את רינה פושקרנה אין צורך להציג- מלכת הבישול ההודי,שהקימה בעשר אצבעותיה את רשת "טנדורי"– והביאה את המיטב של הודו לישראל.
הרבה ישראלים נוסעים להודו, אם בטיול תרמילים אחרי הצבא, או כשהילדים כבר גדולים ואפשר לצאת לטייל ולראות את כל האקזוטיקה והתרבות ההודית. ועם הטיול כמובן מגיעים הטעמים- עושר של תבלינים, ניחוחות, צבעים ומרקמים, שאת כולם מביאה לנו כאן רינה פושקרנה על הצלחת.
אביב הגיע פסח בא, ואיתו הצורך במוצרים כשרים לפסח, כי גם מי שלא דתי אדוק, כמו במקרה שלי- שכבת לאמא שומרת מסורת שמתגוררת בשכנות, הבית חייב להיות כשר בכלל, וכשר לפסח בפרט.
החבילה של "שופרסל" לפסח כללה מבחר מוצרים, שהמשותף להם הוא הכשרות לפסח, והחידוש- כשמוצרי מותג הבית כמובן זולים משמעותית ממתחרים, ואם הם באותה איכות או יותר, בוודאי ובוודאי שמשתלמים יותר.
בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).
המקום- פתח תקווה. השעה- ערב. מה בא לי הכי הרבה עכשיו? נכון, ארוחת בוקר.
ארוחת בוקר ישראלית – גבינות, סלטים, לחמים, ביצים, מאפים- למה בעצם רק בבוקר? מדובר בארוחה שיכולה להיות ארוחת ערב מצויינת, ארוחת צהרים נפלאה או בכל שעה שרוצים- יש בה מרכיבים טריים, היא לא מכבידה כמו ארוחת סטייקים שאחריה רוצים רק לישון, והיא מגוונת מאד. זה בדיוק הקונספט שמנחה את "בוקריה" במתחם Y סנטר בפתח תקווה (יכין סנטר לשעבר)- מקום בו אפשר לקבל ארוחת בוקר משובחת בכל שעה.
מקור השם "בוקריה" הוא שילוב של השוק המפורסם בברצלונה, יחד עם המילה "בוקר".
איך זה עובד?
נתחיל מהזווית האישית- אני לא טבעונית, אני לעולם לא אהיה טבעונית, הסיכוי גדול יותר שאזכה בפרס נובל על גילוי כוכב לכת חדש מאשר שאאמץ סגנון חיים שיגרום לי לוותר על הדברים שאני הכי אוהבת –מוצרי בשר ומוצרי חלב, אם כמובן זה לא מסיבות בריאותיות.
לכן כשאני מקבלת להתנסות מוצר טבעוני, אני לא בודקת אותו בעיניים של טבעוני אלא מתייחסת אליו כמו כל מוצר אחר- טעים או לא טעים, איכותי או לא איכותי.
כשכתבתי בכותרת "השקט שאחרי החגים" התכוונתי בעיקר לשקט ששורר לנו בקיבה אחרי כל הטרארם של החגים, בו התערבבו ארוחות חג, שתיה, שינה ועוד נשנושים. ב"שופרסל" החליטו שצריך להרגיע קצת, וקצת להוריד את המאזן הקלורי, ובחבילה החודשית היו שני טעמים של אטריות "קונג'אק" ושתי קופסאות של עגבניות אורגניות ממותג "גרין" במרקמים שונים- חתיכות או שלמות (אני השגתי רק את החתיכות).
בכל אופן – נתחיל מההתחלה- כששמעתי את המושג קונג'אק, זו היתה הקונוטציה הראשונה שלי כאחת שגדלה בשנות השבעים והשמונים:
המושג "תינוק" לא היה כל כך רלוונטי בבית שלי ב23 השנים האחרונות, ה"ילד" בן 25, נכדים עדיין אין (NOTE TO SON – בלי לחץ…) ולכן אם אני מקבלת להתנסות מוצר לתינוקות, מה שאני יכולה לעשות זה להתנסות בעצמי.
Sweet Baby Ray's – שם מוכר ואהוב בארצות הברית, מגיע גם אלינו. על מה מדובר בדיוק? מותג שמייצר רטבים ומרינדות מיוחדים, שמגיע אלינו עם אחד הלהיטים הגדולים שלו – רטבי הברביקיו בחמישה טעמים מיוחדים- טעם אוריגינל, עם דבש ופלפלי צ'יפוטלה, , עם סוכר חום, עם דבש וגירסה מיוחדת חריפה מתוקה עם מולסה ופלפל צ'ילי חריף.
האוכל המקסיקני כובש לו מקום בלב הישראלים ולא סתם – התיבול, העזות, הטעמים, המגוון, ונדמה שבכל נגיסה שומעים את הקצב של ספידי גונזלס בעודו צועק "טקילה!!" כשהוא חבוש סומבררו ססגוני.
קמח תירס הוא אחד המרכיבים החשובים במטבח המקסיקני, ובגלל שהוא נטול חיטה, הוא מתאים לנו כל שנה וגם בפסח, פותח אופציות חדשות שאינן כוללות תמיד קמח מצה, שהוא מוגבל בגלל תכונותיו.
מאפים תפוחים, שמנמנים, כאלה שיצאו הרגע מהתנור, הריח המטריף, האדים המהבילים, והציפיה לתחושה האוורירית הזו כשאנו נוגסים במאפה טרי, אין כמו התחושה הזו. ובפסח כשהשיניים הטוחנות עובדות במשרה מלאה ויותר, ויש לנו גם יותר זמן להשקיע במאפים, אנו מחפשים את חומרי הגלם שיאפשרו לנו להוציא את המיטב.
