אחרי שכבר בדקתי כאן בבלוג כמה וכמה ממוצרי "ד"ר פישר "– בעיקר פריטים מסדרות ההגנה מהשמש של "אולטרסול"- וכמובן את ה"אולטרסול MEN" ששומר על הגברים שלנו בריאים ומוגנים (ונראים פיצוץ), הגיע הזמן ללכת לבדוק את המקור- מנין הכל מתחיל.
לשם כך נסענו לצפון, למפעל "ד"ר פישר" – לראות – הכצעקתה?
זוכרים את המערבונים שבהם הגבר-גבר תמיד תואר כ"מסוקס עם עור פנים צרוב משמש"? פעם אולי זה היה מושך, אבל היום גבר שלא שומר על עורו, והעור יבש, מתקלף ומקומט, הוא לא אטרקציה גדולה.
פסטה- מילה אחת שכוללת עולם קולינרי מלא, של מני קמחים, סוגי צורות וכמובן עשרים אלף תוספות אפשריות. כולנו אוהבים פסטה, זו מנה שאפשר להשקיע בה שעות ואפשר (כמו במקרה שלי) לסגור ענין בעשר דקות עם רוטב מצנצנת (היי, פתחתי אותה בעצמי!).
ואם אפשר להוסיף בריאות למנת הפסטה, ושהיא תהיה טעימה- זה בכלל ניצחון.
בארץ יש ציבור לא קטן שלא יכול או לא רוצה לצרוך מוצרי חלב- אם מסיבות טבעונות או מסיבות בריאותיות כמו רגישות ללקטוז. גבינה היא מרכיב אהוב ומככבת בתבשילים רבים, כולל בחגים שמבוססים על גבינה- כמו שבועות, וגם לקהל שנמנע מחלב יש צורך במשהו שיוכל להחליף את המוצרים החלביים. גם שומרי כשרות שלא רוצים מוצר חלבי לאחר ארוחה בשרית הם קהל יעד למוצרים אלה.
"משומשו" הם מותג של מוצרים ללא סויה או לקטוז, שמביא לצרכנים תחליפי גבינה בכל הקטגוריות תוך הקפדה על 100% טבעונות, וכמובן המנעות חומרים משמרים. המוצרים עשירים בסידן כך שהם מספקים את הצורך שלעיתים מפוספס בגלל אי צריכת חלב.
לכבוד החג משיקה "משומשו" "מגורדת לפיצה ואפייה" ו"גוש מעודנת לאפייה בטעם ריקוטה". הראשונה מצויינת להכנת פיצות, קישים ופשטידות מלוחות, והשניה לצד המתוק- כמו עוגות גבינה, כריכים ומאפים מתוקים.
רק נגמר פסח וכבר ל"ג בעומר, ותיכף שבועות, רק כדי להתחיל להתקדם בצעדים גדולים לראש השנה. ארוחת חג רודפת ארוחת חג, וכמה שלא תהיה גדולה, תמיד רוצים משהו מתוק בסוף. השאלה- איזה קינוח הוא גם מתוק, גם בריא, וגם מתאים לשומרי כשרות אחרי ארוחה בשרית?
זוכרים את הסרט "רטטוי" בו הגיבור כונה "העוזר הקטנטן שלי"? במסעדת "קמפניה" החדשה בראשון לציון , אפשר למצוא הפתעה מיוחדת ,שעונה בדיוק על ההגדרה הזו… סקרנים? תיכף, תיכף…
קודם הרשו לי להציג בפניכם את האחות הבשרית החדשה שנולדה ל"סורנטו" החלבית. שתי האחיות הן ברמת כשרות מהדרין (הרב מחפוד) והן פנינה קולינרית על מפת האוכל של ראשון לציון והסביבה (וכשביקרתי אמש גם נתקלתי בזוג סועדים שהגיע במיוחד מבאר שבע כדי לחגוג יום נישואין במקום).
היו היו שלושה חברים- מויש, ישראל והודי , חברי ילדות שהחליטו לפני 35 שנה לפתוח מפעל בגבעת שאול בירושלים שכלל מכונה אחת למילוי אבקות. את החברה קראו לפי ראשי התיבות של שמותיהם- "מיה". שש עשרה שנים, והרבה פסי יצור אחר כך, המפעל כבר עובר למישור אדומים, וכולל מפעלי ייצור, מחסני הפצה ומשרדים ובעיקר את כל מה שטבח חובב או מקצועי צריך כדי להיות ממש מאושר במטבח (וגם הסועדים שלו).
באחד המיקומים המרהיבים בארץ- נמל תל אביב, ממש שני מטר מהים, מעוטרת בשקיעות מרהיבות, יושבת ה"ארקה" – תיבת נוח שאליה נכנסים זוגות זוגות כדי לחגוג.
איך הכל התחיל? עשר שנים לפני קום המדינה – בשנת 1938 נבנה טרמינל הנוסעים של הנמל העברי הראשון. שנים אחר כך, הוא הפך למקום הכי ברזילאי בתל אביב- הפורטו לוקו, שהפך למקום הכי שמח – ארקה- מתחם אירועים אורבני.
השנה היא 2017- המסך שולט- מידע על בני האדם נמצא בכל מקום, גם הדברים שחשבנו שהם סודיים ופרטיים. כולנו מוקפים מצלמות ומאגרי מידע. 2017- אנחנו נשלטים על ידי המסכים- המחשבים, הטלפונים החכמים, הטלוויזיות החכמות. 2017- משטרים ודתות עדיין מונעים ידע מהתושבים, כי ידע זה כוח- בורות היא שליטה. 2017- מדינות חוסמות תקשורת ועורכות מצגי שווא על כוחן – אם זו תורכיה שמכבה את פייסבוק, ואם זו צפון קוריאה שחיה בפלנטה משל עצמה, כולל תאריך אחר. 2017? אה, לא, בעצם אנחנו במחזה "1984"- שהוא נבואה של הסופר ג'ורג' אורוול- כמעט שלושים שנה לפני כן.
