כשאדם פותח עסק, הדבר החשוב ביותר הוא שידעו עליו. ואיך עושים את זה? מילת הקסם היא "פירסום". יש המון שיטות לפרסם, חלקן יקרות מאד, ולא כולן מועילות. כך למשל מודעה בעיתון אפקטיבית לזמן קצר בלבד, כי העיתון נזרק ואיתו המודעה. אז מה עושים כדי להשאר בתודעה לאורך זמן?

אם אני מסתכלת על שולחן העבודה שלי ועל המכונית שלי, יש לי שם המון דברים שקיבלתי, שהם שימושיים לי ונושאים עליהם לוגו של חברה מסוימת, שארצה או לא ארצה, זה מול העיניים. כך כשאני נכנסת לאוטו בבוקר אני רואה את עץ הריח של חברת "מסטיקי דורון" תלוי לי על המראה, קופסת הסוכריות של "מוסך הברוש" יושבת לי בתא הכפפות (וניתנת למילוי חוזר ולפתיחה נוחה), מגן השמש עם "מכולת יהודה" שומר על טמפרטורה טובה, ועל מפתחות הבית תלוי דיסק און קי של "מספרת שולה" ופנס של "חיים ובניו – ירקות ופירות". גם במשרד מחכים לי מחזיק כרטיסי הביקור עם "קרמיקה ירדני", מחשבון סולארי של " עודד המעודד" ועשרות עטים עם כיתובים שונים, ליד ספלים עם לוגו.

אני זוכרת מוצר שהכי אהבתי  – כשחברה מסוימת חילקה עציצי "במבוק המזל" עם כיתוב על העציץ עצמו. העציץ עדיין אצלי, (ויש לו הרבה מזל, כי אני בדרך כלל רוצחת צמחים סדרתית) והוא הפך בנתיים לעץ פורח ומשגשג.

מוצרים עם לוגו כמו בלונים למשל או קישוטים , שימושיים גם באירועים של חברה מסוימת, כשבדרך כלל הם מסיימים את הערב אצל אנשים שרצו לקחת אותם הביתה "בשביל הילדים". אגב, זה לא חייב להיות אירועי חברה- כי היום גם באירועים פרטיים כמו בר מצוות או חתונות, יש מתנות הביתה, וזה הרבה פעמים עם כיתוב , כך שבהדלקת נרות של חנוכה במשרד למשל, פתאום נשלפות כל מני כיפות שכתוב עליהן "מזכרת מבר המצווה של יוסי כהן 2004".

מי שבוחר לתת מוצר עם לוגו, חשוב שיבדוק מה הדברים הכי נחוצים היום, כי למשל מבחינתי ומבחינת אנשים רבים, מטען רזרווי לסלולרי חכם, או "סוללה חיצונית" היא דבר נחוץ ביותר בעידן שבו כולם רודפים אחרי שקעי חשמל כדי להטעין את הסלולרי , וכמובן הזיכרון הנייד שמתחבר למחזיק המפתחות ועוזר להעביר קבצים בנוחות.

אז בשורה התחתונה – המפרסם מקבל חשיפה, הלקוח מקבל משהו שימושי , כולם מרוויחים.

כדי להנות מבשר טוב צריך שני דברים – חומר גלם משובח, ומישהו שיודע מה לעשות איתו.

ובמקרה של בשר, כמה שפחות התעסקות, יותר טוב- בשר נטו, כמו שאוהבים בדרום אמריקה, בלי קשקושים. בשר שכל נגיסה בו ממיסה אותו בפה, והמיצים והעסיס ממלאים את כל בלוטות הטעם. טוב, אולי איזה גרגיר מלח גס מלמעלה, אבל באמת שזהו.

בטירה, בלב אזור השרון, נמצא "משק זמיר" של גיתי זמיר. המקום החל בתור חנות בשר גדולה (ומשמש כך עד היום, כולל משלוחים וציוד נלווה) מפעיל בימי שישי ושבת מסעדה (לא כשרה אבל ללא חזיר) שבה ניתן להנות מכל מה שיוצא לגיתי מהגריל, וזה הרבה.

המקום מינימליסטי כי הרעיון העיקרי הוא בשר. יש אפשרות לארוחת טעימות או לבחירה מתפריט. ההמלצה שלי היא הטעימות, ויותר מכך, ההמלצה שלי היא "תקשיבו לגיתי, הוא כבר יוציא לכם את ההכי טוב והכי טעים".

זה בדיוק מה שאמרתי לגיתי כשהגענו אליו בשישי האחרון (בעיתוי מצוין עם המשחק של ברזיל) אז גיתי החל למלא לנו את השולחן.

ראשית, עברתי על התפריט, והמחירים פשוט נמוכים ואטרקטיביים במיוחד. כך למשל 100 גרם אנטריקוט בלאק אנגוס עולות 21 שקלים בלבד, סוגי אסאדו כמו וסיו או פיקניה ב19 שקלים למאה גרם בלבד, והפורטר האוס ב22 שקלים למאה גרם .

בקבוק מים קרים כבר חיכה על השולחן, ואיתו הגיעו הנשנושים הראשונים – חמוצי הבית – זיתים ולפת כבושה (ללא צבעי מאכל!) ואיתה פיתות והחומוס הביתי של גיתי שמרגישים עליו את הביתיות, עם שמן זית מלמעלה. חומוס משובח, באמת.

המנה הראשונה שהגיעה היתה כדורי "קובה נייה" – סוג של קציצות מבשר עז נא  משובצות בבורגול, על פרוסת צנון חריף. ההמלצה של גיתי היתה לאכול עם פיתה וכך עשינו. אני לא חושבת שאי פעם טעמתי עז, בטח שלא בצורתה הנאה, אבל השילוב היה מעניין, רך וטעים, יחד עם העוקץ של הצנון. גיתי סיפר שהמנה מכונה "הסושי הפלסטיני".

קבבים היו הבאים בתור, עשויים בשר טלה עם צנוברים וקשיו. האגוזים הוסיפו קרנץ' כייפי, התיבול היה עדין. יופי של מנה.

חזה ברווז היה הפייבוריט שלי והוא הוגש שלישי בתור, בסגנון אסאדו. גם ברווז זה לא משהו שיוצא לי לאכול הרבה אבל שווה בהחלט לנסות.

צלעות טלה מתקתקות כמו סוכריות רכות היו הבאות, עסיסיות  – נאכלו בידיים.

הבשר האחרון שהצלחנו עוד לאכול לפני שנסתמנו סופית היה אנטריקוט של פרה מבכירה. אני לא מבינה כל כך בפרות מבכירות אבל התוצאה היתה טעימה, שוב, עם גרגירי מלח גס למעלה וזהו.

בצד היו לנו סלט ירקות מרענן וצ'יפס, אבל הם באמת לא היו העיקר, התמקדנו בעיקר בבשרים.

את הקינוח גיתי מביא מהשכנים – וקיבלנו בקלוואה מתוקה ואיתה כנאפה כייפית, מתיקות עדינה, כוס חליטה חמה לעזור לעכל את הבשר, ואפשר להשען אחורנית ולהנות מהחיים. אמרתי לגיתי שאני מאד אוהבת קבלות שבת כאלה…

במקום נערכות גם סדנאות שונות לפי דרישה (ובגלל הגודל והפתיחה רק בשישי שבת, רצוי מאד להזמין מקום מראש, ויש מנות שחייבים להזמין מראש כדי שיהיו מוכנות כשתגיעו).

גיתי התחיל לבשל מגיל צעיר, ניהל גני אירועים כמו "חוות רונית" ו"הטירה" בגעש, כשהוא מתמחה באירוח דרום אמריקאי, אסאדו וברביקיו, מחזיק גם בקייטרינג, עורך סדנאות ומשלוחים של מיטב הבשרים.

עוד מידע על כל האפשרויות בקצביה , במשלוחים, באירועים ובמסעדה עצמה ניתן למצוא ב-

דף הבית של "משק זמיר" – http://www.meshekzamir.co.il/

ודף הפייסבוק של גיתי – https://www.facebook.com/gitai.zamir

*** הערה אישית – הביקור בטירה נערך לפני כשבוע, הכל היה שקט ורגוע, לא היתה שום בעיה בהגעה ובבילוי במקום. אני מקווה שבקרוב מאד תחזור השלווה ואפשר יהיה לחזור ולהנות מהטעמים והכשרון של משק זמיר. שווה לשמור את הפוסט.

ההתחלה היתה מבדחת, כי חיפשתי את כדורי הדגנים במחלקת הדגנים ולא מצאתי. כשכבר כמעט התייאשתי והלכתי לכיוון הקופה הראשית, ראיתי שיש סטנד של מוצרים חדשים, ושם באמת היו הדגנים – "כדורי דגנים בטעם שוקולד" ו"דגנים מחיטה מלאה קינמון". (שניהם חצי קילו לקופסה).

(בתמונה – כל מה שצריך לארוחת ערב).

קשה לי להחליט מבין השניים מה אני מעדיפה. בן הזוג הלך על הקינמון גם בגלל שזה פחות מתוק יחסית לשוקולד וגם בגלל שזה חיטה מלאה. אני מתלבטת בגלל שמצד אחד אני חולה על קינמון, ומצד שני המרקם של כדורי השוקולד ממש כיף לי על הלשון.

לא מצאתי הבדלים בין המוצר הזה למוצרים המקבילים של המתחרים.

עכשיו, דגנים הם לא משהו שצריך לבשל או להמציא מתכון, אבל אני חושבת שהם ילכו מצוין על גלידה, או על קצפת מעל עוגה, כתוספת מתיקות, קראנץ' וכמובן גם קישוט.

כמובן שהם גם מצויינים לנשנוש בלי חלב, כי יש להם את הפציחות הזו שאנחנו כל כך אוהבים, ואת הגודל שמתאים בדיוק לאחיזה בשתי אצבעות. אמנם המונדיאל כבר תיכף נגמר (ואחרי שברזיל הפסידה , כבר לא ממש משנה לי מי זוכה..) אבל לא חסרות המון תוכניות אחרות שדורשות "נשנוש" ביחד עם הצפייה.

בתמונה אפשר לראות את "ערכת ארוחת הערב" שהכנתי לבן שלי, אמנם לא ילד אבל גם הוא אוהב משהו מתוק, משהו מהיר ובעיקר משהו שלא צריך לטרוח כדי להכין ולצאת שבעים…

אנשים אף פעם לא באמת מוכנים לביקור הראשון של החסידה. לא מדובר במקרה של חוסר אינפורמציה, ההפך, יש עודף. וכשמוצפים מכל כיוון, קשה לבחור מה באמת נחוץ לנו ומה מיותר.

כשהבן שלי נולד, לפני 23 שנים , המודעות היתה קטנה יותר והאילתור גדול יותר (ומזל שלפחות המציאו את החיתולים החד פעמיים כבר אז, כי בילדותי כל חבלי הכביסה בשכונה היו מלאים בחיתולים מכובסים…).

אז את הבן שלי רחצנו בתוך גיגית פלסטיק שהנחנו על המיטה, שם גם חיתלנו אותו (על המיטה, לא בתוך הגיגית!), בגדים הושאלו מילדיהם של בני משפחה אחרים שגדלו (וגם עברו הלאה אחר כך), גם הצעצועים באו "בירושה" מכל מני ילדים אחרים, וחיתולים היו רק מדגם אחד.

היום כל ילד שנולד (וכל ילדה כמובן) הם הנסיכים של אבא ואמא ומגיע להם הטוב ביותר, והדאגה הראשונה היא לבטיחות – שכל מה שבסביבת הילד יהיה בטוח וימנע תאונות, יהיה מאושר מבחינת התקנים , לא רעיל ולא מסוכן.

(בתמונה למעלה- לא תאמינו אבל בגד ששימש אותי כתינוקת, נשמר ושימש את הבן שלי 22 שנים אחר כך…)

וזה מתחיל מהסלקל איתו אנו מוציאים את התינוק מבית החולים, שמשמש בדרך כלל גם כמושב הבטיחות למכונית, אחר כך המיטה והלול, השידה והעגלה, הביגוד, וכל מה שצריך עבור הטיפול היומיומי מבחינת אוכל, חיתולים וטיפול בגוף הקטן והשברירי הזה שאנחנו אחראים עליו מעכשיו ועד עולם.

לפעמים להורים טריים אין מושג כמה פרטים קטנים קשורים למשל במושג "לצאת לטייל עם התינוק בחוץ" – כי זה לא רק לשים אותו בעגלה וגמרנו, צריך לקחת עבורו עוד חפצים רבים כמו בקבוקים (במידה ולא יכולים או רוצים להניק), שמיכה, מגבונים, מוצץ, ועוד וכל זה גם צריך להגיע בתיק נוח שניתן לתלות על העגלה ולשלוף ממנו את כל מה שצריך בדיוק בשיא הלחץ.

גם המילה "אמבטיה" מורכבת מהמון פרטים כמו טמפרטורת המים, סבון שלא גורם לגירוי , מגבות שנוחות לתינוק, טמפרטורה מתאימה של החדר , קרמים שונים שמקלים על תופעות כמו צריבת חיתולים, מספריים עדינים לציפורני התינוק, מברשת שיער עדינה ועוד.

מעבר לכל הMUST , יש גם דברים שנועדו ללב, לנשמה, להרגשת ההורות שלנו, וליצירת אווירה נעימה לנו ולתינוק- כל מה שקשור לעיצוב וקישוט חדר התינוקות , צעצועים, צבעים, ועוד כי בחדר הזה לא רק שהתינוק יבלה זמן רב, גם אנו ההורים מבלים שם בהאכלה ובטיפול.

כמובן שלא רק ההורים הטריים (והסבים הטריים והנרגשים לא פחות) קונים דברים לתינוק, יש גם מתנות שהתינוק והוריו מקבלים לכבוד הלידה, ברית/ה, וטקסים נוספים כמו פדיון הבן ו"שלום זכר" שמקובלים בעדות שונות, וביחד מרכיבים את הפסיפס של מה שמקיף את התינוק והוריו בשלב החדש הזה בחייהם.

גם למי שאינו הורה טרי, שכבר יש לו ילדים וכבר התנסה בטיפול בהם ובגידולם, תמיד יש חידושים שהוא לא הכיר, דברים שיכולים להיות שימושיים יותר  עכשיו ולא היו בזמן גידול הילד הקודם, וכמובן חפצים ומתנות חדשים במקום כאלה שהתבלו או נגמרו.

הטיפ שלי – מכל הספרים והעיתונים והיועצים, הכי טוב, אבל ממש הכי טוב- ללכת להפגש עם חברים שיש להם ילדים קטנים, ולראות מה בדיוק כרוך בטיפול בתינוקות ופעוטות, מה צריך, מה מיותר, ומה לא צריך אבל כייפי ורוצים בכל מקרה, כי זה לא רק לגוף, זה גם לנשמה.

או – "מסתרי הערבה חלק ב'".

כשחושבים "דרום" חושבים "אילת". אבל בין תל אביב לאילת, באזור הערבה שוכנים קיבוצים ויישובים רבים, שלכל אחד ייחוד משלו ואורח חיים שונה,שבהחלט כדאי להכיר.

בביקורי בדרום הכרתי שלושה קיבוצים שונים, כל אחד והקסם המיוחד שלו.

המקום הראשון שביקרתי בו היה "נאות סמדר" – קיבוץ מיוחד שהוקם ב1989 במטרה ללמוד את סוד שיתוף הפעולה בין האדם לחברו ובין האדם לסביבתו בעשייה יומיומית. מה הכוונה? קבוצת אנשים שבנו נווה מדבר פורח, אורגני (מטעי נשירים, זיתים, אגנים ירוקים לטיהור ביולוגי של שפכים באמצעות צמחי מים, מיזוג אוויר טבעי ו, בניה מדברית עוד), מחלבה, דיר עיזים, יקב וחדרי אירוח.

ניתן לעשות מסלול הליכה אל בית האומנויות והיקב כדי להכיר את המקומות המיוחדים הללו.

אנחנו התחלנו את הסיור בגנים היפים שכוללים גם שעון שמש מיוחד (ודי מדויק!) ועד מהרה הגענו למקום הכי מיוחד- בית האומנויות שבמבט ראשון נראה כמו פנטזיה של דיסני – עם עיצובים מרהיבים של בני המקום, שהלכו פחות לכיוון של אדריכלות ויותר לכיוון של אומנות ויצירתיות מתפרצת ויצרו קומפקס של אולמות שבהם מתקיימים קורסים וסדנאות אומנות שונות, באורכים שונים לפי הדרישה.

כבר מרחוק רואים את מגדל הקירור, שבשיטות מיוחדות מהווה "מזגן טבעי" לכל החדרים וגם נקודת תצפית יפיפיה על הקיבוץ. את המגדל, כמו את כל המבנים בקיבוץ, בנו החברים בעצמם במסגרת ניסוי בבניה מדברית- במו ידיהם, בשיטות בניה אקולוגיות שניתן ללמוד בקורסים שונים שמתקיימים בקיבוץ ומערבים לימוד עם עבודה מעשית ונמשכים כמה חודשים.

כשנמצאים בתוך מבנה בית האומנויות והמגדל, שווה להתעכב על כל פרט מכיוון שכל פינה היא יצירת אומנות – מהוויטראז'ים על החלונות, דרך הריצוף המיוחד והשונה מחדר לחדר.

בין גן הבשמים והדיר ישנה גם חנות בה ניתן לרכוש את מוצרי האומנות של בני המקום.

תחנתנו האחרונה בקיבוץ היתה היקב שמייצר יינות (לא כשרים אבל אורגניים, למעשה זהו היקב היחיד בארץ שמייצר יינות אורגניים מענבים אורגניים מיבול ביתי.) וליקרים, חומץ בן יין ושמן (כשרים) שם טעמנו יין מיוחד שקיים בשתי גרסאות – יין מתוק ואותו היין שנשאר "להשתזף" בשמש והקרניים האלה הופכות אותו למרוכז יותר ובצבע יפיפה. בפונדק של הקיבוץ אפשר לרכוש הרבה מוצרים אורגניים (כולל מוצרי טיפוח אורגניים!) ואפשר גם להתרענן עם גלידות ביתיות מיוחדות, עוגות או ארוחה צמחונית עם מוצרים אורגניים תוצרת המקום.

עוד מידע על הקיבוץ , הקורסים והאפשרויות  ב – www.neot-semadar.com

בצמוד ל"פארק תמנע" שוכן קיבוץ אליפז – קיבוץ שמאפשר לינה כפרית כולל המון אטרקציות לכל המשפחה.

הביקור שלנו היה באוריינטציה של ניצול הסביבה ומשאביה- וצפינו בניצול הרוח בשיטות ייחודיות להשגת חשמל בשפע, בגידול ירקות בחממה מיוחדת שמצליחה לחמוק מתנאי מזג האוויר הקשים ומביאה לתוצרת באיכות מעולה בשליש מהזמן הנדרש בשדות רגילים ובניצול מקסימלי של מים, שהם המשאב היקר ביותר (ואפשר להנות מהתוצרת בכל המלונות באילת למשל).

ביקרנו גם ברפת ובפינת ה"תינוקיה" של העגלים שרק נולדו וראינו את השדה הסולארי, שגם הוא רותם את השמש החינמית והשופעת שבאזור, לטובת יצירת אנרגיה שחוסכת הרבה נזק סביבתי.

מטעי התמרים היו התחנה האחרונה שלנו, עם הרבה אפשרויות לפעילות במטעים כמו קטיף , יצירת סלים מענפים שמדוללים מהעצים ומערכות השקיה אקולוגיות.

למי שמתארח יש בונוס- המון פעילויות כמו שחיה לילית, הפרחת עפיפונים בדיונות סמר הסמוכה, ארוחות בוקר עשירות כפריות ישר לחדר, אפשרות ללינת שטח להתחברות מקסימלית עם הטבע (עם תנאים נוחים יותר כמובן), והמון שלווה מדברית.

עוד מידע- http://www.elifaz.co.il/default.aspx (ויש שם גם קישור לדף הפייסבוק).

הקיבוץ האחרון שביקרנו בו – לוטן – ה"אקו כיף".

המוטו של קיבוץ לוטן הוא "קיימות"- איך לחיות מהסביבה בלי לפגוע בה. מילת הקסם היא "אקולוגיה" והיא ממומשת בכל תחום בקיבוץ. החלק המרכזי הוא ה"אקו כיף" – מרכז לכל המשפחה, שמראה זוויות רבות ושונות של ניצול הסביבה בלי לפגוע בה – מהבניה- המבנים עשויים תבן , תערובות בוץ וסיבים – ממש בניה מהאדמה, דרך גידול צמחים בכל צורה אפשרית – מגנים רגילים ועד בתוך כל חפץ – כולל למשל משטחי עץ אנכיים, או חפצים ביתיים שהופכים לעציצים ואדניות, ועד ניצול אנרגיית האדם –כמו מכונת כביסה שפועלת בעזרת דיווש על אופניים – גם כושר וגם כביסה נקיה, הכל באותו זמן.

ההתמחות הירוקה של הקיבוץ עוברת בכל התחומים – ייצור מזון מקומי, תכנון אקולוגי, חקלאות אקולוגית, שירותי קומפוסט (יש אפילו תחנה שמסבירה איך הופכים את תוצרתו הביולוגית של האדם לקומפוסט משובח), תנורים סולריים שבהם אפשר להכין דברים טעימים, פינות יצירה רבות ושונות ומגרשי משחקים מלאי דמיון שכולם על בסיס מיחזור.

בקיבוץ יש גם מחלקה של "וואטסו" – טיפולים במים שלצערי לא התאפשר לי להתנסות, אולי בפעם הבאה.

בבית התה החמוד של המקום ניתן להתרווח על ספות וכסאות (כולם ממוחזרים או נבנו על ידי בני המקום) ולטעום ממיטב המטעמים המקומיים כמו גלידה תוצרת בית, לחמים מיוחדים וארוחות (מי שמתארח במקום אוכל שם את ארוחת הבוקר), ובחנות הצמודה אפשר לרכוש יצירות אומנות של אמני הסביבה וכן דברים ייחודיים כמו כדורי זרעים לשתילה וסבונים אורגניים.

עוד פרטים ומידע ב- http://www.kibbutzlotan.com/tourism/hebrew/index.htm

אז בהחלט, במקום להכנס למכונית ולנסוע "דוך" לאילת, ולהפסיד כל כך הרבה בדרך, שווה לעצור, לשהות לילה או יותר, להכיר וללמוד את צורות החיים המעניינות ואת הפילוסופיות השונות שיש לקיבוצי הערבה להציע.

ותודות ללאה, אודי וחיים מ"אליפז", לענת מ"נאות סמדר" ולדפנה מ"לוטן" על האירוח הלבבי.

נכון, עוגות הן חלק חשוב במסיבות, אבל הדבר הכי חשוב במסיבה היא האווירה. בלי שמחה, המסיבה די מדכאת …

הדרכים ליצירת מסיבה טובה ושמחה הן המוסיקה, התפאורה, האנשים וגם האקסטרות הקטנות שהופכות אותה למיוחדת.

בחתונה שלי, שהיתה ממש ממש ממש מזמן (שנות השמונים, זוכרים? שיר הסלואו היה של גלן מדירוס…), כבר חולקו כנהוג ברחבה משרוקיות, בועות סבון, שרשרות "הוואי", מסיכות ועוד, ומאז הרבה מים (ונצנצים) כבר זרמו בקצף השמפניה והיום מסיבות הן דבר מושקע שכל פרט קטן שלו נבחר בקפדנות, והיופי  (וגם אלוהים) כמו תמיד נמצא בפרטים הקטנים.

בפני עורכי המסיבה יש המון אפשרויות, כשקודם כל, הדבר הכי חשוב , הם הבלונים לאירועים.כשהבן שלי היה קטן וערכתי לו מסיבות (לאורך שנות התשעים ותחילת האלפיים) הטרנד היה בלוני הליום עם חוטים ארוכים. הייתי מזמינה משלוח של מאה בלונים, קשורים כולם בסרטים צבעוניים, משחררת אותם לתקרה ויוצרת יער של חוטים וצבעים (שכמובן כל הילדים היו לוקחים אחר כך הביתה, חלק בכמות כל כך גדולה שהם יכלו להתחיל להתרומם בעצמם כמו בסרט "UP".).

אחר כך באים האביזרים לרחבת הריקודים  – כלים מוסיקליים שונים כמו תופים ורעשנים, משרוקיות (מצוין לקטעי המוסיקה הלטינית), פעמונים, כובעים מצחיקים, "פפיונים ועניבות" ענקיים וצבעוניים, והרבה דברים שיעשו שמח. (וכן, שרשרות "הוואי" עדיין אקטואליות).

כמובן שלא שוכחים את הילדים הקטנים, ושוס שתמיד עבד עליהם – מאז ועד היום – תנו להם בקבוקון בועות סבון וקניתם אותם לכל הערב.

גם בדרך הביתה אורחים אוהבים לקחת משהו למזכרת – מחזיק מפתחות, תמונות מגנט, אפילו שוקולד (עם תמונת בעלי המסיבה למשל) , העיקר צ'ופר (ולא, אף אחד לא אוהב באמת לאכול את השקדים המצופים הללו שמופיעים בצבעים שונים בתוך עטיפת טול עם סרט ומכונים "דרז'ה".).

הכי כיף הן מתנות שימושיות שמזכירות לנו את האירוע, והכוכב הוא ללא ספק אותו מפתח לעגלות של הסופרמרקט, שתמיד מאבדים ותמיד צריכים חדש, וגם דיסק און קי הולך חזק.

אם מדובר באירועים מסחריים או אירועי חברה, היריעה מתרחבת כי כאן אפשר לשים את הלוגו של החברה על כל דבר- עטים, קופסאות ממתקים ממותגות (ושאפו למי שחשב על הקופסאות המגנטיות העגולות שיש בהן סוכריות מנטה זעירות, מצוין להחזיק באוטו), עצי ריח למכונית, ולמי ששומר מסורת – גם כיפות עם כיתוב.

אז מה נשאר לנו בעצם? רק למצוא סיבה למסיבה….

במדינת ישראל ילדים הם המשאב החשוב ביותר. ילדים הם גם ההשקעה הגדולה ביותר שעושה אדם בחייו, גם אם הוא לא מודע לכך בהתחלה. וכדי לגדל ילד בריא ושמח, שיגדל להיות אדם מאושר, יש לשמור ולבדוק כל כך הרבה דברים, שלפעמים אפילו לא יכולים לחשוב על הכל.

אז "מאוחדת" חושבת עבור ההורים של הגילאים הכי קריטיים – מגיל שנתיים ועד שש (מיד עם תום המעקבים של "טיפת חלב" ) ולמעשה מאריכים את הזמן שבו ניתן לעקוב ולגלות בעיות כדי לפתור אותן עוד כשהן קטנות.

היום יש המון בעיות שלא היו פעם – אם זה בגלל אורח חיים מודרני או בגלל מודעות גדולה יותר. כך למשל היום גדל מספר הצעירים והילדים שחולים במחלות כרוניות שפעם היו נחלתם של מבוגרים , כמו סכרת, כמו לחץ דם ועוד, ואיך אפשר לשכוח את המגיפה העולמית מספר אחת בעולם המודרני? ההשמנה וההשמנה הקיצונית?

ליאורה ולנסקי, מנהלת המחלקה לאיכות קלינית של "מאוחדת" הציגה בפנינו בערב השקת "ביקור בריא" את הבעיות השונות שהורים נתקלים בהם בימינו, שלא היו בילדותם שלהם, מה שיכול לפגום בזיהוי ובהתמודדות –

אם פעם לדוגמא,  בעיית קשב לא היתה מקשה בהרבה, כי הילד היה מוקף רק במורה שעומד ומדבר, ועכשיו הוא שומע בבת אחת גם את הטלויזיה, המחשב, הטלפון, האייפד, ושאר גאדג'טים שרק מחמירים את הבעיה.

בעיות וסיכונים נוספים שאורבים לילדים הקטנים –

סיבת המוות הראשית של ילדים קטנים היא אסונות ופציעות – אם זה ילד שלרגע מורידים ממנו את העיניים והוא טובע בבריכה או באמבט שהכיל עשרה סנטימטרים גובה של מים, אם זה תינוק שנשכח ברכב, אם זה באירועי אלימות בין ילדים, ועוד.

בעיה נוספת – הוכח מחקרית שככל שהמצב הסוציואקונומי קשה יותר, והשכלת ההורים נמוכה יותר, כך הסיכונים לילדים גבוהים יותר, בין אם מדובר בתזונה לא בריאה (כי אוכל בריא עולה יותר), באי הקפדה על בטיחות (למשל רכישת מיטת תינוק בטיחותית עם תו תקן וכל מה שצריך, עולה יותר מאשר מיטה שמקבלים במתנה או בהשאלה מהדודה ורק אומרים תודה שיש כי אין כסף לרכוש אחת תקנית), במגורים בסביבות מסוכנות יותר, בתנאים פיזיים קשים יותר וכדומה.

ישנם גם ילדים שזקוקים לטיפול מיוחד כמו ילדים אסטמטיים, ילדים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ועוד, ולעיתים טיפול כזה עולה הרבה כסף וייעוצים בענין גם הם לא תמיד אפשריים.

כאן בדיוק נכנס לתמונה ה"ביקור הבריא" שמטרתו לגלות את הבעיות בנינוחות.

רופא הילדים דוקטור גסלר, הסביר לנו מה מתרחש בפגישה כזו, שנערכת פעם בשנה, למשך כחצי שעה, אחד על אחד עם הילד הספציפי והוריו (ללא אחים נוספים באותה פגישה), וכשהוא בריא .

חשיבות מצבו הבריא של הילד בפגישה היא קריטית כי אחרת ההורים  (וגם הרופא) נוטים להתמקד באותה בעיית בריאות במקום במצב הכללי.

הפגישה נערכת בשעות שונות מאשר שעות המרפאה הרגילות, כך שהורה לא צריך לחשוש להביא את הילד לקופת החולים שמא ידבק במחלה מאיזה ילד חולה שבא להבדק, ואורך הזמן – מחצית השעה לעומת הדקות הבודדות ביום עבודה רגיל של רופא, מאפשר תשומת לב מלאה לילד, וכן בגלל שהשעות מדויקות, גם לא צריך לחכות בחוץ ול"התייבש".

במהלך הפגישה בודק הרופא היבטים שונים של הילד- מבדיקה פיזית מקיפה, דרך בדיקת הרגליו, התזונה, התקדמות מוטורית (תלוי לפי הגיל, הבדיקות שנערכות לילד בן שנתיים כמובן שונות מהבדיקות לילד בן חמש למשל),התפתחות פיזית,  גמילה מהרטבה, תזונה, קשר עם ההורים – הצבת גבולות, בעיות שינה, תקשורת  ועוד זוויות רבות שמפוספסות בבדיקות כשהילד חולה.

במידה ומתעוררת בעיה, לרופא יש מערך שלם של "מעגלי המשך" – עובדים סוציאלים, מאבחנים, רופאים, פסיכולוגים, וגם קבוצות הורים שמחולקות ל"קבוצות הורים לילדים רגילים" ו"קבוצות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים" המכונים ב"מאוחדת" – "שובבנים".

עוד ענין שנדון בזמן ה"ביקור הבריא" הוא הדרכות כיצד לשמור על בטיחות וביטחון הילדים על מנת שלא ייפגעו וכיצד לשמור על אורח חיים בריא.

לפני הביקור ההורים ממלאים טופס יחד עם הגננת או המורה, ומכינים רשימת שאלות.

ואיך קובעים תור לכל השפע הזה? לא צריך אפילו להתאמץ, כי ב"מאוחדת" יתקשרו באופן יזום להורים לילדים בני שנתיים עד שש וכל מה שנשאר זה לתאם תאריך.

כי ילד בריא של היום, זה מבוגר בריא של מחר.

עוד פרטים http://www.bikurbari.co.il/

אין טיול בלי לאכול משהו, נכון?

אז אחרי בוקר שמשי וטיול מקיף בירושלים, הגיע הזמן לאכול משהו ולשם כך הגענו ל"דוניא" אליה הוזמנו לרגל פתיחתה ממש לא מזמן. "דוניאה" (בערבית : העולם) הגיעה למתחם שלומציון המלכה, והביאה איתה קונספט מיוחד שכולל את שעות היום בהן ניתן לאכול  מנות מיוחדות, כולן חלביות וכשרות, של השף תומר אבלס (בוגר מסעדות ירושלמיות כמו "אוליב" ו "רסטובר" ) והשוס- ארוחות בוקר מיוחדות כמו "בוקר בואניסימו" שכולל פריטטת תפוחי אדמה עם פטריות ותבלינים, ביחד עם סלט עגבניות, "דיל ליוון" שכולל מאפה "ספנקופיטה" במילוי תרד, גבינה מלוחה, לצד ביצה קשה וסלט יווני ושקשוקות תורכיות או מקסיקניות, זאת לצד ארוחות בוקר סטנדרטיות יותר.

אנחנו קיבלנו את הארוחה הזוגית שכללה הגשה יפיפיה של מגש על קומות, שבכל קומה מעדן אחר – בקומה התחתונה שני סלטים עשירים ומתובלים בעדינות, זיתים שחורים, פסטו עגבניות מיובשות, פסטו ירוק, חמאה, טחינה מתובלת וטונה, ובקומה העליונה שלושה סוגי גבינה לבנה – גבינת שמנת רגילה, גבינה עם ירקות וגבינה עם זיתים, ושתי כוסיות של מוזלי מתוק , ככה בשביל הסיומת והבריאות. בצלחת קיבלנו ביצים לפי בחירה (מי שבוחר את החביתה מקבל אותה בהכנה מיוחדת עם תחתית של בצק סיגר דקיק שמוסיף שכבת טעם נוספת) וכמובן גם לחם הבית (ואם הוא נגמר, אפשר לקבל עוד ללא תוספת תשלום). הכל כמובן עם שתיה חמה וקרה לפי בחירה (המיץ בארוחת הבוקר איננו נסחט במקום).

כאמור, אם היינו מגיעים בלילה היינו מגלים שהמקום הוא בר תוסס עם מוסיקה עדכנית  במערכות שמע משוכללות, ובכלל – בכל שעות היום אפשר גם לטעון את הסלולרי בעמדות מיוחדות, כדי לא להתקע עם סוללה מרוקנת. ולמה זה חשוב? כי העיצוב של המקום מזמין המון צילומים – כולל אפילו חדר השירותים שהדלת שלו מעוצבת כמו תא טלפון אנגלי, ויש גם אוסף בובות מרהיב על הקיר במפלס העליון, ואפילו פינה שמאפשרת לבדוק אם אתם מספיק פיכחים כדי לנהוג או שעדיף שהנהג התורן יקח את המפתחות, בדרך משעשעת במיוחד.

המיקום – באמצע אזור תוסס במיוחד בכל שעות היום והלילה.

עוד פרטים על "דוניא" – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=15651

ארוחות הבוקר מוגשות כל היום ויש המון דילים ועסקיות.

__________________________________

ואחרי האוכל צריך קינוח, ומלך הקינוחים הוא כמובן השוקולד.

אז נסענו לצובה, לתוך ה"קיפצובה" (מרחק 25 דקות מירושלים, שילוט מצוין) והגענו ל"חוות השוקולד של גליתא". החווה שהיא אחת מתוך שני סניפים של גליתא, מציעה מלבד מגוון ענק של שוקולד, גם סדנאות כייפיות לכל הגילאים.

אנחנו הגענו שני מבוגרים וזכינו להדרכה המקסימה של טללית, שהסבירה לנו על המקום ואחר כך נתנה לנו משימות. צוות המטבח כבר  הכין את הפרודוקטים, ואחרי ששטפנו ידיים ולבשנו סינרים, קיבלנו "ערכת סדנא" שכוללת את כלי העבודה שנצטרך לצורך השוקולדים שנכין. מה שנחמד, יש ערכות לפי גיל ולפי דרישה, כך שמשפחה שלמה יכולה לשבת ליד השולחן וכל אחד יקבל ערכה המתאימה לו וליכולותיו.

הסדנא שלנו היתה "ממולאים" ואנחנו קיבלנו תבניות פלסטיק שקופות, והוראה של "שיפכו את השוקולד בעזרת אחת משתי הכפיות שקיבלתם אל התבנית, דאגו שהכל מכוסה ושיפכו החוצה את השאריות". למה שתי כפיות? אחת למזיגה ואחת לליקוקים.

אחר כך התבניות שלנו נשלחו לקירור ובנתים קיבלנו מנג'טים ובהם שוקולד מוצק בצורת כוסית, כדי למלא. קיבלנו חומרי טעם כמו קינמון, קפה, צ'ילי ומלח גס, וגם תוספות שונות כמו אבקת אוריאו, אגוזים שונים, שוקולדים שונים ועוד, ומילאנו את השוקולדים בהפתעות שונות לפי טעמנו. בתוך השוקולדים הכנסו גם גנאש שוקולד (עם המון ליקר יאמי) וכיסינו לפי בחירה בשוקולד לבן או חלב. כשאלה הלכו לקירור, חזרו אלינו התבניות המקוריות שעשינו, ומילאנו אותם בסוגי שוקולד שונים ,הפתעות וציפויים, ובסוף גם בציפוי ציורי חמאה אכילים.

הכל חזר שוב למקרר, ובנתיים צפינו בסרט קצר שבו גליתא המקורית מספרת לנו את תולדות השוקולד בכלל, ואת תולדות "גליתא" בפרט. (אגב, את כל קעריות השוקולד שלא נוצלו עבור התבניות , אפשר ורצוי ללקק!).

כשהסרט תם, גם השוקולדים היו מוכנים וקיבלנו אותם ארוזים עם שמותינו כדי שנדע בדיוק איפה פירות עמלנו.

במקום גם בר שוקולד שתאורי המנות שלו גובלות ב"פוד פורן" מרוב שהן מגרות, וכמובן גם גלידות תוצרת בית.

אחרי הסדנה שלנו היתה אמורה להתחיל סדנת יום הולדת, ואני מקנאה לאללה בילד/ה שככה חוגגים לו/ה.

לכל הסדנאות צריך להרשם מראש, (אפשר להגיע ואז להרשם לשעה הפנויה האפשרית, כשלא בטוח שזה יהיה באותו יום, לכן רצוי מאד להרשם ולהתעדכן).

עוד פרטים ב – http://www.galita.co.il/index.php

עולם של טעמים בבירת ישראל.