ישנם הרגלים של שנים שמקובלים על כולנו, כך למשל בבר מצווה בבית כנסת נזרוק סוכריות, ביום הולדת נכבה נרות על העוגה, ובחתונה, ובכן, ניכנס, נשלשל את הצ'ק, נאכל משהו (ותודה לאל שזה כבר לא "רבע עוף ובורקס"), נרקוד קצת, ונחזור עייפים אך – די משועממים הביתה, כי כל החתונות בסופו של דבר אותו שטאנץ, גם אם היו יונים פורחות במקום זיקוקים או ההפך.
ומה הייתם אומרים אם הייתי מספרת לכם שעכשיו כשמתארגנים לאירוע לא מספיק לקחת מתנה , מפתחות וסלולרי אלא גם רצוי ומומלץ לארוז בגד ים?
יוון היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים, היא קרובה, שטופת שמש ויש לה מטבח מרהיב ועשיר שכולל חומרי גלם טריים והכנה ששומרת על הטעמים. אם נוסיף לכך את האווירה השמחה, נקבל חוויה כוללת של מצב רוח טוב וקולינריה משובחת. ל"גרקו" התל אביבית נולדה אחות קטנה בהרצליה, רק בת ארבעה חודשים אבל כבר מלאה מפה לפה.
המוטו שלה, כמו גם של הסניף הראשון, הוא האווירה, שהיא צירוף של קולינריה, מוסיקה, אלכוהול, שירות ועיצוב. היוונים כמו הישראלים אוהבים להיות בחבורות (די קולניות) ואחד הדברים הראשונים שהבחנתי כשנכנסתי ל"גרקו" הוא שלמרות שהיו שם סועדים רבים, אף אחד לא שיחק עם הטלפון החכם שלו, כולם היו שקועים באווירת החגיגה של המקום – חולקים מנות, משיקים כוסיות או מוחאים כפיים לצלילי דרבוקה שבעזרתה חגגו כמה וכמה ימי הולדת.
במקום אפשרויות ישיבה שונות, אם על הבר או ליד אחד השולחנות שמסודרים לפי קבוצות סועדים בגדלים שונים. עם ההגעה מוגשים מים קרים וקעריות חמוצים וזיתים בכלים יפיפיים שניתן לרכוש במקום, ביחד עם כלים שונים נוספים ומעדנים כמו שמן זית, דבש, ממרחים, חמוצים, רטבים ועוד.
תפריט הקוקטיילים כולל הרבה טעמי אניס, וכשהמלצרית שמעה שאני לא ממש מחובבי הטעם הזה, היא הציעה לי קוקטייל מפנק וקייצי בשם "מטאקסה" שהורכב מברנדי יווני, יחד עם תה צמחים, פסיפלורה ולימון, ועטור בפתיתי קרח. המשקה היה חלק מאד לשתיה ורק אחר כך הרגשתי את השפעת האלכוהול שהפכה אותי ליותר שמחה מבדרך כלל. בן הזוג, שדווקא חובב מאד טעמי אניס, בחר ב"אייביס קיה" על בסיס ציפורן, לימון, מלפפון ורוזמרין בטעמי אניס מודגשים, משקה יותר "גברי" בטעמיו וחוזקו.
התפריט מחולק לכמה קטגוריות – מנות קטנות וקרות, גדולות וקרות, מנות על בסיס פאבה (מחית אפונה צהובה), ומנות חמות בגודל קטן או גדול. בקטגוריה נפרדת נמצאים הג'ירוס (בשר דמוי שווארמה) והסובלקי (שיפודים יווניים). למסעדה תנור עופות גדול שהובא לארץ במיוחד.
ההגשה היא על בסיס "מה שיוצא מגיע לשולחן" והמנות הן ברובן מנות חלוקה כך שכל אחד בקבוצה יכול לטעום הרבה מהמנות בלי להתפוצץ.
ההמלצה שלי היא ללכת על מנה המכונה "דיסקו" שהיא בעצם מגש טעימות שכולל בחירה של עשר מנות קרות. בצורה זו לא צריכים להתלבט יותר מדי ולהצטער על מה שלא בחרנו.
פתחנו בתפריט המנות הקרות הקטנות וממנו קיבלנו "סלט עדשים" על בסיס בורגול, בצל מטוגן, עשבי תיבול ופטה, ו"סקורדליה" – ממרח שום, שקדים ושמן זית שהתמכרתי לו כבר בעבר ושמחתי למצוא אותו בתפריט. האחרון הגיע עם פיתות קלויות שהרגע ירדו מן האש. אני כבר הייתי משוחדת לכיון הסקורדליה שהיא גיוון מפנק מאד לטחינה המוכרת, ומעלה ניחוח שקדים מתקתק. סלט העדשים ליווה אותנו כמרענן במנות ההמשך.
בהמלצת המקום הגיעו לשולחן עוד שתי מנות שנחשבות "קטנות", האחת מנת קציצות זוקיני עם פטה, גבינת קפלוטירי ועשבי תיבול, והשניה "משהו שאתם מוכרחים לטעום" או בשמה הרשמי בתפריט "לחם הרים יווני על הגריל" במילוי גבינת קפלוטירי ופטה. על הקציצות הייתי ממליצה במיוחד לצמחונים שמחפשים מנה משביעה למרות שהיא נחשבת מ"הקטנות", מכיוון שמדובר בארבע קציצות עסיסיות שכיף לתבל בעזרת פלח הלימון שמצורף, או כמו במקרה שלי, לצרף אותן לסקורדליה מתפריט המנות הקרות.
לגבי לחם ההרים, מדובר במנה מעניינת במיוחד שמשלבת מליחות של הגבינה עם זרזיף דבש והכל מוגש בחלוקה לקוביות שנהדרות כ"פינגר פוד". השילוב של דבש וגבינה הוא קלאסי ואהוב במיוחד גם במסעדות אירופאיות שמגישות מגש גבינות חריפות ולצידן ריבה או דבש, וביוון מדובר בחלק מהתרבות הקולינרית ומסיבה טובה מאד, השילוב מנצח.
מתפריט ה"פאבה" בחרנו במנה שמהווה נציגות לשני טעמים ייחודיים ליוון, הפאבה הרכה על תקן סוג של פולנטה, שעליה מונחים שבבי ה"גירוס" מבשר עגל וכבש, ביחד עם בצל סגול, פטרוזיליה ופלפל חריף (כשאת האחרון ביקשתי להחסיר). מדובר במנה כבדה יחסית, משביעה מאד, וכמות הבשר גדולה ומכסה כמעט את כל מצע האפונה.
עוד מנה ששילבה בהצלחה גבינה מלוחה ודבש היא "מאפה 12 האלים" שהיא בצק פילו מטוגן במילוי גבינת פטה, טימין וגרידת לימון, המוגש עם דבש, פרג ושומשום בשני צבעים. למרות המרכיבים המתוקים, המנה מלוחה בעיקרה והדבש פועל על תקן הפוך כמו שפועל מלח בעוגת שוקולד, ומדגיש את הטעמים כולם.
זה היה השלב שבו היינו אמורים לבחור מנות עיקריות, אבל מכיוון שהכמויות עד כה היו כל כך גדולות, כבר לא היה מקום למנות כמו "מוסקה" או מנות דג, ולכן הסתפקנו ב"קלמרי מטוגן", מנה שכללה פרוסות קלמרי שנעטפו בבלילה, טוגנו ואז הוגשו על מצע קרם בצל וכורכום. התזה קטנה מפרוסת הלימון שצורפה למנה ויש מנה קיצית מאד, קלילה שהולכת מצוין עם תפריט האלכוהול.
קפה יווני הוגש בכלי דקורטיבי ואיתו תפריט הקינוחים שכולל מעדנים אותנטיים כמו "לוקומדס" – אותם כדורי בצק מטוגנים בדבש וקינמון, או עוגת סולת וחלב ברוטב טופי. אנחנו קיבלנו בראשית את מנת הדגל של המסעדה, ה"קיימאקי" – גלידת יוגורט עיזים עם סירופ פטל ושקדים קלויים וכן מנה מסקרנת לא פחות בשם "קרמה זעפרן" עם פתיתי קדאיף ורוטב תפוז וליים.
אם מחפשים משהו פחות מתוק, ההמלצה שלי היא בהחלט על קרם הזעפרן, שהזכיר לי קצת קינוחים הודיים ואם הייתי צריכה להגדיר את טעמו, הייתי בוחרת במילה "פרחוני". לחובבי המתוק (והגדול מאד) ההמלצה היא בהחלט לכיוון הקיימאקי שהוא פצצה של גלידה בגודל ענק, עם ניגודי חמצמצות של הרוטב האדום. המנה יכולה לספק קבוצה של אפילו ארבעה סועדים ששוכחים מחוקי ה"דאבל דיפ" ומתנפלים עם הכפיות.
"גרקו" – בוזוקיה יוונית
שדרות אבא אבן 9, הרצליה
טלפון: טל: 09-7404747
נגישות לנכים: יש
עסקיות: ימים א – ה, 12.00 – 16.00 (מקבלים "תן ביס", "סיבוס" וכו').
קהל יעד: קרניבורים, צמחונים, טבעונים, ילדים.
בימי שישי מופיע נגן בוזוקי שמסתובב בין הסועדים.
שעות פתיחה: 12.00 – 00.00 , שבעה ימים בשבוע.
המסעדה איננה כשרה.
אני אמנם עוד לא נולדתי אז, אבל יקב "1848" שהקדים במאה שנה את ייסוד המדינה , הגיע לעולם ומאז הוא רק משתבח. היקב שמקבל את ענביו מכרמים בכל רחבי הארץ משלב מסורות ישנות עם טכנולוגיה חדישה ויוצר יינות חדשים ומפתיעים שמתאימים לכל אירוע. בפוסט קודם סיפרתי על יינות למסיבות, אירועים משפחתיים וחגיגות, והפעם החגיגה היא של כולנו- בואו של הקיץ שמסמל את החופש, השמש והאווירה הקלילה, ואין כמו יינות לבנים להשתלב, בין אם תחת שמשיה ליד הבריכה, או בצירוף שמלת ערב לארוחה חגיגית, בתיאום עם המנות השונות.
"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.
ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.
הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.
הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.
לפתיחה קיבלנו "פיתה זעתר ובצל מטוגן, עגבניה צלויה, טחינה לבנה וסלסת חריפים". עקב הפולניות שלי, החריפים הוגשו בצד. הפיתה היא ריבוע עתיר זעתר, פריך בשוליים ורך במרכז, כזה שתענוג לקרוע באצבעות ולטבול בטחינה. הפיתה הזו מלווה בתפריט את כל מנות הניגובים.
"טחינת פאבה יוונית" הוגשה בצלחת צבעונית ביתית, והורכבה מעדשים צהובות, סלט עשבים חמוץ, בצל סגול, ושמן זית. פאבה היא קטניה פופולארית ביוון וטעמה ייחודי. עושים ממנה מנות דמויות החומוס הישראלי, כך שישראלים המבקרים ביוון מסתגלים אליה ומתאהבים בה בקלות.
מנת הפאבה של שף יהונתן היתה אחת מהפייבוריטיות שלי.
"קונפי כרישה" הייתה המנה הבאה שהגיעה אלינו, עם סלט שומר, טונה אלבוקר בשמן זית, טרגון, פימנטון חריף וטחינת נענע. שוב, במנה שלי צונזר החלק החריף לבקשתי. כאחת שלא חובבת גם טעמי אניס, חששתי מהנוכחות של השומר אך הוא התחבר היטב עם הכרישה החמצמצה. גם טעמי הטונה לא השתלטו כך שהמנה היתה מאוזנת
"קולורבי צלוי על רוטב עגבניות" עם פלפלים, שום, פטה המאירי ושמן זית היה הבא בתור. קולורבי הוא לא ירק מרתק בדרך כלל וצריך יצירתיות ודמיון כדי לתת לו פרשנות מעניינת. במקרה הזה שף יהונתן ציוות אותו לפטה בטעמים מודגשים ועגבניות שגם הן היו דומיננטיות מבחינת התיבול. מנה שנראה לי שתשתדך טוב עם כוסית ערק ליד.
זה השלב שבו פרצה לחיינו ה"מסיבה" שהוכתרה פה אחד כמלכת הערב. מדובר במנה של טחינה לבנה חמה, טחינה גולמית, טחינת שומשום מלא, ארטישוק טרי, חריפים, ביצה רכה ושמן זית. לביצה יש חלק נכבד בהכתרה הזו מכיוון ששבירתה והחלמון הנוזל שעטף את סוגי הטחינה מתחתיה הפכו את המנה לקערית של חושניות צרופה. זו מנה שגם בתפריט מתחלף צריכה להשאר לנצח.
מנת ה"טרטר חציל וקינואה" היוותה מנה מאתגרת עבורי. שף יהונתן ציין שהיא חריפה, בכל זאת טעמתי. מדובר בסוג של קציצות חציל שמצופות בקינואה, שוכבות על מצע טחינת עריסה ומלוטפות בסחוג וקרמל, עם לפת מוחמצת ובצל ירוק. בנגיסה הראשונה השילוב היה מענין מבחינת הקרנצ'יות של הקינואה ומילוי החצילים אבל מיד לאחר מכן קיבלתי "זאפטה" של חריף שהיה יותר מדי עבורי. בן הזוג חיסל לבד את המנה כולה.
כדי להרגיע את החיך הבוער עברתי למנת "סיניה דגים" – צ'יפורה בקראסט טחינה עם פיסטוקים על תרד תורכי, לימון, עגבניה וקצת חריף (ובמקרה שלי בלעדיו).
המנה עוטרה בטבעת לימון כבוש והשילוב של נגיסת החמצמצות הזו עם דג בקראסט יצר מוסיקה בין השיניים.
נשארנו בתחום הדגים עם ה"מז'וז'ים" – מנה מרוקאית שמככבת הרבה בתוכניות ריאליטי בישול. המנה כללה דגי רשת כבושים, תערובת ירוקים, זיתים שחורים, וצ'ירמלה מרוקאית. אני לא מכירה את הצ'ירמלה אבל כפי הנראה היא תורמת את החריפות למנה, כך שגם כאן רק טעמתי בעדינות. מנה "אקשן".
עוד שתי טעימות קטנות של מנות ניגוב מעניינות היו "סקרודיליה" – ממרח שקדים, תפוחי אדמה, שום, שמן זית, צלפים, ובצל ירוק, ו"טחינת ערמונים" עם שמן זית, גרידת תפוז וסומק. הראשונה, כמו הפאבה, מנה שמגוונת את תפריט הממרחים שאנחנו רגילים אליהם ומביאה גרגריות וקצת יותר כבדות. השניה הייתה מותק של מנה, רק כך אני יכולה להגדיר אותה, כמו סוג של קינוח לא מתוק, עם דגש על טעמי התפוז והמרקם של הערמונים. אם נוסיף לזה טיפה סילאן יש כבר קינוח.
מנת הערמונים אמנם לא בתפריט הקינוחים אבל שם יש שלושה אחרים, שניים מהם יותר לכיוון הים תיכון, בסבוסה ומלבי והשלישית קינוח קרמו שוקולד למי שבאמת לא יכול בלי הטעם הזה.
מנת הבסבוסה הייתה נתח גדול של עוגת סולת שלוותה בסלט פירות מרענן, והלכה מצוין עם כוס תה שושנים מהביל (בשבילי) וקפה שחור (בשבילו). השיחוק היה מנת המלבי ששונה לחלוטין ממה שאנו מכירים, כרגיל אצל שף יהונתן, והייתה טבעונית ומורכבת מקרם קוקוס מוקצף וטחינה גולמית.
ככל שהשעה נעשתה מאוחרת יותר, המוסיקה הוגברה, הכסאות נתפסו כולם והאווירה הפכה לחגיגה יוונית.
"הטחינייה" רחוב לווינסקי 33 תל אביב.
טאפס בר יווני צמחוני, דגים, טבעוני.
שעות פתיחה: א – ה: 12.00 – 16.00 ו18.00 – 00.00
שישי: 10:00 – 16.00
גישה לנכים: יש
חנייה נוחה בסביבה, אחרי שבע בערב חינם.
עסקיות: 3 טפאס ב57 שקלים, בימים א – ה 12.00 – 16.00.
המסעדה כשרה.
בחול המועד פסח המסעדה תהיה פתוחה וכשרה לפסח, כשהלחם יהיה מבוסס על קמח חומוס.
הם מושלמים, הם נצחיים, הם ידידיה הטובים ביותר של האישה, וכשהם משובצים בטבעת ומלווים בכריעת ברך הם תופסים חלק נכבד ברגעים החשובים ביותר של האדם- היהלומים.
הברק והנצנוץ שביהלום איכותי הם עולם של יופי, של יוקרה ושל פינוק, הם ניתנים ובאים מאהבה.
יהלום אינו דבר שאנו רוכשים כל יום, ולכן כשרוכשים תכשיט יהלומים אנו רוצים את הטוב ביותר, והיפה ביותר. הבעיה היא שעולם היהלומים יכול להיות מבלבל, אנו לא תמיד מתמצאים ברמות השונות של היהלומים, בטיב העבודה שנעשתה עליהם ולא תמיד סגורים אפילו על העיצוב שאנו חושבים ליפה ביותר בעינינו. לכן חשוב מאד לרכוש את היהלום או התכשיט במקום שניתן לסמוך עליו במאה אחוזים, גם מבחינת האיכות, העבודה וכמובן העיצוב.
לרשת "קפה נטו" מספר סניפים, אולם רק שניים מהם סניפי "מהדרין". הבולט בהם הוא סניף רעננה, שממוקם ב"מרכז גולן" , פינת חמד רעננית עם שפע חנייה נוחה חינמית ושני חללי ישיבה גדולים ומרווחים.
הצצה בתפריט מגלה כמה דברים מעניינים- ראשית, למרות ששמו של המקום רומז על "קפה" (כי ב1994 כשהרשת הוקמה, המטרה היתה קודם כל קפה איכותי, מקסימום לצד מאפה או כריך), מדובר במסעדה לכל דבר, שכוללת הרבה מנות מבושלות לצד סלטים, כריכים, מאפים, ארוחות בוקר שמוגשות כל היום (!), מנות דג וקטניות, פיצה ופסטות, שייקים ומשקאות חמים ועוד.
כמו תמיד כשאנו מוזמנים לטעום ממטבחה של מסעדה, אנו משאירים את הבחירה בידי הצוות ומעולם לא התאכזבנו. במקרה של "קפה נטו" רק היינו חייבים , כחובבי ברזיל מושבעים, את שני השייקים שמבוססים על פרי האסאי – " שייק ברזיל" שמבוסס על אסאי, גרנולה, בננה וחלב, ו"שייק אסאי" שמבוסס כולו על הפרי עצמו. (מחירי שני השייקים 29 שקלים לכוס גדולה). בלגימה הראשונה כבר חזרנו לרחובות ריו דה ז'נירו (אלוהים, תן לי עכשיו גווארנה ונסגור עניין!) והשייקים היו מרווים (ניתן לבקש על בסיס חלב, מים, מיץ פירות או חלב טבעוני מסוגים שונים) ומרעננים בערב אביבי זה.
יין נמצא איתנו מאז ומתמיד, מלווה את חיינו באספקטים דתיים או חברתיים, קולינריים או אישיים, תמיד שם.
הרמת כוסית היא טקס בכל חברה כמעט, אם מדובר ב"לחיים" או ב"צ'ין צ'ין".
בתרבות הישראלית המודרנית יין מלווה ארוחות חגיגיות, ערבים רומנטים וכמובן ערבי שבת ומוצאי שבת בקידוש ובהבדלה, וכמובן מככב בחגי ישראל, אם במצוות "עד דלא ידע" בפורים או בארבעת הכוסות של פסח.
חלפו הימים שבהם הסתפקנו ביין קידוש זול מטורף במתיקותו, או מה שמכונה בסלנג הישראלי "יין פטישים", והישראלי היום בוחר בקפידה את היין שלו, שיהיה איכותי, מיקבים שיודעים את העבודה ושיתאים לאירוע או למנה שמשוייכים אליו.
בשנת 1948 התרחשו שני אירועים משמעותיים- הוקמה מדינת ישראל ונוסד מפעל "השחר העולה" בחיפה. טעם מתוק למדינה הצעירה.
מאז כבר שבעים שנה מלווה ממרח "השחר העולה" את הילדים, הנכדים, החיילים, וגם המבוגרים שרוצים את המתיקות הזו שמזכירה לנו את הבית ואת הילדות.
הקרם שמתאים להכנת כל קינוח, כריך או בשיטה הכי טובה- של החזקתו בכוח ביד אחת (שאף אחד לא יחשוב על לקחת…) וכפית ביד השניה (או בגרסה אצלנו בבית – כף!) ויאללה בלגאן! פסטיבל של מתיקות כל כך מוכרת וכל כך אהובה.
בסרט "UP" הגיבור היה צריך לקשור הרבה בלונים לביתו כדי להרימו באוויר. בפארק גני יהושע בתל אביב אין צורך בהרבה בלונים מכיוון שיש בלון אחד ענק, הוא ה"כדור הפורח TLV" שמאפשר להתרומם לגובה 400 רגל ולראות את כל תל אביב (וגם פתח תקווה, מודיעין ומגדל הפיקוח של נתב"ג יחד עם נופים רבים אחרים) פרושה מתחת לרגליים.
על הטיילת שלחוף ימה של הרצליה פסעו זוגות רומנטיים, לידם חלפו אצנים ואצניות שמעדיפים את הבריזה והשקיעה על פני תאורה מלאכותית של חדר כושר, אישה מבוגרת עם כלב גדול פסעה בשלווה ומשפחה עם ילדים הצטלמה בזוויות שונות על רקע הגלים.
כל אלה היו המראות שהשתקפו מבעד לחלונות מסעדת "ים 7", ממש מתחת למלון "דן אכדיה" בהרצליה. החלונות הגדולים הם חלק מעיצוב המסעדה שמתכתב עם נושא היאכטה, כיאה למסעדה על הים שסמוכה למרינה, ומעוצבת בשפע של עץ ותאורה חמימה.
כשנכנסנו למסעדה, השפה השלטת הייתה אנגלית, בסוגי מבטאים שונים, של התיירים שישבו בה. שולחן דובר עברית דווקא שר "יום הולדת שמח" בעוד יושביו חובשים כובעי יום הולדת בצבעים עליזים בזמן שקינוחים נושאי זיקוקים הובאו אל השולחן.
ההתמחות של המקום היא כמובן דגים ופירות ים, כיאה למסעדה שנמצאת על חוף הים, אם כי ישנן גם מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות. מעבר לתפריט הרגיל יש גם תפריט "טאפאס" ומנות ספיישל ששווה לבדוק.
לפתיחה, אחרי לגימת כוס יין (לו) וכוס סנגריה לוהטת (לי), התייעצנו עם הצוות לגבי המנות המומלצות ובחרנו ב"פלאפל הודי" – כדורי פלאפל עם תפוחי אדמה, חומוס ואפונה, בתבלינים הודיים בציפורי פירורי לחם עם צ'אטני מנגו, "ארנצ'יני שרימפס וקארי ירוק" – כדורי ריזוטו עם שרימפס, בשר סרטנים, ג'ינג'ר ומוצרלה ברוטב קארי ירוק (מתפריט הטאפאס), ברוסטקה אינטיאס (מנה שלא מופיעה בתפריט וכלולה ב"ספיישלים" שהמלצרים מציעים) ואיך אפשר בלי לחם הבית?
כדורי הפלאפל הם לא באמת בטעמי פלאפל וטעמם הרבה יותר דומיננטי מבחינת התיבול ההודי. הצ'אטני הוגדר כפיקנטי אבל בפועל היה מתקתק והיה שווה לטבול בו שוב ושוב את הכדורים.
הארנצ'יני היה עשיר מאד, פריך וגרם לי לוותר (ולא בפעם האחרונה) על המזלג ולנשנש אותו כמו פינגר פוד מלוטף ברוטב הירוק.
ברוסקטת האינטיאנס הייתה הפתעה נעימה ובעיקר רעננה בעזרת שפע של ירקות טריים שהונחו על הברוסקטה ועטפו את נתחי האינטיאס. בצל חי, עגבניות שרי, עלי תיבול ופלפלים נתנו את ה"קיק" לדג הנא.
לחם הבית הגיע חם וטרי בלווית מטבל עגבניות ושום קונפי ומטבל שיפקה (שעלי להודות שלא שמתי לב שרשום בתפריט, חשבתי שמדובר במטבל ירק כלשהו, ובתור אחת שלא מתמודדת עם חריף – זה היה חריף. מאד. מאד. (הזכרתי שהיה מאד חריף?)
למנות העיקריות קיבלנו את המלצת הצוות. הוא רצה מנת דג ובחר במנת פילה מוסר וריזוטו דלעת, ואני התמקדתי בפירות הים ולכן הומלצה לי המנה האולטימטיבית של "מיקס פירות ים" – קדירה של שרימפס, קלמרי, מולים, ביסק סרטנים, אנשובי, קלמנטה וירקות שורש, והכל ברוטב חמאה ויין לבן.
מנת הדג היתה נדיבה מאד, והריזוטו היה אוכל מנחם קלאסי. הדג קיבל את הכבוד המגיע לו ולא הוסתר על ידי עודף תבלינים.
הקדירה שלי הגיעה עם כלי פיצוח והפאן החל!. מלבד המולים היו גם סקאלופס שלא הוזכרו בתפריט אבל היו מה שגורדון רמזי היה מתפעל ממנו, והשרימפ היו גדולים ועסיסיים ונשאבו בהנאה. לחובבי פירות ים – מנה מומלצת מכיוון שהיא מרכזת את ה"תכלס". בתפריט מצוייר פלפל ליד המנה, כדי להורות שמדובר במנה חריפה. מאחר ואני לא מתמודדת עם חריף היטב, שלא לומר בכלל, ביקשתי וקיבלתי הסרה של כל גורם חריף מהמנה.
שפע של מגבונים לחים סייע לי לנגב את האצבעות מקדירת פירות הים, ותפריט הקינוחים הופיע על השולחן.
בקינוחים מנות קלאסיות כמו עוגת גבינה ו"קרוסטטה תפוחי עץ חמה" , ומנות מיוחדות כמו "ברולה רוזטה פרדו" , ואנו בחרנו באחת מכל קטגוריה. מהקלאסיות בחרנו ב"טארט שוקולד קפה" – גנאש שוקולד אפוי בניחוח קפה ויאטנמי. הוא הגיע לשולחן בעיטור עיגול פריך של שוקולד ואבקת סוכר והיה מרוכז ושוקולדי.
מהמנות המיוחדות בחרנו ב"פריז ברס" שמורכב מפחזנית גדולה חצויה וממולאת בקרם מסקרפונה שמגיעה בלוויית דולצ'ה פירות יער. לרגע היה לי פלאשבק לילדות, כשנזכרתי ב"בומבה" שהיינו אוכלים כילדים, והייתה מעין פחזנית ממולאת בקרם. כאן היה מדובר בפחזנית באיכות גבוהה הרבה יותר כמובן, ובקרם חלק ונימוח, ומה שהיה נחמד הוא שאפשר היה לבחור כמה פירות יער (די חמצמצים) להוסיף. מנה גדולה שמספיקה לשני גרגרנים.
"ים 7" – רמות ים 122, הרצליה.
טלפון: 072-3947685
שעות פתיחה: בכל ימות השבוע 09:00 – 23:00
ארוחות בוקר מוגשות עד 12:00, וארוחות עסקיות 12:00 – 17:00
מחיר ארוחה ממוצעת – כ160 שקלים לאדם בשעות הערב.
גישה לנכים- יש
המסעדה איננה כשרה.
