באחד המיקומים המרהיבים בארץ- נמל תל אביב, ממש שני מטר מהים, מעוטרת בשקיעות מרהיבות, יושבת ה"ארקה" – תיבת נוח שאליה נכנסים זוגות זוגות כדי לחגוג.
איך הכל התחיל? עשר שנים לפני קום המדינה – בשנת 1938 נבנה טרמינל הנוסעים של הנמל העברי הראשון. שנים אחר כך, הוא הפך למקום הכי ברזילאי בתל אביב- הפורטו לוקו, שהפך למקום הכי שמח – ארקה- מתחם אירועים אורבני.
שבועות בפתח, ותנור האפייה בכוננות.
מ"מעדנות" הגיעה סלסילה מלאה כל טוב- "בצק שמרים עלים חמאה" (למנות מתוקות), "בצק פריך מתוק חמאה" (למנות מתוקות) ו"בצק עלים חמאה" (שטעמו נייטרלי ולכן מתאים גם למנות מתוקות וגם למלוחות.).
השנה היא 2017- המסך שולט- מידע על בני האדם נמצא בכל מקום, גם הדברים שחשבנו שהם סודיים ופרטיים. כולנו מוקפים מצלמות ומאגרי מידע. 2017- אנחנו נשלטים על ידי המסכים- המחשבים, הטלפונים החכמים, הטלוויזיות החכמות. 2017- משטרים ודתות עדיין מונעים ידע מהתושבים, כי ידע זה כוח- בורות היא שליטה. 2017- מדינות חוסמות תקשורת ועורכות מצגי שווא על כוחן – אם זו תורכיה שמכבה את פייסבוק, ואם זו צפון קוריאה שחיה בפלנטה משל עצמה, כולל תאריך אחר. 2017? אה, לא, בעצם אנחנו במחזה "1984"- שהוא נבואה של הסופר ג'ורג' אורוול- כמעט שלושים שנה לפני כן.
לרשת "בר דגים" נולדה אחות חדשה דנדשה במתחם האוכל של מגדלי עזריאלי בתל אביב, והחגיגה היתה אמש גדולה.
השפים ינאי ארז וניר כרמלי, אחרי מסעות ארוכים בעולם, גילו שהם הכי אוהבים דגים.
הרעיון היה פשוט- מטבח שף מהיר, שמאפשר לכולם להנות ממנות דגים על ידי מנות שמתכתבות עם מנות בשר, ומצד שני גם גן עדן לחובבי הדגים. אם מוסיפים לזה מחירים משתלמים, חומרי גלם איכותיים ושירות ידידותי במיוחד, מקבלים חבילה שמענגת גרגרנים באשר הם.
מאז ששלדון, לנארד וחבריהם ביקרו בחדרי בריחה בפרקים של "המפץ הגדול"- המדינה פורחת ומלאה בחדרים מחדרים שונים, לכל הגילאים, רמות הקושי ומיקומים.
אחד המתחמים הבולטים בתחום הוא ה"קווסטומניה" שממוקם בלב תל אביב, ומעלה את המושג "משחקים" לרמה אחרת לגמרי. במקום יש ארבעה חדרי בריחה – "עליסה בארץ הפלאות", "אושן 5", "המרדף", "הכלא הרוסי". בכל אחד מהחדרים יש משימות שבהן צריך לחפש רמזים, לחשוב לוגית ובעיקר "מחוץ לקופסה", וכמובן עבודת צוות. למי שעוד לא היה בחדר בריחה (באמת למה?)- מדובר בחדר עם תפאורה וסיפור. זה יכול להיות מדען שנעלם, חללית חייזרים, סידרת טלוויזיה כמו "משחקי הכס" וכדומה, כשהסיפור דורש מהמשתתפים לפתור חידות מסוגים שונים, כדי להתקדם ולבסוף לפצח את החדר (למצוא את החטוף/ להשתחרר מכלא/ לגלות מטמון וכו'), הכל במסגרת מסויימת של זמן, כשעל כל הפעילות שולט מפעיל שרואה בדיוק מה קורה בחדר, ויכול לעזור ברמזים או בהכוונה במידת הצורך, או בתיקון טעויות.
המטבח ההודי הוא מטבח עז טעמים, מלא דמיון, צבע ומרקמים. הוא גם מתאים לקהלים רבים- לחובבי הבשר לצד צמחונים וטבעונים, לחובבי החריף (ומי שלא- יכול פשוט להוריד מכמות הפלפל), לאוהבי המתוק, המטוגן, המסורתי והיצירתי- הכל שם.
הגעתי לבית הבד "שמנא" לטעום את המנות המיוחדות של הבשלנית המוכשרת אליזבט בנימיני ולשמוע על תבלינים ודרכי הכנה של אוכל הודי שאפשר להכין בבית בעזרת חומרי גלם שניתנים להשגה בארץ.
לא משנה כמה חדרים יש בבית, המטבח הוא הלב. בין אם הוא של סטודנט ומכיל מיקרוגל וטוסטר אובן, ובין אם הוא של בשלן שכולל את מיטב מוצרי החשמל והאביזרים, המטבח הוא מקום ההתכנסות , לעיתים המקום היחיד שבו ניתן לפגוש את כל בני הבית ביחד.
התאטרון הלאומי הבימה מציג את "סיפור אהבה בשלושה פרקים"- דרמה קומית מאת הארווי פיירסטין, שהיא בעצם חיבור בין שלושה מחזות קצרים , כולם עוסקים בגיבור ראשי הומוסקסואל- הקריירה כדראג קווין, האהבות, היחסים עם המשפחה והכאב.
כשקראתי לראשונה את תוכן ההצגה, תהיתי עד כמה יודגש החלק החד מיני , והאם באמת יש הבדל בהצגת מערכות יחסים של אדם עם בן המין השני , לעומת אותם יחסים (אהבה, כאב, זעם, קינאה וכו') כשמדובר בבן אותו מין, בנוסף לאספקטים נוספים בחיי הגיבורים- שלא נוגעים דווקא להעדפות מיניות- כמו עבודה, לימודים ועוד. מצד שני תארתי לעצמי שיהיו אספקטים כמו יחסים במשפחה, שבהם ברור שנטייתו המינית של הגיבור תשפיע.
בכל יום עצמאות נשאלת השאלה שיאיר לפיד עשה עליה קריירה- "מה ישראלי בעיניך". ובמקום גבוה, בין "גבעת חלפון" ל"חוצפה ישראלית" מופיע כמובן החומוס. כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו, כך החומוס הופך מגרגרים מבושלים וטחונים, עם תוספת זו או אחרת, למנה שמשמשת כארוחת בוקר במקומות רבים, כארוחת צהרים (ותעיד על כך החומוסיה אצלנו בעבודה שמפוצצת בין השעות 12-14 כאילו יש רעב במדינה), כממרח בזכות עצמו או עם תוספת – (שגם אנחנו אימצנו עכשיו כשטיילנו באירופה והכנו כריכים לכל היום- עם חומוס ישראלי מהסופרמרקט, ביחד עם ביצה קשה פרוסה וקצת מלח ופלפל שחור) וכמובן כתוספת לכל ארוחה, כסלט קטן או גדול, עם בת הזוג האולטימטיבית- הפיתה החמימה והבשרנית. (ואם בדימויים עסקינן – אז יש כמובן גם את האישה השניה- הטחינה).
