש אפשרויות.

האחרונה החביבה היתה האריסה המתוקה שסיקרנה אותי מאד, וניסיתי אותה עם טונה (בנתחים, אני מניחה שגם בטונה המפוררת זה יעבוד טוב, עם או על לחם.

המסקנה שלי – אני לא בשלנית, אני גם די עייפה ודי קצרה בזמן רוב הזמן, וממרחים מוכנים שחוסכים לי לקצוץ עלים, לתבל, לשים בבלנדר (ולשים את כל זה במדיח אחר כך), שנשלפים בצ'יק מהמקרר, יכולים להיות פתרון מצוין. (ואת הצנצנות הקטנות אפשר לשמור אחר כך לשמירת דברים אחרים!). נוסף לכך, רוב הממרחים מצויינים על לחם, עם תוספת כמו גבינה, טונה או פסטרמה או בלי, כך שגם בשביל אירוח זה יכול להיות פתרון מצוין – לשים לחמים, לשים את אחת התוספות, לפזר צנצנות וקצת חמוצים, ויש כבר אירוח (ולא לשכוח אלכוהול כמובן).

שיחקת אותה אוליביה.

אוליביה מציגה את סדרת הממרחים באגף המוצרים המצוננים, על בסיס ירקות ועשבי תיבול טריים וטעמים ייחודיים. המוצרים האתניים (סוגי אריסה וסחוג) פותחו לפי מתכונים מסורתיים ואותנטיים והמוצרים האחרים הם יצירות מקוריות ומפתיעות עם שילובים שלא היינו מצפים להם, אבל יוצאים מוצלחים מאד וחוסכים זמן הכנה יקר.

האתר של אוליביה- http://www.tnuva.co.il/OurProducts/Olivia/Pages/Home.aspx

המוצרים כשרים ונמכרים בכל רשתות השיווק.

את העוגות המיוחדות של מתוקה סיקרתי בעבר – http://cafe.mouse.co.il/post/2715336/, וגם השנה ישנה קולקציה חדשה של עוגות. בכל פעם שאני חושבת שאין כבר מה לחדש בעוגות דבש, מגיעה מתוקה עם המון רעיונות יצירתיים לצד קלאסיקות משנים קודמות.

השנה קיבלתי לסיקור שתי עוגות מהסידרה החדשה –

עוגת דבש בננה ואגוזים – (42 שקלים) – עוגת דבש עשירה עם בננות ואגוזים.

עוגת פלורנטין שקדים ודבלים – (45 שקלים) – בצק פריך חמאתי שעליו הונח קרם טופי דבש במילית שקדים פרוסים ודבלים.

מעבר לזה שהעוגות מאד יפות, הן גם מייצגות שני סגנונות שונים ומתאימות לזמנים שונים. זו של הבננה ואגוזים הולכת מצוין עם קפה בגלל הנימוחות שלה מצד אחד , והעדינות של הטעם מצד שני, וזו הפלורנטינית היא ממתק חמוד וקרנצ'י שמבטיח שנה מתוקה.

אני לא יכולה להחליט מי מהשתיים אהבתי יותר בגלל השונות הרבה הזו (אז "נאלצתי" לאכול את שתיהן… כן, גורלי מר…).

מעבר לשתי העוגות הללו, ישנן בקולקציה החדשה גם עוגת דבש גזר (עוגה פופולארית בשילוב דבש ממורדות הן מירון (42 שקלים) וקולקציית מקרונים לראש השנה, בצבעי ירוק, כתום ואדום וטעמים שמתאימים במיוחד לחג  – דבש, תפוח, קרם תאנים, קרם רימונים ועוד.

בתמונה למעלה- עוגת דבש בננה במצב סגור, למטה אותה עוגה במבט מבפנים.

כאמור זה שיש קולקציה חדשה לא אומר שזונחים את הלהיטים משנים קודמות וכך ניתן לרכוש ב"מתוקה" גם עוגת דבש קלאסית באייסינג ווניל (42 שקלים) למי שאוהב את המסורת, עוגת תפוחים ברנדי ודבש (42 שקלים) שמשלבת את המוטיבים של תפוח בדבש (והרבה תפוחים!) ביחד עם טוויסט אלכוהולי עדין, דבש שזיף  – עוגה מיוחדת עם דבש ושזיפים במחיר מבצע חגיגי  של 32 שקלים) ועוגת טחינה ודבש סילאן- הטוויסט הבריאותי (והיאמי ) עם הקריצה הישראלית בציפוי שומשום מלא קלוי ופריך. (38 שקלים).

בתמונה למעלה  – עוגת הפלורנטין במצב סגור, למטה במבט מבפנים.

ואם חשבתם שבזה זה נגמר, טעיתם, כי בנוף לעוגות יש גם מוס רימונים עם שכבות ביסקוטי שקדים, גנאש שוקולד לבן, מוס פטל וג'לי רימונים (65 שקלים), מארזי מיני סברינות טבולות בדבש (8 יחידות ב41 שקלים) , מארזי מיני מאפינס בטעמים קלאסיים של דבש, טחינה סילאן ודבש בננה (8 יחידות ב29 שקלים), פאי תפוחים צרפתי מצוין לעשיית רושם בארוחת חג (89 שקלים), סטרייפ תפוחים, קרנאץ תפוחים ואם כבר מדברים על אירוח, למי שבא להתארח וצריך להביא מתנה, אין כמו אריזות שי עם ליקר רימונים, דבש מירון, עוגות, עוגיות וכל הטוב והמתוק לשנה מתוקה.

האתר של מתוקה- http://www.metuka.co.il/home/doc.aspx?mCatID=25081

כשהזמינו אותי ל"לילי 24" – מסעדה צרפתית כשרה בתל אביב, דבר ראשון חשבתי יוקרה. חשבתי מה ללבוש, חשבתי שכדאי לבוא בתחבורה ציבורית בגלל היינות המשובחים, וחשבתי שהולך להיות לי ערב מהסרטים.

אז מצאתי מה ללבוש, עליתי לאוטובוס והגעתי לפנינה צרפתית באמצע תל אביב. "לילי 24" ממוקמת באופן לא מפתיע בלילינבלום 24 בתל אביב, ומוגדרת כ"ביסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות". המבנה הוא מבנה לשימור והוא יפיפה והמסעדה בנויה מפינות שונות  – ישיבה פנימית, קומת גלריה וכמובן חצר יפיפיה מעוטרת בנופי פאריס, כל זה יוצר בועה צרפתית שמעבירה את האורחים הישר לאירופה.

שף קונדיטור אנני בן קד, בוגר הקורדון בלו הצרפתי, וכן האקדמיה האיטלקית הוא בלגי שעלה לארץ לפני כ13 שנים ומאז ייסד מסעדות רבות, מתמודד בפעם הראשונה עם בישול כשר (הבשר חלק למהדרין) ומוצא פתרונות מקוריים שיוצרים מנות מעודנות כמיטב הקולינריה הצרפתית. (ועל הדרך גם זכה במדליית זהב באליפות פיצה בנאפולי שבאיטליה בשנת 2012).

אחרי היינות המתבקשים (מתוך מבחר יינות מיקבים נבחרים בצרפת ובישראל), קיבלנו מבחר של מנות ראשונות , חלקן מנות מיוחדות שלא מופיעות בתפריט ולכן אין לי מחירים.

–        לחם הבית שהוגש עם שני ממרחים – טפנד (קיבלנו שניים – אחד זיתים ואחד עגבניות) וממרח נוסף דמוי חמאה – טוב, להתחיל לספר על הרכות של הלחם ועל העיצוב היפיפה שלו או פשוט לספר שביקשנו עוד שני לחמים נוספים כי הראשון חוסל תוך שניות?

–        קרפציו- נתחי בקר חתוכים דק בבלסמי, שמן זית ולימון עם פרוסות דקות של ארטישוק (49 שקלים בתפריט) – מנה חמודה ומלאת טעמים. אהבתי את גרגרי המלח הגס שהתפצחו בין השיניים.

–        סלט ארטישוק – מנה חמודה, למי שרוצה מנת פתיחה צמחונית.

–        פטה כבד עוף – טוב, המילה "פטה" לא מתאימה, אולי "ענן" מתאים יותר. הבחירה שלי מבין מנות הפתיחה, ענן של עדינות, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המרקם.

–        מנת פטריות פורטובלו שלא מצאתי לה הגדרה אבל כללה פטריות גדולות עם סלט עלי בייבי מתובל. גם היא מהספיישלים שלא מופיעים בתפריט וגם היא מצויינת עבור צמחונים למשל. אישית כאמור אני הולכת על כבד העוף.

מבין המנות העיקריות התבקשנו לבחור בין מנות התפריט לבין מנות ספיישל שהוצגו על ידי הבעלים דוד אדא, מסעדן צרפתי שהוביל מסעדות במרסיי ועלה לארץ לפני כשלוש שנים. ישבנו בזוגות ואני והבלוגרית (המקסימה!) שמולי בחרנו בשתי מנות – היא לקחה אנטריקוט 300 גרם ברוטב שאלוט (108 שקלים בתפריט) ואני בחרתי בשאטו בריו רוסיני – פילה בתוספת כבד אווז ברוטב רוסיני (169 שקלים בתפריט). נשאלנו על מידת העשייה. היא בחרה מדיום וול, אני בחרתי מדיום. לתוספת ניתן היה לבחור בין פירה (כמובן שלא חלבי בגלל כשרות המקום), תפוחי אדמה בסגנון צרפתי (עם הרבה שום) או ירקות מבושלים. אני בחרתי בפירה, היא בחרה בתפוחי האדמה הצרפתיים. האנטריקוט הגיע בהתחלה במידה פחות ממדיום וול וביקשנו שייעשה קצת יותר. (אם כי לטעמי לא כדאי לעשות וול אף פעם ככה שמבחינתי זה היה טעים גם בסיבוב הראשון). שלי – שאטו בריו היה יצירה של מגדל כבד אווז על פילה, ברמה של וויכוח בין בלוטות הטעם שאמרו "תאכלי עוד!" לבין הקיבה שאמרה "לא מסוגלת יותר". הבלוטות נצחו. האמת, גם שלי היה מדיום די אדמדם אבל העיקר שהיה טעים.

המנות מפוארות, נראות טוב על הצלחת וחגיגיות במיוחד. אני כבר רואה בעיני רוחי הצעות נישואים על רקע המנות האלה והמסעדה בכלל.

שלב הקינוחים הגיע ואיתו ההיסוס של "רבאק, זו מסעדה כשרה, מה עושים עם קינוחים?).

דוד יצא אלינו והסביר איזה קינוחים יש מתוך מקרר קינוחים גדול. החבורה שלנו בחרה בכמה מהם – "מיל פואי" – (קרם שניט), קרם ברולה, "היער השחור" וסופלה שוקולד חם (נחשו מי ביקשה את הסופלה…).

בנוגע לשניים הראשונים, ובכן, הן מנות נחמדות אבל מרגישים שמדובר בפרווה. היער השחור היה מנה מפוארת עם המון קישוטי שוקולד, אהבתי במיוחד את הבסיס השוקולדי במרקם של קרמבו אוורירי. כרגיל צדקתי בבחירת הקינוח שלי כשהלכתי על סופלה שוקולד, שלא נפגע מכך שמדובר בפרווה, ובעיקר היה נוזלי מבפנים כמו שצריך ושוקולדי. בכלל הטיפ שלי במסעדות כשרות בשריות – תמיד ללכת על קינוחים שלא דורשים חלב מההתחלה.

הארוחה כולה ארכה כשלוש שעות של ריחוף בשמי פאריס, יכלתי לשמוע באזני רוחי (אם יש כזה ביטוי) את שארל אזנבור, וקשה היה להאמין שמעבר לדלת נמצאת תל אביב. נו טוב, תמיד אפשר לחצות את הדלתות בחזרה פנימה….

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/lili24/

את "יופלה" כולנו מכירים זה שנים, המבחר הגדול של יוגורטים עם פירות (והגדרות חמודות, אני עדיין מתה על "אפרסק מאוהב").  מסתבר שגם על קלאסיקות אפשר לעשות חידושים, והפעם – אקסטרה. אקסטרה מה? אקסטרה פרי. לא שלא היתה כמות נדיבה של פרי ביוגורטים עוד קודם אבל עכשיו? חגיגה של פרי ומתיקות יחד עם היוגורט המוכר והאהוב.

כי בשורה התחתונה, כולנו אוהבים "יותר". אישית, הקטע שלי הוא בגלידריות כשאני תמיד אבקש "יותר קצפת, יותר סירופ שוקולד, וכמובן יותר מדובדבן אחד למעלה".

וב"יופלה" החדשים ה"יותר" מורגש מאד, וכל כפית מעלה גם יוגורט וגם פרי.

מעבר ללאכול את זה ככה (והראשון שחמדתי לעצמי היה האננס הספונטני), גם ישר חשבתי איך זה יכול לשדרג למשל עוגות יוגורט, כשעכשיו זה לא יהיה סתם יוגורט אלא יהפוך לעוגת פירות חלבית ועשירה (ובריאותית על הדרך).

בני הבית העדיפו להפוך את כל העסק למוזלי עשיר, בהוספת גרנולה וסילאן.

אחד מהיוגורטים עוד הצלחתי להציל ולקחת לעבודה לשעה הזו שבין היציאה מהבית לבין ארוחת הצהרים המשרדית (שמתחילה אגב ב11.30 וגם אז אנחנו כבר גוועים מרעב).

אחוזי השומן הנמוכים יחסית וכמות הקלוריות הנמוכה גם היא, הופכים את "יופלה" עם האקסטרה פירות לפינוק חסר נקיפות מצפון ולארוחה קלה בפני עצמה.

עוד מידע (וקופון הנחה שווה) אפשר למצוא ב –

http://www.tnuva.co.il/OurProducts/PuddingAndYogurt/yoplait/Pages/Home.aspx

את  רשת "דומינוס" אין צורך להציג, כולם מכירים את רשת משלוחי הפיצה הגדולה בישראל. לאחרונה הוצגו ב"דומינוס" סוגי פיצה חדשים ומיוחדים לתפריט הקיץ – פיצות Domino's Allstars.

בפרסומות מאור כהן נראה טועם ונהנה ממבחר הפיצות החדש, וכשהוצא לי לטעום אותן הייתי סקרנית מאד, מה כבר אפשר לחדש בפיצה

שלוש פיצות חדשות מצטרפות לסידרת האולסטרס- לפיצה המקסיקנית (בצק חריף, 100% מוצרלה, פלפל קלוי, תירס, פפרוני סומבררו ורוטב מקסיקני), האיטלקית (בצק פריך, 100% מוצרלה, עלי תרד, רוטב אלפרדו, שום, עגבניות שרי ובולגרית), והיוונית (בצק פריך, 100% מוצרלה, בצל, עגבניות שרי, בולגרית וזיתי קלמטה), הצטרפו –

"סיציליאן סטייל"  – פיצה סיציליאנית אותנטית, רוטב עגבניות, 100% גבינת מוצרלה, פרוסות זוקיני טרי, פלפלים אדומים קלויים, זיתי קלמטה ועלי פטרוזיליה קצוצים.

"אמריקן סטייל" – פיצה אמריקאית עם בצק דק ופריך, רוטב עגבניות, 100% גבינת מוצרלה טריה, פלפלים ירוקים, כתף בקר עסיסי, בצל, גבינת פרמז'נו מגוררת ורוטב חלפיניו פיקנטי.

"פרנץ' סטייל" – פיצה צרפתית עם בצק דק ופריך, רוטב עגבניות, 100% מוצרלה, פלפלים אדומים קלויים, זיתי קלמטה, עלי תרד טריים ומטבעות גבינת עיזים משובחת.

הזמנתי במהירות באתר האינטרנט, שנתן לי גם מעקב על השלבים שהפיצות נמצאות בהן, ועד מהרה השליח נקש על הדלת.

לצערי הסניף שעורך משלוחים לאזור הבית שלי הוא סניף כשר ולכן לא יכלתי להתנסות בפיצה האמריקאית (מתישהו אני נוסעת לתל אביב במיוחד בשביל זה, אני סקרנית מאד) ולכן טעמתי את הסיציליאנית, הצרפתית והאיטלקית הוותיקה יותר.

כל הפיצות הגיעו טריות ועמוסות מאד בתוספות. הבצק אכן דק ופריך, מה שנוח במזג אוויר חם כי הוא לא מכביד ומאפשר התמקדות בתוספות המיוחדות.

מבין שלושה סועדים, היו גם שלוש דעות שונות.

הבן אהב במיוחד את הסיציליאנית כי לדבריו יש שם "תוספות מיוחדות שאני לא מזמין בדרך כלל".  (בתמונה למטה)

הבן זוג אהב את הצרפתית בגלל האיזון של זיתי הקלמטה המלוחים עם הגבינה העדינה. (בתמונה למטה)

ואני? טוב, אני אכלתי מכולן (בלוגרית תמיד תקריב את גזרתה למען הקוראים.). אהבתי את האיטלקית בגלל השום, אבל גם הצטרפתי לתגובות של השניים האחרים בדבר הגיוון והניגודיות של הטעמים. בכל הפיצות ניכרה היד האוהבת שטיפלה בהם והטריות. (בתמונה למטה הפיצה האיטלקית)

לכבוד השקת הטעמים החדשים ישנו מבצע של פיצה מהסידרה החדשה בתוספת של משפחתית 100% מוצרלה במחיר של 55 שקלים לכל אחת. בכלל, באתר הבחנתי בהמון מבצעים בכל מני קומבינציות ובטווח רחב של מחירים, וכמובן שכשאני אטעם את האמריקאית אני גם הולכת על הדרך להוסיף את המנות המיוחדות הנוספות מתפריט דומינוס כמו קלצונה, אצבעות גבינה, וכמובן הקינוחים..

אתר הבית להזמנות – www.dominos.co.il

בשנות השמונים הייתי טינג'רית צעירה, כשהדרדסים פלשו לחיי. נכון, זה היה מיועד לילדים אבל זה היה כל כך חמוד, שכולנו אימצנו את הדמויות הכחולות (ואגב, חידה לסוף- מישהו יודע מה גובהו של דרדס?). בשידורי "הטלוויזיה הכללית" נשמעה מנגינת פתיחה וציפי שביט פתחה ב"רחוק רחוק מכאן, בכפר נסתר קטן, חיים הדרדסים, כחולים וחמודים".

היו דמויות רבות של דרדסים, כל אחד ותכונותיו. הפיבוריטים שלי היו כמובן דרדסית (הדמות הנשית היחידה ולכן גם היפה של הכפר), רגזני (פולני קלאסי ששונא כל דבר), והאמת, גם חתחתול, החתול המצולק של גרגמל (טוב, מתה על חתולים בכל מקרה). קונדסון עלה לי על העצבים ואני מניחה שגם שאר הדרדסים לא ממש סימפטו אותו . (תהייה, אם הדרדסים היו חונקים את קונדסון, איזה צבע הוא היה מקבל?).

בכל מקרה, הדרדסים נעלמו לטובת "קטקטים" ואחריהם כל מני יצורים דיגיטלים לא ברורים ואנחנו גדלנו. ב"שופרסל" החליטו שהדרדסים ראויים לתחייה מחדש ועשו ליין שלם של מוצרים של מותג "שופרסל" עם דמויות הדרדסים, ומה שעוד יותר נחמד, גם הערות קטנות שקורצות לנוסטלגיה של ההורים , בסגנון "ללא התערבות גרגמל" (ללא תוספת חומרים משמרים וצבעי מאכל) ו"הקינוח שרגזני הכי שונא לחלוק" (לדוגמא, על העוגות האישיות). (וראיתם את האזהרה מאחור  – "לשמור הרחק מהשג ידו של גרגמל"?). הורג.

ולמוצרים עצמם-

הספגטי –טוב, כבר התנסיתי לא אחת בספגטי ובפסטות של שופרסל, מדובר בפסטה איכותית, מתבשלת היטב, כל מה שאפשר לבקש מפסטה. היתרון של הפסטה ושל שאר מוצרי שופרסל המותג, הוא שהם נותנים את אותה איכות של המתחרים אבל במחיר אטרקטיבי יותר.

הקורנפלקס – קודם כל אהבתי את הצעות האכילה השונות מפיהם של דרדסים שונים. מעבר לזה גם כאן מדובר על מוצר שלא נופל מהמתחרה. מאחר ואין לי ילדים קטנים, חמסתי אותו למשרד, להכין לי בשעות הבוקר או סתם כשבא לי לנשנש.

העוגות האישיות – הפיבוריט שלי מבין ארבעת המוצרים .בעבר כבר סיפרתי כמה שאני והמשפחה שלי אהבנו את העוגות האלה, הן פשוט טעימות, רכות, מספקות את המגע של המתיקות הביתית (מה שלא קורה הרבה במוצרים תעשייתים) ומאפשרות שליטה על כמויות. מה שחשוב, בהתחלה שמתי אותן במזווה והן פשוט נמסו מהחום של הבית, אז העברתי למקרר, וכך אפשר היה לאכול בלי להתלכלך וגם לטעמי זה יותר טעים קר.

תרכיז פטל- טוב, פה באמת נחוצים ילדים כי בתור מבוגרת אני לא אוהבת תרכיזים, בעיקר כאלה שמכילים סוכר. אני תמיד אעדיף מיץ פירות טבעיים או פשוט לשתות מים. אני מניחה שאני לא קהל היעד של המוצר.

כאמור ראיתי בשופרסל המון מוצרים עם דמויות הדרדסים, ואני שמחה שדור חדש של ילדים יתוודע ליצורים החמודים האלה, ולתמימות של העלילה. בשופרסל ראיתי גם את השלט הזה עם המבצע –

והתשובה לחידה- גובהו של דרדס הוא כגובה שלושה תפוחים מונחים זה על גבי זה, ראו תמונה.

לפני כשנה הסתובבנו בארצות הברית עם הבן. אמנם הוא לא ילד קטן אבל הוא תפס קרייבינג מטורף לנקניקיות עטופות התירס שמכרו שם בכל חור. הבעיה היתה שבכל מקום שהמאכל נמכר, היו ערימות ששכבו במיכלי זכוכית בדלפקים ולך תדע ממתי זה שם, כמה שמירה על קירור וטריות יש שם והאמת, מה יש בפנים.

אז אחרי התלבטויות רבות הוא החליט לוותר על רכישה ונשאר עם תחושת החמצה, סוג של חוויה אמריקאית שפוספסה.

עד עכשיו.

כי מסתבר שגם חברת "יחיעם" חושבת שקורנדוג שווה להעלות לישראל, ועכשיו ברשתות השיווק ניתן למצוא אריזות של חמישה "קורנדוג" – אותן נקניקיות עוף איכותיות בציפוי מאפה תירס פריך על מקל. לפי "מעדני יחיעם" המאכל עבר "גיור" והתאמה לקהל הישראלי. מכיוון שלא טעמתי את המקור אני לא יודעת מה ההבדל, אבל אני יודעת שמדובר במאכל חמוד לאללה, שיכול להיות סותם רעב בין ארוחת צהרים לערב, או אפילו לארוחה בפני עצמה בתוספת סלט ירוק או אורז.

למעלה- בהכנה (אין לי טוסטר אובן אז הכנתי בתנור אפייה שחיממתי מראש עשר דקות ואז חיממתי את הקורנדוג עשר דקות ויצא לוהט).

למטה- המנה המוכנה

האריזה שומרת על טריות וקל לחמם את הקורנדוג בטוסטר אובן (שהוא ההמלצה) או במיקרוגל או בטיגון. אין לי טוסטר אובן אז לא התעצלתי וחיממתי תנור שלם.

מבחינת טעם – הטעמים עדינים מאד, הציפוי לא מאפיל על הנקניקיה והיחס של נקניקיה- עטיפה מחולק במדויק. אנחנו אכלנו את הנקניקיות עם סלט (לי הספיקו שתיים בתור ארוחה ביחד עם סלט, הבן לקח שלוש כי כל האריזה זה חמש וחבל להשאיר אחת). הבן טבל את הקורנדוג בקטשופ, אני העדפתי בלי. כאמור, בגלל שהטעמים עדינים , המנה מותאמת במיוחד לילדים.

הבן אכל ואהב, וסוף סוף סגר מעגל עם מה שחשב שפיספס עד הנסיעה הבאה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

להשיג כאמור ברשתות השיווק הגדולות, כשר בהשגחת הרבנות, בשרי.