בשנת 2007 התאגדו להם עידו אופק, יניב ביטון, דקלה הדר, מוריה זרחיה, שלומי טאפירו, יעל טל, רווית יעקב ועומר עציון והפכו ל"גדוד העברי". הם צחקו, שרו, המציאו, ויצרו מערכונים קצרים, שמתקבצים ביחד לתמונה סאטירית של המדינה בה אנו חיים ונושמים.
ארכיון
יהוא- אז ועכשיו.
המחזה "יהוא" של גלעד עברון (ובבימוי אילן רונן) מוצג בימים אלה על קרשי תאטרון "הבימה" ועובד על כמה רבדים.
בראשית ישנו הסיפור התנכ"י, מתוך שני פרקים בספר מלכים ב', שבהם מתואר איש צבא בשם יהוא, שמתחיל כחייל ועולה בסולם הפיקוד עד לרמת שר צבא שמופקד על ידי יהורם בן אחאב על השלטת סדר בכפרים ארמיים. הוא מעורב בהפיכה צבאית ובסופו של דבר הופך למלך.
פסטיבל הקוקטיילים- חגיגה בכוס.
פסטיבלי יינות ובירות הם כבר דבר נפוץ וכולנו מכירים ואוהבים. עכשיו מביאים לנו "איש הענבים" את "פסטיבל הקוקטיילים הראשון" שיתקיים במתחם התחנה בתל אביב, ביומיים הראשונים של יולי. ומה בדיוק יש שם?
בעצם – מה אין. מיטב המותגים ומיטב המיקסולוגים (יוצרי קוקטיילים) יציגו את כל החידושים והטעמים בתחום ערבוב המשקאות, ויאפשרו טעימות מכל מה שחדש מצד אחד ,וגם מהישנים האהובים מצד שני.
אלפרדו ראשון לציון – איטלקיה לכולם!
את "אלפרדו" אני מכירה ואוהבת מהסניף בפתח תקווה, מקום חלבי כשר למהדרין, שמשרת את כל הסביבה ושצריך להזמין תור מראש כי אחרת פשוט אין מקום.
אחת התכונות הבולטות של רשת "אלפרדו" היא הנדיבות, מנות גדולות ועשירות שעושות כיף בלב כי אין כמו מסעדה קמצנית להבריח אורחים.
עכשיו נולדה אחות חדשה לרשת – סניף אלפרדו בראשון לציון, שממשיך את האיכות והאדיבות במיקום מצוין ובכך שהוא הסניף ה"כשר למהדרין" היחיד ברדיוס ענק, כך שגם קהלים שומרי מסורת וכשרויות שונות, מוצאים בו אוכל טוב, במחירים נוחים ובשירות מפנק.
הוזמנתי לבדוק מה בדיוק יש שם טעים. את פני קיבל הבעלים של הסניף, שמעון, שכמו שאני תמיד נוהגת לומר "תפתיע אותי" והוא אכן הפתיע אותי במנות מיוחדות ומעניינות.
חם, חם ב(ארקדיה) טבריה.
מגיע הקיץ, הילדים בבית, צריך קצת להתאוורר. הבעיה שכשרואים את מחירי המלונות, הראש מתחיל להסתחרר, הייתכן ששוב צריך למכור כליה כדי לצאת לנופש?
הפתרון מגיע בצורת מלון שמחירו סביר לחלוטין, שנותן אווירה משפחתית , עם בריכה כייפית, חדר נוח, אוכל טוב לכל הגילאים , והרבה תעסוקה בסביבה.
הוזמנתי לנסות את "ארקדיה טבריה" , על 92 חדריו השונים, כולל אגף " חרמון" החדש והמשודרג, שבמרחק פחות משעתיים מהמרכז (ועם כביש שש, עוד פחות) נותן בריחה משפחתית נינוחה עם הרבה אווירה.
עם יוליה כזו, מי צריך רומיאו?
נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?
טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.
"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.
על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.
הוד השרון פינת רומא- EatAlley
הוד השרון היא עיר מתפתחת , והאפשרויות שקיימות בה מושכות משפחות צעירות רבות להקים בה את ביתם, והשכונות צומחות בקצב ולגובה. ומה משפחות אוהבות לאכול? משהו לאמא, משהו לאבא ושיהיה גם משהו לילד. והטעם המשותף הוא בדרך כלל אוכל איטלקי, שאהוב על כל הגילאים ושכל אחד מוצא בו מה שבא לו לאכול באותו רגע.
לאונרדו פלאזה אילת –אהבה מהדרום.
נסיעה לאילת תמיד דורשת סיבה טובה. כי עד שכבר נוסעים כל כך הרבה זמן, או לחילופין, מוציאים הרבה כסף על טיסות, צריך להגיע בסוף למלון שיתן לנו את התחושה האולטימטיבית של חופשה, כזו שתגרום לנו לרצות ולשוב עוד ועוד לקצה הדרומי של ישראל.
אז כשחשבנו על נופש, התלבטנו לגבי המלונות ולבסוף נפלה ההחלטה- "לאונרדו פלאזה" – זאת משתי סיבות – ראשית כי בעבר התארחתי במלונות "לאונרדו" שונים בארץ ותמיד הייתי מרוצה מאד, ושנית, כי המיקום מעולה- על הטיילת מול הים.
אז יצאנו לדרך, השגנו טיסות (מצרך די נדיר אבל הצלחנו!) ונחתנו בעיר הכל כך רחוקה וקרובה בבת אחת. המרחק משדה התעופה היה קצר כך שתוך עשר דקות הליכה כבר היינו במלון.
פיצה דון פרדו – ממסך הקולנוע לשכונה שלכם!
השנה – 1998. המיקום – פתח תקווה. השם – דון פרדו.
מיהו "דון פרדו"? במקור – מאפיונר מסרט איטלקי שראה ניר גלאם לפני שנים. אחר כך – פיצה פופולארית שמבוססת על הידע שרכש ניר ברומא, כשנסע במיוחד ללמוד מהמקום הכי אלוף בפיצה- איטליה כמובן. כשחזר לארץ זה כבר היה עם חזון – להקים פיצריה שבה הכל נעשה לעיני הסועדים, כולל תעופת הפיצות באוויר.
טל שחר- גבינה למי שמ-עז!
אין כמו חג שבועות לחגיגת חלב גדולה. אפשר להתחיל לספר שמקור הקישור בין חלב ומוצריו לחג השבועות הוא ממעמד הר סיני שבו היהודים לא יכלו לאכול בשר ולכן אכלו מוצרי חלב, או שזו בדיוק היה סיום עונת ההמלטות כך שהחלב היה בשפע, או מסורות שונות של נתינת חלב ודבש לילדים שמתחילים ללמוד תורה כדי שימתק להם, האמת, לא משנה הסיבה- מבחינתי יש סיבה אחת חשובה- זה טעים.