במתחם עזריאלי, בין בנייני הייטק גבוהים , נמצאת "לה ביסטרו בר"– מסעדה מגוונת שמציעה הפתעות רבות.
לצד התפריט הרגיל (שגם הוא מכיל אפשרויות רבות, בשריות, צמחוניות וגם טבעוניות), ומבחר אלכוהול משובח, ישנם תמיד תפריטים מיוחדים בהתאם לזמן ולאירועים.
ארכיון
מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ד – קולינריה.
חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.
דג דגן
בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.
במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).
וואמוס אה מקסיקלי!
טקילה, פלפלים, סומבררו, והמון מצב רוח, אלה האסוציאציות שעולות כשנזכרים במילה "מקסיקו". ועכשיו לא צריך להרחיק יותר מדי, בהרצליה נפתח סניף ראשון של "מקסיקלי"– מבית "מוזס" שמביא לנו אוכל מקסיקני מקורי, כמובן בליווי של טקילות ומרגריטות לתוספת השמחה.
הוזמנתי לבחון את כל החגיגה הזו, הגעתי לסניף ודבר ראשון סומבררו על הראש הוא חובה. רק אז יכלתי לבחון את הסביבה המעוצבת שכוללת שילוט ופרסומים ממקסיקו, כולל לחגים כמו סינקו דה מאיו וחג המתים, איורי קיר, וגן קקטוסים יפיפה במרכז.
ישראפוד- שבוע תעשיות המזון והאירוח ה32.
אחת לשנה נערכת תערוכת "ישראפוד" שמהווה כנס עצום של השוק המקצועי הקולינרי, ומקשרת בין יצרנים, יבואנים, וכל העוסקים בשוק המזון והמשקה בישראל, הן בשוק המוסדי והן בשוק הפרטי.
אלפי מבקרים הציפו גם השנה את שלושת הביתנים רחבי הידיים בגני התערוכה וזכו לבקר בארבע תערוכות: – ישראפוד – התערוכה הבינלאומית למזון ומשקה, הוטקס – התערוכה הבינלאומית לציוד, שירותים וטכנולוגיות לתעשיית האירוח, ענף הקמעונאות והשוק המוסדי, קיטקס – התערוכה הבינלאומית ה-20 לטכנולוגיות, ציוד ושירותים למטבח המקצועי ו- Bake & Cake – התערוכה המקצועית לענף הקונדיטוריה ובתי המאפה.
ריחות וטעמים- באים מאהבה.
לימור אורן באה מתחום המסעדנות, אחרי רקורד עשיר בניהול מסעדות כמו ג'פניקה, ג'ירף ועוד.
עודד שהרבני בא מתחום הירקנות, ליתר דיוק דור שני לחנות הירקות של הוריו, והשניים עד מהרה שילבו אהבות- גם אחד לשני, וגם למוצרים טריים, איכותיים ובמחירים אטרקטיביים. וכך נולד לפני כמה חודשים שוק האיכרים הראשון ברמת השרון, "ריחות וטעמים". כבר לא צריך לנסוע לכפר בגליל כדי לקנות ירקות טריים, או מוצרי מעדניה, אפשר לקפוץ ממש תוך דקות למרכז רמת השרון, גישה נוחה מכל מקום ושפע חנייה חינמית, ולהעמיס סלסלת קש (חייבים, זה דורש את זה!) במיטב הפרודוקטים לחווית אוכל מהנה בבית או במקום עצמו, שמגיש גם מנות לארוחות בוקר וצהרים, מעשה ידי אמו של עודד, שמתמחה בכל מה שצריך – תבשילים, ריבות, קינוחים, ומה לא.
FOOD EXPO 2016 – חידושים וחדשנות.
לכולנו מזדמן לאכול אוכל מוסדי, אם זה במלונות, מסעדות, אולמות אירועים ועוד, והדרישה היא תמיד לאוכל מוקפד , טרי וטעים. כדי לדאוג לאוכל באיכות גבוהה כזו, נדרשים בעלי המוסדות לכל החידושים החמים ביותר בתחום, ולכן מתקיימת גם תערוכת "פוד אקספו" שהיא כנס מקצועי של פתרונות וחדשנות למטבח המקצועי ומושכת אליה את מיטב אנשי המקצוע מתעשיית המזון בישראל, ממסעדנים ועד שפים, מלונאים, מנהלי מזון ומשקאות, קניינים ועוד.
בכנס שנערך השבוע , הוצגו חידושים במזון, ציוד, כלי בישול, כלי הגשה וטכנולוגיות מיוחדות לענפי האירוח השונים. הכנס נערך ביוזמת Chef's Club Israel וחברת "נעמן".
אני לא יכולה לכתוב כאן על כל המציגים, בחרתי מגוון מייצג בעיני.
המסעדה היווניה שלי.
בסרט "החתונה היווניה שלי" שעוסק כולו בתרבות היוונית, ניתן חלק גדול לשמחה ולאוכל. עכשיו לא צריך לנסוע עד יוון כדי להיות שותפים לאווירה הכייפית והטעימה הזו, כי היא הגיעה אלינו – ממש למרכז הארץ, וליתר דיוק, למרכז ראשון לציון.
"היווניה" – פשוט "היווניה" – חמארה יוונית חדשה, בת חודשיים בדיוק ועושה הרבה שמח. השמחה מתחילה כמובן באלכוהול, שנמצא בכל צורה אפשרית בבר במרכז המסעדה. על הבר ממונה.. ובכן… בר. כן, בר הברמן, שידע לבחור מקצוע לפי השם, או שם לפי המקצוע…
נתחיל מהבירות שנמזגות לקנקני מתכת יפים ומשם לכוסות, דרך צ'ייסרים מכל סוג (ובמבצע על הבר בעשרה שקלים בלבד) וים קוקטיילים שונים, חלקם רשומים בתפריט וחלקם המצאה של בר מאותו רגע. בכלל, אני חייבת לציין שמדובר אולי בתפריט הכי ידידותי בעולם, שכל אחד יכול להתמצא בו בשניה. מה הכוונה? סימוני עלים ליד מנות צמחוניות (עלה אחד) וטבעוניות (שני עלים), ובעיקר סימונים ליד הקוקטיילים כדי לסמן מידת חוזק- חזק או עדין, וטעמים- פירותי או אניסי. האחרון חשוב במיוחד כי אניס הוא טעם ייחודי שכמו כוסברה – או שאוהבים או ששונאים, וביוון הטעם הזה בולט בגלל האוזו שמככב בהרבה מהקוקטיילים, ואני אחת שלא מסוגלת אפילו להריח אניס, כל שכן לטעום אותו, והאזהרה הזו באה לי מצוין.
הוזמנתי להכיר והחוש הראשון שפעל היה השמיעה- את האווירה משיגים שם על ידי מוסיקה אתנית, טורקית, יוונית וערבית, (ובהמשך מידע על ערבי מוסיקה מיוחדת לצעירים ולצעירים ברוחם).
כמובן שצריך להתחיל עם אלכוהול, ובהתאם להעדפות שלי, בר הכין לי קוקטייל "FRESH START " שהוא פירותי ועדין לפי הסימונים, ומכיל מיץ גזר, תפוז סחוט, מנה ביפיאטר ג'ין, טריפל סק ונגיעה לימונית (הקוקטייל , כמו כל הקוקטילים עולה 48 שקלים וכמו כולם מכיל מרכיבים טבעיים בלבד- עשבי תיבול, פירות ותבלינים).
CARMI'S – החגיגה נמשכת.
לפני כחודשיים ביקרתי בCARMI'S וגיליתי את הפנינה האיטלקית המתוקה הזו במודיעין, עם מנות מיוחדות- גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת הפרזנטציה, והלב הגדול של הצוות. ומסתבר שהם לא שוקטים על השמרים ומוסיפים עוד אקסטרה לתפריט- והפעם לווא דווקא תוספת אכילה (למרות שיש המון כאלה) אלא משהו לנשמה- קונספט של הופעה משעשעת ומרתקת, ביחד עם מזנון איטלקי כיד המלך.
רובינשטיין- בשרים ועוד.
בתקופה האחרונה יצא לי לחיות על מתוקים. המון מתוקים. אולי זה החגים, אולי צירוף מקרים, אבל הארוחות שלי נסובו בעיקר על סוכר. לכן ההזמנה לבקר ב"רובינשטיין" באה לי בדיוק בזמן, כשהתעורר צורך דחוף באוכל "אמיתי"- ומה יותר אמיתי וראשוני מבשר?
"רובינשטיין" שיושבת בנתניה, ממש ליד איקאה, התחילה ממעדניה של בשרים של האחים רובינשטיין, שהתמחו בעיקר במה שמכונה "פרה נמוכה" וכשנוצר ביקוש למנות מוכנות, הוקמה המסעדה לפני כשמונה שנים. ההתמחות היא בבשרים, גם צלויים וגם קרים. ישנן מנות שמתחלפות כל חצי שנה, וישנן מנות קלאסיות ואהובות שנשארות לאורך כל הזמן.
העיצוב קלאסי, הרבה לבנים, הרבה צבעי בסיס וכמובן המעשנה הגדולה והמרהיבה שעומדת בגאווה, (וישנה גם קומת VIP לאירועים מיוחדים).
CAMEO – אומנות המטבח.
כששאלתי את השף אריק ווקיל מה משמעות קעקוע הסכין על זרועו, הוא הראה לי את הכיתוב "אל ארטה דה לה קוצ'ינה- אומנות המטבח". כי בשבילו המטבח הוא הסטודיו, וכל מנה היא יצירה.
השף ווקיל, אוטודידקט שגדל על הסירים של הסבתות התורכיה והטוניסאית, אוהב הפתעות ושילובים, והדבר ניכר הן בתפריט והן בעיצוב המסעדה, ישן עם חדש, מזרח עם מערב.
הוזמנתי להכיר את המקום המיוחד הזה – CAMEO, שנמצא במתחם התחנה בתל אביב. ההפתעה הראשונה- מבחוץ לא רואים כלום, אבל אז נכנסים ובבת אחת, עם המעבר בדלת, נוסעים אחורנית בזמן למאה ה18, לתקופת הרוקוקו, תקופה של עיצוב נועז , צבעוניות וטקסטורות. לא ידעתי לאן להביט קודם- לקיר הבקבוקים הססגוני, לקווים העגולים כשבמרכזם הבר , או מעבר לחלל, לחצר שבנויה בצורה פתוחה לבריזה אבל סגורה לפרטיות בעזרת אפיריונים, כי אם כבר, אז עד הסוף. (ושווה להרים את הראש כלפי מעלה ולראות תמונות שתלויות על התקרה, במין פרודיה על מוזיאונים קלאסיים, לצד גופי תאורה מרהיבים).
